הקלטתי את הרבנית ימימה בברכה לכל המתחילות מבראשית

נכתב בתאריך September 29, 2013 מאת Yikrat

בס”ד

בסוכות ביקרתי עם בני משפחתי את הרבנית ימימה.
ישבנו בסוכתה כעשר דקות, עד שהתחיל לרדת גשם חזק,
ומיהרנו לעלות לביתה
(אז לכל השואלות – גשם בחול המועד אינו סימן רע, זה פשוט גשם).

הבית המה ילדים ואורחים
והרבנית מגישה, מפנה, מרימה
ובין לבין גם תופסת הפוגות של ריכוז ולומדת.

היא ישבה מול ספרים פתוחים וחיפשה חידושי תורה
לקראת השיעור שהיה מתוכנן לאותו ערב, שיעור להושענא רבה.
“אין דבר כזה, לא להכין שיעור”, אמרה לי. “תורה צריך לחדש. צריך להשקיע בה!”
ושוב היא קוראת בספר, ומיד מרימה את העיניים:
“תקשיבו, מדרש מדהים”, היא משתפת את כולנו,
ומביעה התפעלות קולנית במיוחד מחז”ל.

הדף שלפניה מתמלא ראשי פרקים לשיעור.
ראשי פרקים שנכתבו מתוך המולה ביתית, בלגן
וקולות של ילדים ואורחים.
השיעור שהרבנית ימימה מסרה בהושענא רבה,
כמו כל שיעור אחר שהיא מלמדת
מחובר לחיים, לבן זוג, לבית,
לריחות של חביתה בלחמניה
ופירורים של עוגיות מפוזרים על השולחן ועל הרצפה והשטיח
ותינוק שמנמן שתולה עיניים אוהבות באחיו ובאחיותיו.
היה כל כך כיף שבקושי הצלחתי לגרד את הילדים שלי משם.

לפני שהביקור הסתיים, הקלטתי את הרבנית ימימה.
השבוע הזה נפתח עם פרשת בראשית, הפרשה הראשונה בתורה
וביקשתי ממנה ברכה לכל המתחילות, ולכל ההתחלות…

הרבנית ציטטה את חז”ל,
שאומרים שהמילה “בראשית” מורכבת מהמילים “ראש בית”.
אכן כן, חומש בראשית הוא היסוד וההתחלה לכל בית, לכל משפחה.
הורים, מריבות, האשמה, אדם וחוה, אחים מתקוטטים, קנאת נשים,
אימהות, אבות, נדודים, אהבה, חיפוש בן זוג, עזיבת בית ההורים – הכל נמצא ב”בראשית”!
זה הראש והבסיס לכל.

המילה “בראשית” מורכבת גם משתי המילים “אשרי בת”.
אשרי הבת שמתחילה את התורה, שנותנת לפרשת השבוע מקום של קבע בחייה ובביתה.
אשרי הבת, שלא רק שהתעלתה בחגים,
היא מבקשת להמשיך ולשמור על הגובה הזה בעזרת לימוד שבועי מיטיב,
שמפרש לה את השבוע, ומכניס לתוכו קדושה, אופטימיות ומשמעות.

את ההקלטה הקצרה והמתוקה  (מה שנקרא: “קולה של ימימה” :-)) תוכלו לשמוע כאן

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 או כאן-ימימה-בראשית
(אל תשכחו להשאיר למטה תגובה וד”ש חזרה!)

התחלה חדשה ומבטיחה לכולנו!

יקרת פרידמן
עורכת שיעורי הרבנית ימימה מזרחי
“פרשה ואישה”

נ.ב. כן, ודאי שאפשר להעביר את זה הלאה!
נ.ב. 2. מכיוון שמדובר בהקלטה, אין לנו דרך לשלוח אותה בקובץ מצורף, לצערנו. ניתן להאזין לה רק דרך הקישור.
נ.ב. 3 למי שרוצה, כמונו, להתחיל מבראשית ולהצטרף ללימוד השבועי של הרבנית ימימה – הצעה מיוחדת תגיע בהמשך השבוע. עקבו אחר המייל!

נכתבו 77 תגובות »

נכתבו 77 תגובות לפוסט “הקלטתי את הרבנית ימימה בברכה לכל המתחילות מבראשית”

  1. יעל:

    לרבנית היקרה! פשוט תודה רבה! :) כ”כ כיף לפתוח ככה את השבוע, את השנה, את אחרי החגים!
    באמת שהשיעורים שלך פשוט מגיעים בדיוק בזמן אין ספק שהקב”ה שלח אותך אלי!
    בברכת שנה טובה!

  2. ליאורה מורי:

    תודה רבה לכן! התחלות טובות ומבורכות לנו ולכל עם ישראל! שנה טובה, מתוקה ומבורכת, אמן!

  3. אסתר:

    נעים לשמוע את הקול מאחורי השיעורים המדהימים. אמן על כל הברכות ורפואה שלמה לרב עובדיה יוסף. אמן

  4. תאיר:

    מדהימות כל פעם מחדש!! תודה לכם ותודה לה’ שיש אתכן!!! שגרה מבורכת! :-)

  5. בת-שבע:

    תודה רבה, כף להתחיל שבוע עם דברי תורה והתעוררות.
    ישר כח

  6. הדר:

    מנחם כ”כ לשמוע שבכל שבוע שאנו עוברים לכל הקשיים שנמצאים בפרשה מתגלים.
    יישר כח עצום חזקי ואמצי ושה’ יתן לך כוח אמיתי אמן!

  7. ימית רומנו:

    בס״ד

    לך הרבנית ימימה היקרה וליקרת פרידמן החרוצה!!!
    אשרייכן צדיקות איזו זכות להתחיל מבראשית עם ברכה מתוך הלב והנשמה של הרבנית שלנו היקרה.
    אין לכן מושג כמה נשים מקבלות כח ושינוי תפיסה כל יום שני מחדש…
    חילוניות דתיות חרדיות כולן כאחת נהנות לקבל ממך הרבנית שלנו היקרה תדלוק שבועי עם משב רוח מרענן של פרשת השבוע עם קשר אקטואלי להיום….
    שנזכה להתחזק ולחזק בזכות החיזוקים שלכן….
    ובהזדמנות זו נאחל שנה נפלאה לכל עם ישראל ורפואה שלמה למרן הרב עובדיה חיים יוסף בן גורגיה במהרה אמן.

  8. nurit:

    כיף לשמוע רק את הקול חוץ מהכל!!!

  9. חיה:

    תודה רבה על כל השפע והטוב שאתן מרעיפות עלינו.
    בסוכות, כל יום קראתי בשקיקה חלק ולקבל היום עוד מתנה, תודה
    שהשנה תהא מלאה בבריאות, שפע והצלחה
    שנמצא כל שבוע מתנות בפרשה שיושבות בדיוק על הלב
    ושתזכו להשפיע טוב
    ותזכו לברכות רבות

  10. עדנה:

    .לרבנית ימימה היקרה פשוט תודה על המתנה היפה לשנה החדשה , להתחיל מבראשית עם ברכה יפה מפי הרבנית זה גורם להתרוממות הרוח .
    תחזקנה ידיכן בכל אשר אתן עושות זה ממש כף

  11. עדנה חיון:

    .לרבנית ימימה היקרה פשוט תודה על המתנה היפה לשנה החדשה , להתחיל מבראשית עם ברכה יפה מפי הרבנית זה גורם להתרוממות הרוח .
    תחזקנה ידיכן בכל אשר אתן עושות זה ממש כף

  12. אתי אסתר:

    מקסים כמו שוקולד טוב, כמו רסיסי אור על פני המים..
    תודה

  13. לחיאני סיגלית:

    תודה רבה שאתן מזכות אותי מנעימות לי את החיים. אני מחכה כל יום לשיעור תורה ומסר מכן .זה משמח אותי תהא משכורתכן שלימה מעם ה’. אני מרגישה שאתן חלק ממני כמו משפחה בשבילי קבוצה תמיכה נהדרת. מכניסים לי טעם לחיים ואל תחשבו שאני לא חרדית אני חרדית ב”ה ואפילו מורה. אבל ואתן עליתן על כולנה שה’ יתן לכן כח להמשיך ולזכות הרבים הרבים זה כולל אותי ילדי בעלי וצאצאינו עד סוף כל הדורות בע”ה ולשמח לבבות לתת תחושה של ביחד לא לבד תחושה של שמחה ואהבה אני אוהבת אתכן. תודה סיגלית. יש מי ששומע

  14. עופרה:

    לרבנית ימימה ולך יקרת פרידמן.

    תודה רבה על דברי התורה שאתן שולחות לנו ומאירות בכל שבוע ושבוע

    שנזכה שדברי התורה יהיו לנו כי הכתוב “חלב ודבש תחת לשונך”

    שנלמד מתוך מתיקות ורצון

    שנה טובה ומתוקה.

  15. עדי:

    תודה תודה תודה תודה לכן עד בלי די!!!

  16. לחיאני סיגלית:

    עוד לא שמעתי חידושים כאלה מיום היותי על אדמתי. את מחדשת חידושים נפלאים אוזן לא שמעה כמותם .תודה לה’ שנתן לנו אותך בדורינו. ישמור אותך האל ישמור את משפחתך .ב”ה זכינו שאת בדור שלנו את פשוט צדקת וקולעת למטרה. “בראשית” “בהתחלה” זה למעשה יסוד וסוד הבית היהודי .הפוך בה והפוך בה והכל בה . “כה תאמר לבית יעקב” אלו הנשים ואפילו בהתחלה יש מסר לבנות ישראל היקרות “אשרי בת” שהולכת בדרך ה’ יודעת ולומדת הלכה למעשה ומפיקה לקחים מבינה שהיא לא לבד הכל כבר נכתב ונרמז בתורה הקדושה “כי זה כל האדם”. תודה שאת מאירה את עינינו. לבד לא הייתי מגיעה לזה. את המגדלאור שלנו מאירה את דרכינו. ימימה. ואנחנו מה?

  17. לחיאני סיגלית:

    ליקרת פרידמן היקרה! “יקרה את מפנינים”. ימלא ה’ משאלות ליבך לטובה. את צדיקה ויקרה מאוד לה’ יתברך. ה’ אוהב אותך ואת הרבנית ימימה שתחיה .אתן מפיצות תורה ברבים ומזכות את כל ישראל .אנחנו מפנימות את המסרים ומעבירות הביתה פנימה .כל הזכויות שמורות לכן. אתן עושות עבודת קודש. ירבו כמותכן בישראל .”יקרה את מפנינים”. אוהבת – סיגלית.

  18. אילנה:

    לרבנית ימימה וליקרת היקרות מפז !!!!!!! תודה מעמקא דליבא
    על פעלכן !!!!! כן ירבו !!!!!
    תבורכו מפי עליון בכל מכל כל !!!!!
    לגאולת עם ישראל במהרה !!!!!
    אוהבת אתכן

  19. שירה:

    לרבנית ימימה ויקרת היקרות!

    קראתי את החוברת על סוכות “וימנו תחבקני” פשוט מ-ד-ה-י-ם, נהנתי מכל רגע,
    תמשיכו לעשות חיל ולהפיץ תורה.

    בברכת שנה טובה ומבורכת שירה.

  20. עדי:

    איזה קול מדהים יש לרבנית.
    הקול קול יעקב,
    קול זה דבר עמוק ביותר שמגלה את הנפש,
    כמה יופי, טהרה, מתיקות ורחמים יש בקול של הרבנית.
    נשמח אם כל שבוע תהיה גם הקלטה של השיעורים השבועיים לטובת אלו שלא צופות בוידאו של השיעורים.

    תודה.

  21. יעל:

    לכן נשים יקרות, שאו ברכה בעמלכן, ויהי רצון שתזכו להצלחה בכל מעשיכן .
    תודה רבה!!

  22. אילה:

    תודה רבה ליקרת פרידמן ולרבנית ימימה על השיעורים המהממים והמקסימים שאני קוראת אותם כל שבוע ומנסה לעשות את כל הסגולות שלכם.יהי רצון שתמשיכו להפיץ את התורה לכל נשות ישראל ותציליחו בכל מעשיכם!

  23. לינוי:

    תודה רבה רבה לרבנית היקרה! וליקרת פרידמן על כל ההשקעה והמסירות הרבה שאתן עושות על מנת להביא לכל בת ישראל את שיעורי התורה המיוחדים ביותר (שיעורים נשיים).

    אשריכן ושנתבשר בשנה הבאה עלינו לטובה בשורות טובות , ישועות ונחמות ולביאת משיח צדקנו, אמן!

  24. ליטל אורה:

    תודה רבה על ההשקעה בשיעורים וחוברות נפלאים ומחזקים, יה”ר שתזכי להמשיך בדרך התורה עם כל ישראל!

  25. חיה:

    תודה רבה לרבנית וליקרת פרידמן על הזכות שנפלה בחלקי לקבל את ברכתה של הרבנית , באיזו נעימות ושלווה
    שתהיה לנו שנה טובה מלאה בבריאות טובה ואושר ונשמח להמשיך לקבל, לקרוא, לשמוע וללמוד .
    איפה השעורים מתקיימים?
    שבוע טוב ומבורך

  26. צפרירה:

    בס”ד
    לרבנית וליקרת פרידמן רוב תודות ,אתן ממש מחממות את הלב עם התובנות המפליאות שלכן
    יישר כח.
    שנה טובה עם בריאות איתנה וחידושים רבים על הפרשות
    שבוע טוב ומבורך

  27. שוש:

    תודה רבה ויישר כוח גדול לרבנית ימימה, המזכה את בנות ישראל בברכות לשנה החדשה.

  28. אהובה רייך:

    בס”ד

    לרבנית ימימה וליקרת היקרות ,

    אלף ואחד תודות על הפצת תורה בקרב נשות ישראל , תזכו להמשיך במפעלכם ולהאדיר .

    חורף טוב
    ו בריא
    ברכות
    א הובה

  29. אסיה:

    תודה רבה על הכל! החוברת לסוכות הייתה נפלאה. שנה טובה לכולם! מחכה בכל שבוע לשיעור.

  30. טנדובסקי עמליה:

    תודה רבה על הקלטת והברכה מרגיע לפתוח כך את השבוע

  31. נעמי שרה שלו:

    תודה רבה על השיעורים במהלך השנה וביחוד על החוברת לחג הסוכות.
    מי יתן שהקב”ה ישלח ברכה בכל עמלכן ונצליח בזכותך הרבנית ללמוד פנים
    חדשות לפרשה.

  32. דורית קרואני:

    אכן, תודה על כל הברכות הנפלאות…. כמו תמיד, מחמם את הלב שוב ושוב לשמוע את הרבנית ימימה מזרחי.
    שנזכה כל שבוע לטעום מתורתינו הקדושה, להפנים ולקחת ממנה אלינו בשמחה רבה.
    תודה לכן על החוברת הנפלאה לסוכות – שמחתי מאד להפיצה בין חברותי.
    שנה טובה וברוכה לכל עם ישראל ורפואה שלמה לרב עובדיה יוסף בן ג’ורג’יה בין כל שאר חולי עמו ישראל – אמן!!!
    תודה לכן…

  33. רחלי:

    בס”ד

    ישר כוחכן

  34. הדס:

    תודה על ההקלטה הנעימה והמשמחת, שנשמעת אישית כל-כך ונוגעת בלב.
    תודה על כל העשיה למען בנות ונשות ישראל.

    אוהבים אתכן!

  35. תהילה:

    איזה כייף לשמוע את הקול של הרבנית!!התגעגעתי לשיעורים!!
    מחכה כבר לקרוא!!
    שהקבה יתן לכם את הכח והרצון להמשיך ………..
    תודה !

  36. צביה:

    תודה לך, יקרת יקרה, על הניחוחות והטעימות שאת מזכה אותנו בהם, ועל האור שזה מביא אלינו הביתה.
    ולרבנית ימימה היקרה והנפלאה, תודה מכל הלב. תודה על הברכה האישית שמשמחת את הלב , על החוברת לסוכות, על השיעורים ועל המתנות, ועוד מעבר לכך. תבורכו שתיכן מפי עליון בכל מילי דמיטב.

  37. איילת:

    שלום לרבנית וליקרת היקרה,
    אנחנו כבר אחרי החגים…
    תודה לכן על כל שבוע מושקע מחדש.
    כבר הרבה שנים יש לי קושי עם שמחת תורה.
    יש לי תחושה שזה חג של גברים…
    תפקידנו (מעבר לבשל ולשלוח אותם בשמחה) הוא לצפות בגברינו המכרכרים ושמחים בתורה.
    ומה איתנו???
    רב בית הכנסת שלנו אמר בחג שכל מי שרוקד עם ספר תורה זה כמו שזוכה לחבק את הקב”ה.
    גם אני רוצה….
    בקיצור- אשמח שפעם הרבנית תכתוב לפני סוכות שיעור על מהות שמחת תורה לנשים.
    תודה
    ויישר כח עצום
    איילת

  38. שולמית:

    לרבנית ימימה מזרחי וליקרת היקרות.
    בכל שבוע אתן מאירות את הפרשה מזווית מעניינת ומיוחדת שאייך שהוא תמיד נוגעת אלי באופן אישי ומתאים כל כך.
    יישר כח ושנה טובה ומבורכת

  39. שושנה:

    ב”ה יום ראשון כ”ה תשרי

    לרבנית ימימה וליקרת פרידמן שתחי’נה

    ישר כוח ! על דברי התורה המעוררים ומשמחים.
    ממש מרגש לשמוע את קולכן המשכנה כך להאיר את בתי ישראל
    בכתב ובע”פ, האם אפשר לקבל את ההקלטה לפלפון דרך הווצאפ?
    בברכה שכל ההתחלות יהיו יפות וטהורות.

  40. יעל:

    אחרי החגים יתחדש הקול! איזה כיף שמחר יום שני ויהיה שיעור חדש באתר אשירה!!!
    תודה :)

  41. עופרה תותי:

    ישר כוח הרבנית ימימה ממש מרגש לשמוע ולקרוא את נופך הפרשיות שעוברות על חיינו ביום יום ובשוטף
    תמיד נעים לשמוע אותך ולקרוא זה תמיד מרגיש נוגע כאילו רק בשבילי נכתבו פרשיות השבוע תודה על
    הכוונות על מחשבה עמוקה שיש בכל תוכן אוהבת אותך

    תודה רבה מראש

  42. rivkalevi:

    שמחתי לפתוח את האימייל ביום ראשון אחרי החגים והשבת ולהיווכח שאכן ממשיכים בלימוד תורה, בקדושה ובקשר עם בורא עולם דרככן. יישר כוח, חזקו ואמצו והתמידו, באהבה ובהוקרה רבה רבקה

  43. אילנית:

    ישר כח גדול, שתזכו להפיץ תורה ברבים, מרומם ומעצים.

  44. צביה ויזנברג:

    פשוט
    תודה!
    תודה על המשמעות שאת מכניסה לחיי השיגרה.
    תודה על הטעם שאת מכניסה לחיי.

    חשוב לי לקבל את השיעור לפרשת “בראשית”וכן הלאה,במייל ובשמע.
    האם יצא ספר על פ”ש?

    בברכה בהצלחה ,
    צביה.

  45. ציפורה:

    יישר כח.. ברוך שובה של קולה של ימימה … מי ייתן ונזכה כולנו שהתורה תהיה בביתנו תמיד ולא רק בשבת אמן

  46. nechama merl:

    לרבנית היקרה שבוע טוב כמו תמיד נהנתי מאד לשמוע את הפנינים שיוצאות מפיך על פרשת השבוע ובכלל על כל נושא שאת מעבירה ישר כוח

  47. רונית:

    בס”ד

    תודה לרבנית וליקרת היקרות:
    לרבנית, על מתן משמעות מיוחדת ל-”תורת אימך”-תורת ישראל עם ערך מוסף לנשים!
    וליקרת, שעוזרת בהפצת הדברים ובעריכת הספר “פרשה ואשה”.
    זכינו שבדורנו יש מי שנותנת תובנות נשיות ונותנת לנו להתקרב לתורת ישראל מהפן הנשי!
    תודה רבה ויישר כח!

  48. מרים:

    בס”ד

    תודה על הזכות להכיר אותך, ממש משמח את ליבי לשמוע את מרגליות פיך.

    מי יתן ותזכי להחזיר את בנות ישראל בתשובה מלאה לאבא.

    ממש כיף לשמוע ולהחכים. תודה.

  49. שושי:

    בס”ד
    מי ייתן וברכותיי יתקיימו גם עבורך
    תבורך המברכת
    שנה טובה ומתוקה

  50. לימור חיה:

    תודה רבה רבה תבורכי בברכותיך את מאירה את חיינו כל שבוע עם האור שלך על הפרשה שהשם ישמרך שנה טובה ומתוקה

  51. אדוה:

    פעם ראשונה שהלכתי לשיעור של ימימה באשירה לפני יום הכיפורים. היום הזה היה אחר. את השעור “וימינו תחבקני” הפצתי ברבים והסוכות הזה היה ממש מרומם. מה שתפס אותי מאד זה עניין העצלות בסוכה. פשוט להיות שם. להיות עם הילדים, לא לרוץ אחרי המטלות. לעצור ולהיות איתם… וגם עם הבעל, כמובן…
    יישר כח לכן, אין מילים.

  52. אורית:

    תודה, תודה ושוב תודה לשתכן!
    עונג צרוף היה לי לקרוא את חוברת המתנה ששלחתן לסוכות!
    אין מילים לתאר את הכרת התודה שיש לי על המתנה הזו
    חורף בריא ושנה טובה לכל עם ישראל!

  53. מרים:

    לרבנית המקסימה וליקרת היקרה מפז!

    נפלא לשמוע את קולה המתוק של הרבנית.
    אני כבר זמן רב קוראת ושומעת את השיעורים של הרבנית וזה פשוט מים קרים לנפש עייפה.
    אני לא יודעת איך אפשר בלי זה.
    שיניתם לי את החיים, העלתם לי אותם בכמה רמות- הכל פשוט יותר טוב.
    ותמיד כשאני קוראת אני חושבת איך הן יודעות בדיוק מה עובר עלי, מה אני מרגישה?? ואיך הרבנית יודעת להביא פתרונות, פשוט כך, בן רגע והכל הופך להיות יפה ומאיר.
    ויקרת, את עושה עבודת קודש אדירה ועולם הבא מובטח לך, אין לי ספק.
    תודה לכן מעומק הלב

  54. ורד:

    יקירות הרבנית ימימה ויקרת
    תשמרו לי מקום לידכן בגן עדן אשריכן
    הגעתי לעבודה טרוטת מחשבות אודות סוגיה שלא מניחה לי
    שביב זמן של שלוה שמעתי את קול הרבנית והתעודדתי
    לזה יקרא חסד

  55. אבלין אליהו:

    לרבנית ימימה היקרה !

    אילולא ידעת כמה סידרת לי את הראש /את החיים מאז הכרותי איתך
    שהרי התורה מנחה אותך להנחות אותנו ברוב שמחה ונעם
    אשרי בנות ישראל שזכינו לרבנית שמחייה תורה בליבנו ונפשנו .

  56. לימור בר טל:

    בע”ה

    כל מילה ומילה כאילו נכתבה בעבורי בהשגחה פרטית מדוייקת ומושלמת, חתימתי הקבועה בחיים הנה “לב” ראשי התיבות של שמי, מהיום אשא על לוח לבי את סיומה של התורה ותחילתה, כל כך מרגש, מוצפת דמעות בעיניים, כמה מילים בדקה 25 יכולות לחמם ולהציף את ה – לב ומיותר לציין מחזקת ונותנת כח ותקוה .

    מי יתן והברכה והטוב יכנסו לחיי כולנו
    תבורכו מפי עליון בכל, מכל, כל בעשייתכן לקידוש שם שמיים

    וכל אשר נותר לי לומר לך הרבנית ימימה ולך יקרת … תודהההההההההההההההההההה

  57. דפנה:

    תודה רבה ליקרת היקרה ,
    כשמך כן את ,עומלת ימים כלילות ומלאת חידושים וכל זאת כדי להעביר לנו את דברי התורה היקרים
    מפי הרבנית היקרה, הרבנית ימימה.
    דפנה

  58. ליאורה:

    הודו לה’ כי טוב כי לעולם חסדו
    תודה רבה לרבנית ימימה וליקרת תבורכו מן השמים יהי רצון שתזכו תמיד להרבות טוב בעולם
    להאיר אותנו באור הנפלא הזה אור התורה הקדושה כל מילה כל פירוש מחייה אותנו ממש
    יישר כח גדול

  59. כרמלה:

    מצפה בכיליון עינים מידי שבוע לשעורי הרבנית ימימה מחכימה אותנו בדברי תורה מחממי לב מרגשת עד דמעות נוגעת בנקודות הכי אמיתיות וגם גורמת לפעמים לחיוך וצחוק.תודה רבה לך וליקרת החרוצה שנה מבורכת לשתיכן ולכל בנות ישראל.

  60. עירית:

    תבורכו שתיכן.. תודה גדולה ושנה מצויינת של התחלות חדשות. אמן!!!

  61. פנינית:

    לרבנית היקרה ימימה ויקרת אשת חיל תודה על הזכות לשמוע את קולה של הרבנית גם מעבר ליים. הכיסופים לביקור שלה בניו יורק גדולים בנתיים אנחנו קוראות את הספר של פרשת ואישה והוא נימוח ומתוק על שפתינו
    שתהייה שנה מוצלחת לכן ולכל בנות ישראל

  62. נועה:

    אין מילים כמה כח ושמחה את נותנת לנו! תודה רבה:) 

  63. מירי שמואל:

    יקרת והרבנית ימימה היקרה ,
    מה אומר ועוד לא נאמר ,תודה ותודה ותודה על מפעל החסד הזה שאתן מקיימות.אני כקוראת וותיקה מזדהה עם כל מילה ומילה שנכתבה פה בתגובות .ואכן זו אמת ,ימימה היקרה שיעוריייך אכן משובבי לב ,ומשמחים .תודה על החוברת הנפלאה לחג הסוכות .ותודה על המשמעות והתוכן שאת נותנת למצוות זה פשוט חיבור לקב״ה .אני מברכת אתכן שתמשיכו לעורר את בנות ישראל באהבה .ושהקדוש ברוך הוא ילך לפניכן תמיד .
    תבורכו מפי עליון

  64. מירי שמואל:

    יקרת והרבנית ימימה היקרה ,
    מה אומר ועוד לא נאמר ,תודה ותודה ותודה על מפעל החסד הזה שאתן מקיימות.אני כקוראת וותיקה מזדהה עם כל מילה ומילה שנכתבה פה בתגובות .ואכן זו אמת ,ימימה היקרה שיעוריייך אכן משובבי לב ,ומשמחים .תודה על החוברת הנפלאה לחג הסוכות .ותודה על המשמעות והתוכן שאת נותנת למצוות זה פשוט חיבור לקב״ה .אני מברכת אתכן שתמשיכו לעורר את בנות ישראל באהבה .ושהקדוש ברוך הוא ילך לפניכן תמיד .
    תבורכו מפי עליון

  65. תאיר:

    הרבנית הקדושה ויקרת המקסימה!
    תודה רבה על כך שאתן מזכות אותנו
    כל פעם מחדש להינות מתורתנו הקדושה ועוד
    שהדבר נעשה בצורה כל כך יפה ומהנה!
    תודה רבה אוהבת׳כן!

  66. יבנה זאנה:

    שנה טובה ומבורכת. אני מצטרפת חדשה וכולי התרגשות ותודה שהשם זיכה אותי להיות חלק מכן. אתן ממלאות, מעודדות ועוזרות לי לאסוף כוחות ולקום כל יום בשמחה. תודה גם על החוברת לסוכות שברוך השם השתדלתי לעשות את כל מה שכתבתן שם. שהשם ישמע את תפילות כולנו ונזכה לאור הגדול של חודש תשרי. באהבה רבה, יבנה

  67. חנה לייליוב:

    אמן ואמן!!!!!
    כל מילה שהרבנית ימימה מעבירה לכל הציבור שווה יותר ממרגלית ללב ולנשמה. אני מודה לבורא עולם שזיכה אותנו לנשים כמותכן שבכל שבוע יושבות ומנסות להעביר מסרים מתורתנו הקדושה שהיה פעם אבל זה רלוונתי להיום בזמננו. אני אישית כל כך אוהבת את זה שזה עושה לי נחת רוח ומחקה בכל שבוע לחומר הנשלך אלינו. ולך יקרת ישר כוח גדול על העבודה הנאמנה שאת עושה ומשתפת כלל ציבור רחב בארץ ובעולם תעלו ותצליחו מעלה מעלה ותמשיכו להגדיל תורה ולהדרה אני אוהבת אותכם ומחקה להיפגש איתכם ממש בקרוב ד”ח לרבנית האהובה מחנה מנו יורק (חנה חלה)

  68. מישהי:

    יישר כוח על הכל!! זה באמת יפה ומחזק!! באמת תבורכו בע”ה!!!

  69. אודלי'ה:

    הרבנית ימימה ויקרת היקרות, כמה טוב גדול ה’ משפיע דרככן, ולא לשווא נבחרתן להיות שליחותיו. “מגלגלין זכות ע”י זכאי”- בזכות האישיות המדהימה שקורנת מכל אחת מכן גם דבריכן בנחת נשמעים, ואוסיף שהם נשמעים גם בצמא רב ובהשתוקקות מופלאה ובאהבה כנה לדברי החיזוק והקדושה. תבורכו מפי עליון ושאו ברכה אתן ובני ביתכן וכל ישראל!

  70. יעל:

    אין לי כבר מה להוסיף אחרי כל מה שנאמר כאן ע”י ציבור הנשים
    שכמוני נהנות מהשיעורים הנהדרים והמחכימים של הרבנית ימימה שתחי’
    נשאר לי אך לברך ברכות מאליפות את הרבנית ימימה ואת יקרת שעורכת בטוב
    טעם את השיעורים והחוברות וודאי עושה לילות כימים כדי להביא אלינו מוצר
    מוגמר ומשובח כזה,שה’ הטוב יתן לכן כח לעוד שנים רבות וטובות שבהן אתן מזכות
    כ”כ הרבה נשים לעסוק בדברי תורה,יישר כח ושנה טובה ומתוקה.

  71. שרה:

    האם שמתן לב שבמזמורי ההקפות אומרים בין היתר
    פינת יקרת – הושיעה נא!

  72. זהבה:

    תודה רבה.שתיזכנה להרבות דיברי תורה.

  73. לאה:

    ההקלטה שמעתי עכשיו לא נשמעה כמו הקול של הרבנית בכלל ויותר כמו הקול של יקרת.

  74. לאה:

    בכל אופן, תודה רבה על כל הברכות. וכל המברך שיתברך בעצמו. ישר כח רב.

  75. איריס:

    פשוט מדהימות!!! אני מרגישה שיש לי זכות אדירה להיות מחוברת אליכן כל כך בדבקות ובצפיה…אשריכן יקרת והרבנית המדהימה, תודה לבורא עולם על ההשגחה הפרטית, אני פשוט “מכורה” לכן…שפע , ברכה והצלחה, שנה מבורכת בכל הישועות. אמן.

  76. שולי:

    בס”ד
    בדיוק אמש
    החלטתי לקרא בפרשת שבוע
    יום יום
    הלואי וניזכה
    המון תודה לכן
    בהפצת התורה

  77. מירי מזרחי:

    תודה רבה על כל הברכות והשיעורים המדהימים!!!
    ובמיוחד על המתנות של וימינו תחבקני לחג הסוכות (ולהבדיל החוברת לט’באב) שהצליחה ב”ה לשנות לטובה משהו בחיי ובחיי בני משפחתי.
    יישר כח גדול על הדברים הממש קולעים למצבים של בנות ישראל רבות והייתי אומרת שיש בדבריה של הרבנית כמעט רוח הקודש….
    בתודה ובברכה לרבנית ימימה וליקרת ,
    בהערכה רבה,
    מירי

הוספת תגובה משלך





יקרת, אז איך הכל התחיל? (וידאו)‎

נכתב בתאריך August 13, 2013 מאת adif

 בס”ד

כשמסתכלים אחורה, בפרספקטיבה של זמן
מגלים כיצד אירועים נקודתיים שונים, שנראו בשעתם חסרי משמעות מיוחדת
מצטרפים זה לזה ויוצרים מסלול, מסלול אישי.

כך עולה מסיפור חיי.
הייתי עורכת ראשית במגזין נחשב, ומיציתי.
דוקטורנטית באוניברסיטה העברית, ואיכשהו, בעדינות, אמרו לי “את – לא בבית ספרנו”.
אישה צעירה, שמחפשת את דרכה כרעיה ואמא טרייה
ומרגישה שכל הלימודים שבעולם לא הכינו אותי לחיים האמיתיים.

כל ה”מצוקות” ביקשו תשובות. ביקשו שאפתח פתח.
מבלי שידעתי זאת אז, פתחתי פתח כחודה של מחט.
הגעתי לשיעור פרשת שבוע צנוע
וברור היה לי שסתם אשב שם שעה ואשוב הביתה כלעומת שבאתי.
אבל ה’ רצה אחרת, ופתח לי פתח, כפתחו של אוּלם.
בהרגשה שלי, היה זה פתח כפתחו של עוֹלם. עולמות שלמים.

בוידאו שלפניכן אני מספרת על ההשגחה הפרטית הזו,
שבה הצטרפו הנקודות זו לזו לדרך ארוכה
ותוך כדי, נבנה גם מפעל “פרשה ואישה”.
זהו ראיון בערוץ של אתר “הידברות”, והמראיינת היא מלי גרין.

תיהנו!

שלכן,
יקרת פרידמן

נכתבו 69 תגובות »

נכתבו 69 תגובות לפוסט “יקרת, אז איך הכל התחיל? (וידאו)‎”

  1. סמדר:

    שלום יקרת,
    מענין ומרגש!
    יישר כוח, והמשיכי בהפצת התורה, בדרך המיוחדת לרבנית ולך.
    סמדר

  2. ברנדי:

    שלו
    ם יקרת נהנתי מכל מילה המשיכי בדרך התורה וה’ יהיה בעזרך. כתיבה וחתימה טובה כל טוב

  3. רבקה:

    בס”ד
    יקרת יקרה שבאיזשהו מובן כולנו מכירות אותך כאילו אישית:
    ההשגחה הפרטית שלך היא למעשה ההשגחה הפרטית של כולנו!!!!
    תודה שאת דואגת לבנותיו של הקב”ה!
    (ואת דואגת גם לבניו, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף..)
    שנה טובה ומתוקה מאוד, רבקה.

  4. אירית:

    יקרת יקרה,

    אני נהנת מאוד לקרוא את השיעור השבועי, כמו גם את הבלוג שלך…. הראיון הזה גם הוא מאוד מצא חן בעיני! את מדברת וכותבת מתוך כזאת אמת פנימית וכינות, שדבריך מנצנצים כמו יהלומים ומאירים הרבה תובנות, הרבה אהבה והרבה תקווה!
    ב”ה עברה כחצי שנה מאז היכרותי הראשונה עם הר’ ימימה ואיתך. זה התחיל כש”במקרה” (במרכאות כפולות כי כידוע אין מקריות בחיים:..) שמתי לב לספר “במה אברך” ומאז אני לומדת מכן כל שבוע, וגם מקבלת הרבה עידוד וכוחות והדרכה…
    מצטרפת לתפילות ולאיחולים לקראת צאת הספר החדש – שיהיה בשעה טובה ,בהצלחה, במזל ובנחת… ויישר כוח ענקי לר’ ימימה ולך! באהבה רבה, אירית

  5. אלישבע:

    יקרת יקרה,
    מקסים, מפעים, דוגמה למופת!
    תודה רבה :))
    עכשו עושה מנוי!

  6. לימור:

    מקסים!
    יפה לראות איך את מקבלת כל מה שעובר עלייך באהבה ופשוט.. ממשיכה הלאה.

  7. רעות:

    ממש מקסים,נהנתי לראות…הלוואי וכולנו נקבל הכוונה כזו מדהימה לחיים,ולהגיע למקומות שעושים לך נחת וטוב…

  8. עטרת ישראל:

    יקרת יקרה מאד
    את פשוט מדהימה נהנהתי מאד לצפות בראיון
    יישר כוחך

  9. רוית:

    בס”ד
    איזה יופי יקרת,
    ראיון נעים ופתוח,
    היה לי מאוד חשוב לשמוע על פרעה ויציאת מצרים – הגירוש כשחרור,
    עברתי עניין דומה שכאב לי מאוד ובעצם עשה לי טוב מאוד
    ונוכחתי שוב כי הכל טוב מאיתו.
    יישר כוח על העבודה הנהדרת, ממש קידוש השם,
    רוית.

  10. לירי:

    זה היה קצר מידי ): הייתי רוצה לשמוע אותך עוד ועוד ועוד…

  11. דורית:

    יקרת , מהפעם הראשונה שקיבלתי את השיעור מחברה טובה שרצתה להכיר לי את הדבר הנפלא הזה שקוראים לו פרשת ואישה, התחברתי לכל מילה שנכתבה שם. צורת הכתיבה והתוכן כל כך נעימים שעושים חשק לעוד ועוד ואכן עכשיו אני מקבלת מכן כל שבוע את הפרשה.
    אחרי שראיתי את הכתבה , נועם הדיבור שלך מתחבר עם נועם הקריאה של הדברים שאת מעלה בכתב.
    יישר כוח ותמשיכי בעשייה המבורכת שתורמת כל כך הרבה.
    דורית

  12. אבישג:

    יקרת היקרה,
    אכן את עושה עבודת קודש והפצה היא ממש מצווה גדולה,
    אבל הרבה פעמים נדמה שאת מנסה ‘לרכב’ על גדולת הרבנית בשביל לרומם את עצמך
    וזה מותיר תחושת חמיצות.
    אולי עדיף להצניע את עצמך יותר, כך יתפנה יותר חלל לרבנית ימימה.
    את הכבוד תקבלי מבלי לנסות לרדוף אחריו כל כך הרבה.

  13. רבקה:

    חבל על תחושות חמיצות שאינן במקומם!
    ההודעה האחרונה הותירה בקירבי תחושת חמיצות. יקרת, בעיניי את בסה”כ רוצה באמת ובתמים להפיץ את האור של הרבנית ימימה. וכן – את בעצמך אור. גם צינור יכול להיות מאיר. אז במקום להיות “עיתונאית”, פורמלית, הכוחות שלך באים לידי ביטוי בדרך הנפלאה הזו. זה נפלא ומבורך בעיניי. אני לא מסכימה לחלוטין עם ההערה הקודמת. אינני נוהגת כמעט אף פעם להשאיר תגובות באינטרנט בפורומים מסוג זה. ונדמה לי שהיום זו הייתה הפעם הראשונה שאני מגיבה בבלוג שלך אך לא יכולתי להשאר שקטה. (וזו למעשה הפעם השנייה שאני מגיבה על הריאיון הזה היום! ראי תגובה מס שלוש). אני מאוד נהנית ממך ומהחיפוש המתמיד שלך. אף מזדהה!

  14. זהבית בן חמו:

    יקרת יקרה כשמך כן הוא יקרה לכולנו עבורי ואני בטוחה לעוד הרבה נשים באשר הן חילונית ודתית ו את מקור השראה לענווה נחישות הומור אמונה שלמות נעימות אשת חיל ממש!
    אני מנויה שלכן כבר שנתיים ונהנית לקרוא כל שבוע את הפרשה שלך זה הכח המניע והמצבר לשבת ולשבוע הבא אחריו אני אישה חילונית ומאמינה ובזכותך ובזכות הרבנית הימימה השכלתי ולמדתי על היותי אישה אמא חברה ועל היותינו עמוד התווך ללידלינו ולאישינו!
    יישר כח
    גאים בך
    מקווה לפגוש אותך מחר בשיעור של הרבנית בפ”ת

    להתראות זהבית בן חמו

  15. נעמה:

    יקרת יקרה
    את נכס חשוב לבנות ישראל
    המשיכי לרתק אותנו כמה שיותר!
    הצלחה ובריאות תמיד בעה

    נעמה מהצפון

  16. אורנה:

    יקרת היקרה מאוד,
    כשם שתענוג לקרוא אותך מדי שבוע, נהניתי מאוד גם לצפות בראיון איתך. את מוסיפה כל כך הרבה תובנות לחיי ולחייהן של רבות אחרות, וזו הזדמנות נוספת להודות לך על כך מעומק הלב.
    אני לא יכולה להתעלם מהתגובה שהופיעה למעלה. מעולם לא הצטיירת כי שמנסה לרומם את עצמך, או להשתמש לשם כך בשמה של הרבנית ימימה היקרה והאהובה.
    אני עוקבת אחרייך מדי שבוע באדיקות רבה, קוראת את השיעור השבועי, את הבלוג וקוראת אותך גם בפייסבוק. לא רודפת כבוד ולא רודפת שררה, את פשוט נפלאה ומאירה.
    שתהיה לך שנה נהדרת עם הרבה בריאות, אושר ונחת, וכוחות רבים להמשיך בעבודת הקודש שלך.
    אוהבת ומודה לך מאוד,
    אורנה

  17. אפרת:

    יקרת יקרה! נהניתי לראות את הראיון איתך ,בהרבה דברים אני מזדהה עם דברייך , השיעור אכן נותן כח לכל השבוע ולילדים. יישר כח גדול על כל עמלך!!

  18. נעמונת:

    יקרת,

    כלכך מסכימה. את מוכשרת מאוד!

    הפעמים שאת מחקה, גם אם בלא מודע, את הרבנית – מגוחכים.

    שימי לב לזה. חבל.

    חוץ מזה זכית. אין ספק. אולי תכתבי את הספר שלך? כבר נשמע טובץ

  19. מרים:

    יקרת,
    הראיון היה מאיר עיניים, הצגת את הדברים בצורה מעוררת מחשבה.
    אני מודה לך מקרב לב על התפקיד שיצרת שמאפשר לנו לקבל את
    שיחותיה של הרבנית ימימה מזרחי – ישר כוח!

  20. ליאת לאה:

    בס”ד
    יקרת היקרה,

    יישר כח גדול, את והרבנית פשוט שיניתם את תהליך התשובה שלי.
    אני ובעלי ,ה’ ישמרהו , בתשובה כבר 7 שנים
    על בעלי מאוד משפיע לשמוע דברי תוכחה נוקבים ואני פשוט הייתי מבועתת והתקרבתי מתוך יראה ופחד של מה יקרה אם לא.
    ואז פגשתי את הרבנית….
    וכמובן שעשיתי מנוי לפרשה ואשה …עקבתי ועדיין עוקבת אחרי כל שיעור של הרבנית
    השם יברך אותך …זכית! וזיכית גם אותנו…

  21. ציפי דגן:

    יקרת היקרה
    את ממש מדהימה ! בלע”ר ב”ה
    נהדרת ככ טבעית זורמת וככ מלמדת ומעניקה השראה טובה
    כיף לי ולכולנו שאנו פוגשות בך אחת לשבוע – אותךך ואת הרבנית
    תודה רבה לך
    מאחלת לך שנה טובה ונפלאה !! וגם לאמא ואחותך
    באהבה

  22. רוני:

    יקרת יקרה, הלוואי והייתי זוכה זכייה כזאת גדולה להיות נותנת תורה לנשות ישראל.
    אשרייך
    את מיוחדת. העברת את הדברים בענווה, עמך ישראל וזה היה מקסים.
    בהצלחה בהמשך ובספר החדש.

    ותודה על התורה שלכן.

  23. סימה:

    שלום יקרת,
    1. היה כיף לראות מי עומדת מאחורי השכתוב העריכה והשליחה של השיעורים המרתקים, היה טוב להכיר!!
    2. את כל כך אמתית והחיוך שלך כל כך מאיר! נראה שכל מה שאת אומרת הוא ממש מגיע מתוך העומק שבך והאמת הפנימית שבך. אני פוטרתי מעבודתי, אחרי 10 שנות עבודה והרגשתי כל הזמן, ועדיין שמשהו טוב ייצא מזה אני בטוחה ואין לי ספק כלל, וכל כך חיזקת אותי בדבריך, תודה
    3. הזדמנות להגיד תודה רבה רבה על השיעורים הרגשתי מאוד את החסר בשבועיים האחרונים, ברוך ה’ שההעדרות בגלל שמחות. ולאחל שנה טובה לכל קהילת פרשה ואשה לך ולרבנית ימימה מזרחי, כתיבה וחתימה טובה

  24. זלפה:

    א. את מקסימה!
    ב. כששמעתי את דברייך חשבתי לעצמי, איזה מזל גדול היה לכולנו, שפגשת את הרבנית ימימה כי עד כמה שהיא ותורתה מעולים, לולא את והמפגש ביניכן, מי היה יודע על קיומה? כמה יודעי ח”ן בירושלים?

    העובדה שיזמת וכתבת את השיעורים, והפכת את זה למפעל שחוצה יבשות ומאיר במקומות רחוקים- היא לזכותך. ואני חושבת שהאור שהצלחת להפיץ גדול הרבה יותר מכל אור שהיית מצליחה להאיר כפרופסור מן המניין באחת האוניברסיטאות…

  25. נגה:

    גם אני לא יכולה להתעלם מהתגובה החמוצה (והיחידה, לשמחתי) שנכתבה כאן. אילולא המאמצים של יקרת והשעות-על-גבי-שעות שהיא משקיעה בעריכה המדוייקת של הפרשה מדי שבוע, כבר במשך שנים רבות, לא היינו זוכות “לשמוע” את ימימה באותנטיות כזו כפי שיקרת כותבת אותה. בשיתוף הפעולה שבין יקרת לרבנית, הרבנית מעבירה את שיעורי התורה, ואילו יקרת מעבירה אלייך את הרבנית. איך אפשר לומר שמה שהיא עושה כאן זה רדיפה אחרי כבוד לעצמה?

  26. leah:

    יקרת היקרה. אהבתי. נקודה. שמחה לפגוש אותך מידי פעם באקראי פה ושם. בשבילי את סלב.
    לנעמונת החמודה, גם אני מחכה פעמים רבות את הרבנית ימימה, כי אני פשוט תלמידה שלה!
    ואבישג, אל תדאגי לחלל בשביל הרבנית. יש לה מספיק הרבה ויקרת היא אחוז עצום מהחלל העצום שנוצר עבור הרבנית ולא להיפך. לפרגן בבקשה. טוב, עד שהופכים להיות תלמידה ל הרבנית זה לוקח קצת זמן.

  27. גילה:

    יקרת היקרה. אם היית יודעת כמה את מחיה ונותנת כוחות יחד עם הרבנית ימימה היית מגייסת עוד כוחות ועוד דרכים ויחד נזכה לגאולה. המןן המון ישר כוח על העבודה המסורה ועל הפתיחות

  28. טל:

    בס”ד
    …על זה נאמר,”בעיטה לטובה”…זכית לזכות את בנות ישראל ועוד..
    יישר כחכן.

  29. חבצלת:

    בס״ד ז׳ אלול תשע״ג. יקרת היקרה, יישר כח . אחת התגובות הייתה (אם הבנתי נכון) של נעמונת שאת מחכה במידה מסויימת את הרבנית ימימה, במודע או שלא במודע זה טבעי ביותר , זה כמו בת שמחכה את אמא שלה, או תלמידה שמחכה את המחנכת שלה . העיקר שיזכה אותך בורא עולם שתמיד עבודתך תהיה לשם שמים לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים.

  30. אסתר:

    יקרת החמודה. מעריכה מאוד את פועלך והסבלנות והמקצועיות ומעל הכל הנכונות להעביר לנו את דברי הרבנית מידי שבוע, יישר כח גדול!
    אבל גם אני כמו אבישג, מרגישה לפעמים את התחושה של ׳הרכיבה על הגל׳. זה נראה כניצול מבחוץ, אבל מי אני שאשפוט? לא בטוחה שגם אני הייתי מתנהגת אחרת.
    בסופו של יום כולנו בני אדם ולכולנו יש חולשות.
    אבל כן הייתי מנסה להקשיב לדברי אבישג. על אף הביקורת השלילית והלא נעימה היוצאת מדבריה.

  31. חגית:

    זו הפעם הראשונה שאני כותבת בבלוג כלשהו. אי אפשר שלא לומר לך תודה רבה ועצומה. אי אפשר לתאר במילים את העושר שאת והרבנית מעניקות לחיי. עושר ושמחה של יצירה ולמידה. לא יכולה להכניס שבת ללא השיעור. תענוג אמיתי ממש וראוי להערצה. מתפללת שמה שאני לומדת מהשיעור השבועי ישאר ויזכר לאורך שנים.ישר כוחך המשיכי עוד ללא הרף. אנו זקוקות לכל רגע ולכל מילה מהרבנית. מצפה בכליון עניים לספר פרשה ואישה!! בע”ה בעיתו ובזמנו ובטוב ובקל ובידיים מלאות ובשמחה להגדיל תורה ולהאדירה.

  32. צפית:

    יקרת יקרה!!
    תודה רבה לך !!
    אשרייך שזיכית את כולנו!
    מכיוון שאת קרובה לרבנית, אשמח אם תעבירי לה את שאלתי זו: היו כמה שיעורים של הרבנית ימימה בזמן האחרון שבמשך כל השיעור הרבנית לא הזכירה אפילו לא בבקשת תפילה את יהונתן פולארד-וזה ממש מאכזב!!!יהונתן פולארד סובל בגלל שהוא היה שליח של עם -ישראל!!של כולנו פה! מדוע הרבנית לא מזכירה לכולן להתפלל עליו?? מדוע הרבנית לא מקדישה כל שיעור לרפואתו ולשחרורו הקרוב??????-הרי את גלעד שליט היא הזכירה בלי סוף ולעניות דעתי התפילות -יותר מכל הן אלה ששחררו אותו.
    אז למה ככה???

  33. דיקלה:

    יקרת חזק וברוכה תהיי!
    את ממש נעימה בדברייך ואכן התורה מחייה ועוזרת להתמודד עם החיים.
    ואת שותפה לעזרה יחד עם הרבנית ונותנת הרבה כוחות שלעיתים אף בכתיבתך מתעורר רגש עז שמעלה דף דמעות.
    המשיכי בדרכך ותזכי לישועות, רחמים וכתיבה לשנה טובה ומתוקה!
    תודה

  34. ענת:

    יקרת יקירתנו,

    אהבתי את הכנות, הפשטות, הנעימות. בקיצור, את מקסימה ויישר כח גדול ועצום על הכל. שנה טובה ומבורכת והמשיכי לעשות חיל בע”ה!

  35. אלונה:

    בס”ד

    ראשית תגובה לנעמונת בקשר לחיקוי של הרבנית ימימה ומה בכך, אני בטוחה שיקרת היקרה מתחברת לרבנית בכל המובנים ובאופן טבעי כשאתה נמצא עם מישהו בקשר הדוק ומזדהה איתו מקבל חלק מההתנהגויות שלו ואם ההשפעה הוא מאדם חיובי אשרינו ועל דבר כזה לא רצוי להעיר
    ולק יקרת היקרה אשרייך על כל העשייה הברוכה והקסם האישי שלך שאת מעבירה בכתיבת דברי התורה שלך אלינו מי יתן והקב”ה יתן לך ורבנית ימימה שמקדישות את זמנכם לחסד לעם ישראל שפע ברכה והצלחה והמשך פורה ושנה טובה ושתהיה זו שנת ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן

  36. יחיאלה:

    שלום יקרת
    אני מאוד נהנית מקריאת המאמרים שלכן!
    אודה אם יהיה גם תרגום מילולי על ההרצאה (אין לי אפשרות לשמוע דרך המחשב)

    בברכת כתיבה וחתימה טובה
    יחיאלה

  37. יפה לארי:

    שלום יקרת
    מזלנו שבעטו בך
    עוד פרופסורית ,?
    מה זה לעומת הזוהר של הבורא שאת מפיצה?
    ה’ אוהב אותך ואותנו זיכית וממשיכה לזכות
    מאוד התחברתי למקום שהרגשת שמוותרים עלייך להיות פרופסור , וקבלת את זה בהכנעה
    זה מה שעשה משהו בעולמות העליונים, זה לא פשוט לקבל להיכנע. זו עבודת המידות
    בלי שתדעי ייעדו לך מקום בעולם זה של להפיץ את התורה ואת האור
    תודה לך ה’
    ניחנת בשפע של מתנות. היפה מכולם בעיני זו הכנות שלך
    תמשיכי, אשרי יולדתך,
    בהערכה רבה

  38. לימור בר טל:

    בע”ה

    יקרת ,

    מרגש כל כך, כולי נפעמת להקשיב לכל המילים הנאמרות וכל כך בא לעמוד במקום הטהור והשלם הזה . בע”ה שנזכה כולנו, תבורכו מפי עליון בכל מכל מכל על עשייתכן המבורכת המזכה רבים, אמן ואמן !

  39. שרון שדה:

    יקרת יקרה יקרה יקרה…!
    לו ידעת כמה עבודתך – עבודת קודש היא…
    לו ידעת כמה מילותייך – אוספות, מחבקות ומעיפות מעלה מעלה…
    לו ידעת כמה אור – את מביאה לנשמה ובעיקר לנשימה…
    לו ידעת כמה הדרך בה בחרת מעניקה לנו – כוח, עוצמה, תעוזה ואומץ… כמה אומץ…
    לו ידעת כי בזכות שליחותך זו – שלפת אותי מתהום של חושך והבאת אותי לפסגה של אור ורצון עז לאחוז חזק בחיים ולא להרפות…
    אל תפסיקי ללקט עבורנו…
    אל תפסיקי לכתוב לנו…
    אל תפסיקי להכיל אותנו…
    אל תפסיקי לכוון ולהוביל אותנו…
    זכית בכלים – להעניק כלים ועל כך – מאיתנו התודה… כל כך הרבה תודה…
    מחבקת אותך חזרה בדיוק כפי שאת מחבקת אותי בכל שבוע מחדש…
    שרון שדה

  40. עדינה:

    יקרת!!
    צפיתי בסרטון וממש נהנתי.
    את מעבירה את דברייך בצורה מרשימה ומשכילה..
    ואת ממש מדהימה!!
    תודה לך

  41. רבקה:

    הי יקרת!
    את פשוט נראית מקסים!
    ניכרת בך החיות שאת מקבלת מהשעורים,ומהקשר שלך עם
    הרבנית.
    אני בטוחה שחוץ מעבודת הקודש שלך,את גם נותנת כח לרבנית
    שתמשיך להעניק לנו.

    המשיכי להצליח!

  42. מאיה:

    יקרת הנהדרת!
    לא משכבר נהייתי מנויה
    נהנית מאוד מעבודתך המעולה!!
    המשיכי להפיץ את תורתך אמונתך
    ולפזר ניצוצות קדושה לכל בנות ישראל היקרות!!!

  43. דיקלה:

    שלום לך
    רציתי להעיר/ להאיר על דבר מסוים שאמרת- אמרת חבל שלא הייתי בשיעורים (משהו כזה) ואז המראיינת אמרה לך שאין כזה דבר חבל ואת אמרת שוב חבל שלא הייתי בשיעורים. אז אני מרגישה צורך לחזק את דברי המראיינת ולכתוב שבאמת אין כזה דבר חבל, הכל מהבורא יתברך והכל בדיוק בהשגחה מדוייקת של הבורא על ניבראיו. אם לא היית שם אז לא היית צריכה להיות שם. תאמיני בזה, אנחנו בקטנותינו רואים את זה לרוב רק במבט לאחור. שנזכה כולנו להתחזק, חודש טוב, בשורות טובות.

  44. עדה:

    יקרת שלום,
    יישר כח!
    שהשם סוגר דלת אחת, הוא פותח אחרות, ולך יקרת הוא פתח דלת, שבדלת זו את והרבנית ימימה מזרחי, נותנות כח לנשים לנשים אחרות.
    שוב ישר כח!
    שבת שלום ומבורכת.

    עדה

  45. פנינה לגאמי:

    יקרת שלום רב. כל הכבוד. את מייצגת את הרבנית על הצד הטוב ביותר צפיתי בסרטון ומאוד נהנתי רואים את הניצוץ היהודי והאוהב שבך לתת ועוד לתת. נחת מילדייך ותזכי להמשיך בפועלך מתוך אהבה. וניזכה אנו הנשים לקרוא כל שבוע את פרשת “ואשה” ולמלא את הנשמה הרעבה בדברי תורה שקולעים למטרה . הרבה תודה על העשיה.

    ותמסרי תודה גם לרבנית ימימה על ליקוט דברי תורה ממקורות שונים . אני אוהבת ומאוד מדבר אלי.

    יקרת. אין לי אתר ג’ימל .יש לי את וואלה. אם לא קשה מידי להעביר לי שעורים במתנה לאתר הזה אשמח לקבל כל שבוע .עד שיסתדר לי להיצטרף לקהל הנשים שמקבלות שעורים כל שבוע או כל יום בתשלום

    תודה ובשורות טובות

  46. מיכל:

    תמיד ראיתי את הנשים עם שמונה ילדים וקריירה ושאלתי את עצמי איך הן עושות את זה? מהריאיון הזה למדתי דבר חשוב: הן לא נולדות ככה…
    (אני עוד רווקה אז לא יצא לי להתנסות בכך…)

    כמה מחזק זה לדעת שכולם טועים ותוהים עד שהם מוצאים(בעזרת השם) את הדרך…אני בדיוק בשלב שהיית בו…אמנם כבר יש לי כיוונים אבל הרבה עדיין בעולם המחשבה…בעזרת השם שאזכה כמוך להגשים את ייעודי:)

    דרך ראיון קצר למדתי הרבה ממידותייך, תודה לך יקרת.

    מיכל

  47. דינה:

    ווואוווווו……..
    את פשוט מקסימה וכל כך מחזק לשמוע אותך…
    יהי רצון-שאלוקים ישלח לך ברכה והצלחה בכל מעשי ידייך!!
    תמשיכי לעשות את מה שאת עושה- את נהדרת!!!
    מעריצה♥

  48. דליה:

    כל הכבוד לך יקרת

    ה מצא לך עבודה נהדרת ומספקת עם רבנית כל כך דגולה

    גמר חתימה טובה לך ולמשפחתך

    כל טוב וטוב

    דליה

  49. מיכל:

    ליקרת היקרה !
    זה ממש נחמד לקבל ממך מיילים -זה מרגיש לי כאלו אנחנו מכירות אישית ….באמת השיעורים של הרבנית מיוחדים ביותר…עם מסר
    ממש ישיר מהקב”ה ……בכל פעם אני נפעמת איך המסר מגיע אליי בין השורות מחזק ,מעודד
    ונותן אמונה !!
    את הראיון עדיין לא הספקתי לראות אבל לגבי הספר זו ממש “בשורת השנה “!!!

    בברכת שנה טובה ומלאת עשייה
    לרבנית ולך ולכל עמ”י .!!

  50. אסתר:

    תודה רבה על העידכונים המשמחים !
    כ”כ כיף להרגיש שותפות לדבר הענק הזה !

    שמעתי רעיון קצר ממש יפה לחודש אלול..
    יש את האמרה המפורסמת “פתחו לי פתח כחודו של מחט ואפתח לכם כפתחו של אולם”…(הבנתי שהמקור מהתלמוד )
    ויש שאלה..למה דווקא כחודו של מחט ?
    והתשובה היא..תפתחו פתח קטן במקום שהכי כואב לכם,דוקר לכם.
    ואפתח לכם כפתחו של אולם..

    שנזכה אמן !

    תודה רבה וחודש אלול מבורך!

  51. לאה:

    יקרת יקירתי, שמחתי לראות אותך בראיון בהדברות. את מקרינה כל מה שאשת חיל משדרת. את גם נראת מצוין בלי עין הרע, וישר כח על היהלומים שאת מגדלת , סלחי לי על קינאת סופר.
    את אשה מדהימה וחכמה וברוך הי שאת משתפת אותנו בחייך והתלבטויותיך.
    אם יש לי רק תקווה אחת, שאולי יום אחד תתרגמו את פרשה ואשה גם בצרפתית כי אמא שלי ואחותי היו מאוד מעוניינות לקרוא אותך.
    תחשבו את והרבנית על זה.
    תודה מקרב לב

  52. ר"נ:

    התחברתי ממש לכול מה שאמרת והאמת שגם אני מאוד הייתי רוצה להיות שותפה לדבר כזה גדול כי כמו שאמרת זה נותן המון כוחות נפש עם הילדים והבעל..

    אשמח לעוד סיפורים כאלה מעניינים…

  53. ירדנה:

    יקרת יקרה, אל תקשיבי לכל המלעיזים! את עושה מצווה ענקית בכך שאת מאפשרת לשיעורים המחיים של ימימה להכנס לכל בית. בזכותך ובזכותה אנו מקבלות נקודות של אור, כוח ושמחה בחיינו הימיומיים האפורים. תמיד יש אנשים שמדברים מתוך קנאה- אבל את זכית! (ולא הן). יישר כח!!!!!!!!

  54. קרן:

    בס”ד
    את מדהימה, אישה חזקה ברוך השם, מאחלת לך ולרבנית הצדיקה שהשם ימשיך לתת לכן את הכח והעז להמשיך לזכות אותנו באהבת התורה, בזוגיות טובה ובעבודת השם בשמחה.
    יישר כח, השם יברך אתכן, את משפחותיכן ואת כל עם ישראל.

  55. טובה מרדכי:

    בס”ד
    יקרת תודה תודה על כל דברי הקישור שמוגשים בטוב טעם וחן רב.
    הרבנית ימימה קולך נשמע נעים וכמו תמיד עם חידושים מרנינים , כשאני מתחילה לקרא את דפי הפרשה
    אני “נבלעת” לתוך החידושים שבכל פרשה, ואיך את מוצאת את הקשר בפרשה ושהיא מתאימה לחיינו.
    טובה מרדכי.

  56. רונית יקותיאלי:

    יקרת יקרה – כשמך כן את!
    תודה רבה לך שאת מביאה לנו את ‘הלך הרוח’ של הרבנית ימימה
    בצורה כל כך נעימה, משמחת ומחזקת.
    שתמיד תהיי ‘צינור’ לעלות בו מעלה מעלה.
    ולרבנית ימימה היקרה כמובן – תבורכי מפי עליון ותמשיכי להעצים את נשות עם ישראל.
    תודה רבה לכן ושנה לכל עם ישראל!

  57. מרים:

    תודה רבה יקרת, הזכויות שלך הן פשוט רבות מספור ויקרות מזהב ומפז רב. כל השלווה, השמחה, החיוניות שמרגישים לאחר ששומעים או קוראים שיעור של הרבנית הם המון בזכות מסירות הנפש שלך והיכולת למסור דברים בצורה בהירה מלאה באמונה ובאהבה לקב”ה ולרבנית! עלי והצליח, וש-ה’ יברך את כל מעשי ידייך ופועלך!

  58. חי'ה:

    היי יקרת,
    הווידאו היה מאוד יפה ישר כוח!
    נתת לי רעיונות ל”בעיטות” שגם אני קיבלתי במהלך החיים בין היתר… אכן השגחה פרטית אין מה להגיד….
    תודה,
    חי’ה

  59. אלינור:

    ישר כוח לך יקרת
    כל הכבוד על העשייה.

    בהצלחה עם הספר לרבנית ולך.
    יראה הרבה אור ויוביל לישועות.

    אלינור.

  60. חנה:

    יקרת שלום!
    יישר כח!
    הראיון היה מאוד מכובד.
    חנה פרידמן

  61. שרי:

    יקרת שלום!
    בהצלחה רבה בהוצאת הספר! אני בטוחה שנשות ישראל מחכות לו ויקבלו אותו בהמון אהדה ושמחה!
    שה’ יצליח דרככן והכל יזרום בקלות ובמהירות!
    שוב תודה על עבודתכן החשובה ורוב העמל והמאמץ למען נשות עמ”י! יהי ה’ עימכם!

  62. ח:

    יקרת,שמחה שמצאת את פינת החן שלך וברור מכך שיש השגחה פרטית בעולם,
    הסיפור של ההתחלה דווקא נגע לליבי,כי גם אני חטפתי סטירה/עברתי טלטלה מסויימת השנה
    ותוך כדי הבנתי שלהיות נשואה זה אומר לצאת מעצמך טוטאלית-למרות שאני עדיין מנסה להגיע ל-אה! זה מה שרצית ממני ד’!
    נראה לי שכל התהליך ילווה בתפילות כי לתשובה נגיע רק בסוף את עצמך
    , חיי הנישואין דורשים ומורכבים וכל פעם את צריכה להחיות עצמך מחדש והמון לאהוב את עצמך,משפחתך ואנשי העולם.
    מאד אוהבת את שיעורי הרבנית,שערוכים יפה ואסתטי על ידך.
    ישר כח ורק בשורות טובות!

  63. ליבנת:

    שמעתי את השיעור שלך בערוץ הדברות וכל שייש לי לומר זה שראיתי את עצמי יושבת במקום שלך רק שאני עגלגלה :)))).את דיברת על דברים כ”כ נכונים ואמיתיים כמו שלא הצלחת להבין למה בעלך קמצן וכל ה4 שנות נישואין שלי חשבתי איך אני הבעייתית שכל הזמן חושבת שהוא קמצן…אני רוצה להוסיף עוד אך הילד קם בצרחות משינה להשתמע יקרת היקרה

  64. נגה:

    חייבת לשתף אותך…… אני יושבת מול הטלפון ומאוד מתגעגעת (יום רביעי בעזרת השם אני אהיה בפתח תקווה) לוקחת את הטלפון ובאה לפתוח את המייל ובראש המחשבה “את חושבת בגלל,שאת רוצה יחכה לך מייל ממנה והנה קסם מייל ממך ……….שיניתם לי את החיים את והרבנית ימימה,באלפי דרכים

  65. גילה:

    התגעגענו גם!

    ותודה רבה על הדף הקצר שטרחת ושלחת לפני שבת! אני חוזרת כמו מנטרה על הלרחם על עצמי את יודעת כמה ,אולי לא רוגלעכים אבל דומים להם חסכת לי?

    שתהיה לנו שנה של הרבה רוגע לנו וגם שמחה

  66. רחל מהמושב:

    כמה נפלא לשמוע אותך ולראות אותך,כיף אמיתי-המשיכי לעשות חיל-ה’ בעזרך-להפיץ תורה ולהאדירה.

  67. ש':

    בס״ד
    שלום לך יקרת
    כל שבוע אני מודה לה׳ ,לך ולרבנית ימימה על
    השיעורים המחזקים. אני משתדלת לישם עד
    כמה שאפשר ובמיוחד לחלוק ולהעביר הלאה רעיונות
    מהפרשה .
    במסגרת עבודתי כיועצת מקרוביוטית ורפלקסולוגית
    אני נפגשת עם הרבה נשים ותוך כדי הטיפול
    מקבלות הרבה חיזוקים נפשיים ורוחניים שהם
    למעשה ציטוטים מהשיעורים של הרבנית(אני
    משתדלת לומר זאת בשם אומרם)וב״ה אני רואה
    ברכה בעמלי.
    והדבר החשוב ביותר שה׳ חנן אותי:אני
    משתמשת ברפלקסולוגיה כתומכת לידה
    ופשוט חווה ניסים ונפלאות .במיוחד לידות
    בעלות סיכון גבוה או לידה טבעית אחרי ניתוח
    קיסרי ולפעמים אחרי שני ניתוחים או אפילו
    שלשה ניתוחים.
    בזמן צירי הלידה הנשים היקרות שלנו כל כך
    צריכות מסרים של חיזוק ובמיוחד אז ליבן פתוח
    לקבלה,למשל ,בעקבות השיעור של הרבנית
    על ימי בין המצרים,כשהן בשיא הכאב , אני
    מצטטת את הרבנית ואומרת להן שהכאב של
    השכינה על צער הגלות שווה לכאבה של אשה
    היושבת על המשבר, ומי שמשתתף בצער
    השכינה- ומי כמוהן ברגעים אלו של כאב חש
    זאת-תראה ותזכה לגאולה.
    בשמי ובשם עוד נשים היינו מבקשות מהרבנית
    שתקדיש בהזדמנות הראויה שיחת חיזוק
    לנשים בעת לידה. ישנם מדרשים. דברי חיזוק
    מרבנים וצדיקים וכו. במיוחד שאז השכינה
    בעצמה נמצאת עם היולדת,שהרי מפתח של
    לידה לא ניתן בידי שליח וזה עת רצון גדול
    ושערי שמים פתוחים. שנזכה לנצל זמן זה
    לישועה פרטית ולישועה כללית. אמן.
    בתודה ובברכה
    ש”ל מארה”ב

  68. דנה אטיאס:

    יקרת,פשוט מקסים!דברייך קולחים,מבעבעים וחודרים בפשטותם,בצניעותם וביכולת שלך לרדת לעם,לשתף מחיי יום יומך כדי לגעת בכולם!היי ברוכה!

  69. מלכה חדד:

    בא לי ליצור קבוצה בישוב שלי,לשמוע להשמיע
    תורה והחיים רוצה רעיונות מימך איך לעשות זאת תודה.

הוספת תגובה משלך





איך כמעט גרמתי לחורבן בית המקדש (פוסט אישי לימי בין המיצרים)

נכתב בתאריך July 7, 2013 מאת adif

בס”ד

לעיתים משמיים מלבישים עליך תפקיד מסיפור אחר, בן 2000 שנה
וכך את מוצאת את עצמך מצילה את בית המקדש (או, לכל הפחות, את מצב הרוח שלך)

סיפורנו התרחש ביום חורף קר
אבל הוא בעצם שייך לימות החום, לזמן בין המצרים,
לתקופת החורבן המשתרעת בין 17 בתמוז לתשעה באב
כאשר לשעה קלה ההיסטוריה הניחה על כתפיי את תפקיד בר קמצא.

בגמרא מספרים על בר קמצא,
שלא היה אמור להגיע למשתה עם כל שועי ירושלים
אולם עקב טעות טראגית מצד המשרת הוא קיבל הזמנה ו…הגיע
ובעל האירוע ביקש ממנו בפשטות לעזוב. מול כולם.
בר קמצא לא רצה לעזוב, הוא התחנן על נפשו. התמקח. התווכח. וגורש.

 בהמשך אספר לכם מה הייתה תגובתו של בר קמצא,
שגרמה לחורבן בית המקדש על פי חז”ל,
אבל נחזור רגע 2000 שנה קדימה,
לרגע בו גיליתי שאני עומדת להיכנס לתפקיד בר קמצא,
וללקחים השימושיים שהפקתי מהתפקיד ההוא, לטובת כולנו.

וכך היה המעשה:
כמדי שנה בשנה, הגישה לי בתי הזמנה מעוטרת ל”ערב אימהות” בבית ספרה.
לא היו לה אשליות: מעולם לא הגעתי לערב האימהות השנתי
כי הוא תמיד נופל על השיעור של הרבנית ימימה.
אולם הפעם הרבנית היתה בחו”ל. הערב התפנה לי.
סוף סוף אשתתף גם אני, ואהיה כאחת האימהות.

חמושה בבני הפעוט, בן ארבעה חודשים בסך הכל, יצאתי לכפור.
בתוכנית – פאנל אימהות “ותיקות”,
שבאו לשתף בפטנטים האישיים שמשמשים אותן
להאהיב את המצוות על בנותיהן. באתי מוכנה ללמוד.

אולם לתינוק שלי היו תכניות אחרות.
במקום להקשיב / להירדם, הוא דיבר ודיבר.
כך התמלא החלל בקולו המתוק,
בעודי מנסה להרדים אותו
בכרכורים, סיבובים והשתחוויות. ללא הועיל…

אני מודה: כאן היה עלי לקום ולצאת.
אבל (כאן מתחילים התירוצים) ישבתי יותר מדי במרכז האולם
מוקפת נשים צדקניות מלפני, מאחורי ומצדדי
ולפלס את הדרך החוצה ולהטריח את כולן – לא רציתי.

בית ספר דתי. פניו הנעימים של הרב, שרוחו שורה על בית הספר,
הביט בי מתוך תמונה ענקית על הבמה.
“הכל בסדר”, כמו לחש לי. “אני בעד תינוקות”.

לצערי מנחת הארוע חשבה אחרת.
היא הפסיקה את הדיון, סובבה לכיווני חצי פרופיל עצבני
וזעמה הישר למיקרופון: “ביקשנו לא להביא ילדים. זה מפריע”.
טוב, בנקודה הזו הבנתי מייד: יקרת, מגרשים אותך מהמסיבה.
זוכרת את בר קמצא הזכור לרע? כי עכשיו את בתוך הסיפור שלו.

עצוב לתאר כיצד באותה השנייה ממש
נכנסתי לדינמיקה של אנשים מבוישים, עלובים,
המנסים להציל את שאריות כבודם.
וכמוהו, התחננתי גם אני על נפשי.

ביקשתי סליחה. אמרתי שלא התכוונתי.
הסברתי שזה תינוק קטן, יונק
ושהפאנל באמת נפלא ומועיל.
בלה בלה בלה… כמה גמגומים!
הוי, מה מביש היה אותו מעמד.

ופתאום נזכרתי בדברי הרבנית ימימה:
“ביקשו ממך ללכת, אז קומי ולכי.
בלי דרמה, בלי לכנס מסיבת עיתונאים.
שתקי. לכי וזהו”.

או קיי. התחלתי לפלס את דרכי לעבר היציאה.
כל הדרך הארוכה לדלת לחשו לי נשים טובות לב:
“שטויות, תישארי! התינוק שלך לא מפריע לנו בכלל!”

לחישות העידוד הללו בהחלט נעמו לי.
כשכובע בר קמצא על ראשי, חשבתי לעצמי כיצד אף הוא
מצא עצמו מגורש בחרפה, לעין כל, מהמשתה הגדול שבירושלים.

נכון, זה היה לפני 2000 שנה
אבל באותם רגעים יכולתי רק לנחש
שודאי גם הוא השתוקק לשמוע איזה ליחשושון של אהדה,
ללגום מעט סימפטיה, להרגיש שהעם איתו…
הרי במקרה שלו, כל הרבנים הגדולים ראו מה קורה ולא אמרו מילה
בעוד כבודו הרמוס מדמם על רצפת אולם המשתה.

אני חייבת לומר כאן שככל הנראה,
בר קמצא לא היה טיפוס כל כך חיובי מלכתחילה.
חז”ל לא מתייחסים אליו באהדה בכלל
ויתכן שבעל המשתה לא רצה אותו במסיבה עקב סיבה ממש טובה.
אולם אם בר קמצא הצליח לחולל במו ידיו חורבן שכזה,
אני מבקשת ללמוד מהסיפור שלו לקח לחיים שלי,
חז”ל אומרים לנו שכל דור שבית המקדש לא נבנה בימיו,
כאילו שותף בחורבנו בפועל.
משמעות הדבר היא, שכל אחת מאיתנו מסוגלת להחריב או לבנות. במו פיה, במו ידיה.  נקודה.
באותה השעה הבנתי שאני יכולה ללמוד משהו על דרך השלילה מאותו בר קמצא היסטורי,
בכדי למנוע את החורבן הקרוב…

אז רוצות לדעת איך מרגיש בן אדם שמגרשים אותו מהמסיבה?
אכן, קשה לתאר במילים את עוצמת העלבון.
הרגשתי שצפרדע גדולה התיישבה לי בגרון,
לא לבלוע ולא להקיא.
תחושה פיסית ממשית.
הסומק שעל פניי התחלף בלובן בוהק,
מנת חלקם של מגורשים עלובים.

חוץ מזה, לנעלבים יש צדק משלהם.
נכון שהיתה סיבה מוצדקת לבקש ממני לצאת
אין מה לומר – צדקה מנחת הערב! באמת העמדתי אותה במצב לא נעים, בטפשותי…
האירוע היה מושקע מאד
ואני כמובן מבינה שרצו לאפשר לאימהות ערב חופשי,
עם תוכן רב ערך, ללא הפרעות.
ותינוקות, מתוקים ככל שיהיו, אינם משתלבים בכל מקום ובכל זמן.
אך עם כל ההבנה, לעלבון דינמיקה משלו: הוא פשוט מטשטש את ההיגיון הבריא.

“אצל הרבנית ימימה זה לעולם לא היה קורה”, חשבתי במרירות.
“בשיעור שלה, כשתינוק מפריע, היא מודיעה לאמו:
‘אל תקומי. אל תלכי. התינוק שלך חמוד ולא מפריע לי בכלל’.
למה אין פה גמישות – הרי כבר הגעתי!
חוץ מזה, הכך מתייחסים לאם בישראל??
ועוד בערב אימהות! אחרי שנאמו לנו על שרה, רבקה, רחל ולאה
שנלחמו בשיניים על כל ילד וילד בעם ישראל…”
בעיני רוחי ראיתי את רב בית הספר החשוב יוצא מתוך תמונותו הממוסגרת על הבמה,
פוסע נחרצות לכיוון היציאה ועוזב. במקום בו מגרשים אימהות…

באשר לבר קמצא, הוא לקח את הפגיעה שלו רחוק מאד, רחוק מדי.
הוא לא ידע מנוח.
הוא ניצל את קשריו בחלונות הגבוהים.
גדוש תאוות נקם (הוא לא היה כזה טיפוס חיובי, כבר אמרנו)
הוא הגיע עד לקיסר הרומאי
ולא שקט עד שהקיסר לא שלח את צבאותיו והחריב את ירושלים.

כן, על פי חז”ל, נגרם חורבן הבית.
בניגוד לבר קמצא, אני לומדת תורה אצל הרבנית ימימה.
הלימוד הזה עושה הבדל ענקי בהתייחסות שלי למה שקורה לי.
וכך, לשמחתי, חזרו אלי העשתונות די מהר.
נזכרתי במסר של ימימה לתשעה באב: בניין הבית תלוי בנשים רגישות.

הרי בסיפור של בר קמצא, האיש הרע הוא בעל הסעודה,
שגירש את בר קמצא והלבין את פניו ברבים
ומדוע חז”ל מאשימים דווקא את בר קמצא בחורבן הבית?
נכון שזו שאלה טובה?
היא מובילה אותנו למסר העמוק שטמון בסיפור בר קמצא:

כשבר קמצא נפגע, ה’ הלך איתו לאורך כל הדרך.
ממש כך – אפילו עד כדי החרבת ביתו שלו!
עד לשם בורא עולם מוכן להגיע כשבבושה עסקינן.
“ראו מה גדול כוחה של בושה”, אומר הקב”ה
“שהרי סייעתי לבר קמצא, והחרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי” (בבלי, גיטין נ”ז).

והרבנית ימימה תמיד חוזרת ומדגישה, בימים שלפני תשעה באב:
כאשר את נעלבת, ה’ איתך.
הוא לא “מסוגל” (לכאורה) לסבול שאחת מבנותיו נפגעת, מתבזה, מושפלת.
עכשיו הוא איתך בכל מה שתבחרי!
תבחרי להחריב – הוא איתך. תבקשי להתחבר, לבנות – הוא איתך. ה’ צילֶךְ.

וזה אומר, שגם בתוך סיטואציה של פגיעה מטלטלת,
עדין היתה בידי בר קמצא הבחירה
וגם בידינו יש בחירה: להתחבר או להחריב.
והבחירה שלנו תתקיים. כמו שהבחירה של בר קמצא התקיימה.

לכן הרבנית שבה ומתרה:
“כשאת נפגעת, דעי שהבית הגדול, המקדש העתיד להיבנות
או לחילופין ביתך שלך, הפרטי – נמצאים בסכנה.
תחשבי טוב-טוב לפני שאת מגיבה
כי לכל החלטה שלך ה’ ייתן תוקף”.

נראה לי שברגעים הקשים שם בבית הספר, כשמתתי מהבושה
רק לימוד התורה הזה העניק לי איזושהי עמידה.
העדפתי לא לשעות לדברי העידוד והנחמה של האימהות האחרות.
העדפתי לא להתבשם מהחיזוקים הללו,
וודאי לא להשתמש בהם בכדי להנמיך את המנהלת,
או לחילופין בכדי לחזק את מעמדי השפוף.

הבכי הגדול התפרץ מתוכי רק כשחזרתי הביתה, ורק מול בעלי.
לבתי, שלא נכחה באירוע, לא אמרתי מילה.
כשהיא חזרה למחרת מבית הספר ואמרה נרעשת “אמא, שמעתי שגירשו אותך”
העמדתי פנים שלא קרה דבר.
נכון, אני יכולה להעביר את הילדה לבית ספר אחר,
אני יכולה להשפריץ מילות כעס לא מבוקרות
אבל החלטתי: לא אהיה בר קמצא. אני לא אחריב.
לא אחרב לילדה את היחס המכבד שיש לה כלפי מקום הלימודים והמנהלת שלה.

כתבתי מייל קצר לבית הספר.
לאחר שבוע הגיעה תשובתה הלקונית
והבנתי שאין הדבר תלוי אלא בי.
פגעו בי, זה נכון. זו עובדת חיים.
כעת הבחירה בידיי: להתבוסס ברחמים עצמיים או להיבנות.

שבוע ימים התהלכתי עם הצפרדע הגדולה בגרון ועם דמעות בעיניים.
את העלבון פירקתי בתוכי שוב ושוב, עד שהתמוסס.
ניסיתי להצחיק את עצמי:
“עם כל הכבוד, יקרת, מה בדיוק היה לך בראש -
באמת חשבת שהתינוק הקשקשן שלך ישמור על השקט?”

ניסיתי ללמד זכות. המצאתי סיפורים לעצמי.
למשל, דמיינתי לעצמי את בעלה של המנחה
(אותו כמובן לא פגשתי מעולם).
בעיני רוחי ראיתי גבר רכרוכי, חסר נוכחות כמעט
והיא – בעל כורחה נאלצת ללבוש גם את המכנסיים בבית,
לנהל את ביתה ביד רמה ובזרוע נטויה, ובמרירות
והתקיפות הזו יוצאת גם במפגש מול אימהות.
זה כמובן דמיון פאתטי, אני ממש מקווה עבורה שבעלה הוא עזר כנגדה, ובעל שאר-קומה
אבל אז, איכשהו הדימוי הזה הרגיע אותי
והזין אותי במעט רחמים כלפי המנחה.
הערכתי אותה על עמידתה התקיפה, שנדרשת ממנה בשעת מילוי תפקידה
ועל כך שהבנות יודעות שיש בבית הספר סמכות אמיתית.
יכולתי קצת לסלוח לה, ואפילו טיפה לאהוב אותה שוב.

והרבנית ימימה אומרת לכולנו:
בין י”ז בתמוז לתשעה באב, תבלעי את העלבון. תוותרי.
אבל לא סתם לוותר ולהימחק. הרימי ראש – את אישה לאומית עכשיו!
את מוותרת, כי יש משהו חשוב יותר ממך וממי שפגע/בך גם יחד.
מה חשוב יותר מהכל? ירושלים. בית המקדש. צער השכינה.
תאמרי ממש בפיך, מפורשות: “בשבילך, ירושלים, אני מוותרת”.

אני יודעת: יש עלבונות גדולים משלי. ודאי.
משפחות שלמות נקטפו מבתיהן בחבלי הארץ הזו,
בנות מקבלות סמסים משפילים אחרי דייטים
הורים עומדים בגבורה לנוכח חוצפה מזעזעת מצד ילדיהם.
אני פשוט מספרת על הפגיעה הזו שלי, עם כמה תובנות לזמן הזה. זה הכל.
הרי כולנו חייבות להתכופף לפעמים.

ואת?
אם, חלילה, החיים הצליפו בך? ביזו אותך? פגעו בך?
האם הצפרדע עדין בגרון?
האם יש לך טיפ בשבילנו כיצד להתמודד עם פגיעה ישירה ולהתגבר?

שתפי אותנו. שלא נסתובב עם החורבן הזה בוער בפנים
שנפרק את מטען הנפץ הזה, שנקרא “עלבון”, במקום לפרק את הבית
וגם כי, כאמור, ירושלים והגאולה כל כך תלויות בנו, הנשים הרגישות.

אשמח אם תשאירי תגובה כאן
(כתובת המייל שלך נשארת חסויה ואפשר כמובן גם בעילום שם או תחת כינוי כלשהו)

נכתבו 131 תגובות »

נכתבו 131 תגובות לפוסט “איך כמעט גרמתי לחורבן בית המקדש (פוסט אישי לימי בין המיצרים)”

  1. מירה:

    נו, כשאין מה לכתוב, מנסים בכח..
    שווין.

  2. גן נעול:

    יקרת יקרה

    רגשת אותי עד מאד. לדעתי, עכשו המשיח צריך לבא.
    אם אלו בנותיו של הקב”ה. אז אין אין שום אפשרות אחרת.
    באמת צריך המון כוחות לדון לכף זכות ולבחור לא להעלב ולהבין ולסלוח.
    ואת עשית את כל זה בגדול.. למען ירושלים אבל גם למענך, כי עכשו גם
    את מרגישה חזקה יותר ושווה יותר.
    יישר כח והמשיכי בדרכך!

  3. אלמונית:

    אנחנו מספר אמהות שקבעו תורנות נסיעות חזור מהקיטנה.
    מסתבר שכמה אמהות עשו מאחורי גבי- “חבורה” עם עוד אמא אחת חדשה עם רכב שווה וגדול שיכיל את כל הבנות.
    והשאירו אותי ללא טרמפים בחזור לבתי.
    אף אחת לא אמרה לי כלום. אף אחת לא ענתה לטלפונים ולSMS שלי.
    הבנתי לבד. לא היה צריך להבהיר.
    כמה שזה כאב והעליב כי כל השנה עזרתי להן בטרמפים שהיו צריכות.
    האמת שזה די ביעס אותי לצאת באמצע היום מהעבודה ולאסוף אותה.
    בסוף רשמתי אותה לצהרון , כפרות הכסף, רק שלא תרגיש שאמא שלי מבועסת.
    ד’ ישלם את שכרינו על הצהרון הזה. אני בטוחה.
    והאמהות האלה.. עוד מעט תתחיל שנת הלימודים.
    בטח ירצו ששוב אצטרף לתורנות, מחדש- כאילו כלום לא קרה.
    הלוואי וד’ יתן לי כוח לעמוד בזה בכבוד. בלי להתבשל בעצמי יותר מדי.
    או שפשוט יפקוד אותי ואז תהיה גם לנו, סיבה לאוטו גדול וחדש, משל עצמנו…

  4. אילנה:

    היי יקרת
    הספור שלך זרק אותי 20 שנה אחורה, כאשר התברר לי שלא הוזמנתי למסיבה מטופשת כלשהיא שערכו חברים לעבודה.
    היום אני אומרת מטופשת אבל אז העלבון צרב עמוק עמוק ,
    אבל אז לא היתה לי הרבנית ימימה שמלמדת להתמודד עם רגשות שליליים מזיקים לנשמה ולגוף.
    העלבון הזה חרוט בזכרוני עד היום , אבל היום למדתי להפריד בין טפל לעיקר
    והכי חשוב לא לקחת באופן אישי ארועים שקורים.
    כאשר מנהלת חסרת רגישות וחסרת סבלנות לתינוקות , מדברת באופן כה בוטה הדבר מעיד אך ורק על המנהלת, בשום אופן אין הדבר מעיד על יקרת.

    שנזכה לבשורות טובות במהירה..

  5. דליה אלמקייס:

    שלום לכן נשים יקרות,
    אני אומנם לא מנויה אבל כל פעם שאתם שולחים לי מאמרים אני קוראת בשקיקה ועוזר לי המון.
    אז שוב תודה ייש כוח.

  6. אפרת:

    יקרת היקרה.
    הייתי קצת בהלם וקצת מאוכזבת מהסיפור…
    אינני מצליחה להבין איך את משווה את עצמך לבר קמצא???
    הרי לערב זה נאמר בפירוש לא להביא תינוקות ואת,שידעת זאת,החלטת בכל זאת לשים פס ולהביא את בנך??!!!
    עם כל הכבוד לרבנית ימימה שלה זה לא אכפאת..לרוב האנשים זה מפריע גם אם הם מעודדים ילודה או אפילו אומרים לך שלא…
    נסי את לדבר עם תינוק בוכה ברקע..
    אני אישית,אם לשבעה ברוך השם לא מצפה להבנות וכשמבקשים לא להביא אני לא מביאה וכן סהמפריע.

  7. זהבה:

    יקרת המדהימה ליבי איתך.החופש הגדול יצא לדרך ועמו גם שני ילדיי .את הקטנצ’יק רשמתי כמובן לקייטנה ועם הגדולה בת ה-9 חשבתי שאקבל עזרה מאחותי מאחר שיש לה ילדה בגילה של בתי וגם ילדה גדולה שמשגיחה עליה.אפילו הצעתי סכום נכבד של כסף.בביתה של אחותי מתקיימת עכשיו קייטנה שמורכבת מילדיה ומילדיה של אחות נוספת ורק אני לא הוזמנתי.נאלצתי לרשום את בתי לקייטנה ללא חברותיה וכמובן לשלם סכום גבוה בהרבה מהמתוכנן.וגם לחוש תחושת דחייה והשפלה על כך שכל האחיינים חוגגים ובתי נמצאת בודדה בקייטנה.אך למרבה המזל אני נמנית עם תלמידותיה הנאמנות של הרבנית ימימה שתחי’
    וכאחת שמאוד מושפעת מרוחה העליזה החלטתי לדון את אחותי לכף זכות שכן עוד ילד נוסף בבית זה כנראה מעבר לכוחה וליכולותיה.דמיינתי בעיניי רוחי את ביתה כמרקחה ואפילו שמחתי שבתי לא חלק מזה.אני שמייחלת בכל כוחי לבניינו של בית המקדש,לא אעשה שום מעשה של שנאת חינם.תודה רבה לך על הסיפור המחזק עכשיו יותר מתמיד אני יודעת שפעלתי נכון ואולי במידת מה קרבתי את הגאולה.יישר כח על פעולתך המדהימה לאורך השנה כולה.ומי ייתן וחחזנה עינינו בשובו לציון ברחמים.

  8. אביבה:

    יקרת
    ממש מרגש!כל הכבוד!
    ב”ה לא קורה לי כמעט שאני מרגישה מושפלת ממישהו כי אני משתדלת לראות את הצד הטוב בכל סיטואציה אבל במידה וכן מישהו מנסה לפגוע בי אני אומרת לעצמי שזה הכל מהקב”ה והבן אדם הזה הוא כלום והוא רק מקל ואם הקב”ה לא היה רוצה שזה יקרה זה לא היה קורה ומה אני יכולה ללמוד מהמצב הזה? איך המצב הזה יכול לגרום לי לעלות?
    הלוואי שנזכה לגאולה במהרב בימינו!

  9. אורלי אביחי:

    יקרת יקרה !
    ריגשת אותי מאוד , נהנת לקרוא מה שאת כותבת, אנו נמצאות כל הזמן בלמידה ,הבנות מתחדשות ומחליפות הבנות קודמות ,לומדת חשיבה הכרתית כבר כמה שנים ,וממש חיה מחדש …אהבתי את תגובתך למילים של בתך “גרשו אותך…”נשמרת על מקומך,ולא זהמת לה את המרחב שלה…מי יתן והנסיונות שאנו עומדים בהם
    יסתיימו במקרים כאלה …למדתי משיתופך ,ישר כוח !!!
    אורלי אביחי

  10. אלמונית:

    יקרת יקרה אני שולחת לך את הסיפור בדיוק כפי ששלחתי לרבנית דקות ספורות לפני שקבלתי את השיעור השבועי :”רבנית היקרה שלום וברכה

    בתחילה אתנצל על רמת הכתיבה אני לא מומחית גדולה בכתיבת מיילים

    ועכשיו לעניין עצמו:

    שמי אלמונית בת 37 אמא ל4 ילדים מקסימים ובעל נהדר תלמיד חכם ואיש נפלא

    יש לי ב”ה 9 אחים ואחיות ו3 מהם נשואים עם ילדים .

    מכוון שאני בת בכורה לעיתים אני מעורבת בחייהם ייתר על המידה ומאז שהם נשואים המורבות שלי לא תמיד מתקבלת יפה אצל הבני זוג שלהם ואולי בצדק אנני שופטת

    לפני שבוע פלוס נולד לאחי בן שני וב”ה שמחנו מאוד לצערי בתוך השמחה התערב הייצר הרע וגרם להרבה מחלוקות , אצל הורי מקובל שהסנדקות ניתנת לאבא של הבחור בילד שני ולכן אמי ביקשה מאחי שאבא שלי יהיה סנדק

    אחי לא ייכל למלא אחר בקשתה של אמי מסיבות זוגיות והזמין במקום רב להיות סנדק .אני לא יכולה להתחיל לתאר את פגיעתה של אמי ואת עוצמתו של ייצר הרע שניסה להחריב לנו את השמחה .

    למזלי ואני בהזדמנות זו גם אספר שאני מנוייה על שעורייך נעזרתי בדברים שכתבת בשבת האחרונה וזו שלפניה

    והצלחתי להניא את אמי מלא לבוא לזוהר או לברית .ממש עשיתי השתדלות גדולה במקום שבדרך כלל אנני פונה לאבי ומנסה לגרום לו לשנות את דעתו .

