כשנולדתי, הדבר הראשון שקיבלתי היה סטירה

נכתב בתאריך June 12, 2011 מאת Yikrat

שלום לכולנו!

הדבר הראשון שקיבלתי בשעת לידתי היה סטירה.
לא, לא באתי לכתוב על ילדותי העשוקה.
אבל לפי המדרש, במשך תשעה חודשים העובר ברחם אימו לומד תורה לאור הנר. את כל התורה כוווולה.
אבל לצערו, ברגע הלידה מגיע מלאך, שתפקידו מסתכם בלהעיף לי כאפה בין הפה לאף ולהשכיח ממני את כל מה שלמדתי.

אני תוהה אם כבר חל חוק ההתיישנות על אותה כאפה שקיבלתי,
ובכל מקרה, לפני שאני מגישה קובלנה למועצה לשלום הילד, תהיתי:  בשביל מה למדתי תשעה חודשים, אם במקום תעודה קיבלתי סטירה??

בשבועות, הרבנית ימימה לימדה שכשאנחנו מבקשות “ותן חלקנו בתורתך”, עולה מאליה השאלה: אז מה החלק שלי?
פעמים רבות, התשובה נמצאת בתחום הרגש.
היכן שהתרגשת מהתורה – שם נמצא החלק שלך.
ואיפה שהתרגשת, שם מדנדן הפעמון לתורה שלמדת ברחם אימך. 
זה הפעמון שמזכיר לך משהו מהייעוד שלך, מהתפקיד האישי הקטן שלך, מהחלק שלך בעולם הזה.

רק תראו איך מטראומה של סטירה — > נולדת התרגשות מהתורה —- > שמגלה לך משהו על עצמך ועל מסע חייך.

לא מזמן כתבתי לכן על מייל שהגיע אלינו, שעות ספורות לאחר ששלחנו את השיעור לפרשת “נשא”. מייל שכולו התלהבות.
הנה הוא שוב:

וואוו (וי וי וי). אני חייבת לשתף אותך בהתרגשותי העצומה!!!
סיימתי לקרוא עד הסוף את השיעור בלי לדלג מילה!!!
השיעור פשוט מעולה! יכול להיות שהנושאים היו נוגעים אליי יותר מבכל שבוע. ה’ פשוט כיוון את זה! ברור לי לחלוטין!
אני עם הילדה בת החודשיים בידיים קוראת הכל מהמחשב…
אני פשוט שמחה! זה מילא אותי וריענן אותי לעוד תקופה טובה!!! הייתי צריכה את זה ממש…

כמה שמחתי בשביל אותה תינוקת בת החודשיים, שיונקת את אהבת התורה יחד עם חלב אמה.
וכל כך הסתקרנתי לדעת מה מתוך 12 העמודים שנשלחו הלהיב את הכותבת.
האמא היא הילה. והתינוקת היא מעיין אמונה.
ולכבודן, “פרוייקט מעיין אמונה” יוצא לדרך.

קדימה, אנחנו הולכות להתרגש יחד.

אם קיבלת הודעה זו, מן הסתם כבר קראת שני שיעורים של פרשת השבוע של הרבנית ימימה, או כמה עשרות, או אפילו כמה מאות (כן כן, כבר 9 שנים שאנחנו שולחות שיעורי תורה לקריאה).
עכשיו תורך.
ספרי לנו על -
* המילה שנגעה בך, או
*הפיסקה שהזיזה אותךאו
* הציטוט שהפתיע אותך, או
* הרעיון שריגש אותך, או
* המשפט שעשה לך את זה, או
* החלק שגרם לך לפעור עיניים, לקמוץ שפתיים ולהשמיע “פשששש…..”, או
* מה שגרם לך לעצור ולחשוב מחדש על חייך
ו…למה.

אפשר גם פשוט לקחת חומש ולמצוא בו את הסיפור שעשה לך את זה (מכירת יוסף? ויגש יהודה? נבואת הושע על “אישי” ו”בעלי”? בנות ישראל מחוללות בכרמים?…) – ולספר איפה זה תפס אותך ומדוע.


.כאן למטה השאירי תגובה – תחת איזה שם או כינוי שמתאים לך, בזהות אמיתית או בדויה

(יש לציין כתובת מייל – זה לא מופיע בבלוג עצמו אלא רק נשלח אלי, כדי שאוכל לפנות אליך למשלוח שי קטן. גם אני מתרגשת ומכינה מתנה למשלוח בדואר ל- 50 התגובות הנבחרות!)

אני רצה להכין את השי שיישלח בדואר, שיהיה לנו שבוע נפלא!
יש לך שבוע וחצי להחליט מה נגע בך ולכתוב לנו. עד יום שלישי הבא, בע”ה, י”ט סיון, 21/6/2011.

אבל מניסיון, הלב יודע מה ריגש אותו ולמה, אז אל תקדישי לזה המון המון מחשבה. פשוט כתבי.

נכתבו 101 תגובות »

נכתבו 101 תגובות לפוסט “כשנולדתי, הדבר הראשון שקיבלתי היה סטירה”

  1. ענבל:

    בע”ה

    זה למעלה משלוש וחצי שנים שאני פוקדת את שיעורי הרבנית ימימה באופן קבוע. בכל מזג אויר או מצב רוח, מפנה לי ערב אחד בשבוע ללכת ללגום מבאר המים החיים הזו שלעיתים היא ממש מים קרים על נפש עייפה. ואם חלילה הפסדתי- דואגת להשלים בעזרת השיעור הכתוב המדהים שמסכם כל מילה בקפידה..

    לבקש אותי לסכם במספר מילים קצובות מה מכל התורה העצומה הזו נוגע בי, זו משימה לא קלה כלל. שכן בכל שבוע אני מתרגשת מחדש, ואלמלא הפסקתי להתרגש, אזי הייתי מפסיקה להגיע.

    אולם למען פרסום הנס, ואולי אף זיכוי הרבות ועידודן, בכל זאת החלטתי להעלות על הכתב כמה דברים של הרבנית ימימה שהולכים איתי תמיד.

    1. כוחה של תפילת נשים.
    מי אם לא הרבנית ימימה לימדה אותנו את העוצמות הטמונות במילים, בתהילים שאנו מפללות, ושוב, ושוב. עד שילך. עד שתגיע הישועה. וגם כשאת על סף יאוש- שערי דמעה לא ננעלו. התפללי אליו, מבטן שאול שוועי- והוא יענה, ויושיע, ויגן. וישמח. ואין מזור ואין נחמה פרט לתפילותינו- דמעותיה של בת מלך הבוקעות את כל הרקיעים.
    השיא מבחינתי של יישום התאוריה והדיבור החשוב הזה, הוא שאיכשהו השתכנעתי לטוס איתה לאומן באלול שעבר. זו היתה הפקה לא קלה עבורי ואף מבצע חשאי מצד משפחתי. אך שכנועיה הבלתי פוסקים על כך שזה ישתלם בסוף גרמו לי לטוס עם חברת תעופה אנטישמית המתעללת בנוסעיה עד לרוסיה הרחוקה (שבאותם ימים היתה לוהטת כמדבר סהרה באוגוסט…) סופו של מעשה הוא- שהבחור הראשון איתו יצאתי אחרי הנסיעה הזו (ועברתי לפניו כמה עשרות טובות של בחורים לפניו..) היום הוא בעלי! ונוכחתי לדעת ששערי תפילה לעולם לא ננעלו. גם אם אני בסבב השמונים של ה”ארבעים יום משהו…” . תודה על כך!

    2.  ”הווה מתלמידיו של אהרון- אוהב שלום ורודף שלום”- התרחקי מהמחלוקת.
    כל כמה שפרשת קורח קשה עבורה ביותר בגלל שזהו השבוע בו נפטר בנה, בכל שנה דומה כי זה השיעור החזק ביותר שלה. כך אני מרגישה לפחות. הדברים ממש יוצאים מלוח ליבה וזה נוגע במקומות הכי אמיתיים!
    בכל שנה היא מזכירה כמה המחלוקת היא דבר רע וכמה חבל להסתכסך ולריב, להתעמת ולהתחכך. הלא החיים כה קצרים, אז מה נעביר אותם במריבות מיותרות?! רק שלום יביא את המשיח!

    3. להיות יפה- תורת חיים.
    אף שיש לי עוד המון ‘לימודים’ ממנה, זה אולי הרלוונטי ביותר לחיינו כנשים. מאז שהיא פרצה לעולם עם אמירתה המהפכנית-חדשנית אודות נשים וטיפוח, נדמה לי שנשים דתיות רבות העיזו להוציא את נשיותן החוצה. בצניעות ובטוב טעם כמובן. אך יש בי תחושה שהיא סייעה למהפכה החשובה הזו במגזרנו. וגם על כך היא ראויה להערכה גדולה. “את נסיכה! התלבשי בהתאם…” אני שומעת אותה בכל פעם שיצר הרע משתלט עלי ומאיים להשאיר אותי בבית כמו פורטונה העוזרת(:

    תודה יקרת, תודה לרבנית ימימה. ברוכות תהיו!