    ביום הברית המשכתי בהשתדלותי למנוע מייצר הרע ומהמקטרגים להגיע אלינו אבל לצערי לא הכנתי את עצמי לקרירות ולייחס הלא נעים שקבלנו מגיסיתי ביום הברית והכל התפוצץ בגלל בלון טפשי שהילדים שלי ושל שאר האורחים לא קבלו סטואציה טפשית שגררה התנהגות טפשית שלי וכמובן שאחי אבי הבן לא היה מרוצה כלל

    בערב של הארוע שלחתי הודעת התנצלות אבל זה כבר היה מאוחר מדי כי מייד קבלתי הודעה בזה הלשון:”ערב טוב ומבורך ישנם ארבעים ימי קטרוג על היולדת לאחר הלידה אני מבקש בכל לשון של בקשה שבכל התקוםה הזו לא יתפתח בנינו ואם אפשר גם בנכם שום דיון ודיבור על שום דבר שקשור בנו ובילד שזכינו להכניס בברית אני אשמח אם תכבדי את זה אני מבקש מהיום למצוא רק סנגורייה עלי ועל המשפחה שלי וערב טוב תודה ”

    הרבנית אני לא יכולה לתאר לך כמה נפגעתי אני ניסי לתקן לברך ובסוף מכולם אני מקבלת כזו הודעה פוגעת

    אני מנסה ללכת בדרך שאת מתווה בתורתך ולומדת ממך ומשעורייך המון ובאמת מנסה להפנים ולבצע והמון פעמיים ממש נצלתי מלטעות או תקנתי אחרי טעות שעשיתי

    אנא כתבי לי מה לעשות אני מרגישה רע מאוד פגועה מאחי ומאשתו עד כדי שאנני רוצה בקשר איתם יותר ומול זה אני כל כך אוהבת אותו והלב נשבר לי

    אני מבטיחה ללכת בדרכך גם אם יהיה לי קשה

    תודה על ההקשבה ומזל טוב לחתונת בתך .”

    יקרת בזכות הרבנית ותורתה פניתי לאחי בקשתי סליחה ועברתי תהליך של התגברות על העלבון ואני תפילה שגם עם גסתי הדברים יחזרו לקדמותם

  11. *****:

    יקרת שלום
    ראשית אני רוצה לציין שנהניתי לקרוא את המאמר לא רק בגלל הסיפור שבו אלא גם בזכות איך שהוא ערוך וכתוב וכל שורה ממש מרתקת. כל הכבוד. אפשר ממש לשמוע את הרבנית ימימה מתוך המשפטים…
    דבר נוסף. נכון מדובר בסהכ בתינוק קטן שלא מפריע ומה יקרה אם נביא אותו אבל בסופו של דבר שזה כן מפריע ומעירים לנו אז אנו נוהגים להתנער קצת מאחריות. כאחת שהולכת לכנסים של נשים וערבי בידור לנשים בלבד ונתקלת באמהות שמביאות תינוקות שמפריעים אני מודה שגם אני מתרעמת. כי זה בהחלט מפריע. כי גם אני לקחתי ביביסטר כדי לא להפריע לאחרים..
    אני בטוחה שהמסר נקלט וכנראה שלא תכניסי שוב את עצמך מראש לסיטואציה כזו שאכן מעליבה…

    שנזכה תמיד לראות את הטוב בכל דבר

  12. יעל:

    שלום בנות יקרות.

    אני פנסיונרית ירושלמית ולפני הרבה שנים זרקו אותי מהעבודה,שזה בהחלט יכול לקרות, אבל אני חשבתי שזכותי לדעת מדוע. אפילו זה שעומד לפני הגרדום יש לו זכויות, ובכן הבוסית שלי,שאמורה בעצם להגן עלי, אמרה לי לא פחות ולא יותר : לא, אני לא אומר לך. אין צורך לתאר את הגוש בגרון באותו רגע. הלכתי הביתה, פגועה, מבויישת וכמו פושעת שגנבה לפחות. החלטתי לשתוק כי הבנתי את המשפט של אברהם אבינו זי”ע :כי רק אין יראת אלקים במקום הזה. אין טעם למחות.
    ובאמת לא עברו שבועיים והבוסית התקשרה אלי הביתה!!! ונתנה לי מקום עבודה הרבה יותר טוב. שתיקה שווה זהב. כמובן שלאור זה חינכתי את ילדי

  13. אני:

    תודה רבה על הפוסטר ששלחת לי:)
    בדיוק היום נפגעתי ממשהי שלא הבינה אותי ועכשיו אמרתי לעצמי “בשבילך ירושלים, אני מוותרת”

    טיפ משלי- כשפוגעים בך תחשבי שזו שליחה מה’- ניסיון שה’ מנסה אותי והוא בטוח שאצליח בו אז אל תגיבי
    בהצלחה לכולנו והמשך חודש טוב

  14. אמיליה:

    יקרת יקרה,
    תמיד כיף לקרוא את מילותייך. את נותנת השראה כבירה ומי ייתן שבזכותך ובזכות מחלותייך והשפעתך ייבנה בית הנקדש במהרה בימינו אמן תבורכי את וכל קרובייך וכל בני ישראל אמן

  15. אמיליה:

    בהקשר לתגבותי הנ״ל הכוונה היתה למילותייך ( ולא למחלותייך חס ושלום)ובית המקדש ( ולא בית הנקדש)

  16. ציביה:

    יקרת יקרה. מי יתן ותמיד נמצא את הכח לסלוח ואז לשכוח. החיים רצופים בנסיונות ונסיבות שניתן בהן להפגע. צריך לזכור את הפס’ “האמת והשלום אהבו”. גם אם נראה לי שאני צודקת אבלע את הצפרדע למען השלום הכולל.
    ואם אצליח לשכוח ולסלוח ולעבור הלאה אני אהיה המורווחת הגדולה ביותר.

    מי יתן ותמיד נצליח לשים הכל בפרופורציות הנכונות ולהמשיך.
    אם כועסים על מישהו כדאי לטהר את האוירה כעבור זמן מה כדי שנוכל לעשות זאת באופן מתורבת.

    בהצלחה לכולן!!

  17. נועה:

    יקרת יקרה!
    אין דבר שאין לו שעה..
    פתחתי את המייל ששלחת לפני כשעתיים ולא הספקתי לקרוא.
    כמה דקות לאחר מכן במנהלת שלי בעבודה הצליפה בי מילים קשות ביותר,
    והעלבון.., הוי העלבון…
    וכמובן לעיני כל המשרד…
    מרוב ההלם והעלבון פשוט שתקתי.

    בדרך הביתה אני קוראת עם דמעות בעיניים את
    הקישור הנפלא ששלחת וממוססת את נאום ההצלפה הנגדי
    שתוכנן למחר בבוקר
    שיועד למנהלת שלי מחר בבוקר…
    ה׳ מכוון את

  18. הילה:

    יקרת שלום,

    אם ביקשו במפורש לא להביא ילדים, והחלטת לבוא עם ילד בכל אופן, היית יכולה לפחות לשבת בצד כדי לצאת מהר אם תצטרכי… (ומה הקשר להעדפות של הרבנית ימימה בשיעורים שלה… באירוע ציינו את ההעדפות שלהם מבעוד מועד).

    יכול להיות שהיו באולם עוד כמה אימהות שהחליטו במסירות נפש לבוא בלי התינוקות שלהן, או לחילופין להפסיד את האירוע כי הן לא יכלו לעזוב אותם, ומאוד התאכזבו כשראו שבפועל מה שהבטיחו לא קורה.

    ומה שלדעתי אפילו יותר גרוע, זה שבגללך המנהלת נ-א-ל-צ-ה להעיר לך לפני כולם.

    ועוד הערת אגב, בתור חוזרת בתשובה תמיד הרגשתי שזה חילול השם כפשוטו שדתיים (בהכללה לצערי) לוקים בחסר בלשון המעטה בכל מה שקשור לארגון, של כנסים, אירועים וכו’. בדרך כלל לא מתחילים בזמן, לא ממש מתייחסים לתוכנייה אם יש כזאת, ועוד ועוד, וגם אם כתוב לא להביא ילדים אף אחד לא מתייחס לזה, והכי גרוע – שתמיד נדמה שלאף אחד מהנוכחים לא אכפת!!!

    אז הפעם למישהו כן היה אכפת, והוא החליט לעמוד מאחורי ארגון מושקע של ערב חופשי לאימהות ולהגן על אותן אלה שכן נשמעו להוראות.

  19. ל:

    הבחור שלי אמר לי: או שנפרדים או שמתארסים.

    הוא הגיע לקצה ומרגיש שצריך להכריע, ונהיה פתאום דוקרני, מנוכר, רחוק.
    כמה קשה, כמה כואב.
    הלוואי שיהיה לי אומץ לקחת את הצעד הנכון.

  20. קרין:

    יקרת שלום,
    לדעתי מה שעשית זה פשוט עברה. עברה על עברה. דבר ראשון זלזלת בכל מי שבא ולמרות שביקשו לא להביא תינוקות פשוט באת לך והפרעת לכל הקהל. אחר כך גרמת אי נוחות למנהלת שהעירה לך ובצדק רב. אחר כך עוד נעלבת והרגשת צדיקה. מי שעושה עברה צריך לעשות תשובה ולא להרגיש צדיק. ומה כל הנשים הצדקניות מוחאות כפיים לעברה שלך גם לא ברור. יש פה בין אדם לחברו וחילול השם ודמיונות של צדיקות. לפי דעתי אם היית שואלת פוסק הלכה ולא מפליגה בדמיונות של צדקות מדומה, היו אומרים לך לבקש סליחה מכולן כולל המנהלת. אולי כדאי כאדם תורני לברר מה אומרת התורה ולא רק ההשוואות לקמצא ובר קמצא שאין ביניהם כל קשר לסיפור שלך. בין המצרים זה זמן של תשובה וחשבון נפש. את מוזמנת.

  21. מורה בחופשה:

    שלום לך יקרת,
    אמנם אני מבינה את העלבון והצער שלך אבל לדעתי הלכת קצת רחוק מידי…
    כמורה שאירגנה לא פעם אחת ערבי אמהות וכו’ אני יודעת כמה בכי של תינוקות יכולים להפריע. (אמנם ב”ה אף פעם לא אמרתי לאמהות לצאת – אך זה בהחלט מפריע).
    אני מניחה שרוב האמהות שהיו שם הן נשים שמטופלות בילדים קטנים ואם מוציאים אותן ערב מהבית – מהבכי הפרטי שלהן – כדאי מאוד שהן תוכלנה להתאוורר. אני מכירה לא מעט נשים שבכי של תינוקות מפריע להן. חשבת שאולי את פעלת קצת בחוסר התחשבות ?!
    אני מבינה את הרצון שלך להשתתף בערב כזה – אולי היית מראש צריכה לשבת במקום בצד שממנו את יכולה לקום מידי פעם ולצאת כשהתינוק בוכה ?
    את יודעת שבימי העיון הרבים שמתקיימים בקיץ, בניין שלם למשל, בשום אופן לא מרשים להכניס תינוקות לחדרי ההרצאות, כי אולי מה שלא מפריע לך ולחברה שלך כן מפריע לנשים אחרות?!
    אני בטוחה שזה היה מאד פוגע ומעליב – אבל בציבור שלנו שיש ב”ה הרבה ילדים – תארי לך שעוד 5 נשים היו מביאות תינוקות וכל הערב היה “הולך”.
    אז טוב שניסית ללמד קצת זכות על המנהלת כי בהחלט יש על מה , ובכל מקרה להשוות את זה לסיפור התלמודי נראה לי קצת הרבה מוגזם. (ואם מדברים על סליחה – אולי גם את צריכה להתנצל לפני המנהלת שהעמדת אותה במצב כזה?!)
    בשורות טובות !!

  22. שרה:

    רואים שאת לא יוצאת הרבה לערבי נשים. פעמ הבא שבי עם התינוק בצד ואז את יכולה לעמוד ולטייל אתו או אם זה לא עוזר לעמוד בדלת.

    האם הרבנית ימימה מסכימה שבגלל עבודה את לא הולכת לערב בבית ספר? נוכחות שלך בערב כזה אמורה להראות לבתך חשיבות של בית הספר!

    באיזה בית ספר האמהות צריכות לתת דיווח לילדות שלהן ולדבר לשון הרע על אמא/מנהלת. והילדות ממשיכות עם הלשון הרע למחרת?

    ויה”ר שנשמע בשורות טובות.

  23. שרה:

    שלום
    ראשית אומר נהנתי לקרוא ותודה

    אומרים מכל מלמדי השכלתי ל’דעת לבחור את הנכון לנו זה לא דבר קל עבור רבים מאתנו
    עלינו ללמוד להיות נחושים בהחלטתנו וללכת בא כמו בר קמצא
    לקום ללכת או להשאר ולשמור על רמה שלנכונות להשתתף

    לקח לי הרבה שנים ללמוד להקשיב לשני ולקבוצה ואני אעסירת תודה על כל שעור בנושא שכזה

    בברכה

  24. נעמה:

    לדעתי המסר מהסיפור שלך הוא שאף פעם אסור לשפוט.
    אף אמא באולם לא ידעה שזאת לך הזדמנות יחידה להשתתף בערב הזה
    ואת יקרת אף פעם לא תדעי מה עבר למנהלת בראש כשהייתה צריכה להעיר ולשאר האמהות אם העניין הפריע או לא.
    בכל מקרה ראוי היה בעיני שהמנהלת תשלח משהי להגיד לך באופן אישי ולא במקרופון מול כולם
    בכל מקרה יש המון מה ללמוד ממה שכתבת

  25. יעל:

    בנימה קצת יותר מבודחת:

    הרב נחמן בולמן זצ”ל היה מספר תמיד איך שהוא, בתור רב קהילה, היה באמצע דרשה בבת הכנסת (זה היה בחו”ל), ושמע קול של ילדה קטנה בעזרת הנשים.

    הוא ביקש שאמה של הילדה תוציא אותה, ואח”כ, כשהרעש לא פסק, דרש בכל תוקף שהיא תוצא. פרץ צחוק שהגיע מעזרת הנשים גילה לו שהמדובר היה בבתו שלו…

    לזכותו של הרב בולמן יש לציין שגם הוא צחק על האירוע הזה!

    יעל

  26. תמר:

    יקרת יקרה!
    כתבת מאוד יפה וחזק!
    למדתי הרבה מהסיפור שלך
    ולכל הנשים המקטרגות, אני לא חושבת שהעניין זה אם צדקת בכך שהבאת את הילד או לא
    הרי בד”כ שאדם נעלב זה לא בהכרח אומר שהוא צודק.
    עדיין מי שמצליף בו למרות שהוא הצודק… צריך לחשוב פעמיים באיזה דרך לומר את הדברים!! ולא להלבין פנים בצורה מביישת.. חזקי ואמצי

  27. חדווה:

    כן, מזוהה עם המקום הזה
    שבולע אל תוכו עלבונות,
    שעומד משתאה אל מול מילים פוגעות ודוקרות
    ושותק, ושותק וכואב.
    ויודעת, שהשקט הזה שומר את האור הגנוז
    שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער.
    שהעולם עומד על מי שבולם את פיו…
    זה מהצד שלי,
    שכמובן לא נותן רשות לצד השני להיות בצד פוגע.

    ואל כל האחרות אם משהו ציער אחר בסביבתכם
    רככו את המצב במילים טובות, במבט, בחיוך…

  28. רבקה:

    ישר כוח
    חיזקת אותי
    תמשיכי כך

  29. מירי בועז:

    יקרת שלום!
    רצית תגובה כנה והרי לך נכון לא נעים שהגעת למצב המביך הזה ,אבל בשביל ביתך שכה ציפתה לנוכחותך וגם להרגיש שאת מקדישה לה זמן איכות אישי הייתה אכזבה מעצם זה שלא בדקת אפשרות שאיבת חלב והשארת התינוק עם מישהו מהמשפחה ובאת להיות שותפה בפעילות החשובה הזו אצלה פנוייה אך ורק עבורה חבל שתיכן הפסדתן חוויה משותפת שהייתה גורמת לכן נחת והנאה. זוהי תגובתי בברכה מרים.

  30. רחל:

    בס”ד
    יקרת שלום,
    אני בהחלט מסכימה עם אפרת והילה ואחרות שכתבו שבעצם את ידעת מבעוד מועד שלא להביא תינוקות,ואת בכל זאת עשית זאת.כמובן שלא כבדת את הבקשה וגרמת עוגמת נפש גם לשאר האמהות וגם לעצמך.אני לא רואה שום קשר לסיפור של בר קמצא,בסיפור בר קמצא עשה מעשה לאחר שהעירו לו-במקום לידום. ולכן הוא גרם לחורבן. אך אם את תדמי ולא תעשי מזה רעש גדול-גם את לא תגרמי לחורבן.הדבר היחיד שאני לא מסכימה עם המנהלת-זו הצורה שבה היא הלבינה את פנייך ברבים-למרות שזו אשמתך..היא יכלה לומר לך זאת כשהיא מתקרבת אלייך באופן אישי-אם זה היה אפשרי.דבר נוסף,ומה עם פגיעה ברגשות כל האמהות שישבו שם? הן לא הביאו תינוקות,מדוע את היית צריכה להיות יוצאת דופן? היכן כבוד הזולת? אנחנו צריכים לקדש שם שמיים בכל מקום ולא להפיך.כשאישה מתנהגת לא בדרך ארץ היא מחללת שם שמיים ועוד בפרהסיה.אני מבינה את הפגיעה שהיתה לך,אך זו היתה בחירתך האישית להביא את התינוקת,ואם היית נוהגת אחרת לא היית נפגעת-פשוטו כמשמעו.אדם צריך לשאת את תוצאות בחירתו.ואין להשוות כלל לחורבן בית המקדש,כי החורבן נעשה רק אחרי שבר קמצא התלונן ולא ויתר,כל עוד לא התלוננת,הצלת את בית המקדש.ואם היית עושה מזה רעש גדול-היית את זו שתרמה לחורבן בית המקדש.
    וחבל שהצגת את זה בצורה שאת היית בסדר וכל הקהל והמנהלת היו אשמות “בחורבן”..גם לי באופן אישי מאוד מפריע שנשים מביאות ילדים להרצאות או לבית הכנסת בכדי להרעיש ולהפריע לכוונת הציבור בתפילה או בהקשבה להרצאה.יש הלכה ברורה שאומרת שילד שהוא כבר בגיל חינוך(6) יכול לבוא להתחיל להתפלל בבית הכנסת אך בטח לא לעשות מזה גן משחקים.ובטח שלא מתחת לגיל זה-אלא אם כן זה ילד שמקשיב להוריו.והחילול של המקום הקדוש נעשה בשם”מה אני יכולה לעשות עם הילד”?..תשובה של אמא שלא רוצה לחנך את ילדה או לקדש את המקום.

    בהצלחה רבה.

  31. מיטל:

    היי יקרת,
    רציתי לשתף בעלבון שפגש אותי בשבוע שעבר. עלבון שאני קוראת לו עלבון אנטישמי.
    עמדתי בתור לקופה בחנות כלשהי כשלפתע הגיחה אישה שלא ראיתי ונעמדה לפניי בתור. כשהקופאית שאלה “מי הבאה בתור” עניתי לה “אני”. “הנדחפת” הסתובבה אליי והחלה לתקוף אותי “תחשבי שוב חמודה, עכשיו זה תורי”! לא הבנתי מהיכן הגיעה ולמה היא כ”כ כועסת…
    במאמר מוסגר אציין שהתחתנתי לפני מספר חודשים וברוך ה’ ראשי מכוסה. לא קל לי עניין כיסוי הראש…
    פתאום היא ירתה לכיווני, משהו כמו… “תסתובבי מפה במיוחד עם הדבר הזה שסובבת לעצמך על הראש”.
    אין לי מילים לתאר את הרגשתי באותו הרגע. אני, שתמיד יש לי מה להגיד, פשוט נאלמתי דום!
    כ”כ כאב לי!
    וכאב גם לאנשים סביבי, כשאני נאלמתי כל השאר החלו תוקפים אותה “תתביישי” “גזענית” וכיו”ב.
    הדבר שהכי כאב לי זו ה”אנטישמיות” הפנימית הקיימת בתוכנו.
    ברור שבכיתי, וברור שרציתי לתקוף ולגדף. אבל נאלמתי. הרגשתי שהכיסוי הזה שאני עוטה על ראשי מחייב אותי להתנהגות מסויימת.
    אז שנזכה להיות מהעולבין ואינם נעלבין ושנזכה לאהבת חינם גם כלפי המעליבין אותנו ושבזכות העלבון שלך, שלי ושל כל הנשים ייבנה בית המקדש במהרה!!!!

    יישר כח!
    מיטל.

  32. אסתריקה:

    אחסוך במילים – שרה צודקת!!!!

  33. אושרת גיגי:

    בס”ד

    יקרת היקרה
    מאוד חיזקת אותי עם הדברים שלך.וזה כ”כ נכון והלוואי ונזכה לראות רק את הטוב בכל יהודי ולאהוב כל אחד באשר הוא.
    וב”ה אם נרבה באהבת חינם נזכה לראות את הגאולה ובניין בית מקדשנו.

  34. אפרת:

    “הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם הכתוב אומר: ‘ואוהביו כצאת השמש בגבורתו’”.

    שמעתי כמה סיפורים של נשים ובנות שפגעו בהם, ובמקום לענות חזרה ולנסות להצטדק או לפגוע חזרה,
    פשוט ניצלו את הרגעים האלה והתפללו לקב”ה שיושיע אותם בדבר שהם צריכים לו מאוד..
    וכמו שהרבנית ימימה אומרת : ” תבקשי להתחבר, לבנות – הוא איתך. ה’ צילֶךְ.”
    וב”ה נושעו בצורה ניסית ופלאית!!

    אני שמעתי את הסיפור הזה על 2 מעוכבות שידוך שלאחר שהתפללו עליהם בשעת עלבון- הן נושעו ומצאו את זיווגן.

    כמה חשוב לקחת את הרגעים האלו, ולנתב אותם למקום הנכון!!

  35. אשדודית:

    השבוע קיבלתי עלבון מבעלי ופשוט לא ידעתי היכן להשים את עצמי חשבתי ושתקתי ולפתע קראתי את הסיפור הזה שהראה לי כמה נכון ששתקתי תודה רבה !!!!!!!!!!!

  36. חגית:

    יקרת, חבל מאוד שלך יש במה להגיד את דבריך.. איננו יודעים מה באמת קרה שם באותו ערב רק מפיך. אני לא כועסת בכלל על המנהלת רק חבל שאולי ויש פה נשים שמכירות אותה ומה שנוצר פה זה לשון הרע עליה ועל הבית ספר.
    יכול להיות שהינך רוצה חיזוקים על עוגמת הנפש שנגרמה לך. ובכן, יש פה פיאור עצמי.
    את אותו הסיפור יכלת לכתוב ולספר על אישה אחרת.

    סליחה! את אהובה מאוד!
    אבל הפעם קצת כאב לי לקרוא זאת.

  37. אורלי:

    יקרת היקרה
    גם אני מאוד נהנית מכתיבתך ומהעריכה היפה של דפי הרבנית כל שבוע.
    בנוגע למקרה הנ”ל, אני מבינה את רגשותייך, אבל אני מבינה גם את כעסה של המנהלת. זה היה ערב מושקע. ביקשו לא להביא הורים. הרבה אמהות שמטופלות בילדים כמוך, מצאו סידור זה או אחר, ואת ותינוקך החמוד הפרעתם לכולם. זה קורה גם אצלינו בבית הכנסת והייתי נוכחת פעם בהצגה שהורים צעירים באו עם תינוק קטן שבכה וזה מאוד הפריע. הם יודעים שהוא לא בוכה אבל הפעם הוא בכה וצריכים לקחת בחשבון גם את האפשרות היותר נדירה כאשר באים לארוע שהרבה אנשים השקיעו בו, והרבה אנשים פינו זמן להשתתף בו.
    יחד עם זאת אני מבינה את העלבון שלך, כאשר העירו לך לפני כולם. אולי היא היתה צריכה לחכות עד שתקומי לבד, אבל אפשר להבין גם אותה עם ההשקעה וההתרגשות של מי שמנהל ערב כזה.

  38. גם אני מגיבה:

    קראתי בעיון את שנכתב. כמה אני מזדהה עם תחושת העלבון בימים אלו. וכמעט, אבל רק כמעט גם אני הובלתי במחשבותי לחורבן. לצערי אני אלמנה + 3ילדים צעירים מקסימים שיהיו בריאים. אני עדיין לא מאוד מבוגרת אבל גם לא צעירונת. על התפר כמו שנאמר. גם אני שואבת כוחות משיעורי הרבנית עד שאוכל בע”ה לבנות בית חדש. ובינתיים הכירו לי בחור. צעיר ממני בשנתיים. רווק. ביקשתי מראש שיגידו לו בדיוק מה גילי, כמה ילדים לי ומה הגילאים שלהם. לא פשוט להיכנס לנעליים של משפחה קיימת. והוא הסכים. נפגשנו ארבע פעמים. צחקנו. היה נעים. שמחתי וקיוויתי. ופתאום, רגע לפני פרוייקט גדול בעבודה שהצריך גם נסיעה לחו”ל הוא הודיע לי טלפונית שאינו בנוי להיות אב לילדים לא לו. והרי ביקשתי שיחשוב על כך בטרם הכיר אותי! והוא נפלא עם ילדים (גם ראיתי וגם העיד על עצמו). וממילא הוא כבר הרבה מאוד שנים מחפש את האחת ולא מצא לו רווקה ראויה עד כה. אז מה הבעיה?
    כעסתי!!!!!! לא קיללתי חו”ח אבל ממש כעסתי (אפילו קצת על ה’ שמעביר אותי בדרך כל כך מסובכת…).
    ואז אמרה לי חברה – אלי לא היה לו נעים לומר לך סיבה אמיתית אחרת למה להפסיק? ואני בשלי – מה פתאום – היה לנו כל כך נעים יחד. צחקנו והיה פשוט כייף.
    ואחרת אמרה לי – תדמייני שהוא לא כל כך מוצלח. (עובדה שעדיין לא מצא לו את הנסיכה). תדמייני דברים שאת בכלל עדין לא יודעת ולא מכירה בו שממש לא מתאימים לך.
    אז זה קשה. אני התלהבתי – מודה!
    אבל אני בוחרת לא להמשיך בעלבון שלי. ולא להחריב.
    הפסד שלו!
    לי מגיע טוב יותר! הרבה יותר טוב!!!
    בימים אלו של תשעת הימים אני “חוגגת יום הולדת. כל כך קיוותי שיהיה מי שישמח אותי. וירצה בי.
    כנראה שזה לא הזמן.
    הלוואי וחודש זה יהיה חודש של גאולה שלימה! של בנית בית המקדש. ובטח בחלקו השני אנחנו נתבשר בבשורות טובות מרובות!

  39. מיטל:

    שבוע טוב!!
    לא מזמן “יצאתי” אל העולם האמיתי, אחרי שירות לאומי ולימודים יצאתי מהחממה הביתית אל חיי היומיום ועבודה.
    במהלך התקופה הזו גיליתי כמה כוחות נפש עצומים צריך כדי להתמודד עם פגעי היום ופגעי האדם.
    אני חושבת שלולא האמונה היה לי מאוד קשה להרים את עצמי. האמונה חיזקה אותי והראתה לי שהכל לטובה.
    כן גם פגיעה ועלבון זה לטובה, וצריך לזכור שלא האדם שמולנו הוא זה שפוגע, אלא הוא ה”מקל” שהקב”ה שלח אלינו.. בדרכו לסמל לנו משהו, להדריך, ללמד. והרי אבא שבשמים לא ירצה לעולם שיקרה לנו משהו רע, אז צריך לספוג בשקט, לבלוע את הצפרדע ולחייך- הרי הכל לטובה!

  40. הדס:

    יקרת יקרה.. אני מאוד מעריכה אותך ואת פועלך, אבל כשמבקשים לא להביא תינוקות, אני חושבת שצריך לכבד זאת. אני לדוגמה- כנראה שיש לי איזשהי בעיית קשב וריכוז שלא מאובחנת, אבל עד שאני מצליחה לפנות זמן ולצאת ערב מהבית כדי להשתתף בלימוד מסוים, אם יהיה רעש, לא משנה של מי וכמה שהוא מתוק- לא אוכל להתרכז, ומבחינתי- היתה זו יציאה לחינם… אז גם התינוק יונק, ועוד בגיל 4 חודשים, אפשר להשאיר אותו לשעתיים עם אבא… לדעתי…

  41. אירית:

    יקרת היקרה,

    המסר הזה שה’ לא מסוגל לשאת את עלבונינו ולכן הולך איתנו בין אם אנחנו בוחרות להרוס או לבנות הוא מסר חזק מאד… וחשוב שהארת אותו שוב בסיפור אישי ושיתפת אותנו ברגשות שלך ובתהליך שעברת במהלך ואחרי האירוע הלא נעים בערב אמהות… ובעיני זה מאד לא משנה מי צודק ואם מראש היה יותר “נכון” לא להגיע אם התינוק… כי כולנו עושות טעויות מהסוג הזה, ואם התינוק היה ישן במהלך אותו ערב הרי שהכל היה עובר בשלום…

    אין אחת שלא טועה מדי פעם בשיקול דעת שגורם לתקרית דיפלומטית כזאת או אחרת… ואם כבר קרה והתבזינו קצת אזי חשוב להפנים את השיעור הזה ולמנוע מעצמינו להתבזות עוד יותר ולעשות בושות גם לאחרים… תודה על הסיפור המחכים וישר כח! אירית

  42. בחורה צעירה:

    יקרת שלום ,
    קראתי את המיל שלך ונהניתי שוב כמו כל פעם מהפנינים והדברים המחיים והמנחמים .

    תמיד אני קוראת את הסיפורים אבל מצד של צופה, כי את רובם עוד לא חוויתי או הגעתי מפאת גילי הצעיר(21 )אבל הפעם התחושה שלי הייתה שונה ותוך כדאי הקריאה מהדהד לי סיפור מאוד משמעותי טראומתי וחד שקרה לי בחיים.
    ולכן בפעם הראשונה חשתי שגם אני חלק מאותן הנשים למרות גילי הצעיר.
    ומאז שאני מנויה ( המון זמן ) החלטתי שהסיפור שלי צריך להיאמר למען האהבה והמחילה.

    אני מבקשת סליחה מראש שהסיפור קצת ארוך למרות שניסיתי לקצר.

    אבי נהרג בתאונת דרכים לפני 5 שנים ומאז נשארנו אני אמי ושלושת אחי (אני הבכורה) .
    אמא שלי (אישה משכמה ומעלה !!) התחילה להכיר בני זוג חדשים לפני שנתיים וברוך ה אין לי שום בעיה עם זה כול עוד הם עושים אותה מאושרת.
    באותה התקופה (לפני שנה וחצי ,בפסח) אני עבדתי בעמותה שעוזרת לנזקקים ,והימים כיאה לימי חג היו ימים לחוצים ומטורפים אצלנו בעבודה בגלל כל ההזמנות מזון שצריך לעשות .
    אדם( בעל כוח ומשרה מאוד בכירה בציבור) שהתחיל קשר עם אמי רצה בתום לב ובכוונה מאוד גדולה לעזור גם כן לקהילה שלו וביקש ממני הזמנות ברגע האחרון שלא היו לנו כבר במלאי וגם לא יכולתי לתת לו מכיוון שלא היו ברשותו את האישורים החוקתיים לקבל .
    אני יקצר ויספר כי בשלב זה הוא התחיל לנצל את מעמדו ועשה כל מני מניפולציות שלא אפרט כאן בשביל להשיג את מה שהוא רצה עד למצב שהמשרה שלי הייתה תלויה בזה במידה והוא לא יעמוד בהבטחות שלו .

    הוא לא עמד בהבטחות שלו.

    הסיפור מורכב אבל אני ינסה להעביר ולהסביר את התחושה והמועקה אייתה הסתובבתי במשך המון זמן עד שהצלחתי להכריח אותו לסדר את העניינים הללו וגם זה היה בסופו של דבר רק תחת איומים.
    הרגשתי מנוצלת ,בכך שהוא השתמש בתמימותי ובקשר עם אמא שלי בשביל לגרום לי לעשות בשבילו את הדברים שהוא רצה .
    מושפלת ,בעיני חברי לעבודה ששמתי את השם שלי על המקרה הזה ועבדו עלי- וכולם ידעו מה עברתי.
    זילזול , כעס , מועקה ,חוסר כבוד , ועוד הרבה הרבה רגשות שלילים,
    יתרה מזו ! -הרגשתי שאני שונאת אותו ושאני ב-ח-י-י-ם לא יוכל לסלוח לו .
    עד אותו היום לא שנאתי אף אחד בחיים שלי …והוא גרם לי להגיע למצב הזה – שנאתי אותו גם על זה !

    אמא שלי ניתקה איתו את הקשר לאחר המקרה זה והחיים המשיכו.
    אבל כל פעם כשנזכרתי בזה הלב שלי נצבט שוב.

    קפיצה קדימה אל חודש לפני שלושת השבועות באותה השנה,
    אמא שלי מושיבה אותי ומגלה לי כי אותו אדם לא הפסיק להתקשר אליה מאז ולבקש כל הזמן סליחה וכפרה ועוד המון הסברים אחרים שאני לא מזלזלת בהם ,פשוט אני הייתי עסוקה בעלבון שלי.
    בהמשך לזאת אמא שלי חזרה להיות איתו בקשר וסלחה לו , אמרתי לה שאין בעיה אבל לא כשאני נמצאת בסביבה ,כי חשבתי שהקשר יסתיים מהר ,וגם מאז לא ראיתי אותו ולא יכולתי לשאת את המחשבה שאפגוש אותו שוב .
    לאמא היה קשה לקבל את זה אבל היא הבינה גם אותי ולא רצתה ללחוץ עלי אבל ככל שעבר הזמן ראיתי כי הם נשארים ביחד אך לא התערבתי ונקטתי בשתיקה רועמת.
    יום אחד בשלושת השבועות אמא באה אלי ואומרת לי כי הוא בחוץ והיא עומדת להכניס אותו כי היא רוצה לשיים עם זה והיא מבקשת ממני לראות אותו ולהחליף איתו כמה מילים …בשבילה.
    הרגשתי את אותן התחושות תוך שנייה מציפות אותי שוב ! הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ ורצתי לחדר .

    זאת הנקודה שלשמה אני מספרת את כל הסיפור הזה -
    פה בכיתי כמו שהרבה זמן לא בכיתי ,הכול מהתקופה הזו השתחרר ממני ולא ידעתי מה קורה לי ואיך אני יצליח לסלוח לו אם ככה אני מגיבה ?!?!
    פשוט לא הצלחתי לשלוט בעצמי !
    עמדתי בחדר עם כל הבכי והדמעות והחלטתי פשוט ככה -למחול.
    כמבן שלא יכולתי לעשות את זה בלי העזרה של הקב”ה והתפללתי אליו חזק חזק שיעזור לי להתעשת על עצמי ולהעביר את עלבוני הצורם ומתפוצץ בגרון .
    נרגעתי וירדתי אליהם…

    היום שנה אחרי , אמא שלי והוא עדין ביחד ועם הזמן (המון זמן) הגולה נבלעה קל יותר ..ולכן הצלחנו לראות כמה הוא אדם מקסים שזכינו לגלות לאחר הכול.

    זהו …זה הסיפור האישי שלי שהיום אני מרגישה שעצם העובדה שאני חושפת אותו ומספרת היא סגירת מעגל בשבילי.
    והלוואי ונזכה לרגעי התגברות האלו יותר בכול התחומים בחיים שלנו .

    שבוע טוב ומבורך !

  43. זהבה:

    יקרת יקירה,
    הסיפור שלך לימד אותי המון. הוא פתאום החזיר אותי לכל מיני סיטואציות שבהם נעלבתי, לעיתים עניתי כי הרגשתי צודקת ולעיתים שתקתי כי פשוט הייתי פגועה כ”כ מלהשיב.
    מסיפורך למדתי על נקודות התסכלות שונות במצבים שונים ואיך לנסות בכל דרך אפשרית לדון לכף זכות את האדם שממנו נפגעת. אני אדם מאוד רגיש ולפעמים אני יכולה לקחת ללב דברים טיפשיים ולהיפגע מהם קשות.
    הסיפור שלך חיזק אותי באמונה לדעת שבכוחי לבנות אך בכוחי גם להרוס ולכן בימים אלה שבין המיצרים ובכלל אני לוקחת על עצמי להשתדל כמה שיותר לדון לכף זכות ולבלום את פי מלומר מילים כואבות שאחרי זה רק מתחרטים עליהם.
    אני שמחה מאוד שבמעשה שלי אני זוכה לקרב את הגאולה ולהיות שותפה בבניין בית המקדש.
    שבעזרת השם נזכה כולנו להתחזק באהבת רעים ונראה בבניין בית תפארתנו.

  44. אורה:

    מצטרפת לאלה שכתבו לפני- נראה שאת לא היית בסדר בכל הסיפור, ונכון היה פשוט להבין שלא היית צריכה להביא איתך את התינוק, וזה הכל. להפוך את המנהלת לפוגעת ואותך לנפגעת במקרה הזה זה ממש לא מדויק.

  45. סימה:

    יקרת,
    איך מדהים!
    כמה מחזק!!!!
    איך הבחירה תמיד חוזרת אלינו, לבחור להעלב או לא לבחור להפגע או לא לבחור כל רגע כל דקה ולהרגיש מזה גדולה וענקית!!
    ולהרגיש שאת בונה את בית המקדש הפרטי שלך!!
    תודה על החיזוק הענק
    תמשיכי לעשות חיל
    סימה

  46. רויטל:

    יקרת שלום,
    זה מצחיק כמה זמן שאני מהרהרת בסוגיה הזו אם לספוג עלבון או להטיחו בחזרה ובאיזה אופן. “אם יגידו כך אני אגיד כך…”וכל הזמן המונולוג הזה מתקיים אצלי בראש.
    לא ברור לי מדוע ביהדות שתיקה לאחר עלבון נתפסת כמידה של ענוותנות ושל צדק.
    בחיי הרווקות שלי הקושי הכי גדול הוא בהתמודדותי עם הסביבה: שכנים, אנשים שפוגשים אותי בעבודה, ובכלל אנשים שאיני מכירה ושאלתם הראשונה היא “את נשואה?” כאילו אין לי ממשות בחיי כאישה אם לא נישאתי ובחוצפתם חודרים אל תוך חיי מבלי רשות. סביבה שאינה מכירה אותי, את מהלך חיי, את אופן בחירותיי, צרכיי ובשתיקתי אני לא רואה שום אצילות או אלגנטיות. להיפך, אני חושבת שאמירה בטוחה כלפיי הצד השני, שלא צריכה להיות מעליבה תשמור על כבודי כאדם, כאישה.
    מתפללת לקב”ה שייתן לי ולכולנו להתמודד עם חוסר רגישות של האחר, לשים את המילים הנכונות בפינו ומודה, כן מודה!!!!על רגישותי כלפיי הסביבה ועל כך שנולדתי לעם שרק הוא יכול לשאול שאלות שסבתא שלי כבר לא שואלת :)

  47. דפנה:

    סליחה יקרת שאני כותבת כך
    ובכל זאת
    הייתי לפני כשבועיים בכינוס אמהות . (גישת שפר , בניניי האומה)
    ולמרות שהיה כתוב בדיוק היכן חדר התינוקות
    ולמרות שביקשו לכבות טלפונים
    ולמרות שאמרו שאסור לאכול ולשתות באולם ההרצאות
    נשים הכניסו תינוקות
    אכלו ושתו (וליכלכו)
    ונשמעו צלצולים כל כמה זמן
    והיו נשים ש”ענו בשקט” לטלפון
    (“אני לא יכולה לדבר עכשיו.תתקשרי בערב . מה? לא לא צריך להכניס את זה לחדר , נשאיר את זה בסלון בינתיים.תגידי לחנה והיא תעזור לך.רבקה הגיעה?…..)וככה זה נמשך . בשורה שאחרי . באמצע ההרצאה הכי חשובה לי .

    ואני
    השארתי תינוקת בבית
    והעברתי את הפלאפון ל”שקט”
    ובטח שלא אכלתי , לקחתי לעצמי סוכריית מנטה.
    באתי לכנס כדי ללמוד
    וכיבדתי את המקום .

    בטח נשים דתיות
    אלא מה ?

  48. מ:

    שלום יקרת,

    אינני רוצה להתייחס לעצם המקרה, אלא רק אומר כי לדעתי סיפורים אישיים מוסיפים הרבה נופך, מלמדים, מחכימים וכו’.. מהתמודדויות עם אתגרים של אחרים- כולנו יכולים להפיק,
    אך מיד כשקראתי את הסיפור עלתה בדעתי השאלה- האם אין כאן לשון הרע?
    רובינו לא מכירות את המנהלת, אך מכיוון שאת אינך עלומת שם [...(:], הרי שמסתמא ישנן נשים שמכירות אותך ואת המנהלת האמורה…
    בשורות טובת לכולנו בגאולה השלימה בקרוב!!

  49. אסתר:

    אני דווקא רציתי להגיב על ערבי אימהות הללו שמדברים שם על ערכים ואין ערכים.
    לצערי בבית ספר של הבת שלי כל תחילת שנה עורכים ערב אימהות וכמובן מדגישים את נושא הערכים וכל שנה זה נעשה מפואר יותר ויותר.
    כמובן שמזכירים את האינטרנט והאייפונים לשמצה.
    ובצדק למי שמישתמש בזה לא כראוי ולא למטרה חשובה.
    אבל הם שוכחים את הערכים שרשומים בתורה וברורים לחלוטין ואין היתר בהם בשום צורה.
    אני יסביר:
    את ההופעות כמו “כוכב נולד” וכמו שחקן במה חדש. הם מישמים ואז זה נעשה במקומות של במה ותאורה מקצועית ואז חייב אנשי צוות גברים שיטפלו בנושא. ואז נוצר מצב שאנשי תחזוקה גברים שומעים את הבנות שרות ורואים אותם רוקדות. וזה בסדר???!!
    אבל איפונים זה לא בסדר
    ולהביא ילד להופעה זה לא בסדר
    עוברים על הכללים
    אבל קול באישה ערווה
    זה בסדר
    ואת שומעת דיברי פתיחה של הרבנית של הבית ספר(תיכון, סמינר) מרצה על נושא:
    “מה יגידו לו”
    ומה אתן מחנכות יקרות,מה תגידו לו???

  50. אלה:

    וסיפרה סיפור אישי וחשוף.בימים כאלה של ביןהמיצרים עדיין יש מתחכמות וצדקניות שעולבות בה ביא מנסה לחזק ולכודדויש כאלה שעדיין מטיפות מוסר.תתביישו כפויות טובה!!!
    באה אישה אמיצה

  51. שרה:

    שלום יקרת,
    רציתי לומר לך שאני מקנאה בך על יכולת האיפוק והמחילה שלך….
    אני אמא לילד מיוחד… הרבה פעמים קורא שאני הולכת איתו ברחוב ואנשים מסתכלים ומעקמים פרצוף… כאילו עשיתי אותו ככה בכוונה, הם לא רואים כמה הוא יפה ומטופח, לבוש בבגדים הכי יפים שיש…
    לפעמים אנשים באמצע הרחוב שאינני מכירה בכלל נותנים לי עצות בלי שביקשתי…
    לפעמים ילדים קטנים בורחים ממנו (הוא עצמו ילד קטן…), או עומדים לידו ומצביעים עליו… או צוחקים עליו….
    ואני??? אני פגועה, רוצה לצעוק על כולם, רוצה לשאול את האנשים הם הם גם רוצים ילד כזה??? ושישמרו את העצות שלהם לעצמם… ושלמען ה’ יחנכו כבר את הילדים שלהם…
    אבל אני לא אומרת…. מזילה דמעה בשקט….
    אבל לא מצליחה לסלוח, (על דברים אחריםן אני סולחת מיד ושוכחת, אבל מה שקשור לבני הפגוע נחרט ולא עובר…)באמת שניסיתי, ניסיתי הרבה….
    הלוואי שה’ יברא בי מחילה, שאסלח ואשכח.

  52. מורה:

    בס”ד

    יקרת, שלום וברכה!

    התרגשתי מאד לקרוא את הסיפור שלך. אני מאד מזדהה עם החוויה שעברת, למדתי ממנו המון.

    בתור מורה, ברצוני ללמד סנגוריה על המנהלת.
    לפני שבוע היה ערב סיום לבוגרי ו’בבית ספרנו ההכנות רבות קשות ומתישות. המחנכת חזרה ובקשה ,לא להביא ילדים. היו הורים אחדים שהביאו את ילדיהם. הילדים לא רק בכו , אלא רצו הלוך ושוב….
    לא הצלחנו לשמוע וליהנות מההופעה המושקעת והיפיפייה…
    מנהלת לא העירה, המחנכת הייתה מאוכזבת ומתוסכלת
    והתלמידות היו כעוסות על האימהות שהביאו את ילדיהן. זה גרם לריב ביניהן ……..
    לא נעים.

  53. איריס:

    שלום יקרת, עלבונך כואב, וזה אכן מצב לא נעים. אך כמו תמיד הקב”ה הוא שמביא עלינו מצבים אלה כדי ללמדנו משהו. כולם רק שליחיו בעצם…
    אני חושבת שכשאנחנו נעלבים ממשהו או מישהו, צריך לבדוק את עצמנו איך שמנו את עצמנו במצב כזה,
    במה את בעצם העלבת את עצמך? אולי ברגע ששמת את עצמך במקום שבו , בשונה משאר האימהות שלקחו בייביסיטר, את הבאת את תינוקך, וציפית ליחס מיוחד וסלחנות כשאת עושה רעש ומפריעה לכולן…?
    הציפייה ליחס מיוחד לפעמים נובעת מתחושת כבוד ועליונות, ואולי בגלל זה הכל קרה?…
    אדם שעובד על עצמו צריך לחפש את האחריות שלו למקרה ומבין שעשה טעות, וגרם צער לנשים האחרות, לצוות בית הספר וגם לאותה מנהלת.
    בר קמצא, נכון שנפגע ונכון שאף אחד לא מחה… אבל אם אתה לא מספיק רגיש כדי ללכת לאירוע של אדם ששונא אותך, ואח”כ עוד לא להסכים ללכת , כשמבקשים ממך, ולהיות מוכן לשלם כל הון העיקר לא לאבד כבוד, ואח”כ בשם העלבון ללכת ולהרוס לכל העם שלך את חייהם ומקור חייהם.. האם לאדם כזה היית רוצה להיות מושווית? הרי זהו אדם חולה כבוד .
    אם את רוצה לעשות עבודה פנימית מהותית, ולא רק לכתוב טקסט ספרותי על עלבון שקרה לך, [ולכולנו בעצם במהלך החיים] חפשי – היכן האחריות שלך על המקרה? מה בתוכך גרם לך להרגיש שמותר – לך – להיות שונה ולהביא את התינוק למרות שביקשו במפורש?..
    מאחלת לך שכאב העלבון יעבור מהרה ושהמסר של הקב”ה בייסורים הללו יימצא לך, ותזכי לישועה בקרוב. ובאיחולי בניית בית המקדש בקרוב, מתוך לקיחת אחריות פנימית של כולנו.

  54. אילה:

    תודה יקרת
    ה’ הולך עם הנעלבים יוצא מכך שהכוחות הניתנים לנעלבים הם בלתי מוגבלים.
    את זה אני לוקחת איתי על כל פעם שאני נעלבת…..לזכור כמה כח יש לי כי ה’ איתי……
    שהקב”ה יזכה אותי בכל פעם שאני נעלבת להתפלל על מישהו במצוקה….להתפלל על גאולה.
    החוויה שעברת ושיתפת היא מתנה ענקית עבורי….תודה

  55. אתי:

    שלום יקרת!
    כמה דברים:
    א.מזדהה עם עלבונך, לא פעם נעלבתי קשות, עם הזמן לומדים להתחשל!
    ב. לא מצדיקה את ההערה שהפומבית של המנהלת בעיני זו הלבנת פנים(אפשר להעיר בצורה עדינה יותר)
    ג.כגננת מאוד לא מכבד והוגן כשהורים מגיעים למסיבות/פעילויות הורים וילדים עם אחים קטנים ופעוטות. אף אחד לא נהנה לא האם ובטח לא הילד החוגג שלא מקבל את מלא תשומת הלב לה הוא ראוי מאימו.

  56. חנה אסתר:

    יקירתי
    הטיימינג שלך מושלם
    לפני מספר דקות שוחחתי עם המורה שלי לתניא , ( שיעור אותו מימנתי מכיסי כולל הסעות הלוך ושוב במשך כשנתיים מביתה,תקרובת ובית נקי…)ואמרתי לה שאני בסערת רגשות, בלי לפרט מאומה .מיד ( בלי להתעניין בסיבה)נענתי שאני אשמה כי הפסקתי את השיעור . הרגשתי שקבלתי סטירת לחי מצלצלת . השיעור נפסק ,כי רוב המשתתפות עשו ממש טובה בבואן וכמובן לא סייעו במימון ובהסעות . לא ברור לי מדוע מצב רוח ירוד קשור לענין השיעור ,אך זרמתי איתה וכמעט הודיתי באשמה .השיעור שנפסק הוא הסיבה לדיכי …..וקבלתי על עצמי לנסות לארגן שיעור מחדש .
    ההרגשה שהושפלתי וננזפתי השתלטה עלי .האם אני מהנעלבים ואינם עולבים או סתם פרייארית ? בטוח שלא אדבר איתה עד לאחר תשעה באב שמא חלילה אכשל בלשוני . ואז התחושה תתמסמס. והשיעור – לא יודעת כמה אנרגיה אשקיע בחידושו.
    ולגבי המקרה שלך אשרייך שאת מניקה אותו ומחזיקה אותו קרוב קרוב . את אמא למופת
    ואם העירו לך אז מה ??

  57. פנינה:

    כל הכבוד על טוב ליבך ועל כך שדנת אותה לזכות אני במקומך הייתי מתפרקת גם כך אני עוברת את הדברים האלה באופן יום יומי גם אם לא נאמר לי מפורשות להסתלק הפרצופים עושים את שלהם איני יכולה לדונם לכף זכות אולי לכף סחוג כן זה בהחלט מה שאני עושה ומאחלת להם את הגרוע מכל וגם מצדיקה דברים רעים שקרעו להם כמובן הכל ביני לבין עצמי לא אמרתי להן דבר מפורשות אבל אחרי כמה דקות אני מרגישה רע עם עצמי מרוב איחולים מאוד ” לבביים” מצידי ומוחלת בלב שלם אך מסתבר שאין לי לב לפחות לפי דברי הסובבים אותי כנראה שהם צודקים אהל ההכאב נשאר בלב ומתעורר כל פעם מחדש עם “מצב” חדש שיהיה לך בהצלחה גיבורה
    רבי נחמן אומר שחיי האדם בזה העולם מלאים כישלונות , מלאים אכזבות, מלאים הפסדים, מלאים צרות ויסורים, קטנות וחלישות הדעת, ואם רוצים לחיות בזה העולם העובר חיים אמתיים ונצחיים, חיים דבוקים בו יתברך, עלינו להרגיל את עצמנו לא לקחת שום דבר אל הלב, אף שהוא יודע שדבר זה הוא הקשה ביותר, סוף כל סוף האדם הוא בשר ודם, גוש עפר עב וגס, ותכף מיד כשעובר עליו איזה משבר בחיים, או איזה כישלון בעסקיו, או איזו אכזבה מאיזה אדם הוא כבר נשבר, כי הו א לוקח את הדבר ללב,לכן צריך לדעת אם באמת רוצים לחיות חיים אמיתיים, חיים מאושרים, חיים עשירים בזה העולם, הדבר הראשון שעלינו לקבל על עצמנו הוא לא לקחת שום דבר אל הלב, יהיה איך שיהיה ויהיה מה שיהיה, אף שזה דבר קשה מאוד מאוד, סוף כל סוף אנו נמצאים בזה העולם, והכל נעלם ונסתר מאיתנו, היינו שמרוב עוונות וחטאים ופשעים שעברנו בזה העולם, נטפשה דעתנו ונתעקם ליבנו ואנו מלאים ספקות וקושיות עליו יתברך, שמשם בא לנו שאנו נשברים מכל פרט קטן שעובר עלינו בזה העולם, אך עלי להודיעכם, כיאם רצוננו לחיות חיים אמתיים, חיים נצחיים, חיים מאושרים, עלינו לשכוח עכשיו הכל ולעשות התחלה חדשה ולהרגיל את עצמנו לברוח אליו יתברך, ולא לנתיאש משום דבר שקורה עמנו היינו שלא נשבר משום דבר ולא ניפול בייאוש. כי על פי רוב כשאדם לוקח ללב כל מה שקרה עמו הן מעצמו והן מאחרים, על ידי זה הוא נשבר מאוד, ונופל ליאוש, וכבר עוזב הכל, ומכל שכן שבורח ממנו יתברך. לכן להרגיל עצמנו לדבק מוחנו ומחשבותינו בו יתברך, ותדע אשר אין בלעדיו יתברך כלל וחיים ערבים ומתוקים יהיו ככל שנכניס ידיעות אלו בראשנו שאין עוד מלבדו העיקר לא לקחת ללב כל מה שעובר עלינו ובזה נזכה לחיים ערביים ומתוקים לנו ולכל בית ישראל ונגאל במהרה אמן ואמן

  58. חנה:

    יקרת היקרה!
    תודה רבה ששיתפת אותנו בסיפור הזה, אני כותבת לך את הדברים האלו כשהצפרדע שאת דיברת עליה יושבת אצלי בגרון.
    ערכתי לפני שבועיים בערך מסיבת יומולדת לבן שלי בפארק, ממש השקעתי הזמנו מתנפחים טרחתי על האוכל וכמובן שהרבה כסף נשפך שם… בעקבות ההוצאה הגדולה החלטנו אני וחברה שלי שנערוך את היומולדת ביחד עם הבת שלה; כשחברה אחרת שמעה את זה היא הציעה שנשתף גם את הבן שלה ואני חשבתי שזה כבר מוגזם להוסיף עוד אחד אז הסברתי (ניסיתי כמה שיותר בנועם) שזה לא שייך- כי גם ככה שתים זה יותר מידי, גם חברה שלי אמרה לה אותו הדבר וזהו מכאן נהיה בלאגן
    החברה השלישית נורא נפגעה כמובן שהיא לא הגיעה למסיבה ועשתה פרובוקציה נוראית סביב הנושא ולא הפסיקה לדבר על זה עם כל העולם.
    אני מבינה את הפגיעה שלה אך גם אני נפגעתי מזה שהיא לא נתנה לי להנות מהיומולדת וכל הזמן הייתי דרוכה מהתגובות שלה , מאז היא ועוד חברה קרובה שלי פשוט הפסיקו לדבר איתי למרות שהתקשרתי והתנצלתי
    תודה ששיתפת אותי בסיפור שלך זה ריכך לי קצת…

  59. בנות, תנוחו:

    המטרה של הסיפור המרגש בעיקר בכנות שבו, היא לשתף בחוויה שהרגשתי הכי עלובה שבעולם ובכ”ז הצלחתי להרים את עצמי ולא ליפול.. אין צורך לחנך.. אפשר לנוח..
    ובנימה אישית – ההריון הראשון שלי הסתיים בחודש תשיעי לא טוב (לא עלינו) ואחריו לקח לי עוד שנה וקצת להיקלט, והיתה לי חברה שהיתה אומרת לי בשבת בבוקר משפטים כמו “קמת לפני רגע הא?” ו”שכחתי מה זה לקום מאוחר בשבת” ועוד משפטים שמתארים כמה החיים שלי יפים בלי ילדים.. והייתי בוכה מלא מהצער אבל תמיד הצלחתי לרחם עליה שקשה לה ויש לה שלושה ילדים צמודים.. אז עוד לא חשבתי על ירושלים אבל לי באופן אישי זה עזר! הרגשתי פחות מסכנה וזה עזר לי לצאת מהבית..

  60. מישהי שחושבת שזאת הגזמה:

    סליחה יקרת אבל לדעתי הגזמת. לא גירשו אותך אלא אמרו ביקשנו לא להביא תינוקות. זה ממש מובן, למה ללכת נגד מה שביקשו. למען הבת שלך ללכת בלי התינוק. גם במסיבות סיום וגם ביום הולדת של ביתי כשביקשו לא להביא תינוקות לא הבאתי(בת חודש). שאבתי חלב ונתתי לבעלי/ אמא שלי לשמור על התינוקת או הבאתי בייביסיטר איתי שטיילה בעגלה במסדרון רחוק ואני הייתי פנוייה לביתי.
    על מה כל כך להיעלב??? אז אמרו לצאת והשאר אמרו שזה בסדר. ביג דיל! אז יושבים בצד ליד הפתח ויוצאים עד שהוא נרגע. לדעתי לעכל את זה שבוע שלם ולפרוק ככה זה ממש הגזמה. לא אמרו “את עם התינוק שמדבר צאי החוצה זה מפריע” סה”כ אמרו שביקשו לא להביא ילדים. אני מניחה שאת היית היחידה עם תינוק. בזה הייתי מתביישת שאני היחידה עם תינוק יונק.
    לדעתי קצת שמחת והתפארת בעלבון הזה כי הרבנית ימימה דיברה על לקום וללכת. ואת קמת והלכת אבל אחרי זה….אוהו גשם ומבול של טינה עלבון ואגו פגוע יוצאים ויצאו החוצה. לקום וללכת זה לפתור את זה על המקום ולהניח לזה.

  61. נעמה:

    למיטל היקרה
    תודה ששיתפת. הסיטואציה אותה תיארת – ולא הגבת,פשוט נתנה לי המון כח. ממש הרגשתי אותך והערצתי אותך. הייתי בסיטואציה דומה ולא אשכח אותה לעולם. והלוואי שהיה לך מענה חד ומתאים לענות, כי עם כל הכבוד לנעלבין , שומעים חרפתם ואינם….אם מישהי היית מתייחסת כך לערביה עם כיסוי ראש מיד היתה מוגשת תלונה במשטרה ולדעתי חשוב מאוד שנשמור על כבודנו ונענה לכסיל כאיוולתו. אבל את בת ישראל כשירה, בישנית, ולא ידעת לשלוף תשובה. תהיי גאה בעצמך שסבלת עלבונו של מקום. “וגבה ליבו בדרכי ה’”.
    לעניננו: לדעתי חלק מהביקורת על הבאת התינוק המתוק יש בהם בהחלט טעם….סליחה יקרת… את כל כך מחזקת אותי ואני לא רוצה לפגוע בך… אבל זאת לא הנקודה!!!! הנקודה היא: מה עושה אדם כשהוא נעלב? כשמקללים אותו? צודק או לא צודק- בזה נדון אח”כ. את זה לפעמים רק ה’ יכול לשפוט.אני נזכרת בסיפור של דוד המלך ע”ה שבגלל שתיקתו זכה למה שזכה.

  62. מאירה:

    בס”ד

    ערב אור וחודש אור הגאולה – יקרת היקרה!

    למדתי שיש להגיב על כל אירוע במציאות ב-2 רבדים:
    1. התגובה הראשונית, המיידית, הטבעית – תגובה רגשית של הלב. פגיעה. עלבון. אבל למדתי שכאדם מאמין, אין אירוע שקרה ב’טבע’ ללא השגחה עליונה על כל פרט שבו, כולל כל הנפשות הכלולות באירוע לטוב ולמוטב. זאת אומרת בפשטות, עם כל הפגיעה האישית, עלי לעשות מיידית עבודת המרה, לחלק האלוקי שבי וללמוד להגיב נכון דווקא מהחלק של הנשמה, כי כאן בדיוק וזאת בדיוק העבודה של היהודי, בתוך כל האירועים הטבעיים – לחפש ולמצוא את בורא עולם ולפנות לו מקום במציאות שהתגלתה ולכן, כדאי לעבור כמה שיותר מהר, לשלב הבא:
    2. התגובה המושכלת, של נשמה יהודית שרוצה ומנסה לעשות את עבודת הקודש בצורה המיטבית:
    אבא, אתה יצרת את המציאות הזו שנפגעתי ממנה. אבא, אתה מנגן בי כעת ולחצת על אורגן הרגשות שלי. רק אתה יודע בדיוק באיזו עוצמה, ועל איזה אקורד ללחוץ בליבי, כדי לגרור תגובה שלי ואיתה עבודה… אבל אבא, אני יודעת שזה אתה. אתה ק-ל מסתתר, משחק איתי מחבואים, משחק איתי, כאילו יש אנשים שעשו לי משהו ופגעו בי – אבל לא כך. אני מבינה שזה אתה מנגן, ואתה רוצה לשמוע ממני, הקטנה, יקרת, את שירת הבריאה שלי להיום, שירת הבריאה שתעשה לך כל כך הרבה נחת! אז שתקתי לכבודך, אבא. ויצאתי בלי להגיד מילה – לכבודך, אבא. ולא שיתפתי את בתי בסיטואציה – לכבודך אבא. וכעת אבקש ממך אבא, בזכות השתיקה שלי, שנחשבת כזהב ויהלומים אצלך – אנא גלה את משיח צדקנו, כעת ממש; ושלח גאולה פרטית לכל הזקוקים והזקוקות לישועתך, בתוך הגאולה הכללית של עם ישראל. ואת הרגשות שנותרו בליבי ואין לי מה לעשות בהם – אנא קח בחזרה – כי ממך ואליך אברח! והחזר לי את שלוות הנפש והשמחה לעבוד אותך באמונה תמיד.
    תודה אבא, שזיכית אותי לזכור אותך ולעשות לך מקום במציאותי, עוד נדבך בבנין בית המקדש הפרטי שאני בונה לך בליבי! אנא אבא, זכה אותי לעשות לך תמיד נחת רוח בכל ההתנהלות שלי. ואם פגמתי בהתנהגות שלי וכך הבאתי על עצמי את האירוע – אבקש ממך סליחה ואלמד להגיב ולהתנהל נכון וכמצופה ממני, גם ברובד הטבעי של חיי (ולא אביא עולל למקום שמבקש מפורשות שלא להביא. פשוט כל כך). תודה אבא!

    יקרת יקרה, ישר כח :-)
    שנזכה כולנו, כל בנות עם ישראל לעלות ולהתעלות בעבודת האמונה, היא עבודת חיינו בעולם המגושם הזה ולעשות לבורא עולם מקום פה, תוך שאנו בונות בליבנו את בית המקדש ממש, מכל התגברות ומכל הפניית המבט אל בורא עולם באמונה פשוטה.
    שנזכה לראות את בית המקדש גם בגשמיות החיצונית של העולם הזה עכשיו ממש, בזכות נשים צדקניות…
    אמן כן יהי רצון!

  63. ליאת כהן:

    ריגשת אותי וניחמת אותי.. הידיעה שבורא עולם מוכן להקריב כשהוא רואה אחת מבנותיו נפגעות… ועצם הידיעה הזאת היא כל ההתמודדות עם הפגיעה- נפגעתי, אנצל זאת לבניה, לטובה ובעזרת ה’ יתברך יבנה מקדשנו במהרה בימינו ומציון תצא תורה והאמת תאיר אז נשיר לבוראנו בשמחה ובאהבה אמן!
    ולמי שחושבת שזאת הגזמה- זכותך, יכול להיות שנעלבת בעצמך אבל אין צורך לשפוט אחרים ולבקר. באהבת חינם יבנה המקדש :)

  64. איפה האהבה?:

    יקרת,
    ראשית תודה רבה על השיתוף, על העבודה הקשה שאת עושה ועל דברי התורה החיים שאת מביאה אלינו בנגישות מקסימלית עד המייל הפרטי כל שבוע!
    אני מבקשת להגיב לכל הנשים אשר הביעו ביקורת ותרעומת על הבחירה שלך בסיפור ועל המעשה עצמו. אני מאמינה כי יש דרך נעימה ולא פוגענית שבה אפשר להעביר מחשבות, תחושות וגם ביקורת אם יש. ואחרי שקראתי את הפוסט וגם את התגובות מאוד מאוד עצוב לי שנשים יקרות בוחרות מילים כל כך קשות וכואבות כדי לתאר חוסר הסכמה עם להביא תינוק למפגש כזה. איפה החמלה? ההבנה? האהבה? אפילו אם לא מסכימים, אפשר לעדן את המילים שבוחרים, במיוחד כשכותבים אותם ואז יש זמן לחשוב ולעבור עליהן שוב. אני מבינה את הסיטואציה בה עמדת, ואת ההתנהלות התמימה שלך בהבאת התינוק המתוק שלך, ואני גם מבינה את הקושי של שאר הציבור (או חלק ממנו) שזה הפריע לו ממקום אמיתי. ואפילו אם אינני מסכימה עם ההתנהלות אני חושבת שכל הסיפור נועד ללמד אותנו נקודה חשובה בהבלגה בין אם מוצדקת ובין אם לאו, כי רגש של עלבון, כפי שלימדת, הוא מסוכן. ועל זה יישר כוח. ובכלל אני מאמינה שצריך לחשוב הרבה על המילים שכותבים, ובע”ה שנזכה רק לבנות בעזרתן ולא להרוס.
    בשורות טובות, נחת ואהבה לכולן!!

  65. תמימה:

    תודה יקרת. אני לוקחת איתי את המשפט: “בשבילך, ירושלים, אני מוותרת”.
    “בזכות נשים צדקניות עתידין להיגאל” זה בפונטנציאל הנשי שלנו.. כמה כוח יש לכל אחת ואחת מאיתנו!

    “כי כולנו עם אחד בואו נתרחב כי ליבנו לב אחד – עמ”י!” (אחרית הימים)

  66. יעל:

    נשים יקרות,
    אכן נושא הבאת ילדים קטנים ומרעישים הוא חם ויקרת פתחה פתח אך לא כדאי לחנך אותה.
    מי שיש יש לה הצעות בעניין בייביסיטר/שאיבת חלב וכו’ – לא נראה לי שזו ההזדמנות המתאימה לעניין.
    עיקר הסיפור הוא העלבון, לשאר – תתייחסו כתפאורה שולית.
    בבניין ירושלים ננוחם

  67. הדסה:

    יקרת יקרה!
    נהינתי וחוזקתי מאוד!
    תודה רבה לך על העידוד והכוון הנכון.

  68. אני:

    הי יקרת,
    קודם כל כתבת מקסים ונוגע ללב כמו תמיד! המסר הוא מאוד ברור וחזק לימים אלו וזה לא משנה אם ההשוואה שלך לבר קמצא היא נכונה או לא , אני חושבת שהמסר הובן ושל אחת מאיתנו תוכל לשים את עצמה באירוע אחד שהיה או שיהיה לה, שבו היא “התחלפה” עם בר קמצא ולדעת איך שותקים בשביל לא להחריב. חיזקת אותי מאוד. פשוט מקסים

  69. אלמונית:

    יקרת היקרה,
    עלבון הוא דבר קשה מנשוא, בכולנו קיימת הגאווה והכבוד. אני נוהגת להתעלם מהגאווה והכבוד העצמי ונוהגת להבליג…עד שפגעו בכבודו של בני לפני מספר שבועות. הפגיעה היתה כל כך קשה עד שאני לא מצליחה עד היום להבליג ול”הרגע” מהפגיעה במיוחד שקיבלתי אותה מחבר שנחשב לחברנו הטוב… אני מנסה להפנים ולהשתמש במילותיה ועצותיה של הרבנית אך מודה ומתוודה זה אינו פשוט! סיפורך עזר לי אף הוא ואני מבקשת מבורא עולם שיסייע לי להבליג על העלבון, על המילים הקשות שאמרו לבני האהוב…

  70. אשרי האישה:

    אני חייבת להעיר שיש כאן תגובות מאד פוגעניות!

    יקרת שיתפה כאן במשהו אישי מתוך מטרה לעזור לנשים אחרות לא להיפגע במיוחד בימים אלה ובמקום לעודד או לשתף או פשוט לא להגיב, בחרו כאן חלק מהקוראות לקטול ולשפוט בצורה מאד מאד לא נעימה. גם אם לדעתכן יקרת לא פעלה כראוי זה לא המקום, לא הזמן ולא הדרך.

  71. חנה:

    יקרת שלום!
    תודה על שהסבת את לבי לשים לב לרגשות הנ”ל. רגשות אלו מופעים בסיטואציות שונות בבית ובעבודה. מקווה שאוכל לקחת את הנאמר בכתבתך ולהתחזק ולדאוג להיות לא מהעולבים ולא מהנעלבים. יישר כוח ושוב תודה.

  72. שירה:

    הו, זכר העלבונות הצורבים!!! אי אפשר לשכוח את טעמם!! בראש השנה, לפני 25 שנה (כן, 25 שנה), הייתי אמא לשלושה קטנים. כבעלי תשובה, את החג חגגנו לבדנו. ההורים לא שמרו חג ושבת, ולהתארח עם שלושה קטנים אצל זרים לא כל כך נעים. הכל לבד, לבד. ההכנות, הסעודות, התפילות. לתקיעות השופר הגעתי לבית הכנסת (כמובן עם הילדים. וכי מה אעשה איתם?) הכנתי אותם היטב, הסברתי, האכלתי, הבאתי צעצוע או ספר. והם אכן התנהגו למופת. התבוננתי סביבי, כולם משפחות משפחות, סבתות, דודות, אמהות וילדים. והנה גם אני, עם ילדי החמודים, שמתנהגים יפה בתפילה. אבל… לפתע חלפה לה חבורת ילדים, לא יודעת של מי, רועשת, הם נכנסו, יצאו, צעקו, שוב נכנסו ויצאו. ואנחנו, עדיין שקטים ומחונכים. אחת המתפללות, אשת רב כלשהו, כנראה לא קלטה את הסיטואציה, נגשה אלי ובתקיפות בקשה ממני לצאת כי לא מתאים להביא ילדים שמרעישים לבית הכנסת. “גם אני הייתי אמא צעירה ולא באתי להפריע לאחרים” הסבירה לי ונופפה בפאה המפוארת שלה בשחצנות. לא יכולתי להגיד מילה כי נחנקתי מדמעות. יצאתי החוצה בוכיה. חזרנו לבית הריק והשומם שלנו. אין לי שום לימוד זכות עליה, עד היום. מאז ועד היום אני מאחלת לה רק רע, או לפחות שתטעם את הרוע של עצמה. כבר גדלו הילדים, הבית כבר לא שומם וריק, בחגים ביתנו הומה ושמח. יש לי זמן ללכת לתפילות, הגעתי לגיל שכבר הכל יכול להפריע לי . אבל הצריבה הזאת שנצרבתי, במוחי ונשמתי, גרמה לי שלעולם, לעולם, לא אחמיץ פני למי שבא להתפלל בבית כנסת. נשים עם מכנסיים, גופיות, אורחי בר מצווה עם פלפונים בשבת, מעצבנים למינהם. לא אחמיץ את פני. זה ביתו של השם, אני אורחת שם בדיוק כמוהם. וההיא? עדיין אני שמחה לשמוע על כל צרה שמגיעה אליה לשמחתי אני לא כל כך קטנונית כדי לזכור מה קרה לה בדיוק, אבל לצערי אני כן קטנונית כדי לשמוח. ואם אני בר קמצא, אז לפחות משמח אותי שבעולם הבא אלך לגיהנום ולא אצטרך להיות בקרבת מרשעת כמוה (היא בודאי תגיע לגן עדן, לפחות לפי דעתה)

  73. שירה:

    הו, זכר העלבונות הצורבים!!! אי אפשר לשכוח את טעמם!! בראש השנה, לפני 25 שנה (כן, 25 שנה), הייתי אמא לשלושה קטנים. כבעלי תשובה, את החג חגגנו לבדנו. ההורים לא שמרו חג ושבת, ולהתארח עם שלושה קטנים אצל זרים לא כל כך נעים. הכל לבד, לבד. ההכנות, הסעודות, התפילות. לתקיעות השופר הגעתי לבית הכנסת (כמובן עם הילדים. וכי מה אעשה איתם?) הכנתי אותם היטב, הסברתי, האכלתי, הבאתי צעצוע או ספר. והם אכן התנהגו למופת. התבוננתי סביבי, כולם משפחות משפחות, סבתות, דודות, אמהות וילדים. והנה גם אני, עם ילדי החמודים, שמתנהגים יפה בתפילה. אבל… לפתע חלפה לה חבורת ילדים, לא יודעת של מי, רועשת, הם נכנסו, יצאו, צעקו, שוב נכנסו ויצאו. ואנחנו, עדיין שקטים ומחונכים. אחת המתפללות, אשת רב כלשהו, כנראה לא קלטה את הסיטואציה, נגשה אלי ובתקיפות בקשה ממני לצאת כי לא מתאים להביא ילדים שמרעישים לבית הכנסת. “גם אני הייתי אמא צעירה ולא באתי להפריע לאחרים” הסבירה לי ונופפה בפאה המפוארת שלה בשחצנות. לא יכולתי להגיד מילה כי נחנקתי מדמעות. יצאתי החוצה בוכיה. חזרנו לבית הריק והשומם שלנו. אין לי שום לימוד זכות עליה, עד היום. מאז ועד היום אני מאחלת לה רק רע, או לפחות שתטעם את הרוע של עצמה. כבר גדלו הילדים, הבית כבר לא שומם וריק, בחגים ביתנו הומה ושמח. יש לי זמן ללכת לתפילות, הגעתי לגיל שכבר הכל יכול להפריע לי . אבל הצריבה הזאת שנצרבתי, במוחי ונשמתי, גרמה לי שלעולם, לעולם, לא אחמיץ פני למי שבא להתפלל בבית כנסת. נשים עם מכנסיים, גופיות, אורחי בר מצווה עם פלפונים בשבת, מעצבנים למינהם. לא אחמיץ את פני. זה ביתו של השם, אני אורחת שם בדיוק כמוהם. וההיא? עדיין אני שמחה לשמוע על כל צרה שמגיעה אליה לשמחתי אני לא כל כך קטנונית כדי לזכור מה קרה לה בדיוק, אבל לצערי אני כן קטנונית כדי לשמוח. ואם אני בר קמצא, אז לפחות משמח אותי שבעולם הבא אלך לגיהנום ולא אצטרך להיות בקרבת מרשעת כמוה (היא בודאי תגיע לגן עדן, צדקת שכמותה)

  74. אסתר:

    בסד

    מאוד מחזק, מזכיר לי את תקופת הרווקות הארוכה, שכמובן בכל הזדמנות איחלו לי ״בקרוב אצלך” ״ולמה את מחכה״ “שלא תפספסו את הרכבת״ ואיך תלדי ילדים?״ .
    אם תשאלו איך התמודדתי? בחסדי ה זכיתי ללמוד ולהתחנך במוסדות חבד, אז האמונה והחשיבה החיובית כבר חלק מהמהות והנשמה.
    חייכתי מכל הלב עניתי אמן! לחצופות יותר וחסרות הרגישות עניתי שהן יכולות לעזור במציאת החתן.
    ומה שחשוב , שכשלא היה כוח ובאמת נפגעתי לקחתי את עצמי לכותל ואת הדמעות והכאב הפניתי לבעל הבית בורא העולם, ששלח לי את שליחיו הטובים להזכיר לי לא להירדם ולהמשיך לבקש לזכות לבנות את ביתי.

    והסוף כמובן טוב, זכיתי לבעל מדהים ילדים מקסימים(ילדים הם שפע רוחני, ואין הגבלה בזמן) ועוד הרבה דברים טובים.

    יהי רצון אצל כל בנות ישראל שיבנו את ביתן ויזכו לגאולה פרטת וכך נזכה לבניין בית המקד עכשיו ומייד ממש!

    והכי חשוב אם רוצים לבנות ,זה ללמוד חסידות ואת ספר התניא של אדמו״ר הזקן, וזה נותן לנו את הכלים המעשיים לבנות ממש את ביתנו ואת בית המקדש.

  75. שם הצופן: אהבה:

    חשוב לי לציין שבר קמצא הוזמן למסיבה, ולא בא על דעת עצמו, הוא באמת לא הבין למה הזמינו אותו, והיתה טעות, והוא בא!! הוא אפילו קיווה שבאמת הוא מוזמן ושקמצא סלח לו.
    ולכן מכיוון שנעשתה כבר הטעות, אז למה לגרש?? והעלבון הוא נוראי וצורב…
    אני באופן אישי ספגתי ממשפחת בעלי עלבונות ובזיונות נוראיים, צריך כל הזמן להתחזק שככה ה’ רצה, שזה מעולה לתיקון שלנו, שבזיון מכפר על מוות!!!!
    אם כבר קרה – אז להתחזק כל הזמן. שהיצר לא יפיל אותנו בכלל!!!
    להיזכר ברב הראי”ה קוק זצ”ל שתרם בסתר לאברך שהפיל אותו ברחוב…
    בריב אושר שכל כך היה נסתר ולא הבינו את מעלתו…
    ברב אליהו שאמר שמוכן לשלם בחייו כדי להציל יהודים!!! כל הזמן להתחזק!!!

  76. אילנה:

    בס”ד
    יקרת אכן מעשה חזק וחופף להשפלה של בר קמצא והלוואי בזכות מעשה זה יגיע משיח צידקנו.
    ותשעה באב יהפוך ליום שמחה.

  77. רבקה:

    יקרתי
    את ראויה להערכה על גילוי הלב , אני כמעט בטוחה כי צפית את שטפונות הצדקנות העתידים לבוא ,ובכל זאת בחרת לחשוף את סיפורך.
    אני אישית רוצה להודות לך כמי שיכולה לצורך הענין לגלם את דמות “המנהלת”.על שגרמת לי לתובנות חדשות. עשרות פעמים עמדתי (במסגרת תפקידי) בפני קהל נשים עם תינוקות שלא היו צריכים להיות שם . יתכן שביקשתי מהן פעמים לצאת , יתכן שלא , לא כ’כ זוכרת.
    אך ללא ספק כעסתי , האשמתי אותן בליבי באנוכיות , בחוסר התחשבות , בזלזול , ,חוסר נימוס ודרך ארץ. מה שאני מנסה לומר הוא כי , באמת אין שום חשיבות שהיא בנסיבות או בסיבות – אלה הם רק הכלים , העיקר אותו הבנתי עכשיו בעקבות סיפורך- זאת ההיא שם בין שורות הכסאות , היא ותינוקה , וחשיבות השאלה הגורלית איך , ? איך במצב הבלתי אפשרי הזה אצליח בכל זאת לאהוב .

  78. יעל:

    יקרת יקרה,
    הצטערתי לקרוא על מה שעבר עלייך. אני שייכת לצד של האמהות שגורסות שאם מבקשים לא להביא תינוקות אז באמת צריך לכבד ולא להביא. צריך להיכנס לפעמים לנעליים של אותם אנשים שמוסרים את זמנם כספם ומרצם להרים ערב יפה ומכובד למען הציבור. ואז באים כאלה ובשלוף אחד קטן הורסים את כל ההשקעה שהם טרחו עליה. הרבנית היקרה שלנו ימימה באה ומעבירה שיעור תורה, היא לא מארגנת את כל הערב, מקומות ישיבה, רמקולים, לא מפרסמת ודואגת שהאולם יהיה נקי ומסודר לפני ואחרי הערב.ועוד’

    כמו כן, לא ראיתי דמיון בין קמצא ובר קמצא, לבין סיפורך. פה ביקשו בקשה באופן יפה ונעים מראש וזה לא בא לידי מימוש. ובסיפור של הגמרא הזמינו אותו וגרשו אותו באותה נשימה.
    לצערי חוויתי על בשרי את המקרה של הגמרא ממש ממש.
    הוזמנו לשמחה של ידידים. לאחר שברכנו את בעלי השמחה במזל טוב לבבי. חיפשתי אך לא מצאתי פתקים על השולחנות לצד איזה קבוצה אנו אמורים לשבת. התיישבתי סמוך לשולחן שבו ישבה חברה טובה שלי שהיא גם חברה של בעלת השמחה. לא הכרתי אף אחד מהאנשים האחרים באולם.
    לאחר זמן מה ניגשה אלי בעלת השמחה וביקשה ממני לעבור לשולחן אחר, היות שהשולחן הזה מיועד לאנשים שהם א’ ושולחן האחר מיועד לב’. קיבלתי פיק ברכיים ועברתי לשולחן השני. לפי בקשתה. השולחן היה ריק מאדם וישבתי שם בגפי. המומה לגמרי, לא מאמינה למה שקורה מולי. תפסתי עוז וחזרתי לשולחן שבו ישבתי בראשונה. התאוששתי קצת. אך לא לגמרי. תפסתי את הרגליים ופשוט עזבתי את האירוע עם בעלי.
    מאוחר יותר באותו ערב לאחר שהילדים נרדמו, סיפרתי לבעלי מה שעבר עלי. הלב שלי דפק ופעם בחוזקה.
    אמרתי לו: מעולם לא הבנתי יותר ממה שקרה לי הערב, את הסיפור של קמצא ובר קמצא.
    אמרתי לעצמי: ריבונו של עולם, הבנתי מדוע החרבת את ביתך, אך אני לא רוצה שתחריב יותר את ביתך או עמך. יש אנשים ששכלם מצומצם, הרגש שלהם קהה, הלואי שיזכו לפתיחת שערי הלב!!! ומהר מהר כדי שיבוא משיח צדקנו!!

  79. מיכל ויצמן:

    הרבנית ימימה תמיד אמרה !!אל תעלבי כי כשאת נעלבת את הופכת עלובה ,זה או זו שעלב\ה בך הוא העלוב.באהבה מיכל ,,,

  80. הי:

    המנהלת בסדר גמור.רק ביקשה דבר שכבר ביקשה מראש וזילזלו בו.
    תאוות נקם?- לא בבית ספרינו.
    ויהי רצון שיהיו כל מעשינו לשם שמיים ויבוא משיח צדקינו מהרה אמן!

  81. שירה:

    יקרת,
    אני קוראת את הדברים שלך על עלבון ולנסות לא להיפגע . היום פגשתי חברה שעד לא לפני הרבה זמן היינו חברות קרובות מאוד. לאחרונה קרה ביננו קצר, וכשנפגשנו היום היא עברה חזיתית למולי ואפילו לא הנידה עפעף.
    זה פוגע מאוד אני רוצה לעבוד על עצמי לסלוח.

  82. טובה:

    יקרת את לא מבינה איך הפנייה האישית שלך למייל ריגשה אותי …מקסימה ובקשר לפוסט הכל כך נוגע כמה צפרדעים תקועים לי בגרון בזמן האחרון ואני מנסה ומשתדלת נופלת וקמה … שאזכה אני וכולנו לראות מעבר לראות את הנקודות הטובות בעזרת ה’ בכל אחד ואחת ובכל מצב ומצב … אוהבת ,טובה

  83. אביגיל:

    רציתי לומר שלפני פחות מ3 חודשים שכלתי

    בן,בן23 מקסים מדהים מכל הבחינות,הדבר קרה
    בפתאומיות ,ואני הבנתי שהקב״ה הוא רב חסד ,
    רק אנו לא מזוככים להבין,הכל שטויות, פגעו בך?
    הבעש״ט אומר שהכל מהקב״ה, הפוגע הוא שליח בלבד
    העיקר הוא שנתאחד, נרבה באהבת חינם במקום שנאת חינם
    והקב״ה ב״ה יביא לנו את הגאולה השלימה,בלי חולי ,בלי מות ,בלי קנאה ושנאה
    זו צריכה להיות שאי פתנו

  84. גמאני:

    גם אני ספגתי עלבונות השבת… ולמרות שהשיעור של הרבנית ימימה היה מונח לפני, קראתי בו… ולא הפנמתי! בחרתי להעלב ולהפגע ולא למחול לפוגע… אוי איזו טיפשה! ועכשיו את יקרת עם הפוסט שלך הצלחת להעיר ולהאיר את הקטע היקר מפז הזה שכל כך חשוב לתקופה הלא נעימה הזאת…. היכולת והצורך! להעביר על מידות, למחול ולסלוח…
    בתקוה ושאיפה להפנמה!

  85. תמר דרעי:

    אני רוצה להציע תרגיל פרקטי לכל אירוע מעליב/ פוגע/קצר בתקשורת וכו’ (מפי אליהו שירי)התרגיל מופיע פה כמאמן למתאמן אך כל אחת יכולה לעשות את התרגיל לעצמה בדמיונה וזה יעשה פלאות,
    התרגיל: לדוגמא: מבצעים תרגיל עם בעל לגבי אשתו.(במקרה שבפוסט: הנפגעת מול המנחה) להציב 3 כיסאות כאשר שני כיסאות אחד מול השני, הכסא השלישי ביניהם באמצע (ליצור מן משולש)
    המתאמן יושב בכסא מס’ 1. עליו לדמיין שאשתו יושבת בכסא מס’ 2. ולשאול אותו: איך אתה מרגיש כשאתה מסתכל על אשתך? בתשובה יהיו רגשות מעורבים. לרשום את כל הרגשות שהוא אמר.
    שלב שני: לבקש ממנו לשבת בכיסא מס’ 2 ולהסתכל בעצם על עצמו (כאילו אשתו מסתכלת עליו). ולשאול אותו: איך אתה מרגיש כשאתה מסתכל על עצמך? אז הוא בוודאי יענה: אני חושב שאשתי היתה אומרת ש…. לא לוותר לו ! להתעקש שיגיד איך הוא מרגיש (דרך העיניים של אשתו)? ואח”כ לשאול: למה אתה מרגיש כך? וכך הוא לומד לראות אדם אחר מזווית אחרת, ולא רק את עצמו.
    עליו להתחבר לדמות הזו ולדבר מגרונה (אפילו אם זה סותר את האמונות של עצמו). מותחים את התודעה אל האחר, כי כשאתה לא מבין את הצד השני אתה בעצם משוכנע בצדקתך.
    השלב הבא: לבקש ממנו לשבת בכיסא השלישי ולראות גם את עצמו על הכסא הראשון וגם את האחר על הכסא השני ולשאול אותו מה אתה רואה פה? מה היית רוצה שיהיה בקשר הזה? מה יקרה אם שום דבר לא ישתנה? מה יש לך להמליץ לאדם שיושב בכסא 1 בעצם לעצמך? אחרי שרשמתי כל מה שהוא אומר לבקש ממנו לעמוד ולעבור לכסא 1 ולשאול שוב את השאלה הראשונה שאיתה פתחנו את התרגיל: מה אתה מרגיש כשאתה רואה את אשתך? אפשר להתחבר למשאב אדיר אם רק משנים את זווית הראיה.
    אדם אחרי תרגיל כזה יחזור אל בן הזוג שלו אחרת.

  86. תמר דרעי:

    אני רוצה להציע תרגיל פרקטי לכל אירוע מעליב/ פוגע/קצר בתקשורת וכו’ (מפי אליהו שירי)התרגיל מופיע פה כמאמן למתאמן אך כל אחת יכולה לעשות את התרגיל לעצמה בדמיונה וזה יעשה פלאות,
    התרגיל: לדוגמא: מבצעים תרגיל עם בעל לגבי אשתו.(במקרה שבפוסט: הנפגעת מול המנחה) להציב 3 כיסאות כאשר שני כיסאות אחד מול השני, הכסא השלישי ביניהם באמצע (ליצור מן משולש)
    המתאמן יושב בכסא מס’ 1. עליו לדמיין שאשתו יושבת בכסא מס’ 2. ולשאול אותו: איך אתה מרגיש כשאתה מסתכל על אשתך? בתשובה יהיו רגשות מעורבים. לרשום את כל הרגשות שהוא אמר.
    שלב שני: לבקש ממנו לשבת בכיסא מס’ 2 ולהסתכל בעצם על עצמו (כאילו אשתו מסתכלת עליו). ולשאול אותו: איך אתה מרגיש כשאתה מסתכל על עצמך? אז הוא בוודאי יענה: אני חושב שאשתי היתה אומרת ש…. לא לוותר לו ! להתעקש שיגיד איך הוא מרגיש (דרך העיניים של אשתו)? ואח”כ לשאול: למה אתה מרגיש כך? וכך הוא לומד לראות אדם אחר מזווית אחרת, ולא רק את עצמו.
    עליו להתחבר לדמות הזו ולדבר מגרונה (אפילו אם זה סותר את האמונות של עצמו). מותחים את התודעה אל האחר, כי כשאתה לא מבין את הצד השני אתה בעצם משוכנע בצדקתך.
    השלב הבא: לבקש ממנו לשבת בכיסא השלישי ולראות גם את עצמו על הכסא הראשון וגם את האחר על הכסא השני ולשאול אותו מה אתה רואה פה? מה היית רוצה שיהיה בקשר הזה? מה יקרה אם שום דבר לא ישתנה? מה יש לך להמליץ לאדם שיושב בכסא 1 בעצם לעצמך? אחרי שרשמתי כל מה שהוא אומר לבקש ממנו לעמוד ולעבור לכסא 1 ולשאול שוב את השאלה הראשונה שאיתה פתחנו את התרגיל: מה אתה מרגיש כשאתה רואה את אשתך? אפשר להתחבר למשאב אדיר אם רק משנים את זווית הראיה.
    אדם אחרי תרגיל כזה יחזור אל בן הזוג שלו אחרת. ( הנפגעת תראה את המנחה באור אחר)

  87. גל:

    יקרת יקרה.
    למדתי ממך על עניין הבושה והוא באמת נכון
    אבל!!!!
    אני לא מבינה מה זה מה שעשית אם לא נקמה ופורקן לכאב שלך. לשלוח לאלפי נשים מה שהמנהלת עשתה? זו נקמה אחת אפיים.
    אני בטוחה שזה נוגד את ההלכה גם להביא ילד כשמבקשים בפירוש שלא, וגם לצאת בלשון הרע כזה המוני
    אני מקווה שהמנהלת או מכריה לא קוראים את זה ושזה לא יגיע אליהן לעולם. ועוד לעשות מזה לימוד? ממש לא לעניין. אפילו מעט מביך להשתמש במייל הקבוצתי הזה לצרכים אישיים שכאלה.
    בטוחה שאת בן אדם טוב שלא התכוון לעשות משהו רע אבל אני גם בטוחה שלא חשבת עד הסוף על מה עשית כאן

  88. אירית:

    בס”ד

    יקרת ובנות יקרות,

    כמו תמיד לכל דבר קיימים שני צדדים, לפחות…
    אז ככה לכל אלו שדואגות
    יקרת כתבה כבר בכותרת: איך היא כמעט גרמה לחורבן
    לא אף אחד אחר.
    היא גם ציינה שהכול היו תירוצים
    היא לא האשימה איש
    ולא הפכה אף אחד בסיפור למרושע חלילה
    גם בסיפור של בר קמצא בהתחלה
    שניהם צדקו.
    ההשתלשלות היא זו שיצרה את כל הבעיות
    וההשתלשלות נוצרה מאינטרפרטציות
    כמו כאן….
    מה יגידו? מה היו צריכים להגיד? מה חשבו?
    מה הילדה חשבה? מה יקרת חשבה? מה המנהלת חשבה?
    וכו’ וכו’ וכו’
    דבר שני, והוא נכון מאד, שאכן ביקשו לא להביא תינוקות
    ונכון שקובעים פגישה אסור לאחר
    ונכון שתשלומים יש לשלם בזמן
    ונכון שאם יש מבחן צריך ללמוד
    ונכון שאלוקים ביקש לקיים מצוות גם בין אדם לחברו
    נכון…. הכל נכון….
    אבל אופס…
    לפעמים אנחנו קצת שוכחות, מאחרות,
    לא בדיוק מקיימות את כל המצוות קלה כבחמורה
    לא תמיד זוכרות שריבונו של עולם מבקש כל פעם מחדש
    לכבד איש את אחיו ואישה את אחותה
    אופס…
    אבל מה שיפה זה, שאלוקים מודע לכך שאנחנו לא
    מלאכים והוא מודע לכך שלעיתים נמעד פה ושם
    אלוקים גם מודע שרובנו הגדול מאד,
    רוב הסיכויים שמעד כבר לפחות פעם אחת.
    ובכל זאת אלוקים לא אומר לנו:
    סליחה, אני אמרתי לך במפורש לא להלבין פני חברו ברבים
    אני אמרתי במפורש שהעונש הוא גדול מאד
    אני אמרתי במפורש שאסור להכפיש אדם אחד קל וחומר
    קבוצה שלמה – נשים דתיות לדוגמא….
    ובגלל שעשית זאת אין חרטה ואין כפרה
    כי הרי ביקשתי. ביקשתי במפורש.

    ברוך השם שריבונו של עולם נוהג בנו ביותר סלחנות מזה
    ברוך השם שריבונו של עולם מלמד אותנו לנסות לשפוט
    לכף זכות.
    ואכן רבות בנות עשו חיל ולקחו את המסר החיובי מהמסר של יקרת.

    אני מאמינה שבדרכה המיוחדת במינה יקרת שיתפה אותנו במצב של עלבון
    אין זה משנה מי צודק – אנחנו לא נעלבים רק שאנחנו צודקים
    המשנה זה – מה עושים עם העלבון
    מחפשים ומוצאים הצדקות והאשמות?
    או שמחפשים ומוצאים פתרונות ושיפור?

    אז בואו נסכם:
    נכון, בערבי חברה שמבקשים לא להביא תינוקות,
    פלאפונים, יצר הרע, אוכל, שתייה וכו’
    נשתדל לכבד, כמו בכל מקום שאנו בוחרים להיות בו
    דבר שני אם כבר קרה מקרה יוצא דופן
    שמישהי הביאה תינוק, אוכל, תוף מרים וכו’
    כדאי לנסות להעיר לה בדרכים נעימות עם כמה שפחות מריבות
    אנחנו לא יודעים אף פעם מה היו הנסיבות של אותו אדם
    שגרמו לו לעשות זאת.

    בתור אחת שהתארחה ואירגנה לא מעט אירועים
    אכן החשיבות של ההתחשבות היא גדולה לאין שיעור
    אך, שימו לב טוב טוב, אחד הדברים שיכולים
    להרוס לגמרי שם של מקום/ אדם/ אירוע הוא:
    מ-ח-ל-ו-ק-ת
    לא תינוק, לא תוף מרים, לא פלאפון
    מחלוקת.

    לכן כדי שהבלוג הזה ישאר נקי וזך
    כדאי שנזכור כמה דברים
    1. הקשבה – מה יקרת כותבת? לא מה היא חושבת. אלא מה היא כותבת.
    2. חשיבה – מה ניתן ללמוד מזה? ערך מוסף עבורי
    3. עשייה – מה אני מוכנה ומה לא לקחת לתוך חיי?
    זכורנה, לא חייבים לאכול את כווווווול מה שקיים בתפריט
    אפשר להזמין עוף בלי לצרוח בקולי קולות שאני לא אוהבת סטייק.
    אפשר גם לעבור מסעדה…
    העיקר לעשות זאת בכבוד.

    בקיצור היו ברוכות.

    אני מאמינה שגם התגובות ה- איך נקרא להן? – פחות חביבות
    הגיעו מתוך אהבת השם, אהבת התורה, אהבת ישראל ואפילו אהבת יקרת
    ואפילו אולי מתוך כל הדברים לעיל גם יחד.
    רק זיכרו יקרות שלי
    שהשם אוהב את התורה, ואת ישראל וכמובן את גם את יקרת
    אז כך או כך נרגעתי.

    אה עוד משהו, בתור אחת שנולדה בתשעת הימים
    אני מאמינה שהיצר הרע והפלאשבקים מהעבר
    הם חזקים מאד ואנו נמצאים בתקופה שהזיכרון
    הלאומי שלנו לא בדיוק שזור באירועים משמחים בימים הללו.
    בעיקר באירועים שמאופיינים בחילוקי דעות פנימיים
    לכן צריך תמיד לשאוף ללמוד מריבונו
    ומהיכולת שלו לאהוב אותנו בכל תנאי
    גם שאנחנו קצת פוגעות, קצת מגזימות, מכלילות, מאשימות
    או לא עומדות בהסכמים מולו ומול בניו ובנותיו.
    לזכור שכל אחד ואחת מאיתנו צריכים לדאוג לשמוח ולכבד את עצמנו ואחרים
    מי שסיימה את שני הדברים הללו – WOW אשריה.

    חודש טוב יקרות!

    ויקרת – תודה רבה לך על השיתוף.
    אני מברכת אותך שכשם שהמילים שיצאו מהלב יכנסו ללבבות
    בדרך הטובה ביותר.

  89. רחל:

    ליקרת שלום אהבתי את התאור בגלל שתמיד הסיפור של קמצא ובר קמצא נשמע כלכך רחוק ופה זה היה זה! לא לענות ולהכניס דברים לפרופורציה נכונה אז באמת כל הכבוד ועוד דבר מזל טוב להולדת הבן שתראי ממנו הרבה נחת

  90. סיון:

    את גדולה בכתבות אך היא אפשר שלא להחזיר לאנשים רעים שכל חייך עשית טוב ומחזירים לך רע
    במיוחד העדה האשכנזית
    גם בתשעה באב וגם בכל מצב אלחם בה עד סוף ימי חיי בגיסתי האשכנזייה
    יש לך עצות יותר טובות ??????
    זאת לא חכמה להיות אשה עם כיסוי ראש ורעה
    ולהיות חילונית וטובת לב

  91. מיכלוש:

    בס”ד
    את גדולה והיה לך ממי ללמוד איך התגברת על יצר הרע שנקרא ” פגעו בי ”
    צריכים תמיד לבקש רחמים על כל התנהגות שפוגעים בנו ולדעת להתעלות כדי להמשיך הלאה
    “אני משתדלת לבקש סליחה מחילה בכל לילה למי שפגע בי שוב ושוב כדי שהדברים יתפגגו ויעלמו
    והנפש תרגע . נכון קשה להיפגע ולסלוח מיד אבל “את זכית שגם העברת את המסר בדרך הכי טובה ונעימה
    לכל בנטות ישראל ” רואים שאת צמודה לרבנית ומתבשמת מנתיבותיה .
    שבזכות האירוע הזה ישלח השם בימים טרופים אלו את משיח צידקנו ויבנה את בית המקדש והשכינה לא תהיה בגלות אלא במעון קודשו ” אמן ואמן

  92. עדנה:

    שלום לכולם אני לקחתי על עצמי משפט אחד שעובדת עליו המון הכל מאיתו יתברך שמו לעד לא לשפוט אף אחד שבורא עולם יתן לנו את הכוחות להתמודד בלי לפגוע באחר אמן כן יהי רצון חודש טוב ומבוראך

  93. אסתר:

    יקרת יקרה, קיבלתי את הקישור למאמר אתמול ולא התייחסתי, כמה שעות לאחר מכן פגעו בי נורא.
    הרגשתי את העלבון מכרסם בי ולוקח ממני את כל הכוחות. היה לי קשה להתעורר היום בבוקר וסחבתי בקושי.
    פתחתי את המייל ונזכרתי בקישור ששלחת, שיעמם לי אז נכנסתי לקרוא והרגשתי איך הקב”ה פשוט שלח לי את המאמר הזה בהשגחה פרטית. ירד לי סלע מהלב. טוב לי פתאום. הוקל לי. תודה רבה!

  94. דבי:

    אמש פגעו בי ברבים בצורה מחפירה .בכיתי כעסתי .אך התאפקתי ובקשתי מריבון העולם שבזיון זה יהיה לזכות בני שלא נפקד בילדים שנים…
    הדברים שלך היו כמים על נפש פצועה חזקו וחדדו את הנאמר: ” תהיה מן הנעלבים ואינם עולבים”
    תודה על החיזוק ושנזכה לבנות עוד אבן לבית המקדש השלישי כי הוא בנוי מדמעות של סליחה הבנה ואהבת חינם .גם אם פגעו…
    יישר כח מחזק!

  95. רויטל:

    לכל הנשים, יקרת היקרה…
    כאמא אני יכולה להבין אותך מאוד, אני משתדלת להופיע בכל פעילות בית ספרית שקשורה לבני.
    בנוסף, יש לי תאומות בנות 11 חודשים.
    אני חושבת שמה שחשוב זה לשמח את בני, ויש דברים שלא חוזרים ואם אני לא יעשה אותם אז… העיניין הוא שמאוד חשוב לי לתת לבני את היחס שמגיע לו.
    אז אם אין לי ברירה אני אלך לפעילות בית ספרית עם התאומות, מה שכן, אני אשתדל לעמוד בצד כדי להימנע מאי נעימות. אני חושבת שהסיפור שלך מלמד אותי ״סוף מעשה במחשבה תחילה״. אני בכלל טיפוס שלוקח הכל בקלות, לא עושה סיפור מכל דבר, אבל עומדת על העקרונות שלי.
    בסיפור שלך למדתי כמה בתך חשובה לך וכמה רצית לשמח אותה וזה מה שחשוב, את ההפרעה ישכחו אחרי יומיים אבל היחס לילדינו, את זה הם יקחו איתם בכל חייהם.
    אני עברתי תקופה מאוד קשה בחיי, ברוך ה׳ היא מאחורי. למדתי המון מאותה תקופה….
    הכי חשוב הוא להרים את עצמך ולא להלקות את עצמך וללמוד מטעויות.

  96. רני:

    יקרת חזקי ואמצי השם כל כך גאה בך.
    ביום שישי היה לי מקרה כזה, אבא שלי שלצערי אנו לא בקשר שנים רבות , אך אני ממשיכה לבוא לאימי בביתם המשותף, הטיח בפני ילדיי הקטנים 10.5 ו- 12 שבאים בסופי שבוע מפנימיה דתית
    שלא כדאי להם לבוא יותר לאמא שלהם (זו אני) ושאבא שלהם יותר טוב (הגרוש שלי שפוגע ביכ בר 12 שנה)
    וכאלה וכאלה מילים מכוערות ואני החלטתי להתעלם, לקחתי את הילדים והלכתי, אחר כך כמובן בכיתי כי הוא גרם לילד להתמרד מאוד ורצה ללכת לאבא שלו ולא להשאר בשבת אצלי…

  97. בת ישראל:

    יקרת שלום,
    התחברתי מאוד לדברים שכתבת, כמה קשה לנו לא להגיב, לבלוע את הרוק ולהמשיך הלאה. נתת לנו כח להסתכל לעלבון בפנים ופשוט להילחם. בשורות טובות וגאולה במהרה!ישר כוחך

  98. רויטל:

    אני רוצה להוסיף, אנחנו עוברים בכל יום דברים חדשים לפעמים טובים ולפעמים פחות, אבל אני תמיד מזכירה לעצמי ש״מחר יום חדש״ ומה שהיה אתמול עבר ונשכח…
    אני בטוחה שלכל אחת ואחת מאיתנו יש סיפור עצוב שקרה לה במהלך החיים, ולכל ירידה מחכה עליה.
    בורה עולם שומע כל אחת ואחת מאיתנו…
    אני ״שומעת״ פה הרבה ביקורות ואני אומרת לעצמי, מי אני שאני אבקר אותך יקרת? עשית מה שהרגשת לנכון באותו הרגע.
    אני רוצה לאחל לנו ולכל בנות ישראל שנדע להבין אחת את השניה, שתשרור בנינו רק אהבת חינם ונדע לתת מאהבה ומרצון ובע״ה שיבנה בית המקדש מחיבור ואהבת חינם…

  99. א:

    זה ממש לשון הרע. מספיק שיש מישהי שמכירה אותך ויודעת אפה ביתך לומדת. ממש לא לעינין.

  100. רבקה:

    שלום
    לאחר כ”כ הרבה חיזוקים ואפילו מתנגדים ,מן הסתם אין צורך במילותי שלי,ובכ”ז, יקרת חזקי ואמצי , היכולת שלנו להתגבר על עלבון ובושה בין אם אנו צודקים ובין אם לא היא טובה ונכונה. ובכלל אדם צודק ,בד”כ באחוזים מסוימים הוא גם לא צודק ,העולם לא מחולק שחור לבן , יש הרבה גם מן האפור.
    ולעצם הענין של קמצא ובר קמצא , הגירסא שמונחת לי בראש ומקווה שהיא נכונה שעל שינאת חינם חריב ירושלים והדוגמא היא קמצא ובר קמצא , יתכן וגם העלבון הוסיף כמו חוסר עידוד מצד העם אבל השורש הוא שינאת חינם, יקרת , את חושבת שהמנהלת שונאת אותך?,נראה לי שלא.
    כולנו טועים וחיבים לסלוח האחד לשני,נראה לי ,שאם נתבונן בטעויות הזולת כמראה לטעויותינו שלנו, נוכל להבין וגם לסלוח.
    בהצלחה.

  101. אא:

    שלום יקרת היקרה
    רציתי לשתף אותך על עלבון וחורבן בית
    אנו משפחה של אבאמא ו3 ילדים נשואים וכבר הורים בעצמנו
    לפני שנה בתקופת 3 השבועות אחרי כמה שיחות מורכבות וקשות עם אבא ביקשנו שילך לטיפול מחוץ לבית רחוק מאמא ומאתנו
    אבא מכור כבד לנשים (הטריד מינית בנות משפחה) פורנו הימורים סיגריות אלכהול וסמים קלים הרבה שנים.
    חלק מן הדברים במסווה של ארועים משפחתיים ושיעורי תורה כל ערב שבת וראש חודש…
    הבית של ההורים שלנו נחרב. התפרק.
    אבא יצא מן הבית אבל לא כדי לטפל בעצמו
    אלא כדי לנקום בנו הילדים ובאמא.
    השנה שעברה עלינו הילדים ועל אמא היתה קשה מנשוא. השפלות בכל מקום כשכל המשפחה של אבא מצדדת בו כמובן לחלוטין בלי שהם ידעו מאיתנו כלום.
    אנחנו גזרנו על עצמנו שתיקה מלאה כדי לא להכפיש את שמו ולא לביישו. מה שכולם ידעו היה מה שאבא סיפר. סיפר שאמא שטפה לנו את המוח ושאנחנו מעלילים עליו שהוא חולה בענין התאווה.
    מסתבר שהשתיקה קשה. רציתי הרבה פעמים לקום ולצעוק שהילדות שלי היתה כבת של מכור קשה עם כל המשתמע מכך גם פגיעה נפשית ופיזית. את כל התסכולים של אבא היינו סופגים כילדים בדרך הקשה.
    אבל היום במבט לאחור אני יודעת שהשתיקה משתלמת. לאנשים נמאס לשמוע ממנו כמה אנחנו אשמים ואדרבה הרווחנו אנשים טובים בדרך מקצועיים שמלווים את המשפחה.
    עד היום אבא לא מוכן להסתכל במראה ולהבין שהוא חולה. מכור. ושהוא פוגע באנשים הכי קרובים אליו ולכן בחרנו להתרחק בשביל לשמור על עצמנו.,
    בסוף כל הפלסף אני יודעת שבנין הבית הוא קודם כל שלי אישי עם עצמי. את העלבונות שלי אני בלעתי אבל ידעתי גם לדעת מה החלק שלי איפה אני צריכה לשפר ולבקש סליחה ולהקיא את המיותר בפני אנשי מקצוע.
    אני מאחלת שנשים ילמדו להיות חזקות ופחות קטנוניות אבל ידעו גם מול מי לשים את הגבול כדי להיות יהודיה טובה יותר וכדי להזהר לא להעליב אחרים.
    נשים הם זן מיוחד נעלב מהר אך אם לא ביקשת סליחה הן נוטרות. לעצמן ולאחרים.
    מאחלת הרבה אהבה שתיקה כשצריך ומילים חמות כשראוי.

  102. זהר:

    יקרת היקרה…
    הסיפור שלך כל כל עמוק במסריו, כל כך מעורר לחשיבה.
    זה נכון שאת לא בר קמצא והסיפור שלך פחות טרגי והרסני,
    אפילו פשוט ויומיומי. כי החיים שלנו בנויים מסיפורים פשוטים,
    סיפורים יומיומיים של עלבונות קטנים, של פגיעות, של הקפדות
    על כל מיני אנשים, מכל מיני סיבות. דווקא מהסיפורים הקטנים והפשוטים,
    אנו מעכבים בואו של משיח, כי אנחנו כועסים ולא סולחים, לא מבליגים, לא מוחלים על כבודנו,
    לא מוחלים על דברים פעוטים וגדולים. אי המחילה היא זו שמרחיקה אותנו מירושלים. הכעס, העלבון,
    חוסר הקבלה, כל זה מצטבר מסיפורים קטנים לסיפור גדול! חמותי פגעה בי, גיסתי לא אמרה לי שלום,
    בעלי לא התייחס אלי, השכנה ריכלה עלי ועוד ועוד.
    אז תודה על הסיפור הפשוט לכאורה, שעורר אותי למחשבה ולחשבון נפש קטן של הימים הללו.
    רק אם יורשה לי לומר, לא ממקום של כעס, שאולי היה שווה לשנות פרטים מזהים, אפילו לתת סיטואציה דומה ממקום אחר, רק כדי שהפגיעה שלך לא תגרור פגיעות נוספות (את בכל זאת דמות מוכרת).
    שבעז״ה נזכה לביאת המשיח ולבניית בית המקדש, במהרה בימינו.
    זהר

  103. מיכל:

    תודה רבה על הכוחות
    בבקשה תמשיכי לחזק

  104. ש:

    בס”ד
    יקרת היקרה, פשוט נהניתי לקרוא את הסיפור שלך והתרגשתי מאד!
    סיטואציות כאלה לא נדירות בחיי היומיום, אנחנו עלולות להיתקל בכל רגע ורגע בסיטואציה פוגעת מי פחות ומי יותר ולא משנה אם אנחנו צודקות או להיפך, כשציפור הנפש נפגעת ממשהו, היא איננה פועלת בהיגיון, אלא כל הרצון שלה היא לנקום, להוכיח לכולם שהצד השני לא הגון, ושהוא צריך לפייס אותה וכו’ וכו’…ולא נרגעת עד שתשיג את שלה.
    התובנה שלך היא בהחלט הדרך האמיתית שבאמצעותה ניתן להתמודד עם מצבים כאלה, אשרי מי שתוכל לוותר, לשתוק ולא לסחוב את העילבון, מפני שהיא מתרוממת מעצמה ולא רואה את עצמה כישות .
    אך השאלה שיש לי האם תמיד השתיקה היא הדרך הנכונה להתמודדות, כלומר אם העלביון הוא כה גדול ואני כ”כ חלשה שלא מצליחה להעביר את הפגיעה לגמרי, מה לעשות? האם עדיף אולי לפתוח את הנושא ולדבר עם הצד השני (בצורה בלתי פוגעת כמובן ולספר לו עד כמה נפגעתי, כי לפעמים הצד השני בכלל לא יודע על הפגיעה שנגרמה), או עדיין מומלץ יותר להמשיך בדרך השתיקה וחיזוק בביטחון בה’ ובתפילה לה’ שיעזור לי להעביר לגמרי על מידותיי.
    אשמח מאד לקבל את תשובתך אם אפשר.
    תודה רבה ויישר כוח על הסיפורים המדהימים והמחזקים שלך,
    שנזכה בעז”ה לאהבת חינם אמיתית וגאולה שלימה בקרוב, אמן
    שבת שלום!

  105. גילי:

    יקרת,תודה גדולה על המסר האקטואלי!
    מחזקת מה שכתבו כאן-בשעת פגיעה -נצלי את ההזדמנות ודברי אל ד’!
    תגידי לו שאת מנסה להפנים שהוא שלח לך ‘כפרת עוונות’/'תיקון’ -ע”י שליחה ‘מקל’..אבל את יודעת שהסטירה באה ממנו
    ובגלל שאת בולעת ושותקת [למרות שיש לך מה לומר] את מבקשת ממנו–וכאן בקשי עלייך ,על אחרים ועל הגאולה השלמה
    מנסיון זה מחזק ומרים מהמקום הנמוך שנזרקנו.
    את מרגישה שאינך ‘חיה’ ממילות העלבון שהוטחו בך ואינך תלויה באישור של הפוגע/ת.
    את מתקשרת עם גבוה מעל גבוה והפוגע/ת לא ‘שווה’ שרגשותייך היקרים יועמו בגללו!

    עברתי ‘חויות’ ‘מרתקות’ בתחום למדתי ועדיין לומדת להתגבר.
    [ולזאת שלא מבינה מה הענין של לא להגיב-בזמן אמת:
    כל פעם שאני מנסה בנועם ובחיוך להסביר אבל רואה שמנסיון זה רק מלבה את האש. לכן השתיקה מכבה אש באופן הרמטי ומונעת התלקחות גדולה יותר
    אל תהיה צודק -היה חכם.

    והאמינו לי-כשאני בולמת-הסביבה איתי!!!
    [אין העולם קיים אלא בשביל מי שבולם פיו בשעת מריבה-אפילו שהוא צ ודק!!!

    צריך גם לזכור ש'אין מרצים את האדם בשעת כעסו'-הוא אטום ולא פתוח לקבל ולהתקרב.
    אבל אח"כ כדאי לכתוב מייל/מכתב של הסבר והתקרבות.
    -רק אם מדובר שמי שאינו אלים נפשית באופן כרוני [ורובינו ב"ה לא כאלו]-שאז כל נסיון הסבר יגרום עלבון והשתלטות נוספים..

  106. גילי:

    ולשירה היקרה שעברה לפני 25 שנה חויה נוראית בבית הכנסת

    חבל שאת מייחסת כח לאותה אישה !!
    את זאת שסובלת -בסופו של דבר
    ורגשותייך מידיי יקרים ועדינים מכדי ‘לספור’ אותה

    דווקא אולי היום-ממבט של חצי דור-יקל עלייך לדון אותה לזכות,
    היא טעתה-וזאת טעות איומה
    ובן אנוש מועד לטעות אבל יכול לתקן

    מאמינה שאילו היתה יודעת שהיא פנתה אל האישה והילדים הלא נכונים ופגעה בהם על לא עוול -ובשחצנות ותחושת עליונות-היא היתה עושה מאמץ גדול לפייס
    מאמינה שאם תכניסי לעצמך שהיא ‘כולה’ שליחה-ואין לה כוח משל עצמה והיא לא שווה שתבזבזי עליה רגשות [היא לא שווה כי היא היתה שליחה רעה]
    אז ככה תתנתקי ממנה פנימית.
    כל עוד את שונאת אותה,מקללת,מתעבת ושמחה לאידה-את מעניקה לה כוחות וחיים בתוך ליבך
    וכאמור-היא לא שווה שאת תקללי אותה,שתאחלי לעצמך גיהנם-חלילה!!
    תשתחריי ממנה ותתחילי לנשום אויר נקי,
    ]את יכולה להשתמש בדמיון ולכווץ אותה לתינוקת קטנה וחסרת דעת וככה תקטיני את השפעת המאורע עלייך]

    איך בעלי אומר לי במתבים דומים?? למה את סופרת אותם???
    אם הם נהגו ככה-אל תשימי עליהם!!!

    ליבי איתך!

    גילי.

  107. יעל:

    כל הכבוד זה לא קל בכלל בטח לא לי שאני לא נשארת חייבת ומוותרת למדת אותי עכשיו קצת לשתוק… תודה רבה והלוואי ובית המקדש יבנה במהרה בעזרת ה’

  108. יעל:

    כל הכבוד זה לא קל בכלל בטח לא לי שאני לא נשארת חייבת ולא מוותרת ותמיד עונה למי שפוגע בי
    למדת אותי עכשיו קצת לשתוק… תודה רבה והלוואי ובית המקדש יבנה במהרה בעזרת ה’

  109. תחיה:

    הטיפ שהכי הכי הכי עוזר בעולם- על פי תורה ו’ בליקוטי מוה”רן- שבה אומר לנו ר’ נחמן (שימו לב לפיסקה ב’ שבה עיקר הטיפ):
    א’: “כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, כי מי שרודף אחר הכבוד אינו זוכה לכבוד א-לוקים, אלא לכבוד של מלכים שנאמר בו: ‘כבוד מלכים- חקור דבר’ והכל חוקרים אחריו ושואלים: מי הוא זה ואיזהו שחולקים לו כבוד הזה, וחולקים עליו, שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה. אבל מי שבורח מן הכבוד, שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום- אזי הוא זוכה לכבוד א-לוקי ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו, אם הוא ראוי אם לאו, ועליו נאמר: ‘כבוד א-לוקים- הסתר דבר’ כי אסור לחקור על הכבוד הזה”
    ב’: “ואי אפשר לזכות לכבוד הזה אלא על ידי תשובה. ועיקר התשובה- כשישמע בזיונו ידום וישתוק…”

    לשתוק- בפה ולדום- בלב! לא רק לא לענות ולהתמרמר בלב, לשתוק לגמרי גם בתוך הלב- אבל איך? תדעי שזו הזדמנות ועת רצון גדולה שאין כמותה בעולם ולא כל אחד זוכה לזה!! את עכשיו זוכה לאור גדול ועצום שאי אפשר לשער- אם תעני/תתמרמרי- תאבדי אותו ברגע, אבל אם תזכרי שזו בסך הכל מתנה- הזדמנות- עת רצון שה’ נתן לך במתנה- תזכי לנצל אותה בחכמה-תבקשי בקשות- אישיות, כלליות כאילו ברגע זה שקיבלת ביזיון- קיבלת רגע קטן ללא מסכים וללא מחיצות מול רבש”ע בפרטיות- עת רצון שאין כמותה!!!! תשמחי מאוד!!! ה’ אוהב אותך ואיתך!!
    והנה סיפור מאלף ומחזק על כוחה המדהים של שתיקה לאחר שמיעת הבזיון:
    מסופר על אדם שלא היו לו ילדים שנים רבות והלך לבקש ברכה מר’ חיים קנייבסקי שליט”א. הרב אמר לו שימצא אדם ששמע בזיונו ושתק ויבקש ממנו ברכה. האדם לא ידע כיצד ומתי ייקלע לסיטואציה שכזו…
    באותם ימים היה ריב בין שני בעלי בתים- שכנים- בבני ברק בקשר למרפסת שאחד הוציא ועל אף שהיו לו אישורים והיתרים, הדבר הפריע משום מה לשכנו שעשה רבות כדי לצערו על כך.
    אותו אדם הגיע לחתונה שבה הגיע כאורח אותו בעל מרפסת ושכנו שמע שהוזמן לאותה תונה והגיע כדי לביישו לעיני כל הקהל שהיה שם, הוא חרף אותו וגידף אותו וביזה אותו לעיני כל, באותה העת מיודעינו, נזכר בהוראתו של הרב קנייבסקי וניגש לבעל המרפסת והתחנן בפניו שלא יענה לאותו איש שמבזה אותו, הוא ממש הפציר בו וחיזק אותו שלא יענה ולא יתייחס, תוך כדי שהמגדף ממשיך בדבריו, ומיודעינו ממשיך להפציר ולחזק אותו שלא יענה לו כל וכלל ולו מילה אחת!!! אותו האיש כמובן לא הבין מדוע אבל בחוסר הבנה, נענה לדבריו ולא ענה. לאחר מכן (בתום הגידופים) ביקש מיודעינו ברכה לזש”ק מאותו האיש ששמע בזיונו ושתק והלה בירכו (וגם קיבל הסבר לדברים). ואכן לאחר זמן קצר נפקדה אשתו של מיודעינו, בזכות אותה ברכה של אדם ששמע בזיונו ושתק! כפי שהבטיח לו ר’ חיים קנייבסקי שליט”א.
    שייבנה ביהמ”ק בב”א!

  110. שירה:

    יקרת יקרה! ריגשת אותי מאוד מגבורתך והשליטה שלך ביצר הרע! למדתי מסיפורך והלוואי שבאמת נזכה במציאות היומיומית הקשה והמשפילה לעיתים, לדעת להיות מהנעלבים ואינם עולבים ורק לצמוח ולהיבנות!!

  111. שנתחדש:

    בנות יקרות, ויקרת יקרה
    בכל אירוע ישנם כאלה שמתחברים ומרוכזים וישנם כאלה שמתחברים אך אינם מרוכזים, ישנם כאלו שרוצים ומשתדלים, ישנם כאלה שאינם רוצים אך מחוייבים…כך אנו בעמנו אנו…כך ברא את כולנו – הבורא…
    הוא רוצה שנלמד למצוא את הדרך להבין ולהתחשב זה בזה בלי לינקוט עמדה של צדק! כי הצדק אצלו!!

    גם בשיעורים של הרבנית ימימה שתהיה בריאה ומבורכת תמיד, ישנן כאלו שיוצאות לשוחח בנייד, ישנן כאלו שמסמסות…ישנן נורא צמאות בדיוק בשעה של השיעור, ישנן כאלה שצריכות להתפנות, להקים את היושבות מהמרכז לצדדים או לשבת מאחורה כשלא רואים להתלחשש כי לא נפגשו משבוע שעבר……
    איך יתכן שיש כל כך הרבה שונות בתוכנו!!??!! (והאמת שאני מעדיפה לראות את השיעור מהבית כיוון שיש לי פחות הפרעות…גם אני קצרת קשב וריכוז…)

    גם במקום שיש בו קדושה בבית הכנסת (לצערי הרב ולכאב הלב העצום שלי) ילדים, נשים וטף ישנם אין סוף הפרעות, ובל נשכח את הגברים המקשקשים, רבים, המתגברים בקולם על אחרים, התחרותיים, עושים קולות מיותרים, מצקצקים, משתעלים, מתנהלים בהתחשבות עצמית בלבד… איך יתכן?!
    איך פותרים את הסערה הרגשית של תחושת העלבון האישי והקולקטיבי ?!
    מה רואה ומרגיש הבורא?!
    הפיתרון היחיד שנראה כרגע לעיני הוא : …לדעת מאין את באה ולאן את הולכת. ולחנך את כולנו לכך!! התחשבות בזולת זו אהבת הזולת. הסכמה על חוקים-זה שמירה על הזולת…אחרת לא היו חוקי תורה עבורנו.
    ישר כוח

  112. חסוי:

    לפני כשנה נכנסתי לחנות לקנות מוצרים חד פעמיים (מגשים וצלופן לעטוף בהן עוגיות לחינה ).שאלתי את המוכר כמה עליי לשלם ,וכשנקב בסכום ביקשתי ממנו שיעגל את הסכום (1 ש”ח פחות).אין לי מושג מדוע המשפט הזה הכעיס אותו והוא החל לקלל אותי ולגדף במילים נוראיות ברחתי מהחנות כולי מושפלת ובעל החנות ממשיך ורץ אחריי לכיוון האוטו ,למרות שהיה חורף קר הרגשתי בוערת מחום,ביתי חיכתה לי באוטו והרגשתי עוד יותר מבוישת שביתי הייתה צריכה לראות אותי מושפלת כך,(לימים נודע לי שהמוכר נתון להשפעות של מצבי רוח) כשהגעתי הביתה סיפרתי לבעלי על ההשפלה שעברתי (אני מודה לריבונו של עולם שבעלי אדם רגוע ולא הלך ל”טפל” בו).התחושה הזו מלווה אותי עד היום ,קשה לי לעבור ליד החנות הזו (ברור לי שלעולם כף רגלי לא תדרוך שם)אך בכול זאת התחושה מאוד קשה ולא פעם שאלתי את עצמי מה לא עשיתי בסדר שככה הייתי צריכה להיות מושפלת ,באותו לילה לאחר המקרה לא נרדמתי הרגשתי קשיים בנשימה,בעלי עודד אותי בדברי נחמה וחיזק אותי על הגדולה של אדם שנעלב ואינו עונה,אותיות מחלוקת בהיפוך הן מתלקח….

  113. מוריה:

    ב”ה

    יקרת יקרה,
    שם מעיד על מהותו של האדם. את יקרה כ”כ לנשים רבות ומתוך כך גם למשפחות רבות בעם ישראל. שיעורי המתנה שלכן מדהימים ואני כ”כ מודה לכן שעל אף שאיני משלמת, אתן נותנות מתנות בחינם. (משום מה יש בי תחושה שיום יגיע ויהיה לי מנוי, בעזרת ה’ בלי נדר).
    תודה רבה רבה!
    ויישר כוח!
    הבלוג שלך עזר לי במקרה דומה בו גם אני הייתי מבוישת. זה בהחלט עוזר! באותו הזמן גם אני הרגשתי שאני נכנסת לדמותו של בר קמצא. ההסתכלות על העניין והיכולת שלנו להשפיע על המציאות מתוך נקודת העלבון דווקא, מאוד מחזקת ומרוממת. זה נותן את האפשרות להתעלות מעל הכעסים הארציים ובכך להפוך למתוקנים יותר!
    תודה רבה ויישר כוח על ההתמודדות שעברת!רואים שאת מיוחדת!
    תודה!
    שנזכה לאחדות אמיתית ואהבה גדולה בעמנו המתוק, ומתוך כך-לגאולה השלימה ולבניין בית המקדש!

  114. רחל:

    יקרת,

    האם לא חשבת בעצם הגעתך לאירוע החשוב המיוחד לך ולבתך לאחר הרבה שנים שהעדפת אחרת על פניה?
    האם לא חשבת שאת מגיעה למקום בו את צריכה להיות כמה שעות 100% בשבילכן, רק שתיכן?
    איפה היא בכל הסיפור? רק בסוף, כאילו היא לא נפגעה גם מההתרחשות …הרי את חלק ממנה, גאוותה.
    לעיתים אנחנו עושות לבניית עולמות רבים מוחצנים ולא בודקים פנימה, קרוב אלינו שם העבודה האמיתית לתיקון. שתדעי שמחה ונחת ופחות שעות של נפגעת.

  115. נהר:

    יקרת היקרה
    אני מאוד נהנית לקרא את השיעורים שלך , אני נתרמת מהפשטות שבחשיפה של רגשות פרטיים ומהיכולת לרדת לעומק של הרגשות ולהבין איך צומחים משם.
    אני חושבת שלא צריך להביא תינוקות לארוע כגון אבל זה לא המסר.

  116. נעלבים ואינם עולבים:

    לצערי נחשפתי לרמה גבוהה מאוד של עלבונות השפלות ובזיונות בחיי. ולא ידעתי איך להסתכל על זה ואיך לצאת מזה…כשהבנתי והאמנתי שעל אף הכל יש לי כמו לכל אחד שליחות חשובה בחיים “חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם” וזה שהמשכתי באמונתי זה דבר ענק כשלעצמו נחה דעתי. אז אל תתנו לעלבונות לחסל את כוחות הגוף ונפש שלכם

  117. בת שבע:

    יקרת, שלום!

    בהחלט רעיון נפלא שהכל ביידינן ,להחריב או להיבנות.

  118. בת ישראל:

    הסיפור שלך העלה בי רגשות שהיו טמונים עמוק בתוכי, הזדהיתי והיזלתי דמעות, גם אותי גירשו עם תינוקת בת 8 חודשים באמצע הלילה מהמקום שהיה לי בית שלוש שנים. גרנו אצל חמתי .. היא חלתה במחלה הארורה וטיפלתי בה במסירות ובאהבה גדולה עד שנפטרה. מפחד שנישאר בבית ולא יקבלו חלילה את הירושה התאספו הגיסים שלי והחליטו שאסור שנישאר בבית. צעקו עלינו שנצא מהבית, כל תחינותיו של בעלי שיחוסו על התינוקת לא הועילו, הם הסכימו שהתינוקת תישאר ואני אצא. יצאתי באמצע הלילה כשתינוקת בידי כשאין לי לאן ללכת, גרתי בעיר מרוחקת מכל קרוב משפחה כולל הורי. הייתי לגמרי לבד. ללא אומר יצאתי בוכה, לא דיברתי, לא התחננתי, לא ביקשתי כלום – פשוט לקחתי את בתי על הידיים ויצאתי. אחד הגיסים ניגש לשכנה ממול וביקש ממנה לקבל אותי ללילה, כמובן שהיא הכניסה אותנו ואת הלילה העברנו אצלה. למחרת קיבלה אותי איזו דודה צדיקה אליה הביתה וגרתי אצלה עד שעברנו לדירה משלנו. לצערי הסיפור הזה גרם למשקעים והחיים שלנו לא הצליחו, לימים התגרשנו. הקב”ה לא עזב אותי לרגע שמר אותי והגן עלי ועל ילדי. הצלחתי בעזרת הקב”ה יתברך שמו להקים בית חדש ולבנות את עצמי מחדש, אני נשואה בשנית כבר שנים רבות באושר. אסיים במשפט שדוד שלי תמיד אומר לנו: עדיף להיות מהנעלבים ולא מהעולבים. היו ברוכות.

  119. ג':

    יקרת המדהימה
    קראתי את שכתבת ועברה בי צמרמורת, איך תמיד השם שולח לנו את החיזוקים, את התובנות בזמן המדויק לנו.
    קראתי ולא האמנתי, שפשפתי את עיניי לוודא שהמייל שהגיע אליי אמיתי.
    את לא מבינה, באותם רגעים ממש עברתי חוויה דומה של “עלבון” במקום העבודה אבל החלטתי שאני לוקחת את זה למקום אחר,
    למקום של בנייה והתגברות .
    קראתי את המייל מספר פעמים ואפילו הדפסתי אותו והוא נתן לי חיזוק וכוח להסתכל קדימה.
    תודה ענקית !!!!!!!!!!!!!!!

  120. שיר:

    בס”ד

    הפריעו לי מאוד שני דברים:
    א. את לא הולכת לערב אמהות ובנות של הבת שלך בגלל שיעור של הרבנית??? מה??? את הולכת לשיעור על פני המשפחה שלך? אני מזועזעת.

    ב. שנית, השיעור של הרבנית ימימה מיועד לכולן ולכן היא גמישה עם תינוקות. בערב הבנות ביקשו במיוחד לא להביא ילדים. יכולת לשבת בצד, אם כבר הבאת תינוק בניגוד לבקשה (שזה כמו אורח שהחליט להביא איתו עוד אורח) אבל את לא יכולה להאשים את המנהלת שמלכתחילה ביקשה לא להביא ילדים לערב שמיועד כולו לאמהות ולבנות

  121. תודה:

    קראתי את כל מה שכתבת אני חייבת לכתוב לך שאת אישה מיוחדת באיזה שהו שלב
    בזמן הקריאה ניזכרתי במה שקרה לי בין יז בתמוז עד תשעה באב לפני שלוש שנים אך כנראה שהעלבון שלי היה קשה מאוד שההחלטה שלי היתה להתגרש לא יודעת מה היה קורא אילו הייתי אז מחוברת כמו היום עים השיעורם של הרבנית ימימה
    יקרת את באמת מיוחדת במקרה שלך אולי גם אני הייתי מתנהגת כמוך

  122. טלי:

    ליקרת שלחתי את תגובתי , לא חלילה מכוונה לפגוע , באמת מתוך התייחסות לעניין , אם פגעתי , סליחה

  123. גל-י'ה:

    חבל מאוד שזה קרה, אבל כל הכבוד על ההתאפקות.
    את היית גדולה וגיבורה, שהצלחת להתגבר על היצר הרע
    שלך, ועל ויתור הכנס הזה שמאוד רצית להיות נוכחת בו.
    אני בטוחה שזה היה מאוד קשה ומביך לפני כל הקהל, אבל איך
    אומרים שזה יילך לכפרת עוונות.

    כל הכבוד לך, ויישר כוח !

    שיהיה לך חודש טוב ומבורך
    לך ולבני ביתך.

  124. SHOSH:

    Dear Yikrat
    What a test you had
    You did the right thing
    You eased things down instead of it blowing up
    The whole world is a narrow bridge
    Kaparah Avonot,and we learnt from you how to find the right solution also in Hashem s eyes

    P S its always good to sit by a door exit when you have a baby

  125. ד:

    אז ניצלנו ממש בנס, כי רציתי להגיב אתמול ולא היה לי זמן… מאד אהבתי את הסיפור שלך, את הכאב והעלבון ואת התגובה. יש כל כך הרבה סיפורים על הישועות שמגיעות כשמוחלים ומקבלים את העלבון, ומבינים שפשוט השליחים משתנים… אז לא החרבת אלא בנית, וגם את האתר… אז המון זכויות יש לך, וכן ירבו שלך, שלי,של כולנו ושל כל עם ישראל. המון אהבה.

  126. נעמה:

    אני אמא ל4 ילדים (14, 13, 9 ו:4)
    עולם התינוקות כבר רחוק ממני והלאה.

    אני בחורה סרוגה ,לאומית גרה בקריות.
    מאוד הבנתי את מה שחשת אבל גם מאוד הזדהיתי עם מנהלת בית הספר.

    הרי ברור שערב האמהות היה אמור להיות עבורך.
    גם לך מותר לנוח…
    גם לך מותר, על אף התינוק היונק לקחת פסק זמן…
    לא היה שייך כלל וכלל להביא את תינוקך האהוב.
    חשבי על אמהות אחרות שבאמת יצאו מביתיהן להתאוורר.

    אני חושבת עלי למשל- שבאמת לא יהיה לי טיפת סבלנות בערב אמהות אם אמא תביא את תינוקה והוא יפריע.
    אבל מבחינתך? התינוק שלך חייב להיות צמוד נכון?

    אז דעי שלא חייב…. גם כמה שעות עם בעלך/ ביביסיטר/ אמך/ ילד גדול יתנו לך אויר…
    מנסיון!
    ואני מבינה את הכעס על המנהלת ושמחה אף יותר שהגעת להכרה/ תובנה שבאמת את תאהבי אותה מחדש כי אולי היא באמת צדקה.

    שיהיה ר”ח אב מועיל/ שמח ובע”ה שנזכה לגאולה בקרוב.
    מאוד נהנית מכתיבתך.

  127. מור:

    שלום יקרת,
    הרב עובדיה אליהו מדבר בשיעורים שלו ב “דרך פנימה” על נושא של “פתיחת מדפים”. העליבו אותך בפרהסיה? העליבו אותך בלי שום קשר? יש לך כמה אופציות , הראשונה זה לירות בחזרה מהמותן , השניה זה לשמור הכל בפנים ולהסתובב כמו חבית נפץ שכל דבר עומד לפוצץ אותה, והאופציה השלישית היא להבין שזה מאת ה’ ולעטוף במחשבה כל הזמן את מי שהעליב אותך באהבת חינם, אני אוהבת את היהודיה הזאת , היא השפילה אותי אבל אני מבינה שהיא שליחה של השם והכל רק ממנו יתברך ואני אוהבת אותה מאוד על זה. והוא אומר הרבה עובדיה אליהו שמי שמשפילים אותו בפרהסיה ומגיב כמו בתגובה האחרונה, מיד תרוץ לבקש ממנו ברכה על עצמך ועל כל עם ישראל . זה הדבר הכי גדול ומתוק שיש.
    ברכותיי שהצלחת לצאת החוצה בלי לירות אש חזרה אבל הסתובבת כמו חבית נפץ , אז אולי עכשיו תהפכי הכל לאהבה ? הקב”ה יחזיר לך כפל כפליים.

  128. ה:

    יקרת כבר אמרתי ואומר את אישה אמיצה מאד רוחנית מאד ומנהיגה אמיתית, והכי חשוב נאמנה מאד לדרך של הרב ית ימימה, גם בי נהגו כך ומאז לא אני ולא בני שכיום בן 30 אוהבים ללכת לבית הכנסת אלא רק בחגים וחבל. לצערי זה פוגע מאד ולי באופן אישי כאישה דתייה אותיר צלקת גדולה, כי אצלי הגירוש היה כמה פעמים, בני היה בן 3 ושובב. אוהבת ומעריכה מאד

  129. מיקי:

    יקרת היקרה
    נהדר היה לקרוא את ״כמעט חורבן הבית״ שלך, את יודעת למה הכוונה. אשתדל להיצמד לעברית למרות שלפעמים חסרות לי מילים עכשיוויות.
    תודה על התזכורת, לבלוע לפעמים את העלבון ולהמשיך הלאה, למרות שלפעמים פשוט בא לירות מהמותן.
    תודה מיוחדת בשל הזמן שבו אנו נמצאים, ובעצם עלינו/עלי, לזכור ולהזכיר במה שהייתי מייעצת לילדי כשהיו
    קטנים (ועכשיו לנכדי המתוקים, ולפעמים כל כך שובבים) – קחי נשימה עמוקה לפני שאת מגיבה, ספרי עד 10,
    ואם צריך, ספרי 10 פעמים עד עשר, או עד כמה שתבחרי, רק כדי שתוכלי להרגע מהמהלומה הראשונה, מהשוק.
    לפעמים עדיף להחזיק ע
    את הצפרדע בגרון למספר ימים, כפי שסיפרת, ולו אך בכדי להמנע ממהלומות נגד. שהרי, את המילים שנאמרו
    לא תוכלי לשנות. את ההרגשה שלך תוכלי לשנות אם תתני לעצמך את פסק הזמן לעכל את שנעשה ונאמר:
    1. אולי היתה מידה של צדק בדברים שנאמרו לך, גם אם לא תמיד נעים להודות בכך
    2. אינך יודעת מאיזה מצב קודם או רקע, יצאו ונאמרו המילים הפוגעות
    3. אולי לא היתה כוונה לפגוע, וזה היה רק הפירוש שלך
    לכן, בכל מקרה עדיף לא להכנס לעימות מיידי, שרק יצית מדורת ל״ג בעומר שתהפוך לשריפה ללא שליטה.
    בסופו של דבר, תשאר רק המרירות, שעלולה להמשך ולהמשך, שכעבור זמן מה תשכחי מה היה מקורה, תזכרי
    רק את המרירות. והמועקה תמשיך לרבוץ עלייך בלבד.
    אני יודעת שזה קל יותר לייעץ מאשר לבצע, ובעיקר ברגע של ריתחה ופגיעה, אבל אלו הם האתגרים הניצבים
    בפנינו יום יום.
    וכאן, יקרת, אני חוזרת לתודה השנייה שהזכרתי, תודה עבור התזכורת, כדי שלא נמצא את עצמנו רוטנים וצוברים
    תאוצת עלבון וכעס, ונלמד מהעצות של עצמנו.
    אגב, התחום שהתחזק אצלי יותר מכל מאז החזרה בתשובה וקבלת עול מצוות, היה הנושא הזה של
    ״אל תדון את חברך לכף חובה, אלא לכף זכות״. שהרי ברוב המקרים איננו יודעים מה הוביל לאותו רגע בו נאמרו
    הדברים. הלוואי ונזכה לעמוד בכל המבחנים שהקב״ה מניח לפנינו, ונהיה ראויים גם לברכותיו.
    כל טוב וחודש טוב, ונזכה לראות בבניין הבית השלישי במהרה בימינו, אמן סלה

  130. מ':

    שלום יקרת, אני נהנית בכל פעם לקראך אבל הפעם הגזמת! אני מרצה בכל מיני פורומים ותינוקות מפריעים!!! למה את [ואחרות] חושבת שאפשר להפריע גם למרצה וגם לנשים האחרות, שהן כן דאגו לבייביסיטר, שילמו כסף וטרחו שתהייה אחת כזו ואת באה עם תינוקך. הבעייה היא לא רק שלך ספיציפית, יש ככ הרבה נשים [וגברים בנסיבות אחרות] שעושים מה שבא להם, למרות מה שהמארגנים מבקשים וזה כולל לעשן במקומות שאסור בהם, לדבר בסלולרי [גם אם זה מפריע לכולם] ועוד ועוד דוגמאות מחיינו. אני מצטערת בשבילך שהרגשת כמו בר קמצא, לבר קמצא לא אמרו שאסור לו להגיע והוא הגיע בטעות! את זו שהכנסת את עצמך לסיטואציה כזו וגם את מתיישבת באמצע!!! נראה לי שהבאת על עצמך את העלבון הזה, ובגלל שחשת כך אני מעריכה את תגובתך. לדעתי נהגה המנחה בסדר גמור, גם אם נשים מסוימות לחשו לך דברים אחרים. שנים רבות לא הלכתי לאירועים כשלא מצאתי בייביסיטר…כשיגדלו הילדים אלך-חשבתי…יש זמן ועת לכל דבר! וגם בתך, שכלל לא הייתה באירוע! הייתה מבינה שאין את יכולה להגיע[אז אפשר לשלוח סבתא, חברה וכד' במקום בינתיים!!!]. לא, הפעם ממש לא התחברתי אלייך ואני אפילו כועסת על נשים ש”מחרבות” ערב לכולן, למה? כי אני רוצה ככה למרות הנהלים!

  131. MK:

    Dear Ykrat
    thank you for sharing your experience and your process. These humiliating occurrences that transform to humbling occurrences if we do what you did with them. What a victory for you and for us!

הוספת תגובה משלך





זקוקה לעזרתך

נכתב בתאריך December 2, 2012 מאת adif


בס”ד
שבוע טוב! איך עברה השבת?

לפני שאני פותחת חגיגית את שבוע העבודה שלי, רציתי להתייעץ איתך.
קודם כל אני מגלה לך שהרבנית ואנכי עובדות בימים אלו על מתנה קטנה בשבילך.
למעשה היא כבר קורמת עור וגידים,
ובתוך זמן קצר, שבועות ספורים למעשה, תצא אלייך בדואר ישראל.
כן, את תקבלי אותה ישר לידיים.
לא תצטרכי להדפיס אותה, היא כבר תגיע אליך מוכנה.

למה, את שואלת? מה המהומה?
אז אהיה פתוחה, כנה וגלויה איתך:
האמת היא שהרבנית ואני פשוט אוהבות אותך!
את מלווה אותנו כבר תקופה.
את אוהבת את התורה.
את משקיעה בשמחה שלך, באמונה שלך, בהשכלה שלך, ביופי שלך.
את לא מוותרת!
את משתפת אותנו בסיפורים שלך, בעצבונות, בשמחות הקטנות והגדולות,
בדעותייך, בהסגותייך ובשאלותייך.
את מפרגנת לנו.
ואנחנו תמיד, אבל תמיד, רוצות לשמח אותך.
בדרך כלל – באמצעות העלונים השבועיים שלנו,
אבל הפעם, בא לנו גם קצת לשבור את השגרה…


אני עדיין לא משחררת פרטים על המתנה עצמה,
כמובן שמדובר במשהו שקשור לתכנים המשובחים של הרבנית
אבל הפעם המילים המוכרות והאהובות לובשות צבע, וצורה קצת שונה.

אז כאמור, כבר התחלנו לעבוד על המתנה
אבל אנחנו רוצות לשתף אותך בהכנה שלה.
מוכנה?
רוצה להשפיע על התכנים ועל הצורה של המתנה שתקבלי?
(בעיקר כי היא מגיעה ללא פתק החלפה?…)

אם כן, אז נשמח אם תספרי לנו
על
משפט, או
רעיון, או
פסקה, או
פסוק
או אפילו צליל כלשהו
שהאירו לך מתוך דפי השיעור,
עשו לך טוב,
שינו אצלך את זווית המבט,
הצמיחו בך קומה נוספת,
נתנו לך כיוון,
הביאו לפריצת דרך,
התירו ספק,
פתחו משהו טוב במשפחה,
הפכו את התודעה,
ריגשו,
העציבו,
שימחו,
הזיזו אותך לפעולה
הוסיפו ברכה לחייך.

זה יכול להיות גם
סיפור, או
פירוש על פסוק
או הסבר על הלכה
או דמות ספציפית שהפרשה עסקה בה
או רעיון כלשהו לאחד החגים
או מילה שהרבנית המציאה.

אנא, שתפי אותנו כאן,
כל מילה שלך משפיעה על המתנה שאנו מכינות לך,
כל רעיון שתכתבי לנו – יש לו סיכוי טוב להשפיע על הצורה ועל התוכן!

אז קדימה – הזדרזי ורשמי משוב!

אני מחכה לתגובה שלך.

נכתבו 217 תגובות »

נכתבו 217 תגובות לפוסט “זקוקה לעזרתך”

  1. יערה ביסמוט:

    בס”ד

    כבר 6 או 7 שנים שאני מנויה על פרשה ואישה.
    בתקופות טובות, בתקופות קשות, כשלמדתי במדרשה, כשהפסקתי, בחורף, בקיץ, בעיתות שלום ובמלחמה.
    השיעור הזה שלכן, תמיד ליווה אותי. החזיק אותי, איפשר לי לצוף מעל המים
    ולהחזיק ראש בחיבור לאמת של התורה.
    מי צריך מתנות כשאתן בעצמכן המתנה הכי יפה?

  2. רותי:

    ראשית תודה על המחשבה והרצון!
    אחד הדברים שהרבנית חוזרת עליו הרבה ובאופן אישי תפס אותי מאוד זה הנושא של מהי קינאה נכונה ומהי קינאה הרסנית (ואיך לנתב את הקינאה למקום הנכון…) הרבנית מדברת על זה שקינאה “טובה” היא להגיד “ה’, אני רוצה גם…” ולא “למה לה יש, היא כך וכך… ואני שאני כזו מושלמת לא….”.

    ועוד משהו:
    הנושא של לחבק ולנשק את הילדים. לשחרר אותם בבוקר אחרי תפילת הדרך ונשיקה. להתפלל שיהיה להם יום טוב.

    שוב תודה, ועכשיו אני כבר סקרנית….
    שבוע טוב ובשורות טובות!

  3. אתי:

    איזה רעיון מקסים! לא זוכרת את הפרשן שהביא את הדברים אלא את הרעיון – האישה משולה ללבנה והגבר לחמה. וכשהאישה לא מאירה סימן שהיא לא מקבלת את אורה מהחמה ולכן כשאתה שואל את עצמך מדוע אישתי לא קורנת לא מאירה היא כי אולי אני לא מאיר עליה מספיק ..(בכל הקשר של אור וחנוכה)
    תודה

  4. jbv:

    הלימוד שלי מהרבנית שהרים אותי בקומה זה הלימוד על קנאה טובה וקנאה רעה , אני שחשבתי שאין לי קנאה בכלום לא בגשמיות ולא ברוחניות התחלתי לשים לב יותר לעניין וגיליתי להפתעתי שאולי בכ”ז יש בי את המידה הרעה הזו(בהסתר) ובזכות הרבנית אני מנתבת את הדיבור לקב”ה בצורה הטובה של הקנאה ולא הרעה .
    משתדלת בכל אופן
    יישר כח על הכל אתן נותנות כח להמשיך…

  5. יעל:

    יקרת והרבנית היקרות-
    לפני כמה שבועות- פרשת “וירא” תפסה אותי בחוזקה רבה (רבה רבה) התפילה של אברהם אבינו:
    “איני זז מכאן ריבונו של עולם עד שתישבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד לעולם. שאם הפעם היה הניסיון קורה, איבדתי את כל אשר יגעתי מימיי”.
    פשוט וברור שלאחרונה עברתי דבר קשה מאוד (אובדן של תינוקת) ולכן ההזדהות והחיבור לאבא הראשון.
    ברגעים כאלה כשמרימים את הידיים לשמיים, מאוד משמח לגלות שיש תפילה כתובה על מה שאני מרגישה.
    תודה רבה על הפנינים המאירות,
    יעל.

  6. קרן אור יחיאל:

    המון דברים עזרו לי אבל בין הדברים העיקריים שבשיעור על אהבת אחים שאם יש משהו להגיד לאחות לא לדבר עליה אלא להגיד אל נא רפא לה נא. האמת שבכל שיעור אני לוקחת משהו כרגע זה הדבר שאני הכי זוכרת. תודה

  7. קרן אור יחיאל:

    וגם על הילדים שחשוב לחבק ולנשק ולברך כל הזמן ולהלביש אותם יפה שיהיו נקיים

  8. אושרת:

    ראשית כל, יישר כח על היוזמה הברוכה. האמת היא שעלו לי כל כך הרבה רעיונות שהרבנית מוסרת בשיעורים שדיברו אליי.. שפתאום ככה נחתה לי ההבנה שכל שבוע המילים של הרבנית מדברות פשוט רק אליי. ואני בטוחה שככה כולן מרגישות. פתאום יש את הקטע הזה שזולגת לך דמעה מהתרגשות.. והבנה שזה פשוט את , והרבנית מדברת אלייך. לכולנו למעשה. אז כל שיעור מרגש אותי מחדש. ולכל שיעור אני מחכה בכיליון עיניים ויושבת לקרוא אותו עם כניסת השבת. אחרי הדלקת הנרות. זה העונג שבת שלי ואני מאמינה של עוד רבות כמותי. וכעת לפני חנוכה אני כבר מוכנה כמו “מכבי” לכל הסגולות של החג.. לכל התפילות על ניסים גלויים.. וכל השמחה שהחג הזה מביא עימו.. וגם הרבנית שמשמחת את כולנו. שנזכה לשמח ולשמוח תמיד! שנזכה לגאולה השלמה! ושהרבנית תדע שתמיד יש נשים שמחכות אי שם בחושך לאור שהיא מפיצה מידי שבוע.

  9. שני פטיטו:

    וואי אתן לא מבינות אפילו!!
    שהשבוע אפילו חשבתי על זה שבזכותך ימימה , בזכותך ובזכות הקדוש ברוך
    בשעה טובה אני מאורסת ברוך השם
    והנס הזה , תודה לאל אחרי אלפי תפילות ושבתות שלמות שהתפללתי למצוא את זיווגי משורש נשמתי
    הסיפור שלי הוא …
    הכרתי את שגיא הארוס שלי היום
    יצאנו כמה פגישות , והקשר נהפך ליותר רציני..
    שנינו ידענו שיש פה משהו מיוחד
    אני ממש זיהיתי אותו, הנשמה שלי זיהתה אותו
    שהוא האדם שממנו נוצרתי, ידעתי מהפעם הראשונה שהסתכלתי עליו,
    והוא גם ידע ברוך השם , הוא הסתכל עליי במבט כזה
    שראיתי בעיניו והרגשתי בליבו שהוא מסתכל עלי ומרגיש אותי כמו שאף אחד בעולם
    הוא ידע ולכן נלחם עליי בכל כוחותיו, ברוך השם
    עד שיום אחד הוא אמר לי איזה מילה , שלפי כוונותיו היתה בצחוק,
    ואני נפגעתי מאוד,
    ולא רציתי לראות אותו,
    וככה עם הגאווה שלי ושלו, לא דיברנו כמה ימים
    הוא לא הבין ממה נפגעתי ,
    ואני הוצאתי דברים מהקשרם , פשוט אי הבנה גדולה
    שבגלל הגאווה של שנינו הפכה לברוגז
    עד שיום אחד נרשמתי אליך
    קראתי את המיל שלך קראתי אותו ביום חמישי בלילה
    והיה כתוב שם על סליחה ועל וותרונות!!
    וואי כמה בכיתי נגעת לי בנקודה הכי רגישה
    זכות האדם לבקש סליחה אמרת
    הבנתי שאני אוהבת אותו ואני מוכנה לעלות מעל האגו שלי בשביל אהבה שלנו
    למען הזיווג מהשמים שקיבלתי במתנה
    שלחתי לו הודעה
    והוא כבר בבוקר והסביר לי על כל אי ההבנה
    ובערב שישי של אותו יום הוא אמר לי שני הבנתי ביומים
    האלו שאני אוהב אותך, אני אובהת אותך!!!!
    תודה לך את מלאך ימימה ותודה לקדוש ברוך שהגשים את החלום שלי למציאות!!

  10. ורד:

    ב”ה התברכתי בילדים מקסימים ובבעל אברך כבר למעלה מ30 שנה. אנו מתמודדים עם מה שכל בית מתוקן ושגרתי מתמודד כמו רווקות מאוחרת סערת הגיל המתבגר וכד’ והברכה מצויה ושרויה. קורה לא אחת שאני נקלעת לסיטואציה שסוחפת לתגובה אשר והיה אם הייתי דוחה את התגובה או ממתנת הייתי זוכה להרבה מאוד מתנות
    רבנית ימימה יקרה ואהובה זה שנים רבות שאני קוראת את השיעורים וזכיתי להשתתף במס כנסים בהם נטלת חלק פעיל ומרכזי לימדת אותי לשתוק ולשלוט במקום שצריך זכיתי ובגדול כי מאז אני יותר מפויסת עם עצמי נינוחה במצבים מפתיעים ומשרה על הסביבה אחרת. והכי הכי זכיתי שתאמר כלתי- המהממת והמדהימה ממש מתנה -
    לאמה ” אמא מחמותי למדתי לשתוק”
    חשוב לי להבהיר : לא ממקום של חולשה ממקום של עוצמה ושלמות. אחותינו את היי לאלפי רבבה.

  11. תרצה:

    וואי יש מליון דברים שהרבנית לימדה והשרישה בנו!! בין הדברים הכי בולטים זה תהיי שמחה! די עם הפנים הזעופות מאור פנים זה משהו שהרבנית כל כך טובה בו ומנסה להנחיל לנו. והדבר השני ( אני אומרת אותו הרבה לבעלי) אישה חייבת להשקיע בעצמה ! ולאהוב את עצמה זה משפיע על הבית, על הילדים

  12. אורנה כהן:

    יקרת היקרה,
    קודם כל תודה רבה רבה.
    בזכות השיעורים הנפלאים שלך (אליהם חשפה אותי חברה), הכרתי את הרבנית ימימה ומאז אני לא מוותרת על השיעורים הפרונטליים שלה ועל השיעורים הכתובים שלך. הם ורק הם המתנה האמיתית!!
    מה ש”עשה לי את זה” במיוחד הוא דבריה של הרבנית על מטלות הבית. בזכותה אני עושה הכל באהבה ובשמחה, וטרוניות – הס מלהזכיר. ואכן העבודה קלה יותר, מעייפת פחות, ובאורח פלא משיבה לי אהבה ושמחה, אנרגיה וכוחות. קיבלתי ממך לפני כשנה מגנט בסגנון הזה. אני לא זוכרת את הניסוח המדויק כי אני לא בבית כרגע, אבל הוא על המקרר ואני רואה אותו בקביעות, סופגת ממנו כוחות ו… עושה, עושה ושוב עושה בהרבה מוטיבציה.

    ושוב – תודה רבה על הכל
    שבוע טוב ובשורות טובות
    אורנה

  13. שרה:

    יקרת יקרה ,
    זו הזדמנות לומר לכן תודה רבה !!! אכן כפי שכתבת ב”ה זוכה אני כל שבוע לקבל מנת אמונה, תורה, תקוה ,שמחה , התרגשות ועוד …ויש המון משפטים , תובנות וחידושים שעוזרים לעבור עוד שבוע ועוד חודש וגם עוד שנה גם שזה לא פשוט במציאות שהיא נראית לפעמים חשוכה , תקועה ולא מעודדת … המשפט שהכי נכנס לי בתודעה ונותן לי כח זה “שהתפילה נותנת כח (סבלנות) לחכות” … ואכן שמרגישים תקועים מה שנותן כח לסבל זה התפילה שמרפה את המתח , נותן ישוב הדעת ומחברת אותי לבורא עולם להיות תלויה רק בו יתברך …וזה רק משהו אחד (ויש עוד רבים) ב”ה שהרבנית ימימה תחי’
    האירה לי.
    יישר כח והמון סייעתא דשמיא !!!
    תזכנה בע”ה להמשיך לעשות למען בנות ישראל.

  14. בקי:

    שלום ליקרת
    לפי בקשתך אני שולחת משפט שהפך אצלי לסלוגן:
    לא צריך סופר נני !
    צריך סופר ממי!
    זה גאוני!

  15. שרית:

    כל שיעור הוא אוצר גלום ולצערי אני לא זוכרת בדרך כלל מה שקראתי לאחר יום יומיים :( אבל מה שבטוח שתמיד יוצאים מהשיעור נרגשים, מעודדים, עם כח להמשיך, להילחם, עם הרגשה שמפרגנים לך, עם חיוך בלב ועל השפתיים. בקיצור השיעור הוא באר ששואבים ממנה כח לכל השבוע.

  16. רנה:

    קודם כל תודה תודה ושוב תודה על כל הדפים הנפלאים המחזקים המרגשים המצחיקים המלמדים שאתן שולחות לי אני כבר שנה וחצי בולעת את הדפים ומחכה משבוע לשבוע לעוד.

    היו המון משפטים שחיזקו ריגשו וכמובן לימדו אותיעל זוגיות על הגבר והאישה על ההבדלים ביננו על חינוך ילדים אך את האחרון אהבתי במיוחד: השם מספר את סיפורי חיינו אך אנחנו בוחרים את הכותרת לסיפור.

    אוהבת
    ושוב המון תודות יישר כח.

  17. א:

    1. שלושה דברים שבאים בהיסח הדעת – נחש, אבידה, גאולה.
    מאוד מעודד.
    2. שלושה דברים עם ריח שאין לשום דבר אחר – תינוק חדש, הכותל, ודבר שלישי ששכחתי.
    אמירה כיפית וחמה.
    בהצלחה!

  18. בת-שבע שריקי:

    בס”ד
    לנשים יש כח להשפיע על העתיד בצורה חיובית, כמו רבקה אמנו, אהבתי את פרשת תולדות של הרבנית ימימה, אישה צריכה לעשות לביתה בשמחה, להיות חכמה ולבקש מהבעל שיברך אותה…
    להלל, לשבח ולהודות לה’ על כל הטוב שהוא עושה לנו, ומלמעלה יורד רק טוב! עלינו רק לפתוח את העיניים ולראות את הניסים!!!

  19. שולמית:

    בכל דף אני יכולה למצוא משהו שמאיר את עיניי. כך שהבקשה שלכן היא כמעט כמו משפט שלמה חחח

    משהו שאהבתי ואנצור לעתיד ב”ה זה שהרבנית חידדה את נושא האושפיזין בסוכות וכמה חשוב לא לזוז מהסוכה ומה שאהבתי במיוחד-שהיא אמרה שאנחנו לא מארחים את האושפיזין, אלא יותר נכון שהם מאשפזים אותנו (מלשון אושפיזין) חחח

  20. הדס שמש-זקן:

    לכבוד הרבנית ימימה מזרחי ויקרת היקרות מאד מאד,שבוע מבורך לשתיכן.
    לשאלתכן,מה מתוך כל הטוב שאתן כותבות ועורכות עבורנו כל שבוע נזכר במיוחד?!אז לגבי עצם קריאת הדפים לקראת סוף השבוע שברובו עמוס מתיש יש בפעולה זו להכין את נפשי קצת אחרת לקראת שבת.
    בביתי יש לי שתי בנות מתבגרות שהרעיונות המובאים בדפי הפרשה עוזרים לי להבין שיש לי משימה להעתיר באהבה ובבתפילה למען עתידן חינוכן של הגדולות בפרט ושל שאר הילדים בכלל.שיש לי אחריות לאיך שהבית שלי מגיב ,חי ופועל וברב הפעמים יש הרבה עבודה לשינוי.אז באופן כללי לדפים ערך רב לגבי.הרעיונות שנחרטו ביהם”שיפכי כמיםליבך,נוכח פני ה’”
    הסיפור המרגש בין שתי האחיות רחל ולאה שתמיד משאיר אותי עם תחושת נחמצה.למה היא רחל לא זכתה.
    רעיון העבודה על הקנאה.
    ומפרשת שבוע האחרונה “וישלח” “קטנתי מכל החסדים.
    תבורכנה שתיכן,המשכנה לעשות ולהצליח במעשה ידיכן

  21. אילת:

    יהודי-מלשון הדד.
    לחיות את הדברים לא במלוא העוצמה.אחרי מחשבה.

  22. אילת:

    יהודי-מלשון הד.

  23. שרית:

    נזכרתי במשפט חזק :) “לא לקטר להודות ולהלל”. הרבה פעמים המילים משתנות לי על קצה הלשון ממש כשאני נזכרת במשפט החזק הזה

  24. שרית:

    שני דברים-
    האחד הוא הרעיון שלא להיות קיפודה;
    והשני לקבל את התפקיד שלי בעולם, ולא להילחם בו. גם אם הוא כולל כרגע טיטולים מלאים, שטיפת כלים וכו’ וכו’. להתחבר גם דרך הדברים האלו, ולא להיות במשבצת של המרמור והתסכול.

    תודה על הכל!!

  25. דקלה:

    אני נהנית מהמון תכנים יפים ומעשירים בכל שבוע. ובכל פרשה מוצאת את ה”משהו” אותו אני לוקחת לשבוע הבא – תודה.
    המשהו האחד – שמלווה אותי כבר תקופה ארוכה הוא : ” אשר ברא אלוקים , לעשות” . בדגש על ה”לעשות”. בכל רגע של התמודדות בחיים אני מוצאת את העולם החדש שנוצר ואת העשייה שבאה יחד איתו. ההתייחסות לשני חלקי הפסוק – ” ברא אלוקים ” – קיבלת פלטפורמה, כישרון, ילדים, חיים – אז קדימה – יש מה ” לעשות”. זה נותן לי הרבה כח ואני כל הזמן מגלה עולמות שנבראים.

    תודה רבה .
    דקלה

  26. לירון:

    קודם כל תודה!!!!!השבוע יצא לי לראות ולשמוע בפעם הראשונה את הרבנית באתר אשירה(אחרי שיותר מחצי שנה אני מנויה לעלון השבועי)-בלי שום ספק הוכתרה לרבנית מספר אחד מבחינתי!! פשוט ישבתי מול המסך מרותקת כל השיעור-צחקתי,בכיתי,התרגשתי והכי חשוב-קיבלתי. אין לי מילים לתאר איך הרבנית פשוט קולעת בול כל שבוע למה שעובר עליי..נותנת כלים אמיתיים להתמודד,לא כלים לא מציאותיים,דימיוניים שרק נשים בעלות רמה רוחנית גבוהה יכולות להשתמש בהן,אלא כל אישה באשר היא יכולה להשתמש בכלים ובעצות שהרבנית נותנת-אז תודה על כך!
    שנית-מה שאני אישית אוהבת אצל הרבנית זה את השפה שגם מדברת לכל אחת-לא מתנשאת,לא דיבורים מהגובה,אלא בגובה העיניים,כשצריך ללטף-מלטפת,וכשצריך לתת על הראש-לא מהססת.
    באופן כללי אין משהו ספציפי שאני יכולה להגיד שקיבלתי,אבל מה שכן-כל שבוע אני מקבלת משהו אחר ומיישמת.
    בשיעור של פרשת “וישלח” (שאותו כאמור זכיתי גם לראות) אהבתי את הקטע עם יוסף (אצלי אישית זה חבורת “יוספים” כאלה…),ואת הקטע שצריך כל הזמן להאיר פנים-ואז כשאת רוצה להראות שמשהו לא מוצא חן בענייך פשוט צריך להמעיט מהארת הפנים שלך..
    יישר כוח גדול! הרבנית ללא ספק דמות לחיקוי עבורי אישית-תבורכי! השם ייתן לך כוח להמשיך ולזכות את הרבים וגם לשמח אותם כמו שרק את יודעת לעשות.
    וכמובן תודה ליקרת המקסימה,שבלעדיה שום דבר לא היה קורה בעצם..תבורכי!
    תבורכו! פשוט שליחות נאמנות! תודה!!! תודהQ!!! תודה!!! תודה!!!

  27. דנה בר סיני:

    שלום לרבנית,
    סיפור מדהים!!!!! קרה לי בערב ליל הסדר לפניי שלוש שנים התחלתי לראות את השיעור של הרבנית והיא הסבירה איך לשרוץ את החמץ יחד עם החמץ והעוונות שלי ורשום עשרה פתקים שמכילים את החטאים שהייתי רוצה לשרוף פעם ראשונה בחיים שלי שעשיתי מעשה שכזה ואחרי שניקיתי וקרצפתי את הבית ירדתי למטה עם בעלי והילדים ועשיתי זאת !
    זה היה מאוד מרגש עד דמעות .
    הכנתי את הבית אירגנתי את הילדים והלכנו לחמותי שגרה ממש ליידי מרחק של כמה צעדים ממני התחלנו את ליל הסדר לבושים בלבן ואני עם המטלות של הרבנית ימימה עם הכוונות הטהורות וממש שניה לאחר שנטלנו ידיים וברכנו המוציא נכנס השכן שלנו ואמר יש ריח של שרוף מהבית ואני שישבתי רחוק מדלת הכניסה לא הבנתי כל כך את המשמעות והוא דפק על השולחן וצעק עכשיו!!!
    רצנו לכיוון הבית ועלינו למעלה לדירה והרחנו ריח של שריפה בעלי פתח את הדלת ומייד סגר ואז כל הבית פשוט התפוץץץץץץ הכל נשרף הכל פשוט הכל נשרף כליל !!!
    ישבתי למטה ומכבאי אש עם ניידת משטרה ואמבולנס הגיעו במהרה ואני יושבת ורואה את הבית שלי עולה באש ועננה שחורה מרחפת מעלינו ואני זוכרת שבאו אלי וחיבקו אותי ובכו איתי ואני אמרת לא נורא אמא של גלעד שליט הייתה רוצה שישרף לה 3 פעמים הבית ורק שהילד שלה יחזור בריא ושלם !!!
    אחרי כל המהומה נכנסו בחזרה אני בעלי ו שלושת הילדים שלי ועשינו ליל הסדר בכזאת שמחה ואהבה עד שתיים לפנות בוקר והכל בזכות האהבה של הרבנית והאמונה שהכל לטובה !!!
    אני אוהבת אותך ותודה על הכל ממני דנה בר סיני

  28. אילנה:

    לרבנית ימימה וליקרת היקרות מפז !!!!!!
    מעט מילים ורבה הציפיה כל יום שישי להגעת החומר וכי למה ?
    כי הוא מדבר על החיים שלי כפרט -אילנה , וככלל -עם ישראל.
    והכי חשוב מכל – אני מחייכת אני צוחקת !!!! וזה עושה לי
    טוב !!!! אין במילים שאני קוראת ביקורת, יש אהבה , אין בהן
    נו נו נו יש הבנה , אנושיות , שמחה, אהבת ישראל !!!!
    תבורכו מפי עליון בכל מכל כל !!!!! שבוע טוב ומבורך !!!!!

  29. ליטל:

    כבר כמה שנים שאני מכורה ….אה מנויה לשיעורים (לממתקים) שאת והרבנית רוקחות לנו בשבת…השבת לא עוברת בלי השיעור. יחד איתי התמכרה כל משפחתי ותמיד יש על מה לדבר. זה מנחם, זה מחזק, מרחיב את הלב והנפש…אז קודם כל תודה!!!
    בי חרוט השיר שחיברה הרבנית על אמא רחל…יש בו הכל…יש בו קצת מכולנו…כל אחת מוצאת את עצמה בשיר/תפילה המיוחד הזה. הוא ריגש כל נים בנפשי….

  30. שירי סופר:

    משפט חזק של הרבנית שהשפיע עלי והולך איתי עד היום הוא: “כשמצה ומרור מונחים לפניך, תדעי אם קנית לך אוהב נאמן”. כרווקה שעדיין עסוקה בחיפושים אחר המיועד, זהו מבחן חשוב מאוד שעוזר לי בבדיקה: האם ברגעים קשים, בשעות הפחות משמחות, הוא עדיין עומד לצידי ואוהב אותי באותה מידה

  31. קרן:

    ליקרת ולרבנית – שלום רב!

    שני דברים מרכזיים נחרטו בזכרוני מלימוד שיעוריה של הרבנית (כמובן שיש עוד הרבה אחרים):

    האחד – על משמעות המילה “חפץ” (אובייקט וגם משהו שחפצים בו) ועל הצורך לסלק מהבית חפצים מיותרים – חפצים שאין בהם חפץ. כמה זה תורם ליישוב הדעת ולנקיון הנפש להוציא מן הבית חפצים שאין בהם שימוש! נסו ותיווכחו…

    השני – השיעור המקסים, שתמיד מגיע באזור ניקיונות הפסח, על תפילת “ויהי נועם”. עם או בלי קשר – לבן שנולד לי לפני חודשיים וחצי קראתי נועם.

  32. בתאל:

    דברים שנתפסו לי חזק ולא יוצאים לי מהראש-
    “ילדים צריכים לדעת שאמא מעריצה את החכמה שלהם ונמסה מהתורה דלהם”
    “אם לא נלמד- איך נגד”להתפלל שנזכה להיות חברים טובים של הילדים”
    וכמובן- לא לשלוח את הילדים בבוקר בלי תפילה!

  33. אורית:

    אהבתי את דברי הרבנית , שעל מנת שיום יחשב יום, צריכים 3 דברים להתקיים:
    * חסד
    * התאפקות
    * גיבור עם השם
    מצאי עצמי מעבירה סדנת מצויינות לבנקאים, וציטטי את הרבנית. אמרתי להם: כל יום תעשו חסד ( מעשה של wow בשירות ללקוח). תתאפקו ( אל תגידו ללקוח שהוא מעצבן..) ודיבור עם השם? זה באמת כבר אישי..

  34. דליה גמליאל:

    תודה לכן על הזכות ללמוד שיעור מחכים ומדהים כל שבוע!
    אחד הדברים, בין יתר הדברים, שלמדתי מפיה של הרבנית ימימה האהובה
    שתמיד תמיד לפני שמתחילים לבקש בקשות מה’ , לזכור תחילה לומר תודה!
    תודה על כל הטוב שהוא נתן לי, ואח”כ לבקש עוד.
    דבר נוסף מקסים: ” כאני מניחה, הקב”ה מנחה, הוא מביא לי מנחה,
    וזו המנוחה, ויש בזה גם נחמה.” (מתוך: שפע סוד)
    תבורכנה נשים יקרות – בברכת האל – מאחלת – דליה גמליאל.

  35. מרים:

    שלום לרבנית ימימה ויקרת היקרות,

    ראשית כל אני רוצה לספר שהשיעור המדהים של הרבנית נותן לי המון כוחות,
    מדהים אותי, מחכים ומרגש כל פעם מחדש.
    קשה להצביע על משהו ספציפי שהכי נגע בי, יש כל כך הרבה..
    מה שהכי מדהים, תמיד כשאני מתמודדת עם קושי מסוים או מצב רוח ירוד, אני מוצאת את התשובה, העידוד, בשיעור השבועי של הרבנית.
    משהו מהתקופה האחרונה – אני מקפידה תמיד לקרוא את השיעור מתחילתו ועד סופו אפילו אם זה יוצא בשתיים בלילה בין חמישי לשישי. אבל שבוע שעבר לא היה לי זמן בכלל והחלטתי רק להציץ ולקרוא משהו קטן. מה שקראתי זה קטע על אשה שבעלה נפטר והיא רק מייחלת להכין לו כוס שתיה אחרונה.. זה נגע בי וחיזק אצלי את תחושת ההודיה שיש לי לבורא העולם על כל מה שנתן לי. הבעל עם כל חסרונותיו, הילדים עם כל האתגרים שהם מציבים בפניי.. תודה לכן על אור התורה שאתן מפיצות אצל נשי עם ישראל בבית, אני בטוחה שאני לא היחידה שמרגישה שאתן פשוט מצילות אותנו רוחנית.

  36. איילה:

    מה שאני הכי זוכרת, הוא לגבי הנקיונות של פסח: את ברכת ה”ויהי נועם” שכדאי לומר לפני, דוגמה ספציפית לאמירה הכללית יותר של לעשות כל עבודה מתוך שמחה והכרת הטוב, גם עבודות הבית, גם הדברים המעצבנים יותר. באמת משהו ששינה לי זווית מחשבה!
    וגם- התרופה לעצלנות שהיא ללכת לישון יותר מוקדם!
    תודה רבה

  37. אושרית:

    יקרת והרבנית היקרות שלום,
    אתחיל בכך שמאז שאני מנויה על השיעורים אני מאושרת יותר.
    אני שואבת מהם המון כוח ותובנות ופשוט חיה את החיים אחרת. קשה לבחור מכל ה”אושר עושר” הזה אבל אומר שאת התפילות על הילדים, והסגולות אני מקיימת באדיקות..

    תודה רבה!

  38. צפורה קולט:

    שלום לרבנית ושלום ליקרת היקרות,
    מה אוסיף ומה אדבר על הדברים הנפלאים והכל כך נכונים שכבר נאמרו. ובכל זאת, בנוסף לכל הדברים הנפלאים שבנו אותי ושהיו חזקים לא פחות, האמרה של הרבנית (האמרה המדהימה, האוהבת, הנדיבה והמקסימה ביותר) כי גם אם בת ישראל התחילה את קשר הזוגיות שלה במקום כואב ולא רצוי, הקב”ה, נותן אפשרות להתחיל מהתחלה, בכשרות ובטהרה. לא רק זאת אלא שהתעצומות שנולדו מהקושי הראשון מגדלות את בת ישראל וכל מעשה מאז ועד היום.
    תודה כבוד הרבנית על כל אלה, צפורה

  39. בת ישראל:

    חיבוק עובר מסך.
    הדבר שהכי מחזק אותי הוא עצם הנוכחות של המייל כל יום חמישי.
    העקביות והתמדה.
    עצם זה שהרבנית מלווה את הרווקות כל שבוע.
    עצם הקבלה וההכלה של הרווקות.
    ההתייחסות הרגישה,
    התיאור של התחושות, של המחשבות הכי פנימיות שיש בנפש הרווקה.
    החיבוק הענק שהיא שולחת והוא מגיע גם דרך המייל…
    אל תפסיקי לעולם הרבנית.
    אל תפסיקי לחבק ולעודד ולתת כיוונים אפשריים להתמודדות עם הרווקות
    ולטיפים ליציאה ממנה כמה שיותר מהר. :)
    זה מעבר למילים הטובות של הרבנית,
    שאת הנשמה שלה שמחבקת.
    כי מילים טובות קל להגיד,
    העניין הוא שהן יצאו מהנשמה.
    וזה הייחוד של הרבנית בעיניי.

    תבורכי מפי אל.

  40. ליאורית:

    לברך את הילדים בצאתם מהבית- זה משהו שאני לוקחת איתי כל בוקר!

  41. גולדי:

    אני מחכה כל שבוע לשיעור, וקוראת אותו כבר ביום חמישי
    2 דברים עיקריים שהם מוטיבים חוזרים הרימו אותי:
    1. לא להפסיק להתפלל……..
    2. נושא הכרת הטוב, ברמת העיקרון אני אדם שמכיר טובה ורואה טוב, אבל הנקודה הזאת התחדדה בי ומאז לפני כל בקשה מאבא שבשמים אני מודה,
    וסתם כך ביום חול אני מודה הרבה
    ישר כח

  42. עדי:

    ראשית תודה רבה על השיעורים המדהימים והמחזקים. רציתי לשתף שבי מאוד נגע הנושא של החיים שדובר לפני מספר שיעורים.. ההעניין שבו יש שלושה דברים שצריכים להתקיים בשביל שאוכל לומר שחייתי היום.. ראשית, שיחה עם הקב”ה בשמע ישראל, שנית, לעשות מעשה טוב לאדם חדש בכל יום, ושלישית, לרצות משהו חזק חזק ולהתאפק… זה ממש הולך איתי יום יום ואני משתדלת לקיים את זה.. זה היה מקסים בעיניי..
    אז תודה רבה שהדברים הולכים איתי ותודה על המתנה מראש
    יום מקסים, שבוע טוב וחג שמח!!

  43. שני:

    גשם ראשון של מרחשוון – שאפשר לבקש בו בקשות. זו הייתה אחת התפילות הכי טובות שהיו לי עם המון כוונה כשהגשם יורד במולא עוצמתו בערב שבת ואני בחדווה מלאת אהבה מבקשת ומברכת את כולם, איזה תענוג!!
    תודה רבה לכן והלוואי שהשם ישלח לכן כל טוב ובשורות טובות תמיד!!

  44. שרי (שם בדוי):

    שכל מאבק גם פנימי בע”ה יהפוך לאבוקה! מתאים לחנוכה ולל”ג בעומר.
    תודה

  45. לאה מנלה:

    בכל ערב שבת אני משתדלת לא לפספס ולקרוא את דברי התורה הנפלאים של הרבנית ימימה .הם מעניקים לי הרבה כוחות חיוביים למהלך השבוע.
    בימים אלו נאלצתי להיות ליד מיטת בעלי בבית החולים . נהינתי מאוד לקרוא ואף לשתף את שאר החולים במחלקה . בדבריה אין דברי תוכחה אלא דברי עידוד ושמחה .
    כל פעם שאני נקלעת לקושי אני משננת לעצמי את דבריה של הרבנית מה הקב”ה בא למסור לנו ?”הכל לטובה”
    במיוחד אני אוהבת לקרוא את דף סגולות .
    יישר כח

  46. ציפי יחיא:

    בס”ד
    שלום יקרות
    מה שתפס אותי בימים אלו זה הרעיון שלבוא בימים שבעי ימים, של הרבי ירוחם ממיר:
    שכדי שיום יהיה משמעותי בחיינו וכדי שנבוא עם “סלים” לבוראינו
    צריך לעשות כל יום דבר “אחד” שהם ראשי תיבות של שלושה דברים: איפוק, חסד ודיבור עם ה’.
    איפוק זה באישי, חסד זה בבינאישי ודיבור זה ביני לבין בוראי. אפשר לפתח את זה לקורס שלם,
    אני קונה את זה ומפיצה זאת בין משפחתי ותלמידותי ומקווה שבעזרת ה’ נעשה ונצליח.
    תודה יקרות על העושר הרוחני כל שבוע, ותודה לכלתי רנית ובני יניב יחיאל על המנוי הזה למתנת יומההולדת.
    ה’ עמכם ציפי יחיא.

  47. נטלי:

    בס”ד
    שלום לרבנית וליקרת היקרות. נתחיל מזה שכל החיות שלי היא מהשיעורים שלך. ממש אי אפשר להצביע על דברים שיותר נגעו מרוב שהכל נוגע. בשיעור האחרון של פרשת וישלח רשמת קטע פשוט אמיתי שנגע לי שהוא הרבה מעבר למה שנאמר, ואני מצטטת: “קטונתי לנוכח
    נס פח הזבל – רק אתמול רוקנתי אותו והיום כבר התמלא
    מחדש, ישתבח שמו, אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ!”
    הרי זה כזה נכון שהפח מתמלא כזה מהר וזה כזה נכון שזה משגע איך הוא התמלא כזה מהר כל פעם מחדש, אבל זה גם כזה נכון שאם נברך על זה שברוך ה’ יש לנו מה לזרוק לפח (או יותר נכון- מה לאכול), אז הכל יראה אחרת ויקבל פרופורציה ותכלית לדברים.

  48. אורטל:

    אני מנויה מעל שנה לשיעורי פרשה ואשה של הרבנית ימימה וכל שבוע אני מקבלת חיזוק לכל השבוע אני זוכרת משפט שהרבנית ימימה אמרה שחיזק אותי מאד ושינה לי את כל התפיסה אל תגידי יהיה טוב אלא כל מה שד’ עושה הוא טוב וממילא הכל הוא טוב צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה ולא להיפך וממילא כל חיינו יהפכו לטוב.
    תודה רבה על השיעורים הנפלאים שמרוממים אותנו כל שבוע.

  49. איריס:

    שלום רב
    ראשית תודה על ההשקעה, העושר והלימוד, תבורכו!!!
    מפרשת “בהעלותך” מצטטת דברים שמהווים עבורי השראה יומיומית:
    ” השאיפה שלנו בעולם הזה היא לראות טוב ולהוציא את האור מכל מצב ומכל בן אדם . ודאי שלא לקטר ולא להתלונן. וה אומר: דעי לך כשהפה שלך מתוקן , יום שדיברת בו רק דברים טובים ורק דברים אופטימיים את ספר תורה מהלך..”
    תודה על היוזמה
    תבורכו
    שבוע טוב

  50. הילה:

    בפרשת תולדות – הרעיון של הסגולה של לצאת בראש חודש כסליו עם הבעל לארוחה ולהגיד ביחד את נשמת כל חי- היה רעיון מצוין, וכן אהבתי אני חושבת שזה בפרשת ויצא את העניין שלא מספיק להודות להשם ההודאה תמיד צריכה לבוא עם בקשה לעוד

  51. נטע:

    וואוו, לבחור רק משהו אחד? יש כ”כ הרבה דברים שהרבנית אומרת והם מהדהדים בי שבועות אח”כ…
    כל שבוע אני מרגישה בשיעור שלה על ספת הפסיכולוג. היא יודעת לכוון בדיוק אל הדברים הכואבים ולהעלות אותי מהבוצק (כדבריה).
    אני עוברת תקופה מאד קשה ואני עוברת אותה לבד! החלטתי לא לשתף בה אף אחד (לא בעלי, אמא או חברה) והרבנית, בלי לשמוע אותי בכלל, יודעת בדיוק איך לעודד אותי כל שבוע מחדש!
    רק השבוע היא אמרה:
    “חנוכה – הכל מתחיל עכשיו מחדש; חנוכת הבית, ההתחלה המחודשת של ביתך ושל משפחתך. חינוך ילדייך. גם אם נדמה לך שפיקששת אז דעי לך שהכל בר תיקון”
    כמה זה מעודד!
    תמשיכו בעבודת הקודש
    אתן החמצן לנשמה…

  52. חן בוחבוט:

    בס”ד

    לרבנית ימימה מזרחי וליקרת פרידמן היקרות, שלום וברכה!

    ברצוני להודות לכן מעומק לבי על שיעורי התורה המדהימים, אשר מעניקים חיות כל שבוע מחדש לאורך השנה כולה, ב”ה.

    אשמח לציין נקודה משמעותית שאני אוהבת במיוחד בשיעורי הרבנית ימימה מזרחי היקרה.
    אחת מאהבות חיי היא: לשון הקדש!
    פעמים רבות (פעם בשיעור, לפחות), אני נפעמת מיכולתה של הרבנית לקשר בין דבריה באמצעות שורשים ומשמעויות מן הלשון העברית, אשר ממחישים את כוונותיה וצובעים את דבריה בגוונים מדהימים וססגוניים המאירים פירושים רבים באור יקרות, אשר לא יסולא בפז!

    אדגים את דבריי בעזרת דו’ קטנה:
    לקראת יום הכיפורים אנו עוברים תהליך של “מחילה” אשר מטהרנו ומשמחנו. מאותיות השורש מ.ח.ל. וממשמעויותיו ניתן להבחין במהותה של המחילה האמיתית (אכתוב מה שזכור לי, אולם בטוחני כי יש פירושים נוספים שהרבנית הסבירה שנשכחו מזכרוני. הדו’ מובאת להמחשה).

    והרי הדו’:
    המחילה היא החלמה מן הלחימה ואם היא מתבצעת באופן עמוק ואמיתי (הדומה לעומקה של מחילה תת- קרקעית) היא מלחימה בין כוחות הנפש ומסייעת לנו לצאת במחול וכך אנו כ”מוחות בחול” ולא נותרו עקבות למה שנותר לפני המחילה (ואין זה חלום).

    (כך זכור לי מראשית השנה, אם כי אין השיעור מונח לפניי כעת,ולכן כדאי לבדוק זאת למען הדיוק).

    אני מוכרחה לציין כי הרבנית ימימה מזרחי היקרה מיטיבה לפאר את לשון הקדש ולהאדירה (בהגייה לשונית מדויקת ןמדוקדקת וכן בהצגת פירושים נשגבים אשר באים לידי ביטוי רק בלשון העברית).

    שבוע מבורך!

  53. רחל:

    וואו! זה ממש קשה. ברור שאני מוצאת ענין רב בשיעורים של הרבנית ומפיקה המון טוב מהתובנות שהיא מדברת עליהן, אבל זה הרי ברור שאם לא כן לא הייתי מנויה על השיעורים. ובכל זאת זכורים לי ונעימים לי הפירושים המדברים על כך שלעולם לא מאוחר ותמיד אפשר להתחיל מחדש, להשתפר להיות טובים יותר , להודות יותר , לפרגן יותר, וכן אני מתחברת דווקא לדברים הכל כך פשוטים ויומיומיים שבכל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי אומרת : אויש!, שוב קנאתי, שוב לא פרגנתי ,שוב לא הודיתי, שוב כעסתי ושוב מהתחלה אני נזכרת ברוך ובנועם שעלי להשתדל יותר ואני מתחילה מחדש .
    ועכשין אוסיף עוד משהו שאולי נשמע רדוד שזה מה שאני אוהבת בשיעורים, אבל ההערות ההומוריסטיות של הרבנית ,לעיתים ההומור הציני השזור בין השורות ובתוכן, כל כך מוסיף ותמיד מעלה חיוך על פני. בין אם זה עלינו הנשים ובין אם זה על בן הזוג ובמיוחד אם זה על החמות.
    תודה לכן.

  54. רוחמה:

    בס”ד.

    אני אוהבת את החיזוקים המובאים מרבי נחמן

  55. דלית שפירא:

    יקרת היקרה!
    מרגש ומחמם את הלב לגלות מחדש כמה אהבה ונכונות להשקיע טמונות בך וברבנית ימימה.
    אני מבקשת להודות לכן על עבודת הקודש שאתן עושות בנאמנות, וחשוב לי שתדענה, כי בזכות אהבת האדם ואהבת ישראל, אתן משכילות לגעת גם במיתרי נפשה של אישה שאיננה מוגדרת אמנם כדתייה, אבל בתוך תוכה קיים קשר עמוק עם בורא עולם.
    כל פעם מחדש אני מתרגשת מההתייחסויות המכבדות של הרבנית לכל אדם הרוצה בטוב. סיפורה על הנשים שהצטרפו אליה להדלקת נרות שבת בבית החולים מהווה דוגמא אחת מתוך רבות.
    אשמח מאוד אם תוכלנה לשלב אחדים מהציטוטים הבאים במתנה שאתן מכינות עבורנו:
    “יש לי כל” אמר יעקב בפרשת “וישלח”. אני אוהבת את פירושו של הרב זילברברג “בכל דבר שיש לי, אני מוצא בו את הכל, כאילו הוא אכן היה הכל”. – מילים שהן מתנה לחיים!
    משפטים נוספים: “כשה’ מביא לך פחד, תפקיד הפחד הוא לגלות לך, איזו אישה ענקית את.”
    “תוציאי שם טוב לחייך, ותראי איך העתיד ישתנה לטובה.. כשאת מוציאה שם טוב, נותנת פרשנות טובה למאורעות ולאנשים, אז טוב שם טוב משמן טוב.. תלמדי להודות על חייך. (“תולדות”)

    שולחת אליכן חיבוק גדול והערכה רבה!
    דלית

  56. רינה:

    לרבנית ימימה ויקרת המקסימות,
    המון דברים קיבלתי מכן,
    משפטים משמעותיים,
    פרשנויות יחודיות ומקוריות, התבוננות מיוחדת על המילה ושורשיה, ועוד ועוד…
    הדבר שאני בוחרת לציין כרגע הוא ההמלצה לברך האחת עבור השנייה. חברת טובה שלי ואני,החלטנו בעקבות ההמלצה הזאת לברך האחת את ילדיה של חברתה וזה מאד ממלא, מחבר ומרגש.
    תודה ענקית על הכל!