  2. קרן:

    אני כותבת לאחר קריאת השיעור של פרשת נשא ושבועות.
    כן, כן אני עושה את שיעורי הבית שנתת.
    מה שנגע לי כל כך היה עניין התפילות על הילדים שחזר שוב ושוב בדרים , עומקים וכיוונים שונים.
    קצת רקע, את ילדנו הראשון זכינו ללדת 5 שנים לאחר הנישאין [ועבדנו על כן קשות], שלוש וחצי שנים אחר כך זכינו בתאומים מתוקים. ולאחר מכן ה’ פתח וכיום יש לנו ב”ה 5 ילדים נפלאים [מי היה מאמין!!!]
    אז תפילות על ילדים שטרם נולדו… זה מדבר אלי.
    אהבתי את הרעיון להתפלל על עתידו [ממש עתידו] של הילד. כי אני, לתומי, התפללתי על עכשיו, על תכונותיו [של כל אחד כמובן בנפרד, כמו שהרבנית אמרה]. אבל על עתידו? איזו אמונה! כן, צריך להתפלל על הזיווג, הפרנסה וכו’. אפילו שהילד רק בכיתה ב’. זה מדהים!
    ועוד דבר שהעלי בי דמעות- להאמין בילדים, לתת להם הרגשה, לומר להם שהם חשובים!!!
    כמה שחיכינו לילד, לכאורה ברור שרק נמלא אותו באהבה, ואנו מוצאים עצמנו… מבקרים… ומצפים… מתאכזבים וכו’. אמון, אמון והמון אהבה!!! זה המתכון!
    המון המון תודה על השיעור!!!
    קרן

  3. מנסה להתכוון:

    הי,
    בחסדי ה’ הגדול, יש לנו שלושה ילדים (בן ותאומות) ולעתים די קרובות אני מוצאת את עצמי מתרעמת או מאבדת סבלנות כשעליי לטפל בהם ובכלל. באותה נשימה אני משתדלת מאוד להתפכח ומיד להודות לבורא עולם על הניסים שהוא עושה ועשה (ובעהי”ת יעשה) אם כי לפעמים ההודיה נעשית בשפה רפה, בלי “כוונה” אמיתית. כאילו לומר:’תודה לך ה’, אני זוכרת חסדיך’ (על אף שאני לא תמיד מראה את זה…’).
    כשקראתי את דבריה של הרבנית ימימה על הצורך להרבות בתפילה על ילדינו, הרעידו מילים מסוימות את נימי נפשי, נאמר שם (בניסוח שלי) ש’אוי ואבוי לאמא ששולחת את הילד שלה אל העולם הגדול והמסוכן מבלי לעטוף אותו במעיל תפילותיה!’. הרגשתי, כמו כל אם בישראל, ב”ה, את הרגש המוכר והעתיק הנקרא: רגשות אשמה. כמובן שחשתי שאמא חסרת אחריות כמוני אין! מאז אני מקפידה בכל יום לפני שבני יוצא אל הגן לעטוף אותו בתפילה קצרה ומתפללת שגם אם אני לא מצליחה להתכוון, ה’ יודע שאני מנסה…

  4. אורלי:

    מעולם לא ביקשתי מבעלי דבר! לקראת חג סוכות קיבלתי את השיעור של הרבנית ימימה והיה רשום בו שעל מנת להשפיע שפע לבית, אשה צריכה לבקש מבעלה תכשיט לחג. מספר ימים לפני כן נפל לי היהלום של טבעת האירוסין שלי (היינו נשואים אז כ-10 שנים) והייתי מאוד עצובה בשל כך. לאחר קריאת השיעור החלטתי לבקש מבעלי טבעת חדשה. הוא אמר לי שתכנן לקנות לי “כשנהיה בהריון” ובכל זאת לאור בקשתי מספר ימים לאחר מכן במהלך חג הסוכות נכנסנו להפתעתי לחנות תכשיטים והוא קנה לי טבעת… כשבועיים לאחר מכן גיליתי שאני בהריון

  5. נירית:

    קודם כל זוהי הפעם הראשונה שאני מגיבה
    לרוב אני רק קוראת ומפנימה
    אבל זה פשוט נפלא לקרוא את הדברים שהרבנית כותבת הם כל כך אמיתיים
    עוצמתיים עם פשיטות מיוחדת שמגיעה לכל אחת
    בשיעור מתנה שנתתם דובר על חינוך הילדים על מילה טובה לילד
    על כך שצריך לומר לו שהוא חשוב ויקר בתוך כל החיים שלנו שרצים צריך רגע אחד לעצור
    ולראות את הנפלאים הללו שה’ הביא לנו ממש במתנה עם כל הקושי צריך גם לשמוח בהם ולמצוא את הנקודות הטובות והמתוקות שלהם ובתוך זה לזכור שאני גם רעיה לבעלי זה לא תמיד מסתדר צריך לדעת לשלב בינהם כל אחד מבקש את שלו ..
    דיברת גם על כל הילדים הנושרים זה היה כואב אבל מחזק שע”י תפילה ושיחה עם הילד
    לתת להםלהרגיש שאנחנו איתם ומביניםאת מה שעובר עליהם אני מאמינה שנצליח והם יואהבו את ה’ יתברך כמו שאנחנו אוהבים אותו כי הוא אבינו ,אויי כמה זה חשוב בנות אל תתבלבלו מהעולם הזה תהיו בשמחה
    הרבה הצלחה לכולן!

  6. revital:

    הי לכם
    מדי שבוע בשבוע אני מקבלת את הקובץ עם השיעור העדכני וליבי מתרגש לקראת קריאת השיעור (אני דווקא מדפיסה את השיעורים ולא קוראת מהמחשב כי לצערי אני מתפנה לקרוא כמעט תמיד רק בשבת :-) )
    מדי שבוע בשבוע אני מקבלת קודם כל ידע מורחב על הפרשה – שלצערי לא היה לי קודם (מדרשים, גמרות וכו’) אבל גם מסרים שנכונים לי לאותו שבוע ולאותו יום שאני קוראת.

    אני חייבת לספר על משהו שקרה והוא משמעותי ביותר-
    לפני כחצי שנה הרבנית דיברה במשך מס’ שיעורים על “סגולת הטלית” לחתונה.
    אני ב”ה נשואה עם 3 ילדים מקסימים שבאו לי בעמל רב, ולאחר טיפול פוריות לא קלים, ורציתי עוד ילד/ה (לפחות) רק בלי היסורים.
    החלטתי לעשות מעשה והלכתי ביום הראשון של הוסת- יום בהיר אחד לסופרפארם ורכשתי לעצמי חפיסה של בדיקת הריון (והחבאתי אותה מיד במגירה…) .
    לאחר שחלפו שבועיים+ שבועיים נוספים עשיתי בדיקה(האמת- בלי תקווה….)ולתדהמתי הסטיק יצא חיובי (שאני בהריון).
    לא יכולתי אפילו לספר לבעלי מרוב שהייתי בהלם, וכעבור יומיים קמתי מוקדם (מאד….) ועשיתי בדיקה נוספת ואכן אני בהריון!
    מאז חלפה כמעט חצי שנה. בחצי שנה הזו הקב”ה ניסה אותנו מאד עם קשיים לא קלים- עקב גילוי מחלה אצל אחד הילדים שטילטלה אותנו עד כדי כמעט שבירה, ועדיין ההריון הזה בגדר נס ומדהים אותנו כל יום מחדש.
    מתפללים (תמיד) לטוב – ומתחזקים מדי שבוע בשבוע מדברי הרבנית (בפרט כשמדברת על הקושי בגידול ילדים ושצריך לקחת אוויר ולהאמין שכל ילד מביא את הברכה שלו…)

    לכל מי שרוצה להיכנס להריון- הנה סגולה חדשה: תקנו ערכת בדיקת הריון.
    כמו שנאמר על הטלית- אם לא מועיל בטח לא מזיק(מקסימום יחכה במגירה עוד זמן עד שתגיע העת)
    (טוב , זו לא באמת סגולה אמיתית- אבל אצלי זה עבד)

    רויטל

  7. רונית טל גרינברג:

    שלום יקרת היקרה !

    אני אהבתי מאודדדדדדדד את הפסוק הראשון מפשת “נשוא את ראש בני גרשון” שכן אנו למדים שבהוראה של הקב”ה יש ציווי מיוחד במינו למי שחושב שהוא כבר מבוגר משי לשינויים (בני גרשון מעל גיל 30 וטרם עבדו בעבודת המשכן) ואז קם לו האדם בבוקר, ומהוויה גשמית וחומרית זוכה לרוחניות המתחילה לפעם בעצמותיו, ברוך ה’ – ישתבח שמו על הכוח והעידוד שה’ נותן – נשא ראש – מגביה ומרומם.
    אני בעלת תשובה, חוזרת הביתה, בטיסת אקספרס, כל משפחתי היקרה, בקבוץ חילוני, קידוש ה’, קריעה, לא קל, עם כיסוי ראש בשבתות, ותמיד יש מי ששואל אותי – מה כבר פורים ?
    ואני מבליגה, ומאמינה בה’ שמשיא את ראשנו כמו שהשיא את ראש בני גרשון לעבודת המשכן.
    עד שניתן לאמר עליהם ובעה”ש יתברך גם על משפחתי…
    “ושכנתי בתוכם..”.
    שבוע טוב ומבורך !