  57. ב"צ:

    “האירי פניך” להקב”ה, לסובבים אותך ולעצמך! להיות אור, להיות שמחה, מלאה, אוהבת ולהשיר מבט “פנים אל פנים”.
    אחת המתנות שאני מקבלת מהרבנית ומהשליחה היקרה שלה בכל שבוע.
    תבורכו!

  58. רבקה דויטש:

    לרבנית וליקרת!

    בלי לשים לב, ובלי ממש להתכוון התחלתי להתמכר למיילים שלכן..

    מתוך שיעור של הרבנית שלמדתי :

    שלושה אלמנטים שצריכים להתקיים בכל יום מימי חיי:

    1. להתאפק בדבר מה כלשהו
    2. לדבר צפוף עם ריבונו של עולם
    3. לעשות מעשה כלשהו של גמילות חסד

    אם אני מחסירה, אלמנט כלשהו מתוך שלושת הקטנים – ענקים הנ”ל, זהו יום שחולף בלי “לחיות” ממש…

    ותודה (זו מילה קטנה ממש) על כל ההשקעה ועבודת הקודש!!

  59. אפרת טל:

    אני מצטרפת לדעות של קודמותיי שזה רעיון מקסים ובאמת כל שבת אני לוקחת משהו לעצמי.. הפעם המשפט החזק היה : שהכל בר שינוי וגם אם ההתחלה היתה עקומה אזי זה לא אומר כלום לגבי ההמשך להיפך מה שאנחנו לומדים מסיפור דינה

  60. בעילום שם:

    שלום יקרת מקסימה והרבנית ימימה!!
    אני ישראלית שגרה בחול, ועברה עלינו שנה לא פשוטה בכלל,
    בכל ערב שבת, אחרי שבעלי היה יוצא לתפילה הייתי מתישבת על הספה, לקרוא קצת דברי תורה, ולהתחזק…
    בכל דבר תורה ששלחתן, מצאתי משהו שכתבתן במיוחד בשבילי!! אבל זה היה ממש מדויק, וזה נתן לי כח, המון כח!! וזה ליווה אותי שבוע שלם, עד לשבת הבאה… זה נתן לי כוחות להתמודד, ולא פעם מצאתי את עצמי מצטטת אתכן באוזני בעלי, לעצמי, לחברות, ולכל מי שהיה סביבי…
    גדלתי הרבה בנסיון הזה, ואתן עזרתן לי מאד!!
    מעריכה אתכן מאד על העבודה המבורכת…
    ישראלית…

  61. סיון:

    מהממות שאתן
    פשוט אין לי מילים
    בלי נדר כשלא אהיה בשעות העבודה, אקדיש מחשבה ואחווה את דעתי

    יישר כוח לכן

  62. לאה:

    גיליתי לאחרונה פאזה חדשה לפרשותינו ,לדוגמא ויצא כמה הייתי מסתכלת על לאה בצורה שלישית (יסלח לי ה’ -ותסלח לי אמא לאה) אך נתת לי לגלות אשה מהממת עם אופי חזק ורצון להטיב לבעלה למרות הכל ולילדיה וגם לאחותה. כמה גדולה היתה. למדתי המון על שרה אמנו איזו חסידה או צדיקה מה לא עברה כמה ייסורים וכמה ה’ אהב אותה. חומש בראשית הוא חומש כולו אהבה ונתינה ולימוד בחינוך ילדים. שתיתי לרוויה כל כך הרבה ממילותיה של הרבנית. ישר כח רב.

  63. דורית:

    שלום,
    בכל שבוע ישנם קטעים מרגשים בגליונות שנשלחים אלי.
    בחרתי קטעים מהגליון האחרון – קטעים מרגשים:
    ואדם הראשון אומר “רגע. ימימה אמרה בשיעור האחרון, אם אינני טועה, שה’ שולח התמודדות לפי המידה. אין דבר כזה, ייסורים מעבר למידתך. למשל, ליוסף היתה כתונת פסים ורש”י אומר בפירוש לא אופייני שפסי”ם הם ראשי תיבות של פוטיפר, סוחרים, ישמעאלים ומדינים. פירוש כל כך לא-פשט. והמדרש מסביר שכאשר בן אדם עובר צרות, הן כמו כותונת התפורה למידותיו. אל תאמרי ‘גדול עלי’. אל תאמרי ‘אני נחנקת’. זה יושב עליך בול. את יכולה להתמודד. ה’ לעולם לא נותן יסורים מעבר למה שאפשר לשאת. אז כשה’ שולח לך פחד, הוא רוצה להראות לך: זה מדוד. ושנית, זה בידייך. את יכולה לצאת מזה – לבדך”.

    מנסה אדם הראשון למשש בחושך ומוצא אבן. ממשש ומוצא עוד אבן. חוכך את האבנים זו בזו ויוצאת אש[1]. בנות, ה’ לא ברא את האש – ה’ ברא את מאורי האש, את הדברים שבאמצעותם את יכולה להעלות את האש בעצמך. זה בידיים שלך.

    אומר ה’: בת ישראל, איזה מזל שיש מערכת משפט אלוקית משלימה. חכי, דינה. אני לא אומר לך “את תצאי מזה. כשבחורה נמצאת במועקה, לא אומרים לה “את תצאי מזה”. אלא – “את תוציאי מזה. תוציאי מזה כזה אור. כזו ברכה”.

    כמו שאומר יעקב למלאך – לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. ה’, לא מעניין אותי רק לצאת מהשחור. אני רוצה שדרוג! אני רוצה ברכה!

    או קיי, ה’ אומר לדינה. הבנתי. אני אהפוך את כל הקללה המזעזעת שלך לברכה.

    מהאונס של שכם בן חמור, דינה בהריון. נולדת תינוקת, פרי של אסון, פרי של אינוס; אָסנת. אסנת ילדה עזובה. איש לא מטפל בה. עבור כולם היא מזכרת עוון, כתם על המורשת המשפחתית. רק סבהּ, סבא יעקב, כותב לה קמע. הוא מניח על צווארה בכתב ידו את שם ה’ המפורש ואומר לה “זה ישמור עליך”.

    חייה קשים, ילדה הומלסית, מתגלגלת למצרים, יושבת על שפת הנילוס עם כל הילדים ההומלסים בכיכר תחריר ומקבצת נדבות.

    יום אחד עובר אדם חשׂוּך ילדים, פוטיפר שמו, שמבקש לבחור ילד לאימוץ. הוא רואה ילדה מלוכלכת, מוזנחת, אבל איזו מלכה.

    “בואי הנה”, הוא אומר לה. היא הולכת איתו מפוחדת ומחזיקה חזק את מה שיש לה על הצוואר. “אל תדאגי, לא אגע בזה”, הוא מרגיע.

    פוטיפר מביא את אסנת לאשתו: “אשתי, זו ילדה עם אור של מלכות על הפנים. בואי נאמץ אותה, ואל תגעי במה שיש לה על הצוואר. יש לזה כנראה ערך רגשי רב”. ואסנת גדלה בבית פוטיפר.

    לאחר שנים, מי עולה לגדולה במצרים? יוסף. כשהוא עובר ברחוב כל המצריות זורקות לכיוונו תכשיטים, שירים את עיניו הצנועות ויסתכל בהן (פטנט חדש לרווקות – נסי להפיל משהו מעזרת הנשים J) אך יוסף שומר עיניים ואינו מסתכל.

    יום אחד כשהוא הולך וכל הבנות זורקות עליו תכשיטים, הוא רואה משהו קצת יוצא דופן על הרצפה. “זה לא יתכן”, הוא חושב. “אולי מרוב געגועים התחלתי לדמיין? יכול להיות שזה הכתב של אבא?” הוא מרים את הקמע, מסתכל למעלה ורואה את אסנת.

    הם מתחתנים ונולדים להם שני ילדים, מנשה ואפרים. וה’ אומר לדינה: דינה, לא שכחתי את צערך. אני הופך את כל הבושת שלך לשבת. מהיום, בכל פעם שאבא ירצה לברך את ילדיו בשבת, איך יברך? ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה. שני הנכדים הצדיקים שלך יככבו בכל שולחן שבת יהודי.

    לבכות. כתוב בזוהר הקדוש שבכל פעם שאבא מברך כך את ילדיו, יוצאות בגן עדן במחול דינה ואסנת וכל האימהות הקדושות.

    קטעים גדולים ומרגשים, יישר כח

  64. י"מ:

    קשה מאוד לרכז ולתמצת למשפט אחד כי מדובר על משהו שהוא הרבה יותר גדול !
    אבל אם זכורה לי פרשה ספציפית שהאירה/שינתה/ריגשה…

    מדובר על פרשת יתרו – שיעור שהרבנית הגדירה כאנטי התאבדות לצבייה .
    בסוף השיעור הרבנית סיכמה את השיעור :

    בנות, הפרשה שלנו, במילה אחת: אהבה.

    ללא תנאי.

    של עצמך.

    ושל מה שה’ נתן לך.

    אילולא היינו אהובות, לא היינו נבחרות באהבה לעמוד במעמד הר סיני.

    וזה נותן לי כוח עד היום להמשיך לחפש את שאהבה נפשי ולא להתייאש כי לא סתם נבחרתי …

    תודה ובהצלחה .

  65. א"ר:

    הרבנית ויקרת היקרות מאוד,

    כמובן שיש בלי סוף נושאים שריגשו והאירו. עם זאת, החלטתי ללכת על הדבר הראשון שעלה במחשבתי- אמא רחל.
    הייתי באותו שבוע בעפולה בערב הנשים עם הרבנית. הגעתי עם חברה, שתינו התרגשנו עד דמעות. חברתי אמרה לי שעכשיו היא מבינה את ההתרגשות שמלווה אותי כשאני מספרת על הרבנית, ועשתה מנוי ל”פרשה ואישה” :)
    אני מרגישה מאוד קרובה לאמא רחל בעקבות דבריה של הרבנית.

    שבוע טוב והמון תודה על האוצר שמגיע למייל שלי מדי שבוע! זכיתי!

  66. יעל:

    בהיותינו זוג צעיר, גיליתי שקשה לי “לריב” ולענות לבעלי. חשבתי שבהתחלה זה דבר רע ושצריך לדבר ולפתוח נושאי מריבה ולהגיד כל מה שחושבים וכו וכו… ובאחד השיעורים ובזה האחרון בצורה ספציפית הרבנית כתבה שמשפחה חייבים לשמור ולתחזק. לא להגיד את כל מה שחושבים כי אי אפשר אח”כ לברוח מזה. וזה פשוט חיזק אותי שאני בדרך נכונה…

    יישר כוח גדול לכן

  67. א"ס:

    שמחה לשתף אתכן דווקא בציטוט מתוך הפרשה האחרונה (וישלח):
    המשפט בעמ’ 10 הביא לי נחמה ותקווה גדולה:
    “אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי – קמתי! כי אשב בחושך, ה’ אור לי” מיכה ז’ ח’
    אין לך מושג כמה הפסוק הזה עודד וניחם אותי ומרוב שנעתקה נשמתי ממנו, העתקתי אותו ושמתי על המקרר.
    תודה ויום נעים

  68. ד"ק:

    אחד הדברים העיקריים שלקחתי לי לדרך והפכו במרוצת השנתיים האחרונות להיות מורה דרך בבית ובטיפולים אותם אני מטפלת (אני מטפלת אלטרנטיבית) הוא: להציג כלי לשפע.היותנו כלי מחזיק ברכה. ולפתוח לפתוח לפתוח (עזר לי מאד גם בלידה..)
    ה’ יברך אתכן אלף אלפים..

  69. א"א:

    כל כך קשה להצביע על משהוא אחד כל שבוע זה עולם חדש של חידושים וכוחות שהרבנית מעבירה אלינו כל פעם מחדש אני קוראת את העולם ומתעצמת מבחינת כוחות הנפש.

    תודה רבה לכן נשים יקרות

  70. ת"ו:

    שלום רב

    אחד מהטקסטים היפהפיים שנגעו לליבי לאחרונה היה כשהרבנית דיברה על “ויהיו בעיניו כימים אחדים…”. כיצד היא מזהה זוג אוהב לעומת זוג שמתעסק בטפל, ובקטן וביומיומי, שאיבד את הציפייה, ואת המטרה הגדולה, ואת תחושת הקדושה במתנה שהוא קיבל – הזוגיות הזו, ורק מקטר….

    ויהיו בעיניו כימים אחדים הולך עמי מאז יום יום…
    לעזוב את הטפל ולהתעסק בעיקר….
    לראות את המטרה שבאופק ולא ליפול לבורות הקטנים שמלווים אותנו כל יום…
    לדעת שיש למה לחכות…. שיש משמעות לזמן הציפייה…
    להאמין שזה לא לחינם….

    נתת לי הרבה הרבה כח להאמין ולקוות שהציפייה הזו לבן זוג היא כמו הריון טוב
    ואני רוצה לקוות שבדיעבד יהיו ימים אלו בעיני כימים אחדים ….

    הרבה תודה ויישר כח

  71. נ"ד:

    היי יקרת,
    כמובן יש הרבה,
    אבל משפט שאני מרבה להפיץ:
    “תמיד תזכרי, קושי הגידול תמיד קל יותר מקושי האי-גידול”
    בהתייחס לקשיי גידול הילדים
    לעומת הנשים המצפות ואין להם.
    משפט מחזק, מעודד ותורם הרבה להודיה על מה שיש.

  72. א"מ:

    שלום יקרת,
    לברך את הילדים כל בוקר לפני שיוצאים מהבית – דבר שאני משתדלת לאמץ כל בוקר, בזכות הרבנית ימימה.
    בנוסף – למדתי ממנה שמצווה גדולה להודות על ניסים שעשה לנו הקב”ה, ולא לחשוש מעין רעה.

  73. ע"ג:

    אני קוראת בהנאה רבה כל שבוע את הפרשה ומצטערת כשאני מגיעה לסוף……….

    מה אני הכי אוהבת?

    הרבנית שואלת באופן נוקב וישיר שאלות קשות, ומנסה להתמודד איתן, ולא “מטאטאת” אל מתחת לשולחן או נותנת תשובות “מטייחות”.

    הרבנית נותנת “לגיטימציה” גם לאלו מאיתנו שמקיימות את הדת באופן חלקי.

    הרבנית מתארת מצבי חיים שאנו חוות, ומראה לכולנו שאנו לא לבד. הרבנית מנתחת כל כך יפה את טבע האדם.

    אני אוהבת את הפרשנויות המובאות מהקבלה. את הסיפורים מהגמרא.

    שרק תמשיכו עוד ועוד………

  74. ח"ב:

    אשמח לציין נקודה משמעותית שאני אוהבת במיוחד בשיעורי הרבנית.
    אחת מאהבות חיי היא: לשון הקדש!
    פעמים רבות (פעם בשיעור, לפחות), אני נפעמת מיכולתה של הרבנית לקשר בין דבריה באמצעות שורשים ומשמעויות מן הלשון העברית, אשר ממחישים את כוונותיה וצובעים את דבריה בגוונים מדהימים וססגוניים המאירים פירושים רבים באור יקרות, אשר לא יסולא בפז!

    אדגים את דבריי בעזרת דו’ קטנה:
    לקראת יום הכיפורים אנו עוברים תהליך של “מחילה” אשר מטהרנו ומשמחנו. מאותיות השורש מ.ח.ל. וממשמעויותיו ניתן להבחין במהותה של המחילה האמיתית (אכתוב מה שזכור לי, אולם בטוחני כי יש פירושים נוספים שהרבנית הסבירה שנשכחו מזכרוני. הדו’ מובאת להמחשה).

    והרי הדו’:
    המחילה היא החלמה מן הלחימה ואם היא מתבצעת באופן עמוק ואמיתי (הדומה לעומקה של מחילה תת- קרקעית) היא מלחימה בין כוחות הנפש ומסייעת לנו לצאת במחול וכך אנו כ”מוחות בחול” ולא נותרו עקבות למה שנותר לפני המחילה (ואין זה חלום).

    (כך זכור לי מראשית השנה, אם כי אין השיעור מונח לפניי כעת,ולכן כדאי לבדוק זאת למען הדיוק).

    אני מוכרחה לציין כי הרבנית ימימה מזרחי היקרה מיטיבה לפאר את לשון הקדש ולהאדירה (בהגייה לשונית מדויקת ןמדוקדקת וכן בהצגת פירושים נשגבים אשר באים לידי ביטוי רק בלשון העברית).

  75. Danja Saidel Keesing:

    I have become a better person, a better wife and a better mother by reading the shiurim weekly for the last 2 years. It changed my life

  76. י"ר:

    יקרת שלום,
    כל הכבוד על היוזמה הברוכה, אתן פשוט מדהימות!
    כמובן שלבחור דבר אחד מכל השפע של תורה שעולה מהדפים המדהימים שלכם זה ממש קשה לבחור
    אבל אם בכל זאת צריך לבחור אז…
    הדבר שהכי משפיע עלי ונותן לי השראה מהשיעורים, זה הסיפורים שהרבנית מספרת על עצמה-
    על הילדים שלה, על ההתמודדות שלה עם מטלות הבית, עם אמא שלה, חמותה, בעלה ועוד
    כל הסיפורים הללו פשוט מעצימים את כל הפרשנויות והחכמה למשהו מוחשי
    הסיפור שהכי נגע לליבי היה על ההיכרות עם בעלה
    וכיצד הם השתנו יחד מבחינה דתית כל אחד מהמקום שלו- הוא בחזרה בתשובה והיא מעולם דתי לאומי
    זה כל כך השפיע עלי כשהכרתי את בעלי, שהבנתי שעוד נתפתח יחד בנושא הזה
    ושהמקום הדתי שלנו לא חייב להיות לפי רשימה מדוקדקת או סטריוטיפים מקובעים
    אלה תהליך שעוברים אותו יחד ופתוחים להכניס את הקב”ה בזוגיות שלנו.
    וזהו.
    שוב כל הכבוד על היוזמה והרבה בשורות טובות להמשך.

  77. ר"ס:

    יקרת המקסימה
    הפעם ” הגזמתן ” את והרבנית
    יש לי את רוב השיעורים משנת תש”ע
    וכל כך הרבה תורה ופנימיות עמוקה איך אפשר לחשוב על תבונה אחת מתוך מליון שלמדתי ממנה כל שיעור מעצב את חיי מחדש מחזק ןמרומם אותי כאישה ,רעיה אם ובת אחות חברה ושכנה
    יש לי דף קלף עם שורות שמחכה להיות מודבק על הקיר בסלון
    אני כבר מנסה במשך תקופה לשבת ולכתוב בדף “מילים ורעיונות מרכזיים” מהשיעורים של הרבנית שילוו אותי במשך היום כי לא זוכרים את הכל
    אני מתכננת כבר זמן רב להתחיל מפרשת בראשית ,אני מקווה שה’ יהיה בעזרי
    ושהאוצרות האלו יהיו לנד עיני על הזמן
    יישר כח

  78. יעל:

    שלום לכבוד הרבנית וליקרת המופלאות!!!
    זו פעם ראשונה נראה לי שאני מעלה פה את דעתי ואכן בזכות המייל הבוקר שלכן.
    קשה קשה להצביע ולבחור !! משימה בלתי אפשרית כי אכן כל שיעור ושיעור הוא מתנה גדולה לקבל את השבת והשבוע בדרך.
    אהבתי מאד מהשיעור האחרון –
    כך עשיתי השבוע. עמדתי ואמרתי “ה’, קטונתי מכל ערימת
    הכביסה הענקית הזאת, ישתבח שמך לעד! קטונתי לנוכח
    נס פח הזבל – רק אתמול רוקנתי אותו והיום כבר התמלא
    מחדש, ישתבח שמו, אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ! 14
    הבנות עשו כזה ברדק בחדר – ישתבח שמו, כִּי חָיוֹת
    הֵנָּה! 15 ה’, איזה חיים יפים! איזה חיים טובים! הרבית
    טובות עלי, הגדלת חסדך עלי!”

    אני עדיין רווקה אבל מנסה כל יום להשתדל לשנן !! מה שיש כרגע זה הכי טוב שיש! להגיד אכן תודה על כל קיר בבית הקט והשכור – שזו מתנה גדולה שהשם נתן לי להיות מסוגלת לשלם 3200 ש”ח כל חודש ולהיות שלווה (-:
    להגיד תודה באמת על מה שעובר עלינו מידי יום .אני תמיד משתדלת לתת את הפרופורציות האלה לקרובים לי ,לחברים – ואז בן רגע אדם מתאשת! לפעמים עם כל
    הבגרות שלנו והגיל אנחנו שוכחים את הדברים הקטנים גם.

    תודה שיש אתכן!!!!!
    יעל

  79. ליאת:

    ובכן, קשה לנעוץ ולומר ״ זה הדבר״ שכן, המדובר במכלול דברים שגורמים לי להמשיך ולקרוא להמשיך ולהתחדש. ובכל זאת אבחר בנקודה בה הכל השתנה ובעצם הכל התחיל -לפני כ-7 שנים נפטרה ביתי בת ה-5 באופן די פתאומי חמותי שהייתה מקבלת את שיעורי התורה של הרבנית העבירה לי לקרא ולהתנחם ואכן כך קרה, דברי התורה החיזוק והעידוד עשו לי תחיית המתים באופן אישי וכך מצאתי את עצמי מחכה בצפייה למוצא פיה של הרבנית שהיוותה עבורי שופרו של ה׳ לעידוד ולראיה אחרת על המציאות, ולהבנה כי הנני שמורה ומושגחת. ובכל פעם שהייתה עולה התמודדות כזו או אחרת מצאתי פתרון/ מענה בדפי הפרשה ואישה עד כדי כך שלפעמים תהיתי ״ מי לחש לרבנית עם מה אני מתמודדת????
    חשוב לי לציין, כי האוצרות הכתובים בדפי פרשת השבוע לא רק שעזרו לי לשמור על הראש מעל המים אלא להפוך לעמוד התווך, למגדלור לבני ביתי למשפחתי ולסביבתי.

  80. ה"י:

    חשבתי על המייל ששלחת והחלטתי אכן לרשום ולספר על השינוי שנעשה בי והשינוי שנגרם אצלי בעקבות השיעורים שאני שומעת

    ומאוד שמחה שאני מנויה גם לתכתובת השיעורים שמגיעים במייל כל יום חמישי. התפיסה החשבתית על מהות החיים ולהסתכל על

    החיובי ולפרש כל דבר בצד החיובי גרם לי לשנות את תפיסת החיים. ולצד השינוי יותר להיות מאירת פנים.פחות לשמוע לשון הרע,

    גם בזוגיות השתנה לחיובי,וגם על בני הבית והסבלנות, ולבל כל ילד\ילדה,כמו שהוא\היא, לפני שאני אומרת משהו בודקת על עצמי

    איך זה ישמע (שלא ישמע כביקורת).היתה בחורה שמאוד מאוד פגעה בי ותוקפה ארוכה לא דיברנו.הייתי יחד איתה במפגש חברות

    ואני נגשתי אליה ואמרתי לה שלום,היא היתה בהלם אך אני עשיתי זאת לעצמי(כמובן שדיברתי עם בורא עולם ואמרתי לו שאני את

    שלי עשיתי)עכשיו הוא יעזור לי.ובנוסףם כל מי שנמצא בסבבתי אני מבקשת שנדבר רק מה שאנו צריכות.

  81. ז"א:

    אז בוודאי שבאמתחתי מליין ת’לפים פסוקים, פירושים, משפטים, ניסוחים של הרבנית.. אלו שחדרו לליבי ואיכשהו צפים כל פעם מחדש הם: כשהרבנית דיברה על “הכלים השבורים” של הקב”ה, על אותן נשמות שבוחרות את הוריהן ..הענין שהרבנית כל פעם מחדדת אותו לגבי – קילוס שם הבורא, גם השבוע בפרשת וישלח, מצאתי את עצמי חושבת באיזו הזדמנות בין אם משמיים תינתן לי לבין אם אצטרך ליצור אותה, אוכל לספר על הנס הפרטי שלי, הנס הגדול שנתברכתי בו שעומד מולי יום יום..להלל ולשבח את שמו של הקב”ה מול הרבים.לפני כמה שנים התחיל תהליך החזרה בתשובה שלי והשיעורים של הרבנית באו בדיוק אז.. והם פשוט מאירים לי את הדרך, מאירים לי את שולחן השבת כשאני “מכריחה” גם את קרוביי החילונים לשמוע את דבריה היפים.. והדבר הכי חשוב הוא שאני “נלחמת בשיניים” לשמור עליו יום יום- זה לצחוק ולהיות שמחה. להיות אישה שמחה, להיות אמא שמחה ולהיות רעיה שמחה. אני יכולה להמשיך ולשלוף מלא מלא משפטים שנחרטו בליבי אבל זהו העיקר..

  82. תהלה:

    קודם כל, תודה רבה! השיעורים מעשירים את השבת שלי ובכלל את החיים. יש הרבה דברים שלקחתי לחיים, הם כבר מוטמעים בחיים שלי ובהסתכלות שלי על דברים ולכן אני מתקשה לפרט אותם.
    בשיעור האחרון, הרבנית דיברה על ניסי היומיום וחשבתי על הרעיון נחמד לימי החג: כל יום, לאחר הדלקת נרות חנוכה, כל אחד מבני המשפחה מספר על נס שקרה לו. כותבים את הנס על פתק ומניחים בקופסא. בכל יום קוראים את הניסים שקודמים ומוסיפים עליהם ניסים חדשים. כך, בכל יום אור הניסים הולך וגדל במקביל לאור הנרות עד שב”זאת חנוכה” יהיה אור גדול.
    חג אורים וניסים שמח!

  83. גן נעול:

    רבנית ויקרת יקרות

    אין לי מספיק מילים לתאר לכן את השינוי שעבר על ביתנו מאז 4 שנים שאני מנויה על שיעורי הרבנית וממש “מכורה” להם. התמיכה שאני מקבלת מכם מידי שבוע, נותנת לי תחושה של חברות קרובות. בדיחות שרק אנחנו (אתן, הקוראות ואני) מבינות, משפטים שרק לנו מובנים. מסרים שרק אותנו מפעילים. לפעמים אני מרגישה שזו פגישה שבועית שלי עם החברה הטובה שלי. הרבנית נותנת כל כך הרבה תובנות לחיים וגם אם לא נתקלתי במצב המתואר היום. אל דאגה! ביום שאני נתקלת בו, אני נזכרת בדברי הרבנית.
    למדתי כל כך הרבה אמונה, חכמת חיים, תורה, שמחה והארת פנים. דברים שאף פעם לא היו אצלי במקום ראשון: “לשמוח? על מה? החיים שלי מלאים, עמוסים ומתישים” כשאגדל אולי אשמח…
    אמונה? אני? אותי הקב”ה שכח, אני “התפלקתי” לו..הארת פנים? בשביל מה? משהו עלול לחשוב שהחיים נחמדים אלי.והיום? היום זה אחרת לגמרי. שום דבר לא השתנה בחיי. ביתי המתבגרת רק מתבגרת עוד יותר ועדיין לא מצאה את דרכה בעולם ובכלל אף שינוי לא התרחש בעולמי. אבל אני, אוי כמה השתנתי וכמה השתנו בני ביתי בעקבות זה. מאז ראש חדש כסלו, שקבלתי על עצמי לא להתלונן. אני ממש מצליחה בזה, לא יודעת אם זה נרשם לזכותי בשמים. אבל בארץ …נרשם גם נרשם.
    אז תודה לכן יקרות והמשיכו להפיק עוד הרבה טוב ושמחה לבנות ישראל.

  84. מרגלית:

    בס”ד
    לנשים היקרות שמרגשות אותי כל שבוע,

    אני לא יכולה להצביע על משהו מסויים שהרי אני מתרגשת מכל פרשה שמתפרסמת, אבל לקחתי לעצמי משהו מהרבנית: לדבר עם הקב”ה להודות על מה שנתן ונותן ולבקש עוד.

    תודה רבה על הכל , חג אורים שמח לכל נשות ישראל, חג של ניסים ונפלאות.

    מרגלית .

  85. מיכל:

    לרבנית וליקרת היקרות-
    כמובן שיש מלא (…) קטעים יפים, מרגשים, מצחיקים וכו’
    אך אותי מרגש, נוגע ללב ומבכי (מלשון בכי)- כל האמירות על הבנות הרווקות- שעוד תזכינה למושלם ולטוב ביותר עבורן…
    סוף סוף מישהי מתייחסת לבעיה בגישה שונה, מכבדת, אוהבת ומעצימה
    והעיקר- מבטיחה לנו שיהיה טוב ובקרוב בע”ה!!!!!.
    למשל הפיסקה מהשיעור האחרון שפתחה במילים- “לכל הרווקותשלי, היפות המתוקות, החכמות וכו..כל השחור יהפוך לשחר’-
    קראתי את פעמיים ובכיתי לי..

    חנוכה שמח ומלא שמחות לכולנו!

  86. רינה:

    מקסימות שכמותכן!
    זאת הזדמנות טובה מאד להודות לכן מקרב ליבי ולב משפחתי על השקעה יומיומית מעל ומעבר לתת לנו הזדמנות מדי שבוע בשבוע לשנות את עצמינו ולהסתכל על דברים חדשים וקיימים במבט הרבה יותר אוהב שמח וקרוב!
    תודה לכן יקרות על הכל!
    מעריכה ואוהבת מאד…
    בשמי ובשם אימי היקרה שתח”י!

  87. רחלי:

    בכל שיעור יש דברים ש”תופסים אותי” אבל, אם צריך לבחור, אז הנה כמה שאני ממש זוכרת:

    מהשיעור של הימים נוראים:
    -להתפלל על אנשים בסביבה שלי- הופך אותי ל”מביאה תועלת” לעולם ובזה גם אני נגאלת
    -כמה חשוב מאור פנים לכל אחד

    מהשיעור על שרה אימנו:
    -שעל מנת שיום יחשב יום, צריכים 3 דברים להתקיים:
    חסד,ויתור על משהו שרצית, דיבור עם השם

    ורעיון שחוזר על עצמו בהרבה שיעורים הוא רעיון ההודיה:
    -יהודי- מלשון הודיה. כל הזמן צריך להודות לה’ על כל דבר (החל מזה שקמתי בבוקר בכוחות עצמי מהמיטה, על זה שיש לי עבודה, על כך שיש בעל, יש בית, וכו’ וכו’)

    -
    ורעיון לכל אלו שרוצות לרשום לעצמן רעיונות מול העיניים:
    אפשר להכניס משפט ל”שומר מסך” במחשב שירוץ כשלא נוגעים במחשב, או לכתוב “פתק” במכשיר הסלולרי ולפתוח אותו מידי פעם כדי להזכר.

  88. אורלי א:

    בס”ד

    לרבנית ימימה ויקרת המקסימות
    כל שעור הוא יקר מאוד
    אך אותי חיבר מאוד המשפט שמאפיין את לאה אימנו “עוד תהי לי לישועה”{ממש בכיתי- ימימה גורמת לי בהרצאותיה להיות בוחקת- לפעמים האמירות שלה כל כך מרגשות אך בשנינות שלה היא תמיד מוסיפה מיד משפטים מצחיקים{אין עליה}
    אני כעת מרגישה הרבה חסימות-בפרנסה, בחנוך ילדיי ממש בהכל מרגישה שצריכה נס
    במקום להגיב בבקורת, כעס , לקטר לבעלי בערב אני פשוט אומרת לי בלב כבר שבועיים עוד תהי לי לישועה
    הקב”ה תודה לך על הכל, למרות הקושי תביא לי עוד פרנסה כמו שהייתה עד היום , עוד ילדים למרות הקשיים
    יודעת שהכל בהשגחה פרטית , יהי רצון שנזכה כולנו לאור גדול כבר ממש בחנוכה הקרב אלינו

  89. אסתי:

    יקרת יקרה מפז והרבנית ימימה (וכמו שאחי הקטן קורא לך- הרבנית חכימא) שלום עליכן!

    איזו זכות לכתוב כאן… מרגישה כבר את העוצמות הגדולות שהולכות להיות במתנה הזו.
    בעצם לקבל את השיעור השבועי זו מתנה ענקית בפני עצמה, מתנה שמחיה ומאירה לי את השבוע כל פעם מחדש.
    מהרגע הראשון הדהים אותי איך הרבנית מצליחה לקשר כל רעיון ורעיון לחיים הפרטים שלנו הנשים, איך כל פסוק ופסוק קשור ישירות אלינו ואיך אפשר לקבל מתנות עצומות מפרשיות השבוע.
    בתור סטודנטית לתנ”ך ומורה בעוד כמה שנים בע”ה לקחתי מזה המון.. זה יוצר כזה חיבור לתורה וכ”כ הרבה אור, זה חיבור שחייב להיעשות. מה לעשות שכל דבר שקשור אלינו אנחנו אוהבות? :) קל וחומר את התורה שאנחנו חייבות לאהוב ורוצות בכל מאודנו…

    רעיון שלקחתי מהשיעורים והולך איתי ממש לכל מקום, הוא רעיון שנאמר בחודש אדר בנושא השמחה.
    “עבדו את ה’ בשמחה”- השמחה היא עבודה, אם יש משהו שקשור לבחירה אישית של האדם זו השמחה, לשמוח במה שיש או לשנוא את מה שיש.
    אמרה לי חניכה מקסימה- ממש כמו ערוצי טלוויזיה, הבחירה בידייך לאיזה ערוץ של חייך לזפזפ, וזה נעשה בשנייה! בשמחה- אותיות מחשבה, איך הכל בראש שלנו, צריך להשליך לפעמים את השכל שכ”כ תוקע אותנו! להשליך הכל עליו יתברך שהוא מעל השכל לגמרי ו”לית מחשבה תפיסא בך כלל”.

    יהי רצון שבזכות השמחה הזו ימשך לנו כל השפע הפרטי והכללי כאחד.

    תודה על היותכן שליחות שמביאות לעולם שמחת הלב ושלמות הדעת.
    שה’ יוסיף לכן רק בטוב ובמלא אור!

  90. יהודית רז:

    אני מתכוננת ליום שבת מכינה את השולחן היין החלות הנרות מפות לבנות ומה שהכי מכניס אותי לאווירה של שבת זה להדפיס ביום חמישי את פרשת השבוע ולהניח אותה בכבוד רב על שולחן השבת ולהכנס לאוירה של שבת לקרוא את הפרשה ולהתענג עליה.

    תודה לכן ייקרת וימימה תבורכו

  91. שרון אבני:

    לרבנית המקסימה וליקרת הנהדרת שלום
    בכל דף שאני קוראת קיים חידוש הארה הערה או חיזוק שאני לוקחת ואף מעבירה אותו אלה.
    אך יש מספר דברים שאני זוכרת ישר בלי לרפרף שוב בדפים וזה” הבדיחות בקטנה”. לדוגמא
    מדי יום שישי אני נזכרת לא לעלות ל”קול ברמה” ולהשאר רגועה ומחיוכת
    כשאני מדברת עם בעלי אני צריכה לדבר במשפטים קצרים ובדומה לgps.
    ודבר אחרון אני תמיד נזכרת באמונה בדרגה גבוה לא המכתב יגיע ליעדו אלה לאן שיגיע המכתב זה יעדו!!! ישר כוח עצום אוהבת שרון בשבילי אתם העונג שבת….

  92. נעמי:

    טוב, כמובן שהשיעורים הנפלאים של הרבנית שוזרים בתוכם אוצר עצום של של פנינים, של אבנים יקרות ובעצם של תוכן בבחינת ‘מפז ומפנינים יקרה’..

    אציין משפט אחד שריגש אותי מאד ונתן תקווה מיוחדת (מקווה שאין לי טעויות בציטוט): “עוד מעט יעלה הבוקר וכולם יראו את מי המלך אוהב”. זה פשוט מקסים..

    ופנינה נוספת בעיניי היא הסיפורים על אהובה (ה’ ישמור אותה:-) הסיפורים כ”כ מתוקים ואפילו אמא שלי מחכה לסיפורים האלו..

    אצטרף לכל המחמאות והתודות שנכתבו כאן..

    יישר כח על המפעל המבורך ומזכה הרבים!!
    ותודה על המתנה- מה שלא תהיה :-)

  93. יפה אריאלי:

    שלום לרבנית,

    ראשית אני גאה מאוד להיות תלמידתך , ואפילו טיפה להתגאות אם זה מותר איך במהלך השבוע אני מישמת את שעורייך ומצטטת את דברייך אם זה לרווקה (לא דתית) שכ”כ התלהבה מהסיפור על לקנות מתנה לבעל שיהיה לה והתקשרה אלי במוצ”ש בשיא התמימות ושאלה אותי ” מה נראה לך שכדאי לקנות לו” ולחרדית את כל האגדות והסיפרים שאנחנו לא מכירות השבוע כ”כ התלהבתי מהסיפור על אוסנת ויוסף הצדיק – ריגש אותי מאוד הסיפור עם הקמע וכל ההשגחה העליונה.
    אבל הדבר הכי חשוב שלאחר שבוע קשה ולא משנה מה קורה,עבודה , ילדים אני מגיעה לדפים וממש כמו לקרוא את ההורסקופ השבועי מגלה שבדיוק את כותבת על מה שעברתי כל השבוע ומוצאת מענה , טיפ קטן וכח לכל השבוע.
    דבר מיוחד נוסף שאני עושה במוצ”ש אני ממרקרת לי דברים חשובים שמצאו חן בעיני וסגולות מיוחדות למשך השבוע.

    תודה לכן ייקרת וימימה על האור שהוספתן לחיינו ומי יתן ועוד בנות יזכו.

  94. הדסה:

    שלום רב לרבנית וליקרת המקסימות!
    משפט שהשפיע עלי במיוחד ותלוי אצלי על המקרר בבית ומצליח להחזיר אותי למקומי: “הכוחות שיש לך עכשיו זה הכי נכון…תפסיקי להתאבל על עצמך ועל עברך האבוד.”
    תודה רבה והמשך הצלחה!
    הדסה

  95. orit:

    אני מנויה חדשה מפרשת בראשית השנה.
    בכל יום חמישי אני מדפיסה את השיעור, שמה ליד המיטה וקוראת בכל הזדמנות.
    אני מאוד נהנית מהשיעורים מהתמהיל המדוייק של כל כך הרבה נושאים חשובים ששזורים אחד בשני.
    הכל כתוב בלשון קולחת, מצחיקה, מענינת שתמיד מותירה חומר למחשבה.
    תודה .

  96. גל:

    אני ובעלי מנסים להביא ילד לעולם כבר מעל לשנה וחצי. בין וסת לוסת, בתחושה הקשה שכל חודש מביא איתו, ובאכזבות הקשות איתם אנחנו מתמודדים- הדיבורים על האישה שמחכה נתנו לי כוח. מה שהרבנית אמרה על הגאולה שבאה מנשים שמחכות נתן לי כוח להמשיך ולהתפלל, להמשיך ולקוות, להמשיך ולהיות חיובית בתוך התהליך. להרגיש חשובה, להרגיש שלציפיה שלי יש כוח, וזה נותן כוח לנשות ישראל ולעולם.
    תודה על הכוחות הנפשיים שאתן נותנות

  97. רעות גרינברג:

    השיעור שהכי הכי התחברתי אליו הוא השיעור שלפני יום כיפור..
    על השליחות של כל אדם.
    זה השיעור שהכי נגע בי והתיישב לי בול לאותה תקופה..

    “שפת אמת”: כי הנה, עיקר התשובה הוא, לתקן השליחות שנשתלח האדם לעולם הזה… והקב”ה נתן בכל איש ישראל דברים שצריך להוציאם מכוח אל הפועל ולעשות בהם פירות[1].
    הרי החדשות ועיקרן תחילה: עיקר התשובה הוא שתעשי את התפקיד שלך בעולם.
    קראתי את המשפט הקצת-לפני-אחרון שאמר הרב שג”ר זצ”ל בעת שהיה גוסס. איזה משפט, והוא אמר אותו בערב יום הכיפורים: עיקר הכאב איננו הכאב, אלא אי קבלתו וההתנגדות כלפיו[2].
    פתח לנו שער בעת נעילת שער[3]. רק כשאת מרגישה שהכל נעול, ש”אני נחנקת, זה המצב, מה אעשה” – עכשיו ייפתח לך שער חדש. אך כל זמן שאת נלחמת, “תיפתח תיפתח כבר”, השער נשאר נעול. “

  98. רעות גרינברג:

    השיעור שלפני יום כיפור – על השליחות של כל אדם.
    זה השיעור שהכי נגע בי והתיישב לי בול לאותה תקופה..

    “שפת אמת”: כי הנה, עיקר התשובה הוא, לתקן השליחות שנשתלח האדם לעולם הזה… והקב”ה נתן בכל איש ישראל דברים שצריך להוציאם מכוח אל הפועל ולעשות בהם פירות[1].
    עיקר התשובה הוא שתעשי את התפקיד שלך בעולם.
    קראתי את המשפט הקצת-לפני-אחרון שאמר הרב שג”ר זצ”ל בעת שהיה גוסס. איזה משפט, והוא אמר אותו בערב יום הכיפורים: עיקר הכאב איננו הכאב, אלא אי קבלתו וההתנגדות כלפיו[2].
    פתח לנו שער בעת נעילת שער[3]. רק כשאת מרגישה שהכל נעול, ש”אני נחנקת, זה המצב, מה אעשה” – עכשיו ייפתח לך שער חדש. אך כל זמן שאת נלחמת, “תיפתח תיפתח כבר”, השער נשאר נעול. “

  99. הילה:

    בסיעתא דשמיא..
    הרבנית ימימה ויקרת המדהימות!!!קודם כל תודה…מי צריך בכלל מתנות..:) ניסיתי לחשוב על רעיון אבל יש כ”כ הרבה אז אספר לכן על מה אני וחברה דיברנו ביום שישי האחרון בדרך לכותל..ב”ה. אמרנו שאנחנו מרגישות שברבנית ימימה יש הכול – יש חסידות, יש ליטאיות, יש את ר’ נחמן יש את הרב קוק, יש את אור החיים ויש את השפת אמת ועוד ועוד- ובאמת כולנו אחד מדהים לראות בשיעורים כ”כ הרבה גוונים והכול משתלב כ”כ יפה ביחד וכתבה פה מישהי משהו נוסף שגם אני מרגישה- הרבנית ימימה פשוט מדברת אל כל אחת בניפרד- מרגיש לפעמים שמה שהיא כותבת נרשם בדיוק עלי..
    שוב תודה ב”ה שזכינו..

  100. חוה:

    שלום לכולם!
    מרגש לראות בכמה נשים אתן נוגעות. לי אישית השיעורים נותנים כוח וחיזוק לדברים שאני עושה ומתמודדת איתם. ההרגשה שאני לא היחידה עם התמודדויות, ושיש לזה תכלית וייעוד, מחזקות הרבה.
    תודה רבה.

  101. שולמית:

    רבנית ימימה מזרחי
    הנך דוגמה הגדולה ביותר לרעיונות המדהימים שאת כותבת עליהם.
    האסון האישי שלך הפכת למנוף לצמיחה.
    אין מילים לתאר איך אנחנו נהנים כל שבוע. אני ~יחד עם בנותי וכלותי!
    דיברת השבוע על הלגיטמציה של הפחד. שאין לברוח ממנו

  102. עדי:

    יקרת וימימה היקרות שלום,

    רציתי לספר לכן על אירוע מדהים שקרה לי בשבת האחרונה.
    כהרגלי אני שוכבת לי על הספה וקוראת את השיעור השבועי בהנאה כאשר אני מגיעה למילים הבאות: “ליוונים היו אלים. אלת האהבה, אל המלחמה ואל הגשם…”
    באותה שניה ממש – לא להאמין – אני שומעת את בני הגדול בן ה 11 אומר לאחותו בת התשע: “את יודעת ליוונים היו אלים. כל מיני אלים. אל של גשם, של אהבה, של מלחמה. בואי נשחק שאת אלת השמש ואני אל הים ואנחנו נלחמים ביננו. לי קוראים פוסידון ולך קוראים אפולו.
    ואז, בו זמנית עברו בי שתי מחשבות: הראשונה: איך זה יכול להיות שאני קראתי על הנושא ובדיוק אז הילדים דיברו על כך? (ולא, הבן שלי לא קרא את השיעור לפני כן. בדוק). השניה, אוף מה פתאום הוא החליט שהוא רוצה לשחק באלים יווניים??
    ואז, בהבזק של שנייה אמרתי להם: “ילדים חמודים שלי אני מוכרחה לספר לכם משהו…” ופשוט המשכתי לקרוא את המשך המשפט מתוך השיעור.
    “אתם מבינים חמודים” הוספתי את מוסר ההשכל “האלים היווניים היו חסרי תנועה, חסרי יכולת להשתנות, חסרי משמעות. מה לנו ולהם? אנחנו לעומת היוונים משתחווים לקדוש ברוך הוא , אנחנו מאמינים בשינוי וביכולת לשנות.
    למותר לציין, שהמשחק באלים נגמר באותו הרגע.
    והקדוש ברוך הוא – הוא פשוט ענק. איך הוא הביא לי את המשפט הזה שלך ימימה בדיוק באלפית השנייה הנכונה.
    אוהבת אתכן,
    עדי

  103. אסתר:

    הרבנית ימימה מזרחי והעורכת היקרה יקרת פרידמן הצדיקות!
    אין סוף תודות לכל העמל שאתן משקיעות..תודה רבה על כל העידוד,העצות,השמחה.
    אין מילים לתאר את הערכה העצומה שאני מרגישה כלפיכן !
    פשוט תודה !חיזקתם ,עודדתם,שימחתם,הוצאתם מעצבות לשמחה !
    שירבו נשים צדיקות כמוכן בישראל אמן !!
    והרעיון שלי עלה..זה פשוט המילה שאומרת כ”כ הרבה..והיא הזכירה אותה הרבה בפרשת וישלח..
    “ותוכלי “…פשוט “ותוכלי”…תוכלי לעבור הכל..תתעלי מעל הכל…יש בך את הכוחות…
    תוודה לכם!

  104. דבורה:

    בס”ד
    כסלו ה’תשע”ג

    לכבוד הרבנית ימימה
    ויקרת היקרה:

    רק לפני חודש הצטרפתי לשיעורה של הרבנית ימימה
    ובתוך זמן קצר קבלתי המון!!
    על ידי השיעורים זכיתי:

    ללמוד שיעור המקיף את כל הפרשה
    להכיר כל כך הרבה נקודות בחז”ל ובתנ”ך (דבר בשם אומרו… מביא גאולה).
    להתמצא בכל מה שקורה בעולם (עמוד ענן, סנדי).
    להתקשר עם אחיותינו הזוכות לגור בארץ ישראל.
    להתאחד עם כל היהודים העובדים את ה’ בכל מיני שיטות משיטות שונות (חב”ד, ברסלב, ספרדים, אשכנזים).
    להתעשר בשפה העברית הכל כך מורחבת.
    להנות ממשחקי המילים שמשנים את המשמעות.
    לצחוק מקטעים משמחים (נס פך הזבל!!).
    לבכות מרעיונות מוסריים של התאפקות וותרנות (שכר הוותרנות לטוח ארוך), גמילות חסדים (סוגיה), ועמקה של תפילה (תפילת אברהם ויצחק אחרי הניסיון).
    לקבל קבלות קטנטנות של גישה נכונה לבן הזוג.
    לצבור כח ועצמה במשימתנו כנשים, אמהות, מורות, וכו’ (איך הרבנית מעודדת!).
    לחיות את סיפורי התורה המדברת אלינו.
    להזדהות עם אמותינו הקדושות.
    לזכות אחרים על ידי מסירת הרעיונות לנשים בשבת (א”א להעביר את כל השיעור, אבל כן רעיון קטן, למשל: השיעור על גדלותה של לאה מאוד עזר ושינה כיוון, כיון שתמיד מרוממים את רחל ולאה נשארת פחותה ולא טובה, ועל ידי השיעור קבלו מבט חיובי גם על לאה אמנו).
    לצרף חבירה לתכנית השיעורים.
    לשמוח כשבאמצע השבוע מגיע ד”ש מהרבנית על ידי וורט או רעיון.
    להתאזר בסבלנות כל שבוע עד לקבלת שיעור הבא.

    יישר כח!
    דבורה כהן
    מקסיקו

  105. דבורה כהן:

    הרבנית ימימה היקרה ויקרת המדהימה
    זה שנתיים שאני מכורה לדפי הפרשת שבוע שלכם
    אין ספק שזה הדלק של כל השבוע שלי
    נתובנות משחקו המילים הזוגיות פשוט פוח את הצ”אקרות
    כעת אני בוונקוור שבקנדה ואין ספק שהשיעורים ממלאים ומחברים אותי יותר מתמיד
    המילה תיבה ובית דיברה אלי במיוחד
    ישר כוח ןהרבה מרץ להמשך

  106. צ. מלכא:

    הרבנית פעם דיברה על הטוב שיהיה בע”ה עוד רגע
    ושצריך לדמיין את הטוב.
    הרבנית התחילה להדגים את צורת החשיבה הזו על הנשים בקהל
    ואני רואה על המסך איך היא פונה לעבר אחת ואומרת
    איך הבודדה תינשא יפה
    פונה לעבר אחרת ואומרת
    איך מעוכבת הילודה תחבוק ילדים משלה , וכן הלאה.
    ואז הרבנית פנתה ממש למישהיא שיושבת מולה ואמרה
    “ואיך בת-אלי” ולא גמרה את המשפט כי היא היתה חנוקה מדמעות.
    וניסיתי לחשוב
    מי זו האישה הזו , בת-אל , שהרבנית הרבה פעמים פונה אליה בתחילת שיעור
    ואיך היא תמיד יושבת קדימה
    ומה הסיפור הקשה שלה שהרבנית זוכרת כל כך טוב
    מתוך מליון הסיפורים שהיא שמעה בחייה
    ושגורם לרבנית להפסיק לדבר לרגע בגלל הבכי שחונק את גרונה.
    אחרי כמה שבועות הרבנית העלתה את בת-אל לדבר
    ואז אפשר היה להבין .
    והרבנית עמדה לידה עם חיוך אוהב
    שיחקה לה בשיער
    “תירגמה” את דבריה
    ואמרה לה מילים מחזקות ומחמיאות בלי סוף .
    אלה היו שני קטעים קשורים ומרגשים.
    גם אני קשורה לבת-אל בעקבות זה
    ואם המצלמה עוברת על הקהל-
    אני מחפשת אותה בשורה הראשונה
    ומאחלת לה את כל הטוב שבעולם.

  107. צ. מלכא:

    שלחתי כרגע משהוא
    ועכשיו אני מבינה שזה לא מה שביקשת
    כי רצית משהוא מהשיעור הכתוב.
    אז סליחה
    והנה מהשהוא מתאים יותר…
    השיעורים המדריכים לקראת טו’ בשבט
    ופסח
    ו-12 החלות הקטנות בשבת שירה (זה אז היה , נכון?)
    והחלה בצורת מפתח
    ועוד ועוד הנהגות
    היו איתי בשולחן וליוו את התנהלות המשפחה בסעודה.
    (אחר כך חברות שלי סיפרו גם הן על הדפים הצמודים בסעודות .)
    כל המשפחה אומרת לי כאילו בצחוק מזלזל
    “נו , מה הרבנית אמרה לעשות הפעם ”
    אבל באמת כולם ממש מחכים למוצא פי
    ועושים בדיוק לפי ההוראות של הרבנית
    ומתרשמים מדבר התורה.
    כשאני מאיזו סיבה לא מביאה את הדף לשולחן השבת
    הם אומרים לי
    “תגידי משהוא של הרבנית”.
    זה כבר לגמרי חלק מהחיים.

    מליון תודות !

  108. ענת:

    בס”ד
    ימימה ויקרת היקרות
    כל יום חמישי אני מקבלת לדוא”ל “עונג שבת” איכותי ומשובח, מרגש, מאלף, מלמד, מאתגר, מסחרר, מחנך, מעצים ומעלה את הנשמה מעלה מעלה.
    ובכל פעם מחדש – ערב שבת, רגע לפני שאני פותחת בהתרגשות את הדפים הקסומים האלה, אני מזכירה לעצמי “בשבת אסור לבכות”! אבל ברגע שאני נשאבת למסע הלימודי אני מרגישה שזה יצא משליטתי, הנשמה נרגשת מלימוד התורה, מהסיפורים והתובנות – עד דמעות!
    השבוע פרשת “וישלח” קיבלתי “טיפים” נפלאים להתמודד עם פחדים (שמקורם לא היה ברור עד היום) והתרגשתי מאוד מההסבר המהמם שלה הרבנית על “מריבות” ו”על מה מותר לריב”.
    ולסיכום אומר שאני מודה לקב”ה על הרגע שחיבר אותי למקור האושר הגדול הזה שנקרא “פרשה ואישה” – “קטנתי מכל החסדים”!
    תודה מקרב לב
    ענת י

  109. נעמה:

    צדיקות של עם ישראל, שליחות של הקב”ה!!!

    אתן מוסיפות כל כך הרבה אור לבתי ישראל!!!

    אני להחלטתי לקחת השנה את ראיית האור בכל דבר! וזה מדהים עד כמה שהקב”ה מראה לי עוד ועוד אור בחיי.. מומלץ בחום!

    אוהבת אתכן!!!
    נעמה

  110. אביטל מלמד:

    יקרת היקרה וכמובן הרבנית ימימה הגדולה,
    תודה לכן על ממתק שבועי שאני מחכה לו כמו אויר לנשימה בכל יום חמישי…
    בזכותכן השבת הפכה להיות מלאה, רוויה בקדושה ובטוב. אין פעם אחת שאני לא מסיימת לקרוא וחיוך ענקי מרוח על פניי. בעלי כבר מחכה שאני אסיים לקרוא כדי לראות את החיוך (:
    אז תודה מעומק הלב.
    ולענייננו אני מאוד התחברתי לשיעור בו הרבנית דיברה על הלחימה שיש להפוך אותה לחמלה. לי זה מאוד עזר להתגבר על כמה דברים.

  111. יפעת הכהן:

    שלום יקרת וימימה היקרות ,

    אני בת 33 ,רווקה
    מה שאני זוכרת במיוחד מהלימוד הוא שנאמר שאין אני צריכה להשלים עם היותי רווקה ולהאמין שימצא זיווגי …
    לא לומר “זה מה שהשם רוצה, אז אחיה כך” , כי זה לא רצונו שאשאר לבד
    לא להתייאש ולהמשיך לעשות השתדלות כדי להכיר את זיווגי וב”ה לבנות בית בישראל

    תודה רבה
    יפעת

  112. דקלה:

    שלום.
    ראשית כל הכבוד וישר כוח על השיעורים השבועיים המרוממים.
    קטע שמאוד דיבר אלי מהשיעור האחרון היה שאם ילד מתנהג לא טוב – להוריד קצת ממאור הפנים. אבל את זה אפשר לעשות רק אם מראש יש לך מאור פנים. אם את כל הזמן נראית בדיכאון ועצבנית, אז אין ממה להוריד.
    מאוד התחברתי לרעיון הזה. ראשית, לתזכורת הזו לחייך יותר, להאיר פנים יותר, כי לפעמים בתוך השטף של החיים, אנחנו קצת שוכחים את זה. בבוקר למשל, בין להעיר, לאסוף שער לבנות, להגיש חולצה במקום זו שהתלכלכה, להגיש ארוחת בוקר, להכין סנדוויצ’ים… שוכחים גם לחייך אל הילדים.
    ושנית, לכך שכאשר את באופן קבוע מחייכת, אז כשמשהו לא בסדר, אפילו לא צריך להחמיץ פנים! מספיק רק למחוק את החיוך. זה מדהים!!
    תודה רבה רבה!

  113. ב"ו:

    בוקר טוב,
    כל שבוע אני קוראת על חידושים אבל הזיכרון שלי… אני מודה לקב”ה על הזיכרון שיש לי ושאין לי.

    דפדפתי קצת הבוקר כדי לשלוח בכל זאת פסקה שאהבתי- מתוך פרשת בראשית:
    איך טועמים גן עדן וזוכים לכוח החידוש? ה’ מסר מפתח יהודי ייחודי וקוראים לו “שבת”. בשבת לא מבקשים בקשות פרטיות. את רק יושבת ואומרת “איזה תענוג, איזה תענוג”. זו הכרת הטוב צרופה.
    הלוואי שהיינו יודעות להכיר טובה לעצמנו על התפקוד הפשוט ביותר! על ה”ויהי ערב ויהי בוקר”

    אני מנצלת את ההזדמנות להודות לקב”ה, לרבנית ימימה מזרחי ולך על כל החסד שאתם עושים.
    אנחנו חיים בעולם סוער ותודות לכם, מקבלים מידי שבוע חיוכים, חיבוקים וחיזוקים.

  114. ש"א:

    הי יקרת וישר כוח! השיעורים של הרבנית ממש מזרימים לי כוחות, אפילו רק עצם הידיעה שהם מחכים לי במייל,.(בסוף אני בדר”כ מסיימת רק ביום רביעי בערב)..

    הרעיון שמאד תפס אותי היה הרעיון של הרבנית על ימי שרה – שיום נקרא באמת יום אם מתמלאים בו 3 דברים: מצליחים להתאפק ולא לומר משהו רע או מעשה רע, מתפללים ועושים מעשה אחד לפחות של חסד.

    שוב תודה.

  115. ר"ש:

    יקרת יקרה שלום,

    כבר מעצם כתיבת המייל הזה אני די בהלם, כי אני בדר”כ מקשיבה ולא משמיעה אבל רציתן לדעת מה השיעור הזה עשה לי וכמה הוא שינה אותי אז הייתי חייבת לכתוב,

    בדיוק באזור ראש חודש כסלו שנה שעברה הלכתי לשיעור של הרבנית פעם ראשונה כשהיא באה להעביר שיעור באזור מגוריי, וישר התאהבתי!

    אחרי השיעור ישר חיפשתי באינטרנט קצת איך אפשר להשיג עוד מהתורה הנפלאה הזו, ומצאתי אתכם פה ומאז כל שבת אני קוראת את השיעור הנפלא הזה.

    יש לי ניסיון גדול מאד שהתחיל בדיוק בתקופה הזו שהתחלתי לקרוא את השיעור לפני שנה, וכל שבוע שקיבלתי את האוצר הזה במייל פשוט קראתי את האותיות המתוקות האלו בבת אחת מחפשת מתי תגיע השורה, הפסוק או אפילו המילה שתיתן לי את החוזק והכוח לכל השבוע הנוסף שהגיע, ותמיד זה היה שם, הייתי קרובה כל כך הרבה פעמים להרים את הידיים ולהיכנע ובדיוק אז הגיע אלי המשפט הזה של אותו שבוע וגרם לי לא להפסיק באמצע ולהמשיך להתקדם, וברוך ה’ זכיתי להרבה מאד סייעתא דשמיא בדרך, וזכיתי להשתנות המון בעקבות השיעור ללכת נגד הזרם, ממש ברוך ה’ שזיכה אותי להגיע לקהילה הברוכה הזו.

    ברוך ה’ אני לקראת סוף הניסיון הזה ואז בעזרת ה’ בקרוב אזכה לפרסם את הסיפור המדהים הזה שכל כך שינה אותי, וכל כך חיזק אותי ואני מאמינה שייחזק עוד הרבה אחרות, שרובו מעורפל ולא ברור ובסופו מחכה שמחה גדולה.

    בינתיים אני יכולה רק לברך אתכן על העבודה המקסימה שאתן עושות, ה’ ייברך אתכן יישר כח גדול

  116. ר"א:

    יקרת שלום רב,

    הרבנית הסבירה באחד השיעורים בפשטות את הפסוק שאנו אומרים כל חודש בתפילת
    ראש חודש ואולי לא נותנים לו את המקום המתאים. לאור זה שהיא כל היום
    מחזקת את כל התלמידות שטרם זכו להקים משפחה וטרם ראו ישועה…
    “אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה”… בכל פעם שרוחי “נופלת” אני נזכרת
    בהסבר של הרבנית וזה מעודד ולא נותן לשקוע למקומות לא רצויים.
    זה משפט שמלווה אותי הרבה במהלך החודש ולא רק בתפילת ראש חודש.

  117. ט"ב:

    שני רעיונות מהשבועות האחרונים שהולכים איתי חזק מאד:

    1.מהפסוק:”שרה מאה שנה” ראשי תיבות- שמש שמאירה לכלם באותה מידה,בלי חשבונות ובלי השפעות של מצבי רוח.אם הבנתי נכון,זה הולך איתי כל רגע ורגע מאז.בקשיי עם ילדי.במקומות שאינם פועלים בדיוק כציפיותי.

    2.הרעיון ששרה מתה כשנגמרו ניסיונותיה.כל פעם שעולה עוד קושי לחיי ויש ברוך ה’,במקום לחשוב:מה עשיתי לא טוב?!

    למה זה בא עלי?!אני הופכת זאת לאתגר שנותן לי מטרה נוספת לחיי.

  118. א"ז:

    אני מאוד אוהבת את סגנון הכתיבה ואת תוכן השיעורים, לקט עצום של דברי חוכמה.

    משהו שתליתי על המקרר, לעת ניסיון….:
    תפילה שהופכת מזל:”ה’ אני מבקשת ממך בזכות אברהם אבינו, מי ששמע לאברהם אבינו בהר המוריה,
    אל תשלח לי את הנסיון הזה יותר. הפעם הרגשתי שאם חס ושלום לא הייתי עומדת בזה הייתי מאבדת הכל. את האמונה שלי ,את שמחת החיים שלי, את כוח התפילה שלי.
    ובנוסף שתי תפילות שהופכות מזל:
    תפילת יצחק:”אל תכניס בי הרהורי כפירה”.
    תפילת אברהם – “בבקשה ה’ שזה יהיה הניסיון האחרון”.
    ועוד כתבת בשיעור זה:” שלושה דברים שהופכים מזל:חסד, צחוק ודמעות”.

    מאוד מחזק.

    תודה ובשורות טובות

  119. ח"י:

    יש כמה משפטים שאני אומרת כל בקר :ה” שומר עלי ואני מוגנת.אני אחראית לשמחת החיים שלי ,יש לחיים בשבילי נברא העולם! אני אוהבת אותי !

  120. מעין:

    יקרת יקרה ומקסימה

    לעונג הוא לי להשתתף בפרויקט

    שאת יוזמת.

    אני חייל וותיק ומסור

    מנוייה זמן רב

    ובד”כ שולחת משובים

    וברכות לחגים.

    ובכן, לעניות דעתי הרבנית

    ואת, הצוות המושלם,

    חוללתן מהפך בשדה לימוד התורה לנשים.

    לו הייתי בוועדה של פרס ישראל

    הייתי מעניקה אותו לכן בלי צל של היסוס.

    אני באמת לא יודעת במה להתחיל.

    הרעיונות של הרבנית מדהימים!

    מרתקים מעובדים לשפה מדוברת

    שזורים מתובלים בחומר ממכר..

    וממש ממש מעלים את מפלס

    השמחה, הסובלנות, הקבלה ואהבה.

    אני קוראת לאט כדי לא לסיים את הדפים.

    לא רוצה שייגמר התענוג..

    הכתיבה מאירת עיניים. קולחת וממוקדת.

    אני מרגישה את העורק החם פועם

    בין השורות.

    אני יוצאת מהכלים כול שבוע מחדש

    מהכתיבה המרהיבה.

    בנותי הצעירות לומדות בסמינר בית יעקב.

    הן היו מחכות שאסיים ואתן להן לקרוא.

    זה בהחלט לא החומר האולטימטיבי

    של בית יעקב,

    אבל נתתי להן אותו לקריאה מתוך מודעות מלאה

    שהפתיחות והחשיפה יעזרו להן להגיע

    לתובנות בריאות ונקיות.

    ואכן, הן למדו רבות ועד היום חלק כבר התחתנו

    לא מוותרות על הדפים של ימימה..

    בנוסף שיתפתי אותך לא מכבר על אודות בני נ”י

    שעשה מנוי משלו לדפי הפרשה

    והוא קורא ומתפעל..

    כמובן שזה עבור אשתו אלא שהוא לא בוש

    להודות שהוא לקוח סקרן ונלהב של החומר.

    בקשר לנושא שדיבר אל ליבי, ובכן, רבים מספור

    הם הנושאים. אני נדהמת כול פעם מחדש מהאופן

    הוירטואוזי בו הרבנית מעבדת את דברי הפרשנים העמוקים והמורכבים

    ורוקחת מהם מרקחת רלבנטית שווה לכול נפש,

    זו אומנות ייחודית במלוא מובן המילה.

    אין דברים כאלה.

    הנושא שמעלה בי דמעות הוא הנושא של האלמנות החיות.

    נשים שבעליהן לא מגלים כלפיהן חמימות ורגש.

    כול אחד חי לעצמו.

    והנשים צדיקות וגיבורות. נלחמות בשיניים כדי לשמר מסגרת

    נורמלית עבור הילדים. והקשיים רבים וסבוכים.

    הרבנית יודעת לנגוע בדיוק במקומות הכואבים ולמרוח שם משחה

    נגד כאבים וגירודים.

    הדוגמאות כ”כ חיות ואמיתיות. הן מפלחות את הבטן.

    אהבתי את הדיבור על נשים משבט אשר שהיו שמנות ומלאות בנחת רוח.

    איזה ביטוי מקסים. איזו ראייה יפה ומעודדת.

    הרבנית לא משאירה פינה אחת מכוסה, מטפלת בכול קשת

    המצוקות לגווניה. שלא לדבר על אופן ההגשה המסודר, המדוייק,

    הבהיר, ההומוריסטי, האקטואלי, היהודי, ברוח ההשקפה הטהורה

    ברגישות מופלאה לכול העדות והחוגים.

    יקרת יקרה,

    אתן צוות מנצח.

    אתן על בטוח תתפסו תוף מרים ביד ותצאו לקראת משיח במחולות

    ומצילתיים עם כול קהילת הקוראות והמתחזקות.

    אני אהיה בצידי הדרך אנופף בהתלהבות ואריע לכן בכול הכוח..

    זה מגיע לכן, ובגדול.

    אוהבת אתכן

    ומוקירה אתכן

  121. סיון בצלאל:

    ימימה ויקרת היקרות!
    אנצל את ההזדמנות להודות לשתיכן על כך שאתן מזכות אותי בכל שבוע מחדש להתמלאות ברוחניות, להכיר את התורה הקדושה שלנו מזווית קצת אחרת וכמובן ליישם את הדברים בכל פעם מחדש.
    אני רוצה לשתף 2 רעיונות שהשפיעו עלי (כמובן שהיו עוד הרבה כאלה…אך אזכיר 2), בשיעור האחרון הרבנית דיברה על כך שכשמישהי נמצאת בצרה אומרים לה “את תצאי מזה” אך הנכון הוא להגיד “את תוציאי מזה”, כל כך התחברתי לזה. זה בעצם מחבר אותי ל”הכל לטובה”, את נמצאת ב”נפילה” ובאותו רגע את חושבת שנפל עלייך עולמך, ופתאום כשעובר הזמן את מבינה לא רק שאיזה מזל שזה עבר אלא איזה מזל שזה קרה בכלל, כי לא הייתי באותו מקום היום אם לא הייתי עוברת את מה שעברתי.וזה קרה לי, כל כך הרבה פעמים בחיים.
    דבר נוסף שמאוד השפיע עלי זה אחד השיעורים שהרבנית דיברה על רחל אימנו, על כמה שהאיפוק תמיד משתלם, זה בא לי בתקופה שבאמת הייתי על סף “התפוצצות” בעבודה ואחרי שקראתי את השיעור החלטתי ליישם, והיום אני יכולה להודות שהאיפוק השתלם לי מאוד!מה גם שבערב פטירת רחל אימנו קיימתי בביתי ערב “אמנים” (מלשון אמן), וזכיתי להגיד דבר תורה בנושא וקישרתי בין רחל אימנו לאמירת אמן, כי אמירת האמן מאוד התחברה לי עם האיפוק והקבלה, כי יש משהו באמירת אמן שכביכול את מורידה את ראשך ואומרת מקבלת וזה בדיוק מה שרחל עשתה מול בורא עולם.
    שנזכה לעוד ועוד חידושים..ולגאולה בקרוב גם פרטית!

  122. מירב לוזון:

    שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יְיָ הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו.
    יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹּאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ
    כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵּיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי
    זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא
    יְיָ. יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלַיִם כָּל
    יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֶה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:

    להרגיש ברגע נתון שאני לא לבד. בורא עולם אתי.

  123. אסיה ליפמנוביץ':

    שלום!
    כמובן שבכל שיעור יש דבר שהוא “בשבילי”, משהו מיוחד שמדבר אלי. אבל השיעור שאני זוכרת במיוחד הוא שיעור לפרשת שלח כ”ד בסיון ה’תשע”ב, שאותו קראתי אצל הבת שלי (ולפני זה לא הכרתי את השיעורים האלה) וישר עשיתי מנוי. איכשהו כל דבר בשיעור הזה דיבר אלי: השליחות שלנו שעוזרת להתגבר על הפחד, פירושים על הגן הנפלא של רבי נחמן, על הפיכת ה”לא טוב” לטוב ומלחמה ללחם, על פחד וחידה, על עריסה וארס, על לישה ולשון, על רחב ותקווה ועוד ועוד ועוד.

    אהבנו כולנו את העצות להתגבר על העצבות מפרשת וירא – להזיז את הגוף וללכת לישון בזמן. אני חושבת שמאז שהתחלתי לקרוא את השיעורים יש לי הרבה יותר מרץ בבית.

    היה לי חשוב לקרוא את הדברים על המכתב שתמיד מגיע ליעד, והעיקרון שלאן שהמכתב מגיע – שם זה בעצם היעד.
    וכשאני נזכרת שכאשר אני שולחת ילדים מהבית (לבית ספר למשל) – זה הפקדון, אני מבקשת מה’ שיחזרו כמו ששלחתי אותם – זה מאוד עוזר להרגשה וחשיבה חיובית.

    יש לי ילדה בת 13 שקוראת חלקים שמעניינים אותה מתוך השיעורים של “פרשה ואישה” – וזה דברי התורה היחידים שהיא מסכימה לקרוא כי היא אוהבת את ההומור ומשחקי המילים, וזה “לא משעמם”. דרך אגב, היא מאוד אהבה את הפירוש על אות “יוד” בתחילת השם הפרטי (קוראים לה יעל :) )
    תודה רבה!!!
    ברכות והצלחות לכולם!
    אסיה ליפמנוביץ’

  124. דיקלה:

    כח המחשבה והתפילה. שמעתי בהרצאה של הרב פנגר שהסביר שנכון שיש לנו הרבה בקשות ורצונות מהשם אבל אם רוצים משהו ספציפי שיתגשם יש להתפלל עליו כל הזמן בעקביות ולא להתייאש ,לחשוב כל הזמן גם במחשבות שהנה זה קורה ומתגשם.
    הוא מסביר שזה כמו שחופרים מנהרה .אם נחפור הרבה מנהרות יקח המון זמן ואם בכלל, שנגיע לאור בקצה . אבל אם נחפור באותה מנהרה פעם אחר פעם האור יופיע ויגיע.
    וגם לא לפגוע באחר. כמו כדור שזרקתי לקיר והוא חוזר לפגוע בי , כך המעשים הפחות טובים יחזרו אליי ולהבדיל גם המעשים הטובים יחזרו אליי.אז הבחירה בידיים שלך לטוב או למוטב.
    תודה לכן שתזכו להרבה ניסים וישועות..

  125. דיקלה:

    ועוד להוסיף משהו שהוא יפה בעיניי וגם חשוב
    שהרבנית ימימה תמיד מדגישה שעל האשה להיות תמיד יפה ומטופחת בעיניי בעלה.
    ש- לפי התורה זה חשוב ויש הדגשה על זה פעמים רבות ואף המשפט של כביכול צחוק על הדוסיות שיורידו שפם….
    גרם לי להבין את העניין יותר לעומק.
    תודה

  126. גליה:

    יקרת היקרה!
    אני אוהבת אצל הרבנית שהיא מעצימה אותנו הנשים ונותנת לנו כוח לעבור את כל המכשולים של החיים ביתר קלות.כי בעצם אנחנו הנשים “הכל” וכל הבית תלוי רק בנו ולא באף אחד.”חכמת נשים בנתה ביתה”.בקיצור-הבעל הוא הראש אבל האישה היא הצוואר שמוזיזה את הראש.אישה היא עמוד התווך של הבית אם היא נופלת כל הבית נופל.והרבנית היקרה שלנו נותנת לנו כלים איך להחזיק את הבניין הקדוש שהוא הבית שלנו.תודה! גליה!

  127. מריה:

    יקרת היקרה,
    לפני כמה זמן דברתי עם חברה שלא מנויה על השיעורים שלכן וניסיתי להסביר לה מה השיעורים נותנים לי.
    המשפט הכי נכון לתאר בו את השינוי שעברתי הוא שהשיעורים פשוט עידנו אותי.
    למדתי לדבר לאחר מחשבה ולא להתפרץ, למדתי לנסות ולראות תמיד את הצד השני של המטבע, למדתי להקטין את עצמי ולהבין שלא תמיד חשוב להשמיע לכולם את מה שאני חושבת ולפעמים כדאי גם להקשיב. (יש כמובן עוד הרבה עבודה אבל ב”ה (-: ).
    אהבתי מאוד גם את משל השמש והלבנה וב”ה אני משתדלת ליישם אותו בחיי הנישואים (שתודה לאל זכיתי סוף סוף להכנס אליהם).

    למדתי עידון. עידון הנפש. ההתנהגות. החשיבה. הדיבור.

    אני נתקלת באינסוף סיטואציות בחיי היום יום שבהם אני נזכרת פתאום באיזה משפט או דוגמא שהרבנית נתנה וזה משפיע באופן ישיר על התגובה שלי וב”ה תמיד לטובה.
    השיעורים עזרו לי להבין שהקשיים והאתגרים בחיים הם לא העיקר אלא הדרך. הדרך ללמוד ולהתבגר ולגדול. שהקב”ה תמיד נמצא שם מעלינו ואנחנו רק צריכים להרים את הראש ולדבר איתו. הוא תמיד מקשיב.

    הרבנית ואת הענקתן לי כל כך אהבת התורה, נועם ועידון בהתנהגות וזו המתנה האמיתית. תודה רבה!

  128. צביה:

    שלום לרבנית ימימה ויקרת

    יישר כח גדול על המפעל הנפלא שלכן.

    אני מנויה חדשה
    כי לאחרונה נעשיתי אדם פנוי בעקבות הפסקת עבודה שלא מרצוני.
    אני ב”ה בריאה אך מובטלת המחפשת עבודה חדשה.
    מכן למדתי להגיד תודה… תודה…. תודה…
    תודה על הכל על הטוב וגם על לא כל כך טוב
    אז תודה גדולה לכן

  129. מ:

    שני רעיונות שזכורה לי כרגע ההשפעה המיידית שלהם עליי. עכשיו אני מקשרת את זה ששניהם קשורים לפחד:

    * סיפור קטן ונחמד – בשיעור של השבוע , פרשת וישלח, הרבנית דיברה על החשיבות של פרסום הנס, שמביא לסילוק כל הפחדים, מכיוון שברגע שמפרסמים את הנס מגיעים להכרה כמה ה’ משגיח עלינו…

    את השיעור של הרבנית, המילים האלו ממש בנוגע לפרסום הנס, קראתי באוטובוס ביום א’, בדרך לעבודתי.

    חברה שמתמחה במקום התקשרה בעודי בדרך, וסיפרה לי שיש לה היום דיון, ובגלל שהז’קט שלה היה בכביסה ולא הספיק להתייבש כמו שצריך, היא הולכת עם ז’קט לח… שכן מאחר שחודש דצמבר התחיל, יש חובה להגיע לבית משפט עם ז’קט כהה על פי כללי לשכת עורכי הדין (דבר אשר פטורים ממנו בחודשי הקיץ, בדומה להדלקת אורות ברכב :) ).

    אני זכרתי שיש לי דיון באותו היום, אבל שכחתי לחלוטין שצריך לבוא עם ז’קט!!! כשהחברה הזכירה לי את עניין הז’קט התבאסתי מאוד ששכחתי להביא את הז’קט השחור שלי, וקיוויתי שהשופט לא ישים לב לעניין… סיימתי את השיחה עם החברה, אבל העניין המשיך להטריד אותי, ממש עיצבן אותי.. איך שכחתי?! לא שמדובר בדבר כ”כ חמור, אבל פשוט התבאסתי ששכחתי להביא את הז’קט. הרי ידעתי על החובה לבוא עם ז’קט… פשוט – שכחתי.

    לאחר שירדתי מהאוטובוס והתחלתי ללכת לעבודה ברגל, הסרתי את השל שכרכתי מסביב לכתפיים, בזמן שישבתי באוטובוס. פתאום קלטתי שבעצם הבוקר החלטתי, בלי לחשוב על זה ובלי לזכור בכלל את עניין הדיון – ללבוש מעל החולצה קרדיגן שחור שקניתי ביום שישי שלפני כן, והתחשק לי לחדש אותו ביום ראשון! :)

    מיד חייכתי וצחקתי לעצמי – א’ על כך שבעודי מוטרדת מכך שלא הבאתי ז’קט שחור, אני הרי לובשת קרדיגן שחור, ולא שמה לב לכך. ובעיקר שמחתי על כך (כמה שהדבר נשמע מצחיק) שמלמעלה ה’ עשה לי נס קטן, וכיוון אותי ללבוש את הקרדיגן הזה באותו בוקר – ואולי אף כיוון אותי לקנות אותו ביום שישי :)

    זה נשמע מצחיק ואולי קצת מגוחך… זה הנס “הגדול” שנעשה לי – ללבוש ז’קט שחור בלי לשים לב לכך…? ביום אחר הייתי אולי משחררת אנחת רווחה, צוחקת על עצמי, וממשיכה הלאה. לא הייתי קוראת לזה “נס” ובטח שלא טורחת לעדכן מישהו אחר שבטיפשותי הרבה שכחתי להביא ז’קט לדיון, ובמין עיוורון הזוי, אפילו לא שמתי לב שממילא אני לובשת אחד כזה.

    אבל באותו היום, לאחר שקראתי על החשיבות של פרסום הנס, וההבנה שבאה בעקבותיו – כי אנחנו מושגחים מלמעלה, בדברים הכי קטנים ומובנים מאליהם – מיד סימסתי לחברה שלי שגם היא מנויה לשיעורי הרבנית – “פתאום קלטתי שהחלטתי ללבוש היום קרדיגן שחור, ויש לי ז’קט לדיון בלי ששמתי לב אפילו! (אני עושה פרסום הנס בהשארת השיעור של הר’ ימימה)”.

    זה לא נס גדול, לא מציל חיים ולא מכריע גורלות. קטן, שולי, ואולי קצת טיפשי. מצחיק לקרוא לזה נס בכלל, משעשע אותי שאני משקיעה זמן כדי לכתוב לך עליו בכלל… אבל כנראה שדברי הרבנית בשיעור, על “נס פח הזבל” שמתרוקן ובאורח פלא שוב מתמלא – חלחלו אצלי די עמוק :)

    * בהזדמנות אחרת, לא זכור לי מתי ובאיזה הקשר (אם תרצי, אמצא את מפנה המקום בין דפי השיעורים שאני מדפיסה בקביעות לפני שבת :) ), הרבנית דיברה על כך שכאשר מוטלת עלינו שליחות גדולה, אנחנו מתמלאים בפחד מגודלה. לכן גם מתמלאים בפחד לפני חתונה.. באותה תקופה הייתי מאורסת, והרגשתי את הפחד הזה שלפני החתונה.. בכל פעם שעמדתי לעשות צעד, נמלאתי בספקות וחששות. כך במשך חודשים ארוכים. דבריה של הרבנית באותה עת סייעו לי להבין את מקור הפחד והחששות.

    בסופו של דבר אמנם החלטתי לבטל את האירוסין, לאחר מחשבה ארוכה ולאחר שליבנתי עם עצמי – האם הפחד שלי הוא פחד מגודל השליחות, או שאכן יש דברים שמצדיקים נורה אדומה?

    כפי שאת מבינה, הבנתי שאני אולי מפחדת מגודל השליחות, אבל גם מלצאת אליה לצד בן זוג שלא באמת מתאים לי…

    אלה הרעיונות משיעורי הרבנית, שזכור לי שברגע שקראתי אותם “הפילו לי אסימון”.

    בוודאי שיש עוד רבים… אבל מאמינה שזה מספק.

    בהצלחה בכל מעשה ידיכם.

  130. מ"מ:

    ב”ה בשבח והודיה לשם יתברך זכיתי השנה להיות כלה, לא מזמן זכינו להקים את ביתנו,

    כולם בירכו אותנו שנזכה להקים בניין עדי עד על יסודות חזקים של תורה,

    אין ספק שאנו מקיימים זאת והבה בזכותכן!!!!

    המייל השבועי נקרא בשקיקה בזמן איכות שלי ושל בעלי, הוא לא מרשה לי לקרוא שורה אחת בלעדיו,

    הפרשה מלווה אותנו לאורך כל השבת, השבוע ובכלל כל רגע פנוי,

    היא פותחת בנינו המון ערוצי תקשורת, אנחנו “מתווכחים” עם הרבנית, לפעמים בוכים איתה….

    אך בעיקר צוחקים ולומדים המון!!!

    בעלי הפך למעריץ מספר 1!!!! וזה נוסך בנו המון חוזק בבניין ביתנו ובבניית התקשורת הזוגית בנינו!

    אחטא אם הדגיש דבר אחד מהדברים שלכן…. כי כל מילה, כל תנועה… כל דבר נכנס עמוק ללב,

    מלמד ועוזר לנו להקים בית עם יסודות עמוקים של תורה!!!

    תודה רבה שאתן מזכות אותנו להתמיד בלימוד ומיכוון שזהו יומולדתי ואני הופכת לבבא ליום אחד,

    אז אנצל במה זו לברך אותכן בכל מעשה ידכן!

    שיהיו כל מעשיכן לשם שמים, שהשם הטוב ירעיף עליכן שמחה, כח, אהבה ותמיד תרגישו אותו קרוב קרוב אליכן.

    שתמיד תצחקו, תחייכו ושלכל הקרובים אליכן יהיה רק טוב! שפע בריאות אושר והמון אהבה! תבורכו מפםי עליון,

    אוהבת וכ”כ מעריכה על כל הטוב שאתן גומלות עימנו!

  131. מיכל:

    רציתי לומר שאני כבר הרבה זמן מנסה לשחרר את עצמי נפשית מאהבה נכזבת, בחור שלא מעוניין שנצא (כן, שאלתי…) ולא יצא לי מהראש. יום אחד קראתי בדפים משהו שהרבנית כתבה ממש אליי: תעזבי אותו! הוא לא רוצה אותך! אני לא זוכרת בדיוק את המילים אבל משהו כזה…יש לציין שעד אז תקופה ארוכה שהפסקתי להיפגש עם בחורים, סירבתי להצעות ממש כי הוא לא יצא לי מהראש…וכשקראתי את זה החלטתי לפתוח דף חדש ולהתחיל לומר: “כן” להצעות. התחלתי להיפגש עם מישהו לפני כמה זמן, ואנחנו עדיין נפגשים…אני משתדלת לא לחשוב על הבחור ההוא, וזה הרבה פחות מעסיק אותי. משתדלת לחיות את הרגע. זו לא הפעם הראשונה שהרגשתי שהנאמר בדפים מתייחס אליי ממש, אישית. הקדוש ברוך הוא מינה שליחים נאמנים. תודה רבה לרבנית, ולכל המסייעים, משכורתכם תהא שלימה מעם השם.

  132. מרים:

    תודה מכל הלב על השעורים הנפלאים. איך אפשר לחיות בלי הרבנית ימימה בדור שלנו?
    לצערי, אני לא תמיד מצליחה לבצע כל שיעורי הבית שהרבנית נותנת לנו, אבל אני משתדלת, ואם זה לא תמיד עוזר, לפחות זה לא מזיק!
    יש לי עוד הרבה מה ללמוד בעניין האמונה, וזה לא קל בכלל.
    מה שכן, הרבנית מצליחה לשמח ולחזק אותי. חסר עדיין תוצאות ממשיות, אבל זה לא תלוי בה.
    מחכים לנסים. לפעמים נדמה שנס אחד ענק הגיע, אבל מהר הוא הופך למתיחה כואבת ומאכזבת.
    הסיפור הזה חוזר על עצמו כל הזמן.
    היתכן שה’ מותח אותי?
    איני מבינה מה הוא מצפה ממני.
    החיים הם לידה קשה וימימה היא אפידורל.
    תודה ימימה.

  133. הדר:

    לרבנית ימימה ויקרת המדהימות
    שבזכותכן בערך כבר 8 שנים אני נהנית משיעורים נפלאים והרבה תובנות לחיים…
    האמת היא, שמכל שיעור לוקחים צידה לדרך.. תמיד הוא מגיע בדיוק בזמן המתאים..
    אני אחות במקצועי ואני משתמשת הרבה בפסוק ” לישועתך קיוויתי ה’”. לימדת אותנו שאם אין זמן לתפילה מסידור אז אפשר לומר תפילה זו ואני משתדלת לאומרה לפני לקיחת דמים, או התערבות סיעודית כלשהי וזה ממש מחבר אותי לה’. תודה ענקית

  134. הדר:

    בס”ד

    קודם כל רציתי לומר שאני מאוד נהנית לקרוא את השיעור השבועי על פרשת השבוע והרבה פעמים התרגשתי או לקחתי ממנו חיזוק להמשך החיים. גם בעלי שותף לחלק מהשיעור שאני מספיקה לחלוק איתו.
    אחד הרעיונות שיישמתי היה לשרוף את מה שרוצים לשנות מהעבר עם החמץ בשריפת חמץ לפני פסח.
    שרפתי את כל הבדיקות שלי שהראו שיש לי כבד שומני. לאחר פסח היתה לי בדיקה נוספת וגילו שהוא כבר לא שומני אלא במרקם תקין. מבחינתי זה היה נס.

    שיעור נוסף שמאוד התרגשתי ממנו היה השיעור של ערב יום כיפור.
    פשוט לקחתי את המחזור וכתבתי בעיפרון בתפילת כל נדרי רעיונות מהשיעור. כמו למשל לכוון להתיר את הקב”ה מנדרו- ששם אותנו בגלות עד שנחזור בתשובה. ולומר בסוף בזכות רבי לוי יצחק בן שרה סשה.
    גם לגבי תפילת נעילה כתבתי לי 7 בקשות לכל אחת מ7 הפעמים שאומרים “ה’ הוא האלוקים” בנעילה.
    אני חושבת שהתפילה שלי הייתה יותר בכוונה וברגש בזכות השיעור ששלחתן לי.

    אז תודה על הכל
    ויישר כוח על הרעיון למתנה
    הדר

  135. חגית:

    שלום,
    בכל יום שישי, בעלי מוציא לי את השיעור לשבת ע”ג הדפים, שלהם אני מחכה כבר מיום חמישי בבוקר, אז במשך כל היום אני פותחת את המייל לראות אולי היום הקדמתן לשלוח את השיעור. (ואז בשעת השליחה, אני לא פנויה כי אני עם הילדים).
    לעיתים, אני ממש מסוקרנת ומתחילה לקרוא את השיעור דרך המחשב, בחמישי בלילה, בטענה שאני מתחילה לבשל לשבת…
    אבל, הכי כייף לקרוא ולהקריא לבעלי את השיעור. ומשתדלת מאוד בהטעמה המיוחדת לרבנית. כל שבת והמוסר שלה, כל שבת והעניין שלה. כל כך ממלא את הגוף, הנפש והנשמה.
    השבת שעברה, שבת וישלח, בעלי שכח להדפיס לי את השיעור, ורק בשבת הבנתי שלא יהיה לנו את הלימוד המשותף, את החוויה הזוגית הזו, כשהילדים בבית הכנסת קוראים תהילים, ואנו קוראים מהדפים. נורא הצטערתי, והשתדלתי למצוא נקודה טובה, אך לא מצאתי. במוצאי שבת, ישבתי וקראתי את השיעור לבדי, וכ”כ התמלאתי.
    כשסיימתי,בדיוק בעלי חזר הביתה, ואמרתי לו שהוא חייב לקרוא את השיעור.
    דבר שאני אומרת על כל שיעור.

    אז… תודה רבה לך אלוקים, ששלחת לנו שליחה ענקית שממלאה, מלמדת, מעודדת, נוטעת,ועושה זאת במסירות גדולה. ושליחה נוספת- שמשכתבת כל מילה, הגה ותנועה של הרבנית, כך שכשאני קוראת, אני מרגישה את הרבנית מעבירה לי שיעור פרטי.
    תודה רבה לכן, נשים יקרות(לא סתם נקראת יקרת) על עונג שבת לכל שבוע, ולכל השבוע.

  136. סבטלנה אורלי:

    רעיון יפה כל הכבוד יקרת, ואני מודה לך וגם לרבנית ימימה על השיעורים המחזקים כל שבוע מחדש, תודה רבה. אני מאוד מתחזקת מכל העידוד שהרבנית שולחת לנשים להיות מטופחות ולא להזניח את עצמן, לדאוג להיות תמיד מאופרות, זה ממש כל יום שלא בא לי להיתאפר אז אני נזכרת בדבריה של הרבנית. וגם לאחרונה שמתי לב שהרבנית מדברת על העצמה אישית וחשיבה חיובית גם, אז הייתי רוצה עוד דברים מסוג הזה גם בשיעורים וגם במתנה. ואני מודה לכן מאוד על הכל

  137. רונית:

    דבר נפלא שאני לוקחת איתי מדפי הרבנית ימימה:
    לדבר עם ה’ בכל הזדמנות.
    בשעת עבודות הבית, עם הספונג’ה “אנא ה’ הושיעה נא…”,
    עם הבעל: (בלחש) ה’, (בקול) איך אני אוהבת אותך!!! איך אתה עוזר לי עם הילדים…
    בזמן של עייפות ותחושה של “תעופו ממני כולכם”: “אל תגידי אין לי כח, אמרי (לה’) תן לי כח!”
    ישר כח גדול מאד מאד לרבנית ימימה וליקרת: דפי פרשת השבוע מלאים כל טוב, מחיה נפשות
    ועושה לי את השבת!
    מזה 6 שנים, אני קוראת את הרבנית ומוצאת את עצמי צוחקת, בוכה, מזדהה עם כל מילה.
    וכמובן אי אפשר בלי לציין את גולת הכותרת: אהבת ישראל של הרבנית ימימה. לא משנה העדה, המוצא, או שיוך כזה או אחר.
    עלו והצליחו!

  138. רא':

    הרבנית ימימה ויקרת היקרות. ראשית תודה רבה על כל החומר המדהים והמקורי שאני זוכה לקבל כל שבת. ממש עונג שבת. הרבה דברים תופסים אותי חזק ואני משתדלת לקבל על עצמי עוד מעשה טוב . להתחזק בדבר מסויים ולהיות רגועה ונינוחה בבית עם הבעל והילדים. אבל הדבר שממש תפס אותי זה הרעיון של הסירי טינה . זה עזר לי מאד מאד להשתחרר מכעסים וטינות כלפי חברה שמאד מאד פגעה בי.וזה נתן לי כוח להיות רגועה !!!אבל כך תבורכי. כל הישועות לכל עם ישראל בשורות טובות.שנזכה לגאולה האמיתית …

  139. מיכלוש:

    לרבנית וליקרת שלומות !
    כמעט יותר משנה שאני מנויה וברוך השם אני לומדת ומעשירה את עצמי בדברי קודש וגם משתדלת לפעמים לקחת רעיונות ולהעביר את הידע הלאה ולא לשמור לעמי אני נהנית מעצם הלמידה וההעברה שגם אחרים ידעו
    לאורך הפרשיות שבתורה את דורשת בפנינו שכל מה שיש לנו זה מאת השם יתברך כל זה ברוך השם תמיד ידעתי שהכל ממנו אך בקוראי את הפרשה אני מעצימה את עצמי שאני כן מאמינה בבורא העולם בדרך הפשוטה והתמימה .
    וכך לפני מספר חודשים קרא לי מקרה שאני הייתי צריכה לאסוף את כל מה שלמדתי בחיי ואת את כל החיזוקים שלמדתי מהשעורים ולתת להם מקום מיוחד והסיפור הוא :
    אני מודה לבורא עולם שנתן לי משפחה ענפה וברך אותי בבנים ובנות (ואני מאחלת לכל בנות ישראל להתברך במה שהשם נתן לי מכל הלב)
    ונתן לי בת מקסימה לעשרים שנה וחצי ולקח אותה למקום טוב למעלה תוך חודש ימים”כרעם ביום בהיר ”
    הבת הרגישה לא טוב לקחנו אותה לבית חולים וגילו באותו ערב שיש לה גידול ענק .לפי חישוב הרופאים יתכן שיש לה אותו כבר 10 שנים אם לא יותר הבת לא התלוננה על כאבים (חוליים רגילים )יומיים של זמן איכות הייתה לנו לשבת לדבר ולשוחח על מה שהקב”ה עושה בעולמו ויש לנו ניסיון גדול שנעבור אותו בהצלחה זה קרה בשבוע של פרשת קורח ואני אומרת לה את רוצה שאקרא לך מדפי פרשת השבוע של הרבנית ימימה והיא עונה כן למדנו ביחד והיא הגיע למסקנה: ” שהשם אוהב אותי ויעשה מה שטוב בשבילי” ביום הניתוח התפללה ברכות השחר קראה פרקי תהילים מה שקבעה לעצמה במשך ארבעים יום (לא הצליחה) ובדרך לניתוח ראש בקשתי למלמל את פרק בתהילים :”שיר המעלות אשא עיני להרים) ובקשתי מימנה לאמר זאת שוב ושוב עד ההרדמה . הבת לא התעוררה מהניתןח ולאחר שלושה שבועות וחצי מסרה את נשמתה לבורא עולם ואז חשבתי לעצמי האם אני אצעק “למה” או שאקבל את הגזרה באהבה .וכך היה הודתי לבורא עולם על שבירך אותי בילדים וברך אותי בילדה לעשרים שנה בלבד וכל הזמן בקשתי מבורא עולם שיחזק אותי שלא אפול ואשאל :למה? ובאמת אני מרגישה שהשם איתי ועוזר להיות במקומות טובים חזרתי מיד לעבודה מתפקדת רגיל בבית אני יוצאת לאירועים ואני אומרת לחברותי זה ממנו יתברך שאני נמצאת במקומות שמחים ואני משמחת את חברותי בנוכחותי .אני קובעת מפגשים עם חברות של ביתי ומעודדת אותם .
    וההעצמה שיש לי זה מהקב”ה וכן מהערכים שקיבלתי מבית אבא וגם מהשעורים של הרבנית שחיזקו אותי “שכל דרכיו משפט …צדיק וישר הוא” ומי אנחנו שנואמר מה יעשה ומה יפעל .
    מזמן רציתי לשתף אותך במה שהיה ושאת תספרי למי שנראה לך שכוח האמונה שהכל ממנו יתברך אני עומדת על הרגליים “ומקנא” ושמחה בחברותי שמחתנות את ילדיהם ומודה לבורא עולם שמזכה אותי לשמוח בשמחתם ומיד מבקשת ממנו שאני רוצה חתנים וכלות בביתי (ברוך השם יש לי שישה בתור לחתונה )
    אני שמחה שהבחירה שלי לבטוח בהשם היא המוצלחת ולהאמין שהוא יודע טוב טוב מה טוב בשבילי
    ודרך השעורים אני מעצימה את עצמי ואת הסביבה הקרובה שלי שיש מישהו שמתכנן את חיינו ולא אנו צריכים להודות ולהלל
    תבורכו מיפי עליון
    שלום שלום
    מיכלוש

  140. שרי שעיו:

    היי!!
    שלום לכולכן!
    אני מקבלת את המייל של הרבנית במקסיקו, וזה ממש נותן בי כח כל שבוע מחדש, אני פשוט לא מוותרת על השיעור שלי! אני גם חושבת שזה החלק הקטן שלי בלימוד התורה כחלק מעמ”י
    לפני כמה זמן עבדתי במשרה שלא שימחה אותי. לא ידעתי מה לעשות. להמשיך או לעזוב???
    בדיוק ברגעים של ההחלטה הגורלית, היגיע המייל של הרבנית, ובין הדפים מצאתי את התשובה. הרבנית אמרה במילים קסומות, את מה שאני אומר במילים פשוטות יותר: אם העבודה שלך לא נוסכת בך שמחה, עזבי אותה! אישה חייבת להיות שמחה!.
    זה הגיע ממש משמים!
    החלטתי להתפטר, על אף הקשיים, וחזרתי לעבודתי הקודמת.
    אין לתאר במילים כמה ההשגחה העליונה פשוט מלווה אותנו. אמנם המשרה העכשווית פחות משתלמת כספית, אבל השמחה שמתלווה אליה שווה כל מחיר!
    תודה לרבנית וליקרת על המסרים החשובים שאתן משתפות אותנו מידי שבוע, אין מילים בפי להודות לכן.
    תהי משכורתכן שלמה מעם ה’.

  141. ורדה זוהר:

    אני מקבלת את השיעורים כבר כמעט שנה במייל אך ברצוני לאמר שאינה דומה שמיעה לראייה.בשבילי לראות את הרבנית זה כמו שהרבנית אמרה על שרה אימנו שקראו לה יסכה כי מלשון שכולם שוכים-מסתכלים ביופייה וזה היה כמו סיכה-לשים קרם מרענן. אין לי מספיק מילים לתאר את מספר החידושים המדהימים בכל שיעור ובכל פסוק או לימוד.מאיפה להתחיל?מבראשית-ראשית בת או אולי מכף הירך שהפכה לפח השמן והירך של המנורה?פשוט הכנה לדורו של משיח.שנזכה בקרוב
    אוהבת ומעריכה,ורדה זוהר

  142. חניתה:

    בוקר טוב לכן כבוד הרבנית ימימה ויקרת (יקרה מפז) כבר אמרנו :-)

    איזו בשורה טובה קיבלתי על הבוקר!

    כל הכבוד לתורה, לכן ואיזה כיף וכבוד לנו שאתן כל הזמן חושבות

    איך לשמח אותנו – ומצליחות!!!

    הלוואי והקב”ה יזכה אתכם בשמחות ובישעוות טובות אמן !!!

    אני חניתה ואני “דתי לפי דעתי”, ומעריצה וקוראת נאמנה של פרשת ואישה

    כבר הרבה הרבה שנים, הקוראת בסתר

    כל שבוע פרשת השבוע מפי הרבנית כאילו מכותב עבורי, חוכמת התורה חוכמת הנשים

    וההנאה הינם יהלומים אמיתיים עבורי והם שזורים בתוך מחרוזת מיוחדת לסופש שבוע מיוחד

    לי ולמשפחתי הצנועה.

    אני קוראת אתכם כבר ביום חמישי כשזה חם חם מהתנור. הרבה פעמים אני פשוט מפסיקה את הקריאה

    ופורצת בבכי על נפלאות התובנות והחכמה היהודית הזו (אני יודעת שהרבנית שלנו זכתה בסוג של פתיחת צינור

    הארה והכל פשוט מתקשר הן לפרשת השבוע והן לאקטואליה היומיומית – על זה תמיד אומרת “בן פורת יוסף”)

    לבחור זו בעיה גדולה פרטית שלי, וכאן זה יותר קשה כי הכל פה טוב משובח ומהודר – ברוך ה’

    לפני 9 שנים טיילתי בהודו טיול של 4 חודשים הקשר היחיד שהיה לי ליהדות אז היה בתי חב”ד עם שליחי חבד או הבית היהודי של שליחי ברסלב

    הודו מלאה בדתות, בכתות, במנזרים, בכנסיות ובבתי דת כאלה ואחרים כל הזמן הזה חשבתי: “איך אין בית דתי שמכניס את כל מאמיניו לאיזו ארוחת חג

    פעם בשנה (חינם, כבר אמרנו)?” מלבד הבית היהודי שלנו והשליחים החביבים והמיוחדים שלנו

    הנה אני עשיתי את כל הדרך הזאת לראות עולם, דתות ותרבויות ומגלה שהדת היהודית (הדת שלי) עושה זאת לא רק בפסח ראש השנה סוכות אלא גם בחנוכה בפורים ואפילו בטו בשבט, וכמובן כל יום ערב לבוא לשתות מרק חם, לראות את השקיעה, לדבר עברית, לראות משפחה בערב שבת שמתחלקת עם הרבה אנשים זרים שטרם פגשה ואולי לא תפגוש שוב (כי אחרי הכל טיול כזה עושים פעם בחיים, ואצלם זה בשגרה), אולי פגשתי אותם פעם אחת בסופשבוע או אולי אכלתי שם סופגניה אחרי הדלקת נרות אבל לכל החיים אני אזכור אותם בליבי ובלב חבריי לטיול

    בטח את שואלת איך זה שייך לפרשת ואישה ? אז זה קשור לבחירה שלי אני שמחה לספר לכן
    על הסיפור, ההספד, שהאירו לי מתוך דפי השיעור, עשו לי טוב, הורידו לי דמעה, ובהזדמנות זו להגיד תודה ענקית

    ואני רוצה בזה להקדיש את זה באמת לשליחי הודו באשר הם (חב”ד וברסלב) – אם לא הייתי מגלה את היהדות שם מתי הייתי מגלה אותה

    החיבור האוהב הזה של עם ישראל מתנוסס במלוא הדרו אצל חסידי חב”ד.

    אם יש אנשים שאהבת ישראל מתנוצצת בלבבם, הרי הם החב”דניקים

    שבאמת אוהבים כל אחד, וכעת יש לנו כזו שלוחת חב”ד בגן עדן, מירה שרף,

    שעלתה לשם אחרי שהיא אהבה כל יהודי בהודו כשם שאהבה כל יהודי בקריית מלאכי.

    בדלות של דלהי היא איפשרה לכל ישראלי להרגיש מה זה שבת. סיפרו עליה

    שהיא רקמה כיפות – לא כיפת ברזל שלא עזרה לה כלל בשעת הצרה. היא אמרה

    “אני לא אשים להם כיפת קרטון”. לכל אחד עשתה דוגמא על הכיפה שלו. לא סתם בחר בה הקב”ה.

    היא שליחת חב”ד, היא שליחת ציבור והיא עומדת עכשיו מול כיסא הכבוד בשם כל האימהות,

    בשם כל הנשים, בשם כל התינוקות שלא זכו להיוולד, בשם כל עם ישראל ואומרת לריבונו של עולם

    “באתי בשם האהבה. מגיע גם לנו שתאהב אותנו. אתה חושב שכשהגיע אלי בדלהי איזה פריק הסתכלתי

    איך הוא נראה ואיזה ריח ואיזה רסטות? העברתי, באהבתי אותו.

    לא דקדקתי איתו בפרטים. אל תביט בי בפרטים, ריבונו של עולם. תאהב אותנו!”

    אני לא יודעת אם לרבנית יצא להתארח בדלהי, או אולי להתארח אצל מרים שרף זצ”ל , אני לא זכיתי להתארח אצלה , וחבל, אבל כן הייתי

    בבתי חב”ד ובתי ברסלב אחרים ברחבי הודו וזו הבחירה שלי כאות תודה על האירוח הנפלא ובאמת על האהבה על תנאי :)

    ומדברי הרבנית על גבי דפי פרשת השבוע היה חיבור ותודה גם ממני לאותן משפחות נפלאות שם בארץ הנכר

    תודה רבה לכן כבוד הרבנית ימימה מזרחי ויקרת המדהימות, על הבמה להגיד על אשר ליבנו פתאום מקוראת בסתר הפכתי להיות

    מודה, ומוקירת תודה

    שנמשיך להשתמע תמיד בשמחות ובאהבה, מגיע לכן להיות מובילות נשים לשמחה

    אוהבת
    חניתה

  143. איילה דמרי:

    יקרת היקרה,
    האמת,אחרי שראיתי את רשימת התגובות הארוכה,אני לא יודעת אם יש לי מה לחדש,
    ובכל זאת אכתוב את שעל ליבי.
    הדבר הראשון שתפס אותי מהרגע שבו התחלתי לשמוע את הרבנית בשיעורים,
    היה העברית המשובחת שלה,שכ”כ נדירה במחוזותינו,לצערי.
    אפילו הח’ והע’ נשמעות אצלה חינניות…
    ואם כבר עברית,אז כמובן שחידושי הלשון נמקוריים מעלים לי חיוך כל פעם מחדש
    (התברסלבו…מבכי…) וכל זה עוד לפני שדיברנו על התוכן…
    תמיד כשאני מקבלת את השיעור המודפס,הדברים הראשונים שאני מחפשת הם דווקא
    הסיפורים הקטנים של הרבנית והקישורים שלה לאקטואליה ולמה שקרה השבוע.
    מרגשים כל פעם מחדש סיפורים שכותבות (או מספרות ) לה נשים ובמיוחד אני נהנית
    מסיפורי ניסים וכ”כ מתחזקת מהם! אחרי שאני קוראת אותם,אני פשוט בטוחה שגם לי יקרה נס! איזה כיף שאני פתיה…
    זה גם נורא כיף שפתאום יש כל מיני צידוקים שהרבנית מוצאת(או ממציאה,אבל מה זה משנה) לחולשות נשיות שלי.למשל אהבתי לתכשיטים. איך שמחתי לקרוא את משנתה שלך הרבנית בנושא הזה! או איפור.תמיד קינאתי בנשים הטבעיות האלה שמסוגלות
    לצאת לעבודה(או לחתונה!) בלי איפור, במראה “טבעי”, וכמה הצטערתי שאני ממש לא כזו. לא מסוגלת לצאת מהבית בלי המייק אפ שלי.ופתאום הרבנית אומרת שלא רק שזו לא בעייה אלא אני גם עושה חסד גדול עם הזולת (“נאמן רוח – מכסה דבר”!)
    איזה אושר!
    נסחפתי קצת אבל באמת שזה ממש על קצה המזלג.
    בזכות השיעורים המקסימים אני מרגישה יותר מחוברת לנשיות שלי,לאמהות שלי,
    להיותי בת זוג,להיותי בת מלך.
    תודה לך הרבנית ימימה האהובה. מאחלת לך המשך סיעתא דשמיא גדולה,כוחות גוף ונפש כדי להמשיך ולחזק אותנו,בנות ישראל, שכ”כ זקוקות לחיזוקים האלה,שכ”כ צמאות למים החיים האלה.

    אוהבת, איילה.

    נ.ב – תודה מעומק ליבי על הסרטון ששלחתן בזמן מבצע “עמוד ענן” – החלום של קרן אור.
    בתור תושבת באר שבע המופגזת, זה היה ממש במקום ומאוד חיזק אותי והזכיר לי
    מהם מקורות החוסן האמיתיים שלנו. ישר כוחכן!

  144. אירית:

    קשה לבחור רעיון אחד, כשבכל שבוע מתחדשים בשיעור של הרבנית רעיונות רבים ומיוחדים כל כך…
    בכל זאת, הדבר שמיד נזכרתי בו היה מפרשת בראשית, הפירוש על הפסוק “ואדם אין לעבוד את האדמה” – כשהרבנית ציטטה פרשן (הלוואי והייתי זוכרת כעת מי..) שאמר: “לא היה מי שיכיר בגבורתם של גשמים”.
    והרעיון שנבע מכך היה שעצם היכולת להכיר טובה ולהביע אותה, הוא כבר מניע את הדבר הטוב שיקרה, ולאו דוקא הבקשה המפורשת (למשל – לא רק “ותן טל ומטר לברכה”).

    לקחתי את הרעיון הזה איתי מאז, ואני מאד מאמינה בו.
    יש כאן תובנה פסיכולוגית מאד עמוקה – כשאדם מאמן את עצמו לראות כמה טוב יש סביבו, ולהביע זאת כלפי חוץ (ולא רק לשמור את הכיף לעצמו, ולהוציא החוצה דוקא את הביקורת והתלונות…) הוא יוצר לעצמו סביבה של “טוב”, ואז הוא גם ממש חש בזה.
    מעבר לכך, בודאי שאדם משפיע על סביבתו, באופן ישיר ובאופן עקיף ולא גלוי, ולכן הבעת הטוב, גם תיצור טוב נוסף בעולם.
    היום אומרים “מחשבה יוצרת מציאות”. בעיני זה כיוון טוב אבל הכרת הטוב גם נותנת למחשבה את התכלית החיובית.
    וזה המקום להכיר טובה ענקית על הדברים המחכימים, מחזקים ומקדמים שאני זוכה לקבל בכל שבוע, בזכותכן, יקרת והרבנית ימימה. תודה!

  145. עינת לוי:

    שלום רב,
    אני תלמידה שלכם כבר שנים רבות אני קוראת לזה “תלמידה מאחורי הקלעים” שכן אני תמיד לומדת דרך השיעורים הנשלחים במייל.
    אני עובדת במכון האונקולוגי בשע”צ במחקרים קליניים ומידי פעם אני מוצאת התייחסות למחלקה שלנו ולפועלנו.
    אחד הדברים שחדרו לליבי בהקשר זה היה החידוד שנתתם לעובדה שאנו מיילדים את המטופלים שלנו לחיים הבאים למעשה מלווים אותם לשלב הבא קארתם לזה “המיילדות” לעולם הבא , זה מדוייק ונכון.
    ברצוני לשתף אתכם במשהו אישי אני חוגגת יום הולדת 40 בט”ז טבת ממש עוד מעט, ולמדתי עם השנים ודרככם לקבל את השנים באהבה ובחן . אחד התפילות שלמדתי לבקש מריבונו של עולם שייתן לי שמחה כאילו (זה ה”כאילו” שלכם מפסח)
    יש לי זיווג מקסים וכאילו הכל מסודר בחיי גם אם לא אז לפחות שיהיה השמחה האמיתית כאילו הכל טוב . וזה עובד ויש שמחה והכאילו הוא שיעור חשוב בחיים כי מה שחשוב זה מה שבםנים ללא כל קשר למה יש ומה אין .
    אז תודה על ה”כאילו” .
    בברכת חנוכה של אור ושמחה

  146. גילי:

    שלום יקרת,

    שני דברים מלווים שאני לומדת מהקבית מלווים אותי ביום-יום –
    1. שאמא לא צריכה לעשות הרבה, פשוט לשבת והילדים כבר יבואו אליה…(ואז להאיר פנים וכו’…)
    2. אני לא מסובבת את העולם, ולא מזיזה אותו. אם יש משהו במציאות שמפריע לי – שאני אבדוק מה אני צריכה להזיז בעצמי.

  147. אמא:

    לפני חצי שנה נפטר בני ממחלה קשה בהיותו בן שנתיים בדיוק. מעבר לידיעה שהרבנית ימימה עברה ניסיון דומה ושרדה… לקחתי ממנה את תיאורה על בוא המשיח. ימימה אמרה באחד השיעורים (מקווה שאני נאמנה לדבריה בדיוק) שכשיבוא משיח, יהיה לנו, האימהות השכולות, מקום של כבוד בקרבת השיירה שלו ושל כל המתים שיקומו. במהלך השבעה ובכל ניחום אבלים שאני הולכת אליו אני אומרת לעצמי ולאבלים – עכשיו יש לנו אינטרס אישי שיבוא משיח… בע”ה שנזכה בקרוב לבואו ולתחיית המתים.
    שכוייח ובהצלחה!

  148. מירב מגן:

    לרבנית ימימה וליקרת היקרות מאד!
    כל כך הרבה דברים מאירים לי מתוך שיעורי פרשת השבוע, שאני פוחדת לחטוא ולרשום רק חלק מהם…
    באופן כללי, אני בדרך כלל מנסה להטמיע בתוכי את הרעיונות שמועברים דרך השיעורים עד שאני כבר לא זוכרת את העצה /את הרעיון…. אבל ברור לי שעבר בי שינוי ואני הופכת לאדם טוב יותר ומאושר יותר!
    אני אוהבת את העברית המדהימה של הרבנית, את הסברי המילים שאף פעם לא חשבתי עליהם (אסנת – אסון, אינוס, היום הרת עולם – הריון..וכו’), את הניתוחים הספרותיים המרגשים של שירים שכתבו גדולי ישראל, את המגוון של רעיונות שהרבנית מקבצת מכל כך הרבה מפרשים, את הפרשנות האקטואלית להיום ואת הרעיונות המבריקים של הרבנית עצמה…
    כשאני מנסה להיזכר ברעיונות, נראה לי שבעיקר האיר לי הנושא של חשיבות הכרת הטוב, ורש”י המקסים לפרשת בראשית “ואדם אין…”, וכן נושא “העמדת הפנים” והארת הפנים… הנושא של גמילות חסד- בעיקר בתוך המשפחה – לבעל ולילדים , ולימוד הזכות על עם ישראל ששזור כמעט בכל שיעור של הרבנית…
    אני אוהבת את הלימוד ומוסר ההשכל שרבנית לוקחת ישירות מתוך מעשי האבות וסיפורי התורה וכמובן את כל הבדיחות והסיפורים המרגשים עד דמעות…
    תודה על הכל!

  149. שרה:

    אני קודם כל רוצה להגיד לכם תודה
    עברנו שנתיים נורא קשים בעלי לא עבד הוא היה בדכאון הילדים שלי סבלו ואני הייתי במצב שלא היו לי בוחות להמשיך והתחלתי לקרוא את השיעורים של הרבנית בשבת. כל שבת בבוקר הייתי (ואני עדייו כל שבת בוקר) בוכה למה? כי הרגשתי שהרבנית מדברת אלי כל שבת כדי לתת לי כוח ולראות ששום דבר לא סגור ואפשר לקוות. אסור לוותר.
    אני לא זוכרת איזה שיעור דיבר איתי יותר מהשני אבל השיעור האחרון היה השיא של הבכי הכל לטובה ולפעמים לא מבינים את הדרכים שהקב”ה לוקח כדי להביא אותנו למקום שלנו.
    ניסים יש לי הרבה לספר אבל אני יודעת שהיתה לי מסימה גדולה כדי להציל את בעלי ואנחנו בדרך הנכונה בגלל זה פחדתי, כמו אסנת שהיגיע למצרים כי יוסף יהיה שם גם והם יתחתנו אנחנו הגענו לישוב שלנו ופה פגשתי את האנשים הטובים כדי להתקדם
    המשפט שאני שומרת בלב היום ”בת ישרל אין שחור שאין לא שחר” עוד לפני כמה זמן לא יכולתי להאמין שזה אפשרי, חשבתי שהקב”ה לא שומע את התפילות שלי היום אני ממשיך להאמין. השנה יש לבן שלי היחיד בר מצווה אם לא רציתי לחשוב על זה עד היום אני עכשיו מתחילה לדמיין ולחלום ואני רואה שזה משפיע על המשפחה שלי. הבנות הגדולות כל הזמן צורכות זה מסר מהרבנית. הרבנית אמרה …. אמא שלי נרדמת ומתעוררת עם הרבנית.

    אז יש לי רק מיה אחת או שתיים
    תודה רבה

  150. רחל:

    יקרת והרבנית ימימה היקרות,
    מאוד רציתי להגיע לשעורים, ולאחר שמצאתי את פתרון השעורים במייל , כך אני מדפיסה אותו ובערב שבת להנהיתי או ביום חמישי בשעות המאוחרות שצריך להמתין לבישולים שיסתיימו.
    בני הבית תמיד אומרים לי שאני קוראת “מה את צוחקת עוד בדיחה של ימימה?” לפעמים זה כל כך אמיתי ונכון ואני מרגישה “נורמלית” ונותן לי חיזוק להמשיך הלאה להרגיש בת מלך ובת ישראל. חבל שלא הכרתיך בימי רווקתי, את כל כך תומכת ונותנת להן עדוד, ומי כמוני יודעת כמה זה דרוש. יהי רצון וכל תפילותינו על בנות ישראל יתקיימו במהרה – “עוד ישמע בהרי יהודה…”. חזקו ואמצו והמשכנה בפועלכן הקדוש והגדול לעם ישראל, ולקדוש ברוך הוא.

  151. טל:

    יקרת שלום

    קשה לי מאוד להצביע על דבר אחד ..כי בשבילי כל שבוע מחדש השיעור מדבר עלי או אליי..ומאיר לי במשהו שכרגע אוחז בי.

    דבר אחד שמאוד מלטף אותי תמיד זה שהרבנית תמיד אומרת שהשם לא שכח אותך..

    אני אישית בכל פעם שאני מרגישה נפילה אני מבקשת מהשם שירא לי שהוא אוהב אותי..וב”ה השם תמיד מחזיר לי איתות כלשהו…

    ועוד דבר חשוב אני מאוד נהנת מזה שהרבנית מדרבנת את הבנות להיות מטופחות ובעצמה נותנת דוגמא אישית מקסימה.

    תודה רבה על זה שאתן קיימות ומקיימות אותנו כל שבוע.

  152. אבישג:

    לרבנית ימימיה המקסימה וליקרת הנפלאה !

    השיעורים שלכן תמיד מהווים מקור כוח מחשבה ויציאה משגרה אפורה של בית עבודה ילדים … המכניסים תוכן אמיתי יהודי ומציאותי לחיי .. ותמיד בכל שיעור יש משהו שפוגע בול אם זה בזוגיות ואם זה עם הילדים.. זכור לי בפרט שהרבנית אומרת שצריך ללוות את הילדים בבוקר לגן/ביה”ס… אחרי שבבוקר אני קמה הפוכה/לחוצה/להכין סנדויצים/להתארגןבעצמי /להעיר את הילדים להלביש/אוכל בבוקר ומהר מהר לצאת שלא נאחר… עדיין הרגע בו נפרדים תמיד בנשיקה וליווי … ושיהיה לכן יום נפלא ותודה :)

  153. לירון:

    יקרת והרבנית ימימה היקרות,

    קודם כל אני יתחיל בתודה ענקית, תודה על מי ומה שאתן, אתן עובדות כל כך קשה בכדי לשמח נשים אחרות, זאת לדעתי אחת המצוות הכי גדולות…
    אני בעלת תשובה כבר 5 שנים ברוך השם, וכל הזמן אני נתקלת בשאלות שאין לי עליהם תשובה והפכתי להיות מנויה לפרשה לפני כמה חודשים (אני לא מבינה איך לא עשיתי זאת כבר לפני…) ומאותו היום אפשר להגיד שכל מה שאני חושבת עליו באמצע השבוע מובא בדפים המדהימים שאתן עורכות וכותבות, בכל יום חמישי כשבעלי מביא לי את הפרשה לבית אני קוראת כותרת אחת ומזילה דמעה וצוחקת ביחד, בבתקופה האחרונה בעיקר אני מרגישה שהשם שולח לי את התשובות דרכן, אתן פשוט שליחות של בורא עולם!!! עברתי תקופה של מלא בלבול ושאלות לגבי העבודה, שלום בית והכי חשוב חינוך ילדים וכל פעם הרגשתי שאתן עונות לי דרך הדפים מבלי לדעת בכלל… מדהים!!
    תודה על המחשבה המדהימה על המתנה, אבל אתן באמת המתנה הכי גדולה בשבילנו…
    לא זכור לי משהו ספציפי שאני יכולה לתאר, פשוט כל שבוע מחדש אני מגלה משהו חדש במיוחד כאחת שהיא חוזרת בתשובה ואף פעם לא ידעה מה זאת התורה הקדושה לעומק זה בכל שבוע מחדש מחדד לי את הפרטים של התורה המדהימה שלנו…
    שיהיה לכן ולכונו חג חנוכה שמח, חג מלא באור וניסים שנדע תמיד רק בשורות טובות, ותמשיכו לעשות עבודת קודש…

  154. שולמית:

    וואו, מרגש לראות את כל התגובות! ה”מפעל” שלכן הוא ממש נס גלוי. היכולת של הרבנית לגעת בנפשה של כל אחת מאיתנו, זה ממש מתנה מהקב”ה וברור שיד ה’ מכוונת הכל…הגאולה קרבה :)

    נזכרתי בעוד משהו-הרבנית נתנה דימוי יפהפה, כמו שרק היא יודעת-כשאת בתקופה פחות טובה ומרימה ראש לשמיים, בתפילה, בבכי, בינתיים הקב”ה “מאפר” אותך כביכול, צובע אותך בצבעים אחרים ויפים…

  155. טל:

    ימימה ויקרת היקרות

    לא יודעת איך העולם מתקיים בלעדכן

    כל שבוע מחדש
    המריבות עם הבעל הילדים שעולים על הראש.
    האנשים הלא מפרגנים והשם שלא שוכח אותנו אף פעם..טוב שאתן מזכירות לנו את זה אנחנו שוכחות זאת בכל נסיון כמעט.

  156. עדי מרקוביץ:

    בס”ד

    כ’ כיסלו התשע”ג

    אנו רוצים להודות לכן על השיעורים הנפלאים.
    אנו מצפים להם בכל שבוע מחדש, וכל שבוע אנו מופתעים איך הרבנית מצליחה להכניס את חיי היום יום לתוך פרשת השבוע.
    השיעורים שופכים אור יקרות על החיים וגורמים לנו להבין שיש דברים שהם נשגבים מאיתנו, ומחזקים בנו את האמונה שיש מי שרואה, מתכנן ומסובב הכל מלמעלה, ולכל דבר שמתרחש יש סיבה טובה ממנו יתברך.

    אחד המשפטים מני רבים שתפס את עניינו הוא : אומר השפת אמת: דורשי ה’ לא יחסרו כל טוב. לאנשים צדיקים לא חסר שהכל-הכל יהיה טוב, כי בכל דבר הם מוצאים את הכל.
    להתלונן זה הדבר הכי קל, אבל במקום להתלונן צריך לחפש את הטוב, הרי בכל דבר מסתתר טוב השאלה היא באיזה זווית ראיה’ האדם מסתכל על מה שקרה.

    מי יתן והקב”ה יאריך ימיכן בטוב ושנותיכן בנעימים, חזקו ואימצו, ושתזכו להמשיך להפיץ תורה ולהאדירה.

    מרקוביץ עדי ואורן פתח תקווה

  157. מיכל:

    הרבנית ויקרת היקרות!!
    קודם כל תודה רבה רבה! =]

    מה שאני ממש זוכרת ועדין מלווה אותי מהשיעורים זה המשפט של הרבנית- כל פעם שאין לך כוח אל תגידי “אין לי כוח”- תגידי “תן לי כוח”

  158. אמינוב מרים:

    יקרת היקרה והרבנחת ימימה יקרה ואהובה
    לרשום לכן מהו המשפט, ציטוט, רעיון, מילה זה כמו לבקש מאדם שיגיד את מי הוא אוהב יותר את אבא או את אמא, אז אותו אדם יענה “מה זו השאלה הזו בטח גם את אבא וגם את אמא” כך גם אני ב”ה אוההת את האימרות, משפטים, פירושים, רעיונות המקוריים ויקרי פז של היקרה לנו מכל הרבנית ימימה ואפילו את ההקדמות הטרום העלוניות שלך יקרת אני נורא אוהבת, את הניסוח והכתיבה!
    אשריכן ואשרינו שזכינו בכן כמתנה ע”י בורא עולם טוב ומטיב!
    תודה רבה על הכל ! עלנה והצלחנה!

  159. ציפי:

    שלום לכן יקרות מפז!

    להיות רעיה ואמא
    להמשיך לצעוד קדימה
    למלא את הבית באור ואהבה
    שמחה, חום וחדוה.

    בכל שבוע ללמוד תורה
    עם דרך ארץ מלא אורה
    כמו לוליין על חבל דק
    אנו לומדות כמו במשחק.

    יש המון כללים ברורים
    עם שפע צחוקים
    בוירטואוזיות מרשימה
    עם העברית, את מדהימה

    לכל מילה – פירוש
    ולכל משפט – דרוש
    אנו שומעות ומתרגשות
    בוכות וגם צוחקות

    לכולן את מאירה פנים
    ומצליחה לעודד רוח נכאים
    בחיוך בנועם ובחן
    את מעשירה את נשות הח”ן

    להיות אמא במשרה מלאה
    ובכל התפקידים בבית, להיות גאה
    לבצע הכל מתוך שמחה
    הן, אני בת ישראל אהובה!

    ועלי מוטלת החובה המדהימה
    שיש רק לאשה חכמה!
    להפיק את המירב והמיטב מהשיעורים
    להיות אשה “מהסרטים” !

    את כולנו את מעצימה
    “כל כבודה בת מלך פנימה”
    יש לך תפקיד חשוב בשרשרת הדורות
    להוות דוגמא אישית לכל הבנות

    תפילה, ברכות ותהילים
    נותנות כוח לילדים
    שפע עצות לזוגיות ואהבה
    לחיים של ברכה ושלוה

    תקצר היריעה מלכתוב את כל ה”סוד”
    ואנו תמיד שואפות לעוד.
    עוד תורה מפי הרבנית ימימה המחכימה
    ויקרת, יד ימינה.

    כל יום אני מודה לה’
    תודה על המשפחה
    הפרנסה הבריאות והברכה
    על האיש היקר, הילדים המתוקים
    וגם על דברים שלא תמיד רואים!

    תודה לכן על התורה המחכימה
    וגם…על ההקשבה!
    אם הייתי צריכה ללכת לאי בודד
    אתכן הייתי לוקחת כדי לעודד!

    עם המון אהבה
    מאחלת, שבעמלכם תראו ברכה
    תמשיכו להיות מקור לאור
    ובכל מקום להפיג את הקור!

    ציפי

  160. ק"ו:

    יקרת שלום,
    הכתיבה של הרבנית בשילוב העריכה שלך יוצרות תוצאה יפהפיה.
    רואים דרך המילים את אהבתכן לתורה ואת שמחתכן.

    אני מאוד אוהבת את שילוב האקטואליה בפרשות.
    ברור שזה לא חומר ששנים “רץ” עימכן, אלא כל שנה זו יצירה חדשה שמתעדכנת בהתאם למציאות החדשה.
    גם הקשר הכמעט אישי, ומכתבייך המרננים המצורפים לכל פרשה נותנים יופי נוסף.

    אחת הפרשות שבהן התרשמתי היתה בראשית.
    מעבר לכך שזו פרשה מדהימה, אהבתי את החיבור המיוחד שהרבנית מצאה בין קיפול כביסה לבין פרשת השבוע.
    בטוחני שזה גם עורר נשים רבות אחרות מתוך השגרה התובענית שלנו עם הבית והילדים, שיהיו בריאים.
    ובאמת, כפי שהרבנית כתבה, לא צריך לחכות ל”סוף” של השלב הזה כי כשהוא יבוא,
    עוד נתגעגע, למרות הקושי הרב, אבל אז אין להחזיר הגלגל לאחור.
    צריך להינות מהתהליך ולא רק מהתוצאה.
    וטוב לקרוא זאת, כי תמיד ה”שעונים המעוררים” הללו מזכירים לנו לצאת מ”הקופסא” ולהתנהל בגישה בריאה יותר, גם אם קשה.
    עד ל”שעון המעורר” הבא…

    תודה,

  161. י':

    בס”ד
    כבוד הרבנית ויקרת פרידמן שלום רב,
    אני מאוד נהנית מפרשות השבוע, הן מעניקות לי הרבה תעצומות נפש
    לעבור את כל משמרות השיש לי ביומיום,
    (עבודה,ילדים,בית,סידורים,משפחה מורחבת,ועוד כהנה וכהנה).
    מאוד התרגשתי לקרוא על הסופגניות.
    אני חולת צליאק,אסור לי קמח על כל מוצריו. בבקשה אם יש מתכון לסופגניות נטול גלוטן אשמח מאוד.
    אני בטוחה שיש עוד נשים שזה אסור להן.
    תודה רבה.

  162. ח"א:

    יקרת יקירתי
    בסימן תודה לבורא עולם אני מרגישה חובה לפרסם את הנס שחויתי לפני כמעט ארבע שנים . יום לפני הבחירות לכנסת
    אני לא משוכנעת שאצליח לדחוס נס כ”כ אדיר בכמה שורות . עד היום בשכבי על משכבי בלילות אני חווה אותו וחשה את עצמי ממש באותו יום .
    לפני קצת פחות מארבע שנים עברתי קולונוסקופיה בגלל דימום . ( אני יודעת שאני מלאה אתכם בפרטים אבל ככה אני יכולה גם אולי לטעת תקווה במי שלצערינו חולה) הרופא היה ד”ר וונגרובר (אז בעין כרם , היום בשערי צדק ) , איש ירא שמיים . כשראה את התצאות צווה עלי לעבור גם סי.טי. וגם אנדוסקופיה . אמר שאאלץ להנתח אך אינו יודע דבר לגבי סוג הגידול . אני כבר ידעתי . נסעתי עם אישי היקר הביתה ואמרתי לו :אני יודעת שהמחלה הגיעה אלי וכמובן אתגבר עליה אך כעת עלי להבין מה הקב”ה רוצה שאעשה . מה עלי לשפר לשנות להגביר . בקיצור איזו מטמורפוזה עלי לעבור . תקפה אותי מן שמחה לא טבעית וממש כל הדרך רק אמרתי תודה הקב”ה . בעלי הוסיף אני איתך בכל ובליבו חשב מה קורה למתבכיינת הכרונית .
    שבוע לאחר מכן עברתי את האנוסקופיה ושני הרפאים ד”ר וונגרובר והשני שאת שמו איני זוכרת קראו לנו ורמרו יש לך גידול ממאיר בחלחולת (רקטום ) ואת חחיבת לעבור ניתוח . כמובן שלא הופתעתי . באתו רגע טלפן ד”ר וונגרובר לרופא בשם פרופ פיקרסקי ואמר לו אלון נמצאית אצלי אשה נחמדה קבל אותה עכשיו ..( סוף סוף קבלתי תואר כייפי) לאחר השיחה ביניהם שאלתי למי אני מופנית ונעניתי למנתח שלך .
    התקבלתי לאחר כשעה .באותו יום היה יום מרפאת החוץ הגסטרואנטרולוגי ועמוס בממתינים .. הרופא הסתכל בממצאים ואמר לי את תהיי אשה בריאה . בקול עניתי הודו לה כי טוב כי לעולם חסדו . אח”כ אמר בעוד תשעה חודשים . בעלי השיב ירחי לידת הבריאות . תצטרכי לעבור ניתוח ראשון להוצאת הגידול , ולהתהלך עם שקית כחצי שנה ואח”כ נסגור אותה בניתוח נוסף . . לא הספקתי לעכל ופרופ פיקרסקי טלפן ואמר מרק קבל עכשיו אשה נחמדה . מרק הוא ד”ר ויגודה , אמר שאינו יכול ובכלל זה לא מועד קבלה . לאחר דקה הסכים .
    ירדנו ליחידה לרדיותרפיה לפגוש את מנהלה ד”ר ויגודה . (יהודי דתי)
    הוא עיין בחומר ואמר צריך לקבוע תוכנית לטיפלי הקרנות וכימוטרפיה . בעלי נשאר לדון עימו בפרטים ואני פניתי לעבור את הסי.טי של בטן אגן חזה . .
    ביתיים השניים גלגלו שיחה בעניני רוח ויהדות ובעלי ביקש שיטפל בי במסגרת הש.ר.פ. הם דנו גם בענינים טכניים ובינתייםצ סיימתי את הבדיקה .
    כל הדרך ניסיתי לעכל את הכל ופתאום טלפן ד”ר ויגודה והודיע שלפי תוצאות הסי.טי . הגידול נמצא רק ברקטום . שבוע לאחר מכן החלו הטיפולים המשולבים שערכו חודש וחצי , חמישה ימים בשבוע . בינתיים קבעתי כבר ניתוח עם אלון .
    לחשוב שהכל התרחש בערך בחמש שעות הוא במסגרת הלא טבעי . הניסי ההשגחה הפרטית .
    מאז שלוש שנים אני במעקב וב”ה בריאה . . מעולם לא הזלתי דמעה אחת אך לפעמים אני מתחילה להתבכיין על שטויות ואז מתאפסת ופונה אל בורא עולם שיאיר את דרכי אל עשיית הטוב .
    אני מקיימת בביתי שיעורי תניא ושיעורי אהבת האדם היהודי. הסיפור לגבי השיעור קשור בסיפור הקודם אך עליו – נספר בפעם אחרת
    .

  163. צ"ס:

    שלום לכן יקרות מפז!

    להיות רעיה ואמא
    להמשיך לצעוד קדימה
    למלא את הבית באור ואהבה
    שמחה, חום וחדוה.

    בכל שבוע ללמוד תורה
    עם דרך ארץ מלא אורה
    כמו לוליין על חבל דק
    אנו לומדות כמו במשחק.

    יש המון כללים ברורים
    עם שפע צחוקים
    בוירטואוזיות מרשימה
    עם העברית, את מדהימה

    לכל מילה – פירוש
    ולכל משפט – דרוש
    אנו שומעות ומתרגשות
    בוכות וגם צוחקות

    לכולן את מאירה פנים
    ומצליחה לעודד רוח נכאים
    בחיוך בנועם ובחן
    את מעשירה את נשות הח”ן

    להיות אמא במשרה מלאה
    ובכל התפקידים בבית, להיות גאה
    לבצע הכל מתוך שמחה
    הן, אני בת ישראל אהובה!

    ועלי מוטלת החובה המדהימה
    שיש רק לאשה חכמה!
    להפיק את המירב והמיטב מהשיעורים
    להיות אשה “מהסרטים” !

    את כולנו את מעצימה
    “כל כבודה בת מלך פנימה”
    יש לך תפקיד חשוב בשרשרת הדורות
    להוות דוגמא אישית לכל הבנות

    תפילה, ברכות ותהילים
    נותנות כוח לילדים
    שפע עצות לזוגיות ואהבה
    לחיים של ברכה ושלוה

    תקצר היריעה מלכתוב את כל ה”סוד”
    ואנו תמיד שואפות לעוד.
    עוד תורה מפי הרבנית ימימה המחכימה
    ויקרת, יד ימינה.

    כל יום אני מודה לה’
    תודה על המשפחה
    הפרנסה הבריאות והברכה
    על האיש היקר, הילדים המתוקים
    וגם על דברים שלא תמיד רואים!

    תודה לכן על התורה המחכימה
    וגם…על ההקשבה!
    אם הייתי צריכה ללכת לאי בודד
    אתכן הייתי לוקחת כדי לעודד!

    עם המון אהבה
    מאחלת שבעמלכם תראו ברכה
    תמשיכו להיות מקור לאור
    ובכל מקום להפיג את הקור

  164. ד"ד:

    יקרה יקרה
    כמה צדקו הורייך בבחירת שמך, כשמך כן את. וחשבתי לעצמי שלא ניתן לבחור משהו אחד מיוחד, כי החלטתי לעצמי שמכל שיעור אבל מכל שיעור, אני מאמצת רעיון, תובנה, אמירה ומנסה ליישם אותה וכך אני עושה מדי שבוע בשבוע, לעיתים חשים בשיפור מיידי ולעיתים מרגישים בו לאחר זמן, בכל מקרה ההחלטה של לעשות מעין חשבון נפש שבועי- עושה נפלאות.
    מעבר לכך המילים שלך, ההערות והארות לפני כל שיעור מהווים קסם מיוחד, אל תמעיטי בערכן.

    יישר כוח ענק והמשיכי במלאכתך המבורכת

  165. א"ד:

    אני
    בס”ד יקירת שלום ובשורות טובות אין לי אפשרות להתחבר למשוב כי זהו המייל של העבודה אני אנסה דרך הבית בכל מקרה כל מילה ומילה של פרשת השבוע חודרת לי לנשמה עמוק וכמעט כולן נשארות חרוטות במיוחד אני תמיד אומרת את המשפט של הרבנית ציפיות יש רק בכריות ואז שמחה פורצת מכל עבר . החיזוקים שאני קוראת בכל שבוע עזרו לי מאוד לעבור תקופה מאוד מאוד קשה עם בני וברוך השם אני החודש זוכה לניסי ניסים אני גרושה ובני הקטן חווה את הגירושין לצערי בצורה מאוד קשה לאחר כשנה וחצי של בעיות התנהגות קשות בבית הספר ובבית בחודש האחרון הוא עבר בית ספר למסגרת שמתאימה לו. בנוסף לקחתי על עצמי כיסוי ראש והילד פשוט פורח ומשתפר ואפילו עושה שיעורים משהו שלא ראיתי אותו עושה מזמן אז תודה לבורא עולם על הניסים וגם לכם על החיזוקים הבלתי פוסקים שנתנו לי כוח להמשיך ולהאמין בשמחה שהכל לטובה ואכן זה כך שיהיה לכן חג שמח עם המון אור. (דרך אגב אני ימימה הוליק – מכורה לדברי התורה של הרבנית תבורכו מפי עליון ויהי רצון שגם לכן יקרו ניסי ניסים וישועות לרוב אמן)

  166. י"ל:

    הי יקרת ,קודם כל רציתי לשתף אותך בקשר לשיעורים של הרבנית ימימה ,כבר סיפרתי לה על זה…..
    לפני בערך שנה ילדתי ב״ה בן ושבת לפני הברית מאוד התלבטנו אני ובעלי לגבי 2שמות שאחד מהם זה נועם,והייתי באמצע ליקרוא את השיעורים ביקשתי מהקב״ה שישלח לי סימן דרך השיעור שקראתי ובדיוק 2 דקות אחרי ניתקלתי בפסוק:״ויהי נועם הקב״ה עלינו ומעשי ידינו …….״
    וקוראים לו נועם אליהו ב״ה!

  167. מ"א:

    יקרת ,הרבנית והעוסקות במלאכה
    קראתי אתמול את המייל וכ”כ התרגשתי ( את הדמעות אני משייכת לתירוץ ההריון המתקדם , ב”ה)
    לא הצלחתי אמנםלהיזכר בכל המשפטים והציטוטים הרבים שאני חיה ונושמת מדברי התורה האדירים הללו. אבל בלי נדר החלטתי שלפעמים הבאות אצור לי מחברת בה אעתיק אשמור ואנצור את המשפטים שמאירים לי.
    בכל מקרה המון תודות לכן דברי התורה המרנינים הללו נותנים כ”כ הרבה כח- בבית עם האיש , הילדים, ילודה, גידול וחינוך. בעבודה- השילוב עם הבית , האתגרים עם שאר אנשי הצוות והתלמידים. אין לי ספק שאני אני שמחה ויוצרת בע”ה בשמחה הרבה גם בעזרתכן.
    תודות
    אוהבת

  168. רעות:

    לרבנית ימימה ויקרת האהובות.
    כבר כמה שנים שאני מנויה לרבנית.
    בכל שבוע שאני קוראת את ימימה אני מרגישה חלק מדבר גדול שנקרא ‘עם ישראל’.
    אני מרגישה ילדה קטנה, על אף שאני כבר בת 27.
    אני מרגישה בת מתבגרת, על אף שאני מורה ומחנכת,
    אני מרגישה רעיה, אפילו שהוא עוד לא מצא אותי..
    אני מרגישה אמא, למרות שעוד לא זכיתי..
    ובעיקר אני מקבלת כל פעם כח חדש ומחמם להמשיך להאמין לשמוח ולהקרין אהבה.
    מתוך תפילה ומתוך תורה עמוקה.
    תודה על כל מה שהינכן בשבילי (ממש קשה לי אם אני לא קוראת את הדפים פעם אחת..)
    ה’ ישמח את כולנו בביאת הגואל במהרה,
    ובהתחזקות של אמונה להגשמת משאלות ליבנו לטובה..
    רעות.

  169. ס"ח:

    אתמול הייתי בחפש ונסעתי לקבר רחל ולכותל לרגל בת המצוה של בתי. הפעם התרגשתי במיוחד בעקבות החומר שהרבנית הטעינה בי אודות רחל אימנו.
    אינני יכולה מדי להשקיע בתגובה אך מוכרחה אני לציין שכאמא ל8 ילדים בל”ה עובדת ועסוקה עד למעלה מן הראש..שעוריה של הרבנית הם הכח המניע שלי לשבוע החדש, עונג שבת אמיתי לי ולבני משפחתי בשלחן השבת.ולא פחות גם לבעלי שהוא ת”ח בעצמו. ובכל שבוע יש תמיד את הנקודה שתופסת את ליבי ומאותתת לי במשך השבוע הבא לשפור התנהגותי כאמא וכרעיה .למשל השבוע תפס אותי הנושא של מאור הפנים-שצריך שיהיה במידה מרובה על מנת שיהיה ממה להפחית בעת הצורך..ובשבוע הקודם הערצתי מאד את לאה –כי כ”כ רוממת את מי שהיתה בשוליים עד כה בעיני,ואפילו הקפדתי לחכות לבעלי בשובו מן הכולל כל אותו שבוע ב 23:00 בלילה למרות עייפותי ושתינו כוס תה יחדיו,לפי המלצתך.
    והכי חשוב..את המייל אני מקבלת בשעה שאני כבר יוצאת מהעבודה (אחרי 15:00)ולכן אני טורחת כל יום שישי לצלם את השעור כי השבת פשוט ניראית אחרת בליווי ימימה.
    תודה תודה ושוב תודה על הכל,ובמיוחד ליקרת על העריכה המדהימה והברורה!

  170. ש"ד:

    שלום לכן יקירות!!!

    כיצד ניתן להודות לכן על פנינים יקרות מפז???

    פנינים סדורות ,מאירות, מחכימות ,מלמדות ומדריכות, מצחיקות

    פנינים שמלוות ,שנותנות -בעיקר כח, שמטפחות אמונה שמחזקות .

    שנוטעות בי כוחות ואוספות אותי להתרכז במטרה הנעלה של להיות אישה..

    וכמובן שאם אני מדי שבת מקבלת את כל המטען הזה , מסתמא זה משפיע

    עלי על בעלי, ילדותיי,משפחתי וכל הסובבים אותי…

    הכרתי אתכן דרך אישה יקרה לי מאוד ,שבכל הזדמנות הזכירה את שמה

    של הרבנית ימימה מזרחי :לפני שבת ולפני כל חג ולכל עניין ודבר- “ימימה אומרת ש…”

    ומאז אני בלי ימימה לא מקבלת את השבת ,השבת – המלכה וימימה -אמא של שבת

    אם אומר שהשבת חסרה אם אין את דפי פרשה ואישה?

    ימימה איך אני אוהבת שאת יודעת תמיד לכתוב בשבילי, ועליי- כל שבת פוגעת פונקט במטרה!

    אין כשאת עורכת את השיעור השבועי אני נצבת לעינייך…

    אז בהזדמנות הזו תודה רבה!!!

  171. ר"ב:

    בס”ד

    ליקרת השלום והברכה

    אני קוראת חדשה שלך כלומר התחלתי לקבל את השיעורים

    לפני החגים.

    הגעתי אליהם דרך הספרון שנתת מתנה ערב תשעה באב שהכניס

    לי תוכן רב לצום תשעה באב וגם ראיה מפרפסקטיבה אחרת.

    גם השיעור שנתת לפני ראש השנה עם הסבר על ברכת הבנים ומה היא חשיבות

    ברכת הבנים.

    בזכותך גם כן כל שבת בקדושה בשניה אחת אני מבקשת על הילדים ועל הפרנסה

    במילה “איה”

    אני מאחלת לך ובני בתך

    חג אורים שמח עם הרבה אור ושמחה

  172. ר"ו:

    שלום ליקרת ולימימה!

    מתנצלת על התגובה המאוחרת. כשזה נוגע לענייני היהדות אני נוטה לקחת את הזמן כי שם זה המקום הכי חודר והכי כואב וגם הכי שמח.

    אני לא זוכרת את שמות השיעורים והפרשות. אבל בעיקר נחרטו לי שני דברים שאני מנסה ליישם אותם ביום יום.
    הראשון הוא לחייך, גם כשהיום קשה וגם כשעצוב בבטן ובלב, לחייך תמיד לבן הזוג ואני כל כך מבסוטה כשאני מצליחה עם זה ואני גם מעבירה מעצמי את העצבות וגם משמחת את בן זוג.

    הדבר השני הוא שזה טוב לרצות, כי הרצון תמיד מספק ריגוש, אני עדיין רווקה ואני מאוד רוצה להתחתן ולהביא ילדים ואני מנסה לדבוק במה שהרבנית אומרת שכשאת נשואה אז יש כאלה צרות וכשיש ילדים יש כאלה צרות וכשאת רווקה ורוצה את הדברים האלה אז זה נורא מרגש לרצות ולפנטז על זה.

    ושוב, זה משהו שכבר ציינתי בעבר אבל אני לא אהסס לכתוב על זה שוב, על הנס האישי שלי. לפני כ5 וחצי שנים הכרתי את בן זוגי. לקראת גיל 25, מעולם לא אהבתי קודם, הכרתי אותו בדיוק כשהתחלתי להתחזק ביהדות. היינו יחד שנתיים וחצי לא קלות, המון המון כאב וכעס ומריבות ועדיין כל התקופה הזאת הרגשתי שהוא האחד בשבילי. נפרדנו לשנתיים ו8 חודשים במשך כל הזמן הזה ניסיתי לצאת לדייטים, נרשמתי לאתרי הכרויות ועדיין בלב הרגשתי שהוא האחד, קיבלתי כל מיני סימנים מסתוריים לגביו אחרי אינספור תפילות ולבסוף לאחר כמעט הגעה לייאוש חזרנו ואנחנו מדברים על חתונה וילדים בע”ה. ומלבד המון ניסים קטנים ביום יום שאני מודה עליהם זה הנס שהכי הפך את הייאוש שלי לתקווה.

    שיהיה יום מקסים.

  173. נ"ל:

    שלום יקרת,
    לפני קצת פחות מ3 שנים התחלתי לצאת עם בחור, היה לי ברור שאם זה לא זה אז הקשר יגמר די מהר… אחרי כמה דייטים התקיימה ביני לבין אותו בחור שיחת “יחסינו לאן?” באותה שיחה הוא העלה איזו שהיא נקודה שמפריעה לו, אפשר לומר שמאד נעלבתי, ואמרתי לו שאני צריכה לחשוב על המשך הקשר בינינו. יום למחרת בתפילת שחרית, ביקשתי מהקב”ה שיעזור לי להחליט כי אני באמת לא יודעת מצד אחד הוא “בחור טוב” אך מצד שני הוא ממש פגע בי!, הגעתי לעבודה וחברה לעבודה נכנסה אלי למשרד והניחה לי על השולחן את השיעור של הרבנית ימימה (שבאותו שבוע הופץ חינם) ואמרה לי ששווה לקרוא… עוד באותו יום קראתי את השיעור וכבר קיבלתי את התשובה… היום הבחור הוא בעלי, ומאז אני מנויה.
    למען האמת, לפני 3 שנים ידעתי לומר איזו פסקה נתנה לי את המתנה הכי גדולה של החיים, היום, אני פשוט לא מוצאת אותה מהסיבה הפשוטה שאני פשוט כבר לא זוכרת ממה כ”כ נעלבתי?!?!?!?!

    יום טוב ותזכו למצוות!

  174. ה"ל:

    תודה על השיעורים המאלפים והמחיים אני מוציאה מהמחשב כל שבוע ושומרת את הממתק לשבת .שיניתן את השבתות שלי… אשריכן נשים שאתן מזכות ו תודה מכל הלב!

  175. נ"מ:

    מהפרשה האחרונה:

    חז”ל אומרים שאדם שעושה את עבודתו באמת חייב לפחוד. חייב. יש לך משרד שבאחריותך – עליך לקום בבוקר ולומר “ה’, אני פוחדת. רק שיהיה בסדר, שלא תהיה פה שום טעות בכספים”.

    אומר ה”שפת אמת”: אדם פוחד הוא אדם אחראי ואמיתי. גם יעקב וגם משה הם אנשי אמת; משה אמת ותורתו אמת, ו-תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב. אמ”ת – ראשי תיבות “אשרי אדם מפחד תמיד”. אדם שפוחד, זה סימן שהוא עושה את מלאכתו באמונה[1].

  176. ר"ב:

    המכתב שלך ריגש אותי ביותר חשבתי לרגע שהוא לי במיוחד כי שיקפת במדויק את מה שאני רוצה לאמר כבר שנים! כמה שהוא קולע לכל לב! באהבה ובתודה עצומה .

  177. ע"ב:

    יקרת יקרה, שלום
    גם אם איחרתי את המועד, אני מעוניינת להגיב…
    השיעורים של הרבנית שאת שולחת לנו מידי שבוע ומידי חג ממלאים את השנה
    בתקוה, בתפילה, באהבות קטנות וגדולות, בשמחה ובדמעה, באקטואליה “מסוננת”.
    כל פעם שאני קוראת את דפי השיעור (ואני מהראשונות שהגיעו לבית הכנסת ע”ש
    רבי מאיר בעל הנס בשערי חסד, כשעוד היה אפשר להגיע 5 דקות לפני השיעור
    ולשבת ב”מקום קבע”, לפני שעזרת הנשים שלמעלה נפתחה….) בקיצור אני קוראת
    מתמידה כבר שנים, והרבה דברים ונושאים, מילים ובדיחות אני כבר לכאורה
    מכירה, אך כל פעם אני מבינה נדבך נוסף וכל פעם זה “תופס אותי” במצב אחר
    ותמיד כייף להיזכר.
    וזה מטמיע בי לאט לאט רעיונות נשגבים. השיעורים חיזקו בי את האמונה. את
    כושר התפילה, ושדרגו את התמודדותי עם מצבים שונים.
    בקיצור, התחלתי לכתוב שכל פעם כשאני קוראת את השיעור, אני בעצם מתפללת ומייחלת.
    כייף גדול ושמחה!
    חיזקו ואמצו !!! תזכו למצוות, לברכה והצלחה!

  178. ח"א:

    בוקר טוב לכן כבוד הרבנית ימימה ויקרת (יקרה מפז) כבר אמרנו :-)

    איזו בשורה טובה קיבלתי על הבוקר!
    כל הכבוד לתורה, לכן ואיזה כיף וכבוד לנו שאתן כל הזמן חושבות
    איך לשמח אותנו – ומצליחות!!!
    הלוואי והקב”ה יזכה אתכם בשמחות ובישעוות טובות אמן !!!

    אני “דתי לפי דעתי”, ומעריצה וקוראת נאמנה של פרשת ואישה
    כבר הרבה הרבה שנים, הקוראת בסתר
    כל שבוע פרשת השבוע מפי הרבנית כאילו מכותב עבורי, חוכמת התורה חוכמת הנשים
    וההנאה הינם יהלומים אמיתיים עבורי והם שזורים בתוך מחרוזת מיוחדת לסופש שבוע מיוחד
    לי ולמשפחתי הצנועה.

    אני קוראת אתכם כבר ביום חמישי כשזה חם חם מהתנור. הרבה פעמים אני פשוט מפסיקה את הקריאה
    ופורצת בבכי על נפלאות התובנות והחכמה היהודית הזו (אני יודעת שהרבנית שלנו זכתה בסוג של פתיחת צינור
    הארה והכל פשוט מתקשר הן לפרשת השבוע והן לאקטואליה היומיומית – על זה תמיד אומרת “בן פורת יוסף”)

    לבחור זו בעיה גדולה פרטית שלי, וכאן זה יותר קשה כי הכל פה טוב משובח ומהודר – ברוך ה’

    לפני 9 שנים טיילתי בהודו טיול של 4 חודשים הקשר היחיד שהיה לי ליהדות אז היה בתי חב”ד עם שליחי חבד או הבית היהודי של שליחי ברסלב

    הודו מלאה בדתות, בכתות, במנזרים, בכנסיות ובבתי דת כאלה ואחרים כל הזמן הזה חשבתי: “איך אין בית דתי שמכניס את כל מאמיניו לאיזו ארוחת חג
    פעם בשנה (חינם, כבר אמרנו)?” מלבד הבית היהודי שלנו והשליחים החביבים והמיוחדים שלנו

    הנה אני עשיתי את כל הדרך הזאת לראות עולם, דתות ותרבויות ומגלה שהדת היהודית (הדת שלי) עושה זאת לא רק בפסח ראש השנה סוכות אלא גם בחנוכה בפורים ואפילו בטו בשבט, וכמובן כל יום ערב לבוא לשתות מרק חם, לראות את השקיעה, לדבר עברית, לראות משפחה בערב שבת שמתחלקת עם הרבה אנשים זרים שטרם פגשה ואולי לא תפגוש שוב (כי אחרי הכל טיול כזה עושים פעם בחיים, ואצלם זה בשגרה), אולי פגשתי אותם פעם אחת בסופשבוע או אולי אכלתי שם סופגניה אחרי הדלקת נרות אבל לכל החיים אני אזכור אותם בליבי ובלב חבריי לטיול

    בטח את שואלת איך זה שייך לפרשת ואישה ? אז זה קשור לבחירה שלי אני שמחה לספר לכן
    על הסיפור, ההספד, שהאירו לי מתוך דפי השיעור, עשו לי טוב, הורידו לי דמעה, ובהזדמנות זו להגיד תודה ענקית
    ואני רוצה בזה להקדיש את זה באמת לשליחי הודו באשר הם (חב”ד וברסלב) – אם לא הייתי מגלה את היהדות שם מתי הייתי מגלה אותה

    החיבור האוהב הזה של עם ישראל מתנוסס במלוא הדרו אצל חסידי חב”ד.
    אם יש אנשים שאהבת ישראל מתנוצצת בלבבם, הרי הם החב”דניקים
    שבאמת אוהבים כל אחד, וכעת יש לנו כזו שלוחת חב”ד בגן עדן, מירה שרף,
    שעלתה לשם אחרי שהיא אהבה כל יהודי בהודו כשם שאהבה כל יהודי בקריית מלאכי.
    בדלות של דלהי היא איפשרה לכל ישראלי להרגיש מה זה שבת. סיפרו עליה
    שהיא רקמה כיפות – לא כיפת ברזל שלא עזרה לה כלל בשעת הצרה. היא אמרה
    “אני לא אשים להם כיפת קרטון”. לכל אחד עשתה דוגמא על הכיפה שלו. לא סתם בחר בה הקב”ה.
    היא שליחת חב”ד, היא שליחת ציבור והיא עומדת עכשיו מול כיסא הכבוד בשם כל האימהות,
    בשם כל הנשים, בשם כל התינוקות שלא זכו להיוולד, בשם כל עם ישראל ואומרת לריבונו של עולם
    “באתי בשם האהבה. מגיע גם לנו שתאהב אותנו. אתה חושב שכשהגיע אלי בדלהי איזה פריק הסתכלתי
    איך הוא נראה ואיזה ריח ואיזה רסטות? העברתי, באהבתי אותו.
    לא דקדקתי איתו בפרטים. אל תביט בי בפרטים, ריבונו של עולם. תאהב אותנו!”

    אני לא יודעת אם לרבנית יצא להתארח בדלהי, או אולי להתארח אצל מרים שרף זצ”ל , אני לא זכיתי להתארח אצלה , וחבל, אבל כן הייתי
    בבתי חב”ד ובתי ברסלב אחרים ברחבי הודו וזו הבחירה שלי כאות תודה על האירוח הנפלא ובאמת על האהבה על תנאי :)
    ומדברי הרבנית על גבי דפי פרשת השבוע היה חיבור ותודה גם ממני לאותן משפחות נפלאות שם בארץ הנכר

    תודה רבה לכן כבוד הרבנית ימימה מזרחי ויקרת המדהימות, על הבמה להגיד על אשר ליבנו פתאום מקוראת בסתר הפכתי להיות
    מודה, ומוקירת תודה

    שנמשיך להשתמע תמיד בשמחות ובאהבה, מגיע לכן להיות מובילות נשים לשמחה
    אוהבת

  179. ד"צ:

    יקרת יקרה,
    ראשית יישר כוח על הרעיון- איזה כיף לנו :-)
    יש כ”כ הרבה מה לכתוב, אך רעיון אחד שמלווה אותי משבת בראשית מובא בסיפור הבא-

    “וזה כמובן מגיע רק כשתדעי להכיר טובה לעצמך. וירא אלוקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאד. כשאת מבינה שמעשייך כל כך יפים וחשובים, יבינו את זה גם אחרים.
    ישנו בחור מישיבת מיר שעובד ב”ערכים” ומסיע אותי לשיעורים שאני מוסרת שם.השבוע הוא הודיע לי “התארסתי. זה השידוך ה- 130 שלי. 129 בנות הכרתי, והנה זה הצליח”.
    “תן לי טיפ”, אמרתי לו מיד, כהרגלי בקודש.
    “תגידי לבנות שאיש רוצה בחורה עם אופי. הארוסה שלי פשוט היתה כל כך נחרצת. כל כך יודעת מה היא רוצה. כל כך לא מבוהלת כזאת”.
    זו תובנה מדהימה. המדרש לפרשת בראשית כותב שאדם הראשון בא על כל החיות, ולא נתקררה דעתו. רק כאשר ראה סוף סוף את חוה הוא אמר זאת הפעם!
    למה?המהר”ל בספרו “נתיב הצניעות” מסביר שבחיות יש שִפלוּת רוח, וזה לא מה שאדם רצה. ופתאום הוא ראה את חוה, שקרויה גם עזר כנגדו. הוא ראה מישהי עם כוח מְנגֶד, מין נגידה כזאת, כמו נגיד בנק ישראל. הוא ראה מלכות.
    כשהרופאים רוצים לראות משהו בבהירות בתוך הגוף שלך, הם משתמשים בחומר מנגד. הוא מבהיר ומבליט את מה שיש בך בפנים. באותו האופן, אישה בעלת כוח נגידות מבליטה את הקיום של בן הזוג שלה הרבה יותר וצובעת אותו באור של ממשות בעיני עצמו.
    אז נכון שהחומר המְנגד מגלה גם דברים שאינם טובים, חוליים למיניהם. אבל גם זה סוג של רפואה, כי בזכות זה אפשר להתרפא. האישה יכולה להוות נוגדנים, אבל הנוגדנים הללו בדיוק דוחים חוליים מעל פני הבית”
    תודה על הכל,
    בשורות טובות,

  180. אפרת בצלאל:

    לך יקרת קודם כול מגיעה הוקרת תודה ענקית איך בנאמנות שבוע אחר שבוע שנה אחרי שנה במסירות מקלידה מילה במילה {ובאיזה אומנות ומהירות את זה זכיתי ליראות ממש בעיני] ומגישה ומנגישה את אוצרות הפנינים לנשות ישראל בהמוניהם ומרחיבה את המעגל גם לאלו שלא זוכות להגיע לשיעור ממש
    שכרך על כך עצום ויש לך חלק בהשפעת הכוחות והדלק שאנו מקבלות מהרבנית כול שבוע מחדש תהי משכורתך שלימה מאיתו יתברך יישר כוח ענק זו מסירות נפש ממש תבורכי מפי עליון

    ואליך הרבנית ימימה “ואת עלית על כולנה “.. אין לך מושג כמה כמה כוח ורצון ליהיות יותר טובים יש לנו רק מלישמוע אותך הרבה אפשר לירשום ולאמר כול שבוע יש חידוש ותובנה אבל אם אנסה לתמצת מה המיוחד בשיעורי ימימה זה היכולת להעביר לנו את טעם המצוות אין סמינר בעולם שהנחיל לבנותיו את אהבת התורה כמו שאת עושה את זה בחן מתנת שמים ממש גדלנו על חייב ואסור ונו נו נו ומיום שהתחלתי לישמוע אותך מדובר כמעט בעשור שנים הצלחת להעביר את מה שאני בטוחה במליון אחוז שה’ רצה את חיבוב המצוות והתורה מאז ועד היום ואני בטוחה שאני לא היחידה אני מחכה לכול חג ומתכוננת לחג מתוך רוממות ושמחה והיתרגשות ופתאום מבינה מה משמעות אותו חגראש חודש וכול המרירות והיאוש גם מעובדות הפסח נעלמו ורק רוממות הרוח נישארה זה לא מובן מאליו איך משמיעת שיעור מגיעים לאיכות חיים בכזו רמה והתשובה שזה מתנת הדור שבורא עולם זיכה אותנו בך ונתן לך הזכות והיכולת לינגוע בכול כך הרבה נשות ישראל מכול המגזרים והגילאים אשריך וטוב לך שניזכה לישמוע אותך עד ביאת משיח וגם אחרי ותיהי לנו ולמשפחתך בריאה חזקה ופשוט את!!
    כמה יופי ונשמה מעריכה ואוהבת ממש עוד אישה שנגעת לליבה ולימדת אותה מהי אישה יהודיה
    אפרת

  181. ש"כ:

    שלום יקרת,

    ראשית, תודה על השיעורים הנפלאים ועל היוזמה היפה.
    באחד השיעורים הופיע הקטע הזה:

    כתוב ב”שפת אמת” לחודש אלול שכאשר אדם מרגיש שמה שקרה לו זה לא בזכותו, וזה לא הכוחות שלו בכלל, זה סימן שהוא צריך ללכת לאנשים שבזכותם קרה לו כזה נס ולומר להם “תודה. תודה שביקשתם עלי, תודה שהתפללתם עלי”. לתודה הזאת שאדם אומר לאלה שהתפללו בעבורו, קוראים “השבת אבידה”. הוא משיב להם כוח שהם איבדו בשבילו. באותו זמן הם הלא יכלו להתפלל על עצמם, והם התפללו עבורו ועבור הישועה שלו.

    הקטע ריגש אותי, כי אנחנו יכולות לחכות שנים לישועה, ולעתים קורה שכאשר היא מגיעה אנחנו שוכחים להודות עליה, גם לקב”ה וגם לאלה שקיוו והתפללו בשבילנו שהיא תגיע. זה מזכיר לי את הבדיחה על אדם שחיפש חנייה, וכאשר היה נואש פנה לקב”ה ואמר: אלוקים, אם תביא לי חנייה אני מבטיח לשמור שבת. עוד בטרם סיים את המשפט, והנה חנייה מדוגמת מול עיניו. מיד פנה שוב אותו אדם לקב”ה ואמר: אלוקים, זה בסדר, הסתדרתי…

  182. תהילה:

    שלום יקרת,

    אני התוודעתי למתנה הגדולה הזו בזכות חברתי שתתברך. בזכותה נשלחו אלי פרשות השבוע של ארבעת האמהות. במהלך השבועות שעברו, הרגשתי שכל פרשה וכל מילה שהרבנית ימימה הביעה כוונו ישירות אלי והטמיעו בי כל כך הרבה כח להתמודד עם כל האתגרים והניסיונות בהם בורכתי עם תחילת השנה.

    דבריה העניקו לי כח להתמודד ולהסתכל על החיים בצורה חיובית ומפוקחת יותר. להאמין שהכל לטובה, ושכל אתגר שניצב בפני הוא דרך להתחזק ולהתפתח ובעיקר להתקדם הלאה בחיים. יש לי עוד הרבה ללמוד ולהחכים אך אני בהחלט מפנימה את פניני החכמה של הרבנית שמעניקים לי המון רגעי אושר בעיקר כשאני מצליחה ליישם אותם.

    אני חשה שקיבלתי מתנה גדולה מעצם היכרותי עמכן, על כן עשיתי מנוי. להמשיך ללמוד, להתפתח, להחכים ולהתחזק באמונתי ובכך שהכל יסתדר לטובה.

    חזקו ואמצו ותודה רבה מקרב לב.

  183. מיכל:

    שלום לכן,
    שמעתי על המיילים של ימימה לפני כשלוש שנים, אך אז לא היה לי הכסף אפילו למנוי הצנוע…
    מאז קרו המון דברים – עברתי את השנים הקשות ביותר בתור רווקה עבורי…
    ברוך השם, קרה לי נס אדיר מימדים – התחתנתי לפני שלושה חודשים, עם אהבת חיי. האחד שלי, ואין צל של ספק. סיפור בפני עצמו.

    לאחר החתונה עברנו לגור אצלו בדירה. המעבר לא היה קל והתאקלמנו לנו בשבוע הראשון בעבודה קשה בבנין שעבורי היה חדש, עם אוכלוסיה שונה לגמרי מזו שהייתי רגילה אליה.
    ערב אחד יצאנו לשיעור וישבו בחצר קבוצה של נשים. אחת מהן פנתה אלינו בקריאה נרגשת- זוג חדש בישראל! תבורכו! שתבנו בית נאמן בישראל, בשמחה באהבה! והרעיפה עוד ועוד ברכות בחום ובחיוך… כל כך התרגשתי עד שהשפלתי מבט.
    מרוב התרגשות התקשרתי לאמא שלי וסיפרתי לה, אמא! איזו קבלת פנים חמה קיבלתי מנשות הבניין…
    לאחר כשבועיים נודע לי כי זו הייתה מי אם לא הרבנית האהובה ימימה.
    גיליתי שיש שיעורים קבועים והתחלתי ללכת. ימימה, היכן היית… עברתי תקופה קשה של שברון לב וניפוץ חלומות… ובדידות…

    אבל- העיקר הוא העכשיו. עכשיו אני מתמוגגת ממך ימימה, וממך יקרת. אני מרגישה שיש כאן קהילה קטנה.
    ימימה, עם כל מה שעברת את מקרינה לנו כל כך הרבה אופטימיות, שמחה, אהבה ומאור פנים.
    את מעניקה לי השראה אדירה. אני חוזרת מהשיעורים שלך מאושרת-

    את מחדדת לי את תחושת הכרת התודה, ביצוע מטלות בשמחה, שמירה על מאור פנים, שמירה על בית חם ובטוח, קבלה של בעלי כפי שהוא, תודה עד דמעות על נס המצאו בחיים שלי (בעלי מאוד אוהב אותך :)
    גאווה על המורשת שלי.

    בשבוע שעבר דיברת על פחד – משהו שאני מתמודדת איתו כל הזמן.
    דיברת על הפחד שננטע בנו עם צאת השבת… ואני חשבתי שזו רק אני… וציינת שברכת ההבדלה נועדה להסיר את הפחד… תודה על זה.

    שלכן
    מיכל

  184. אורן כנרת:

    אני התחלתי להיות מנויה בתחילת השנה הזו ומאז לא מפסיקה להתפעל מחדש מאוצר החכמה הבלום הזה ממש כמעיין המתגבר למדתי ולקחתי לי המון דברים בעיקר נקודת השמחה והעבודה העצמית שהשינוי יתחיל בי בפנים ולא מבחוץ גם העניין של התפילה האישית הספונטנית שפורצת ככה פתאום מלווה אותי מאז. הכי כיף לי לראות שהילד שלי בן חמש כבר יודע לזהות את הלוגו של פרשה ואישה ושואל אותי ”
    מה אמרה רבנית ימימה?”
    נקודה נוספת היא השמחה האמיתית שנמצאת בשגרה ולא רק בנקודות השיא שבחיים. השמחה היומיומית הפשוטה גם אם קשה.
    וסתם אנקטודה לסיום אני מוצאת את עצמי שולחת סמס לבעלי באמצע היום: “אתה הברכה שלי” וכמובן שהוא עונה בחזרה שאני הברכה שלו. תודה על ה-כ-ל

  185. חנה לדווין:

    קראתי את התגובות ואני יכולה להגיד שאני מאוד מזדהה עם הרבה מהן. כול מה שאני יכולה להוסיף הוא זה שאני פשוט נהנת לקרוא את השיעורים. הם עושים לי טוב. אני מזדהה עם מה שהרבנית ימימה אומרת ועם מה שאת יקרת הנאמנה כותבת. אני אוהבת איך שהרבנית מוצאת את ההקשרים של פרשת השבוע עם החדשות היום יומיים ומה שקורה לנו בזמן העכשיוי שלנו. שיהיה לנו חג חנוכה שמח ומלא אור. אמן.

  186. אתי הראל:

    לרבנית ימימה ויקירת פרידמן היקרות
    אני מנוייה מזה שנתיים בפרשת ואישה, ונהנת ומיישמת מידי שבוע מהפנינים שאתן כותבות ועורכות אבל אני לא מסתפקת מהנאה זאת לבד אלה משתפת את הבת שלי ואחיות שלי ודורשת מהילדים שלי ליישם את המלצות הרבנית, כל חודש אני מודיע להם שזהו חודש חשוב ונדרש להתפלל והם מקטרים אבל כל חודש את אומרת שזה חודש
    חשוב
    אבל אחד הדברים החשובים שקרו לי בחיי בעקבות יישום המלצות הרבנית הוא שלפני 7 חודשים עברתי ניתוח קיצור קיבה והסרתי בעקבותיו 30 ק”ג ממשקלי, הסיבה לניתוח מחלת הסכרת שהיום הבראתילחלוטין ממנה ברוך השם וכמובן הרווחתי מראה מדהים ובריאות טובה, ואיך כל זה קרה?
    בערב חג סוכות הראשון הלכתי לסוכה ונישקתי את כותלי הסוכה ושאלתי שאלה , איך לפתור את בעית השומן? במוצאי חג צפיתי בסרט החתונה של ביתי ונדהמתי לגלות אישה שמנה מאוד והחלטתי שלא כך ארצה להיות, משיחה עם אחותי החלטתי שהפתרון כנראה הוא ניתוח קיצור קיבה. זאת היתה התשובה לשאלה ששאלתי.
    התחלתי להתעניין ופגשתי במסגרת העבודה בחור שבדיוק עבר ניתוח הוא נתן לי את כל ההמלצות והחלטתי ללכת על זה, כמו שתארתי מעלה יש תוצאות אני מאושרת ובריאה ומודה לכן ולשם כל יום.
    בקרוב ארצה לסקל את המקרה שלי כפי שממליצה הרבנית ימימה לסקל על דברים טובים שקורים לנו, ארצה לארגן ערב למספר נשים
    אז תודה על כל העשייה ושנמשיך לזכות לבשורות טובות.
    אתי הראל

  187. juditha:

    בס”ד.
    ערב טוב ומבורך,
    זוכה להיות מנויה,כבר כשנתיים ל”פרשה ואשה”,
    מאוד נהנית מהתכנים המיוחדים,כל פעם מחדש שאני לומדת דרך הרבנית,
    כל שבת,לא משנה מי האורחים בבית,זוכה לומר דבר תורה קטן,שאני לומדת,
    מתוך הדבר תורה של הרבנית ימימה.
    ב”הושענא רבה”זכיתי להגיע לשיעור תורה,עם אחותי,שעד אז רק שמעה על הרבנית,
    דרך הדפים המודפסים ע”י יקרת המקסימה!
    ברגע שראתה את הרבנית,מעבירה את ההרצאה באולפנת “אמנה”,בכפר סבא.
    היא ממש התרשמה,כל רגע מחדש,על דבריה היפים,החכמים,ובמיוחד על מאור הפנים,הכה אמיתי.
    זכינו לקבל ממנה ברכה בסוף ההרצאה.
    יישר כח על כל הפעילות שלכן!!!

  188. פזית:

    לרבנית ימימה היקרה וליקרת שמזכה אותי בלימוד כשאין זמן להקשיב…
    בשבילי הרבנית מהווה כל כך הרבה פעמים מקום לנחמה, גם כשצופים בשיעור דרך המחשב מרגישים כאילו הרבנית מדברת רק אליך, מחבקת רק אותך, ומתייחסת באופן כל כך מדוייק לחיים האישים שלך.
    אני לומדת מהשיעורים המון ובעיקר משתדלת להעביר את החיבוק הזה של התורה ושל הרבנית הלאה.
    תודה על שנים על ליווי בדרך. פזית

  189. חיה.ק:

    הרבנית המדהימה שלנו ימימה,ויקרת מלאת הרעיונות שעושה לנו שמח בכל שבת ובכל הזדמנות….
    ראשית שוב ושוב תודות לכן על שאתן פשוט מאירות לנו את חיינו אתן הפסיכולוגית/האמא/הרבנית וכל דבר שניתן למצוא בו נחמה ועזרה כל שבוע מחדש…ואחרי 6 שנים של מנוי אני חייבת להודות שבכל שבת אני מתפללת “שלא יגמר לעולם…” המייל שלכן הוא עונג השבת שלי,המישענת והעצה הטובה ביותר שניתן לקבל ותמיד תמיד רלוונטי בדיוק!!!
    אני לא יכולה להצביע על מילה או משפט כיוון שכל מילה זהב…
    אבל כן הייתי רוצה לספר לכן שמטעמים שונים שקורים בחיים מאוד קשה לי לבכות, וגם לצחוק.עד הפרשה שגורמת לדמעות לצאת לבד,ולצחוק להתגלגל מעצמו…ועל כך אין מילים להודות!
    חג חנוכה שמח ומאיר ומלא ניסים לכן ולכל בתי ישראל.אמןואמן
    באהבה רבה,
    חיה.

  190. רחל כ.:

    אין לכן מושג איך השיעורים של הרבנית השפיעו עלי, ומאז שאני מנויה, במבט לאחור אני מרגישה שהשתניתי, ההתנהלות שלי בחיי יום יום השתנה,והתפקיד שלי בחיים ממוקד יותר. על קצה המזלג:לעשות את הפעולות השגרתיות בבית מתוך שמחה, להכניס קדושה ותפילה לעבודות הבית במיוחד לפני פסח, להתפלל על הילדים ובני בנים וכל הדורות שעוד ייולדו, להבין איך לטפח קשר עם הבעל ובעיקר להקשיב לו, לדעת מתי לשתוק, מתי לצחוק ולפוגג כעסים, להבין שזוגיות טובה הוא מצב הכרחי ליחסים טובים עם הילדים, וחשוב מכל לטפח את עצמי, ולהשקיע בעצמי, נותן לי כוחות ומרץ להשקיע בבעל ובבית מתוך שמחה, וחשוב ביותר גם להודות לה’ על כל הטוב ולבקש ממנו עוד טוב!
    תבורך הרבנית ותבורכי יקרת על כל הההשקעה.

  191. דליה:

    שלום יישר כח על היוזמה המבורכת שלכן.
    מה שמרגש אותי כל פעם מחדש זה הסיפור של דינה בת יעקב ודברי הרבנית: “הקב”ה לא שוכח את צערה של בת-ישראל והופך את הבושת לשבת” מאוד מחזק שאפילו כשאנו נמצאות בחושך הכי נורא , בבוא העת יתגלה בע”ה האור!
    תודה לכן ויישר כח גדול

  192. מיכל:

    שלום לימימה ויקרת היקרות
    המון דברים למדתי מכל השעורים (מנויה כ3 שנים).
    בכל שעור היה משהו מדויק עבורי לאותו הרגע.
    וכן השעורים מביאים לי הרבה שמחה חיוך וצחוק!
    2 דברים שאני רוצה לציין שהיו בשבילי חיזוק ולימוד גדול:
    א. בשם אביה של הרבנית, שיאריך ימים בבריאות ושמחה, שהכי חשוב שאדם יאהב את עצמו!
    ב. מתחבר בדיוק לפרשת וישב, שצריך ללמוד לשבת בנחת בלי לעשות דבר, ולהפסיק עם הפעילות האינסופית לזמן מה. וזה יקבץ את הבית סביבך. ממש נס חנוכה החצי שעה מול הנרות..
    יישר כוחכן
    תודה רבה
    ה’ יברך אתכן ואת כל עם ישראל
    שנוציא לאור את עצמינו ואת האור הגנוז בנו
    וזה יהיה נס חנוכה בזמן הזה!
    מיכל

  193. יעל:

    יקרת היקרה והרבנית ימימה החשובה
    אין סוף דברים נפלאים אני לומדת כל שבוע,
    תובנות חדשות על החיים הזוגיים,וכל פעם
    רואה מחדש כמה קשה ליישם…גם אחרי
    שלושים ושבע שנות נישואים…
    אבל קיבלתי על עצמי בל”נ לא ל”קטר”,זה קשה,קשה מאד
    ובטוח שהיו לי כמה נפילות בדרך,אבל הרצון ישנו
    ומשתדלת להיות בשמחה.
    המשיכו במתנותיכן השבועיות,ישר כח!!!!

    יעל

  194. טניה אברמוביץ:

    ישר כח לרבנית ימימה ויקרת על היוזמה למתנה והתמדה של השיעורים.
    מה ריגש אותי ונכנס בתוכי יותר, זה ” שהתפילה נותנת כח, כח להתמודד עם כל המצבים שלנו הכי קשים”.
    במיוחד בתקופה האחרונה למתי שלבת שלי, בת 24 נ” י , גילו לה סרטן.לפני שלושה חודשים היא ילדה בת(מנוחה רחל, המתוקה)ויש לה בן שהוא שנתים, שניהם בריאים ב”ה.היא זקוקה לטיפולים כימיותרפים.ב”ה הרופאים נתנו לנו הרבה תקווה ואמרו שיש לה סיכוי טוב לצאת מיזה בתוצאות טובות בע”ה.אז אני מבקשת ומתפללת כל יום בלב רגיש, של אמא שמתפללת עבור ביתה ומבקשת מהקדוש ברוך הוא ,כי הוא האבא שלנו ודואג לנו,אני גם דואגת לבנים שלי ובמיוחד לביתי שתעבור הניסיון הזה עם הרבה כח, בריאות ושכל מה שה’ מצפה ממנה היא תעשה,ותצה מזה עם יותר מדות טובות, יותר אמונה, יותר יראת שמים.ברגעים כאלה אני מרגישה יותר חזקה עם כח התפילה והאמונה בה’ שכל זה לטובה .
    השיעורים של הרבנית כל שבוע עוזרים לי להמשיך להאמין ולהתפלל .
    בגלל כל המצב הזה רציתי לבקש מהרבנית גם להוסיף את השם של ביתי היקרה אסתר זהבה בת מזל (טניה)
    תודה רבה על הכל!!ותמשיכו להיות איתנו כל שבוע!ישר כח!

  195. איילת:

    שלום וברכה!
    אחד הדברים של הרבנית ימימה שמאוד משפיע עלי עד היום (בעצם זה 2 דברים עיקריים…):
    1. אחרי השחרור של גלעד שליט, הרבנית דיברה על מה החזיק את גלעד בשבי כ”כ הרבה שנים, שלא איבד את שפיות דעתו, ולא חלילה איבד עצמו לדעת. היא ציטטה בשם גלעד שהוא ראה בטלוויזיה את ההורים שלו מארגנים בשבילו הפגנות, צעדות וכו’.. וכך הוא ראה שמתאמצים בשבילו ולא חלילה שכחו אותו. וכאן הרבנית משליכה את זה לחיינו: אם הייתה לנו טלוויזיה שמיימית- היינו יכולים לראות איך הקב”ה מתאמץ בשבילנו, זוכר אותנו, ומארגן בשבילנו את הגאולה המושלמת בעבורינו, את החתן הכי טוב בשבילי!!! זה מאוד ריגש אותי ונתן לי כוחות. ואני מנסה מדי פעם לחשוב על “הטלוויזיה השמיימית” שלי…
    2. אחד הדברים שהרבנית הרבתה לדבר עליו בתקופות קשות הוא שגם אם את נמצאת בנפילה גדולה, בחשיכה גדולה, מפה אפשר רק לעלות, אחרי החושך הגדול מגיע האור הגדול. זה מאוד עודד אותי כשהייתי בתקפה מאוד מבולבלת, לא עבדתי ורציתי ללמוד משהו ולא ידעתי מה, והייתי בעצבות מאוד גדולה. וב”ה מאז עליתי, למדתי ואני עובדת ובחסדי ה’ אני מאוד נהנית בעבודה שלי!

  196. מ"ו:

    יקרת והרבנית היקרות לא הספקתי לחזור מיד אז כותבת את הדבר המחזק ביותר, שהוא בעצם הכל, החומר המדהים והמחדש כל רגע האהבה האכפתיות הנתינה הברכה והכל הכל הכל כל כך מדהים ומבורך ומעשיר ומצמיח בע”ה! ואם נתפקס טיפה בכל זאת אז כל חומר שהוא על האמהוצ הקדושות ובפרט על רחל ורבקה גורם ללב להפתח ולדמעות לנזול משמחה והתרגשות ותמיד רוצה עוד ועוד לקרוא על זה! אשרינו הנשים שהיו ויש לנו נשים גדולות שמאחדות ומעצימות את הכוחות שבנו!! שנזכה להרגיש את הכוחות האלו תמיד מתוך שמחה ועין טובה ולראות את הנס בחג הזה ותמיד בכל!! מחכות לכן בהפתעות המתוקות כמו דבש טעים טעים ומבורך!! תבורכו בכל מכל כל!!

  197. ל"ל:

    הרעיון שאני חשובה שאכפת לכן מהההרגשה ומהמחשבות שהשיעור נאמר וכתוב כאילו הוא רק לכבודי היא היא הדבר שמשמח כל פעם מחדש

    תודה על כוחות ושמחה שאתן מזרימות

    תודה ושבת שלום!

  198. ש:

    בס”ד
    לרבנית ימימה היקרה!
    את זו המתנה הכי יפה שהקב”ה שלח לנו בדור הזה .
    את מלאת אנרגיות חיוביות , שופעת אהבה ושמחה, מלאה בחוש הומור כרימון
    וקולעת תמיד ללב העניין. כל אחת מבנות ישראל שקוראות ועוקבות אחר מילותייך , אחר ציטוטייך המחכימים אחר דברי התורה המרנינים מרגישה שאת מדברת אליה.
    כך הרגשתי אני מהרגע הראשון שהתחלתי לקרוא את השיעורים . בפעם הראשונה שקראתי את השיעור מצאתי בין השורות התייחסות למצב הרווקות המילים היו ישירות חמות ואוהבות והעלו אף דמעות בעייני, חשבתי כי מדובר בהברקה חד פעמית.
    אך להפתעתי הרבה זה חזר על עצמו מידי שבוע בשבוע , כל שבוע הייתה התייחסות לרווקות למה שעובר עליהן,למה שהן מרגישות , עצות וסגולות שונות לשינוי המצב ועוד.
    ההפתעה הייתה גדולה כיון שהדברים לא חזרו על עצמם ותמיד היה לך משהו חדש לומר. עד שהפנמתי שאת בעצם מדברת אליי כל שבוע באופן שיטתי , מחושב , מדוייק
    עם דברי תורה המרפאים את נפשי , המגיע ישר לליבי הכואב השבור ונותן לי תקווה להמשיך , לא להתייאש ולא להישבר כי כנראה למצב הזה שלי יש משמעות רוחנית עמוקה יש כאן הבנות שעליי להבין ולהפנים ויש דרך שעליי לעבור ( הרבה הסברת את נושא הדרך התהליך לעומת הרצון לתוצאה מיידית ).הדרך , התפילה , מהי תפילה , כיצד להתפלל , כיצד להאמין בכוח התפילה ועוד.הייתי יכולה לכתוב עוד רבות על הרבנית היקרה . רוצה לומר לך המון המון תודה על מי שאת ועל מה שאת עבורינו בנות ישראל.
    אומרים כי אין אדם מקבל ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו תמיד חושבים שהעמידה בניסיון היא בזכות האדם עצמו אך לעניות דעתי הקטנה העמידה בניסיון היא בזכות אלה שתומכים בו, נמצאים סביבו ובשבילו ולכך דואג כמובן הקב”ה הוא שם שם בשבילינו את השליחים שלו שיעזרו לנו לעבור את הדרך בהצלחה אם רק נרצה ואם רק נראה שהם שם בשבילינו. ואת השליחה שלו עבורינו.

  199. ר:

    שלום יקרת.
    אם אני לא טועה כבר כתבתי לך בעבר ( מבלי שבקשת ) שבמשך
    12 שנה אני קוראת את השיעור בדבקות ובנאמנות ואף פעם לא משתעממת.
    עכשיו שבקשת לקבל תגובות בצורה מסודרת, אני מרשה לעצמי לפרט קצת יותר.
    אני חושבת שאני חייבת לרבנית ימימה וגם לך יקרת תודה גדולה שבזכות השיעורים
    למדתי לאהוב את החגים, לאהוב את הילדים , לאהוב את הקשיים והניסיונות ובקיצור לאהוב את החיים !

    פסח – חג שממש לא סבלתי . היום אני מקפידה לנקות בעצמי הרבה דברים אך כל הניקיונות נעשות באווירת קדושה
    ותפילה ואני מקפידה לומר בסיום כל “יום עבודה” גם מזמור לתודה.
    חנוכה – חג שנתפס כסתמי ביותר , הפך לחג מדהים בעייני ,כולי ציפייה לחג ולאור שיורד אלינו.לניסים ולנפלאות .
    עד לפני שנתיים בעלי והילדים הדליקו נרות חנוכה ( מהסופר ) בחנוכיות שהכינו בגן עד שקראתי את השיעור ,
    קניתי חנוכייה ענקית ואני מקפידה לקנות שמן זית משובח וכל ערב מתרגשת מחדש כשאני מתעסקת עם הפתילים
    ומכינה את הכוסיות להדלקה. וכן , אני מאד מקפידה שלא יהיו מריבות וויכוחים כשהנרות דולקים.
    חגי תשרי – התרגשות אין סופית ! בני הבית לא מבינים את ההיסטריה שלי שלא להתחלף במחזורים שכן במחזור של כל חג
    יש פתקים בדיוק במקום שצריך להתפלל על הילדים , על הבריאות, על הפרנסה .ואני לא מפספסת אפילו פסוק אחד בתפילה.

    אני יכולה לפרט על כל חג ומועד אך הרעיון ברור.