  8. רננה:

    “על פי ה’ יסעו ועל פי ה’ יחנו”

    מה ריגש אותי במיוחד?
    הבנה גדולה שניטעה בי השבת, פרשת בהעלותך.
    זאת שבת מיוחדת עבורי, שבת שבע ברכות שלנו. השבוע נחגוג בע”ה 4 שנים.

    כשקראתי בה השבת, גיליתי בה דברים חדשים שהאירו את עיני:
    הרב חגי לונדין הביא את דברי הרב קוק שמקשר את כל העניינים בפרשה,
    להתעוררות כוחות המשיח כשמתקרבים לא”י.
    ולכן יש “חוצפא ישגא” – רצון להתקרבות לקב”ה מתוך חיבור אמיתי, ולא דרך משה וסמכותו.
    וזה מתבטא ב”מרידות” ו”תלונות”.

    כשלימדתי השנה את חומש במדבר, התעכבנו על פירוש הספורנו בפרשה,
    לפסוקים שמתארים את חניית בנ”י ונסיעתם. כמה פעמים שם חוזר על עצמו הביטוי “על פי ה’ יסעו ועל פי ה’ יחנו”, בווריאציות שונות.
    והספורנו מלמד זכות על בני ישראל שנסעו לפי ה’, גם אם היו צריכים לחנות במקום לא נח, וגם אם חנו במקום נח, היו נוסעים ממנו מיד כשעלה הענן… ועוד נקודות שמלמדות זכות על ישראל.

    אז השבת בקריאה בתורה, שוב שמתי לב כמה מילים התורה “מבזבזת” על לימוד הטוב הזה על עמ”י. כמה פסוקים בשביל להדגיש את המחוייבות של בנ”י, את המסירות שלהם, שוב ושוב – על פי ה’, על פי ה’…
    והתחברו לי 2 הדברים יחד, ועלתה בי התובנה –

    שבדור של משיח, יש “חוצפא ישגא”, יש תלונות, יש דרישות,
    ודווקא שם, אנחנו צריכים הרבה עין טובה. הרבה לימוד זכות.
    ולדעת שבפנימיות זה הכל מתוך רצון של להיות “על פי ה’”.

    תודה על השיעורים שמרוממים את שבתותי וימי.

  9. חנה פיקאר:

    כמו נירית שלפני גם אצלי זה הפעם הראשונה שאני מגיבה ואני רוצה לענות לך יקרת היקרה.
    כבר הרבה שנים יש לי ויכוח עם מחנכים בעניין איך להעביר את נושא הצניעות לבנות אולפנה. כולנו יודעות עד כמה הנושא רגיש.
    בשיעור האחרון שמענו מפי הרבנית ימימה את הפרוש הנפלא על :”שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך” הפירוש הנפלא של עקרון הבושם שלמדנו נתן לי המון כוח גם באופן אישי וגם הבהיר לי את תחושתי כל הזמן שעל צניעות לא מדברים, צריך להפיק הרבה בושם מהלימוד ולהאמין שזה ישפיע ואת זה למדתי כאן.
    תודה.
    באופן כללי אני מאד שמחה על השיעורים הנפלאים וכל שבוע אני מחכה להם,ומשתדלת ללמוד כמה שאפשר. אשרינו שזכינו ללמוד תורה , תורה שמתאימה לנו הנשים על ידי תלמידת חכם , הרבנית ימימה .
    אני חושבת שאנחנו דור מיוחד שזכינו לזה ותודה לריבונו של עולם על המתנה הנפלאה הזאת

  10. סיגל:

    אני די חדשה באתר ומאוד נהנתי מכל מילה ועזר לי בחג השבועות בזכות השיעור לא לכעוס, לקרא תהילים להתחזק ולהחזק יישר כח גדול ותודה רבה על הכול.

  11. נהר:

    מה אבחר?
    הרי התכנים של הרבנית ימימה מלווים אותי בכל שבת וחג
    מול נרות חנוכה, בשריפת חמץ, בימי בין המצרים, בראשי חודשים ובהילולות של צדיקים.
    סגולות ותפילות ועבודות נפש המתאימות לכל זמן וזמן.

    הרבנית היא ‘תלמיד חכם’ , את זה כולנו יודעות
    אבל אני מרגישה, באופן אישי,
    שיותר מהמילים, הציטוטים והרעיונות נוגע בי המבט שלה.
    מבט שמקפל בתוכו אמפתיה והבנה והשתתפות ובעיקר אהבה גדולה.
    תחושה שמישהו מבין אותי ,אותנו, את הנשמות של הדור הזה.
    מישהו סופר ורואה את הצער ואת כאב ההמתנה והעיכובים.

    אני פוגשת את הרבנית כל שבוע דרך האינטרנט
    היא לא רואה אותי
    ובכל זאת היא רואה אותי והיא איתי.
    המילים הטובות והעיניים המאירות והחיבוקים החמים שלה מצטרפים ועוטפים ומחבקים.
    מזכירים לי כמה אני אהובה וטובה לפניו יתברך.
    מחזקים אותי להמשיך בשמחה בדרכי. זוקפים את קומתי.

    אז לא, אני לא מצליחה לשים את האצבע על איזה ענין מסוים שאותו קיבלתי
    אבל אם את שואלת את הלב שלי מה מרגש אותו אז זו התשובה שלי.
    שלרבנית ימימה יש לב אמיתי , שמרגיש וקשוב וכואב ומתפלל.
    וכשהיא מלמדת , לא משנה מה ובאיזה נושא , היא עושה את זה משם. מהלב.
    ואצלי לפחות – זה מה שעובד :) יותר מהכל.

    תודה להשם ששלח לנו את הנשמה האהובה והיקרה הזאת.
    ותודה לך יקרת, על ההזדמנות לכתוב מעט.

  12. יהונתן אילנה:

    אני מעוניינת להגיע לשיעור של הרבנית ימימה ביום חמישי בתשע בבוקר
    האם נדרשת הרשמה מראש? והאם התאריכים שמופיעים הם מעודכנים? ובכלל אבקש יותר פרטים.
    בברכה אילנה

  13. מיכל:

    לפני 4 שנים בערך התחלתי להתקרב לקב”ה,עוד לפני שידעתי לקרוא לזה בשם(חוזרת בתשובה) הייתי נודדת לי משיעור לשיעור מרב לרב אחר מחפשת ,משהו שיגע בי מבפנים..ואז ה קרה הגעתי ליום עיון של “לב הדברים” כיום כיף עם אחותי הגדולה ושם פגשתי לראשונה את הרבנית ומאז..מאז היא חלק בלתי נפרד מתהליך התשובה שלי בכל יום ויום,זאת הייתה פעם ראשונה שהייתי בשיעור תורה מרותקת וכשזה יסתיים רק רציתי עוד ועוד!
    הרבנית היקרה שלנו מחזקת אותי בכל פעם מחדש,ובכל שיעור כמעט אני מרגישה שהמילים נאמרות במיוחד בישבילי.
    היום אין אצלי שבוע שעובר ללא השיעור בראשון והדפים המודפסים(קניתי מדפסת רק כדי שיהיה לי להדפיס את השיעור) שנימצאים איתי בכל שבת.
    ומכיוון שאני רווקה עדיין ומתפללת לזיווג כבר הרבה זמן,יש הרבה רגעים ותקופות שבלי המילים של הרבנית הכל כך מנחמות והמלטפות אולי כבר הייתי(חס ושלום)קצת מוותרת לעצמי ומדלגת על תפילות או מתכוונת פחות..
    הרבנית דיברה בשיעור על צער הרווקות ועל זה שזאת הבעייה של הדור הזה ומכיוון שזה לא מוזכר בשום מקום בתורה זאת הסיבה שאין איך לנחם אותנו הרווקות..כל כך נכון אני מרגישה את זה בעיקר בסביבה הקרובה אליי.
    אז אני כאן כדי להזכיר לכל הרווקות שהשם לא שוכח אף אחד.ומה שהכי מחזק אותי זאת הידיעה שההמתנה היא מתנה..השם עוד ישלח לכולנו מישהו אחד ומאוד מיוחד שכשהוא יגיע בע”ה נישא עיניים לשמיים ונודה לשם שהיה שווה להמתין כל רגע!

    ועוד דבר קטן שאני חייבת לשתף אתכן לפני חג פסח יצאתי עם אחותי וגיסתי לקנות בגד לחג(כמו שהרבנית אמרה שצריך..)עמדנו ליד הקופה לשלם ולפנינו עמדה בתור מישהי ששמעה את אחותי אומרת “אני פה רק בזכות הרבנית ימימה” היא מיד הסתובבה ואמרה בהתלהבות “אם לא הרבנית אין סיכוי שהייתי פה אני לא יודעת איך בכלל לשלם על זה..”ואני הוספתי לעובדת בחנות שיקחו בחשבון שהם צריכים לשלם לרבנית אחוזים..(:
    אז תודה לרבנית היקרה וגם לך יקרת על היזמה הכל כך מבורכת השם ישמח אתכם ויתן לכם כוח להמשיך לשמח אותנו!