    באמת שיש עוד המון דברים בחיי היום יום שרק בזכות השיעורים הנפלאים אני מצליחה לחולל שינויים קטנים

    ודוגמא שאני מספרת לכל חברותיי האמהות. אני נוהגת ללוות כל בוקר את בניי לדלת ולברך אותם ביום טוב ושהקב”ה
    ישמור עליהם ושיחזרו הביתה בשלום ומוסיפה גם את הפסוק מברכת הכוהנים ” יברכך ה’ וישמרך, יאר ה’ פניו אליך ויחנך,ישא ה’
    פניו אליך וישם לך שלום.”
    הילדים שלי כל כך התרגלו לזה אומרים לי “היום תברכי אותי בכוונה אמיתית, יש לי מבחן חשוב בבי”ס ”

    אני מודה שעשיתי את כל הטעויות האפשריות, אך מה שמחזק אותי זאת הפסקה מהשיעור האחרון

    ” ביהדות יש אפשרות של חידוש,של חזרה בתשובה,של מחיקת העבר,של התמלאות מחדש.
    חנוכה – הכל מתחיל עכשיו מחדש……”

    כל מה שנותר לי לקוות שגם אני אוכל לעמוד יום אחד בשיעור של הרבנית ימימה בשערי חסד ולספר על נס גדול שקרה
    לי ,אך ביום יום קורים לי המון ניסים קטנים שיחד נערמים לניסי ניסים שנותנים לי כח להמשיך.

    יישר כוח לשתיכן
    אוהבת אתכן ,מעריכה ומוקירה מכל הלב.

  200. מ':

    שלום לכן,
    שמעתי על המיילים של ימימה לפני כשלוש שנים, אך אז לא היה לי הכסף אפילו למנוי הצנוע…
    מאז קרו המון דברים – עברתי את השנים הקשות ביותר בתור רווקה עבורי…
    ברוך השם, קרה לי נס אדיר מימדים – התחתנתי לפני שלושה חודשים, עם אהבת חיי. האחד שלי, ואין צל של ספק. סיפור בפני עצמו.
    לאחר החתונה עברנו לגור אצלו בדירה. המעבר לא היה קל והתאקלמנו לנו בשבוע הראשון בעבודה קשה בבנין שעבורי היה חדש, עם אוכלוסיה שונה לגמרי מזו שהייתי רגילה אליה.
    ערב אחד יצאנו לשיעור וישבו בחצר קבוצה של נשים. אחת מהן פנתה אלינו בקריאה נרגשת- זוג חדש בישראל! תבורכו! שתבנו בית נאמן בישראל, בשמחה באהבה! והרעיפה עוד ועוד ברכות בחום ובחיוך… כל כך התרגשתי עד שהשפלתי מבט.
    מרוב התרגשות התקשרתי לאמא שלי וסיפרתי לה, אמא! איזו קבלת פנים חמה קיבלתי מנשות הבניין…
    לאחר כשבועיים נודע לי כי זו הייתה מי אם לא הרבנית האהובה ימימה.
    גיליתי שיש שיעורים קבועים והתחלתי ללכת. ימימה, היכן היית… עברתי תקופה קשה של שברון לב וניפוץ חלומות… ובדידות…

    אבל- העיקר הוא העכשיו. עכשיו אני מתמוגגת ממך ימימה, וממך יקרת. אני מרגישה שיש כאן קהילה קטנה.
    ימימה, עם כל מה שעברת את מקרינה לנו כל כך הרבה אופטימיות, שמחה, אהבה ומאור פנים.
    את מעניקה לי השראה אדירה. אני חוזרת מהשיעורים שלך מאושרת-

    את מחדדת לי את תחושת הכרת התודה, ביצוע מטלות בשמחה, שמירה על מאור פנים, שמירה על בית חם ובטוח, קבלה של בעלי כפי שהוא, תודה עד דמעות על נס המצאו בחיים שלי (בעלי מאוד אוהב אותך :)
    גאווה על המורשת שלי.

    בשבוע שעבר דיברת על פחד – משהו שאני מתמודדת איתו כל הזמן.
    דיברת על הפחד שננטע בנו עם צאת השבת… ואני חשבתי שזו רק אני… וציינת שברכת ההבדלה נועדה להסיר את הפחד… תודה על זה.

    שלכן
    מ’

  201. שמרית:

    הזכרתן את אהבתנו לתורה, לדעתי, כל זמן שהתורה מיחסת את האשה לחפץ, אין לי חפץ בתורה. הנשים כולן צריכות לעשות לשנוי המשפט השגוי בעשרת הדברות: “לא תחמוד אשת רעך” אשר במקורו האמיתי היה כתוב “לא תחמוד אשר לרעך..”. כמו כן למחוק מכל כתבי התורה שבעל פה את כל דברי השטנה נגד הנשים. מי שישבו וכתבו דברים אלה אינם ראויים להיות מחוקקים ואינם ברי דעת. אלה נכתבו על ידי גברים משועממים ובטלים וכמובן ללא שיתוף נשים.
    אז במקום להלאות אותנו בשעור על קנאה ועל דברים אחרים שכולם יודעים אך אינם מביאים לשוויון, הגיע הזמן להרים את קולנו ולצאת חוצץ. רבנית יקרה, מה הן באמת זכויותייך?

  202. א"ר:

    הרבנית ויקרת היקרות מאוד,

    כמובן שיש בלי סוף נושאים שריגשו והאירו. עם זאת, החלטתי ללכת על הדבר הראשון שעלה במחשבתי- אמא רחל.
    הייתי באותו שבוע בעפולה בערב הנשים עם הרבנית. הגעתי עם חברה, שתינו התרגשנו עד דמעות. חברתי אמרה לי שעכשיו היא מבינה את ההתרגשות שמלווה אותי כשאני מספרת על הרבנית, ועשתה מנוי ל”פרשה ואישה” :)
    שמי השני הוא רחל (אורטל רחל) כשם סבתי היקרה, ואני מרגישה מאוד קרובה לאמא רחל בעקבות דבריה של הרבנית.

    שבוע טוב והמון תודה על האוצר שמגיע למייל שלי מדי שבוע! זכיתי!

  203. אישה פרטית:

    היי יקרת

    אני בחרתי להגיב לך במייל הפרטי.
    אני מבקשת להתוודות בפנייך כי השיעורים של הרבנית עשו לי שינוי קיצוני בחיים ורק לטובה.

    הייתי במצב של אי שפיות, אחרי לידה, אחרי כל כך הרבה שנים שלא הבאתי ילדים לעולם, דיכאון אחרי לידה קשה,
    הייתי במצב של אובדן חושים. החברות אתך בפייסבוק פשוט הצילה את חיי, אני יודעת שהכל קורה משמיים, הכל לטובה
    ולא סתם הגעתי אלייך ואל האוצר הקסום הזה השיעור השבועי של הרבנית.

    למדתי להודות לבורא עולם על כל הדברים הלא ברורים מאליו. למדתי על האימהות הקדושות שלנו וכמה הן חשובות לנו
    בכל יום ויום. למדתי מה עושים בכל שבוע, מה עושים בחגים פשוט התחברתי למקורות שלי וזה עשה בי שינוי נפלא.

    אני יכולה לומר לך שבכל שבוע אני מסמנת את המילים והמשפטים אליהם הכי התחברתי בשיעור ואני מרכזת לי את
    כל אלה לקובץ אחד שפשוט מציל אותי.

    ולכן הרבנית ימימה ויקרת אני יכולה לומר כי “כל המציל נפש אחת כאילו קיים עולם מלא” וזה מה שעשיתם בעבורי.

    תודה

  204. שושנה:

    ב”ה יום רביעי י”ב בשבט.
    ליוקרת ולרבנית ימימה היקרות!
    אני מנויה חדשה מפרשת ויגש, ברוך ה’ אני מאוד נהנית כל שבוע מחדש לשמוע את הברים המחכימים המטובלים בטוב טעם ובחן יהודי.
    הרבנית מובילה את כל אחת דרך שבילי התורה הקדושה, מאירה לנו את הדרך בסיפורי האבות והאמהות. יחסים שבן אדם לחברו ובן אדם למקום. לראות את הטוב שבורא עולם נותן לנו כעם הנבחר.
    אני כגננת לבנות בנות 3-4 נהנית מאוד כל שבוע וממך לוקחת מסרים גם לקטנות הצדיקות שאצלי בגן כיצד לפרגן כיצד לעוד וכיצד לתת יחס של כבו האחת לשנייה והכל ברוגע ובשלוה.
    כמו כן אני מחכה כל שבוע ליום חמישי כדי לקבל במייל את השיעור הכתוב אותו אני קורא כל שבת בשקיקה ובהנאה ובמה אברככם? אברך את הברכה של ההלך במדבר: אילן במה אברכך? פרותיך מתוקים- דברי התורה הם כמו פרות מתוקים. צלך נאה- ברי התורה של הרבנית משרים רוגע והרגשה של ישיבה תחת אילן מצל לרוב, אמת המים עוברת תחתיך- אין מים אלא תורה דברי התורה של הרבנית מרווים כמים מתוקים
    אלא שכל נטיעות שנוטעים ממך – הפרות שיצאוו משמיעת ברי התורה יהיו כמותכן. תזכו למצוות וישלם ה’ שכרכם משושנה.

  205. שרי ברגר:

    אני צופה בכל שבוע, כבר כמה שנים, בשיעור ב”אשירה”, ולא מפסיקה ללמוד, להתרגש, לבכות ולצחוק בכל שיעור!
    מבחינתי המוטו המרכזי והלימוד העיקרי זה המשפט של הרבנית- “פרשת השבוע היא הפרוש של השבוע”, כבר עשרות רבות של שיעורים ושבועות- ובכל פעם מחדש אני נדהמת איך שהדברים באים בדיוק בדיוק למקום שלי שבו אני נמצאת, בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע עכשיו!!
    תודה רבה ועצומה לרבנית על הדבר המדהים הזה! שינית לי את החיים, את הבית את הזוגיות ואת האמהות, וממשיכה לשנות בכל שבוע מחדש! ותודה אינסופית לה’ שזיכה אותי להתחבר לזה! שה’ יוסיף ויתן לך כח וסבלנות ועוד הרבה שנים יפות של הפצת תורה ויראת שמים!

  206. צליל:

    איזה כייף. אני לצערי לא יכולה להיות מנויה אבל אני מקבלת את המתנות שלכן כול פעם לפני זמנים מאוד חשובים בחיי היהדות והפשטות איך שזה מגיע במיל זה מדהים כי בפנים יש כול כך הרבה תוכן ממלא שעוזר לי להכניס עוד עבודה רוחנית נשית לחגים והמועדים. פעם אחרונה זה היה בשבועות החיזוק לקרוא את ספר תהילים באמת ולא לקרוא את זה ולהגיד העיקר “קראתי ספר תהילים” חיזק אותי מאוד והראה לי את האור של התהילים. ת-ב-ו-ר-כ-ו !!!

  207. ליאת ז:

    יקרת והרבנית ימימה האהובות
    האהבה העצמית של הרבנית גורמת לרצות לאהוב את עצמי
    כי כמו שאוהבים את הרבנית יממה שחולה על עצמה (בהומור גדול)
    אז אם אוהב את עצמי יאהבו אותי
    אני ממש אוהבת את הרבנית כל פעם שהיא אומרת דברים על כמה היא יפה ומהממת וצחוקים שיש בהם הרבה יותר מטיפת אמת ממש דלי מלא אמת מדהימה כל פעם שהיא גורמת לי לחייך אני מתאהבת בה מדהימה מחייה ״מתים״ כי לפעמים עצובים קצת ואין מצב רוח ואז הרבנית מצחיקה אותך עם איזה יציאה הומוריסטית שזה מפיג את כל הלחץ של היום אפילו רק להיזכר ברבנית מעלה בי חיוך ואור בעיניים

    דבר נוסף זב הדמיון המודרך שהרבנית אמרה לבצע בשלושת השבועות בשעה 12 וחצי לקחתי את זה ברצינות עשיתי שעון מעורר לכל יום ב12 וחצי וכתבתי ציפית לישועה? וכך כל פעם שהשעון בפלאפון מצלצל אני רצה לראות מי התקשר ורואה שאלה האם ציפיתי לישועה היום ואז יושבת ורואה בעיני רוחי את הישועה שלי

  208. מיטל:

    יקרת והרבנית המיוחדות מאוד!
    אני בכל שבוע מחכה בכיליון עיניים לשיעור ולתובנות המדהימות שאתן מביאות ומחברות לכאלה עומקים שבחיים לא חשבתי שאגיע אליהם, אתן הגשר ללימוד פנימי אמיתי שפשוט מאיר הכל באור אחר- את התורה, את הילדים, את הבעל ובכלל את החיים שזה נפלא ומרומם מאין כמוהו!
    קשה לי לשים אצבע על דבר מסויים אך העניין של שימת הבעל והילדים במקום הנכון- המכיל והמתאים לכל אחד מהם ולהתאים את התגובות הספציפיות בלי להגזים ובלי לשקוע בכל דבר עד כלות.. למשל לספר לבעל רק את הדברים הטובים על הילדים, למרות שאני מאאאאאאוד רוצה לספר לו כל דבר קטן שקרה, ובאמת אני מוצאת עוד ועוד דברים טובים לספר על הילדים והבנתי שככל שאני מספרת דברים טובים אני מעלה את המעמד של הילדים וקרנם בעיני בעלי, וגם בעיני עצמי! והעניינים הפחות מעניינים, באמת הפכו לכאלה שפחות משמעותיים בעיני ועוזרים לי לקבל בפרופורציות יותר הגיוניות וגם ירד קצת הלחץ מבעלי ומהסיפורים הבלתי נגמרים שלי.. והבדיחות ממש נותנות מזור לנפש עייפה פעמים רבות כך שבכל פעם שאני נזכרת אני משועשעת מחדש ומסתכלת מחדש על הסיטואציות שהופכות להלצה.
    על כל זאת תודה ענקית! זאת נקודת אור שעדיין לא מצאתי כמותה בשום מקום אחר ובשום תוכן אחר! אין כמו אמא ששופכת אור חדש על הפרשה בעיניים נשיות ומחזקות!! ישר כח ענק!!

  209. טלי:

    הרעיון ש”העולם תלוי על בלימה..” והחינוך לוויתור לשתיקה.. וללמוד מרחל שהבליגה וויתרה-אך יש לעשותם בשכל ובבינה. יש גבול. יש לאזן את העניין, אנו לא נוצרים- “קדושים מעונים” המפנים את הלחי השנייה. אנו יהודים, עובדים את ד’ בשמחה, ואיך אפשר בלי לדבר, במיוחד כשנפגעים, כשמרגישים שאין צדק.. ואז השאלה איך עושים שלום- בלוותר, לבלוע, להתכופף בשביל ד’ כמובן, אבל זה כאילו בשבילו לדעתי. הוא לא מצפה שנשאיר את חלל החוסר צדק באוויר ולדורות הבאים. השאלה מה אומרים, ואיך אומרים ומתי אומרים, זו הבלימה- לחשוב לפני.. ואז לנסח.. ואז לתקן, להבהיר לבטא- לדבר. בגדרי ההלכה. ויש מצב שנטעה לפני שנלמד לגבר כהלכה אך אסור לפחד כי השתיקה הרועמת עוד תקח את חלקה שבעתיים. בהקשר הזה סופר על אישה שבאה לרבנית ושיתפה אותה שבעלה אמר לה משהו משהו.. בשולחן שבת והיא בלמה, וויתרה.. לפני הילדים… והרבנית אמרה שעד כאן! יש להגיב! ובאותו הרגע!
    חשבתי על זה, החינוך לדיבור שמתקן הוא לא פשוט, ויש להשריש אותו בנו ובדורות הבאים- להכריע לכף זכות, לסלוח בלב, הכל נכון, לסנגר בפני בורא עולם, לתווך לילדים שלא שופטין בשעת כעס…אבל לפני זה צריך לברר את העניינים הבוטים, וחשוב לבטא את הרגשות, תוך התחשבות באחר ובנוכחים..לא לשבור כלים אך גם לא לטאטא את שברי הנשמה מתחת לשטיח עד שמאבדים צלם אנוש, צלם אלוקה ממעל ממש.

  210. תמימה:

    זכור לי משיעור אחד שקראתי שהרבנית אמרה שהיא רוצה להביא את הגאולה בעזרת כל אחת ואחת! מאז מידי פעם המילים האלה מהדהדות לי בראש… “אני גם רוצה להיות שותפה, להביא את הגאולה, עכשיו, בדור שלנו” אני מאמינה שעצם זה שתיהיה לכל אחת מאיתנו את המחשבה על גאולה, רצון לגאולה, תפילה לגאולה.. נביא את הגאולה! אמן!

  211. טלי:

    בס”ד

    דבר שאני זוכרת וכ”כ אוהבת לשמוע שוב ושוב….:

    “אצל הגויים אומרים: “כגודל הציפיות-גודל האכזבות”, ואצלנו אומרים: “כגודל הציפיות-גודל הישועות/גאולות!!,
    אז פשוט תבקשי הכל!!! תבקשי בעל כמו רבי עקיבא!!” וכו’ וכו’….
    חח מדהים!

  212. אלישבע:

    שלום יקרת.
    האמת שהרבה טיפים קטנים של הרבנית ימימה אני לוקחת איתי.
    אבל אם אני חושבת על זה לעומק אז הדבר שאני פותחת איתו את הבוקר הוא השירה.
    הרבנית כתבה שאמא ששרה היא אמא אחרת.
    ואני פשוט המצאתי כמה מילים משלי ללחנים מוכרים ועם זה אנחנו פותחים את הבוקר ומעירים את הילדים.
    והלוואי ותמיד לכולנו יהיה שיר חדש בלב.

  213. רחל:

    בס”ד

    באחד השעורים האחרונים של הרבנית ימימה, היא סיפרה על משה רבנו שהתלונן לפני הקב”ה שאין לו כוח יותר לעם הזה, והקב”ה הבין את משה ואמר לו למנות 70 זקנים אבל לא משלו הוא יתן אלא ממשה.

    הסיפור הזה חיזק אותי בעובדה שהקב”ה נותן לנו את הכוחות להתמודד עם מה שעובר עלינו בחיים, ובמידה ואיננו מוכנים לראות כיצד אנחנו יכולים לעזור ולא לקטר, לתרום ולא ליפול, הכוח שניתן לנו יילקח מאיתנו.

    הסיפור הזה נשאר אצלי קבוע, ומידי פעם אני שבה וקוראת אותו שוב כדי לקבל עוד חיזוקים.

  214. מור:

    שלום יקרת,
    הרב עובדיה אליהו מדבר בשיעורים שלו ב “דרך פנימה” על נושא של “פתיחת מדפים”. העליבו אותך בפרהסיה? העליבו אותך בלי שום קשר? יש לך כמה אופציות , הראשונה זה לירות בחזרה מהמותן , השניה זה לשמור הכל בפנים ולהסתובב כמו חבית נפץ שכל דבר עומד לפוצץ אותה, והאופציה השלישית היא להבין שזה מאת ה’ ולעטוף במחשבה כל הזמן את מי שהעליב אותך באהבת חינם, אני אוהבת את היהודיה הזאת , היא השפילה אותי אבל אני מבינה שהיא שליחה של השם והכל רק ממנו יתברך ואני אוהבת אותה מאוד על זה. והוא אומר הרבה עובדיה אליהו שמי שמשפילים אותו בפרהסיה ומגיב כמו בתגובה האחרונה, מיד תרוץ לבקש ממנו ברכה על עצמך ועל כל עם ישראל . זה הדבר הכי גדול ומתוק שיש.
    ברכותיי שהצלחת לצאת החוצה בלי לירות אש חזרה אבל הסתובבת כמו חבית נפץ , אז אולי עכשיו תהפכי הכל לאהבה ? הקב”ה יחזיר לך כפל כפליים.
    יום נפלא, מור

  215. יהודית:

    שלום לרבנית ושלום יקרת!
    תודה על כל המאמרים המאלפים, כאן במקסיקו סיטי אנו קוראות את המאמרים ומרגישות איך את תמיד מתמקדת בכוחות הנשפש שיש בנו שאנו לא מכירות שיש לאישה, להשתדל לפתוח בנו כוחות חדשים וללמד את כל אחת לחיות באושר פנימי כי תמיד יהיו מצבים לא נעימים בחיים אבל עם השקפה נכונה נוכל להעביר הכל!!! הדברים האקטואליים שאתן מעלות על הכתב הן דברים שהרבה מאיתנו מתמודדות בהם וצריך עידוד כמו זה כדי להרגיש שאנו מאושרות עם מה שהגיע לנו משמים.
    תודה.
    יהודית

  216. אולה תמה:

    אין לי בכלל מילים לתאר להלל ולקלס אתכן שתיכן וכל העוסקים במלאכה
    יש דבר כזה שאלון אמריקאי
    ויש כמה אפשריות לתשובה
    אחת
    שתיים
    או כל התשובות נכונות
    יקרת יקירתי שלה גדולה ושלך גדולה יותר
    יקרתי כל התגובות שכתבת אין לי בחירה הכל קרה
    אבל דבר אחד בעיקר חשוב לי לציין
    שאני אוהבת לשמוע להקשיב ולהפנים מהמון רבנים דרשנים ומרצות
    אבל זו עלתה על כולן הרבנית ימימה מזרחי
    היא פשוט יודעת לגעת….
    לי אישית שנים לא אהבתי לשמוע אלא הכרחתי את עצמי
    ואיתה אני פשוט אוהבת לשמוע אותה לא רק שהדברים חכמים נבונים ונכונים
    איך שהיא מפשיטה אותם ומכניסה לנו את הימים ההם לזמן הזה
    ההומר המתפרץ שלה שגם הוא נוגע לנו ומראה לנו שהיא כמונו
    והיא מדברת מגרונה וקולה תמיד טומן בחובו
    חוץ מהומור
    המון תוכן עניני כאב וטונות של תקוה של צמיחה של הנה הנה זה בא….
    בשבילי היא המשיח של הנשים לדור שלנו ואף יותר מזה
    לבעלים שמקבלים אישה יותר שמחה יותר מבינה יותר מקוה יותר מאמינה
    ובעיקר אישה שלא מאבדת תיקוה להתחבר ולבקש על בעלה
    יקרת והרבנית
    המון אבל המון תודות
    ומה’ לכן שפע ברכות והצלחות
    ומט באב היישר לשנה החדשה
    שנה טובה בריאות עשיה והצלחה בכל המישורים
    אני.

  217. רונית:

    אני כל שבוע מחכה …..מחכה…… לקבל את השיעור במייל מדפיסה אותו וקוראת אותו בשבת מתענגת עליו!!! בכל הזדמנות אני משתפת חברות בדברי התורה של הרבנית המעניקים חיות. תמיד ממליצה לאחרות לעשות מנויי.
    ויותר מכל אני שמחה לקבל שיעור מתנה שעפ”י אישור שלכן אפשר להפיץ אותו. אני מרגישה שאני “מתמלאת” מדברי התורה ומשתדלת להוציא לפועל את כל הטיפים של הרבנית בזוגיות, ביני לבין הילדים , ביני לבין סביבתי. אשרינו בנות שזכינו לרבנית גדולה שכזו.

הוספת תגובה משלך





וידוי: את לימור אנכי מבקשת (סיפור אמיתי)

נכתב בתאריך September 19, 2012 מאת Yikrat

בס”ד

הפעם יש לי וידוי.

ברוח עשרת ימי התשובה המיטיבים שלפנינו

אני מעלה כאן סיפור ישן מאד,

שעדין רודף אותי

למרות הזמן שחלף מאז שהתרחש.

 

ניסיתי לכפר עליו אבל לא עלה בידי,

התייעצתי לגביו ועדין דבר לא הניח את דעתי.

אני מספרת אותו כאן

ויהי רצון שהחשיפה הזו תטהר אותי ולו במעט

והסיפור יגיע להיכן שהוא צריך להגיע,

יעורר את מי שהוא צריך לעורר,

ואולי אולי אולי

עוף השמים יוליך את הקול עד ללימור

ויניח את המילים שלי מול עיניה.

הלוואי ואזכה לכרוע מולה על חוף הסליחה ולבקש, ולקבל, את מחילתה.

 

אז מעשה שהיה כך היה…

 

הייתי כבת 12, כאשר משפחתי החלה לחזור בתשובה.

אחד הצעדים הראשונים המתבקשים היה להחליף את מקום הלימודים

וכך נחתתי בכיתה ז’, לראשונה בחיי, בבית ספר דתי לבנות.

 

חדשה לגמרי, גם בכיתה וגם במגזר

וחמושה בהחלטה להתערות כמה שיותר מהר במקום החדש,

התחלתי את צעדיי הראשונים כנערה דתיה.

זה לא היה פשוט.

 

חשוב לי להסביר משהו. כיום בעלי תשובה מהווים קהילה.

יש להם רבנים ורבניות. יש את הרבנית ימימה שמתווה דרך ושפה.

יש פורומים, כנסים, אתרי אינטרנט וספרי הדרכה.

יש מספיק “מנטורים” שיעברו איתם תהליך חניכה,

כי החלפת הדרך כרוכה, בין היתר, גם בחיקוי של אחרים.

יש כל כך הרבה פרטי-פרטים לגלות כל הזמן.

אבל בזמני, באמצע שנות השמונים,

לא היה דבר כזה, “תנועת החזרה בתשובה”.

איפה תנועה. הישר למים נזרקנו, בלי ליווי צמוד שכזה, עוטף ומחבק.

היינו צריכים לשחות לבד נגד הזרם.

 

ואני הייתי טירונית. ראיתי שישנם הבדלים

בין נטילת הידיים לפני אכילת פת,

לעומת הנטילה המטהרת אחרי הביקור בשירותים.

שמתי לב שבתפילת שמונה עשרה משתחווים כמה וכמה פעמים

אולם לא ידעתי באילו מבין 18 הברכות עלי להשתחוות.

ביום ראש חודש, מבלי שמישהו יידע אותי על כך

הבנות הגיעו לבושות חולצה לבנה,

מותירות אותי בולטת בחולצת התלבושת בצבע התכלת

(ומי בכלל שם לב שהגיע ראש חודש?)

זה לא רק הלכות. זה גם קודים של לבוש ושל התנהגות,

עולם ומלואו ממש.

 

לחידושים הרוחניים ולגינוני הטקס

התווסף המשא החברתי:

הגעתי לכיתה שבה כבר התגבשו קליקות והיה הומור פנימי.

מלכת הכיתה כבר הוכתרה,

וצו האופנה היה זר לי.

ואנוכי, אאוטסיידרית שכמותי, היכן אניח את עצמי?

 

הראשונה שהאירה אלי פנים היתה לימור.

לימור פנתה אלי בחיוך נבוך

והציעה לי לנסוע איתה בדרך חזור,

וכך ללמוד את מסלול הנסיעה באוטובוס.

כשאני מסתכלת אחורה מוזר לי להיזכר

כיצד במשך שלושה ימים תמימים,

לימור היתה בת כיתתי היחידה שהיתה חביבה כלפיי.

אבל זו עובדה. כל האחרות היו עסוקות בעצמן ובחברותיהן.

 

שמחתי בנכונות שלה לעזור ולקבל את פניי,

אבל מהר מאד התעוררה בעיה:

גיליתי, שלימור אמנם היתה ילדה טובה, ונשמה טובה,

אבל אף אחת, ממש אף אחת, לא התייחסה אליה.

לימור היתה שקופה עד כאב.

לא הוד ולא הדר היו לה, לא קליקה ולא חברות.

רק מבע מתנצל, הססני, מבוייש.

ואני, כל חפצי היה לטפס ולעלות בסולם –

אם לומר בכנות, אז לא רק בסולם המצוות

אלא גם, ובעיקר, לדאבוני, בסולם החברה.

בחושים של נערה בת 12 והבנתי

שלימור לא תעזור לי לכבוש את ההר.

 

במבט לאחור, כרטיס הכניסה לחברה הגבוהה

כלל שלושה תנאים בסיסיים:

קודם כל, להיות דתיה טבעית. אחת כזאת שהמצוות שגורות בחייה.

אחרי זה – להיות מגניבה, חברותית, חברמנית.

ולא נעים לומר, אבל גם העדה שיחקה תפקיד. אפילו משמעותי.

 

ולימור?

היא לא התאימה לרצון העז שלי להשתייך.

עבור האליטיסטיות של הכיתה, אליהן נשאתי את עיני,

לימור היתה מה שנקרא “מסורתית”. לא דתיה מספיק,

לא “קוּלית” מספיק, לא מקושרת, לא מדברת.

משפחתה התגוררה בשכונת עוני.

היא גם לא השתייכה לעדה הנכונה.

 

אני מתביישת לכתוב את השורות הבאות.

לא עשיתי את זה באופן מודע,

אבל ביום הרביעי ללימודים

כאשר לימור קיבלה את פניי בשער בית הספר

ועל פניה החיוך השקט והנבוך הרגיל,

חלפתי על פניה כאילו לא ראיתי אותה.

וכך ביום שלמחרת, וגם ביום שלאחר מכן.

 

קשה לי לכתוב את המילים האלה, אבל אכתוב בכל זאת:

אני מחקתי אותה.

אני, שגדלתי על סיפוריה של אמי,

שכל ילדותה הופלתה על רקע עדתי,

שכל מוריה ושכניה הפכו אותה יחד עם כל בני משפחתה

לנלעגים, לבזויים גם בעיני עצמם

רק משום שהגיעו מארץ מוצא לא מספיק אירופאית

ולא היו פלמ”חניקים מספיק, שורשיים מספיק,

חילוניים מספיק ונכונים מספיק.

והנה אני…

מצאתי דרכים אחרות לפלס בהן את דרכי למרכז החברה

אבל את לימור לא לקחתי איתי לשם, בעוונותיי. איזו טעות גורלית.

 

לימור לא נשארה בבית הספר זמן רב.

היא עזבה, עברה למקום אחר.

לאחר כמה שנים חזרה כדי לסיים איתנו את התיכון

והיא יפה עוד יותר, נבוכה כתמיד, החיוך השקט על שפתיה

וחיה בפינתה.

אני מנחשת שהיא לא הצליחה בלימודים.

אין לי מושג מה קרה איתה לאחר שסיימנו את התיכון והתפזרנו.

 

יכולנו לסיים כאת את הסיפור, אבל להפתעתי הוא התעורר שוב.

25 שנים לאחר כיתה ז’, לאחר אותו בוקר

שבו לא העפתי כל מבט לעברה יותר,

התעוררתי עם כאב גדול בלב ועם מצפון מייסר.

וחיפשתי את לימור.

באמצעים הפשוטים שעמדו לרשותי (דהיינו: גוגל ו- 144)

חיפשתי את שם משפחתה בשכונת העוני שבה התגוררה אז.

התקשרתי לכל שלוש המשפחות שנשאו את אותו השם.

לקח כמה ימים עד שמישהו בכלל ענה.

 

ביקשתי לדבר עם לימור.

שמעתי קול של נשימה נעתקת: “את לימור את מחפשת? רגע, מי את?”

“קוראים לי יקרת”, אמרתי. “אפשר לדבר איתה?”

“מה את רוצה?”

לא הסתרתי. “אני רוצה לבקש ממנה סליחה על משהו ישן שעשיתי לה”.

“אני שואל, כי גם אנחנו מחפשים את לימור”, אמר הקול.

“כבר הרבה זמן אנחנו לא יודעים איפה היא”.

“אולי יש לכם מספר פלאפון שלה? אני ממש מחפשת אותה”.

“אין לנו שום קשר איתה. היא לא מדברת איתנו כבר הרבה זמן”,

הוא אמר והזדהה כאחיה.

ליבי צנח. כמה בכיתי אותו לילה.

 

הרבנית ימימה לימדה בשם הגאון מוילנה,

שבן אדם חייב לפייס את חברו ולרצות אותו עד שימחל לו,

אבל אם אין לו דרך להשיג את אותו אדם

(או שאין לו אפשרות לכך, מטעמי צניעות למשל, או מסיבות אחרות)

החרטה שלו על מה שקרה תמצא את דרכה לחברו הבלתי מפויס

ותעורר בליבו איזושהי פינה למחילה,

אפילו אם המילים “אתה סולח לי?” ו”מחול לך” לא נאמרו מפורשות.

 

הוי, כמה קיוויתי שרוח החרטה הכנה שלי נשבה לעברה של לימור.

אבל המחשבה על הילדה הזו, שמעולם לא ביקשה דבר,

שתמיד נראתה כמתנצלת על שהיא גוזלת כמה סנטימטרים משטח הגלובוס,

ששקיפותה היתה לה לבית,

שעשתה ניסיון אחד, מפרפר והססני, ליצור קשר

וההתעלמות שלי ודאי לא באה לה בהפתעה…

ועכשיו היא מחוסרת קשר עם האנשים הקרובים לה ביותר -

המחשבה הזו לא נותנת לי מנוחה.

איך יכולתי לצער אותה כך??

 

“יקרת, עשית מה שיכולת”, אמרה ימימה.

“היית קטנה. אל תשכחי שגיל 12

זה כבר מלחמת קיום ולחץ חברתי.

עשי לעצמך טובה, אל תסחבי את המשא הזה כאות קין.

לכי תדעי, אולי הזיכרון הזה רק יציף אותה ויזיק לה

ולכן ה’ מסובב את הדברים כך שלא תוכלי לשוחח איתה.

מלבד זאת, לפי עוצמת החרטה שלך, חברתך ודאי מצאה בליבה לסלוח לך”.

 

מילים כדורבנות אבל אני לא התנחמתי.

הלוואי ויכולתי לדעת שלימור עושה חיל,

שהיא מביטה בי ממרום שנותיה והצלחותיה בבוז

ומפטירה “מחול לך, מחול לך, מחול לך.

יאללה, התבגרנו, עזבי. טוב שהחיים חזקים יותר מכל עלבון של כיתה ז’”.

 

לצערי אין הדבר כך.

ממה שהבנתי, חייה לא נהיו קלים יותר עם השנים.

והלוואי והייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורנית

ולהיות לה לחברה.

הגיע לה הרבה יותר מהמטבע שבה גמלתי לה.

 

אם תראו את לימור, תגידו לה שאני מחפשת אותה בנרות,

ורוצה לפצות אותה על מה שהיה

ואולי את מה שנעשה אפשר להשיב – ואפילו בקצת??

ככל שזה נוגע אלי,

הגעתי למקום שבו כל מבוקשי הוא לבקש סליחה,

אבל עוד לא הגעתי למקום שבו אני סולחת לעצמי

על קלות הדעת שבה התייחסתי בביטול לנשמה טובה.

ובינתיים אני חושבת – מה קשה יותר?

לבקש סליחה? או שמא לסלוח?

ונדמה לי שלסלוח – לאחר, ולסלוח – לעצמי, קשה בהרבה.

 

לפני סיום,

אחרי שהלכת איתי עד לכאן,

הלוואי ונצליח להפוך את הלימוד המשותף הזה לכפרה גדולה.

ואני שואלת אותך,

האם הסיפור הזה מוכר גם לך?

ההרגשה שביצעת עבירה כל כך חמורה,

פשע כל כך גדול שמעיב על כל אפשרות לסלוח לעצמך אי פעם?

 

ואולי הסיפור שלי נגע בך במקום שבו הרגשת

שהקלו בכבודך, עד כדי כך שהרגשת נמחקת,

ועדין הצלחת להתעלות ולסלוח?

 

האם יש מישהי שמצפונך מייסר אותך כשאת חושבת עליה

והיא לא זמינה לחרטה שלך?

ואילו היתה לך ההזדמנות והבמה –

מה היית אומרת לה, או לי, או לעצמך?

 

אני אשמח לשמוע את קולך ואת סיפורך.

את מוזמנת להשאיר תגובה כאן למטה

(אפשר כמובן בגילוי לב ובעילום שם

ואפשר בגילוי לב ובגילוי שם, מה שתבחרי).

 

הסיפור שלי אישי, אני יודעת,

ויחד עם זאת ברור לי שהוא מדבר גם בעבור נשים נוספות.

רובנו תלויות ועומדות, בימים האלו שלפני יום הכיפורים.

בואו נעזור אישה לרעותה לטפס!

גם בסולם המצוות, כמובן.

ואולי חשוב מכך, בסולם הרֵעוּת.

 

הנה המקום לתגובות, לסיפורים ולתובנות.

 

נכתבו 203 תגובות »

נכתבו 203 תגובות לפוסט “וידוי: את לימור אנכי מבקשת (סיפור אמיתי)”

  1. ריקי לריאה:
  2. עטרת ישראל:

    יקרת יישר כח גדול ואני תפילה שבורא עולם יגלגל ועוד תפגשי את לימור אני לא מאמינה שסתם עובדה זו לא פרחה מזכרונך גם בזה יש יד מכוונת ובורא עולם יכוון אותך עצם הרצון הטוב והאמיתי שלך
    יהי רצון שתראי ישועה בקרובבבבבבבבבב
    ישר כוחך על כל זכוי הרבים שלך

  3. נורית:

    היי יקרת שנה טובה
    הסיפור נגע לליבי מאוד
    גם אני בדיוק לפני שנה חיפשתי חברה שכנה שעברה לעיר אחרת
    הגעתי התקשרתי אליה דיברנו שעתיים כמעט
    ביקשתי סליחה ביקשתי שניפגש והיה לי רושם שהיא סולחת וכן ניפגש ונלבן ואתנצל …
    חיכיתי וניסיתי והיא לא ענתה ולא השיבה לסמס ששלחתי
    אולי היא בחרה שלא להיות בקשר או סתם להיפגש
    אינני שופטת חלילה
    קצת מצטערת
    כי עם הרגשה אי אפשר להתווכח

  4. מיטל:

    יקרת היקרה החיים גם ככה עמוסים בחוויות ורגשות שלא קל לשאת את משאם ביום יום . אם את מרגישה שעשית את הכל פשוט תניחי לזה .
    אני מנוכרת מביתי בת ה 15.5 ואני בלב שלם מוחלת לה . כתבתי על הניכור הורי שאני חווה סיפור שמתאר את הפגישות שלנו במחלקת הרווחה (לא לבעלי לב חלש ) .
    יש ספר טוב שנקרא : לדעת לסלוח מומולץ בחום . (אחרי הקריאה בו תגיעי לתובנות חדשות )
    בהצלחה ובשורות מיטיבות
    מיטל.

  5. אושרה:

    מרגש מאוד ויישר כוח על הכנות.
    באופן מוזר השבוע סיפרתי לבתי על סיפור דומה ועל משמעות החרטה.
    אז סליחה שפגעתי בך חברתי היקרה ולא הייתי לך לעזר כשהיית צריכה.

  6. דליה עמנואלוף:

    יקרת היקרה .
    הלוואי והיה לי רק סיפור אחד לספר לך על מה שאני מצטערת ומתחרטת .
    לפעמים אני חושבת שאולי המצב שאליו הגעתי הוא מעין עונש על כל מה שחטאתי
    בפני אחותי החולה , בפני בעלי נתנאל ובני דביר שאינם עוד איתי . בפני הקיבוץ שבו שהיתי בזמן שרותי בפני הסייעת בגן שלי .
    כל כך הרבה חטאים , טעויות , נפילות . אפשר לקרוא לזה איך שרוצים אבל התוצאה היא אחת : אשמה !
    בכל שנה אני מבקשת סליחה , גם כשאמרו לי שסלחו לי , הכתם שנמצא בלב – קשה לו לדהות .
    הלוואי והכתיבה בתגובה לסיפור שלך תעזור לכתם הזה להעלם לתמיד .
    מעריכה אותך מאוד ואת הרבנית ימימה היקרה
    דליה

  7. ריקי לריאה:

    היי יקרת
    אני סוחבת איתי ניתוק מאחותי היחידה.לאחר מותה של אימי היקרה ז”ל החלו ויכוחים סביב הירושה.
    לצערי אחותי מסרבת להיות בקשר למרות ניסיונותי הרבים לפייס ולהתפייס.
    לפעמים אני חושבת שאולי מוטב כך,אחותי לצערי רווקה בת שישים ללא ילדים,קשה לה עם העובדה שתודה לאל הקמתי משפחה חמה ואוהבת.
    הייתי שמחה אם היינו מצליחות להיות בקשר מינימלי אבל לא בניתוק.
    שמה חוה קריספי,0527078522אולי תצליחי להיות איתה בקשר ולשתף אותה בכאב היומיומי איתו אני חיה.
    חתימה טובה לך ולרבנית היקרה והאהובה שלנו.סיפורך נוגע ללב באמיתות שלו.אני חושבת שמחול לך
    רבקה לריאה

  8. רחלי:

    הי יקרת, הכתיבה שלך כל-כך נגעה בליבי, עד שבכיתי יחד איתך…
    את מדהימה ואין לי ספק שאם תלכי עם זה עד הסוף עוד תמצאי אותה ומי יתן שאת זו שתעזרי לה לחזור לעצמה ותכפרי על זה שלא נתת לה לעזור לך בזמנו…

    לי היה סיפור עם איזה מורה מבוגרת שעשיתי לה את המוות רק בגלל ששיעוריה היו משעממים לטעמי.
    שנה לאחר מכן נודע לי שהיא עזבה את ההוראה.
    יכלתי לומר שלא רק אני אשמה והיו עוד בנות וכו’.. אבל בכל אופן התקשרתי וביקשתי את סליחתה. היא אמרה שהיא סולחת. (וכי מה יכלה לענות?)
    אבל באמת בתוכי, נשאר לי איזה חור שחור.
    הרגשתי שסליחתה לא שלמה, ולדעתי נזכרתי מאוחר מידי.
    ואני אנה אני באה…

  9. Anonymous:

    הי יקרת יהי רצון שתצילחי . את מפרסמת הרבה סיפורים אישים שלדעתך עצם פירסומם אמור להחליף את מה שלא קורה במציאות – כלומר, תשובה. במקרה הזה את באמת משתדלת ולא עולה בידך אבל ישנם מקומות שהבלוג או הפייסבוק לא מהווים תחליף .הסיפור שנחרט אצלי יותר מכולם הוא הסיפור על “עליזה”. היו שם כל כך הרבה פרטים שבעיני הם עילה לתביעה ומבירור פשוט גם הבנתי במי מדובר ומה הנזק שגרמת לה (משיח של אחרים עליה בעיקבותיך) . מי שמני להטיף לך מוסר או להדגיש לך היכן התשובה או הבעיתיות בדרכך- לא זו כוונתי. אבל אם את מוצאת לנכון לשתף אותי בהגיגיך דרך המייל הפייסבוק ואנשים סביבי גם אני מרגישה צורך לשתף אותך בשלי- זה ניקוי המצפון שלי לפני יום כיפור- לדעת שיכולתי להחזיק ישר את התמרור ואכן עשיתי זאת. שתהיה לך חתימה טובה, תשובה אמיתית ותדוני לכף זכות את המייל הזה.

  10. גילת שורצמן:

    יקרת היקרה,
    כנראה שלא בכדי ניתן לך שמך-יקרת. את אכן נשמה יקרה. חשפת כאן סיפור אישי, הכתוב בצורה מדהימה, ומעורר להרבה מחשבה…

    יישר-כוח!

    בברכת גמר חתימה טובה,

    גילת שורצמן

  11. becky rothstein:

    יקרת יקרה מאד!
    הסיפור נגע לליבי על כל האנשים שאולי בכוונה או ללא בכוונה פגעתי בהם
    ישנם זמנים שהקב”ה מזכה אותנו לתיקון ומזמן לנו האדם לומר את ליבינו
    ובוודאי, כמו הסיפור המרגש שלך, אנשים שאין לנו אפשרות באופן אישי לשמוע המילה היקרה “מחלתי לך”
    אני חושבת שהעבודה הנצרכת אז לאחר הווידוי שלך והשבר/הכאב,למחול לעצמנו בדיוק כמו שאנו מבקשים מהקב”ה סליחה ומחילה. מרגיש לי מקום של ענווה שהקב”ה הנוהג בחסדו את העולם, כך הוא רוצה, שארגיש את השבר ואבנה את עצמי מחדש!!
    תבורכי על השיתוף, מרגש ומעצים לקראת יום הכיפורים הבא עלינו בע”ה לטובה

  12. becky rothstein:

    יקרת יקרה מאד!
    הסיפור נגע לליבי על כל האנשים שאולי בכוונה או ללא בכוונה פגעתי בהם
    ישנם זמנים שהקב”ה מזכה אותנו לתיקון ומזמן לנו האדם לומר את ליבינו
    ובוודאי, כמו הסיפור המרגש שלך, אנשים שאין לנו אפשרות באופן אישי לשמוע המילה היקרה “מחלתי לך”
    אני חושבת שהעבודה הנצרכת אז לאחר הווידוי שלך והשבר/הכאב,למחול לעצמנו בדיוק כמו שאנו מבקשים מהקב”ה סליחה ומחילה. מרגיש לי מקום של ענווה שהקב”ה הנוהג בחסדו את העולם, כך הוא רוצה, שארגיש את השבר ואבנה את עצמי מחדש!!
    תבורכי על השיתוף, מרגש ומעצים לקראת יום הכיפורים הבא עלינו בע”ה לטובה

  13. דפנה:

    שלום יקרת, אני קוראת וכואבת עבור הבנות שלא ‘מככבות’ בסולם החברתי בכיתה או בחברה. הבת שלי מתמודדת עם סיטואציות דומות, אני חושבת שלא קיצוניות כל כך, ולבי אח.. לבי.
    את המסר הזה צריך להעביר לאותן בנות העשרה, שיבינו כמה נזק נגרם מיחס כזה ואיך היחס הוא מדבק ממש. אולי שיחות בבית הספר אני לא ממש יודעת איך לתרגם את זה למשהו פרקטי שיחדור ללב ולרגש.

    שנה טובה וגמר חתימה טובה, דפנה

  14. ת:

    כל שנה בימים האלו הרגשות מציפים אותי ושוב התחושה הלא נעימה ואולי אני יאזור אומץ ויתקשר? .. חברה כל כך קרובה ודבר כה טיפשי איך נהפך להר? איך הפסקנו לדבר.?
    היא לא הייתה בשמחות שלי ואני לא בשלה, הטלפונים של סוף יום כבר אינם והסליחה הזו שלא התקבלה אחרי כל כך הרבה שנים

  15. תמי:

    יקרת,
    ריגשת אותי מאד.
    הסיפור שלך אולי לא יוכל להחזיר אותנו לגיל
    12, שמאופיין הרבה פעמים בחוסר רגישות חברתית (מתוך חוסר
    מודעות ותמימות כמובן..לא ידעת יותר טוב..), אבל יכול לפתוח לנו את העיניים
    כאמהות – גם לילדות כמו לימור, וגם לילדות “כמוך” , שפוגשות “לימוריות” שכאלה..

    ואולי אמא שקוראת אותך עכשיו תשים לב, תגיד משהו, תכוון, תאיר את עיניה של בתה..

    ואם דרך הסיפור שלך תחסך לילדה אחרת חווית הדחיה וההתעלמות שחוותה לימור- ואולי אף תיפתח האפשרות ליצירת קשר משמעותי ואמיתי- זה עולם ומלואו.

    שתהיה שנה טובה
    תמי

  16. צפורה:

    יקרת היקרה, כאשר קראתי את דברייך בתחילה כעסתי קצת על תגובתך כלפי לימור אך כעבור זמן מה התגאתי בך.. דרוש המון אומץ לחשוף סיפור זה ולשתף ..
    אני חושבת שעצם העובדה שסיפור זה מייסר ורודף אותך מראים שאת נשמה מיוחדת ורגישה.. לפעמים אנו צריכים לעבור דברים מסוימים על מנת לחדד את רגישותנו לזולת וללמוד וללמד להבא.. שנזכה כולנו לסלסלוח לעצמנו וליישם את מצוות ואהבת לרעך כמוך.. שנה טובה..

  17. אפרת:

    שלום יקרת,
    סיפורך נוגע ללב,הייתי במקום הזה לפני כמה שנים ובעקבות אתגר שה’ נתן לי לעבור חיפשתי מקומות לנקות בהם את ליבי ופניתי לחברה שהיה נראה לי שפגעתי בה בעבר בגיל הזה 12-13 (אולי עובר עלינו משהו שם…) והיא כמעט פרצה בבכי כן,היא זכרה. ב”ה היא מחלה לי מאז אני נזהרת מאוד משתדלת להיות יותר בוגרת מהמקום ההוא וגם כשיש נפילות אז אני משתדלת מיד לפייס שהדברים לא יעלו “עובש”,(בשביל זה אנחנו עדיין כאן ב”ה,ה’ נותן לנו הזדמנות).
    בכל אופן,את סיפורך אעביר מחר בל”נ לפני כיתתי בנות בגיל הזה (אני מחנכת כיתה ז’),והלוואי ורושם הדברים יוסיף לך ולכולנו זכויות בעז”ה.
    גמר חתימה טובה!

  18. צופיה:

    בס”ד
    יקרת יקרה, יישר כח על האומץ וכנות הלב. הספור ריגש אותי עד דמעות, כל אות במילותיך מלאת אמת. מברכת אותך ואת כולנו שנזכה לחפש ולגלות ולהתחבר אל הנשמה האלוקית הטהורה החבויה בכל אדם ואדם ולא נתרשם כלל מחיצוניות היצר. חגים מלאים אורה שמחה ואחדות אמיתית

  19. רותי:

    שלום יקרת !

    אין מילים !
    זה באמת לא קל להגיע למקום הזה של הבנה שצריך לבקש מחילה כנה ממישהו- ולבסוף לא להצליח לעשות זאת.
    בקשי מהקב”ה שייתן בליבה מחילה שלימה- ובכלל,] תתפללי עליה שיהיה לה טוב בחיים.

    אני אישית, חויתי מציאות בה חברה לעבודה פירשה אותי באופן שגוי וחשבה ש”שמתי לה רגל”, ואז היא עזבה את בית-הספר.
    מה לא עשיתי, כשהבנתי שהיא פגועה עד עמקי נשמתה.
    באתי, דיברתי, כתבתי לה, נסעתי לביתה והשארתי מכתב כנה ומתנה- והיא התעלמה התעלמות מוחלטת ואף כשילדה , ובאה לבקר בבית-הספר התעלמה ממני במוצהר- על אף שפניתי אליה בנחמדות ובמאור פנים. ( אני אישית נפגעתי ממנה מאוד ולמרות הכל התעלתי על עצמי וניסיתי לבקש מחילה).

    עברו שנתיים.
    השבוע, ערב ראש השנה, אמרתי לעצמי- אעשה נסיון נוסף.
    שלחתי לה ס.מ.ס פשוט וחביב של שנה טובה וכו’
    ולהפתעתי העצומה היא כתבה לי שזה ממש ריגש אותה
    שאני כותבת לה
    והיא מצאה בליבה מקום לסלוח לי
    והיא עצמה מתנצלת על עגמת הנפש שגרמה לי בזה שלא הייתה מוכנה למחול.

    הייתי בהלם !!!

    אז יש תקוה !
    לא להתייאטש.
    לפעמים צריך להרפות ולתת לשני להתמודד עם הכעס- לעיתים זמן ארוך מאוד
    ולבסוף- לנסות שוב, ואולי תהיה מחילה….

    בשורות טובות וגמר חתימה טובה לכולן !
    המשיכי ועשי חייל !

  20. אליש:

    אני מבינה אותך מאד מאד, גם לי היו סיפורים דומים כשלך בעבר, וחשוב שנדע שבאמת אם היינו טיפה חושבות בגיל הזה זה לא היה קורה, מה שקורה, שפעמים אנו לא חושבות ובמיוחד בגיל הזה שכל אחת מחפשת להיות יותר ויותר במעמד חברתי גבוה.
    אני מציעה לך אולי לפרסם את הסיפור הזה, ולשנות שמות. במדור של בנות בגילאים כאלו. אולי בעיתון “יתד שלנו” לילדים , ולהסביר כמה צריך להזהר והלוואי שיצא מסיפור זה תועלת לילדות , ואו לפחות שידעו שיש מצבים שצריכים להזהר מהם, ובמיוחד בימים אלו…… בהצלחה רבה רבה , גמר חתימה טובה. אליש.

  21. אליש:
  22. אביבה:

    יקרת כל הכבוד לך על הכינות!
    באמת הכי חשוב שתסלחי לעצמך!!!
    זה מזכיר לי סיפור דומה לפני כמה שנים אני ומשפחתי עלינו לארץ וב”ה קיבלו אותי בחברה (הייתי מספיק אירופאית…)ואז היה רישום לסמינרים ואמרו לי שיש כמה בנות שצריך להיזהר מהם כי הם “מקקיות”ז”א מדווחות לסמינר אם את בת טובה או לא.אמרו לי על אחת שאמא שלה ממש הורסת לבנות את הכניסה לסמינר ושעלי להיזהר ממנה במיוחד ואז ישבנו כמה בנות מקובלות ודיברנו ופתאום היא עברה ואמרתי לה “היי בת של מקקית מה שלומך?” והיא פשוט החוירה החליפה צבעים שגם אני באותו רגע כ”כ הצטערתי על זה ממש הרגשתי שאני שופכת את דמה.כמה שנים עברו וכל ערב ר”ה נזכרתי בה ולא ידעתי אפילו מה שם משפחתה ואם התחתנה מה קורה איתה והתפללתח להקב”ה שאני רוצה על זה מחילה ואז אני פוגשת אותה בשכונה שגרתי ניגשתי אליה שאלתי אותה אם היא זוכרת אותי היא אמרה שכן וממש התנצלתי על הפגיעה שהיתה והיא אמרה שהיא אפילו לא זוכרת והיא סולחת.לדעתי היא זכרה כי זה היה ממש השפלה.אפילו עכשיו כשאני חושבת על זה אני מזדעזעת מעצמי.
    יהיה רצון שנכה לסלוח לעצימנו ולכולם ושנזכה לגאולה שלימה!

  23. גם אני הייתי שקופה...:

    היי יקרת. הסיפור שלך נגע לי במקום הכי רגיש לי- הילדות. הייתי ילדה מאוד רזה, גבוהה והאמת, די מכוערת.
    ולצערי כל הסביבה דאגה תמיד להזכיר לי זאת… הילדים כדרכם אכזריים הם והגעתי למצב של שקיפות אמיתית. עד לשנות נעורי בהן לפתע פתאום בצבץ הברבור שבי- עורי נעשה חלק יותר, גופי התרגל לגובהו וכבר לא הייתי אותה ג’ירפה גמלונית אלא ברבור ארוך צוואר. השינוי היה כה קיצוני עד שהסביבה לא האמינה שזו אני, ואפילו שכחו שפעם הייתי ממש אבל ממש לא רלוונטית. אני כמובן לא שכחתי… (ולקח לי המון זמן להתרגל לכך שאני אישה נאת מראה, לפעמים עד היום…)אבל אני רוצה לומר לך ולחזק אותך שחווית הנידוי מאוד מחזקת, היום אני אישה עצמאית, נשואה באושר, אמא ברוך השם, ומלאת שמחה, והכי חשוב סובלנית לשונה… אני נושאת תפילה שאותה לימור שלך קיבלה גם היא כוחות, ואולי הניתוק ממשפתה גם הוא הביא אותה למקומות מאושרים יותר. מאחלת לך שבקשת הסליחה שלך אכן תגיע לליבה של לימור, ולחזק את דברי הרבנית ימימה- היית ילדה, אל תתקעי על מצב שלא יכולת לשלוט בו, סולם המוסר שלנו מתפתח בילדות ואני בטוחה כי ביקשת מספיק סליחה… ועשית ואת עושה המון מעשים טובים המכפרים על מעשך האחד.
    בברכת שנה טובה וגמר חתימה טובה, אחת הקוראות האדוקות, שהייתה שקופה והיום שלמה.

  24. שירה:

    יקרת יקרה,הסיפור הזה עורר בי 2 סיפורים. הראשון מימי הממלכתי דתי בהם הייתי ״מלכת הכיתה״ והייתה ילדה בכתה שפשוט התעללנו בה נפשית עד שבכתה ה היא עברה דירה.בגיל 22 הצלחתי לאתר אותה,התקשרתי וביקשתי סליחה,ואני חייבת לציין שיש משהו בדברי הרבנית שאולי היא מעדיפה לשכוח,כי אותה ילדה נתקשתה לזכור מי אני (לא ממש סביר…),ובמחשבה שנייה אולי באמת הייתה מעדיפה שלא אתקשר.וכך יצא שאולי ניקיתי את המצפון שלי על חשבונה….
    הסיפור השני עוד לא נגמר,זה היה בתיכון חילוני ששם כבר ממש לא הייתי המרכז אבל גם לא מהמנודות, הייתה שם נערה שכל השכבה ירדה עליה (10 כיתות!),ואני הייתי ה״נחמדה״ כמעט היחידה שהייתה מדברת איתה.יום אחד היא אזרה אומץ ואמרה שהמורה הציעה לה שאולי היא תבוא אלי אחה״צ,אני מיד אמרתי שממש אין לי זמן,ולמרות שלא שיקרתי (למדתי במגמה תובענית) המצפון רודף אחרי עד עצם היום הזה,המחשבה שיכולתי לתת לנערה העצובה הזאת קצת שמחה בחיים ומנעתי את זה פשוט אוכלת אותי. ועכשיו אני תוהה אם כדאי לחפש אותה ולהזכיר לה את זה?!….או שזה שוב רק ינקה לי את המצפון ויגרום לה להרגיש רע….

  25. Anonymous:
  26. זלפה:

    מדהים איך המצפון האנושי לא שוכח כלום. שנים חלפו, בגרת, הקמת משפחה, ופתאום לימור הזו עולה מנבכי הזכרון ומטרידה את שלוותך.

    באופן אישי, אני חושבת שאת לא הרעת לה ואת לא הסיבה שהיא במצבה הנוכחי. בסך הכל היית עוד מישהי שחלפה על פני חייה המסובכים עוד קודם.
    אם היא זוכרת אותך בכלל, זה בטח בבליל של הבנות שלא “שמו עליה” במהלך התקופה ההיא. בגיל הנעורים להיות חברה של האנשים הנכונים נורא חשוב. ואין מישהי שלא פוגעת ולא נפגעת בתקופת התיכון.
    אני מציעה לך להיזכר באותן בנות שפגעו בך. האם את סולחת להן? אותן אלה שראו ילדה חדשה שלא יודעת איך להתפלל, איך להתלבש ולעגו במקום לסייע…אם אחת מהן תבוא עכשיו ותתנצל, האם תגידי לה: “שטויות, ממזמן שכחתי” או שתחשבי שעשתה לך עוול נורא?

    אם מישהי איננה מדברת עם בני המשפחה שלה- יש לכך סיבות עמוקות וקשות- שלא שייכות אל נערה חדשה בכיתה שלמשך שלושה ימים היתה נחמדה אליה ואז התנכרה לה.
    אני מאחלת לך שתמצאי אותה ותסגרי את המעגל הזה. ואת עושה כל כך הרבה טוב לכל כך הרבה אנשים, ועצם זה שאת זוכרת את זה ורוצה לבקש את מחילתה- מעידה על כמה אדם טוב את.

  27. אנונימית שמתביישת:

    יקרת,

    קראתי ובכיתי. איזה אומץ!
    אני מאינה שאותה לימור מצאה את דרכה ומקומה. לכל אחד יש את הצלקות שלו מימי הילדות.

    גם לי יש ספור.

    בכתה ד’ ואולי ה’ חזרתי מהסניף עם מישהי שהיתה יחסית דחויה והתחיל ביננו ויכוח. אני לא יודעת למה ואיך ואיפה בא לי הדבר הזה לראש ולפה אבל

    זרקתי לה שלא יהיו לה ילדים. היא ענתה לי שגם לי לא יהיו.

    לפני כמה שנים, אחרי 30 שנה בערך מהמקרה, (ואני זוכרת איפה עמדנו כשהטחנו אחת בשניה את המילים המזעזעות הללו)התקשרתי אליה לבקש מחילה, אחרי שעברנו שבעה מדורי גיהנום בכל הקשור לפוריות
    במחשבה שאולי המחילה שלה תפתח שערים.
    היא מחלה וסיפרה שילדה בקושי רב מספר ילדים.
    עד היום אנחנו ללא ילדים ולפעמים תוהה עד כמה המילים הללו חרצו את דיני. רוצה לחשוב שלקב”ה סיבות אחרות בגללן לא חנן אותנו.
    ואולי יש עוד תקוה, אולי ירחם עלינו?

  28. רחל:

    בס”ד

    יקרת יקרה,

    הסיפור הזה כ”כ נוגע, ומזכיר לי חוויה שלי בתור נערה.
    נכנסתי בכיתה ט’ לתיכון חדש, לבדי.
    חששתי להיכנס לבד. וכך הכרתי את מיכל, שדודים שלה גרו בסמוך אלי והיא הכירה את רוב בנות הכיתה החדשה בתיכון, וכבר בחופש הגדול הכרנו אחת את השניה והיא ניסתה לרכך לי בטוב ליבה את המעבר.

    אך כאשר הגיעה תחילת שנת הלימודים ונכנסתי לכיתה החדשה, הכרתי חברות חדשות ואט אט עזבתי את חברותה. ומצאתי את “מקומי” בקבוצה חדשה.

    עד היום יש לי נקיפות מצפון על כך.
    בפרט שערב יום הכיפורים אחד משנותינו בתיכון היא ניגשה אלי ואמרה לי שפעם אחת פגעתי בה באיזו סיטואציה… אז ביקשתי סליחה…

    אבל היום לאחר שנים , אני מרגישה שזה יותר עמוק.
    אני לא מספיק כיבדתי אותה והכרתי לה טובה על הרצון הטוב שלה והחסד הגדול מאד שהיא עשתה איתי.

    אני מצטערת וכואבת על זה. ושואלת את עצמי לאחר שנים רבות שעברו אם נכון לנסות ליצור קשר ולבקש מחילה או שזה רק יפתח דברים שאולי כבר נשכחו ונתרפאו ואולי זו רק התחושה שלי והיא לא שם…

    ואם היא קוראת את הדברים – אז כן, אני מבקשת סליחה מעומק הלב. ומעריכה ומודה על החסד הגדול שעשית איתי. את יקרה מאד לליבי.

  29. רוניה:

    גם לי יש זכרון על יחס מזלזל ולועג לילדה בת כיתתי שכל חטאה היה להיות לא יפה מספיק (לטעמי) ועם שם משפחה נלעג (בעיני).
    למיטב זכרוני לא הצקתי לה
    אבל אולי אני טועה..
    מה שכן- ואת זה אני זוכרת
    ממש לא סבלתי אותה בלב
    ולבושתי הרבה לא הייתי מוכנה לעזור לה, כשפעם היא הייתה במצוקה
    לפחות היתה שם חברה אחרת שנזפה בנו (היינו כמה בנות “חכמות”)

  30. בטי:

    יקרת יקרה,
    תודה תודה תודה…
    כמה דמעות זלגו לי…מהסיפור שלך. אין לי מושג ואפילו קטן למה כל כך בכיתי ועדיין אני רוצה להמשיך ולבכות. אולי זה היכולת שלך לכתוב כך שנוכל אנחנו הקוראות להזדהות איתך. אוולי זה שברירים קטנים של חרטות מעולמנו שלנו. אין לי בראש מישהי כזו שאני מחפשת אחריה בנרות כדי לבקש ממנה סליחה ואולי על זה אני בוכה…שאני מחקתי את כל מי שעשיתי לו רע, כי בעצם זה בגלל שלי עשו רע.
    אני מאחלת לך שתזכי למצוא את לימור ולבקש ממנה סליחה. לעצמי אני מאחלת לזכות לבקש סליחה מכל מי ששכחתי ממנו…ואם לעתיד לבוא אמעד…אדע במודע שעלי לבקש סליחה. כי בשבילי זה לא מובן מאליו.
    חתימה טובה
    בטי

  31. גל:

    יקרת, אני מבינה ללבך אך מהצד השני. הלואי שחמותי הייתה כל כך נחושה בדעתה לפייס אותי.
    כשהתחלנו לחזור בתשובה חמותי ראתה זאת בעין לא יפה. היא התקשרה לבעלי בוכה ומבוהלת על מה שאנחנו עושים לה (לא מוכנים לראות טלוויזיה בשבת, לא מוכנים להכין לה תה מהקומקום וכו’) היא פחדה מאוד שנהיה דתיים קיצוניים ושלא נאכל אצלם וכו’. הם באו אלינו והיא לא הפסיקה לבכות. מול כל המשפחה היא פנתה אליי (פעם ראשונה שהיא גלויית לב בצורה כה אכזרית איתי- תמיד היה יחס מרוחק של כבוד ההדי) ואמרה “איך לא כואב לך עליי?” איך לא כואב לך על מה שאת עושה? השיחה הייתה קשה וכואבת והיו עוד כמה דברים כואבים שנאמרו, אבל אני לא פציתי פה. החלטתי שאי אפשר לשפוט אותה בכאבה ושזה בטח לא יעזור אם אני אתפרץ. הבנתי את הפחד שלה אבל לא הבנתי את אופן הפנייה וצורת הדיבור הכל כך לא אופיינית לה. פתאום נחשפו פנים שלא ידעתי עליהם. ואת הפנים האלה אני לא מצליחה לשכוח! היא התנצלה כמה ימים אחרי ואמרה שהם יקבלו אותנו כמו שאנחנו, אך זה היה כל כך מהיר שאפילו לא הספקתי לעכל את מה שהיה והיום אני יודעת שקשה לי מאוד לסלוח. אם מישהי יודעת איך אפשר לסלוח ולרכך את הלב אשמח לשמוע. בינתיים חזרנו ליחסים “רגילים” אך הלב שלי כבר אטום אליה. לעולם לא נחזור למה שהיה. אשמח לשמוע מה אתן אומרות

  32. Anonymous:
  33. לימור:

    שלום… האמת חשבתי שמדובר עליי… לפי ה-שם… בהתחלה חשבתי שזה סיפור שמשנים לו את ה-שם לפי זה שנשלח אליו המייל…. אבל אז הסתכלתי בתגובות… ובאמת מדובר על אחת בשם לימור… קיצר אני רוצה לנצל את מקום זה להגיד סליחה ל-בעלי היקר… על הרבה דברים ועל הכול… ואני יודעת שהוא לא יראה את זה אבל כרגע הוא לא מאמין לי ולא רוצה לסלוח לי ובנוסף- הוא איתן בדעתו לסיים את הקשר… וקשה לי נורא… אני כל כך רוצה לבקש ממנו סליחה- כי באמת לא התכוונתי והייתי אני הקטנה אותה אחת בת 12 שהרוב שקופה ורוצה שיאהבו אותה כמו שלא אהבו בבית, רוצה שיעריכו ליקבלו אותה- ולפעמים לא שמה לב שדורכת על אחרים… שהיא עשתה דברים לא בסדר- ושתקה- וזה היה ה”ברוגז” שלה- והיום היא מבינה עד כמה היא טעתה, עד כמה היא רוצה להשתנות… לתקן… ופשוט לבקש- סליחה………
    סליחה אהוב יקר, נסיך מושלם, חבר טוב שלי- סליחה!!!

  34. בת יחידה:

    הי יקרת,
    כשמך כן את באמת יקרה!
    לא תאמיני אבל במהלך קריאת סיפורך הרגשתי בעת ובעונה אחת: לימור ויקרת.
    כן ממש ככה מצד אחד, אני יקרת, שרוצה לבקש סליחה ולא מ”לימור” אחת, ולא רק מאיזה משהי נידחת מכיתה ז’ , אני רוצה לבקש סליחה מאנשים שקרובים אלי, וגם מאוד ניתנים להשגה, אבל מה לעשות, עם בני האדם מנויים אנו, ואני לא מסוגלת לעשות זאת.
    ומאידך, אני לימור: מחכה לסליחה ממישהו, אבל דווקא בגלל שאני מכירה את הצד השני, אני מוכנה למחול, בלב שלם (משום מה זה יותר קל לי מאשר לבקש סליחה). ואולי, חשיפת הסיפור שלך הייתה שווה, ולו רק בשביל זה.
    כן, אני יודעת, קשה לי, מאוד אפילו, לבקש סליחה. אבל, אני מוחלת בלב שלם לכל מי שנמצא במצב דומה לשלי וחייב לי סליחה.
    ואולי , גם הצד הפגוע ממני יעשה כך.
    כולי תפילה, שנחשוב פעמיים לפני שאנו עושים\ אומרים דברים, ולא נצטרך להגיע למצב כזה.
    והלוואי ונזכה להגיע ליום כיפור נקיים מפגיעות של בין אדם לחברו, כי הרי “אין יום הכיפורים מכפר, עד שיירצה את חברו”
    שנזכה

  35. מאיה:

    שלום יקרת,
    איך היית לומדת את השיעורים שאת מעבירה היום כמסר וחוכמה לכל כך הרבה אנשים אם לא היית עוברת אותם על אמת?
    לייסר את עצמךכל כך הרבה שנים, מבלי לעשות דבר, את זה אני מצליחה להבין, אולם במקרה שלך עשית מעשים כדי לכפר על חטא הקדמון….התיקון שלך במקרה הזה בא לידי ביטוי כל יום וכל דקה בחייך בעשייה המקצועית, בחיים האישיים והכי חשוב בגידול הילדים.
    כל אחד מאיתנו מקבל את התרחישים והאירועים שמזמנים לו החיים, יש כאלה שלומדים משהו מהמבחנים ומהתהליך ויש כאלה שנכשלים ועוברים את אותו מבחן פעם אחרי פעם אפילו עד יומם האחרון

    לא סתם קראו לך יקרת תראי מה השם שלך טומן כמה סגולות, עבודת הקודש האמונה, הטוב, הסובלנות, האהבה שאת נותנת מבלי לקבל תמורה שתהיי יותר פופולארית…ברכי ותיזכרי את האירוע הזה כאירוע מחונן שאני בטוחה ומאמינה שלימד גם את לימור שיעור לחיים…אם היה לה העוז והחוסן הנפשי להתנתק ממשפחתה, לאו דווקא הייתי רואה את זה כאינסידנט שלילי נהפוכו כנראה שהיא התנתקה ממערכת יחסים לא חיוביים ובונים אלא ממשהו שלילי שגרם לה להקטין את עצמה ולהיות חסרת ביטחון. לסיכום, אני רואה את לימור שקיבלה מימך שיעור גדול לחיים וכאחת שיוצאת חזקה ובטוחה בעצמה בעלת תעוזה להתנתק ממשהו שלכאורה אמור להיות עמוד התווך והביטחון שלה-”הבית והמשפחה”.
    חיזקי ואימצי שתהיה לך שנה נהדרת, טובה ומוצלחת עם המון בריאות ועשייה, לפחות כמו שנה קודמת.
    באהבה גדולה,
    מאיה

  36. אסתר:

    יקרת היקרה! כל הכבוד לך על הנחישות לחפש את לימור, באמת עבר הרבה זמן. ואני חושבת שלכל אחת מאיתנו יש כמה לימוריות כאלו. הלואי שנצליח היום ובסביבה שלנו לדעת לבקש סליחה על ימים אלו, שיהיה לנו את האומץ להתעלות מעל עצמנו (ואני בראשונה) להתקשר או לבקר ולבקש את הסליחה! אני חושבת שזה המסר שלך מהסיפור. בברכת יישר כח וגמר חתימה טובה. אסתר

  37. Anonymous:

    תודה רבה על הסיפור המרגש ועל הכל
    באמת מעורר תהיות ומחשבות חשובות במיוחד בימים חשובים אלו

  38. אחת:

    סיפור מחזק!!!
    לכי תדעי אולי הבחורה תקרא את הסיפור שלך….
    גמר חתימה טובה!!!!

  39. אודליה:

    יקרת שלום וברכה,
    אני מכירה מקרוב את סיפורך, את כאבך- רק מהצד השני, אני הייתי הילדת ‘כאפות’ של מלכת הכיתה, היום במבט בוגר ומושכל אני יכולה להגיד שהיית ‘שפוטה’ שלה, שכ”כ רציתי בקרבתה ולהיות בצילה-שכל פעם מחדש סלחתי לה על העלבונות וההשפלות מול כל השכבה,אך כיום אין בליבי מחילה לילדה הזאת, יכול להיות שזה בגלל שאני סלחתי לה ככ הרבה פעמים שעכשיו גם אם היא תבקש (אחרי 13 שנה) אני עדיין אטיל ספק בכנות שלה. נפגעתי קשווות!
    אבל אני מספרת לך את זה- כדי שתדעי שדווקא מתוך הכאב הנוראי שהיא גרמה לי ומתוך כל אינסוף אותם ימים שהייתי חוזרת הביתה בוכיה עד כלות נשמתי, הכרתי את האדם הטוב ביותר שהקב”ה ברא! ברור לי שלולי היסורים של הראשונה לא הייתי זוכה להכיר כך את השניה- שעד היום היא חלק בלתי נפרד מחיי, מחיי ילדיי, היא האדם הטוב ביותר עלי אדמות, וה’ גילגל זאת כך-כדי שאני באמת אהיה ראויה לה.

    אז יקרת היקרה- בטוחני, שה’ לא נוטש ולא עוזב, ולמרות כל הקשיים שלימור עברה בחייה-ה’ תמיד היה שם בשביל לרחם עליה- ודוגרי, מי כמוך יודעת, זה כל מה שהיא צריכה!!! ואת עם כל החרטה שלך- בטוח הגעת גם לליבה, דרכים רבות למקום להעביר מסרים. ואני בטוחה שלימור סלחה לך.

  40. שלומית יצחקי:

    הי יקרת,
    לפי התחושה שלי עשית מעל ומעבר ששיתפת אותנו ולאחר זאת לא נראה לי שאת צריכה להתעסק בעבר יותר אלא בעתיד (אם בורא עולם היה רוצה בקלות היית מוצאת אותה …). נסי אולי לקחת על עצמך מצווה קבועה שקשורה “לאהבת לרעך כמוך” אולי דרך האתר והפעילות של פרשה ואישה ולהמשיך לנסות להאיר פנים ולעשות טוב ל”עתיד” למשפחה ולסביבה ,נסי עם מה שקיבלת ו”יש לך” לעשות פחות טעויות….

  41. עיינת:

    עצוב מאוד, לפעמים מרגישה בצד הנפגעת. לו רק הנשים במקום מגוריי היו מקבלות את כולם ולא רק את החברות שלהם, היה לי יותר קל, כי חוץ משלום ומה נשמע אין כלום וזה מאד עצוב ומבאס ואפילו מביש.

  42. רבקי:

    יקרת היקרה!
    קראתי את מכתבך הנוגע כ”כ ללב,אני חושבת שאם לי כקוראת קשה לשמוע את זה ללימור חברתך היה קשה עוד יותר…לדעתי אסור לך לנוח ולשקוט עד שתשיגי אותה ותפיסי אותה,זאת נשמה רגישה מושפלת וכאובה ואין רשות לפגוע בה!נכון שזה היה מזמן,נכון שאז היית קטנה,בכ”ז אני מבקשת ממך לעשות כל מאמץ מיצידך ולבקש את סליחתה.זיכרי:יסורי המצפון ימשיכו ללוות אותך עד 120,את לא תנוחי ולא תשקטי עד שתפגשי אותה,אם את צריכה עזרה אני מוכנה בכייף.שנה טובה וגמר חתימה טובה.

  43. רחל ציפורה:

    יקרת יקרה
    תודה לך על פתיחותך על שנתת במה לך ,וע”י זה לי, להעלות ממצולות נפשי מעשה
    שנכשלתי בו. שהוא צורב את נשמתי ואין לי דרך לבקש עליו סליחה ישירות.
    מקוה שנלמד כולנו לסלוח לעצמנו ודרך הכאב המרטש הזה נרבה במעשים טובים ומבריאים לנו ןלאחרים.
    הענין שלי התרחש לפני כ20 שנה. הייתי אם צעירה מטופלת במספר ילדים. עובדת, לומדת קבלנית לבית שבנינו. בקיצור עמוסה לעייפה.
    חיפשתי אשה שתעזור לי בעבודות הבית. נמצאה האשה- מבוגרת ממני בכ15 שנה נמוכה
    רזה ושפופה בהעמדת הגוף שלה.
    היא היתה עולה חדשה מרוסיה ועדיין לא רכשה את השפה.
    התיקשורת איתה היתה לא פשוטה. לימים נודע לי כי היא עבדה כרופאה ברוסיה ובארץ נאלצה להתפרנס מעבודות נקיון.
    יום אחד חזרתי הביתה -כנראה לא כל כך רגועה- וראיתי שהיא עשתה נזק כלשהו.
    איננני זוכרת מה הנזק- זה בכלל לא חשוב. התברר לי שהיא לא הבינה את הוראותי שנתתי טרם צאתי לעבודה, התביישה לומר שהיא לא מבינה ולכן בדרך עבודה חיבלה במשהו.(נא לזכור היא היתה מומחית לרפואה – לא לנקיון).גערתי בה כנראה מאד לא בעדינות
    היא שתקה ופתאום ראיתי אותה ב ו כה ! את הבכי הזה לא אשכח לעולם. התמלאתי בושה
    גדולה מאד על התנהגותי. איך יכולתי לצער אותה כך .כמה צער היה לה בחיים מעצם אילוצה לעזוב מקצוע ששנים למדה כדי לרכוש אותו. .. כמה צער להתאקלם בארץ זרה ללא שפה ללא משפחה. איזה צער וקושי. ואיך יכולתי להיות אכזרית כל כך. איך?
    הלוואי והייתי יודעת את שמה את מקום מגוריה.(ייתכן פתח תקוה)הלואי ויכולתי להתחנן שתסלח לי. לנסות לעזור לה בכל דרך אפשרית לומר לה כמה אצילית היא היתה. כמה מבוזה הייתי אני. אני כמו פוסט טרומטית שלא זוכרת שום פרט שעשוי להוביל אותי אליה. רק נס ,רק הקב”ה עם שליחיו.
    תודה לך יקרת האמיצה שאיפשרת לי לפתוח סיפור זה.

  44. בת יחידה:

    יקרת,
    לא מתכוונת להוסיף להעכיר את הרגשתך.
    אבל, שלחו לי את זה. כ”כ כואב עד כמה שזה נכון.

    “לפני שאתה מכאיב למישהו.. קח דף נייר..
    תקמט את הדף.. זהו? סיימת לקמט?

    עכשיו תנסה להחזיר אותו לקדמותו,
    תחליק אותו טוב טוב, שיהיה ישר..
    זה בלתי אפשרי, נכון?

    לב האדם הוא כמו דף נייר,
    אחרי שהכאבת לו, לא תוכל לקבל אותו, כפי שאתה זוכר אותו לפני!!!!!!!!”

  45. סלביה':

    יישר כה על הסיפור
    לי יש סיפור הפוך – לצערי אחותי פגעה בי ובכל המשפחה באופן כזה שמאוד מאוד קשה לסלוח לה ולמרות זאת הייתי מאוד רוצה לסלוח לה ולדבר איתה, אך אני
    יודעת שהמעשה הזה ייתן לה גושפנקא להמשיך במעשים המזוויעים שלה. אני מאוד מקווה שהכתבה הזאת תיפול לידיה. אני לא יודעת מה עושים במקרים כאלו? לפני ראש השנה פניתי לרב והעליתי בפניו את הבעיה’ והוא בפירוש אמר לי שהיא זו שצריכה לבוא ולבקש סליחה. אני מודיעה כאן שאם היא תבוא לבקש סליחה ותטפל בבעיה’ שגורמת לה להיות מי שהיא אני מבטיחה שאני אסלח לה בנפש חפצה.

  46. לימור ע:

    שלום יקרת,
    הסיפור אכן מרגש, במיוחד שם החברה… אני מאמינה שהניסיונות שבאים עלינו – ביכולתנו האישית להתגבר עליהם גם אצלך וגם אצלה.
    לי יש מקרה דומה משנות בכרותי באוניברסיטה העברית בירושלים, פרופ’ מיכאל הד הוא מרצה נהדר, מרתק וחכם להיסטוריה… ומפאת שנתי הראשונה רבו כישלונותיי בבחינות הסמסטר, אבל בלי קשר, ואולי בעצם עם:) אחרי הבחינה שלו אני זוכרת שיצאתי מהכיתה וכל מה שיכולתי להגיד זה שרשרת של קללות, ממש לא מכוונת אליו חס וחלילה אלא לעצמי שהקאתי את הכל החומר שלמדתי כמו איזה שילשול (של קללות כבר אמרתי:)
    והייתי מרוקנת ולכן קיללתי ולצערי הגדול הוא עבר ממול ואני חוששת מאוד ששמע וחשב שמכוון אליו או לבחינה. לאחר כחצי שנה יצא לי לראות אותו במוזיאון ישראל בסיטואציה אישית מחממת לב והשתאיתי כמה עלובה אני שאיני פונה אליו בבקשת אותה סליחה ומחילה על עוון לא מכוון בכלל.
    מי יתן וסליחתי תמצא את הדרך להגיע אליו…
    תודה לך על ההזדמנות לנסות לנקות את הזכרון המר
    לימור

  47. לימור ע:

    חייבת להוסיף ולומר שבזכותך – ורק בזכותך והאתר והסיפור וכיוב’ אכן פניתי לרב הגדול (גוגל) שאיתר ברגע את כתובת האי-מייל של הפרופסור הנערץ ובקשת הסליחה נשלחה אליו ישירות.
    שתהיה שנה מלאה בסליחה , ברכה ושמחה והמון בריאות ונחת
    לימור

  48. אני:

    יקרת היקרה,
    סיפור מדהים. חיזקת אותי לגמרי. כואב לי בכאבך. ומדהים לראות את עוצמת החרטה שלך שבטוח כיפרה כבר על חלק גדול ממה שקרה.
    תדוני את עצמך לכף זכות, היית רק בכיתה ז’. את עכשו אדם חדש. לגמרי חדש.
    מתפללת שה’ יוליך את הסיפור שלך למקום הנכון, ואולי, מי יודע, בזמן הנכון הוא יגיע לידיים הנכונות.
    אשמח ממש שתעדכני אותנו בבשורות טובות שצמחו מהדבר הזה.
    כל הטוב שבעולם.

  49. ק:

    בחיי יצא לי להיות גם השקופה ופעמים גם המתעלמת. עברתי חרם נוראי בגיל 12, אבל שנה אחר כך בארץ זרה התנהגתי לא יפה לאחת יחידה שקיבלה אותי, בדיוק מאותה סיבה שאת התעלמת מלימור. זה לא עזר לי. אני לא אחת שקופה, יש לי ותמיד היתה לי נוכחות אבל במעבר מבית ספר לבית ספר כל כמה שנים, פשוט התקשיתי למצוא את קולי.
    היום, ב׳ה יש לי בעל וילדים, שחיכיתי להם הרבה שנים, אולי על ההתנהגות הלא יפה שלי. אני לא זוכרת מי היו אלו שהתעללו בי. אם לא הייתי מתאמצת, לא הייתי זוכרת את הילדה שהיתה לי חברה טובה בקיץ והתעלמה ממני כאויר ביום הראשון ללימודים וכל יום אחרי זה.
    אם היו ניגשים אלי לבקש סליחה על אותם שנים, רוב הסיכויים שלא הייתי מזהה. קשה לך לשחרר אבל דברי הרבנית כלכך נכונים… הקב׳ה מסובב העולם ואולי התעקשות שלך תפתח פצע שכבר הספיק להגליד. עדיף לעבוד על לסלוח לעצמך על אותם ימים. גם אם ללימור היו ימים קשים וגם אם החברות איתך אולי היתה יכולה לעזור, היום השיעור שלנו הוא ללמד את ילדינו איך להתנהג כדי שאולי לא יחזרו על הטעויות שלנו.
    כולם מתבגרים עם השנים והחכמה היא לקחת את קשיי העבר ולבנות עליהם חיים של אמונה ובטחון בה׳.
    סלחי לעצמך ועשי תשובת המשקל עם ילדייך והלוואי ותראי ישועות במהרה.
    שנה טובה וחתימה טובה

  50. טליה:

    עד שיבוא המשיח אנו נאלץ להתמודד עם הצורך להצדיק את זכות הקיום שלנו בעולם, כל עוד אנו חיים תחת הדמיון שמישהו עלול לקחת לנו את זכות הקיום שלנו אנו נמצאים במאבק….זה טבעי בדורנו ובמצבנו ולכן זאת לא רק עבודת סליחה, זו בעצם עבודת החיים-לחזק את עצמנו דווקא-כי ככל שנחזק עצמנו יהיה בידינו את הכוח לא לפגוע באחרים או לפגוע פחות. חלק מההסכמה לחיות ולהיות נוכחת בחיים-זו גם ההסכמה לפגוע ולהיפגע-אין ספק שברוב רחמיו ה’ נתן לנו את תחילת השנה ואת יום הכיפורים כהזדמנות-לחזק עצמנו-בלי ספק ובכל כוחותיינו הפנימים והגנוזים שה’ נתן בנו-ויום יום להאמין שההתחדשות היא מנת חלקנו ואנו שמאמינות כי קיימת השגחה פרטית-צריכות להתייגע על התודעה שה’ יתברך מעביר את אנרגיית הסליחה והמחילה שבנו אל האחר הנפגע-יהי רצון שה’ ימלוך עלינו בכבודו ואז נראה שאין צורך להיאבק יש לנו אצלו תמיד מקום כפי שאנו ושנראה במוחש ממש כי ימינו פשוטה לקבל שווים-אנא ה’ הושיעה נא אנא ה’ הצליחה נא

  51. גל:

    קרת, אני מבינה ללבך אך מהצד השני. הלואי שחמותי הייתה כל כך נחושה בדעתה לפייס אותי.
    כשהתחלנו לחזור בתשובה חמותי ראתה זאת בעין לא יפה. היא התקשרה לבעלי בוכה ומבוהלת על מה שאנחנו עושים לה (לא מוכנים לראות טלוויזיה בשבת, לא מוכנים להכין לה תה מהקומקום וכו’) היא פחדה מאוד שנהיה דתיים קיצוניים ושלא נאכל אצלם וכו’. הם באו אלינו והיא לא הפסיקה לבכות. מול כל המשפחה היא פנתה אליי (פעם ראשונה שהיא גלויית לב בצורה כה אכזרית איתי- תמיד היה יחס מרוחק של כבוד ההדי) ואמרה “איך לא כואב לך עליי?” איך לא כואב לך על מה שאת עושה? השיחה הייתה קשה וכואבת והיו עוד כמה דברים כואבים שנאמרו, אבל אני לא פציתי פה. החלטתי שאי אפשר לשפוט אותה בכאבה ושזה בטח לא יעזור אם אני אתפרץ. הבנתי את הפחד שלה אבל לא הבנתי את אופן הפנייה וצורת הדיבור הכל כך לא אופיינית לה. פתאום נחשפו פנים שלא ידעתי עליהם. ואת הפנים האלה אני לא מצליחה לשכוח! היא התנצלה כמה ימים אחרי ואמרה שהם יקבלו אותנו כמו שאנחנו, אך זה היה כל כך מהיר שאפילו לא הספקתי לעכל את מה שהיה והיום אני יודעת שקשה לי מאוד לסלוח. אם מישהי יודעת איך אפשר לסלוח ולרכך את הלב אשמח לשמוע. בינתיים חזרנו ליחסים “רגילים” אך הלב שלי כבר אטום אליה. לעולם לא נחזור למה שהיה. אשמח לשמוע מה אתן אומרות. אם מישהי יודעת קצת על מחילה לאדם אחר או מה צריך לעשות במצב כזה אני אשמח לשמוע

  52. אהובה ניסן:

    בס”ד
    ליקרת,
    נגעת ללבי מאוד, אכן הסיפור הזה משותף לכולנו, ולכן הוא כל כך חשוב, גם אישי וגם כללי, יישר כח!

  53. מגי:

    בס”ד

    אולי אוכל לעזור לך לאתר אותה אם תשלחי לי למייל שם פרטי ושם משפחה
    (אפילו קודם) כתובת (גם ישנה) והיה זה שכרי

  54. שירה:

    פשוט מדהים אתמול התקשרתי לחברה מהיסודי לבקש סליחה על מקרה דומה ובע”ה כמו שאני זכיתי ל”מחול, מחול, מחול” תזכי גם את במהירה!!! אמן

  55. רחלה:

    שלום לכולן.
    אני מתחברת למה שכתבה תמי (בין התגובות הראשונות). אפשר לבקש מחילה, אך לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורנית, ולכן מהסיפור הזה צריך להפיק לקח בתחום האימהות ו/או ההוראה והחינוך.
    לאחרונה גם פורסמו כתבות על ההתעללויות של הבנות הנחשבות בכיתה, או של “מלכת הכיתה” בעצמה,
    בבנות חלשות ודחויות. היה סיפור כזה גם על בנים! כל אחת שיש לה קשר ישיר עם בנות העשרה (או בנים) אם כאם או כמחנכת/מורה צריכה לשוחח על כך עם הבנות. צריך לוודא שהבנות הנחשבות לא גורמות עוול לאחרות או לבדוק עם הבנות השקטות אם הן מרגישות דחויות ומוכות (נפשית). קורה שצלקת כזו אינה נרפאת לעולם.
    בחינוך הדתי אפשר כמובן להדגיש גם את הצדדים ההלכתיים, ואם לומדים על צער בעלי חיים – אפשר להסיק מקל וחומר על חומרת המעשה בבני אדם. גמר חתימה טובה

  56. חנה לדווין:

    יקרת יקרה, תודה לך מקרב לב על שיתוף סיפור האמיתי שלך. זה בהחלט עורר את הצורך לכתוב סיפור אמיתי שקרה לנו בערב ראש השנה השני. האדם שפגענו בו הוא אדם יקר מכול. חתן שלנו. אנחנו מבינים שמאוד פגענו בו ובמשפחתו.בקשת סליחה פשוטה ממנו לא תספיק לגרום למחילה שלמה, כי הפגיעה הייתה לא רק אישית לו אלא בהתנהגות כללית של קבלת אורחים, ובמיוחד בראש השנה. כשבעלי שיהיה בריא חזר מבית הכנסת ושאר האורחים הגיעו, חיכינו שעה נוספת לפני שהחלטנו לעשות קידוש. היות ולא מחכים הרבה זמן בין קידוש למוציא, אמרנו שנעשה מוציא ואחר כך נלך לראות מדוע הם עוד לא הגיעו. בדיוק לאחר נטילת הידיים הם הגיעו. אנחנו נוהגים לא לדבר בין הנטילה וברכת המוציא. הם נכנסו בדיוק בזמן הזה. החתן נפגש עם המבט הלא כול כך מרוצה “כאילו” ללא מילים מצד בעלי שהמשיך את דרכו לכיוון השולחן וכולם אחריו בלי לקבל בברכות את האורחים הנכנסים במיוחד בברכת שנה טובה וחג שמח. אנחנו יודעים שהחתןנשאר מאוד פגוע למרות שביקשנו אחד מהשני סליחה במשך הארוחה. מקווים שתהיה מחילה וסליחה מושלמת.

  57. דנה:

    היי יקרת , מישהו אמר לי פעם שלחיות עם רגשי אשמה , הם עבודתו של של היצר הרע לייסר אותנו , ברגע שנמחל לעצמנו ההרגשה של ההקלה תשלח אל האנשים שנפגעו מאיתנו נחמה . תאמיני שאת סולחת מכל הלב והאדם שנפגע אינו פגוע יותר. ע”י כוח המחשבה החיובי תיווצר מציאות חיובית. אחל לך ולכל בית ישראל שנה טובה וגמר חתימה טובה.

  58. יעל:

    בס”ד

    אני היום ילדה גדולה כבר בת 42…..אבל יש 2 שפשוט לא יכולה לשכוח בחיים

    זה הולך איתי שנים, רגע רגע,

    הייתי ועוד עודני מגמגמת, כך רצה ד’ , לא פשוט היה להיות ילדה מגמגמת על כל המשתמע מכך

    הרבה פגיעות עברתי , הרבה השפלות , הכל שמרתי בלב, מבלי שאף אחד ידע, אבל זה נסחב על ליבי ואולי עכשו זה המקום להפטר מזה:

    המקום הראשון : בכתה ד’ זכינו הבנות לחוג לריתמיקה בהדרכתה של ע’ , מורה לריתמיקה שעד היום אני מחפשת אותה , זה היה בבאר שבע, היא הושיבה את כל הבנות בעיגול וביקשה מכל אחת להגיד את שמה, בהגיע תורי, היה קשה לי לפלוט את שמי ונתקעתי, היא חשבה שאני צוחקת עליה, צרחה עלי וזרקה אותי מהכתה……..עד היום אני מחפשת את ענת המורה לריתמיקה.

    2. מי שמכירה פסיכולוגית בשם ע’….הפכתי את כל ספרי הטלפונים והאתרים האפשרים , לא הצלחתי לאתר אותה ועל מה הכאב שלי : ההורים שלי רצו לעזור לי בפתרון הגמגום ושלחו אותי לפסיכולוגית , אליה, ואני שכנראה הייתי ילדה חכמה דיו, הרגשתי כ”כ מפגרת אצלה, כי היא עשתה ממני “קטנטנה”, השפילה אותי, היא נתנה לי בגילי לבנות בית בובות, ואני לא הבנתי למה, היא גם עשתה לי מבחנים מטומטמים שגרמו לי להרגיש מפגרת, אז אם אתם מכירים אותה תאמרו לה שסלחתי לה.

    3. ובתיכון, אחת הבנות , שמעתי אותה מדברת עם חברות (היא לא ידעה שאני שומעת), והיא אמרה לחברות” שמציעים ל…(לי שידוך, צריך לעדכן שהיא מגמגמת, שלא יקבל חתול בשק”, אני נפגעתי עד עמקי נשמתי, לימים היא הפכה להיות גננת של אחניות שלי, וכ”כ שיבחו אותה , ואני כ”כ לא יכולתי לשמוע זאת……ותמיד רציתי לכתוב לה מכתב להגיד לה שכן, זכיתי להתחתן, הבחור שלי לא קיבל חתול בשק ב”ה , ואני סולחת לה, אז אם אתן מכירות את ר’ הגננת מהדרום, ….מסרו לה שסלחתי לה

  59. אביבה שטינמץ:

    יקרת היקרה.
    כשאנחנו סולחים לעצמנו (וזה הדבר הכי קשה כנראה לעשות)כי “שם” עשינו כמיטב יכולתנו – זו היתה ההבנה שלנו, התחושות שלנו, צורת החשיבה שלנו, השאיפות שלנו (ואז הן היו מאד לגיטימיות עבורינו ולכן פעלנו לפיהן ואם היינו מבינים אחרת או רואים את הדברים אחרת בודאי היינו פועלים אחרת…) ואוהבים את עצמנו באמת (פחות מבקרים ומאשימים את עצמנו במה שהיה בעבר כי העבר היה ואיננו ) אנו שולחים החוצה מאיתנו את הרגשות השליליים שהצטברו בתוכנו ומאפשרים לרגשות של אהבה להיכנס. כי רק הסליחה פותחת את הדלתות לאהבה. ומינסיוני מושאי הסליחה מופיעים פתאם בחיינו ומאפשרים לסגור מעגלים. זה קרה לי הרבה פעמים.
    הדבר שפעל אצלי הכי חזק היה: שבתפילת שמונה עשרה בשמע קולנו בכיתי וייללתי כמו תינוקת שה’ יאיר את עיני ואמצא את מי שעשיתי לו עוול, והוא – שומע תפילה – שמע ושלח.
    יקרת אהובה זה יקרה גם לך וגם ללימור. אוהבת אביבה

  60. נעמה:

    יקרת שלום,
    עניינו אותי מאד התגובות לבלוג שלך.
    בעיקר כי הילדות מאופיינת במעשים שובביים כאלה, ופה ושם פוגעים באנשים אפילו בלי משים.
    וקרה לי והייתי גם בצד של הפוגעת וגם בצד של הנפגעת.
    ועניין אותי אם מישהי עוד זוכרת את אחד המקרים הנלוזים הללו…
    אבל כשראיתי תגובות שהכילו פרטים אישיים, שניתן לזהות את הפוגעות
    הבנתי שאותו כלי שיכל לשמש לבקשת סליחה נהדרת שמאתרת את הנפגעת על פני הגלובוס כולו,
    יכול לשמש גם ככלי הרס של ממש. (במיוחד אם כותבים במפורש שמות של אלו שפגעו בך… גם אם כבר סלחת להם)
    אני בטוחה שה’ שמכיר את אופיים של בני האדם, ויודע על חולשתם בגיל זה, מעביר גם את הצער מאותם מקרים מבישים, ונותן את החוסן לצאת מחוזקים מ”אסונות חברתיים” אלו.
    מי יתן שנוכל היום, ברום שנותינו, להיות רגישים מספיק לזולת, ושלא ניתקל חלילה במצבים דומים.
    יהי רצון שמד הרגישות לזולת יהיה עדין ורגיש יותר עם כל שנה שחולפת.
    הרבה בריאות והשלמה,
    נעמה

  61. אנונימית מרוסקת:

    ליקרת היקרה!
    יישר כוח על הגילוי נפש,בזכותך אולי נשים ובנות יבינו שצריך לבקש סליחה כמה שיותר מוקדם ולא לחכות שנים עד שעולה עובש ואח”כ לאכול את הלב..עכשיו אשתדל להסביר מה אני עוברת 2 וחצי בזמן שהחברה חיה את חיי ולא מבינה למה אני לא סולחת למרות שאני מאוד רוצה רק שפשוט חיי שגם ככה לא היו משהוא{רווקה חוזרת בתשובה שנים רבות בת 40}אבל לפחות היו לי שתי חברות שהמתיקו את הגלולה המרה.אנסה לכתוב בקיצור למרות שמאות פרטים לא יכתבו
    היתה לי חברה שחזרנו בתשובה ביחד לפני בערך 18 שנה {מגיל 17הינו חברות טובות }היא עברה הרבה דברים קשים בחיי ותמיד תמיד הייתי לצידה גם כשהיא התחתנה והנישואין שלה לא היו משהוא בהתחלה{דבר שגרם לי חוסר רצון להתחתן כי ראיתי שכנראה נישואין זה לא משהוא גם במגזר שלנו,הורי ואנשים סביבי לא ממש חיים באושר}ברוך ה’ היום היא מאושרת עם 9 ילדים ..כפי שציינתי אני רווקה בת 40+ שכל כך עקודה לקדוש ברוך הוא למרות שהוא השאיר אותי לבדהאחרונה בת בבדידות נוראה..למרות שאני לא התחתנתי השתדלתי להיות שמחה וממשיכה לקוות שיהיה לי נס ולא אפחד להתחתן.לפני שנתיים וחצי קרה לי משהוא {דבר שהיה הדדי }עם חברתה הטובה של חברתי שאותה היא הכירה בקושי שלוש שנים.בגלל מצבי עברתי על מצווה בין אדם למקום ורק בורא עולם ידע כמה אני רוצה להיפטר ממה שעובר עלי.הקיצר עשו לי תרגיל מאחורי הגב והאשימו והתנהגו אלי בצורה שלא שייכת לבנות עם יראת שמים ומה שקרה שהחברה שלי מלפני 25 שנה תמכה בחברה השניה ואותי השאירה לבד{ההיא גם נשואה עם 7}…לפני זמן קצר התקשרתי אליה והיא ביקשה סליחה אבל כל רצוני שהיא תחזור להיות חברה כי כיום לצערי מצבי הנפשי התרדדר ממש{אף אחד לא יודע אני מצליחה לשחק אותה ליד כולם}.עד לפני המקרה הייתי בדיכאון במוצאי שבתות והיום לצערי זה כל יום ואין לי חשק לעבוד וכבר לא להתחתן ולצערי גם לא לחיות..אני מודה לקדוש ברוך הוא על משפחתי ואני מקווה שהחברה שלי תבין מה היא עשתה ולא תתעורר עוד 5 שנים ותגיד לעצמה איך היא הפנתה לי עורף שכל כך הייתי זקוקה לה .לסיכום נראה לי שלא הצלחתי להעביר מה שרציתי אבל אני מתחננת אם מישהי פוגעת בעיקר באנשים שאהבו או העריכו אותה כמו הורים אחים וחברות טובות אז שתבקש כמה שיותר מהר סליחה לפני שזה יהיה מאוחר והחיים של זה שפגעו בו ישתבשו.חתימה טובה ושיבוא כבר משיח!

  62. אני:

    שלום יקרת,
    סיפורך נגע לליבי.
    אני מזדהה בעיקר עם הפיסקה האחרונה שלפיה כביכול הקלו בכבודי, עד כדי כך שהרגשתי נמחקת – וזאת ע”י אהוב ליבי, גבר שאהבתי במשך שנה שלמה (ועדיין אוהבת…).
    היה לי חבר למשך 12 חודשים מופלאים, שבהם הרגשתי בחברתו שלמות מדהימה.
    לפני כל פגישה איתו התרגשתי מחדש, שמא זו הפגישה הראשונה.
    הקשר בינינו היה ידוע מראש כאין מוצא, היות והיה מורכב ומסובך עד מאוד.
    מה שהחזיק אותנו יחד הייתה אהבה גדולה ורגש עצום, שלא נתן לנו להתנתק זה מזו (וניסינו כמה פעמים..).
    חובות רבים מפרק א’ בחייו, מלווים אותו וילוו אותו גם בעתיד.
    עובדה זו ריחפה מעליי כאיום מבטיח לבאות, וליצירת מלחמה פנימית בין הרגש להיגיון.
    ההיגיון היה כאפלה בעיניי, כי אהבתי עד מאוד, אך בתוך תוכי ידעתי שעליי להחליט ומהר, לאן מובלים רגליי וליבי.
    בחרתי שלא להחליט, כי לא יכולתי ולא רציתי לוותר על האהבה הגדולה הזו.
    התחושה השלמה הזו, שהנה סופסוף מרגישים את החיבור/הכימיה/התקשורת והרצון לא להתנתק – הקשו עליי מאוד, ובאיזשה מקום סמכתי על הזמן שייקח אחריות ויחליט בשבילי….
    ואז, יום אחד, ללא כל הודעה מוקדמת – הבחור פשוט החל להתרחק ממני, עד כדי התנתקות ממש. בתוך תוכי הבנתי שהוא החליט להרים את הכפפה ולהתרחק, על מנת לאפשר לי ליצור חיים טובים יותר ועתיד מבטיח יותר.
    אבל – עצם ההתנתקות הזו, מבלי לומר מילה, או פידבק על הקשר המדהים שהיה לנו, בלשון המעטה – פגע בי בעוצמות שלא הכרתי קודם.
    יתרה מכך, גיליתי בעקיפין, שהוא יצר קשר עם מישהי אחרת…
    את הדופק המהיר שחוויתי באותו הלילה שגיליתי, איני מאחלת לאיש.
    כבר חלפה לה חצי שנה מאז הניתוק, שבמהלכה פגשתי אותו במקרה (הרי אין באמת מקרה) – והטחתי בפניו את ההתנהגות הלא בוגרת ולא מכבדת שלו. ותהא הסיבה אשר תהא, מגיע לי כבוד והערכה, כי לא סתם הענקתי מחיי שנה שלמה עבורך..
    והוא – אפילו סליחה לא שמעתי ממנו. הוא נאלם דום, ולא הצליח להוציא הגה מפיו.
    עד היום אני מצפה לשמוע את התנצלותו הכנה, אך היא ממאנת מלהגיע…
    אם היא תגיע באופן כנה מעומק הלב, אני חושבת שלמרות הכעס הרב שיש בי, והפגיעה הענקית שלו בי – אני אתעלה על עצמי ואשתדל לסלוח לו.
    אני חושבת שאם נחשוב שכל הפוגעים למיניהם – אינם מבינים מה הם עושים – בכל אחד ואחת מאיתנו תהיה היכולת לסלוח!
    מאחלת לך שתמצאי את לימור, ושהיא תסלח לך. ואם לא – כפי שכתבת, הרי החרטה העמוקה שלך מובילה אלייך את הסליחה שלה….
    שנזכה לעשות מעשים טובים, שנה טובה ומבורכת וגמר חתימה טובה!!

  63. חלי:

    שלום יקרת,

    קודם כל – אבקש להישאר בעילום שם.

    תשמעי סיפור – לפני מס’ שבועות כתבה לי חברת ילדות דרך הפייסבוק – את לא מאמינה מי בקשה ממני חברות – מסוקרנת נכנסתי לעמוד הפייסבוק שלה וחיפשתי שם מוכר או פנים מוכרות ולא מצאתי. אמרתי לחברתי שאני לא מוצאת כלום והיא איתגרה אותי שנית. נכנסתי שוב ובדקתי עם מי התחברה לאחרונה ביתר תשומת לב ופתאום שמתי לב לשם שלה (בסוגרים היה שם נעוריה). מאז שעמדתי על דעתי כבוגרת היו לי יסורי מצפון על היחס הנוראי שקיבלה מאיתנו, בנות כיתתה, לא אחת אני הייתי זו שנהגה כלפיה בצורה מחפירה ומעליבה. התחושה הזו התחדדה אצלי יותר עם היותי לאמא לילדים בעלי רגישויות וקשיים משלהם, אז את מתחילה לקבל פרופורציות אחרות לעלבונות ילדות. היא הייתה הילדה הזו שאף אחד לא סבל. מהיום הראשון בכיתה א’ בכתה ללא הרף והפריעה למהלך הלימודים. לא ידענו להכיל אותה, כינינו אותה בשמות גנאי והצקנו לה. אוהו, איך הצקנו לה. וכאילו התאימה עצמה לסיטואציה תמיד הייתה בוכייה ומנוזלת, כן, כזו שנמרחת על פניה בעודה יושבת בצד סתורת שיער.
    חזרתי לחברתי ואמרתי – זה משמים. איך היא נגלתה אלינו לפני ימים נוראים. סוף סוף אוכל לבקש את סליחתה. אז זה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות. מקווה שהיא תקבל זאת בהבנה.

    אני מאוד מזדהה עם הפניה שלך.

    שנה טובה,
    חלי

  64. ש:
  65. אנונימית מרוסקת:

    רציתי להגיד עוד משהוא בבקשה למרות שלכולנו החיים לא קלים תסתכלו קצת לצדדים ותקבלו עליכם לא לשפוט אף אדם וכמו שחסידי ברסלב מצטטים,זה מעשה שלו וזה מעשה שלי למה לנו לדבר מאחרים..לקבל על עצמנו יותר להרגיש אחד את השני כי אבינו שבשמים יותר מעוניין שנהיו אחד עם השני שולם מאשר איתו,העיקר שנתאחד ואז כל צרותינו יפסקו!ולא להתעסק ברוחניות של החבר רק לגשמיות שלו אפשר לייעץ בעבודת ה’ אבל לא לתקוף ולמחוק בן אדם בגלל שקשה לו בדבר מסויים.יקרת היקרה צריך להפיץ פשקווילים על ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה {רק שלא ישאר רק כתוב בתורה בתור המלצה}…שה’ יברך אותך ואת הרבנית {מלאך}ימימה מזרחי שנותנת לבנות הרווקות המבוגרות עידוד .חתימה טובה.

  66. אודיה:

    יקרת הסיפור יפה ונוגע ללב. מי יודע כמה “לימוריות” כאלה מסתובבות להן בעולם ואני אפילו לא זוכרת אם ומתי פגעתי בהן, בדרכי שאצה לי לטפס בסולם החברה, כפי שניסחת זאת. כרגיל אני עומדת להשתמש בסיפור בכיתת החינוך שלי
    שנה טובה ומתוקה מדבש
    המשיכו להוסיף ולעשות חיל
    אודיה ון לואן

  67. ציפי דגן:

    יקרת היקרה
    אין לי מילים ליבי איתך
    ראי רק את התגובות המרגשות
    תהיינה אלו לכפרתך ולסליחתך
    אני רק יכולה להציע לך להצטרף לאחת מקבוצות האימון צחוק
    ביוגה צחוק יש טכניקה המכילה פרק מיוחד לסליחות ופירוק רגשי אשם
    אוהבת ומעריצה
    ציפי

  68. Anonymous:
  69. יפעת:

    יקרת יקרה;
    הלוואי ויהיה בך הכוח להמשיך ולחפש את לימור, עד אשר תמצאי אותה. תודה שהיה בך עוז-הרוח לשתף אותנו; וחשוב מאוד[בעיני] – והלוואי והסיפור הזה יגיע גם לפתחן של ילדות בנות 10, 11, 12… כדי למנוע עלבון וכאב שכזה, ואם נעשה – כדי שיהיה זמן לתקן אותו ומתוך הבנה גדולה – לבקש[מיד] סליחה.

    לי היה סיפור כואב עם ידיד קרוב שדאג לי כאשר הייתי לבד, ולא ידעתי מספיק להודות לו ולהוקיר במלות הערכה, זה היה בארץ אחרת, וכעת – אני מאוד מתקשה למצוא אותו, וגם – מתביישת.

    שנה טובה, מפוייסת, שלוה ובריאה;

    יפעת.

  70. מיכלוש:

    טוב שסיפרת את סיפורך האישי האמת שכל החיים הם סיפור אחד ארוך וטוב עשה עימנו בורא עולם שנתן לנו ימים שמחים רגעים עצובים חגים לשמחה וכו ובמיוחד ראש השנה ועשרת ימי תשובה כדי שנוכל לחשובעל עצמנו ובאלו צמתים אני נפגענו או פגענו ומישם נעלה מעלה מעלה
    חברות כתבו דברים מדהימים ואןלי כל סיפורך שאנשיםיחשבו אחרת או מורות בישראל יהיו יותר זהירות מול תלמידותיהם וכן להעביר בשעורי חברה את המסר הזה
    אני עובדת עם ילדים בסיכון והם מקללים ופוגעים בחבירהם ואני תמיד אומרתאתה עכשו גדול ויש לך את הכוח לפגוע אבל יהיו ימים שתפגע תזכור שפעם שהייתה נער פגעת בחברים שלא יכלו לך
    לפני הרבה שנים לימדתי את עצמי לבקש סליחה אם ואולי פגעתי או שאמרתי דברים שלא במקום ועזר לי להבין לבדוק ולהתבונן מה עשיתי דבר אחר אני משתדלת לדבר עם בורא עולם ולבקש מחילה אם פגעתי וגם מבקשת שלא יעמיד אותי בניסיון ןהכי חשוב אני מוחלת וסולחת מראש לכל מי שפגע בי גם אם לא הרגשתי נפגעת וחוץ מיזה לחשוב חיובי
    את פתחת צוהר להרבה נשמות טועות ואולי זה הדבר שהיית צריכה לעשות והקב”ה ברחמיו הרבים ימחל לך ותעשי את רצונו מכל הלב והכי חשוב בלב שמח

  71. גאולה פ.:

    ליקרת היקרה,
    אנסה לברר ביני לבין עצמי בקשר לסיפור שסיפרת.
    לכולנו או לרובנו יש סיפורים דומים מן העבר.
    יש בהחלט לעשות את כל מה שניתן במטרה לתקן, בידיעה שאולי לא יהיה ניתן להשיג את לימור עצמה.
    אני מאמינה באמונה שלמה שברגע שמנקים רגשות או מחשבות לא קשורות לבקשת סליחה, אז מתחילים להתפייס, ומזדמנת אפשרות לתקן מול הבן-אדם או מול הנשמה שלו או להימצא בסיטואציה מזמנת תיקון ולסגור מעגל.
    תודה על המקום להתבטא.
    שנה טובה ומתוקה, הסליחה מביאה המתקה.

  72. בתאל:

    יקרת יקרה! הכאב שלך כ”כ חזק שממש אפשר לגעת בו. אני חושבת שאת ממש צודקת וחשבון נפש אפשר וצריך לעשות גם אם הוא הרבה שנים לאחור. היו הרבה מקרים של אנשים שהיו תקועים עם הרבה צרות וכשהלכו לצדיקים אמיתיים הם ידעו לכוון אותם לאיזה הקפדה שיש למישהו עליהם אפילו מגיל הנערות, וההקפדה הזו מנעה את הברכה, כך שאת ממש צודקת בהתייחסות הרצינית לעניין, אולם נראה לי שלהגיע למקום של צער כ”כ גדול שפוגע ממש בהמשך עבודת ה’ שלנו בשמחה ובטוב לבב, ופוגע במנוחת הנפש, זה לא מה שה’ רוצה, זו יכולה גם להיות עצת היצר, אחר כל ההשתדלויות שלך נשאר רק להתפלל לפני ה’ שהכל גלוי וידוע לפניו שיכוון שהכל יסתדר ותתקבל המחילה לרצון. לגבי הנערה שלא יוצרת קשר עם משפחתה, אני מאוד מקווה שלא יצרה קשר עם איזה ערבי שנתן לה יחס ועכשיו היא באיזה כפר. נקווה לטוב. שנה טובה ושמחה! ושנתפוס בפרופרוציות את יסורי המצפון.

  73. מזל ממן:

    יקרת שלום וברכה
    את הסיפור קראתי מרגש מאוד. לי היה סיפור אחר לגמרי ניסיתי לעשות שלום בין שתי אחיות ובכלל במשפחה גדולה אך לצערי הכעס עלי היה גדול מדוע אני מתערבת לטובת אחות אחת כך שהשניה מרגישה כי מנדים אותה. האח הגדול התקשר אלי וביקש ממני לא להתערב זה רק מקלקל את מערכת היחסים במשפחה. מאותה שיחה חברתי מימים נעלמה מחיי היתה בינינו חברות מדהימה לא אפרט כדי שלא תקרא את התגובה שלי אך אני כמובן לא השלמתי עם המקרה ויצרתי קשר איתה ביקשתי סליחה אם פגעתי למרות שהחברות בינינו לא התחדשה. לפני פסח חגגנו בר מצווה לביננו החלטתי שאני מזמינה אותה לאירוע ואכן היא היגיעה עם ילדיה היתה התרגשות גדולה בשלב מסויים אחרי הקרנת סרט מיוחד שהפקנו היא באה וחיבקה אותי עם דמעות בעניים סליחה אמרה לי הפסדתי חברה אני כל כך שמחה שאני פה בשמחה.
    היה מאוד מרגש לראות ולשמוע אותה יש פעמים שאנחנו לא מבינים את האחר הזמן מרפא ועושה את שלו. גמר חתימה טובה מזל

  74. face:

    facebook
    אולי תחפשי שם (אם את יודעת את שם המשפחה שלה והיא מופיעה שם יש סיכוי יותר מסביר שתמצאי אותה)

  75. אני:

    הסיפור שלך מאוד מרגש, אבל בגיל הזה אני חושבת שאת לא צריכה להכביד עם עצמך.
    הסיפור שלי הוא קצת שונה, כשיצאתי עם בעלי הכל היה בסדר , אחרי שהתחנתו התחילו הבעיות עם המשפחה שלו. ההורים שלו חושבים שהם יודעים הכל. מתערבים במה שרק יוכלו. אנחנו עברנו לחו”ל בעקבות עבודה של בעלי, אחרי מס’ שנים הם רצו לבקר אותנו פה, אמרתי לבעלי שיגיעו לתקופה ארוכה, שהם יוכלו להיות עם הנכדים שלהם קצת. (חשוב לציין שבארץ הם לא דיברו עם 2 בנות שלהם)-ככה זה אצלם , חייבים לריב עם משהו. כולם כבר נשואים.
    זה היה קשה מאוד. כל הזמן רבו עם הילדים ואנחנו היינו צריכים לשתוק. אחרת ההורים שלו היו עוברים למלון. (במחשבה שניה חבל שלא דיברנו). אבא שלו מאוד פרמיטיבי – לצערי זה נודע לי פה. כנראה שלא שמתי לב מספיק כשהיינו חיים בארץ. עברנו חודשיים לא קלים בכלל. חיכינו שהם יחזרו כבר לארץ. אחרי שהם עזבו התקשרתי לאחות של בעלי שהייתי בקשר טוב איתה וסיפרתי לה מה קרה פה- היא ישר אמרה לי , למה לא דיברתם איתה?. ואח”כ התקשרתי לאחות הגדולה שהיא הכי קרובה להוריה ,היא רק אמרה לי בשיחה אני לא רוצה לשמוע, מהרגע שהוריי חזרו הם טוחנים לנו בשכל. במילים האלו. אחרי שנה שבאנו לבקור בארץ, אני מבחינתי שמתי הכל מאחוריי גם שזה היה קשה מאוד. יצא לי מס’ פעמים לתפוס את ההורים שלו מרכלים עלינו….לכולם הם סיפרו סיפורים….שאין לנו מושג עד היום. ואני החלטתי שאני לא מתיחסת לאמא של בעלי כי אותה תפסתי פעמיים על חם. אחות של בעלי (יש לו 4) השלישית – לה סיפרתי על כך והיא מרוב “חוכמתה” סיפרה הכל לאמא שלה -שאני אמרתי שהיא מרכלת עלי. (שהכל אמת )
    זה קרה בערב לפני שהיינו צריכים לחזור לחו”ל.אמא של בעלי הסתגרה בחדר (אני קוראת לזה החדר האטום) ולא רצתה לדבר איתנו. בעלי נכנס לדבר עם אמא שלו…וזו אמרה לו שאני משקרת ושהיא לא ריכלה עליי. הרי תפסתי אותה על חם פעמיים- וזו שתקה כי לא היה לה מה לומר.
    בעלי ביקש ממני ללכת לרכב עם הילדים שלנו. ומאז אני לא מבקרת אצלם. הם הסיטו את כל המשפחה שלהם נגדי (כמו שרשמתי 4 אחיות) . רק אחת החליטה לא להקשיב להם ולהשאר בקשר. בקיצור…..
    לא כתבתי פה מה קרה אצלנו…כי זה יהיה ממש ארוך אני צריכה כמה שעות טובות. בקיצור אני יכולה לכתוב, שהיה ממש לא קל, הילדים שלי בכו הרבה. ואני הייתי בחודש תשיעי של ההריון ובלילות הייתי בוכה. חיכיתי לרגע שהם ילכו מפה. אני יודעת שהם אלו שצריכים לבקש סליחה, אבל כמו שאני מכירה אותם זה לא יקרה לעולם. בנתיים אני מרוויחה שקט מהם. גם בביקורים שלנו בארץ שאני מרוחקת ולא באה אליהם. אני יותר עם המשפחה שלי. בעלי חושב שעדיף להיות רחוקים , כי גם אם נשלים הרי עוד חודש חודשיים ימצאו משהו חדש לריב עליו. אני בתוכי מרחמת עליהם, יותר נכון על ההתנהגות שלהם. הם אנשים טובים שעוזרים שצריך. עברתי איתם לא מעט כשהיינו גרים בארץ, דברים שהתביישתי לכתוב פה. אני חושבת שמגיע לי יחס הרב יותר טוב יותר טוב ושהתחייסו אליי בכבוד. ההורים שלי גידלו אותי הכי טוב שיכלו גם כשלא היה להם הרבה ועל זה אני חייבת להם. שנה טובה לכולם.
    חתימה טובה ❤ אני.

  76. סמדר:

    לפעמים אני חושבת שה’ מארגן לנו לפגוע כך במישהו אחר ולהצר על כך כל-כך,
    רק כדי לרכך אותנו מספיק,
    כדי ליצור בתוכינו כלים שמסוגלים,
    כדי שנדע ונוכל אנחנו בתורינו לסלוח למי שפגע בנו.
    שאולי לולא כאבנו את כאב הסליחה שלא מוצאת את נמענה,
    היינו ממשיכות להקשות את ליבנו ולא סולחות –
    פשוט לא יודעות איך.

    אני מקווה יקרת,
    שלימור תראה את הרשימה הזו שלך,
    ותדע כמה את כואבת את כאבה,
    וכמה כנה הרצון שלך לפייס אותה –
    קבל עם ועדה, בפרהסיה.

    שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה.

  77. מילי:

    תודה על גילוי הלב המרגש.
    אנחנו בעת הזאת כולנו
    בהשתדלות
    ויהי רצון שתענה.
    ישנו תהליך רוחני של מחילה
    אשמח לספר לך עליו
    איחולים לשנה של חסדים
    מילי

  78. שירלי:

    עליזה יקרה
    האם את קוראת את דבריה של יקרת ? האם את קוראת את התגובות ?
    כבר 11.5 שנים שאני רוצה לבקש סליחה ואני שואלת את עצמי האם בכלל ניפגעת ואז יש טעם לסליחה או שהכל “עבר לך ליד האוזן” ואז אני מעוררת מתים מריבצם ?
    לפני 11.5 שנים בהיותי בהריון ניפטרה סבתי אלזה. ואת שכנתי היקרה ועדינת הנפש שכמעט ולא שמעתי את קולך ירדת לביתי עם ילדייך המתוקים ואני “שפכתי” את ליבי על כך שאין לי איך להפוך את אלזה לשם יהודי והתחלנו לעלות רעיונות. בשלב כלשהו ציינתי שאם זה בת אולי אפשר לקרוא לה עליזה אבל עליזה זה שם של זקנות. באותו הרגע היה לי בלאקאאוט טוטאלי ולא זכרתי מי היושבת מולי. (בהריון-כבר אמרתי…) כ-10שניות אחרי שעזבת את ביתי הבנתי איזה שטות יצאה מפי אך יצר הרע בשילוב הבושה מנעו ממני לעלות אליך להתנצל.
    עברה שנה ואתם עזבתם. אפילו שגיסך וגיסתך באו לגור אצלינו בישיבה (וזה רמז למקום המגורים..)
    עדיין לא עזרתי אומץ אפילו לבקש מהם שימסרו לך את סליחתי. וכך עברו השנים ואין לי מושג היכן את היום.
    אני כן יודעת שבעלך כבר בארץ….
    אם את מזהה את עצמך ויש בליבך עלי אז אשמח לבקש סליחתך באופן אישי. גם אם לא חשבת בכלל עלי מחשבות רעות (זה יתכן ????) אשמח אם תיצרי עימי קשר ולו רק כדי לאחל אחת לשניה שנה טובה.
    שירלי 054-6758806

  79. א:

    יקרת המהממת,

    התרגשתי לקרוא את הגילוי לב… מקווה שזה יגיע לידיים הנכונות או למי שיכול לעזור לאתר.. ואלוקים בשמיים רואה את המאמצים ומחשבה טובה ד’ מצרפה למעשה…
    לכל אחד לא חסר מקרים כאלה בחיים ואין אדם שלא עבר מקרים כאלה, ושאף אחד לא יגיד שלא, לכאן או לכאן..
    אני לא יודעת מאיפה להתחיל לבקש סליחה מאנשים על כל הצרות שעשיתי, בעיקר למורים..:-( רק מלחשוב על זה…
    נכון שיש הרבה סיפורים על פגיעות בחיים שחסמו לאנשים במהלך חייהם אם זה בילדים ואם זה בשידוכים..
    שד’ יראה את צערנו על מה שעשינו ויסלח לנו ויכתבנו לחיים טובים מאושרים עם סיעתא דישמייא
    שנה טובה ומתוקה וחתימה טובה לך היקרה ולרבנית האהובה שאני מקנאה בזכויות שלה בעולם הבא על מה שהיא משנה בי כל שבוע מחדש מהמסרים העצומים של פרשת השבוע…

    שנה טובה לכווללכםםם…:-)

  80. Xני:

    יקרת היקרה כמה ריגשת אותי עם הסיפור שלך, אני חושבת שזה פשוט הגיע בזמן בשבילי..
    אני הייתי הילדה שתמיד הציקו לה, בגלל עדה, דת- לדעת את המצוות (למדתי בבי”ס חרדי שהמשפחה מסורתית) ותמיד יש על מה לרדת על האחר. אני הרגשתי לא מקובלת ודחויה, הביישנית שלא מעזה אפילו להרים את הקול ולדבר.
    החיים מלמדים אותנו להסתדר ופיתחתי שריון הגנה מפני החברה.. כילדה הבנתי שככה זה דתיים וכשבגרתי לא רציתי שייכות לדת עד שהתחלתי לחזור בתשובה ושם בתהליך הזה אני מוצאת את עצמי מול אותם פגיעות בילדות, אותה הרגשה לא שייכת, ורצון עז להיות שייכת “לקבוצה” מסויימת.. כל מה שהדחקתי וסלחתי צף ועולה שוב ממקום אחר, הכאב הוא יותר שזה פשוט דברים שלא משתנים.. תמיד החברה תישאר אותו דבר, עידה, רמת דתיות וכו’. ואני עכשיו לומדת לקבל את כולם, לסלוח ולצמוח..
    בערב רה”ש בבית כנסת אחת המתפללות בכיסא לפני היתה אחת מהבנות שדאגו להציק לי תמיד, סלחתי לה כמובן מזמן אבל פחדתי מהמבט שתפגוש בי, והעדפתי להתעלם ולברוח משם מהר.. אני לא יודעת אם היא זיהתה אותי הייתי עסוקה בלהסתתר אחרי הסידור כדי לסיים וללכת.
    אני סולחת ולמדתי להתחשל, אבל לא הייתי מוכנה למצב לעמוד מולה ודווקא בתקופה הזאת שזה צף ועולה שוב.. כמה כאב יש בפגישה אחת קטנה..
    שנדע תמיד לסלוח ולקבל את האחר והשונה ושתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, שנת שלום, שלווה, שפע ובריאות.

  81. לא חשוב:

    יקרת יקרה: הסיפור מדהים ומרגש, אבל לדעתי הלכת רחוק עם ייסורה מצפון האלה, זה נורמטיבי ההתנהגות שהייתה, אי אפשר לצפות מילדה בת 12 שחדשה בסביבה ובחברה למשהו שונה, זה איך שהרגשת שהיה נכון לך אז. אם תתחילי לחפש למי עשית מה זה לא יגמר לעולם.

  82. ת:

    קשה יותר לסלוח – חשוב מאוד מאוד לסלוח.
    שבועיים אחרי החתונה שלי פגשתי חברה והיא בהתלהבות ליד עשרות חברות אמרה: בשעה טובה!איזה חודש את??? ואני, בושתי ונכלמתי עד דמעות ממש (גם השמנתי, גם היא מוסיפה ללחצי ההורים שבטוחים שתוך שניונת אני בהריון וגם וגם וגם…) ולא סלחתי. המון המון זמן.
    לא היה לנו קשר אבל זכרתי.
    כעבור כמה שנים הבנתי שהיא לא מצליחה להכנס להריון ובטיפולים, החלטתי לסלוח להפסיק לחשוב עליה כעל מרשעת (היא אפילו לא יודעת מהסיפור)
    מבטיחה שלי נהיה יותר טוב – היא גם ילד ופגשתי אותה אחכ עם בעלה והתינוק ולא כעסתי כבר :-)

  83. ת:

    קשה יותר לסלוח – חשוב מאוד מאוד לסלוח.
    שבועיים אחרי החתונה שלי פגשתי חברה והיא בהתלהבות ליד עשרות חברות אמרה: בשעה טובה!איזה חודש את??? ואני, בושתי ונכלמתי עד דמעות ממש (גם השמנתי, גם היא מוסיפה ללחצי ההורים שבטוחים שתוך שניונת אני בהריון וגם וגם וגם…) ולא סלחתי. המון המון זמן.
    לא היה לנו קשר אבל זכרתי.
    כעבור כמה שנים הבנתי שהיא לא מצליחה להכנס להריון ובטיפולים, החלטתי לסלוח להפסיק לחשוב עליה כעל מרשעת (היא אפילו לא יודעת מהסיפור)
    מבטיחה שלי נהיה יותר טוב – היא גם ילד ופגשתי אותה אחכ עם בעלה והתינוק ולא כעסתי כבר :-)

  84. דנית:

    יקרת שלום,
    אני מזדהה מאוד עם מה שכתבת וגם אני בגיל 12 החרמתי ילדה מהכיתה עם בנות נוספות.
    כל פעם שאני נזכרת בזה כואב לי על מה שעוללנו לה… פגיעה נפשית קשה.
    ראיתי אותה כמה פעמים פה ושם ונכלמתי בבושתי. זה היה מן “שלום שלום” קר כזה כי כל פעם שאני רואה אותה אני פשוט מתביישת בעצמי.
    אני יודעת שקשה לי לבקש סליחה, מודעת לבעיה אבל אף פעם לא ניסיתי לעשות זאת מולה.
    בזכות הסיפור שלך, אנסה עכשיו ליצור איתה קשר כי מגיעה לה הסליחה יותר ממה שלי מגיעה המחילה.
    בדיעבד, אין לי מושג היום מדוע ולמה החרמנו אותה כל החברות יחד… אבל היום בתור מחנכת בבי”ס יסודי אני נלחמת בחוזקה נגד תלמידים שמחרימים כך ילד או ילדה מהכיתה.
    אינני מבינה היום איך המחנכת שלנו דאז, למרות שניסתה, נתנה לזה להימשך זמן רב כל כך אבל היא בטח לא האשמה.
    היום ממרום שנותיי אני מבינה כמה ה”פצע” הזה שיצרנו בנפש הילדה יכול להיות הרסני ואני משתדלת מאוד למנוע זאת מילדים אחרים בכיתתי בה אני מחנכת.
    אולי זו דרכי ל”התנקות” מעוונותי….
    שנה טובה לעם ישראל

  85. הילה פרץ:

    יקרת מדהימה! סיפורך צורב .ואשתף את כולנו בסיפור שלי: ראשית, כשהייתי נערה ציערתי את אימי
    המנוחה , היא נפטרה כשהייתי בת 19, ועדיין לא בעלת תשובה. אבל לאחר שנים, כשחזרתי בתשובה ובפרט כשהייתי לאם, עברתי יסורי מצפון נוראים על התנהגותי, היו כמה אלולים צורבים עד כאב מרצוני העז לבקש ממנה סליחה.וחא היתה דרך.היא לא היתה איתנו עוד.אבל השם קל רחום וחנון, לא השאיר אותי ככה, ובאחד הלילות היא התגלתה אלי בחלום, ואמרה לי: ממי , מספיק.. אמרתי בקול שאני לא שוכחת: אמא, את סולחת לי? היא אמרה לי: כן, די ממי. סלחתי מזמן.. ב” ה . באמת מאז האלולים שלי קצת יותר שפוים.

    מצד שני: אישה שפגעה בי מאד רגשית, בתקופה שבעלי ואני נפרדנו, היה לי מאד קשה לסלוח לה, אך האמנתי בכל ליבי כי היתה שלוחה של המקום. אך בכל זאת צרבו עיני בכל פעם שנפגשנו.עד שהגיע יום שנפגשנו בשמחה של ידידם משותפים, היא נגשה אלי ואמרה לי: באתי לבקש ממך סליחה.ולמה? כי היום בן דודי עובר מה שאת עברת, ועכשיו אני יודעת מה עבר עלייך. היא ככ התנצלה, ובאמת מאותו יום לא הקפדתי עליה בתוך ליבי.- לתדומת ליבנו- הסליחה היא לא סתם. היא מנקה אצל הפגוע.אני נצרתי בלילבי את כאב הפגיעה שלוש וחצי שנים. ביום בו היא בקשה סליחה זה נ ע ל ם …
    שנה טובה לכולם.השם ימציא לנו מחילה- כי כמעט ואיננה קימת…

  86. בת מלך:

    קראתי התרגשתי ובכיתי…..
    לא הספקתי לקרוא את התגובות של נשים רבות אך אני מזדרזת לרשום את תחושותי.
    יש מס אנשים קרובים אלי,קרובים מדי, אחים אחות ואחיינית בחו”ל.
    לא ראיתי אותם שנים רבות. יש כעס לא ברור של שנים שקשה לזכור אפילו ממה החל. אך הנתק כל כל חזק
    כאילו חסר סיכוי ,ושלעולם לא נוכל לחדש איתם את הקשר.אפילו בנסיבות של אבל לא ישבנו ביחד.גם הם לא בקשר בחו”ל.
    זה נובע מבושה איך הגענו למצב כזה.
    זה נובע מאגו שלא מוכן לסלוח גם בארץ וגם בחו”ל.
    זה נובע מהמרחק.
    ניסיתי במשך כמה שנים ליצור קשר עם אחי ולא נענתי.
    אך אני מודה ומתוודה שאני לא עושה מספיק כדי לשנות את המצב.
    כי אין לי זמן/אין לי כח/לא בא לי לפתוח את הנושא/ וכך חולפות השנים.
    אלא הם העובדות.
    למרות שאנו יודעת את התהליך של חזרה בתשובה מה עלי לעשות? אין לי כח מוטיבציה דחף לעשות משהו
    למה?
    גאווה,חשש מתגובה…..

  87. טוד:

    כל הכבוד!

    יקרת היקירה !
    אני כ”כ מזדהה עם ההרגשה הכבדה למרות השנים שחלפו.
    זה יושב עמוק עמוק ולא ניתן להסירו.

    לי היה מקרה דומה שפגעתי בחברה רק ע”י תנועה מאחרי גבה .מאז חלפו עשרות שנים והיא אינה מעונינת ליצור איתי קשר.אל אף שהתנצלתי בטלפון.אך היא בשלה. והשאלה אם היא אכן סלחה?????
    הקב”ה סולח וחוקר כליות ולב ישמע ויקל מעלינו כל כאב.
    ויקבל את כל הסליחות שבליבנו פנימה.
    “ברוך שומע תפילה”
    יישר כח על החשיפה!

  88. טוד:

    כל הכבוד!

    יקרת היקירה !
    אני כ”כ מזדהה עם ההרגשה הכבדה למרות השנים שחלפו.
    זה יושב עמוק עמוק ולא ניתן להסירו.

    לי היה מקרה דומה שפגעתי בחברה רק ע”י תנועה מאחרי גבה .מאז חלפו עשרות שנים והיא אינה מעונינת ליצור איתי קשר.אל אף שהתנצלתי בטלפון.אך היא בשלה. והשאלה אם היא אכן סלחה?????
    הקב”ה סולח וחוקר כליות ולב ישמע ויקל מעלינו כל כאב.
    ויקבל את כל הסליחות שבליבנו פנימה.
    “ברוך שומע תפילה”
    יישר כח על החשיפה!

  89. טוד:

    כל הכבוד!

    יקרת היקירה !
    אני כ”כ מזדהה עם ההרגשה הכבדה למרות השנים שחלפו.
    זה יושב עמוק עמוק ולא ניתן להסירו.

    לי היה מקרה דומה שפגעתי בחברה רק ע”י תנועה מאחרי גבה .מאז חלפו עשרות שנים והיא אינה מעונינת ליצור איתי קשר.אל אף שהתנצלתי בטלפון.אך היא בשלה. והשאלה אם היא אכן סלחה?????
    הקב”ה סולח וחוקר כליות ולב ישמע ויקל מעלינו כל כאב.
    ויקבל את כל הסליחות שבליבנו פנימה.
    “ברוך שומע תפילה”
    יישר כח על החשיפה!

  90. טוד:

    כל הכבוד!

    יקרת היקירה !
    אני כ”כ מזדהה עם ההרגשה הכבדה למרות השנים שחלפו.
    זה יושב עמוק עמוק ולא ניתן להסירו.

    לי היה מקרה דומה שפגעתי בחברה רק ע”י תנועה מאחרי גבה .מאז חלפו עשרות שנים והיא אינה מעונינת ליצור איתי קשר.אל אף שהתנצלתי בטלפון.אך היא בשלה. והשאלה אם היא אכן סלחה?????
    הקב”ה סולח וחוקר כליות ולב ישמע ויקל מעלינו כל כאב.
    ויקבל את כל הסליחות שבליבנו פנימה.
    “ברוך שומע תפילה”
    יישר כח על החשיפה!

  91. טוד:

    כל הכבוד!

    יקרת היקירה !
    אני כ”כ מזדהה עם ההרגשה הכבדה למרות השנים שחלפו.
    זה יושב עמוק עמוק ולא ניתן להסירו.

    לי היה מקרה דומה שפגעתי בחברה רק ע”י תנועה מאחרי גבה .מאז חלפו עשרות שנים והיא אינה מעונינת ליצור איתי קשר.אל אף שהתנצלתי בטלפון.אך היא בשלה. והשאלה אם היא אכן סלחה?????
    הקב”ה סולח וחוקר כליות ולב ישמע ויקל מעלינו כל כאב.
    ויקבל את כל הסליחות שבליבנו פנימה.
    “ברוך שומע תפילה”
    יישר כח על החשיפה!

  92. לאה:

    יקרת
    הספור נוגע ללב
    יישר כוח על הגילוי והשיתוף
    מי יתן ותפגשי שוב את לימור ולאחר הסליחה תרגישי נפלא
    מסכימה ומעורר מחשבה בימים אלו בעיקר

  93. רותי:

    בנות !
    שימו לב באמת להיזהר ולא להזכיר שמות ופרטים
    שלא נכשל בלשון הרע.
    תודה ליקרת על הדברים העצמתיים !

  94. לא גנבת:

    גם לי יש סיפור שלא מרפה ממני כבר 25 שנה….
    כשהייתי בכיתה א, גרנו בארה”ב. למדתי בביה”ס דתי, אליטיסתי. אנחנו היינו “הישראלים” שהיה פחות או יותר שם נרדף לעניים, בעלי כינים וכו… ובאמת יצאו לי העיניים מהבתים הגדולים מהשפע שבזמנו לא היה מנת חלקינו. פעם אחת ארנק של ילד אחד היה פתוח ומתוכו ביצבץ דולר. רק דולר אחד. אפילו לא הייתי לבד, אלא עם עוד חברה, זה היה מעשה קונדס, ויו, אני ממש לא כזאת…25 שנה רודף אותי הסיפור הזה…. למה עשיתי את זה, כבר יום אח”כ רציתי להחזיר את הדולר והתביישתי הייתי בת שש אולי.כל הזמן אמרתי, לפני שנחזור ארצה, אחזיר את הדולר, ולא העזתי. נתתי צדקה בהרבה יותר מדולר במהלך הזמן, אבל זה כ”כ רודף אותי, כי זה ממש גניבה. לא גזילה, לא בערך אלא ממש. אני בטוחה שהילד גם לא ירד מנכסיו בגלל זה, ובכ”ז, למה הייתי כזאת טיפשה, למה?

  95. לא גנבת:

    גם לי יש סיפור שלא מרפה ממני כבר 25 שנה….
    כשהייתי בכיתה א, גרנו בארה”ב. למדתי בביה”ס דתי, אליטיסתי. אנחנו היינו “הישראלים” שהיה פחות או יותר שם נרדף לעניים, בעלי כינים וכו… ובאמת יצאו לי העיניים מהבתים הגדולים מהשפע שבזמנו לא היה מנת חלקינו. פעם אחת ארנק של ילד אחד היה פתוח ומתוכו ביצבץ דולר. רק דולר אחד. אפילו לא הייתי לבד, אלא עם עוד חברה, זה היה מעשה קונדס, ויו, אני ממש לא כזאת…25 שנה רודף אותי הסיפור הזה…. למה עשיתי את זה, כבר יום אח”כ רציתי להחזיר את הדולר והתביישתי הייתי בת שש אולי.כל הזמן אמרתי, לפני שנחזור ארצה, אחזיר את הדולר, ולא העזתי. נתתי צדקה בהרבה יותר מדולר במהלך הזמן, אבל זה כ”כ רודף אותי, כי זה ממש גניבה. לא גזילה, לא בערך אלא ממש. אני בטוחה שהילד גם לא ירד מנכסיו בגלל זה, ובכ”ז, למה הייתי כזאת טיפשה, למה?

  96. יערה:

    ליקרת ולמגיבות,
    כל הכבוד על חשבון הנפש ועל הרצון לשוב.
    אבל, חבל שמפרסמים שמות של אנשים ספציפיים באינטרנט,
    חבל שייצא שכרכן בהפסדכן! זה עלול לפגוע ולקלקל…
    ובנוסף, נקודה שאולי לא שמים לב אליה, כשרוצים להתנצל בפני אדם ומספרים את הסיפור, גם אם מספרים בפומבי וגם אם מדברים באופן אישי עם הנפגע, צריך להיות מאוד רגישים ולא להציג בסיפור את החולשות של האדם, לתאר אותה למשל כילדה מסכנה ועזובה, אף אדם לא רוצה לראות את עצמו כמסכן ועזוב, גם אם זה היה “נכון”, אם אתה רוצה שהנפגע יסלח, ושתהיה לו הרגשה טובה, אל תתאר את הסיפור בצורה כזו, שנשמעת כמו “כמה מסכן ועני היית, ממש יצור אומלל, ואני עוד פגעתי בך”,אף אחד לא רוצה שיתייחסו אליו ככה! דברו על המעשה שלכם, לא עליו!

  97. שבח:

    יקרת, סיפורך מרגש ואני חשה הזדהות עמוקה עם הבזיונות.
    כלומר התחושה הקשה מול ה’ של ‘איך יכולתי לעשות כזה דבר?
    וכל הזמן עולות לי כל מיני הבזקי תמונות מהעבר הקרוב והרחוק של משפטים או התנהגויות לא מתאימות שלי.
    ואני יוצאת במסר: לאדם כל כך קשה עם עצמו, אל תכבידו עליו משלכם…
    בהצלחה!!! ושנה של שלוות נפש, שבח.

  98. אנונימית:
  99. אביטל:

    היום בדיוק שמעתי שיחה בנושא זה, הרב סיפר סיפור מצמרר מ”אנשים מספרים על עצמם”-שם הסיפור- מלווים את המורה, מומךץ מאוד, מבינה לליבך ומקווה שלימור תיצור קשר בהקדם! בשורות טובות.

  100. אנונימית:

    יקרת!
    תמיד אומרים לי שיש לי כשרון כתיבה. נראה לי שקטונתי, כשאני רואה את כשרונך. את כותבת כל כך ברגש, כל כך בכנות, עם רצון אמיתי לשתף, להיעזר וה’ יצליח את דרכייך להגיע לאותה “לימור”.
    יש לא מעט אנשים שנראה לי שפגעתי בהם, אם בשוגג, ואם מתוך שיחה שהתגלגלה בכיוון שאיכשהו הוליך לכך. גיסי אמר לי פעם ש”יש לי כוונות טובות, אבל תקשורת גרועה”, וככל שהשנים חולפות, אני רואה עד כמה הוא צודק.
    היום במיוחד, עם בעלי, עם ילדיי – הרי ברור שכל דבריי-מטרתם לטובה, אך איכשהוא תמיד נכנס שם היצר הרע שאומר דברים שנשמעים אחרת, ולרוב מתפרשים אחרת,ואז מתחיל הבלגן.
    סיפורך כל כך נגע ללבי, ואפילו הזדהיתי עם חלק ניכר שבו, אומנם חזרתי בתשובה היתה בגיל הרבה יותר מבוגר, ועד היום, כשאני נושקת לגיל 41, אני מוצאת את עצמי לא מעט מסתבכת לאיזה חברה יותר נכון לי להשתייך, האם בכלל אני מתאימה לחברת ה”מזרחיסטים”, או אולי יותר לחוזרים בתשובה ה”מתחרדים”,
    איזה כיסוי ראש יותר מתאים לי, איפה כדאי לגור, מעין התלבטויות של משבר זהות של גיל הנעורים, וככל שהזמן חולף, אני דווקא מסתבכת יותר, כי ילדיי גדלים, ולא ברור לי מה הן המסגרות שבאמת מתאימות לנו
    לפי הלכי הרוח בבית. אני כבר חושבת רחוק יותר, לגבי התיכון, האולפנא וכו’ וגם פה במקום שאני מתגוררת אני מרגישה קצת חריגה בנוף העדתי, ולכן מעט מאוד אם בכלל מגיעה לבית הכנסת. יש לי עוד המון מה לכתוב, אבל לא נראה לי שקצרה היריעה מלהכיל את כל אשר על לבי. תודה על שאיפשרת לי לכתוב קצת ולהוציא מהלב. יישר כח ותמשיכי לכתוב בצורה כה מרגשת, אני מאמינה שגם את עוד תוציאי ספר…
    ד”ש חם לימימה, ממני, שכתבה לה ברכה ארוכה לפני כמה שנים כשעוד הייתי בשיעוריה בעיר גנים, והקראתי לה אותה מול כל הקהל, למרות שזו ממש לא היתה כוונתי…

  101. לימור:

    יקרת.

    המילים שלך הן מהשפתיים לחוץ.
    אין להם שום משקל.
    אנא עייני תחת הערך תשובת משקל.
    אנא, תרפי – שתינו לא שם כבר.
    והמילים שלך יפות רק לפאר עמוד כזה או אחר או למכור את מרכולתך – לעדה שכבר שבויה בשקרים שלה עם קישוטים מלבבים מבחוץ על מנת שיהיה יותר קל לחיות עם כל העיוות הזה.

    רבי מנחם מענדל מקוצק כבר שאל – דוד המלך כתב אמת מארץ תצמח – אז מדוע לא קוטפים אותה?!
    והוא ענה רק בצורה שהוא יכול לענות – מפני שאף אחד לא רוצה להתכופף…

    בפעם הבאה, בבקשה, תכתבי מהבטן ואל תתיפייפי במילים, וכל שאר הנשים פה – מלחכות פינכה בשקל וחצי – על חטאותיהם הן מכות.

    “ברוך הסובל עולמו”.
    גמר חתימה טובה לעם שלנו.

  102. רק על עצמי לספר ידעתי...:

    טוב, באת לי במקום!
    לא קראתי את התגובות הקודמות, מקווה שהפן האישי שלי יוסיף גם הוא..
    בתקופה האחרונה עשיתי הרבה חשבונות נפש ומכל מיני כיוונים הרגשתי שמהדהדת מסביבי המציאות, ממש לוחשת לתוך האוזן, לתוך הלב- את מוכרחה לבקש סליחה, תחשבי טוב במי פגעת בחייך עד עכשיו.
    וכהתחלה, ואני מאלה שלוקח להם הרבה עד ההתחלה הזאת, ניסיתי להעלות על הכתב אנשים שנראה לי שפגעתי בהם במהלך חיי. הרגשתי שאין לזה סוף ובערך דחפתי את העניין לבוידעם לכמה ימים טובים שהתארכו לשבועות. עם הזמן עלו בי זכרונות של ימים נושנים וחטאים שחשבתי שאולי כבר לא נחשבים כי “היום אני במקום לגמרי אחר” ו- “לא אני עשיתי את זה, זה מי שהייתי כשהייתי קטנה, נו, פג תוקף” ולאט לאט חלחלה בתוכי המודעות לעובדה שלא באמת ביקשתי סליחה. שאולי מושא הפגיעה לא עסוקה באופן יומיומי במה שעשיתי לה אבל ברגע שתיזכר בי הכל יצוף, ומבחינתה דבר לא השתנה, אני אותה ילדה שפגעה בה כל כך. בלית ברירה, כשהרגשתי שה”בוידעם” הזה נמצא אצלי בגרון וממש מקשה עלי את הנשימה, החלטתי שהגיעה העת לעבור לצד המעשי, שלחלוטין לא הצד החזק שלי. המחשבה שזו עבודת ה’ שלי כרגע הרימה אותי ונתנה לי את האומץ והכוחות לחפש את אותם אנשים, להשקיע זמן, מחשבה, כאבי בטן ותחושת בלבול איומה בדרך הנכונה להגיע לליבם ולהקל מהם את מה שבעצמי הכבדתי, ולחטא את מה שבעצמי חטאתי.
    פתאום כשקראתי את הסיפור שלך, הרגשתי שאת מדברת מתוכי. אמנם בעיקרון כבר איני מחפשת אחר אותם אנשים, אך הנקודה החזקה היא התהליך הצורב שעברתי בדרך- שאת, למרות שאינך מרגישה שסיימת, גם כן עברת. אני מדמה את זה לשדה, לאדמה שהופכים את עפרה לקראת הזריעה הבאה. משהו בי התהפך בהרבה כאב אך הותיר אותי נכונה יותר לעבוד את בוראי.
    אין מה לומר, המודעות לפגיעה באחר, העירנות להתייחסות כלפי האנשים מכל המעגלים סביבי, החתירה לראות מציאות חפה מכל פגע. ההבנה שסליחה מטרתה לא להשיל את עוונותי ממני, כי אם להשיל אותם מעל האחר- כל אלו נזרעו בי עכשיו ואני מקוה שיוסיפו ויצמחו מתוך נעימות.

    יקרת, את נותנת לעמ”י כל כך הרבה כוחות! ברוך ה’ שזיכה אותנו בשליחה כמוך!

  103. מתביישת:

    בס”ד
    יקרת,
    תודה על הסיפור המדרבן ועל האומץ.
    בהחלט עוררת אותי לספר. כי אומץ לתקן- אין.
    כבר זמן מה נקיפות המצפון אינן עוזבות אותי. והמדובר בשני מקרים.
    בשניהם מעשיי דומים ובאחד כלל בלתי מוסברים.
    בהיותי נערה נהגתי ללמד שיעורי אנגלית את אחד הילדים בבנין השכן. ילד מקסים, מתוק, עניו ושובה לב.
    לאחר זמן מה,פסקו השיעורים. כשנתקלתי בילד סמוך לביתי , פתאום ללא כל סיבה נראית לעין, התעלמתי ממנו. אולי מתוך תחושת עליונות אידיוטית. אני זוכרת את המבט המאוכזב בעיניו עד היום. ומאז, רק המשכתי להתעלם.
    המקרה השני מציק לי לעתים קרובות למדיי.
    לפני חתונתי הודיעה לי חברתי הטובה שהיא איננה מסוגלת להגיע לחתונה מסיבה אישית (שלא אפרט כאן)שנשמעה לי מפוברקת לאור העובדה שלא הגיעה אף לאירוסיי. יש לציין כי יחסי החברות שלנו היו מאוד טעונים ותמיד חשתי נחותה לידה. חשתי שהיא מקרינה עליונות עליי. לימים, נותק הקשר מכיוון שהחלטתי שקשר מסוג זה אינו בריא לי כלל וכלל.
    אולם נחזור לחתונה. כעסתי מאוד על חברתי שלא טרחה להגיע לאירוע החשוב בחיי על אף שעניתי לה שהכל בסדר. זמן קצר לאחר החתונה הלכתי ברחוב ודיברתי בטלפון. מזוית העין קלטתי את אמה של אותה החברה. חשוב לציין שהייתי בביתם לעתים קרובות (פעמים רבות חברתי ואני היינו לבדנו אבל לעתים גם ההורים היו נוכחים). בהחלטה רגעית להעניש את אותה חברה, ולהעביר את המסר דרך אמה החלטתי להתעלם. אמה עצרה לידי ובראותה כי אני חולפת על פניה (באמתלה של חוסר שימת לב בשל דיבור בטלפון) הייתה המומה. לא אשכח עד היום את מבע פניה המופתע עד תדהמה.
    מתביישת. עד עמקי הנשמה.

  104. מישהי עם דעה אחרת:

    יקרת, רציתי לומר לך שקראתי את כל מה שכתבת. משום מה, הסיפור לא הצליח לגעת בי. הרגשתי התנשאות וגאווה שלך. סורי, זו הרגשתי. את מחפשת את לימור כדילהיות סוף סוף רגועה ושלוה ולהרגיש שאת כל טובה וצדיקה כשאת מחפשת אותה לבקש סליחה. למעשה, את לא באמת מעוניינת שהיא תסלח לך כמו שאת רוצה סוף סוף להוריד את האבן הזו מעצמך. כך הרגשתי בסיפור. לכל אורך הסיפור ריח ההתנשאות שלך עלה באפי. לא אהבתי וזאת בלשון המעטה…

  105. חיה:

    יקרת, הכתיבה שלך עוצמתית!
    לגבי המשפט שכתבת –
    ואולי הסיפור שלי נגע בך במקום שבו הרגשת

    שהקלו בכבודך, עד כדי כך שהרגשת נמחקת,

    ועדין הצלחת להתעלות ולסלוח?
    אז כן, המשפטים האלו נגעו בי כי לפני מס’ שבועות הרגשתי מושפלת, נרמסת וכאילו אני אוויר, וזה דווקא מאשה מבוגרת יותר ממני. היא מחקה לי את הרגשות בשיחה מאוד אישית והשפילה אותי עד עפר.
    אני לא יודעת אם היא מודעת בכלל למה שהיא עשתה ולכמות הדמעות ששפכתי מאז.
    אבל, הפסקה שכתבת פתחה בי משהו ואמרתי בקול מול המסך “מחול לה, מחול לה, מחול לה” וגם אם אני מרגישה משהו עליה, אני מבקשת מאלוקים שלא יפגע בה חלילה בכלום כי אני מוחלת לה בלב שלם ורק הרגשות שאחרי הם בלתי נמענים.
    זכות המחילה הזאת שלי, תעמוד לך , יקרת המופלאה ותזכי לסליחה ומחילה ממי שאת חוששת שפגעת בו.
    גם התגובה של ה”אנונימית המרוסקת” נגעה מאוד לליבי והבקשה שלה שלא לשפוט ולא לקטול ולמחוק אנשים שלא הולכים בדיוק בדרך שבה אתם בחרתם, או שהם מתמודדים עם קושי שאינכם מסוגלים להבין, אני באמת רוצה לחזק אותה בזה כי אני אישית עוברת השפלות וכאבי לב על אותו הרקע.
    גמר חתימה טובה לכל הקוראות והמגיבות
    שנה מתוקה!!

  106. לילך:

    בס”ד

    יקרת יקרה.
    צר לי, כוונתך אולי טובה, אך הדרך בה תארת את חברתך, בעיניי לעגנית ומבזה. הסליחה צריכה להיות עתה, על התאורים המיותרים של אותה ילדה שקופה.
    כאילו שחזרת על העוול שנית, הערת את המתים והמתת אותם שוב.
    כדאי שתציצי למעלה, שתי תגובות לפניי.. לדעתי, לימור שלך הגיבה..
    כתיבה וחתימה טובה.
    ושנזכה לראות כל אחד מעלת חברו ולא חסרונם..

  107. יפה:

    יקרת ויקרות
    כל אחת מכן ריגשה בכתיבתה בוידוי האישי שלה.
    חלק מתהליך התשובה הוא קבלה לעתיד.
    נכון שעל החוזר בתשובה(במובן של האדם המוכן לעשות שינוי מהתנהגות השלילית בה התנהג)
    הוא להתחרט,אך מעבר לכל חשוב שלא לחזור על טעות זו.
    יישר כוח על הכנות.
    תפילתי לבורא עולם שנהיה מן הנפגעים ולא מן הפוגעים.
    שנסלח לכל עדת ישראל,ואפילו לגר הגר בתוכנו
    זהו מד עוצמתי לסליחה אמיתית.
    שתהיה שנה של סליחה ומחילה לכולנו.
    לך יקרת המשיכי בכוחך זה ! לרגש ולגרום לחשיבה משנית בלבנו ובלבד שנתקן מעשינו.
    שיחתמנו בספר סליחה ומחילה.
    ברוכות תהיינה

  108. שם הצופן: אהבה:

    כמו שכותב הרב קרליבך זכר צדיק ומתוק שבמתוקים לברכה, כולנו חיים ונושמים רק אהבה. וכשלא נקבל זאת ולא משנה הגיל, נרגיש חסר מטורף.
    שיאהבו ויקבלו אותנו תמיד ללא תנאי מממששששש……….
    אני כותבת את הדברים מכאב ומנסיון.
    במציאות בפועל הרבה פעמים מסובך ולא פשוט, שנדע שזאת השאיפה.
    להגיד כל יום לילדינו: “אני אוהב אותך” ושהוא מעולה..
    ילד שישמע זאת פעם אחת כל יום קבוע, זה יתן לו כח במצבים לא קלים. המצבר שלו מלא. אפילו שיש ימים לפעמים קשים עם הילד הזה.
    תמיד תזכרו שאנו באמת לא יודעות מה עובר ילדנו בכל יום, ושהתמדה שלנו בלומר לו שהוא מעולה, ממלא לו ת’מצברים. (יש מחקרים על זה, זה נקרא שיטת האסימונים..תקישו בגוגל, יש על זה מצגת מטורפת..)
    קחו אותי למשל, אני מתפללת לה’ לחברה אמיתית אחת (כמו שכותב רבנו הרב קרליבך זצ”ל), זה יתן לי כח מול הרבה חברות שלא מקבלות אותי באמת כמו שאני.
    ואני מודה שהקב”ה ברא אותי יצורה, אומנית וכו’..
    כך בתור אמא, אהבת אמת לילד תתן לו כח מול כל העולם..

    יקרת, יש תורה מהחוזה מלובלין זיע”א (בשם הרב קרליבך)שאם אתה רוצה באמת לבקש סליחה, ישלחו לך את הבנאדם אפילו מהעולם הבא.(תזהרי:).וברכת חיים ארוכים ללימור. רק תבקשי ותתחנני לה’.
    לי באופן אישי הסיפור מזכיר הרבה כאבים, אני מכריחה את עצמי לסלוח, וכך אני מרגישה כמה ה’ גדול, עם כל הטבע הנקמני, אפשר לסלוח, אתה רק רוצה, ה’ עוזר לך, גם אם זה לוקח שנים למחוק, וגם אם לעולם לא ימחק, אבל אתה רוצה, זה ענק, בסוף תזכה גם לסלוח.
    יהי רצון שכל מה שכתבתי יחזור אלי באור חוזר של התחזקות. (כך אומר רבי נחמן) ואתחזק מזה לסלוח ל..
    הורי, בעלי, ילדתי בת ה14, חמותי, חברותיי, שכנותיי, מורתי מכתה א’ -ד’, מורתי לחיבור מהאולפנא, חברה אחת שפגעה בי מטורף..
    אראה את הטוב בכולם, כמה זה קשה, ואבקש מה’ שיעזור לי, כי בדרך הטבע אני ממש לא יכולה, ושממש יעזור לי מעל הטבע.
    בעולם הבא עד 120 נגלה את האמת על לסלוח, כמה זה מדהים ועצום, ונשמח על כל סליחה וסליחה.
    אמן.
    יום כיפור מגלה לנו כמה ה’ אוהב אותנו, כמה הוא קרוב אלינו. הסליחה מדהימה.

  109. אילנה:

    ב”ה

    לימור ? זו את ? את לימור המפורסמת? ברוך ה’ שאת בסביבה ! אני בטוחה שאת רוצה לסלוח זו רק הגאווה מונעת ממך לחיות חיים שלווים , להגיע באמת למנוחה ולנחלה . כמה שקשה לי להודות , לי נראה שהמקרה עם יקרת באמת השפיע עליך ועל עתידך אז איך אפשר להסביר את התגובה שלך כאן? תמחלי נשמה טובה תיכף ומיד משיח צדקנו מתגלה ואנחנו רק נצחק על הגלות האיומה שאנו חיים בה . תחיי גאולה , צדיקה , זה אפשרי בפועל ממש . שנה טובה ומתוקה וחתימה טובה !

  110. Anonymous:
  111. עוד אחת שקופה:

    שלום יקרת אהובה.
    הכל לטובה ואשרייך שזכית להרגיש את זולתך.
    התרומה הכי גדולה שאת יכולה להעניק בעקבות גורלך, היא לחייך לכל מי
    שמרגישה בליבך שקופה … אין עזרה ענקית מזו !
    תביני אהובה. זה הצלת נשמות. החיוך שנותן חיים לעוד 5 דקות.. 5 שעות או
    אולי ל 5 ימים ….
    שתזכי להאיר פנים עצובות ותודי לבורא עולם על עיבור מחדש

  112. דנה:

    בראש ובראשונה אני רוצה לציין שבטח גם אני פגעתי באחרים, והייתי רוצה לדעת כדי לבקש סליחה.

    אני כמובן זוכרת יותר טוב את אלו שאני נפגעתי מהם.

    לאחרונה, מי שהייתה חברתי הטובה ביותר, הפנתה לי עורף כשהייתי זקוקה לה, והכל בגלל קשר עם בחור.
    היא תמיד הייתה כל כך ביישנית, כל כך חסרת ביטחון, עשיתי הכל כדי להעצים אותה, לספר לה כמה היא יפה וכמה היא ראויה לטוב ביותר.
    גם תוך כדי הקשר שלה עם הבחור היו להם ירידות ועליות, ואני תמיד תמכתי בה. הראיתי לה שהדברים שכל כך מפריעים לה בתוך הקשר הם לא סיבה להיפרד מהבחור, הראיתי לה את הצד שלו, והצד של הגברים באשר הם, שהם כל כך שונים מאיתנו הנשים.

    כמה תמיכה נפשית נתתי לה! כמה ייאוש היה בה, כמה אכזבה ואי וודאות לקראת העתיד, וכל הזמן הזה הייתי שם לצידה, לעזור לה, לתמוך בה, בעידוד בשיחה מהלב אל הלב, בפיזור הערפל.
    וכשהכל הלך ביניהם טוב – אני הייתי שקופה בשבילה. הוא לא חיבב אותי, מבחינתו אני הייתי מתחרה על היחס שלה.

    אני לא מתחרטת על מה שעשיתי בשבילה. היא היום נשואה ואין לי קשר איתה.
    נתתי לה כל מה שיכולתי לתת, ונעלמתי לה אחרי החתונה בלי להסביר הרבה.

    מגיעה לה סליחה ממני, על כך שנעלמתי פתאום, אבל באמת שלא נשארו לי מילים להגיד.

    את הסליחה ממנה אני לא מחפשת, אני רוצה בעיקר את השקט שלי. להיות מרוכזת במציאת הזיווג שלי ובע”ה לתת לו את כל היחס שבעולם, לו ולילדינו.

    החברה הזו היתה מבחינתי כמו אחות, חשבתי שתמיד נישאר חברות. מסתבר ש”תמיד” לפעמים זה רק עד החתונה.
    לא נורא, עד החתונה (שלי) זה יעבור.

    בע”ה שתמיד נדע לתת ללא תנאי, כי באמת אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה מחר ואם נזכה לקבל משהו בחזרה כשאנחנו נצטרך, יותר חשוב להיות חברה טובה למי שזקוקה לך מאשר להזדקק. (אני לא מתכוונת לזה במרירות, פשוט לדעת באמת שחברות זה לא פנקס חשבונות, ומראש לא לצפות לקבל בחזרה, כי לא תמיד זה אפשרי) .

    ועוד דבר חשוב שקשור גם לסיפור של יקרת, כולנו היינו פעם בכיתה ז’ ורצינו להיות הכי פופולריות והכי אהובות, כולנו פחדנו להיות שקופות.
    היום אנחנו נשים בוגרות וכל אחת מאיתנו יכולה להיות זו שתושיט יד לאדם השקוף לידה. תמיד יש כאלו.

    גמר חתימה טובה!

  113. אנונימית:

    לדעתי…
    הבעיה היא בשריטה שנשארת בנפש.
    איזו סליחה יכולה לכפר על מי שמעשיו של האחר הכתיבו את סיפור חייו???
    כאמור חטאים שבין אדם לחבירו גם יום הכיפורים אינו מכפר עד שיירצה את חברו.
    איך אפשר להשיב לאדם ימים שאיבד? שמחה? איך אפשר לפצות אדם על צער ודמעות?
    שאלה כמעט קיומית בעייני…

  114. א:

    מה שמאד מדאיג בסיפור הוא שגם המשפחה שלה איבדה איתה קשר…

    אולי התכנית הזאת תעזור: http://reshet.tv/Shows/Avudim/
    כדאי שתציעי אותה למשפחה…
    לפעמים הם עוזרים גם בלי החשיפה…

    וכמו שהרבנית אומרת, שעם כמה שאת מתחרטת, ודאי שה’ סולח…

    בתקווה לבשורות טובות!!! :)

  115. א:

    ואולי אפילו תיצרי איתם קשר את בעצמך…

  116. עוד אחת:

    בס”ד
    מעניין.
    היה לי סיפור אחר, שונה.
    הייתה בכיתתי ילדה דחויה בגלל בעיות היגיינה.
    בדרך כלל השתדלתי להיות נחמדה אליה, אבל לא להתקרב יותר מידי. (כינים)
    פעם אחת אני זוכרת שהתנהגתי לא יפה אליה, ול בקשתי את סליחתה.
    הדבר הזה היה משקע בלב.
    יום אחד לאחר שנים רבות פגשתי אותה במקום עבודתה.
    היא זיהתה אותי מייד, אני בהתחלה התקשתי.
    שמחנו לראות אחת את השנייה, שאלתי לשלומה, והסתדרותה בחיים וכ’.
    התפלאתי איך היא זיהתה אותי, מאד השתנתי מכיתה ח’… והיא ענתה תשובה שהדהימה אותי-
    “לעולם לא אשכח את הפנים המתוקות שלך”
    הייתי בהלם.
    עוד כילדה הייתי נזכרת בבושה באותה בחורה ומרגישה את הכאב על התנהגותי באותו יום.
    הייתי המומה שככה היא זכרה אותי…
    אמנם זאת הייתה פגיעה חד פעמית, ואולי אפילו היא לא הרגישה זאת, (אני מאד רגישה לזולת ולעיתים חוששת שמישהו נפגע ולרוב אין זה כך.) אבל אולי… אולי כשאנו באמת מתחרטים על הכאב של הזולת
    הצער שלנו מגיע אל האדם ומנקה אותו מהפגיעה?
    משהו אחר שהיה לי- עם די הרבה בנות- אני בחורה רחפנית בטבעי, וכשהתחתנתי בקשתי מחברה טובה לשלוח את ההזמנות לחברות.
    בפועל היא לא ידעה על כל חברותי מכיתות אחרות, ויצא שהרבה חברות טובות לא הוזמנו לחתונה.
    לאחר החתונה הייתי קצת פגועה מכמה בנות שלא באו. במיוחד כאב לי על חברה קרובה אחת.
    לאחר זמן מה פגשתי אותה במקרה באיזה שהו מקום, עם חברותיה.
    חברותיה שראוני עם כיסוי ראש אמרו מזל טוב וכ’.
    היא התעלמה לגמריי.
    לא הבנתי- גם הבריזה לי מהחתונה, וגם עכשיו מתעלמת??
    ניסתי לומר לה משהו אך היא נתנה בי מבט כל כך פגוע…
    לא הבנתי מה היא רצתה, אך המשכתי בדרכי.
    לאחר זמן מה הבנתי- אני הייתי פגועה שהיא לא באה לחתונה שלי, אך ברחפנותי שכחתי להזמינה….
    אמנם רוב הבנות שלא הוזמנו הבינו שזה לא היה בכוונה, כי הכירו אותי מספיק.
    ב”ה שאני עצמי לא שכחתי להגיע לחתונה שלי…
    אבל היא מאד נפגעה, ולי בינתיים אבד הטלפון שלה, (נגנב לי הפאלפון עם כל הזיכרונות)
    ו… לא יודעת אם באמת יש לי מה לומר לה. עברו המון שנים…
    מה שבטוח ב”ה יש בעל, יש ילדים, הורים, אחים, גיסים, שכנים ואנשים שאיתם אנו בקשר יומיומי.
    מאלו באמת חשוב לבקש סליחה, כי.. לכאוב על משהו מלפני עשרים שנים זה יפה, אבל לא באמת יעיל.
    ההתבוננות האמיתית צריכה להיות (לעניות דעתי) במעגלים הנגישים.
    שאנו גם פוגעות וגם נפגעות.
    לחשוב על קשרים שהיו ואינם- לעניות דעתי זה בזבוז אנרגיה.
    למדת את הלימוד שלך, המשיכי הלאה .
    שימי לב להווה ולעתיד.

  117. Anonymous:

    נישמתי היקרה.
    כל כך כואב לישמועה ןליקרא כאלה סיפורים. צריך ליזכור שבורא עולם ברא בני אדם
    והוא ידע מראש שניחטא. הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים-אחד הפרושים
    הוא שגם שנפלנו זה מיפני רצונו יתברך. השאלה מה עלינו לעשות עם מה שקורא
    איתנו?! התשובה היא לחזור בתשובה ולהתחזק באמונה ובעזרת השם להיתחזק
    בשמחה.
    אני מקירה את הרבנית ימימה באופן אישי. היא אישה בעלת ידע עצום.
    ולדעתי כדי לך להקשיב לה.
    בורא עולם רוצה אותך שמחה נקודה. קדי לך מאוד ליצור קשר אם הרבנית שרה יוסף- בדוק ומנוסה -היא תעזור לך דרך חשיבה חיובית ברוח היהדות לעשות תרגיל מחילה בלי ליפגוש את לימור.בהצלחה ושנה טובה :)

  118. מילי:

    שנה טובה ליקרת, לרבנית ולכל הקוראות,
    גם אני הייתי ‘ילדת כאפות’ כמו שחלק מן הנשים כתבו כאן, וגם אני הייתי מן הצד השני וזה היה כואב מאוד מאוד, ואני זוכרת היטב הרבה השפלות והרבה כאבי לב ובטן בגלל אותם בנים ובנות ובגלל המורים והמורות.
    אבל היום ממרום גילי אני מבינה שחלק מהחוויות הנוראיות הללו פיתחו אותי להיות מי שאני היום: בחורה רגישה, מיוחדת עם הסתכלות שונה על החברה ועל הסובבים אותי. לא הייתי יכולה היום לדבר עם אנשים כמו שאני עושה ולעזור להם, להקשיב, לתת עצה ואוזן קשבת אם לא הייתי עוברת את מה שעברתי.
    הרי לא סתם דווקא אנחנו היינו ‘ילדות כאפות’, כל הסביבה זיהתה בנו שאנחנו אחרות, משחקות לפי כללים שלא כתובים אצל ‘מלכת הכיתה ועדת מעריצותיה’. היינו יותר מכוערות, פחות מטופחות. לפעמים בלי הידע הנדרש בכל מה שקשור לתורה כי אבא ואמא לא ממש ידעו, לא היו לנו את הדברים השווים שכל השאר השוויצו בהם.
    אבל אנחנו הרווחנו מיוחדות שאין אצל אחרים!
    ועל זה אני מודה לריבונו של עולם

  119. איילת:

    האמת שמתחילת המאמר הזה היה משהו שממש הציק לי:
    התאור הבוטה שבו את מתארת את לימור: לא מספיק דתיה, לא “קולית”, משפחת מצוקה, לא הצליחה בלימודים וכו’..
    אולי לא שמת לב, אבל תארת אותה ממש כמו העליבות בהתגלמותה.
    קשה לי להאמין שאחרי שתארת אותה בצורה כזו היא תרצה לסלוח לך.
    לאף אחד לא נעים לשמוע איך היה נראה נלעג ועלוב בשנות ילדותו. במיוחד אם זו היתה האמת.
    לדעתי, זה פוער פעם נוספת את הפצע הכואב, ובמקום לעשות טוב- זה רק הזיק.
    נקודה למחשבה.

  120. דורית:

    היי יקרת יקירה, נגעת בנקודה מאוד רגישה.
    אני חושבת שהקושי הגדול הוא באמת לסלוח.
    מי שלא יודע לסלוח הוא זה שצריך לחיות עם הכאב, לסלוח זו גדולה!! אבל לא תמיד ככה הדברים לצערנו.
    אני מחבקת כל מילה ומזדהה איתך, אם לא סלחו לך זה קשה כפליים!!
    אבל מה נעשה אם עשית/ עשיתי את הכל ע”מ להביע חרתה? מה נתאבל? כן!
    יום, יומיים, שנה, שנתיים…עד מתי?
    גם לי עבר הרבה זמן מאז ההתנצלות ואני מקווה הגלגל יסתובב פעם ויראה לי את הדרך הנכונה. בזכותך התחדדו חושיי ואני משדרת לך אנרגיות של סליחה וחיבוק ענק. לימור כבר מזמן סלחה לך אני מבטיחה לך.
    בואי נשתה קפה פעם, דורית/תקוע

  121. מלכה:

    מאוד נהנית לקרא כמה תגובות של נשים צדיקות אני ממש אוהבת את היכולת שלך לשתף ואת המוסר והמסר המוסרי של כל אחת ואחת למדתי הרבה וגם בכיתי אני אתן גם לבנותי לקרא , תודה!!!תודה!!!חתימה טובה לכל בנות ישראל וכמו שאומרת הרבנית ימימה ה’ תסתכל על בנותיך אלו ותביא משיח!!!אמן!!

  122. שולי:

    יקרת יקרה,
    אתמול ישבנו בשיעור על סליחה ושתי נשים ספרו חוויה אישית שבקשו מהם סליחה- וכמה מאז- קשה להם לסלוח. אחת מהן שיתפה אותנו כי בנערותה משפחתה פתחה את ביתה בפני בחורה שבלתה אצלם שבתות וחגים ומצאה אצלם אוזן קשבת. לימים באה אליה אותה אשה בערב יום כיפור ואמרה לה שהיא מבקשת מחילה כי החזירה לה טובה תחת רעה ודברה בגנותה- מאותו רגע מספקת לנו האשה בכתה בקרבה- למה היתה צריכה לספר לה על משהו שבכלל לא היתה מודעת לו- למה השחירה את החוויות המשותפת שנצרה בזכרונה??? סליחה צריכה מחילה בעצמה לפני שהיא נתנת- בירור דק שבדקים.

    להרגשתי- אם יעזור לך הקב”ה למצוא את לימור היקרה זה יהיה כשבאמת יהיו לך המילים המרפאות, המוקירות בלי להוסיף חלילה מרירות על מה שהיה.
    ואולי אנו באמת צריכים לסלוח קודם למה שאנו עושים ללימור שלנו הפרטית לחלקים השקופים שאנחנו לא מתיחסים אליהם בתוכנו לפני שנתקדם החוצה.

    חיבוק ענק לך ואהבה רבה לליבך השופע והדומע.

  123. רבקה מיארה (אדרי):

    בס”ד
    יקרת היקרה בשורות טובות
    כוונה רשמית את שמי המלא עם שם משפחתי כשהייתי רוקה, וכל זאת על מנת שאולי אולי בעה”ית תקום אותה אתי שמעוני שלמדה יחד איתי בהלפרין בבני ברק ותתקשר אלי אני מדברת על גיל של 8-10 פשוט אינני זוכרת שהינו גרות באותו חדר, ועל שטות קטנה של דוקא, אתי סגרה ופתחה את דלת ארון הבגדים וזה חרק בצורה לא נעימה לאוזן תוך דין ודברים הגענו כמו כל הבנות בגיל הזה להרמת ידיים אחת על השניה, והמצב עד היום רודף אותי היום אני כבת 56 ועדין זוכרת פשוט זה לא עוזב אותי שנים שנים ניסית ורצית למצוא אותה אבל לא הגעתי אליה אולי מי יודע שהקב”ה סיבב כדי שאקרא את סיפורך ודרך סיפור כל כך מדהים ונוגע ללב עד שפשוט אינני יכולה להפסיק לבכות, אפילו שאניכותבת שורות אלו, אגיע אליה ושתסלח לי ואסלח לה, כן קיבלתי עונש בזמנו ממנהלת הפנימיה הגב’ כהן, ששלושה ימים נתנה לי לאכול במטבח במקום בחדר האוכל עם כל הבנות, אני לא אשכח כמה פינקו אותי אנשי המטבח במטעמים שהאחרות לא קיבלו, ועל כך אני בוכיה שלא מיציתי את עונשי אלא קיבלתי פרס. אז אנא ממך גב’ אסתר…. (שמעוני) לשעבר צרי איתי קשר דרך המייל או בנייד: 050-4158888 רבקה (אדרי) מיארה הגרה בירושלים.
    ולך יוקרת יישר כח המשיכי לחמם את ליבנו בזכותה של הרבנית ימימה ובזכותך,
    שתיהיה לנו ולכן שנה של אהבת חינם שנה של הקרת בורא עולם שאין עוד מלבדו והכל שלו, מי אנחנו ומהה אנחנו, נחת כשר מהילדים ומהבעלים שיחיו, פרנסה טובה, בריאות והכי הכי שנפגש בבית המקדש בביאת משיח צדקנו
    אוהבת רבקה

  124. "לימורית":

    יקרת היקרה באמת.
    המילים שלך זרקו אותי בשניה הרבה שנים אחורה לזמנים שכל כך התאמצתי לשכוח.כמעט שרציתי לצעוק ‘אני לימור’-חוץ מהשם והכל מסביב תיארת את הרגשות שלי כמו שאף פעם לא הייתי מעזה לתאר,במדוייק.
    גם אני הייתי “לימורית” שקופה ונבוכה שכזאת…אולי ה’ זימן לי את המילים שלך כדי שגם אני יתעורר לסלוח סוף סוף,לא ששמרתי טינה,תמיד אהבתי מאוד את הבנות בחברה שהייתי,אבל לגביהם הייתי כמו שכתבת “שקופה”.המילים שלך פתאום העירו בי תיקווה קטנה-אולי בכל זאת היתה משהי ששמה לב,שבאמת לא הייתי שקופה בשבילה?!
    אבל דעי לך שברור לי, בלי שום ספק, שהשנים הרבות של הסבל הנורא הזה שסבלתי,היו לי בהשגחה גמורה,הם זרקו אותי חזק לתוך הידיים של הקדוש ברוך הוא,שרק אליו יכולתי לדבר ולפרוק.חוסר הקשר עם החברה ,בנה בי קשר עמוק עמוק עם ה’.ואולי בזכות זה אני היום שומרת מצוות וגם יותר רגישה וטובה ואמיתית.והקב”ה אסף אותי ,ואת חרפתי, וניחם אותי בבית,בבעל ובילדים יקרים..ומהזמנים הקשים נשארה רק הבנה ורגישות וזהירות ואהבה לאחרים.
    אל תדאגי יקרתי,כל מה שעבר על לימור זה בטוח גם היה בהשגחה, ועם הנסיון ה’ מביא את הכח ואת היכולת לבחור בטוב.את לא צריכה חלילה לקחת על כתפייך את כל גורלה של לימור,לימור בידיים טובות,בידיים של ה’ ושלה עצמה.את יכולה רק לעשות כפי יכולתך,אם תמצאי אותה תפייסי אותה,ואם לא, תדעי בזכותה להיות רגישה ולשים לב ולעזור לנשמות “שקופות” אחרות.וללמד אחרים כמו שעשית עכשיו…
    כמו שתיארת את לימור כנשמה טובה,אני בטוחה שהיא מזמן סלחה,ושהיא המשיכה לאהוב אותך גם מרחוק..מנסיון של “שקופה”,ואולי דווקא בגלל השקיפות, אהבתי את כולן אהבת נפש.
    ב”ה,אב הרחמים נתן לנו את ימי הרחמים והכפרה כדי להתנקות באמת,ה’ לא רוצה שנרגיש מלוכלכים,תתפללי אליו שיעזור לך לתקן ולהתקן ותאמיני שהוא שומע והוא מרפא.
    תראי כמה תגובות, כמה אהבה וכפרה הערת והארת במילים המדהימות שלך.אשרייך אחותי אשרייך : ).
    נשיקה ושנה טובה , ” לימור “.

  125. מ.י:

    יקרה שלום,
    בדרך כלל אני טיפוס מאוד סגור ואת כל הרגשותי אני מפנימה ומניחה באחת מפינות סמויות בליבי . לאחר שקראתי את סיפורך נפתח אצלי צוהר קטן שגרם לי לפתוח ולו במעט ולשתף במקרה שקשה לי להשלים איתו ומאידך אולי קושי לסלוח למי שגרם לי להפגע באופן זה.מטיבעי אני אדם לא מקפיד ולא שומר טינה אך המקרה הזה הותיר בי פצע עמוק שקשה לי להתעלם ממנו.
    מקרה שהיה כך היה . לפני כשנה הייתה תחלופה של הנהלה אצלינו בעבודה היה לי קצת קשה לקבל את השינוי שלא ממש היטיב עימי ובקשתי לעבור למחלקה אחרת , במקביל התחלף גם נמכ”ל וכנראה שאני לא ממש התחבבתי עליו והוא סירב להענות לבקשתי. אני מעדיפה לא להכנס לפרטים אבל בסופו של דבר נתבקשתי לבוא לבירור יחד עם המנהלת החדשה עם מנהל המחלקה ועם נציגת ועד העובדים וכאן מתחיל הקטע הקשה במעמד הזה פתח המנכ”ל שנמצא במערכת בקושי שנה לעומת 15 שנות עבודתי שהוגדרתי כעובדת מצטיינת ומסורה , והציג אותי באור מאוד שלילי ומשפיל לפני כל הנוכחים כמו כן הגדיר אותי “כעובדת בעייתית וכי אינו מעביר בעיה ממקום למקום” אני התפללתי בליבי באותן רגעים שבורא עולם יתן לי סבלנות ואיפוק על מנת לא להגיב להשפלה הזו. בסיום הבירור פרשתי למקום עבודתי המשכתי לעבוד באותו מקום המשכתי רגיל בשגרה אך תמיד צפה ועולה ההשפלה שחויתי באותו מעמד ועולה בי כעס על האדם שגרם לכך .אני מבקשת מהק”בה שיתן בי את הרצון למחול לו ולשכוח את המקרה הזה.

  126. Anonymous:

    מדהים!!!!

  127. שירה:

    יקרת,
    הייתי שמחה אם היית נכנסת לפורום עכשיו ומגיבה על התגובות שקיבלת.. באמת היו כאן כמה נקודות למחשבה שהזדהיתי איתן בנוגע לכתיבתך ובא לי לשמוע מה יש לך להגיד בנושא.
    בשורות טובות!

  128. בת אל:

    אויש אני כל כך מבינה את לימור למרות שב”ה היום אני במקום אחר ולמדתי את המסר על בשרי עדיין כל התקופה הזו הייתה בשבילי כאב לב לא קטן חבל שאי אפשר להראות לבנות תיכון את הכאב שאנחנו עברנו כדי שבנות אחרות ובנים אחרים לא יסבלו , אני לא חולמת בשבילו שום הנחות בשנות חיי לחזור למקום ההוא שניקרא תיכון או ביה”ס…
    אבל הסטירות האלו בסופו של דבר העירו אותי להיות אדם מאוד רגיש לסביבתי וזו גם העבודה שלי אני עוסקת בהקשבה לאחר ובמתן ייעוץ כי ממרום שנותיי אני כבר אחרת .
    קשה לסלוח מאוד אבל אם מישהי תעשה מאמץ גדול ותמצא אותי היא תזכה לסליחה כשאשמע בקולה את הכנות .
    העלית נושא חשוב וזה בעיניי שליחות אמיתית ישר כח ואני מייחלת בשביל שניכן שתמצאי אותה ותעשי בשבילה מה שהיא עשה וניסתה בשבילך.
    שפע ברכות מהשמיים (בכתיבה אינטואיטיבית )
    בת אל

  129. Jenny weisberg:

    oy yikrat, this story was a killer. Who doesn’t have a “Limor” in her past? Lots of hugs, jenny

  130. שרה:

    בס”ד

    הרבה אין לי מה להוסיף על כל התגובות שכולם כתבו, אך אני נורא מתחברת למה ש”בת יחידה” כתבה
    “לפני שאתה מכאיב למישהו.. קח דף נייר..
    תקמט את הדף.. זהו? סיימת לקמט?
    עכשיו תנסה להחזיר אותו לקדמותו,
    תחליק אותו טוב טוב, שיהיה ישר..
    זה בלתי אפשרי, נכון?
    לב האדם הוא כמו דף נייר,
    אחרי שהכאבת לו, לא תוכל לקבל אותו, כפי שאתה זוכר אותו לפני!!!!!!!!”
    ותמיד לזכור, זה לא הוא זה הוא.
    חייב כל יהודי לקבל באהבה את כל הנסיונות שהקב”ה נותן לו בית ובחוץ, אותם ניסיונות באים רק לטובתו כדי שיגדל מהם לכן ישתדל האדם לעמוד במבחן הנסיון באמונה ובטחון ולדעת זה לא הוא (אותו שליח שעשה את אותו עוול) אלא זה הוא (הקב”ה) וע”י הבנה זאת, נוכל לקיים את כל המצוות כמו לדוגמא לא ליקום ולא ליטור, כך נחיה חיי אמונה שהעולם אינו מקרי ויד יד מכוונת, והכי חשוב לא נשכח לזכור תמיד ברגע של ניסיון זה לא הוא זה הוא. (קיבלתי את המדבקות האלה מחברה חשובה שמתפללת כל בוקר בותיקין בכותל) להזמנות
    057-3167932
    ולכן מה עלינו לעשות עכשיו ?תשובה ולהתחזק באמונה , שמחה ,ייראת שמים והרבה אהבת עם ישראל, והכל לשם שמיים. שנזכה בעז”ה להיות שליחות נאמנות לעבודתו יתברך והכל לשם שמים.יקרת יקרה!! תמיד נזכור ברגע אמת שאנחנו רק שליחות ובעז”ה מצב זה יעורר אותנו לתשובה מעמיקה יותר, יישר כח!!

  131. יערה ביסמוט:

    בס”ד

    אוי כמה “לימוריות” כאלה רמסתי בימי חיי…
    אוי.

  132. נועה:

    שלום לך יקרת
    קבלת באמת הרבה תגובות, ולכן אין טעם להכביד במילים.
    רק אומר במילה אחת (פחות או יותר) שאף אחד לא מלאך, כל אחד פגע במישהו בחיים שלו ואפילו הרבה( אנחנו בכלל לא שמים לב) וכל אחד גם ניפגע. מה שחשוב זה להסתכל קדימה ולהשתדל לפחות לקבל על עצמינו לשים לב לנושא של בין אדם לחברו, וזו הכפרה הכי טובה. אין טעם לנסות לחפש אחריה,במיוחד שזה קרה בגיל כה צעיר (שלא נדבר על שנות התיכון שזה גיל הטיפש עשרה). לא שחלילה מותר בגיל הזה לפגוע, אבל מה שמעניין בנות בגיל זה, זה רק המעמד החברתי. וכמו שכבר כתבו, גם אם מתצאי אותה, זה עלול לפתוח פצעים שאולי לעולם לא יגלידו, אבל זה חיוט בפצע פתוח. לכן במקרה זה, אין לך הרבה מה לעשות. אם את מתחרטת באמת, ובקשת מחילה בלבווידוי. הניחי לזה.
    קבלי על עצמך מעתה להשתדל לפגוע כמה שפחות, זו המחילה הטובה ביותר.
    שיהיה גמר חתימה טובה.

  133. מירה:

    בס”ד

    יקרת, קראתי ומתוודה שהדבר הראשון שחשבתי אבוי איזה נורא לקרוא דבר כזה על עצמך ועוד בפני עם ועדה (בשביל לימור..) אבל אחר כך חשבתי על מה שכתבת חשבתי שכל האנשים סביבנו זה פנימיות שלנו ברמות שונות. וברמה הרוחנית הפואטית נקרא לזה אולי בעצם לימור זו מישהי בך שניפנפת לטובת איזו הצלחה חברתית ומקצועית. אולי ה”לימור” הזאת בך בגדת בה באיזה אופן וזנחת אותה. אולי הבכי שלך זה געגוע למשהו חיוני לעבודתך הרוחנית שטמון ב”לימור”. לימור אם תרצי – הניחוח האישי שלך. מהיותך יקרת המיקרת אחרים. אולי.. מהרהורי נפשי. שנה טובה ומבורכת של פיוס וגיוס הכוחות הפנימיים לביניין שלם בע”ה.