  14. שירה חדשה:

    “ובחרת בחיים”
    כמו שביקשת,כותבת בלי לחשוב יותר מידי. כבר כמה שנתיים של מנוי ששידרגו לנו את הבית ואת השבת ומאוד. בחרתי לכתוב את המונח מתוך הפסוק בספ דברים כי כך אני מרגישה הרבה פעמים לאחר הקריאה בדפים. אצלי הכל בסדר ב”ה, לא חסר לי כלום, באמת! בורא עולם העניק לי יהלומים ומתנות חינם בשפע רק ש-מטבעי אני נוטה לראות את חצי הכוס הריקה והכרת הטוב והודיה היא עבודת חיים בעבורי,זה נורא אני יודעת,אבל ככה זה,זו אני והדפים של הרבנית מרגישים לי בכל שבוע כהוראות הפעלה ועבודה לאישה היהודיה ובכל שבוע עוזרים לי לקום,לראות ולהודות על כל הטוב. עוזרים לי רק עוד רגע להתאפק ולא לכעוס לשווא,להתפלל על הילדים,להתחבר לתפקיד שלי ולשתוק כשצריך,לחייך לבעל ואפילו להאמין שמותר ורצוי להתקשט ולהתכשט. בקיצור-אני בהחלט רואה איך ככל שמשיח מתקרב יותר ויותר כך גדלה הס”ד של הרבנית לעזור לנו-גם לנשים כמוני-לא רק לצוף מעל המים אלא באמת לנסות ולשפר ולהשתדל וגם לך יקרת המקסימה יש חלק חשוב בזו הגאולה. אז הנה גם עכשיו, למרות שהייתה שבת,אתגבר על עצמי ואקום לסדר ולנקות ולשטף ולכבס-ובחרת בחיים. תודה

  15. זכיתי:

    בס”ד
    זכיתי!
    ראשית תודה, מילה קטנה לפעולה ומעשה גדול ואצילי כפי שהרבנית ימימה שתחיה ויקרת היקרה עושות ופועלות עבורנו. ואכן הדברים היקרים מפז אשר כל אוצרות תבל לא יוכלו לתגמל וניתנים לנו במתנה, באהבה ובאמת במחשבה עמוקה להיטיב ולהפיץ לבנות ישראל – שהשמיים יתגמלו אתכן כראוי. תבורכו בכל מכל כל. אמן!

    אני מצטרפת חדשה יחסית, וכבר מן הפרשה הראשונה בכל פסקה גיליתי את עצמי נפעמת ומתפעלת קוראת בשקיקה כל מילה ומפנימה ופועלת על פי הדרך/הרוח/ההנחיה. זאת על אף שיש לי חומר לימודי רב ללמוד. אך תמיד אני מתחילה עם דבריה של הרבנית ואז מתפנה לשאר העניינים. מקבלת כוחות וחיזוקים והמון אורות!
    מצאתי עצמי כבר בהתחלה עוברת שינוי דרמטי מסך כל המילים/תפישת העולם שלה רוח הדברים/אהבת ישראל ובעיקר השפיות שהיא מכניסה לכל תוכן ולכל טקסט תורני.
    אין ספק שדבריה מקרבים רחוקים…
    הבטחון האישי והעצמה האישית שאני חשה בקריאת הדברים מביאים אותי מפעם לפעם להרגיש שאני עולה בקודש ורצון ה’ ברור ונהיר לי דרך הדברים שלה.
    הרלבנטיות של הדברים לגבי כ-ל תחום ביום יום פשוט – מתירים ספקות ועושים לי עבודת בירורים מכאן ומכאן.
    תודה על הורדת האורות העליונים אלינו, תודה על חיבור העולמות, תודה על הנחת רוח שאנו עושות סביבנו ובכך לאבינו שבשמיים.תודה על ההבנות העמוקות הנאמרות בלשון שווה לכל נפש.
    אוהבת כל פיסקה בכל פרשה, אוהבת את ההבהרה, מסקנות, הנחיות – תודה מעומק הלב.
    מי יתן והזכויות יעמדו לכן בתוך על עמו ישראל.

  16. ליזט חיון:

    דרך אגב אנחנו כולנו על אותה הסירה, את לא היחידה שקיבלה סטירה מהמלאך כולנו קיבלנו

  17. יסמין:

    באחת מההרצאות של הרבנית ימימה באשקלון היא סיפרה על תלמידה בשיעור שהיא מוסרת מידי שבוע שלא נפקדה מזה כ-19 שנה ובאחד השיעורים הרבנית ימימה בירכה אותה במזל טוב לרגל ההריון אותה בחורה לא הבינה במה מדובר וכן כך מסתבר שהיא כבר הייתה בהריוןלמרות כל הסיכויים .
    איך זה מתקשר אליי יש לי חברה לעבודה שלא נפקדה מזה כ-10 שנים וביום הולדתה ברכתי אותה שתיפקד עוד החודש וסיפרתי לה את הסיפור שהרבנית ימימה סיפרה. ולאחר כ-שבועיים הסתבר שהיא נקלטה להריון . ממש נססססססססס.
    זה מראה מהם כוחן של מילים וברית כרותה לנו בן השפתיים.

  18. יעל:

    בס”ד
    שלום שלום,
    אותי מרגש הקטע בספר שמות: כאשר משה רבינו לא רוצה להיות מנהיג העם וחושש מהכבוד שיינתן לו במקום אחיו הגדול ממנו- אהרון, והקב”ה עונה לו בצורה מדהימה: “וראך ושמח בליבו”, המילים האלה מרגשות אותי כל פעם מחדש… התורה נותנת לנו הדרכה להרגשות שקיימות במשפחה, כאשר אחד מבני הזוג הנשואים הטריים נפקדו מהר להריון, ולעומת זאת האח הנשוי כבר שנים, עדיין לא…
    וכן, כאשר אחות קטנה מתחתנת לפני האחות הגדולה שבכר כ”כ נמאס לה מעולם הדייטים וכד’… והקב”ה י”ש נותן כאן הדרכה מדהימה: תשמח בליבך, השמחה תוקרן החוצה. דווקא בקשה זאת מהצד ה”מסכן” כביכול, להתעלות ולשמוח בשמחת אחיו. ורש”י אומר על הפסוק, שבזכות שמחתו האמיתית של אהרון הכהן הוא קיבל את החושן שאותו שמים על הלב. ומניסיון… כאשר עושים עבודה (קשה) ובאמת שמחים המתנות מגיעות מהר מהמצופה…
    חיים יפים לכולנו!!

  19. נועה:

    שלום לכולן
    אני לא זוכרת באיזה פרשת שבוע הרבנית מספרת על בנה, ז”ל, שנפטר, אבל הסיפורים של אותו שבוע כבר 3 שנים נוגעים לי ישר בנקודות שאני מקפידה להחביא מעצמי ומהעולם סביבי.
    אחי ז”ל נהרג לפני 5 שנים במלחמת לבנון השנייה, ואחרי שמאבדים כזה אח יקר, אפילו אחרי 5 שנים, הכמיהה להשלים עם האובדן ולחיות לצידו בשלום וגעגוע “טוב” גדולה ביותר. את זה אני רואה אצל הרבנית כל פעם שהיא מדברת על בנה שאיבדה, השלמה כזאת, שבאותו רגע שהיא מדברת אני לוקחת מן ההשלמה הזו טיפה, ממש לחצי דקה, ונהנת מהפיסה עד השנה הבאה.
    בנות, כולכן מדהימות ותמשיכו להדהים תמיד את עצמכן ולהעריך את יקריכם.
    תודה רבה ליקרת ולרבנית ימימה על מילים טובות ואהבה גדולה גדולה גדולה.

  20. הדר:

    בס”ד

    שלום לכולן

    בשיעור של הרבנית ימימה ליום הכיפורים תשעא היא כתבה שיש עת רצון גדולה כאשר אומרים את הפסוק “ה’ הוא האלוקים” שבע פעמים בתפילת נעילה. ובכל פעם כשאומרים את הפסוק הקב”ה עולה עוד רקיע אחד למעלה עד שחוזר לכסא הכבוד.
    היא כתבה שבזמן המרגש הזה כשעולים איתו יחד עד לכסא הכבוד, זהו זמן מסוגל לבקשות. ביקשתי אז תוך דמעות וההתעלות שיש בסוף היום הקדוש ההוא, שאזכה להיפקד בהריון השנה. יש לי ברוך ה’ שני ילדים בני 5 ו-3 ומאז לא נכנסתי שוב להריון למרות שניסינו…

    ואכן בזכות הרבנית ימימה והשיעור שקראתי זכיתי להריון, ואני עכשיו בחודש התשיעי.
    מבחינתי זה הכל בזכות אותה בקשה מול כסא הכבוד. זה משהו שלא אשכח לעולם.

    תודה רבה
    שנזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה.

  21. דפנה:

    שלום ליקרת המהדימה,
    אני בדרך כלל לא מגיבה כי אני נהנת לקרוא וללמוד מתגובות אחרות אבל הפעם,בלי להגזים, הקב”ה ביקש!!! מיד אסביר:
    לפני שבועיים קיבלתי את המאייל שבו כבר ביקשת שנכתוב משהו שריגש אותנו. הפרשה באותה שבוע היתה אז פרשת במידבר ושם היה משהו שכתבה הרבנית שריגש אותי עד מאוד ומאוד דיבר עלי, אני מצטט “נאמנות למה עוד? לכישרון שהי נתן לך (..)נתן לך בישרון ורבלי?תכתבי!” זה בידיוק מה שרציתי לשמוע. אבל לא כתבתי כי אמרתי לעצמי מי יודע עם באמת זה כישרון ולמה זה מעניין בכלל? אני כותבת מאז שאני זוכרת את עצמי. בעלי היקר עזר לי להוציא את שני הסיפרונים הראשונים שלי (ששלחתי לך!). אבל מסביבי כל העניין נחשב כתרביב כמשהו ש”יעבור”.
    השבוע, אחרי המון מחשבות, החלתתי לוותר על הכל. תפקיד של מזכירה מחכה לי והחלום שלי נשאר עכשיו על הכרית.
    בהדלקת נרות התפללתי להי שמה שטוב עבורי יעשה רק שלא ארגיש אכזבה, שאפנים בלב שלם שמה שאתה מחלית הוא הכי טוב.
    ובשבת אני קוראת בעלון “הגאולה” סיפור על הרבי שאומר בדיוק את אותו משפט “להאמין בכישרון שלך”.
    במוצאי שבת שאלתי את בעלי :”למה אני קוראת משפטים כאלו? למה זה כל כך נוגע בי?”
    הוא ענה : “אולי תשאלי את הרבנית ימימה?”
    “מה פיתאום, עניתי, יש נשים עם צרות הרבה יותר גדולות משלי. הי כבר ישלח לי את התשובה”.
    היום, יום ראשון. 2 בצהריים. במקרה אני לא עובדת ובמקרה כל הילדים נרדמו!!!(יש יתרונות לחום של ישראל!)
    אני פותחת את המחשב וכבר אומרת לעצמי: “אולי אני באמת אענה לבקשה של יקרת. אבל בטח כבר עבר הזמן. ואני צריכה לחפש במאיילים שלי. אין לי כח.ומה אני אגיד?”
    והנה, מאייל הראשון ברשימה, של יקרת! עם הבקשה המחודשת…אני בכיתי מרוב הפתעה.
    אני לא יודעת מה זה אומר לגבי עתידי, אני רק יודעת שכל אדם הוא אות של ספר תורה, וכל אות הוא עולם ומלאו.
    הרבנית נגעה בי בדיברי הקודש שלה ואני מאמינה שהקב”ה פותח את עיניינו בידיוק על המשפטים או על הדברים שדווקה אנו צריכים עכשיו.
    אני מודה לרבנית ימימה על עבודת הקודש שלה ולך יקרת על המסירות ועל הנאמנות שלך.
    שנשמע בשורות טובות

  22. אמונה:

    ואני בדרך
    פוסעת על השבילים שאתה מוליך
    רגע נחה,נושמת סופגת אל תוכי את האויר ,הקולות של הרגע.
    חשה איך ההד של קולך מחלחל לתוכי.

    ורגע אחר
    נגררת אל סערה בלב ים החיים
    מערבולת
    עמוד הענן התחיל לנוע
    סוחף אותי למציאות לא נודעת
    לצפות ושוב להתאכזב
    להעז לרצות ולהשאר רק עם לב שבור
    להתגבר ולהיוותר עם חלל פעור
    מלחמה פנימית בין אור לחושך בין כוחות התוהו לבין האור הפנימי

    ורגע אחד לפני
    שהערפל השאיר אותי חלושת כוחות
    רגע לפני שהכאב החליש את כח הרצון החי הפועם בקרבי והפך את הכל לחסר טעם
    לחסר צבעים
    כי בעולם כה מבלבל
    למי יש עוד כח להמשיך לחלום..

    ורגע אחד
    רגע בו עמדתי ממש בתחתית
    שמעתי קול
    והבטתי למעלה
    ולפתע ראיתי שאני עומדת בתחתית
    ההר
    וממנו בוקע דיבור,
    הישר אלי.
    דיבור שישר בקע את כל החומות
    וחדר אל עומק הלב
    ובעולם הפנימי שקט
    דממה של רצון של תקוה .

    “אמונה= ודאות שהחלק ישוב אל השלם.” (המהר”ל)
    מה שנראה עכשיו רחוק
    יחזור לוודאות
    יחזור הביתה.
    יסורים- מלשון סרים. הם לא נצחיים, הם ארעיים.
    והם עוד יהיו שלמים.

    ‘קול צופיך ….יראו עין בעין בשוב ה’ ציון’
    אפשר לקרוע קריעה על החורבן רק כשעומדים בפסגת הר הצופים,
    כשבזמן שיא החורבן את מסוגלת לצפות על הגאולה שלך שעוד תבוא.
    גאולה מצריכה דמיון.
    כשאת מדמיינת- הדבר קשור אליך.
    לבוא לכל פגישה עם ציפיה ורצון- כגודל הציפיה גודל הגאולה.
    לא לפחד להתאכזב. לא להסתפק במועט.
    לבית אלוקים נהלך ברגש…”
    (הרבנית ימימה שתחיה-מטות מסעי התש”ע)

    ולרגע הרגשתי…
    שהשמיים נהיו קצת יותר כחולים, קצת יותר פתוחים
    והלב
    לאט לאט החל להראות סימני חיים
    לשמע הדיבורים הקדושים
    דברי אלוקים חיים
    שנאמרו מפי אישה כל כך עוצמתית ובכזו הארת פנים

    אז לא
    עוד אין לי סוף טוב לסיפור
    חצי נשמתי המיוחל עוד לא מצא אותי
    אני עדיין במסע..
    אבל ב”ה
    שיש נקודות של אור בדרך
    שמזמנות למפגש
    שמחזקות את הקשר הפנימי הנצחי
    שלא ניתן לתאור במילים
    ביני ,הקטנה
    לבינךָ
    בורא עולמים.

    תודה
    לה’ יתברך.

    תודה
    לרבנית היקרה
    שה’ יתן לה כח ואור פנימי להמשיך להיות שלהבת של אמונה ושמחה וחיבור אמיתי….

    ה’ יברך את כולכן
    ויחבק כבר את הילדים שלו שכבר אלפיים שנה צמאים לחיבוק של אבא.

  23. אחוה:

    רק היום הקשבתי לשיעור על פרשת קורח והיה שם משפט שבדיוק השפיע עלי במהלך השבועיים האחרונים.
    בקשר לקנאה-שאסור לקנא במה שיש לאחר כי זה בכלל לא שלך.
    מישהי המליצה עלי ועל עוד מטפלת ברפלקסולוגיה למטופלת אחת. כשהייתי אצל המטפלת השניה סיפרתי לה על כך ושמחתי שאולי סוף סוף תהיה לי מטופלת. (המטפלת השנייה ותיקה בתחום ואני מתחילה…)
    ואז היא אמרה לי שהמטופלת הזאת כבר התקשרה אליה וקבעו זמן לטיפול.וחבל, כי אילו ידעה היתה ממליצה לה להתקשר אלי. מיד אמרתי לא נורא והכל בסדר, אך בפנים… איזו סערה התחוללה בפנים! איזו קנאה עלתה בי!
    לה יש הרבה מטופלות ואני כולה רוצה אחת. זה לא פייר… וכולי. די נגעלתי מעצמי! והחלטתי לקבור את זה.
    אז שכחתי מהענין עד שעזבתי אותה. מרגע שהייתי לבד זה הציף אותי שוב. מימדים כאלה של קנאה עוד לא פגשתי אצלי…
    וז שמעתי מעין קול קורא לי בראש: היא לא שלך! היא לא שלך!
    פתאום הבנתי שזה כמו משחק בינגו שאת מקבלת מספרים מסויימים ומתלהבת כשמקריאים אותם, והנה, מקריאים מספר שהוא לא שלך… מה לך ולו? את לא מתלהבת ממנו בכלל…כך גם עם המטופלת הזאת! היא לא שלך!
    בבת אחת נעלמה לי כל הקנאה. זה היה מדהים. ונה היא מזכירה את אותו משפט: זה לא שלך!

  24. גן נעול:

    שלום רב

    אני נהנת כל שבוע מהשיעורים של הרבנית. באופן כללי אני נהנת מאד מהמשחק שהרבנית עושה בשפה העברית ומשחקת עם המילים ובונה רעיונות יפים כל כך עם השפה.
    אהבתי את הרעיון שלכעוס זה “לא לקבל” ואי אפשר לקבל את התורה, אם כועסים ולא מקבלים את המצב, לא מקבלים את המציאות. אני בתקופה קשה קשה עכשו ומתמודדת עם מציאות לא פשוטה, וכל הזמן מזכירה לעצמי שקבלתי את התורה באהבה ובשמחה וכך אני מקבלת את המציאות הזו הקשה, ומתפללת אליו שיקבל את התחנונים והדמעות והתפילות שלי.
    תודה רבה לכן על השיעורים המדהימים ועל הרצון לחדש ולהתחדש.