  134. לאה דוראני:

    יקרת,
    אני הייתי סולחת לך כי אני הייתי סוג של לימור, מחפשת לרצות, מין ליצנית הכיתה, מנסה להתחבר גם אם הייתי זוכה ללגלוגים שהייתי מתרגמת כיחס (מוטע) . כמה…נפגעתי, אין ספור פעמיים כי לא הייתי מספיק “אין” מספיק חופשיה, מספיק עשירה. לא הייתי “מספיק”. בגיל מסוים כבר לא יכולתי לסבול את זה והחלטתי לעזוב את צרפת ולעלות ארצה ולהיות מה שאני ולשים פס על כולם. וברוך ה’ הצלחתי. לפני 3 שנים באמצעות הפייסבוק שהיום אני שונאת, יצרתי קשר עם חברות מהילדות גם אלה שנפגעתי מהם. כולם שכחו, היה לנו מפגש בירושלים לאלה שעשו עליה, אני יכולה לסלוח אך לא שכחתי. הרבנית ימימה אמרה באחת השיעורים האחרונים שלה, בני אדם יכולים רק לסלוח ולא למחול, רק הקדוש ברוך הוא מוחל, וזה מאוד נכון.
    יקרת יקירתי, אכזריות של ילדים זה כמו חריטה על הסלע. הרב ברוך החכמת נשים,מקריא לנו מכתב שאשה צריכה לומר במיוחד בתקופה זו כאשר היא מחפשת הזדמנות נוספת שהקב”ה יפגיש אותה עם פלונית ע”מ לבקש סליחה. תחפשי את המכתב שיכול לעזור. תבקשי מבורא עולם שיפגיש ביניכן כי את לא יכולה לדעת על כמה היא אולי הקפידה עליך, ובשמיים זה ממש לא טוב כי אפילו פעם אחת לא בקשת סליחה. גם אם כתבת את המכתב והיא רואה את זה או שמספרים לה, זה כלל לא אותו דבר. מאחלת לך שתמצאי אותה ותוכלי לקבל את סליחתה מכל הלב. באהבה לאה. כתיבה וחתימה טובה.

  135. אלונה:

    חזרתי בתשובה לפני כשבע שנים, בגיל 30.
    ומאוד מאכזב אותי לראות כמה מתעסקים בחברה החרדית בחיצוניות… מראה, מוצא. די בא לי להקיא מהחברה החרדית, לא מה שציפיתי…
    בחברה החילונית הייתי מה שנקרא מאוד מקובלת אבל אני לא בטוחה שהייתי זוכה לכך בחברה החרדית…
    אני חזרתי בתשובה בשביל הקב”ה ולא בשביל אף אחד אחר אבל יש לי ילדים קטנים ומתוקים ואני ממש מקווה שיהיה להם טוב ….
    השם יעזור, שהמשיח כבר יגיע…

  136. אלונה:

    חזרתי בתשובה לפני כשבע שנים, בגיל 30.
    ומאוד מאכזב אותי לראות כמה מתעסקים בחברה החרדית בחיצוניות… מראה, מוצא. די בא לי להקיא מהחברה החרדית, לא מה שציפיתי…
    בחברה החילונית הייתי מה שנקרא מאוד מקובלת אבל אני לא בטוחה שהייתי זוכה לכך בחברה החרדית…
    אני חזרתי בתשובה בשביל הקב”ה ולא בשביל אף אחד אחר אבל יש לי ילדים קטנים ומתוקים ואני ממש מקווה שיהיה להם טוב ….
    השם יעזור, שהמשיח כבר יגיע…

  137. אורה:

    יקרת יקרה,
    נגעת ללבי והדהדת לי בסיפור שקרה לי בראש השנה ואולי הוא יניח את דעתך: בתפילת שחרית של היום הראשון , בביהכ”נ של הוריי בירושלים פנתה אליי מישהי לא מוכרת. משזיהיתי אותה אבן צנחה על לבי: זו היתה מישהי שלמדה איתי ביסודי, לא רחוק מבית הוריי וכעת מתארחת בבית חמותה. מישהי שהיתה חברה טובה ובחוית הילדות שלי – בגדה בי – בדיוק כמו שאת בגדת כביכול בלימור. בהקשר אחר כמובן אבל החויה נשמעת לי דומה.
    אמרתי שלום בנימוס ושנה טובה, והחלפנו מידע בסיסי ונימוסי, וחייכתי אפילו. אבל רק בפה ולא בעיניים. ואם היא הסתכלה היטב אולי היא הבחינה בכאב שניבט מעיניי, כאב של בת 12 שחברתה העדיפה אחרת על פניה.
    אז בשכל אני סולחת, וגם ברובו של הלב… ואני כבר לא שם, והחיים היטיבו איתי תודה לא-ל, אבל אם זה מנחם אותך אומר לך שאולי עדיף לא להציף ולעורר רגשות קשים. אני בטוחה שאנרגטית היא חווה משהו מהחרטה שלך וזה עושה לה רק טוב.
    אשמח לשוחח, גם אני מהיישוב שלך…

  138. Anonymous:
  139. מנסה לסלוח:

    אולי משמח שאני אדם מכונה “טיפוס קורבני” ועד כמה שידי מגעת, לא פגעתי פגיעה חמורה באיש, חוץ מאשר בעצמי.
    הנחתי שירמסו אותי, שיעלילו עלי, שיבקרו אותי, שינתקו אותי שידרכו עלי.
    אני מנסה לבקש סליחה גדולה מעצמי. לחבק אותי חזק חזק, להוזיל דמעות עלי. על שנתתי ושאיפשרתי לכל הרמיסה הזו להיות, על שנתתי את גווי למכים, על שחבתי שאני מהנעלבים ואינם עולבים, ולא זכרתי שגם אני בת של השם שמגיע לי טוב ולא שכל הזמן יסטרו לי.
    אני מבקשת סליחה מעצמי. מבטיחה לעצמי שיותר לא אתן לאיש לפגוע בי לרעה.
    ומנסה… כל כך מנסה גם להיות במקום מספיק יציב כדי לסלוח.

  140. ר.ק:

    יקרת היקרה והרבנית ימימה היקרה!
    בואי תקראי סיפור על פגיעה!!!!!!
    הסיפור שלך מאוד נגע בי, אבל דעי לך שבחג הזה שיתפה אותי חברה בסיפור מזעזע בהרבה ואולי תהיה לך עצה עבורי ועבורה.
    חברתי סעדה אצלנו את סעודת החג, לאחריה הצעתי לבנה ספר קריאה מרתק, הוא אמר שהוא מכיר והיא- החוירה!!!!!!!!!!!
    מה מתברר? כותב הספר מפורסם מאוד בעולם החרדי, אין בית שאין בו ספרים שכתב לילדים ניצל אותה ופגע בה מינית!!!!!!
    היא נתנה עדות במשטרה ואף בפרקליטות המדיהנה אך ה”החסינות החרדית” עומדת לימינו ולא נותנים לגעת בו.
    איך ? איך זה קורה במדינה שלנו? היא שבורה רצוצה, נשלחה אליו “לטיפול” והוא עוד ניצל אותה ממשיך לכתוב ספרים לטפל בבני נער…
    לא יודעת למה כתבתי לך את זה, אני פשוט גמורה מהסיפור הזה ומשום מה הצער שלך התחבר לי לצער שלה….
    שנה טובה
    ר.ק

  141. סמדר:

    ר.ק. היקרה,
    אם אפשר רגע, רציתי להגיב לסיפור שלך.

    חברתך צריכה להיות מאוד גאה ושלימה עם עצמה.
    ואסביר:

    אמנם היא לא רואה את הצדק נעשה (כרגע, בשלב זה, בעולם הזה…),
    אבל היא לא קורבן של אף אחד!
    שהרי דבר לא קרה כאן באשמתה,
    היא נוצלה.
    אבל היא לא שתקה.
    היא קמה ועמדה גאה וחזקה, לא מתנצלת,
    והצביעה על האיש שהתעלל בה.
    על האיש שפגע בה.
    על האיש שאיבד צלם אנוש.
    היא דיברה.
    היא נתנה עדות.
    היא את שלה עשתה.
    היא לא נתנה לו להתחבא.
    היא לא נתנה לטינופת שלו להישאר ברשותה.
    היא עשתה מעשה.
    היא חשפה את פרצופו האמיתי.
    היא גיבורה אמיתית!

    היא לא חלשה – היא חזקה ואיתנה.
    ואת זה אף אחד לא יכול לקחת ממנה.

    נעשה לה משהו נורא – אבל זה לא עושה אותה נוראית.
    נורא הוא האיש שהעז,
    שניצל,
    שמעל בסמכותו.

    הוא מסכן.
    היא מלכה.

    ותהיה לכולנו שנה טובה וגמר חתימה טובה.

  142. דנה:

    שלום לך יקירת רציתי לאגיד לך שבזכותך ובזכות הסיפור שלך עלה לי אסוטיאציה מאוד לא נעימה שכבר מזמן רציתי להתנצל ולסגור אותה ובזכותך הייתי דבקה במטרה וב”ה השגתי אחרי חיפושים רבים את המספר דיברתי איתה והיתנצלתי היא ביכלל הכחישה ועשה לי טוב שזה פשוט מאחורי!!! תודה לך ושהזכות הזו תעמוד לך ושיהיה גמר חתימה טובה!!!

  143. דנה:

    הסיפור שלך פשוט הזכיר לי את הפגיע שפגעתי בה ודיברתי איתה והיא לא זכרה ביכלל

  144. אנונימי:

    יקרת שלום
    תודה על הסיפור הכנה וישר כח על אומץ ליבך לפרסמו
    שאחרים ילמדו מסיפורך להיות אמיתיים ורגישים לזולת
    רותי

  145. אנונימי:

    יקרת שלום
    תודה על הסיפור הכנה וישר כח על אומץ ליבך לפרסמו
    שאחרים ילמדו מסיפורך להיות אמיתיים ורגישים לזולת
    רותי

  146. אנונימי:

    יקרת שלום
    תודה על הסיפור הכנה וישר כח על אומץ ליבך לפרסמו
    שאחרים ילמדו מסיפורך להיות אמיתיים ורגישים לזולת
    רותי

  147. אנונימי:

    יקרת שלום
    תודה על הסיפור הכנה וישר כח על אומץ ליבך לפרסמו
    שאחרים ילמדו מסיפורך להיות אמיתיים ורגישים לזולת
    רותי

  148. קרן:

    יקרת שלום
    מרגש מאוד לקרוא את מילותיך, אני טרם חזרתי בתשובה , אבל אני נדהמת מהכנות ומכתבך מזכיר לי שוב למה אני כל כך רוצה בתשובה.
    אני רוצה לשתף ולבקש סליחה מליאת שהייתה בת כיתתי בערך בגיל 11, למיטב זיכרוני היא אפילו הייתה חברה שלי, עד אשר חברתי הטובה ביותר התחלנו להציק לה, למשוך לה בצמות. אני לא זוכרת מה עוד עשינו , אבל זכור לי שגרמנו לה להרגיש רע. אני כל כך מתביישת בעצמי, בחיי הבוגרים אני כל כך ואולי יותר מידי משתדלת לא לפגוע באיש.
    ליאת אני מקווה שתימצאי בליבך ליסלוח לי. קרן

  149. חיה.ק:

    ליקרת היקרה!(ולילמור)
    יישר כח על הכפפה שנטלת,על פיתחון הלב שלך לנו,ושל כולנו.
    ראשית שוב תודה על עבודת הקודש שאת עושה, וידוע שכל המזכה את הרבים…..
    שנית, יש למטה תגובה מלימור ,אינני יודעת אם זאת הלימור שלך,אבל לימור אם זאת את, אז נראה לי שהדבר הטוב ביותר שתוכלי לעשות למען עצמך ולמען כל עם ישראל הוא למחול.אולי מחילתך היא היא שתקרב משיח.
    כולנו מוחלות יום יום על דברים נוראיים שקרו בחיינו,גם על פגיעות בגוף ונפש, כי רק כך אפשר להמשיך את החיים. אני לא חושבת שיקרת ניסתה להתייפייף, ואם השם מוחל על כבודו יום יום, אז מי אנחנו,שלא נמחל?
    ולסיום:
    אני מבקשת מחילה מחברתי דפנה.ע ,מירושלים, לפני מס’ שנים עבדתי על פרויקט מסויים והצעתי לה שתשתתף בו, אחרי שטירטרתי אותה פעמיים מירושלים לת”א בלחץ שלפני פסח ועם ילדים קטנים בבית,איישתי לתפקיד מישהיא ש”התאימה” יותר לברנג’ה אחרי שלחצו עליי כל “יודעי הדבר” למיניהם.דפנה בזמנו בפעמיים שהייתה בת”א אמרה לי משפט חכם,שלצערי לא השכלתי לשמוע ,”שתדעי,ההצלחה שלך פה תלויה באנשים שיעבדו איתך”,לצערי לא איישתי אותה כאמור לתפקיד,וזה חזר אליי כמו בומרנג,האנשים עליהם סמכתי כולל חברה טובה שלי בגדו בי בגידה נוראית, איבדנו את הפרוייקט שהיה הצלחה גדולה,אני נשארתי פגועה עד עמקי נשמתי,ומוחסרת כל,ולמעשה לא התאוששתי מאותה מכה עד עצם היום הזה.אז לאלו שפגעו בי אני אומרת “מחול,מחול,מחול” ולדפנה היקרה שמאז לא זכיתי לשמוע ממנה יותר סליחה מעומק הלב,הלוואי והיית איתי באותו הפרוייקט ואולי זה היה מציל אותי מהזוועה שעברתי ,ובעיקר היה משאיר לי אותך כחברה טובה ונהדרת.אז אם במיקרה את קוראת את זה אנא מחלי לי.גמר חתימה טובה לכל בתי ישראל וכמובן לרבנית המדהימה שלנו ימימה שפניני החכמה שלה מאירות את חיינו,וכמובן ליקרת הנהדרת שטורחת כ”כ שפנינים אלו יגיעו אלינו בתוספות משמעותיות משלה,השם יחזיר לכן בכפל כפליים שפע כל טוב לכבוד השנה החדשה.שלכן,חיה.

  150. אלמונית:

    בס”ד

    יקרת יקרה.

    את יודעת אני חייבת לשתף אותך שאני באמת לא פותחת את הסיפורים ובטח לא עכשיו שהכל כ”כ עמוס אבל האצבעות הלכו והלכתי אחריהן…
    התרגשתי הצטמררתי ואפילו כעסתי את יודעת למה? כי אני כמו ימימה לא חושבת שהיית בת 12 ומה לעשות? אני חושבת שגיל 12 זה גיל שאנחנו צריכים להיות מספיק רגישות לחברות שלנו ולמה? כי אני מלווה עכשיו את הבת שלי שעוברת בדיוק אותו תהליך כמוך ממש אבל זה מדהים עד כמה ההבדל הוא רק בצבע החולצה לא יותר ושהיא ברוך ד’ ובחסדיו לא משכונת עוני אבל ההתנכרות אליה היא כ”כ חזקה לא בגלל שהיא לא יפה ולא חכמה אלא הפוך ממש בגלל שהיא מדהימה וצדיקה ויפה כל כך בובה אמיתית והשלמות הזו משגעת את הבנות שקוראות לעצמן דתיות ולדעתי הן רחוקות מהוויה ולא רק הן גם חלק מן המורות שלהן , אני כותבת לך את זה בעצב עמוק מאוד…הילדה הזו למדה בביה”ס חופשי שמאוד כיבד אותה בעצם היותה אדם וראה בה את כל האיכויות שכתבתי לך עליהן והנה כשאתה מגיע לחברה שקוראת לעצמה דתית אתה שואל שאלות , אבל את יודעת עוד משהו … הם לא קנה מידה לא לה ולא לנו כי במקום שיש אמונה אין קנאה אם הן היו מבינות שהקב”ה נותן לאדם את כל מה שהוא הן לרגע לא היו מקנאות , בתי הצדקת סולחת להן ועוזרת להן במבחנים בשיעורים ובכל מה שהן צריכות ואני רואה מהצד מתקמטת נאכלת מתקפלת ומוצאת את עצמי קוראת את מכתבך שבעצם מעמיד אותך במקום כל ילדה שם ואני אומרת לעצמי שסוף מעשה במחשבה תחילה, ב”ה בתנו גדלה בבית שמחזק ובונה אבל לימור… את יודעת כמה לימוריות קוראות את המכתב שלך ולא מסוגלות להגיב?
    אני גם חושבת שכמעט אצל כל אחת מאיתנו יש לימור…כזו או אחרת במינון כזה או יותר… אז הנה מצאת…
    אבל לא השלל חשוב אלא מה עושים איתו!!!
    ברכה בריאות שמחה והצלחה!

  151. אפרת:

    שלום יקרת, הסיפור שלך נפל עלי תוך שאני מתיסרת עם עצמי על ניתוק של י מחברת ילדות, תיכון, אוניברסיטה. כששתינו היינו רווקות,זכור לי שאמרתי לה שמי שתתחתן ראשונה לא תשכח מהשניה, משהו בסגנון הזה. אני נשאתי ב”ה לפני למעלה מעשרים שנה והיא לצערי הרב לא נישאה עדין.הקשר בינינו ניתק לחלוטין לפני כ 14 שנים. אני הייתי בשלב מאד צפוף בחיי ולא יזמתי קשר טלפוני ועם חלוף הזמן, התבישתי להתקש ר . אני חושבת עליה המון ומאד מצער אותי שהיא עדין לא נישאה. הלואי שיכולתי להכיר לה משהו, אבל לא הולך לי,אני רוצה לחדש איתה את הקשר אבל חוששתשהיא מידי כועסת עלי ולא תהיה מעונינת או שלא תרצה בקשר בשל העובדה שאני במצב אחר ממנה.זה מייסר ומתסכל ובפרט כשמגיעים החגים…הייתי מאד רוצה שתסלח לי ונפתח דף חדש.

  152. חן:

    בס”ד
    יקרת יקרה…
    אכן סיפור כואב, ומרשימה ומעוררת התפעלות מהאומץ לשתף. הכאב הגדול הזה לדעת שפגעת ולא למצוא מזור ונחמה במי שפגעת ויותר מכל -סליחה לעצמך, זהו קושי גדול,ללא ספק. אבל האמיני במי שאמר והיה העולם שה’ מסובב הסיבות ואי מתישהו במקום כלשהו בזמן מסוים תזכי לראות אותה ולהתנחם בסליחה כנה ומתוקה שתתקבל בברכה כי הרוח סוחבת איתה את תחושות החרטה העמוקות ובסופו של דבר ,כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. בינתיים,תרפי מלחפש פיזית. את ההשתדלות עשי בתפילותיך.
    חייבת לשתף בסיפור דומה. כשהייתי בהדרכה בתנועת בנ”ע וניסית לשוות לעצמי מראה של “מדריכה מגניבה שמבינה עניין בספורט ויותר מכל-מבינה איך מדברים עם החניכים”, שיחקנו בשבת במשחק עם כדור, וכשרציתי את הכדור מחניך שלי אז צעקתי לעברו בחבר’המניות מדומה “אל תהיי אפס, תזרוק אליי את הכדור” או שאמרתי “איזה אפס”. משהו בסגנון, המינוח המדויק לא זכור לי, אבל זכורה לי חזק המילה “אפס”. אני זוכרת שבאותה שנייה שהמילה נשלפה מפי והמשחק המשיך כרגיל לחלוטין נצבט לי הלב והרגשתי פושעת, איך אני אומרת כאלו דברים לחניך שלי ועוד מול חבריו? ביישתי אותו! בשם איזו זכות? המגניבות?! ה-להיות “שווה”?!… מה עמד כנגד עיני באלתו רגעים-האגו?!… ובגלל העובדה שהאגו היה גדול מדי, לא הרגשתי שאני מסוגלת לפנות אליו באותה שבת ולבקש סליחה. כך היה בשבת שאחרי, ובשבת נוספת.. עד שהוא הפסיק להגיע. לימים הוא כבר עבר דירה. היו פעמים שזה ניקר בראשי אבל לא עשיתי עם זה שום דבר.
    יום אחד, יצא לי לקרוא בעלון של ערכים את החשיבות של “חינוך ילדים”. נאמר שם שלעיתים אתה יכול להצמיח ילד עם מילים טובות, ולעתים חלילה להחריב את עולמו. ולפתע-דמותו עלתה בראשי. זה היה בחודש אלול. התחלתי לברר עם חניכיי שהיו כבר גדולים מה קורה איתו כיום, היכן הוא גר. חיפשתי בדפי קשר מצהיבים, התקשרתי לכל מיני טלפונים, ולא הצלחתי להשיגו. היה לי חשוב שלפחות לפני יוכ”פ אזכה לדבר איתו, ליצור קשר. זה הטריד אותי , אבל הרגשתי שעשיתי במידת מה את השתדלותי. ה’ כל יכול, ואם זה נכון ושייך- הוא את הטוב בעיניו יעשה ויגרום למה שצריך לקרות-לקרות.
    כמה זמן בעודי מתארגנת להליכה עם חברה מסוימת , חברה שלי ביקשה שאקדים. אני כבר לא זוכרת בצורה מאוד ברורה את מה שהיה, אבל אנסה להיצמד למה שהיה. התחלתי ללכת ותוך כדי שאני הולכת מבלי משים לב (כי באמת ישועת ה’ כהרף עין.. לעתים הישועה באה כשאנחנו מרפים ולא דרוכים) פתאום אני רואה בחור חסון יחסית יוצא מאיזושהי מכונית ותולה שלטים. הבחור היה נראה בחזות של חוזר בתשובה, מתחזק עם כיפה שחורה לראשו.
    תהיתי לעצמי אם זה הוא. הוא היה דומה לו מאוד. אמרתי לעצמי שאשאל, מה יש להתבייש. אם זה לא הוא, אז מה הסיכוי שאראה אותו עוד בחיי? ואם זה הוא , ב’ה שזכיתי. קראתי בשמו בהיסוס אך בקול- דני! (שם בדוי.) הוא ענה בחיוב… אמרתי לו “היי, זו אני חן, המדריכה שלך!”… הוא הגיב בחיוך, ואמר שהוא בערך זוכר. לא היה מדי זמן לדבר אבל ביקשתי ממנו את הנייד ואמרתי לו שאני חייבת להתקשר אליו ושיענה לי. כשהגעתי הביתה התחלתי לפרוס לו את כל הסיפור, את הרגשות שעלו בי, את הצער ואת החרטה- והוא כנראה לא זכר או לפחות כך אמר ומחל לי-מחול. מחול. מחול”.
    כל זה היה הרבה זמן לאחר ההדרכה, כמה שנים טובות….
    בעת הנכונה ,לצורך הנכון ה’ מתזמן ומפגיש אם זה נכון וצריך לקרות, ואת בינתיים- תבקשי בוידוי סליחה, תבקשי שה’ יוביל את הקול אליה ותסלחי את לעצמך… זה חשוב. מחזקת אותך ברצון להיטהר ,ו”הבא להיטהר מסייעין בידו”..

  153. אני - שלא תיגרם ח"ו לשון הרע...:

    יקרת יקרה!
    ריגשת אותי מאוד. רציתי לשתף ובע”ה מקוה שגם יועיל. הסיפור שאני רוצה לשתף אותך בו קצת ארוך, מקוה שיוסיף עוד קדושה וטוב בעולם לרצונו יתברך אמ”ן.
    בתחילת כיתה ז’ נכנסתי לאולפנה חדשה, זה היה בשנה של המאבקים נגד הגירוש מהגוש וצפון השומרון. הנושא מאוד נגע לליבי, ועסקתי כל כולי ממש במאמצים בכל מה שניתן למנוע את העוול הגדול. הגירוש היה בחופש של אותה שנה ואני רציתי מאוד להיות חלק כמובן וכנגד הסכמת הורי תיכננתי להסתנן לגוש. הרב ראש האולפנה במקום בו למדתי יצר איתי קשר בחופש, מאחר וידעו על הפעילות שלי, ומנע ממני בדיברי תורה וכו’ להיכנס לגוש. בהוראתו, יצרה איתי קשר המחנכת, וביחד מנעו ממני כל מחאה ופעילות אפשרית וניטרלו אותי בבית והכל עם פסוקים ובשם חז”לינו הקדושים (-שכמובן ניתן תמיד לצטט חצאי משפטים וכו’, ומי שטרי ולא בקי..) מיד עם תחילת כיתה ח’ עטפו אותי בשיחות אישיות מכאן ועד להודעה חדשה והכל במגמה אחת: לשכנע אותי ללכת לטיפול על המעורבות הריגשית שלי לסבל העצום שניגרם לעמ”י. במקום לחזק אותי באימרות כמו של הרבנית הצדיקה, כמו של רבנים נוספים רבים וטובים, כמו של התורה הקדושה, עסקו איתי יומם ולילה: “איפה כואב לך, למה, מתי, כמו מה זה ניראה” ועוד… עברתי המוני ניסויים עד שחברה הביאה אותי לשיעור של מורי ורבי שדיבר על כך שכל קושי בא מאת ה’ ונועד לגדל אותנו והכל לטובה באמונה וכו’ וכו’- כמה שזה נשמע פשוט, זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי דברים כאלה. כולם עסקו ב”איך נפלת” ולא התעניינו ב”איך לצמוח” ואני הייתי צמאה לזה! הייתי רק בת 13 והתמדתי בשיעורים למורת רוחם של כל אנשי החינוך שסביבי, שבאמת רצו לעזור אבל טעו לגמרי בכיון. הרב עודד אותי גם ללכת לשיעור של הרבנית וב”ה מאז אני קשורה חזק… בהוראת הרב אליהו זצוק”ל, שאליו הגעתי עם רבותי החדשים, עברתי אולפנה כבר בסוף השנה למקום נפלא וטוב. אבל כבר את הרגלי הלמידה איבדתי. גם הרבה אמון במסגרת. ועוד כמה דברים הניצרכים ללימוד סדיר, וב”ה היה שמח..
    תמיד הייתי תלמידה מחוננת, טובה וממושמעת מאוד, ב”ה זכיתי וביסודי חיפשו דרכים לפתח את החשיבה שלי, לאתגר אותי יותר כי קלטתי הכל מהר, (חשבו להכניס אותי לאוניברסיטה הפתוחה וכו’).
    אני עצמאית מאוד ואם היו נאבקים בי באולפנה הייתי מתמידה בגדילה (כמו שבסוף קרה), אבל הם פעלו ב”מלכודת דבש”, עם הרבה רצונות טובים ועשייה לא נכונה ואני רציתי באמת לרצות ולהיות טובה..
    אני מאמינה שהכל לטובה ובזכות זה הגעתי לכל האנשים הטובים שעוטפים אותי היום, ובכלל לפגוש את ה’ בגיל כ”כ צעיר בצורה כזאת. אבל עדין הרגשתי שיש לי הקפדה בלב. תמיד ניסיתי לסלוח, כשראיתי שקשה לי, דימיינתי איך אני באה ומשתפת אותם באיך אני רואה את מה שעבר עלי. אבל הכל נשאר דימיון. והרגשתי שנשאר כעס בפנים בעומק עומק עומק, איפה שלא תמיד מוכנים להיכנס ולהודות בכלל בקיומו. הרגשתי שנעשה לי עוול. כשהכעס עלה התפללתי שאסלח וזהו. עברו כמה שנים טובות מאז.
    כל זה היה הקדמה..סתם קצת רקע שתביני את העלילה..(אני כותבת הכל בראשי פרקים- מחילה, גם כך זה ארוך מאוד, אבל היו עוד כל מיני פירוטים בפנים..)
    יכולתי להמשיך כך עד 120 אבל ה’ ריחם עלי. לפני כמה שבועות הייתי בסמינריון באיזור מרוחק בארץ, בסוף הסמינריון נעמדתי בכניסה לשלם ותוך כדי אני קולטת את ראש האולפנה בכבודו ובעצמו.. הייתי המומה. זכרתי אותו שונה לגמרי. הוא היה ניראה כאילו עבר משהו גופני ונפשי. הוא היה חלוש מאוד ודיבר לאט וראיתי שהוא לא לגמרי איתי, בהרגשה שלי- כמו מת מהלך. הייתי המומה. סיפרתי לו ב”ה עידכונים שמחים. הרב הגיב ביובש שכזה, היה ניראה שהוא די בהלם כזה, מרוחק. תביני יקרת- בעבר הרב הזה היה מתלהב, מתרגש ומקשיב לי בחיות כזו.. הוא גם התעניין אצל ההורים שלי בעבר מה קרה איתי. לא כך זכרתי אותו. החלפנו כמה מילים והוא נפנה לדרכו ואני נותרתי המומה. היו איתי שתי חברות שחיכו לי ומיד כשניגשתי אליהן החלו בסיפורים וכו’ ואני חולמת.. ברגע קיבלתי החלטה וקטעתי אותן: “סליחה, אפשר טובה מכן לכמה רגעים? אני צריכה עדים. מחול, מחול מחול!!! בלב שלם!!! שה’ ירחם עליו אמן!!” הן לא כ”כ הבינו, אבל העיקר היתה ההבנה אצלי. הלכתי איתה בתוכי, וידעתי שיקח לי זמן לעכל מה שקרה ומה שה’ יתברך הרחום והחנון לימד אותי, אבל שקיבלתי מתנה גדולה ועצומה.
    ההרגשה שהייתה לי כשראיתי את ראש האולפנה במלון ההוא, היא של רחמים. פתאום הבנתי שאני במקום אחר.
    מה שהרבה פעמים מונע מאיתנו לסלוח הוא הפחד מפגיעה נוספת, ההרגשה שאנו חלשים וכו’.
    כשראיתי אותו באותו יום הרגשתי שאני חזקה. מחילה באמת, מקוה שלא ישמע גאוה, ואם כן אני מקוה שה’ יעזור לי לתקן אותה, אבל אני מרגישה שהדרך שהוא ייצג עם ההלכאה העצמית וההתחפרות בכאב וכו’ הובילה לדיכאון. ליאוש. למוות. הם ניסו לכפות אותי לדרך הזו ע”י אשמה וייסורי מצפון ועוד. עד היום עוד אכלו בי ההאשמות ההן מפעם לפעם. התפיסה הזו שתמיד צריך להתמסכן. שתמיד את לא בסדר.
    והדרך שה’ יתברך האיר לי, העבודה העצמית עם השמחה הפנימית והאמונה שאנחנו בעומק שלנו באמת טובים ורוצים טוב! הדבקות בצדיקי האמת החיים ובחי החיים, התפילות עם החיות וכו’.. זו דרך של עץ החיים. זו דרך של חיים אמיתיים! של תורת חיים!!
    ומהמקום הזה הרגשתי, שגם אם יהיו תהליכים בנפש למחוק כעסים- אני מוחלת! גם אם ייקח זמן לנקות את הכל, אני כבר החלטתי. הצבתי מטרה ומחלתי. אני במקום אחר ב”ה ואין כל נקודת השפעה ב”ה.
    ההשפעה היחידה שהרגשתי הייתה- הדבר האחרון שחסר לו עכשיו זה את הכעסים וההקפדות שלי.
    אני ימשיך לעבוד לנקות את הלב שלי גם במקומות הקטנוניים, אבל כבר אין דינים עליו בגללי.. סלחתי :-)

    כשקראתי מה שכתבת הרגשתי שזה מדגדג בי משהו.. ישבתי לקרוא פעם שניה וניזכרתי בסיפור הנ”ל. רציתי לשתף אותך כי אולי גם לימור הרחיקה מחייה את העניין, וה’ יתברך יחוס וירחס עליה ויעביר אותה משהו שיעורר בה את העניין. ואז מהמקום החדש שה’ הציב אותה בו, עם כוחותיה החדשים, כאישה בוגרת ולא כילדה צעירה, היא תחליט למחול. באותו קטע תרגיש שכבר די. שאת כבר לא מי שהיית, והיא לא מי שהייתה, והכל שונה, ואין עליה איום והיא פנויה לסלוח בלב שלם. במיוחד שאת מתנצלת קבל עם ועדה ועוד רוצה לשמוע ממנה ולבקש סליחתה ולפייסה.. אשרייך!!!
    הארכתי והארכתי.. אבל יקרת יקרה וטובה! תודה על ההזדמנות והזכות להעיר ולהאיר הכל לטובה. התחזקתי מאוד. שמחתי שאוכל לשתף. זה סיפור שגנזתי.. ישבתי וכתבתי בלי הרבה מחשבה, שלא אתחרט.. יה”ר שיהא לרצונך כרצונך!
    ה’ יברך אותך מאוד!!!
    תודה רבה!!

  154. אני:

    כשקראתי לראשונה את הסיפור שלך חשבתי לעצמי שבסה”כ ב”ה לא זוכרת שפגעתי כך פעם באיזו ילדה מכיתתי או משהו כזה. לאחר כמה זמן נזכרתי שהיתה לנו מורה בכיתה ח’ בשם אודליה (אם אינני טועה) מורה למוסיקה שהיתה רווקה די מבוגרת ואנחנו קצת התעללנו בה. היינו עושות דווקא דברים שביקשה לא לעשות.למשל אמרה שמי שנוגעת בשיער צריכה לשטוף ידים ואנחנו תפסנו על זה טרמפ וכל הזמן נגענו בשיער בכוונה וכך יצאנו מהכיתה. היינו מחכות אותה וצוחקות עליה בלי סוף בפניה ועוד… אז אודליה יקרה, אם במקרה את קוראת פה- רוצה לבקש סליחה גדולה ממך! וגם אם מישהי מכירה בבקשה שתעביר. גמר חתימה טובה לכל עם ישראל!! שנה של מתיקות וגאולה.

  155. אסנת שפירא:

    בס”ד
    יקרת יקרה מאוד,
    נגעת בנקודה רגישה אצלינו הנשים ולא סתם קיבלת כל כך הרבה תגובות בזמן כלכך קצר.
    רגשות אשמה מלווים אותנו לאורך חיינו , התחושה המתמדת ש”אני לא בסדר” (ולא רק שעברתי עברה)
    ש”אני לא מספיק. . .” מחרבת לנו את החיים ואין לנו מושג כמה אנחנו מתות מבפנים .לפעמים אנחנו אולי מתנחמות בזה שיש לנו רגשות אשמה כי זה אומר שיש לנו מצפון (בעצם אני טובה) .
    אנחנו היהודים ספגנו האשמות והשפלות מהגויים על כל הצרות שבאו לעולם במשך אלפי שנים. הפנמנו את
    האשמה בגנים במיוחד אנחנו המרגישות והכאב לב שאנחנו מסתובבות איתו אוטם לנו את הלב.
    רגשות אשמה כאלה הם בעייה נפשית שיצר הרע חוגג עליו והקטע שאחרים לא באמת מעניינים אותנו כמו שציינה לא מזמן הרבנית ימימה אלא אנחנו כבר רוצות להרגיש טוב עם עצמינו ושיסלחו לנו.
    המצב הזה בולע לנו את השמחה את הבריאות את מנוחת הנפש ואת היכולת לאהוב .
    אני באופן אישי שאלתי את עצמי בתמימות לפני כמה שנים האם יש לי רגשות אשמה והייתי בטוחה שאני חפה מפשע אבל גיליתי בשנתיים האחרונות בעקבות עבודה פנימית מעמיקה שאני מלאה בהם עד כדי טביעה ושאני עסוקה בעצמי מעל לאוזניים ולא רואה אף אחד ממטר כמובן בעיקר את בעלי והילדים. אני נלחמת כל יום עם מחשבות ודיבורים שמלבים את רגשות האשמה והנשק שלי הוא עידוד עצמי בקול רם . מציינת את עצמי לטובה על אינסוף הדברים הטובים והקטנים שאני עושה כמו שמדברים לילד קטן וזה מפתיע כמה זה עובד
    זה בעצם להוסיף טוב לעצמך בזמן שהיית מזניחה את חייך על מסלולם הטבעי של רגשות האשמה שזה ממש לעשות רע.
    התרופה העיקרית למחלה הזו שלנו שהשם בחסדו נתן לנו היא תשובה סליחה ומחילה קודם כל לעצמינו-
    שנזכור מאיפה באנו ומה עבר עלינו, שנכיר בסבל שהיה שם מגיל כל כך צעיר ונחמול על עצמינו כי באמת תמיד עשינו את הכי טוב שיכולנו לפי מה שהבנו באותו זמן- אנחנו ילדים בעולם עלום ולא כועסים על ילד שטועה ולא יודע.
    טוב פשוט לעשות תשובה כל יום בוידוי בפה בקול לאבא שבשמיים בלב נשבר לבקש שיפתח לנו את הלב שנזכה לאהוב באמת. שלא נפסיק לרצות את זה ונבוא כל יום ונתחנן עד שנגאל.
    בברכת רפואה שלימה לכולנו מאוטם שרירות הלב תשובה ומחילה שלימה וגמר חתימה טובה.
    אסנת שפירא
    (מעבירה סדנאות של עבודה בחימר בשילוב עבודה פנימית)0543550378

  156. רונית:

    ליקרת היקרה!
    קודם כל, יישר כוח גדול על הכנות והאומץ שלך לחשוף את החולשות האנושיות שלך !
    ובאשר להזמנתך לשתף…אין ספק “שספורי לימור” כאלו, קיימים כמעט אצל כל אחת מאתנו והלוואי ולא היו ,כי הפגיעות קשות ורודפות במשך שנים!
    אצלי הספור הקשה נגרם ע”י מישהי שהחשבתי כחברה מאוד טובה ואותה שתפתי ב”סודות “הכמוסים ביותר. לפני 10 שנים, עבר “חתול שחור ביננו”..והרגשתי שהיא אינה מתנהגת אלי כתמול שלשום אלא בתוקפנות רבה. מאחר ומטבעי אני אוהבת לפתוח דברים “ולנקות הכל” וכן מטבע מקצועי כעובדת סוציאלית, הזמנתי אותה לשיחה כדי שנלבן יחד הדברים ונחזיר את יחסינו לקדמותם. כך קיויתי וייחלתי למרות שהוזהרתי ע”י מישהי שמכירה אותה היטב שלא כדאי לי…בשל אופיה העקשן והקשה. ואכן- הנ”ל צדקה,
    למרות שכבר מהתחלה קבלתי על עצמי מחצית מהאחריות למתרחש , אותה חברה לא הייתה מוכנה לקבל שום אחריות על חלקה, והמצב נעשה רק יותר ויותר גרוע עד כדי כך, שהיא אינה אומרת לי אפילו שלום וחותרת תחתי עד עצם היום הזה. אין ספק שהדבר כואב לי ומלווה אותי בהרגשת “אבל” ממש עד היום.עם זאת אני תוהה כבר 10 שנים: אולי לא צריך תמיד להיות ישרים ,לברר יחסים, לפתוח דברים כשמדובר בבעלי אופי עקשן?

  157. רונית:

    ליקרת היקרה!
    קודם כל, יישר כוח גדול על הכנות והאומץ שלך לחשוף את החולשות האנושיות שלך !
    ובאשר להזמנתך לשתף…אין ספק “שספורי לימור” כאלו, קיימים כמעט אצל כל אחת מאתנו והלוואי ולא היו ,כי הפגיעות קשות ורודפות במשך שנים!
    אצלי הספור הקשה נגרם ע”י מישהי שהחשבתי כחברה מאוד טובה ואותה שתפתי ב”סודות “הכמוסים ביותר. לפני 10 שנים, עבר “חתול שחור ביננו”..והרגשתי שהיא אינה מתנהגת אלי כתמול שלשום אלא בתוקפנות רבה. מאחר ומטבעי אני אוהבת לפתוח דברים “ולנקות הכל” וכן מטבע מקצועי כעובדת סוציאלית, הזמנתי אותה לשיחה כדי שנלבן יחד הדברים ונחזיר את יחסינו לקדמותם. כך קיויתי וייחלתי למרות שהוזהרתי ע”י מישהי שמכירה אותה היטב שלא כדאי לי…בשל אופיה העקשן והקשה. ואכן- הנ”ל צדקה,
    למרות שכבר מהתחלה קבלתי על עצמי מחצית מהאחריות למתרחש , אותה חברה לא הייתה מוכנה לקבל שום אחריות על חלקה, והמצב נעשה רק יותר ויותר גרוע עד כדי כך, שהיא אינה אומרת לי אפילו שלום וחותרת תחתי עד עצם היום הזה. אין ספק שהדבר כואב לי ומלווה אותי בהרגשת “אבל” ממש עד היום.עם זאת אני תוהה כבר 10 שנים: אולי לא צריך תמיד להיות ישרים ,לברר יחסים, לפתוח דברים כשמדובר בבעלי אופי עקשן?

  158. רונית:

    ליקרת היקרה!
    קודם כל, יישר כוח גדול על הכנות והאומץ שלך לחשוף את החולשות האנושיות שלך !
    ובאשר להזמנתך לשתף…אין ספק “שספורי לימור” כאלו, קיימים כמעט אצל כל אחת מאתנו והלוואי ולא היו ,כי הפגיעות קשות ורודפות במשך שנים!
    אצלי הספור הקשה נגרם ע”י מישהי שהחשבתי כחברה מאוד טובה ואותה שתפתי ב”סודות “הכמוסים ביותר. לפני 10 שנים, עבר “חתול שחור ביננו”..והרגשתי שהיא אינה מתנהגת אלי כתמול שלשום אלא בתוקפנות רבה. מאחר ומטבעי אני אוהבת לפתוח דברים “ולנקות הכל” וכן מטבע מקצועי כעובדת סוציאלית, הזמנתי אותה לשיחה כדי שנלבן יחד הדברים ונחזיר את יחסינו לקדמותם. כך קיויתי וייחלתי למרות שהוזהרתי ע”י מישהי שמכירה אותה היטב שלא כדאי לי…בשל אופיה העקשן והקשה. ואכן- הנ”ל צדקה,
    למרות שכבר מהתחלה קבלתי על עצמי מחצית מהאחריות למתרחש , אותה חברה לא הייתה מוכנה לקבל שום אחריות על חלקה, והמצב נעשה רק יותר ויותר גרוע עד כדי כך, שהיא אינה אומרת לי אפילו שלום וחותרת תחתי עד עצם היום הזה. אין ספק שהדבר כואב לי ומלווה אותי בהרגשת “אבל” ממש עד היום.עם זאת אני תוהה כבר 10 שנים: אולי לא צריך תמיד להיות ישרים ,לברר יחסים, לפתוח דברים כשמדובר בבעלי אופי עקשן?

  159. רונית:
  160. רונית:
  161. רונית:
  162. רונית:
  163. Anonymous:
  164. בר דעת:

    תפסיקו להתבכיין. עיזרו לעצמכם.

  165. רונית:

    תגובה לא מתאימה! מה זה להפסיק להתבכיין? קצת אמפטיה ורגישות לכאב של האחר לא יזיק באופן כללי ובמיוחד בעשרת ימי תשובה!

  166. יקרת בשם נעמי:

    (נשלח למייל הפרטי של פרשה ואישה, ומועלה כאן ברשות הכותרת)

    בס״ד
    יקרת אהובתנו ובמיוחד חביבה ואהובה עליי:)
    קראתי את דברייך/סיפורך המדהים כשאני הרחק, בנסיעה – באייפון:)
    לא יכולתי להישאר אדישה לסיפור, כמו רבות נוספות.
    חשבתי לעצמי, שאותו ״מקרה לימור״ מעברך, קיים בכל מיני צורות גם בעבר כולנו וגם בהווה כולנו.
    כך שמבחינתי הסיפור שלך והתהודה שעשה בליבי הוא גדול ולאו דווקא
    לזמן עבר אלא דווקא לזמן הווה מתמשך שלנו.
    זכתה ״לימור״ ולי יש more סיפורים לספר:)
    אך אולי זכר הסיפור מלווה אותך למעננו, הקוראות את כתבייך/ סיכומייך
    המרתקים אני בתוך אנו הרבה ״לימוריות״ שלך איתנו את עושה את עבודת הקודש. מאור הפנים, קבלה וחוסר קיפוח המון תשומת לב והרבה אהבה נשפכים ממך אלינו קהל הקוראות.
    כך שאת את תיקונך עשית, למדת ממקרה לימור מעברך לדעת למצוא בכל אחת אחת נקודת האור את משפיעה עלינו ומלווה אותנו הלימוריות.
    אני בתוך שאר הלימוריות האנונימיות מבחינתך:)) מתעוררות דרך הזיכרון שלך לשנות ולטפל בעיקר בהווה שלנו ב״לימוריות״ שבחיינו.

    קשה לכתוב מאייפון:)
    מצטערת אם בדבריי יש אולי חזרה מדברי בנות אחרות שהגיבו לך(קשה לקרוא תגובות רבות מתוך האייפון)
    שתהיה לך שנה טובה ומתוקה ממותקת מאת ה׳ שתמשיכי לעשות איתנו חסד אני בתוך אנו.. ותתניmore, חומרים המכשירים את הלבבות שלנו.
    זיכרי כולנו לימוריות של אחרות (גם את של..) ואחרות שלנו..
    אני בוחרת לקחת את המקרה הזה בלי נדר שילווה אותי לדרך ויאיר לי בכל רגע. שאזכה.
    אוהבת
    נעמי

  167. יקרת בשם א"מ:

    יקרת היקרה תחי’
    התרגשתי מאוד לקרוא את הסיפור שלך, וכמו שאמרת הוא סיפור
    שלצערינו הוא מוכר מאוד לכולנו,
    רציתי להוסיף לך על החיזוק שקיבלת בנושא התשובה
    שכאשר חטא אדה”ר היה לו צער מאוד מאוד גדול ולכן כידוע הוא
    ציער את עצמו 130 שנה, אולם עדיין לא נמחל לו ומה הטעם? משום
    שאדה”ר חשב שכאשר אדם חוטא על ידי מעשה האופן שהוא יכול לעשות
    תשובה היא רק על ידי מעשה ולכן הוא חשב שאין לו אפשרות לעשות
    תשובה על חטאו לעולם ולכן היה לו צער גדול עד כדי כך שציער את
    עצמו וכו’… ואז – פגש אדה”ר את בנו קין לאחר חטאו בהריגתו את
    הבל ושאל אותו מה יצא בדינך? ואז השיב קין חזרתי בתשובה ונמחל
    לי.
    כאשר שמע כך אדה”ר שמח מאוד והבין כי אכן יש אפשרות בידו לתקן
    על ידי התשובה אשר בכוחה להוציא מידי מעשה.
    וזה החסד הגדול שהשי”ת עשה איתנו שנתן לנו את התשובה אשר בכוחה
    להוציא מידי מעשה ולכל עלינו לזכור את השלבים שכרוכים בה חרטה
    וידוי קבלה לעתיד ואנחנו נקיים.
    לעומת רגשמי אשמה שעליה נאמר רשעים מלאי חרטה. אדה”ר מגלה לנו
    שכאשר אדם מצער ומאשים את עצמו אפילו 130 שנה לא נמחל לו, משום
    שמחשבה לא מוציאה מידי מעשה, אולם החסד הגדול כאמור בנתינת
    התשובה כמוה כמעשה ממש אשר בכוחה להוציא מידי מעשה.
    וכאשר עשה אדה”ר תשובה ויצא בדימוס ביום ראש השנה שמח מאוד
    וביקש מהשי”ת שביום הזה כאשר צאצאיו יבואו בתשובה לפני השי”ת,
    יקבלם. והתרצה לו השי”ת ומאז ועד בכלל יש לנו הזדמנות לשוב אל
    השי”ת ממעשינו הלא טובים ע”י התשובה.
    ולוואי ונזכה לשוב בתשובה שלימה מתוך אהבה ומתוך נחת בריאות
    ושמחה וכוט”ס, אכי”ר.
    בהערכה ובידידות

  168. יקרת בשם א"מ:

    יקרת היקרה תחי’
    התרגשתי מאוד לקרוא את הסיפור שלך, וכמו שאמרת הוא סיפור
    שלצערינו הוא מוכר מאוד לכולנו,
    רציתי להוסיף לך על החיזוק שקיבלת בנושא התשובה
    שכאשר חטא אדה”ר היה לו צער מאוד מאוד גדול ולכן כידוע הוא
    ציער את עצמו 130 שנה, אולם עדיין לא נמחל לו ומה הטעם? משום
    שאדה”ר חשב שכאשר אדם חוטא על ידי מעשה האופן שהוא יכול לעשות
    תשובה היא רק על ידי מעשה ולכן הוא חשב שאין לו אפשרות לעשות
    תשובה על חטאו לעולם ולכן היה לו צער גדול עד כדי כך שציער את
    עצמו וכו’… ואז – פגש אדה”ר את בנו קין לאחר חטאו בהריגתו את
    הבל ושאל אותו מה יצא בדינך? ואז השיב קין חזרתי בתשובה ונמחל
    לי.
    כאשר שמע כך אדה”ר שמח מאוד והבין כי אכן יש אפשרות בידו לתקן
    על ידי התשובה אשר בכוחה להוציא מידי מעשה.
    וזה החסד הגדול שהשי”ת עשה איתנו שנתן לנו את התשובה אשר בכוחה
    להוציא מידי מעשה ולכל עלינו לזכור את השלבים שכרוכים בה חרטה
    וידוי קבלה לעתיד ואנחנו נקיים.
    לעומת רגשמי אשמה שעליה נאמר רשעים מלאי חרטה. אדה”ר מגלה לנו
    שכאשר אדם מצער ומאשים את עצמו אפילו 130 שנה לא נמחל לו, משום
    שמחשבה לא מוציאה מידי מעשה, אולם החסד הגדול כאמור בנתינת
    התשובה כמוה כמעשה ממש אשר בכוחה להוציא מידי מעשה.
    וכאשר עשה אדה”ר תשובה ויצא בדימוס ביום ראש השנה שמח מאוד
    וביקש מהשי”ת שביום הזה כאשר צאצאיו יבואו בתשובה לפני השי”ת,
    יקבלם. והתרצה לו השי”ת ומאז ועד בכלל יש לנו הזדמנות לשוב אל
    השי”ת ממעשינו הלא טובים ע”י התשובה.
    ולוואי ונזכה לשוב בתשובה שלימה מתוך אהבה ומתוך נחת בריאות
    ושמחה וכוט”ס, אכי”ר.
    בהערכה ובידידות

  169. כר"כ:

    יקרת היקרה מאוד
    קראתי את הסיפור והזדהתי עם כ”כ הרבה ממנו גם אני הגעתי לבית ספר דתי בגיל 12 כאשר רק אבי חזר בתשובה ואימי עד היום לא…..
    אני כ”כ מזדהה עם מה שכתבת בקשר לחברה זה גם לי לא היה קל ואני בניגוד אלייך מעולם לא הצלחתי להתברג בחברה
    לא היו לי את ה”כישורים המתאימים”"
    ספגתי הרבה כאב עלבון ואפילו מכות על מי שאני….
    לא כמו שהחברה רוצה והגעתי לכ”כ הרבה סבל בעקבות כך אחר כך גם בטחון עצמי ירוד מאוד ועוד דברים לא קלים שאין זה המקום לפרט
    אבל…. לאן שהגעתי איפה שהייתי ד’ היה לצידי תומך ועוזר תמיד בכל המצוקה הנוראית הזו בבית הספר והדברים שבאו בעקבותיה
    ובמבט לאחור שאני כ”כ נזכרת בזה (כמעט כל שבוע) אני מבינה שעם הקושי הזה ועם הנסיון הזה גדלתי ונהייתי היום מי שאני חוזרת בתשובה(ז”א התחזקתי עוד יותר בעקבות כך) אמא ל4 ילדים מתוקים מדבש ואשה לבעל שלא הייתי חולמת שיהיה לי אני כרמית הכ”כ לא מקובלת בחברה זו שכל הזמן צוחקים עליה…..
    ד’ בוודאי נמצא לצידנו ומנתב את דרכנו ודווקא מתוך קושי עצום גודלים יותר
    היכן שלא תהיה לימור זה אחד הדברים שכך רצה ד’ וכמעט ואין לי ספק שהיא התחשלה מהם למרות הכל
    אני מאחלת לך הרבה מרגוע ושמחה
    ונדמה לי שאני במקום לימור הייתי רוצה שתלמדי ותחנכי את ילדייך להתנהג אל החלש עם מאור פנים ולא לעזוב באמצע הדרך הילדים שלנו בעיקר בדור כ”כ רחוק ומבולבל ומלא בחיצוניות הם שיעבירו הלאה את הרגשותייך הכנים ואולי אם כ”כ הרבה אנשים יקבלו יחס חיובי וטוב מילדייך אזי בוודאי הצלחת לקבל את מחילתה של לימור

    עם המון רגשות כנים של הבנה לסיפורך ותחושותייך
    ישר כח לך על הלב הפועם אפילו אחרי כ”כ הרבהה זמן
    גמר חתימה טובה
    בכל אופן תמיד תמיד אפשר להתפלל להצלחתה זה בוודאי יעזור.

  170. סחוטה:

    שנים מספר כאבתי את הצער הכבד מנשוא מחברה שלא רק שלא רצתה לקבל את סלחתי למרות דרישותי החוזרות.אמרתי לה שה/ גם סולח ותשובתה הייתה שאם הייתי יודעת מה עשיתי הייתי מבינה מדוע אין על זה סליחה. כיום שנים רבות אחרי אנחנו מתראות בשמחות שלנו וזהו.לא זה מה שרציתי אבל הנחתי לזה אני שלמה שעשיתי מעל ומעבר ועכשו נותר רק להתפלל בעבורה שיום אחד יפול לה האסימון . מבקשת ממך לשכוח מהעניין כי זה פשוט סוחט נפשית

  171. רציתי רק לומר לך...:

    מאד כאבה לי התגובה מהשפתיים ולחוץ. כ”כ בכנות הרגשתי את הכאב הזה שלך

    החרטה העוצמתית, כ”כ אמיתיים. עכשיו כשהסיפור יצא לעולם, עכשיו הניסיון שלך,

    לפי איך שאני מבינה תיקון, זה לא לתת לזה להיות חיצוני לך, או זר, אלא להמשיך

    עם אותה נחישות להשתדל בכל דרך להשפיע אהבה על אנשים מישראל.

    לדעתי שם תשובתך. מעבר ללימור שתחיה ותהיה שמחה, אולי הסיפור עלה לך,

    כי יש לך נטיה כזאת כלשהיא (אני לא מכירה אותך כלל אז זה לא אישי!),

    מול בני אדם, ותשובתך היא להפוך את זה לתפילה ועשיה והשתדלות לצאת

    מעצמך לכבוד יהודי/ה הנקרים בדרכך, בעיקר אם הוא כקגע קצת מפריע לך…

    על לימור השם שומר, אבל את זכית שזה יעלה בך ותוכלי לנקות את החלק הזה בעצמך

    (אולי זה בכלל לא רלוונטי אז מחילה ממש).

    בכל מקרה בכלל לא ידעתי מה אני עומדת לכתוב, ככה שזה פשוט יצא בהשגחה

    גמר חתימה טובה! שנזכה להמליך את השם גם על הטעויות שעשינו!

    צוחק

  172. כולם עושים שגיאות:

    יקרת היקרה,
    אני קוראת את מילותייך וסיפור אישי עומד מול עיניי – בקצרה רק אומר לך כך:
    כדאי שאם תשיגי אותה תציעי לה חברותך מחדש, ייתכן וכעת היא זו שזקוקה לך.
    התנצלי בקצרה – אם תתקבלי בברכה, מה טוב ואם לא את יודעת שניסית לעשות את המיטב במצב הזה.
    כולנו עושים שגיאות, מי יותר ומי פחות – איננו חפות – כלל וכלל לא.
    החוכמה להצטער ולהתנצל על כך – כל אחד בזמנו ובכלים שעומדים לרשותו.
    אז בהצלחה לכולנו במציאת החוכמה וביישומה.
    שנה טובה וגמר חתימה טובה וכתיבה טובה לכולנו אמן!

  173. יקרת בשם מ':

    (נשלח למייל הפרטי של יקרת והועלה ברשות הכותבת)

    יקרת היקרה

    אני בכיתי ממה שכתבת

    בכיתי כי קרה לי דבר דומה

    פגעתי ופגעו בי

    זאת דרך העולם

    לבקש סליחה זה מעל הטבע

    מאחלת לך מכל הלב שתימצאי את לימור שלך

    היא ,דווקא בטח מצליחה מאוד עכשיו ,וטוב לה

  174. רות:

    קראתי עכשיו הסיפור
    בשיא הלחץ בבית
    ולכן אין לי הרבה זמן להגיב (אם לא אגיב עכשיו, כנראה שלא אמצא זמן וספונטניות אח”כ)

    מובן שאת מרגישה רגשי אשמה
    עדיין אני חושבת שהרבנית ימימה צודקת
    חבל לשקוע בעבר
    אם לא תמצאי אותה (וחבל שתשקיעי מאמץ לחפש, , אם ירצה ה’ אז אולי עוד תפגשי אותה ואולי דרך המכתב הזה במייל)
    בכל אופן, מה שאת יכולה להחזיר לה על טוב לבה…
    זה להתפלל בשבילה מכל הלב, ויש לך הרבה לב,

    שתצליח בכל
    שתהיה בריאה בגוף ובנפש
    שתהיה חזקה ומלאת בטחון אל מול החיים
    ושישמור אותה ה’ ויתן לה אך טוב בכל מכל

    ריגשת מאוד…
    כתיבה וחתימה טובה
    נעמי

  175. ורדית:

    שלום יקרת,

    ראשית אתמול מאד התרגשתי כשקראתי את הבלוג שלך…

    לצערי, גם אני חטאתי כשהייתי קטנה ועוד לפני גיל 12. אודה לך אם תוכלי לפרסם את הסיפור.

    שלא כמוך אני לא חיפשתי את הילדה שפגעתי בה, והלוואי והייתי יודעת מה קרה איתה היום ושהיא סלחה לי.

    בבית הכנסת בו התפללו הוריי בחולון היינו חבורת ילדים שאני הייתי מעין ה”מלכה” שלה. יחד שיחקנו במשחקים רגילים של ילדים וגם משחקים שאנחנו המצאנו כמו של חסמב”ה.

    אחת הילדות ששמה היה שושנה היתה מאד גבוהה וכנראה שקינאתי בה או שפחדתי שתתפוס את מקומי או שפשוט רציתי להחזיר חזרה למישהו את מה שאני סבלתי בבית הספר – לא משנה הסיבה להתנהגות – אותה לא הייתי מוכנה לשתף במשחקים ויותר מזה הייתי מכנה אותה בשמות כמו “טאווילה” (גבוהה בערבית), ומציקה לה בכל הזדמנות שהיתה לי.

    אינני זוכרת את שם משפחתה כי אחרת הייתי מנסה לחפש אותה.

    בסופו של דבר משפחתה עזבה את העיר / בית הכנסת ומאז לא ראיתי אותה יותר.

    אני רוצה לבקש סליחה, שושנה, על כל מה שהצקתי ומקווה שתסלחי לי באשר את שם.

    ולך יקרת היקרה מפז ולרבנית ימימה תודה לכן על שבכל שנה מאפשרות לחוות את ההתרגשות שבימים הללו ובכלל בכל שבוע ושבוע מציתות את אש התורה בליבי ואני משתדלת לספוג אותה ולשאת אותה הלאה איתי.

    ורדית שי (לבית מאי)

  176. Anonymous:
  177. ש:

    בסד

    הלוואי שנזכה לעשות נחת רוח ליוצרינו.

  178. אילה:

    יקרת שלום!

    לעניין אותה אחת שכתבה לך את המילים “יקרת, המילים שלך הן רק מהשפתיים ולחוץ.
    אין להן שום משקל”.

    אני מניחה שקשה לקבל מייל שכזה, גם אם הגבת לה כפי שהגבת,עצתי לך, בכדי שבאמת גם מהמקרה הזה תצאי לא פגועה,

    לצערנו לא כולנו חושבות אותו דבר ותמיד תהיה אחת שתכתוב כמו אותה אחת ותמיד יהיה אחר שיחשוב על משהו שממש לא חשבת,להתייחס אליה ברחמים,כך יהיה לך קל לזרום, להמשיך, לסלוח,שכן את אזרת אומץ וקבל עם ועידה שטחת בפנינו את סיפורך שאותו את נושאת שנים רבות ורק לספר אותו דרוש אומץ רב ואותה אחת בחרה לכתוב לך מילים לא פשוטות אלו,אני ממש לא מקנא בחשיבה היום יומית שלה, אין ספק שגישה שכזו עושה גם לה חיים לא קלים ומבחינתי לא איכפת לי שתראה מייל זה ,רחמי עליה, על המילים, על ההסתכלות, על כך שלא הבינה את בקשתך באמת ומבורא עולם אבקש שישלח בינה ודעת לכל ברואיו.

    שתהיה לך ולרבנית ימימה שנה טובה ומבורכת,אתן נותנות חיים להמון נשים בכלל עם ישראל.

  179. אילה:

    יקרת שלום!

    לעניין אותה אחת שכתבה לך את המילים “יקרת, המילים שלך הן רק מהשפתיים ולחוץ.
    אין להן שום משקל”.

    אני מניחה שקשה לקבל מייל שכזה, גם אם הגבת לה כפי שהגבת,עצתי לך, בכדי שבאמת גם מהמקרה הזה תצאי לא פגועה,

    לצערנו לא כולנו חושבות אותו דבר ותמיד תהיה אחת שתכתוב כמו אותה אחת ותמיד יהיה אחר שיחשוב על משהו שממש לא חשבת,להתייחס אליה ברחמים,כך יהיה לך קל לזרום, להמשיך, לסלוח,שכן את אזרת אומץ וקבל עם ועידה שטחת בפנינו את סיפורך שאותו את נושאת שנים רבות ורק לספר אותו דרוש אומץ רב ואותה אחת בחרה לכתוב לך מילים לא פשוטות אלו,אני ממש לא מקנא בחשיבה היום יומית שלה, אין ספק שגישה שכזו עושה גם לה חיים לא קלים ומבחינתי לא איכפת לי שתראה מייל זה ,רחמי עליה, על המילים, על ההסתכלות, על כך שלא הבינה את בקשתך באמת ומבורא עולם אבקש שישלח בינה ודעת לכל ברואיו.

    שתהיה לך ולרבנית ימימה שנה טובה ומבורכת,אתן נותנות חיים להמון נשים בכלל עם ישראל.

  180. יקרת בשם נגה וביירון קייטי:

    (הגיע למייל הפרטי של פרשה ואישה, ומובא כאן בהסכמתה של הכותבת)

    אני בכלל לא חשבתי שמה שכתבת זה מהפה ולחוץ,
    להיפך: זה היה כל כך אמיתי שזה גרם לי לבכות.
    ומי לא מכיר אנשים מכתה ז’ !)
    שמן הראוי להתנצל בפניהם?
    ההבדל הוא שאת באמת חיפשת אותה,
    ורבים מאתנו יודעים שהדבר הנכון
    זה לחפש ולהתנצל, ולא עושים את זה.

    אני חושבת שאם תמצאי אותה
    ו”תעלי נשכחות” זה דווקא יכול
    להוות עבורה פתח להשלמה
    עם הרבה דברים בחיים שלה
    שבכלל לא קשורים אלייך.
    אולי יהיה לה נחמד לגלות
    שיש לה משקל בעולם! עובדה, מישהי
    זוכרת אותה כמה שנים טובות אחרי מעשה ואפילו
    חושבת שהיא שווה חיפוש!
    זה יכול להיות נכון בין אם היא שכחה ובין אם לאו.

    ודבר אחרון:
    גם לזה שמבקש סליחה יש איזשהו צורך.
    והבעת אותו במלים על אמא,
    קו נטוי עלייך.
    לביירון קייטי יש תרגיל נפלא.
    אחרי שכותבים מכתב סליחה
    אותנטי שכזה,
    הופכים את כל הגוף שלישי
    (“לימור”)
    לגוף ראשון.
    וקוראים אותו כשהוא מופנה לעצמנו.
    סליחה מעצמי על מה שעשיתי.
    זה מאוד חזק.

    יישר כוח וזיי געזונט.
    אין לי מושג איך להעלות דברים
    בפורום שלך,
    אבל אם תרצי תוכלי להעלות

  181. רחל:

    יקרת היקרה
    את מדהימה ביושרך ובבהירות הצגת הדברים.
    הסיפור שלך בהחלט מכה גלים
    ומעורר חויות דומות וגם זהות שחויתי
    ובהחלט השפיע משמעותית במיוחד במקום שבו הססתי
    לבקש מחילה
    יישר כוחך
    והמון תודה על סיפורך האישי וכל אשר את עושה לזיכוי הרבים
    בברכת גמר חתימה טובה
    רחל

  182. מלב של אמא:

    יקרת יקרה אני לוקחת את הסיפור הזה קצת למקום אחר.
    אני בדיוק אחרי שיחה עם ביתי בת ה10, בו היא חושפת בפני כמה היא לא טובה ולא שווה ומכוערת…
    כל הנשים היו רוצות ילדה יפה וטובה כמוה.
    אותה לימור לא רצתה, לא ידעה את מקומה בעולם הזה ואת כן ידעת מה יעשה לך טוב.
    אני מודעת לזה שזה דריכה על האחר על מנת לצמוח וזאת לא שיטה אך זה מה שראית לנכון לעשות ואני בטוחה שמה שעשה אותך מוצלחת הוא היכולת שלך למשוך קדימה ולא הדריכה על לימור.
    אנחנו קמים בבוקר ואומרים מודה אני- ה’ תודה שאתה מאמין בי והבאת אותי חזרה לעולם כי אתה יודע שאני טובה, לצערינו יש רבים וטובים מאוד שפשוט לא מאמינים בעצמם ובה’ שהם אכן טובים ולימור היא כנראה אחת מהן.
    הסתכלי על עצמך לאן הגעת! וזה לא כתוצאה מדריכה אלא כתוצאה מאמון בעצמך שזה אפשרי וגם סיעתא דשמיא.
    כדי למחול לעצמך עלייך ללמד אחרים ואת ילדייך שהם טובים וזה מאת ה’ ולא בגלל אחרים.
    עלייך להאמין שאת מסרת את נפשך וחזרת בתשובה בגיל כל כך משמעותי בחייך.
    קודם כל תמחלי לעצמך ובמקביל תתפללי על לימור אולי כל יום פרק אחד של תהילים שה’ יחזיר אותה למקומה הראוי אם היא עוד לא שם.
    ה’ יראה ללבב.
    רוני

  183. גם אני הייתי לימור:

    יקרת אהובה!

    אני כותבת לך והמילים יוצאת במהירות אל הכתב.
    היא סולחת ,
    אני בטוחה, ואומר לך גם למה…

    אני ההיתי גם פעם “לימור”, לפני שני עשורים כמעט, בהיותי בת אחת עשרה, הגעתי לבית הספר כמו בכל יום,
    ומצאתי את עצמי לבד, אף אחת מחברותי לא דיברה איתי וגם לא “מלכת הכיתה” אשר היתה “חברתי הטובה ביותר”.

    השקיפות היתה כל מה שרציתי, רק שלא יראו ויציקו לי , רק להעלם.
    לא היתה שום סיבה לחרם הנוראי שעברתי, ואני דווקא ההיתי מהעדה “הנכונה”… בחלוף השנים למדתי שפשוט אין סיבה וככה זה.

    אני לא אשקר, החרם שחוויתי אכן השאיר בליבי צלקת מאוד גדולה וכואבת, והוא חלק ממי שאני לטוב ולרע.
    הוא גרם לי להטיל ספק אך לא איבדתי תקווה בטוב ליבם של האנשים .
    כמובן שאם ההייתי יכולה ההיתי בוחרת להעלים ולמחוק אותו מחיי אולם הוא גם חישל ועיצב אותי בבגרותי.

    אומר לך מדוע אני מאמינה שהיא סולחת לך,
    כי אני כל חיי חיכיתי לסליחה מהבנות המחרימות, חיכיתי ומעולם לא קיבלתי…
    תמיד רציתי לחשוב שזוהי התנהגות של הגיל, של תקופת הנעורים , וגם שנים רבות לאחר מכן אותן בנות היו מסתכלות עלי ברוע צרוף כיאלו אני עוד עשיתי להן רע.
    כל כך רציתי לשאול למה?? מה עשיתי לכן? והשאלה הזו לא מצאה תשובה או מנוח בליבי.
    לכן, יקרת יקרה שלי ,אני בטוחה שהיא סולחת.
    כי עצם ההבנה על המעשה ובקשת הסליחה גורם לפצע להגליד.
    המייל שלך כ”כ ריגש אותי, כי הוא שיחרר אצלי את המחילה שרציתי לתת להן.
    (ואני בטוחה שהיית הרבה יותר נחמדה מהן – תאמיני לי :)
    וגם אם מישהי אחת תבקש סליחה בעקבות המייל המרגש שלך – עשית את שלך!
    את גורמת שמחה להמון אנשים כל כך הרבה ולי באופו אישי, כל שבוע מחדש לחייך :)
    אני מאחלת לך מכל הלב שנה טובה וחג שמח,
    אוהבת,

  184. יעל:

    יקרת שלום!
    אני בטוחה שכולנו סוחבים כאלו פשעים, אבל אנחנו לא מסתכלים עליהם. יישר כוח שאת כן מסתכלת. אני מקווה שתצליחי למצוא אותה.
    שאלה- באיזה אזור בארץ זה קרה? יש מישהי ששמעתי עליה.
    הצעה- יש מישהי מקסימה באשדוד שאוהבת לעזור לאנשים לחפש אנשים אבודים. שמה מיכל ועקנין, מספר הטלפון שלה: 077-7884437.
    ואחרון חביב תמסרי לימימה ד”ש מיעל מאשדוד

  185. ילדה שגדלה יפה בסוף:

    שלום
    תודה תודה תודה
    על השיתוף, הכנות ופתיחת הלב.
    כשהייתי קטנה עשו עלי חרם בהוראתה של “מלכת הכיתה”… זה נמשך שנה-שנתיים והיה כואב מאד.
    היום יש בי רצון לדבר עם אותה “מלכה” ולסגור את העניין. עברו הרבה שנים מאז והיא לא פונה מיזמתה. אני תוהה אם ואיך לעשות את זה..
    שנה טובה ושנדע לתקן…

  186. בודדה:

    שלום יקרת,
    הסיפור שלך המרגש החזיר אותי אחורה, 46 שנים אחורה…
    בהיותי בת 10, עברנו דירה לעיר אחרת ונכנסתי לכתה בה היו 2″מלכות כתה”…
    אחת מהן קראה לי הצידה והודיעה לי בפירוש ש”תשכחי מזה שפה את תהיי משהו כמו שהיית בבית הספר הקודם שלך”…ואכן, עברתי משבר רציני ביותר שכלל מחלה עד נשירת השיער…מחלתי לה , אך אין ספק שפצעים כאלו נשארים ומשאירים חותם צורב בנשמה.
    אני מעריכה אותך מאוד שאת עדיין מחפשת את “לימור” !

  187. בודדה:

    שלום יקרת,
    הסיפור שלך המרגש החזיר אותי אחורה, 46 שנים אחורה…
    בהיותי בת 10, עברנו דירה לעיר אחרת ונכנסתי לכתה בה היו 2″מלכות כתה”…
    אחת מהן קראה לי הצידה והודיעה לי בפירוש ש”תשכחי מזה שפה את תהיי משהו כמו שהיית בבית הספר הקודם שלך”…ואכן, עברתי משבר רציני ביותר שכלל מחלה עד נשירת השיער…מחלתי לה , אך אין ספק שפצעים כאלו נשארים ומשאירים חותם צורב בנשמה.
    אני מעריכה אותך מאוד שאת עדיין מחפשת את “לימור” !

  188. טעמה:

    הלוואי שהיינו מתחרטים כך ועושים כזו עצמה של תשובה עם האנשים היקרים לנו, עם הבעל שמתעורר לידינו כל בוקר ואוהב אותנו למרות הכל, עם אמא שמוכנה עוד פעם לשאת בשקט את הביקורות שלנו, והילדים שלנו שסופגים גם הם באהבה מצבים לא תמיד פשוטים…
    זה נכון לבקש סליחה מכולם, אבל “עניי עירך קודמים” גם בעצמה של הסליחה…
    שנה טובה.

  189. יקרת בשם ט':

    (תגובה שהגיע למייל של פרשה ואישה ומפורסמת כאן ברשות הכותבת).

    יקרת לילה טוב.
    רציתי לשתף אותך במשהו.
    וסליחה מראש אם זה קצת קשה.
    אם תחליטי לפרסם את זה בבקשה אל תכתבי את שמי. תודה ==.

    בס”ד
    מסמך מצמרר
    גדלתי בישוב דתי לאומי תורני בצפון.
    המון רבנים , שתי ישיבות, מכולת קטנה, מרפאה, ואפילו מתנ”ס.
    ישוב קהילתי, שם גם היה בית הספר היסודי.
    שם בין מרחבי הדשא המוריקים, האויר הנקי ועצי אקליפטוס הגבוהים.
    שם עברתי התעללות והשפלה, שם כמעט מתתי ואף אחד לא ידע.

    גדלתי בבית שמבחוץ אפילו עורר קנאה.
    אבא שלי עבד קשה. אך לא היה בבית.
    ואמא שלי , פגעה בי ובאחיי הקטנים ממני ואף אחד לא ידע.
    הייתה רק שתיקה ארוכה וצביעות אחת גדולה.
    שלה של כולם.

    אם לא אבא שבשמיים, אני לא יודעת אם הייתי נשארת ,
    נשארת בריאה בגוף ובנפש.

    אמא שלי הייתה אלימה,
    מדי פעם בהתקפי הכעס שלה היא הייתה טורקת לי את הראש ברצפה.
    אומרת שתשבור לי את המראה.
    הייתי ילדה מדי בלונדינית.
    מדי מוכשרת וזה עצבן אותה.
    היא לא יכלה לסבול את זה
    הייתה מספרת שאני ילדה רעה.
    שאני לא מספיק עוזרת.
    כי בשביל זה נולדתי.
    לעזור.
    ולשמור על אחים שלי
    כי היא למדה.

    ובחוץ הייתה אישה משכילה
    מטופחת , חברותית.
    בבית היא הייתה מופרעת,
    זורקת נעליים,
    מכה,
    משפילה,
    מקללת,
    עושה ממך כלום
    ואחר כך יוצאת לשיר במקהלה.

    הייתה משפחה מסביב שקצת ידעה
    שהיא מופרעת,
    אך עודדה אותי שאני מוכשרת
    ושהיא סך הכל מקנאת בי.

    אמא מקנאת בביתה?
    ואני חשבתי שזה קיים רק בסיפורי סינדרלה…
    הייתי סוג של ליכלוכית.
    אבל כזאת שמדריכה בבני עקיבא,
    בחוץ תיפקדתי כאילו כלום.

    הייתה רק חברה טובה שידעה.
    אבל במקום המוריק ההוא,
    אף אחד לא עזר לי לא המחנכים הדגולים
    כן דאגו להטיף לי מוסר
    על איכות כיבוד ההורים שלי

    לאחר שהתחתנתי
    כל מיני אנשים היו מתקשרים לומר
    איך מתנהגים כך לאמא.??

    בימים אלו של חשבון נפש הייתי רוצה לומר לכל אותם צדקנים.
    איפה הייתם בימים הכי קשים שלי?
    איך בכלל אתם יכולים לשפוט אותי?
    תשאירו את זה לקב”ה.
    אני ממש סומכת עליו.

    היום הישוב הזה הפך לגדול , והתפתח
    הרבה הרצאות על הורות בגישה כזאת או אחרת?
    ואני רק רציתי לשאול אותכם כשאיישיר מבט אליכם..
    בעצם לא אוכל לעולם להסתכל עליכם.
    לא יכולה להגיע לשם.

    אני גידלתי את עצמי.
    גדלתי במקום מסוכן.
    איפה היו הרווחה?
    איפה אם השירותים הסוציאלים?
    אין שם.
    שם הכל טוב. אין צורך.

    יש שיעורי תורה
    והמון מורים ומורות
    אנשים משכילים
    מי שכן נזקק לשירותי רווחה נוסע לעיר קרובה.
    אבל עד שם הצעקות שלי כשבכיתי,
    לא הצליחו להגיע.

    הדבר היחידי שזכור לי לטובה אלו החתולים שלי.
    הם שמרו את כל הסודות שלי.
    הם היו יותר אנושיים מכל אותם אנשים
    בישוב הזה.

    דווקא לפני יום הכיפורים.
    הכל פתאום מתבהר לי,
    למרות השמצות כאלו ואחרות,
    עברתי דברים בהרבה יותר גרועים.
    ושרדתי.
    בזכות אבא שבשמיים,
    והייתה לי איזו מחשבה
    על כך שנכתב להיזהר בכבודם של יתומים,
    אבל לי יש אמא שמזיקה
    שעד היום לא חושבת שעשתה משהו רע.
    לכן תיזהרו בכבודי

    כל כך אני רוצה לספר לכולם
    מהי חובת דיווח,
    אתם לא ידעת לא שמעתם,
    רק ריכלתם.
    אל תטיפו לי מוסר
    הסתכלו העצמיכם ופשוט תיכלמו

  190. היום אני כבר במקום אחר:

    שתדעי שבזכותך התעוררו בי המון זכרונות מהעבר בכוון
    ההפוך מעט, וכמובן תמיד ובלב שלם אנכי סולחת לכולם, העבר הוא
    פשוט חלק מהתיקון שלנו בעוה”ז, הוא בא כדי לחשל אותנו ולהוסיף
    לנו תבלין של רגישות לזולת, יש באמתחתי המון סיפורים על העבר
    והאמת היא שאני מאוד נהנית להיזכר בהם, תמיד מעלה בי חיוך ולא
    להיפך (כעסים וכד..) לדוגמא – היום כשילדי שחי’ רבים מי ישב
    לידי (ליד אמא) אני מחייכת ואומרת להם כאשר הייתי ילדה אף אחת
    לא רצתה לשבת לידי בכיתה ישבתי לבד ובמעגל אף אחת לא רצתה לתת
    לי יד אפילו המדריכה והיום כמה טוב לי אפילו רבים
    בשביל “הזכות” של לשבת לידי, איך לא לחייך?!
    ה’ הטוב – ממנו יוצא רק טוב. – אין עוד מלבדו!!

  191. שיפרה:

    יקרת והחברות היקרות,
    כבר 6 שנים שאני מתכננת לדבר עם חברה שנפגעה ממני ממילה שאמרתי אולי בטון לא הכי נכון.
    ניסיונותיי לפייס לא הועילו והיא נשארה עצובה והקשר דעך.
    ניסיתי לשחזר את המספר אולם לא היתה תשובה.
    בזכות כולכן התיישבתי כעת לכתוב לה מכתב בן מס’ עמודים שאני מתכננת כבר זמן רב.
    נושאת תפילה שתסכים למחול
    ושהקב”ה ימחל לנו על הכל!
    תודה רבה.
    גמר חתימה טובה לכולכן ולכל עם ישראל!!!

  192. Anonymous:
  193. אושרת גיגי:

    ליקרת הצדיקה!!
    ישר כוח גדול על הסיפור המרגש הזה.ממש עלו לי דמעות בעינייםובזכותך אני עכשיו חושבת עם עצמי ממי אני צריכה לבקש סליחה אולי היו אנשים שקופיים כאלה בחיי שהתיחסתי אליהם לא כראוי
    אני מאמינה ומאחלת לך בלב שלם שתזכי למחילה גמורה מלימור ותזכי לראות אותה מאושרת וב”עה שתהיה לך שנה הכי מתוקה בעולם. הרבה ישועות ונחמות בקרוב וגמר חתימה טובה!!
    ושוב כל הכבוד על הסיפור המקסים שנגע ככ לליבי.

  194. שירה:

    יקרת היקרה,
    ריגשת אותי מאוד ואני מאחלת לכולנו שנלמד לסלוח לעצמנו ולסלוח לאחרים.
    כמאמר השיר (יואב יצחק) :
    “זה הזמן לסלוח, לוותר לשכוח.
    אני ואת עוד נשנה את העולם.”
    נראה לי שהמסר האופטימי הוא להתייחס ולחייך לכל האנשים השקופים שאנו פוגשים
    בכל מקום ובהמון סיטואציות, בעבודה, בלימודים וברחוב.
    ולא לחכות ליום כיפורים לבקש סליחה ומחילה /יום אחד נתחרט ולא נוכל לאתר אותו ב-144 בגוגל או בפייסבוק.
    נ.ב.: מחר על הבוקר אני הולכת לבקש סליחה ומחילה מבעלי ומילדי היקרים.
    גמר חתימה טובה!

  195. Anonymous:
  196. אליצור:

    שלום..
    קראתי את הסיפור וכמה וכמה תגובות, ונראה לישהחשיפה של המחשבות הרבות, החרטות והרצונות הטובים יהוו סניגוריא טובה לכולם בע”ה.
    באמת קשה הנושא, נראה כי החיים הם פשוט כאלה, ו’אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם’. החטא לצערנו\שמחתנו -והעיקר, ברצון ה’ -הוא חלק בלתי נפרד מהחיים בארץ. והתיקון, כנראה, לא תמיד יבוא לידי ביטוי מול האדם בו פגענו. וחלק מחיינו זה לשאת דברים לא פתורים כגון אירועים כאלה, שהם במצב מתוקן מהווים מקור למרירות וכאב של בעלי תשובה, ולא פחות מכך, מנוע בלתי נגמר לתיקון והטבה בעולם.
    בנוסף, טבעי ומעולה הוא הרצון לתקן, ואי אפשר לו לנוח, לפחות לא בתמידות או באופן של הדחקה.
    בקשר לכך אני זוכר שפעם שמעתי משם אנשים כשרים, שיש אפשרות שאדם א’ יעשה התבודדות עם נשמה של אדם ב. בשיחה, במחשבה, ברצון. הרי מאמינים אנו שרצון האדם דיבורו וביחוד מחשבתו פועלת ומועילה. נראה לי כדאי לנסות זאת. ראשית, זו באמת תקשורת עם האחר ברוחניות. וב’ זה גם יכול להיות תהליך משלים של בירור עם עצמי. יש כל מיני אפשרויות להתפתחות התבודדות שכזו. אך בעיקר, על פי הבנתי מלא מעט מקורות תורניים, זו אכן פעולה מציאותית.
    חתימה לשנה טובה ומתוקה לכולנו!

  197. אליצור:

    שלום..
    קראתי את הסיפור וכמה וכמה תגובות, ונראה לישהחשיפה של המחשבות הרבות, החרטות והרצונות הטובים יהוו סניגוריא טובה לכולם בע”ה.
    באמת קשה הנושא, נראה כי החיים הם פשוט כאלה, ו’אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם’. החטא לצערנו\שמחתנו -והעיקר, ברצון ה’ -הוא חלק בלתי נפרד מהחיים בארץ. והתיקון, כנראה, לא תמיד יבוא לידי ביטוי מול האדם בו פגענו. וחלק מחיינו זה לשאת דברים לא פתורים כגון אירועים כאלה, שהם במצב מתוקן מהווים מקור למרירות וכאב של בעלי תשובה, ולא פחות מכך, מנוע בלתי נגמר לתיקון והטבה בעולם.
    בנוסף, טבעי ומעולה הוא הרצון לתקן, ואי אפשר לו לנוח, לפחות לא בתמידות או באופן של הדחקה.
    בקשר לכך אני זוכר שפעם שמעתי משם אנשים כשרים, שיש אפשרות שאדם א’ יעשה התבודדות עם נשמה של אדם ב. בשיחה, במחשבה, ברצון. הרי מאמינים אנו שרצון האדם דיבורו וביחוד מחשבתו פועלת ומועילה. נראה לי כדאי לנסות זאת. ראשית, זו באמת תקשורת עם האחר ברוחניות. וב’ זה גם יכול להיות תהליך משלים של בירור עם עצמי. יש כל מיני אפשרויות להתפתחות התבודדות שכזו. אך בעיקר, על פי הבנתי מלא מעט מקורות תורניים, זו אכן פעולה מציאותית.
    חתימה לשנה טובה ומתוקה לכולנו!

  198. א(:

    שלום לכולם…

    אין לי אלא להזדהות…

    עם כל הדמויות, עם כל הרגשות…

    אני חווה יומיום את כל הצדדים.

    בבית.

    מנוכרת ומתנכרת להורים.

    יחס של פיליפינית.

    ומוקד האשמה לכל מה שזז או לא זז בבית.

    האחים מזלזלים. צלגלגים. מתעלמים.

    קורבן.

    וגם אני, פוגעת בחזרה.

    יש לי פה מאוד מחודד וחריף וגם ידיים שלא מוותרות…..

    אין לי את האומץ לבקש סליחה.

    אין לי את החשק לסלוח.

    לא לי ולא לאחרים.

    כל הצדדים של המטבע קשים, כואבים ומייסרים.

    שקים של כעס.
    של כאב.
    של צער ככ עמוק.
    ושל ייסורי מצפון.

    עד מתי אסחוב את כל זה???

  199. Anonymous:

    קראתי .התרגשתי חשבתי על כך המון.קראתי את התגובות הרבות-מרגש מאד ,מחייב בהחלט.רציתי להביא דברים ששמאתי מהרב אשר פריינד זצ”ל(“הרב אושר” באשכנזית)-”רשעים מלאים חרטה-הכונה לחטה שמביאה לעצבות,להשאר במקום של הנפילה.אבל, לעומת זאת,דוד המלך”וחטאתי נגדי תמיד” אני חזרתי בתשובה,אבל את חטאי אזכור,אבל ממקום שונה -של פחד שמא אחטא,ממקום של זהירות והכרת המציאות שלי-”אני בשר ודם,שקם נופל וקםוממשיך הלאה ועתיד ליפול ולקום”ובעצם המחשבה הזו,של הכרת המציאות שלי,המוגבלת,אני ממליכה את בורא העולם!

  200. Anonymous:

    שלום יקרת יתכן שללימור הספציפית אינך יכולה לעזור כרגע
    אבל ספרי ילדים שתכתבי בנושא חברתי חשוב זה שמאד חסר במודעות של הילדים
    שהם לא רעים אבל במשך דורות כמדומני מעט מאד נכתב לילדים בנושא התייחסות חברתית הולמת לכל חבריהם לכתה
    ומחוסר מודעות לנושא כל כך הרבה ילדים פוגעים בלי משים בחבריהם לכתה לפעמים נראה שהמודעות לנושא הפגיעה החברתית הרגשית מילולית והתנהגות שבין אדם לחברו חשובה להורים ולמחנכים פחות מנושאים אחרים ולכן הם לא מרבים לחנך את ילדיהם להתחשבות חברתית
    חלק מהילדים הפוגעים נשארים בלתי מתחשבים גם בבגרותם
    ומזיקים לעיתים בלי משים לשכניהם ולבני שכונתם בחוסר מודעות משווע
    וחלק מהילדים הנפגעים נשארים עם צלקת עמוקה לכל חייהם וחבל
    את יקרת כותבת כל כך יפה
    בטח תוכלי לכתוב ספרי ילדים שיעזרו מאד לפתור את הבעיה
    ויביאו את המשיח בטיסה מהירה
    אשמח לאייר לך את הספרים…

  201. a"n:

    בס”ד
    אח, יקרת יקרת. את יודעת מה הבעיה שלי? שאני לוקחת ללב פגיעות של אנשים באנשים אחרים. לא בי. כל כך הזדהתי איתך. חשפת דבר נורא אישי. בצורה כל כך אמיתית וכנה והרגשתי בתוך המילים את הרגש שלך. את מדהימה יקרת. אני מאמינה ממש, באמונה שלמה, שהמילים שלך שינו משהו למעלה, ומלעלה הורידו שינוי ל”למטה” שלנו, בעיקר אצל לימור.
    העלבונות שספגת (ומה לעשות לקחתי אותן קצת אליי) עשו משהו בסלט הזה. הייתי קצת המומה מהסגנון. אבל יש דברים כאלה. אני רוצה לשתף אותך עם קטע שקרה לי לפני 3 שנים אני חושבת. זה התחיל לפני 18 שנה. הייתי בכיתה י”א, פאדיחה לספר, אבל נו, נספר. השאלתי לחברה שלי מחשבון. היא החזירה לי אותו. אבל את הפרט הזה לא זכרתי. ביקשתי שתחזיר לי אותו. והיא השיבה שהיא כבר החזירה לי. חיפשתי אותו בתיק שלי וממש לא מצאתי אותו. (הוא היה בתיק שלי, זה שלא מצאתי, השם ירחם) ביקשתי ממנה שתחזיר כי לא מצאתי אותו, וכנראה היא לא החזירה, היא ממש נדהמה ממני ואמרה לי שהיא החזירה לי.בקיצור פינגפונג על העניין הזה. אני התעקשתי שהיא לא החזירה. בקיצור אני עם ההרגשה שהיא טועה אני חוזרת הביתה. ולבושתי, אני מוצאת את המחשבון בתיק. איך אומרים “החושד בכשרים לוקה בגופו”, וואי וואי, עוד באותו הערב השתעלתי עד שאיבדתי את הקול לחלוטין, למחרת הגעתי לכיתה בלי קול. לא היה לי האומץ אף פעם לבקש סליחה ממנה. שחשדתי בה. לפני שלוש שנים אני חושבת לקחתי מחברת ורשמתי את כל הדברים שהייתי רוצה לסמן עליהם ווי. בין הראשונים היה לבקש ממנה סליחה. איך אני משיגה אותה? האם היא התחתנה? איפה היא גרה? לא יודעת כלום, חמושה בכח הרצון להתנקות מהליכלוך הנפשי הזה, התפללתי לבורא עולם, והפלא ופלא תוך 15 דקות השגתי אותה, מהרגע שהחלטתי שזהו אני משיגה אותה, עשיתי כמה טלפונים, לאחת שהיא חמות של השניה שהיתה חברה שלה לפני מליאן שנים בתיכון. והטלפון מחייג ואני כולי התרגשות. אני מדברת איתה והיא המומה שאני מתקשרת אליה לדבר כזה. ובטח שהיא סלחה ואין לה מושג על מה אני מדברת כי היא מזמן שכחה מזה. שיואו, איזו הקלה. זה היה חתיכת ווי. ירדתי איזה 10 ק”ג מהקטע הזה.
    בקיצור. יקרתושקה, אני מצטרפת לאמירה של הקוראות הצדיקות שאומרות שכדאי להניח לזה. זה כמו ללוש בצק המון זמן ולצפות שזה יתפח ( כותבים את זה עם ת’ נכון?) תוך כדי לישה. הרי זה ברור שכדי שהלחם יתפח צריך לתת לו מנוחה, שיתפח בנחת שלו, בסבבה שלו. את את שלך עשית. עכשיו תני לשמרים לעבוד. הינה לא ינום ולא ישן שומר ישראל. השם שומר עליך יקתושקה.
    אוהבת אותך ומאחלת לך מנוחת הנפש בשמחה ובנחת.
    ש

  202. בתי'ה עמר:

    בס”ד
    היי יקרת אני נמצאת כעת בשיעור מחשבים ולכן אנני יכולה לבכות אם הייתי לבד כנראה שהייתי בוכה ללא סוף באמת שכואב וכנראה מהצד של לימור באמת שהחיים לוקחים אותך למקומות שאין לך מושג מה יקרה אחרי שנים רבות ומאוד כואב לי שאת לא מצליחה להשיג אותה.
    יכול להיות שבלש פרטי יעשה את העבודה יותר טוב ובכל זאת כנראה שהשם הביא אותך למצב הזה על מנת שתוכלי להגיע בתוך עצמך למקום הזה לטובת מישהוא אחר (בעלך, ילדייך אולי חברה…).
    להיות בילתי נראה יכול להיות דבר טוב במצבים מסויימים בחיים אבל לא כל החיים ואני בטוחה בכל ליבי שאם היית פוגשת בה היום היא היתה סולחת לך כי היא פשוט בנאדם כ”כ טוב.
    הלוואי ובע”ה ותמצאי אותה ותספרי לה שכולנו מאוד אוהבות אותה ורוצות להיות חברות שלה.
    מכילה ומשתתפת בצערך העמוק בתי’ה.

  203. שרי ברגר:

    אני צופה בכל שבוע, כבר כמה שנים, בשיעור ב”אשירה”, ולא מפסיקה ללמוד, להתרגש, לבכות ולצחוק בכל שיעור!
    מבחינתי המוטו המרכזי והלימוד העיקרי זה המשפט של הרבנית- “פרשת השבוע היא הפרוש של השבוע”, כבר עשרות רבות של שיעורים ושבועות- ובכל פעם מחדש אני נדהמת איך שהדברים באים בדיוק בדיוק למקום שלי שבו אני נמצאת, בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע עכשיו!!
    תודה רבה ועצומה לרבנית על הדבר המדהים הזה! שינית לי את החיים, את הבית את הזוגיות ואת האמהות, וממשיכה לשנות בכל שבוע מחדש! ותודה אינסופית לה’ שזיכה אותי להתחבר לזה! שה’ יוסיף ויתן לך כח וסבלנות ועוד הרבה שנים יפות של הפצת תורה ויראת שמים!

הוספת תגובה משלך






Jewish Banners