  25. דנה:

    באחד השיעורים של ימימה היא תיארה את הקושי במציאת זיווג..
    כל מי שנמצאת בחיפוש יודעת עד כמה זה קשה למצוא.. או כמה יצר הרע קיים שאומר לא ללכת .. לא מתאים … או אולי תמצאי משהו יותר טוב.. שלא לדבר על חסימות פנימיות שאת מבקשת מאלוקים כל יום על הזיווג שלך אבל שמציעים את מתקפלת…
    באחד השיעורים היא תיארה בצורה זאת .. “יאללה היום אומרים לקב”ה.. יאללה אלוהים יש לי דייט קדימה תבוא איתי … לא נורא עוד פעם ..” עצם התיאור הזה גרם לי להבין שאלוקים באמת קרוב לכל קוראיו לכל אלה שקוראים לו באמת …
    תודה לך הרבנית ימימה!

  26. ילדת מתנה:

    חולת אהבה על ירושלים.
    הרבנית ימימה כתבה שאנחנו לא מספיק חולות על ירושלים. מכיוון שחלום חיי היה לגור בירושלים, אז ברגע שזה התממש, ב”ה, אני מידי יום אומרת מזמור לתודה (תהילים, מזמור ק).
    כל פעם מחדש, המזמור הזה ממקד אותי, שלגור בירושלים זו מתנה יקרה וזכות ענקית!
    כל שנה הייתי חוגגת את יום ירושלים בכ”ח באייר. והשנה? השנה אני חוגגת את יום ירושלים כל יום!! באמת!
    לגבי התפילה על הילדים עוד לפני שנולדו.
    כבר לפני שלשו שנים, כשהשתתפתי בסעודת אמנים, עלתה לי המחשבה לבקש על הילדים שלי שעדיין לא נולדו (לפני שקראתי את השעור של הרבנית ימימה). אני רווקה וכשראיתי כמה צער יש לי על כך ששנים אני מחכה לאהבת חיי, החלטתי שבאותו זמן שאני מבקשת על עצמי, אני מבקשת על ילדיי (שטרם נולדו) שימצאו את אהבת חייהם כבר בגיל 20. הרגשתי שזה הדבר הכי נכון לעשות עבורם.
    ואני חייבת לספר משהו ששייך לסגולה לטלית לחתן.
    לפני שנים (שוב, לפני שקראתי אצל הרבנית) קניתי טלית לחתן. אני כבר לא יודעת אם היא בכלל נמצאת בבית…
    נכנסתי לחנות בירושלים וביקשתי את הטלית הכי יקרה שיש בחנות. הבעל שלי הוא הכי יקר בשבילי (אחרי הקב”ה).
    אך לצערי, לא סיפרתי למוכר שמדובר בקניית טלית לסגולה, כי פחדתי שהוא יצחק עליי.
    ואז הוא שאל אותי שאלה אחרי שאלה, שמחוסר ברירה נאלצתי לשקר…
    האם החתן שלך אשכנזי או ספרדי? …..[מאין לי לדעת?[אמרתי ספרדי רק בגלל שהטלית של הספרדים היתה יפה יותר]
    מה הגובה שלו?…..[מאין לי לדעת?.....המצאתי 1.80 מ]
    מה מבנה הגוף שלו?….[ האמת, לא הבנתי למה הוא מתכוון. אז הוא הסביר: רחב, בינוני או רזה. אז פלטתי בינוני, 'דרך המיצוע' כמו שממליץ הרמב"ם]
    הצילו! הרגשתי נורא לקנות את הטלית כסגולה לחתן. אני לא ממליצה לאף אחת לעשות את זה..
    אח”כ, תפרתי שמלת כלה ואפילו מדדתי אותה עליי. הייתי צריכה לענות לתופרת: מתי מועד החתונה? [ מאין לי לדעת?....אמרתי לה שאני אבדוק את התאריך ביומן עברי ולועזי, ובינתיים נתתי את התאריך הכי רחוק לפני פסח]
    מאז, עברו שנתיים והשמלה עדיין מחכה לי.
    הספקתי ללכת למכון כושר ולרדת 2 מידות בבגדים.
    מבחינת החתן שלי, היה שווה לו לחכות לי שאהיה במידה 38- חתיכה וחטובה… = עסקתי ‘בתיקון המידות’.
    הגעתי למסקנה שעד שאין באמת חתן, להפסיק עם סגולות כאלה. זה רק גרם לי להרגיש אבודה.

  27. הילה:

    לפני מס’ שבועות הייתי באיזה שהיא פרשת דרכים עם אדם יקר וחשוב לליבי מאוד…
    היה לי קשה להסביר לו מה הקושי שלי במערכת היחסים בינינו,איך לגרום לו להבין אותי…ולהיות גם יותר ברורה לעצמי…
    ואז קראתי את השיעור השבועי של הרבנית וברגע אחד הכול התבהר…
    מה שקראתי שישר חדר עמוק פנימה ללב היה בנושא ידידות מהי?
    יד בגימטריה זה 14, המילה ידידות יש פעמיים יד שזה שווה 28.
    28=כוח.
    כאשר אתה מושיט יד,ואוחז בידו של האחר אתה נותן לו כוח.
    וזה הכוח שבהדדיות, ידידות בלי הדדיות אינה ידידות. פעם אתה מושיט את היד ונותן ופעם מושיטים לך את היד ואתה מקבל…

  28. סויסה טלי:

    ליקרת המקסימה
    אני מאד שמחה שנפלה בחלקי האפשרות לשתף במשהו אישי שחוויתי על מנת לחזק את בנות ישראל בבורא עולם ובאמונה שאין עוד מלבדו ואיך שזה כל כך התקשר כל שבוע למה שחשתי,הרגשתי שלא הרבנית ימימה מדברת אליי כי אם בורא עולם בכבודו ובעצמו ומה שהכי הפליא אותי היא העובדה שכל שבוע עברתי בדיק לשלב הבא כפי שתואר בפרשיות .
    בראש חודש שבט בדיוק התחלתי טיפול וייעוץ פרטני בבני ברק והמטפלת בסיום הטיפול הציעה לי להירשם לשיעורים של הרבנית ימימה ושהם מאד יעזרו לי,אכן נרשמתי בחודש שבט ובאורח פלא קיבלתי תשובות מדהימות,כמו:

    “מי יכולה להאמין שמכל מה שתקוע בחייה עוד ייצא משהו? מי יחזק אותי באמונה? העצים שמתחילים להתחדש עכשיו באמצע החורף,בחודש זה השרף עולה באילנות ובכל אחת ואחת מאתנו יש מלאך שרף שמצמיח אותנו”
    זה פשוט מדהים עד כמה זה קלע למצבי ההתחלתי שבעצם פניתי לייעוץ בגלל תחושה שמשהו תקוע בחיי והרגשתי נבולה ולא האמנתי שאפשר להתחדש שוב ולצמוח.

    “שבט קובע לצמיחה שלך לכל השנה כי זה חודש מסוגל ביותר בהיותו אחד מארבעת ראשי השנה”
    כמה זה קלע למצבי בדיוק ביום זה התחלתי בייעוץ ובצמיחה האישית (ט”ו בשבט)

    “מדהים לגלות שחירות היא דבר שתלוי רק בך,מה את מתלוננת מה את מרה? אנשים מרירים אי אפשר לרפא,זו חכמת המים לדעת זה יעבור ולאפשר מעבר,תתגמשי על הטבע שלך ” פרשת בשלח
    באמת הייתי מרה ונבולה ומדי מקובעת ולא זורמת ומתגמשת ולאט לאט היו בי תובנות חדשות

    “כל הגזירות הרעות שנגזרו עלייך קורות עד ט”ו בשבט ומט”ו בשבט יפתח לך ה’ את אוצרו הטוב,דברים זזים
    ויש שינוי בחיים (פרשת יתרו)
    התחלתי לראות שינוי חיובי בי והאמונה התחזקה בי

    “אנחנו מתחילות כבר היום לעבוד על השמחה ויש שני אדרים כדי להתניע את מנוע השמחה” (פרשת משפטים)
    בדיוק בתקופה זו התחלתי לשים דיסקים של חדווה לוי ופשוט לרקוד בבית משהו שלא עשיתי שנים

    “נכון נפלת נפילה נוראית אבל הפואנטה של הפרשה אינה העגל אלא השיקום” (פרשת כי תשא)
    חודש אדר הוא שבירה גדולה והוא קשה לשמחה ”
    בדיוק בחודש זה התפלאתי למה אני לא שמחה ולמה יש לי נפילה והמילים עודדו אותי מאד.

    אין לי מילים להביע על החיזוקים והעידוד והכוחות של האמונה שהשיעורים נטעו בי בדיוק בזמן,יישר כח גדול לך ולרבנית ימימה שאני מכנה אתכן פשוט “מחיה נפשות”
    המשך פעילות פוריה ומהנה.

  29. אביגל רוזנברג:

    שלום וברכה,
    השיעור מתנה שקיבלתי לפני חג השבועות היה חזק במחינתי ועשה לי חשק להיות מנויה באופן סדיר על השיעורים של הרבנית ימימה. מה שאלי מדבר במקורותינו אלו הן שתי דמויות: לאה אימנו ורות. כל אחת עם הקשיים שלה וההתמודדויות שלה עם זהות, זיווג ומהות ובכלל , שתיהן דמויות שהחיים לא “החליקו” איתן.לכן המפגש עם דמויותיהן מרגש אותי בכל פעם מחדש ואני חשה שיש בינינו נקודות חיבור והזדהות.

    מהשיעור של פרשת “נשא” מה שדיבר אלי הכי הוא הציטוט של “אור החיים” הקדוש: “אילו היו אנשים יודעים עריבות ומתיקות התורה, היו משתגעים אחריה ומתלקטים כחולי חולי האהבה…” איזה יופי ! איזו אמירה מתוקה ואיזו דרך מקסימה להאהיב עלינו את התורה. המאמר של הרבנית ימימה מאוד עזר לי גם להכין שיעור לשבועות לנערות אצלינו ביישוב עתניאל.
    עוד מהלך מהפכני שלמדתי מן השיעור:להתפלל על הדורות הבאים שלי ו”לעטוף” את ילדי ב”מעיל” של תפילה. איזה יופי !
    אחחח! “אשרינו אשרינו אשרינו, שיש לנו רבנית שכזו.”

  30. עדנה:

    אני חילונית אבל משנה לשנה יותר מאמינה.
    רציתי להכיר מישהו מסורתי או דתי שיקבל אותי כמו שאני ומוכנה הייתי לשמור שבת ואפילו ללכת למקווה אחרי הנישואין לאחר שמירת נידה, מה שלא הורגלתי. אבל לצערי הרבה דתיים ומסורתיים בכלל לא רציניים וחשבתי שבעיקר חילוניים ככה. ישר מדברים על מה שקשור למיטה וליחסי-מין ולא מתעניינים בי ובאישיות וברגשות שלי כאשר אני רוצה להכיר מישהו שאקשיב לו והוא יקשיב לי ויכבד אותי כמו שאני אותו. חשבתי פעם לחזור בתשובה, אבל רב מירושלים ששוחח איתי, נשוי עם הרבה ילדים, הפתיע אותי ונישק אותי ורצה שניפגש שוב ונלך לבית מלון לכמה שעות ולא הסכמתי ולא דיברתי איתו מאז וגם לא הרגשתי טוב שכופים עליי תנאים שונים חיצוניים כאשר הפנימיות שלי היתה טהורה ולא נשארה כזו. כי אני לא חושבת רע על אדם עד שאני שוב נפגעת. עדיין ניסיתי להכיר גם לאחרונה מסורתי כי חשוב לי לשמור על המסורת אבל גם לא רציני בדיבור שלו בכלל. עצוב מאוד שזה המצב. רוצה משפחה בקרוב. אני כבר בת 41.
    אני מתרגשת מאוד כשמדליקה, אמנם לעתים רחוקות, נרות שבת וגם נרות של החנוכה. האור, הקדושה, הברכות לאלוקים. לעתים אני מברכת על המזון לפני אכילתו, גם כשאין אף אחד שאומר לי לעשות זאת. מרגישה רצון יותר מצורך. זה עושה לי טוב על הלב.
    אוהבת מאוד את מעמד הר סיני עם משה. ההתגלות של האלוקים בפניו. הקדושה. המעמד שלו. מעורר הערצה רבה וגם התרגשות גדולה. צמרמורת חיובית. כשהאחיין שלי עלה לתורה בבר-המצוה בשנה שעברה, מאוד התרגשתי בשבילו. היו לי דמעות בעיניים מרוב שמחה. מאוד מרגש.
    אני בתקופה קשה בחיי. מרגישה שצריכה להחליט לאן מועדות פניי. צריכה למצוא דירה חדשה לשכור, החלטתי להישאר בעיר מגוריי והבנתי שאת השינוי אני צריכה לעשות מבפנים ולאו דוקא לעבור לעיר אחרת. שהבעיות עוברות איתנו גם למקומות אחרים. צריך לפתור את הבעיות ואז נרגיש טוב בכל מקום ועם כמעט כל אדם.
    הכעס הוא לא בריא – לא פנימה ולא החוצה. כשאנחנו כועסים אנחנו מענישים את עצמנו. זה לא בריא לאף אחד.
    אפשר להתמודד עם קשיים ועם אנשים גם בדיבור רגיל אבל החלטי. ולא בצעקות או בהתרגשות של כעס שמכאיבה לנו וגם לסביבתנו.
    הכל בנועם ובידיעה פנימית מה אנחנו רוצים.
    אוהבת מאוד את סיפור בראשית.

  31. עדי:

    וואו.
    איזה פרויקט נפלא.
    הרבה ציטוטים, משפטים ומילים שלכן נגעו בי במשך השנים.
    ובכל זאת, אחד מהם זכור לי במיוחד.
    אני לא זוכרת באיזו פרשה זה היה אבל זה היה בסביבות חודש שבט של שנת התש”ע.
    ואיך אני זוכרת?
    הייתי בדיוק אחרי הפלה קשה וכואבת.
    הריון ראשון שחיכינו לו כל כך – הסתיים במפח נפש כה גדול.
    כמו שהרבנית ימימה קוראת לזה: “כי נשאתני – ותשליכני…”

    נשברתי לרסיסים אחרי ההפלה וכמעט לא מצאתי מה שיעודד את רוחי. לא הבנתי איזה תכלית יכולה להיות לדבר כזה נורא, לעובר שעוד לא נולד וכל כך רצינו שיוולד…

    ואז זה הגיע.
    הפיסקה המרוממת.
    איזה פיסקה? זה היה בקושי שלוש שורות, אבל עצומות!

    הרבנית אמרה: (בערך, זה מהזיכרון): “אין לכן מושג איזה תיקון יש לעובר שהיה רק זמן קצר ברחם אימו ואפילו לא נולד. המקובלים אומרים שהוא עבר תיקון גדול. ובכלל, כל הנשמות הללו ש”נופלות”, לא עלינו, הם ילדים לכל דבר, נשמות של צדיקים שהיו צריכות רק תיקון קטן ואחרי 120 של הוריהם, יגיעו ללוות אותם כילדיהם”.

    משהו כזה.

    לי זה עשה המון.
    בכל פעם שנפלתי, נזכרתי במילים הללו וזה פשוט הרים אותי. החיה אותי.

    ההבנה שלא לחינם עברתי את כל זה. שהיה לזה תכלית. שיש לי ילד! צדיק! שמחכה לי בשמיים!

    ברוך ה מאז זכיתי שוב להריון ולילד מקסים, ה ישמור אותו. כן ירבו :)

    תבורכו.

    ישר כח.

  32. אירית גלילי:

    בס”ד

    לפני מספר שנים בהשגחה פרטית מדהימה, שהיא סיפור בפני עצמו, הצטרפתי עם אמי לקבוצה שיצאה למסע החיים עם “ערכים”. לא כאן המקום לפרט, אך היתה זו הנסיעה המשמעותית בחיי ומחזקת אמונה מאין כמותה. כל יהודי צריך לחוות מסע זה ועדיף עם “ערכים”.

    אחד האתרים המזעזעים ביותר, לדידי, היה יער הילדים, שבו נקברו חיים ילדים רבים. ביער הפסטורלי סיפר לנו הרב אהרון את סיפורו של מקום וגם את הסיפור המפורסם מאוד על הרב הרצוג שהגיע שנים אחרי המלחמה אל ילדי המנזרים ובמשפט הקסם גילה את ילדי ישראל המוטמעים בחיי המנזר והשיב אותם לחיק היהדות

    “שמע ישראל ה’ אלוהינו ה’ אחד”

    חזרתי הביתה אל ארבעת ילדי הקטנים ומאז בכל לילה אומרים הם את קריאת שמע שעל המיטה בכוונה אמיתית

  33. מתגברת:

    ערב חג השבועות, לאחר תקופה לא קלה (בלשון המעטה) שעברתי. תקופה של למעלה משנה בה הרגשתי שהקשר שלי עם מספר חברות הוא לא מה שהיה… לא הבנתי מה למה עד שבסביבות ל”ג בעומר קלטתי שהיו פה אינטרסים של כבוד ושל כסף…
    הרגשתי שאני מאבדת אמון באנשים בכלל ובחברות אלה שצעדתי איתן יד ביד בפרט…
    שבועות מספר נתתי לשכל לשלוט על הרגש. לא רציתי להגיב מתוך סערה ובילבול. ושתקתי… שתקתי ושתקתי… את כל הדמעות והקושי הוצאתי בתפילה ובשיחה עם ה’.
    בערב חג השבועות קיבלתי את השיעור הנפלא ובו נאמר?ף כשאת שותקת את מלכה!!!
    התרגשתי כל כך. באמת. הרגשתי מלכה. וזה נתן לי כח להמשיך, להתגבר ולשתוק. כי אף אחד עדיין לא הפסיד ממילה שלא נאמרה.
    אני משתדלת לקבל באהבה את רצון ה’. ולצעוד בדרך למלכות אמיתית!
    תודה על כל שבוע של תענוג צרוף. על כל רגע של הנאה ועל כל ההשקעה הנפלאה המוצאת את ביטויה בין השורות.

  34. יהודית:

    יקרת יקרה,

    יישר כח לך ולרבנית ימימה על שאתן מרוממות ומחזקות את נשות ישראל הקדושות.
    אשרי דורנו שזכה לנשים כמוכן וכמו רבות וטובות וצדיקות, דרך הסיפורים הקדושים …
    הרב קרליבך היה אומר שכאשר הורים נכנסים לחדר של ילדיהם בלילה בעת שהם ישנים, החדר הינו ממש מקווה טהרה
    כשאני קוראת את הדברים של הרבנית ימימה, את הדברים של הנשים, אני מרגישה קדושה מיוחדת.
    אשרי העם שככה לו אשרי העם שה’ אלוקיו. תודה על הכל.
    תודה שאת מזכה אותי בכל אותם דברים.
    תודה לבורא עולם ששתל אותי בדור של נשים מדהימות כל כך.

  35. יקרת פרידמן - בשם דפנה:

    יקרת יקרה,

    יש לי כאן גישה רק לאינטרנט אתרוג ולכן אני שולחת לך ישירות למייל.
    שמי דפנה, לא בדוי, אני גרה בביתר עילית.
    באחד השיעורים (אולי פרשת בשלח?) דיברה ימימה על לעשות מעשה של אמונה שגובל בקצת שיגעון.
    דוגמה – מעוכבות שידוך שקנו פאה וכדומה.
    בעברי היסטוריה של הריונות בסיכון.
    הבן הבכור שלי נפטר בלידתו בעקבות רעלת הריון.
    לאחר מכן היו לי רעלות נוספות + ניתוחים קיסריים ובלגן שלם.
    המצב אצלי הגיע להיסטריה מוחלטת סביב ההריונות.
    כל הריון היה לחוץ מרגע התחלתו ועד ניתוח החרום…
    ברור לך שמעולם לא קניתי אפילו גרב לתינוק לפני הלידה ואפילו לא דיברתי על התינוק העתידי.
    אם כן אז במונחים של “אם יהיה” ולא “כשיוולד בע”ה”
    באותה תקופה הבן הקטן שלי כבר היה גדול יחסית…
    אחרי כ 7 התחלתי הריון נוסף. החלטתי לחשוב חיובי וזכרתי את העצה של ימימה. אמונה שגובלת בשיגעון…
    החלטתי לקנות משהו לתינוק שטרם נולד.
    עשרות פעמים לקחתי משהו מהמדף… והחזרתי.
    יום אחד, אחרי התקפי חרדה ובכי… החלטתי ללכת על זה. והלכתי עד הסוף!!!
    קניתי עגלה חדשה, ביגוד קומפלט לתינוקת, וכל הציוד. מטיטול ועד מוצץ.
    כל הזמן זכרתי את הדברים ששמעתי בשיעור.
    אמרתי לה’ שאני מאמינה שיהיה טוב בע”ה. ואני אלד ילדה בריאה ושלמה.
    לא היה לי קל אבל הצלחתי!
    והצלחתי לא להכנס לחרדות מזה שקניתי ציוד.
    ב”ה ששירה שלי מאכלסת היום את העגלה שלה בשמחה.
    את רוב הבגדים כבר העברתי הלאה… היא כבר בת שנה +
    ילדת קסם!!!

    אז זה המשפט של ימימה שהכי תפס אותי.
    ברור שיש עוד נוספים…

    אז תודה לימימה, ותמסרי לה שהרבה נשים בביתר עילית מתגעגעות אליה מאוד!!!
    דפנה

  36. א סתר:

    שלום יקרת,
    עכשיו 1 בלילה ואני שפוכה מעייפות. הקטן נרדם רק קודם ואני בסידורים אחרונים אבל חייבת למצות את זה
    קודם כל תודה על השאלה המנחה. אם לא היית שואלת כנראה שלא הייתי שמה לב
    בעמודים 9-10 הרבנית מדברת על כך שהאדם צריך לתת חשיבות לעצמו, להחזיק את עצמו גדול, ואחכ דברי השפת אמת שהקדושה נמצאת בקרבנו..
    אני כשלעצמי יודעת שכל אחד משתדל וגם אני, לעשות טוב וחסד עם הזולת, עם הילדים, להתפלל על הילדים…
    אבל קוראים לי אסתר – זה קצת חשוך… לא הכל קרוב לה’… יש הסתר פנים., לא תמיד תפילות נענות…
    לקחתי מהשעור לתשומת ליבי שצריך להחשיב את עצמי … את התפילות שלי…
    ביום למחרת ראיתי פרסום של היישוב היהודי בחברון והיתה שם תמונה עם עשרות הורים וילדים בשיעור בעיר האבות וכולם שמחים. חשבתי לעצמי שילדים אלו זו הגאווה של אבותינו סבותינו אברהם יצחק ויעקב ושל אמותינו שרה רבקה רחל ולאה.
    כאן זה התחבר לי – מי אם לא אנחנו נוביל ונישא את הדגל. דגל האהבה, האמונה, החסד, התפילה.
    אנחנו, ילדי אבותינו ואימותינו, אנחנו היהודים שבארץ ישראל, אנחנו המתפללים ולמי ישמע הקדוש ברוך הוא אם לא לנו.
    אנחנו הגדולים והקדושים ובעלי החסד שמשתדלים כל כך, ואף אם לפעמים נופלים… שבע ייפול צדיק וקם!!!
    התפילות שלנו נענות ונשמעות כי אלינו הוא שומע!
    תודה רבה ונשיקות חמות
    אסתר הא’ שבסתר…

  37. Jenny Weisberg:

    I’ve been reading Rabbanit Yemima’s pages for nine years now, I think. I am a total addict. And for years I’ve been bumping into Yikrat around Nachlaot, and telling her my favorite parts of the parsha, so she already knows my favorite parts.
    But the most recent thing I read in the shiur that moved me so deeply, and got me all teary and goose-bumpy, was the recent story about the woman who went to pray at the kever of Shmuel HaNavi, and was blessed with a baby after so many years of infertility.

    I have had several experiences over the past few years which have forced me to say, “wow! tefila, really, really works! ” But, without fail, within a few days, I
    sort of stop believing that a miracle took place and that prayer made that miracle happen.

    For example, the miracle that happened for Rivka bat Yael Razel. When Rivki recovered, and I saw her going back to gan with her mother, I was SURE it was a miracle, and that it was all thanks to the power of the prayers of so many 1000s of people all over the world. But now, a few months later, I have sort of forgotten about how bleak the situation felt a few short months ago, and how miraculous her recovery really was, and how the only real explanation for her recovery could have been all the prayers that were prayed on her behalf.

    So that story about the mother who went to the kever of Shmuel Hanavi was a reminder that prayer isn’t just nonsense, or just something that comforts us by making us feel we are doing something when there is really NOTHING to do. Prayer, this story reminded me, really is SOMETHING. And it’s something
    POWERFUL..
    Thanks Yikrat for the shiurim that you send. Rabbanit Yemima and you provide spiritual oxygen for me and so many moms.

  38. ס:

    דשנות ושבעות ומבוסמות (ומבושמות) לאחר הארוחה החגיגית המשפחתית התכנסנו כמה חברות לתיקון ליל שבועות, וביחד קראנו ודיסקסנו את השיעור של הרבנית ימימה מזרחי לשבועות.

    המשפט שדיבר אלי הפעם יותר מכל והשאיר בי חותם שאני נושאת איתי מאז הוא:
    “והתקדשתם והייתם קדושים”,
    ופירושה של הרבנית: “ה’ לא רוצה אותנו מלאכים. הוא רוצה אותנו אנשים שרוצים, שמתאווים, שחסרים – ועושים מאמץ להתקדש.”

    הרעיון מלא החסד והחמלה הזה שפרפקציוניזם זה לא אנושי, (כי זה מלאכי) ושזה ממש לא מה שאלוהים רוצה ממני,הילך (ומהלך) עלי קסם.
    לא רק לגבי, בייני לבייני, אלא גם האופן שבו אני מסתכלת על בעלי וילדי בפרט, ועל חברותי ועל האנשים שסובבים אותי בכלל.
    פתאום התסכולים של הילדים שהיו ננעצים בי אישית הפכו מתוקים בעייני, והכעסים של הילדים שהיו מכאיבים לי מחמילים ומרככים את ליבי.
    יש בי הבנה בטנית ורגשית ואמיתית חדשה , וזו מתנת סבלנות וסובלנות של ממש , וזה מפוגג כעס מופלא, וזה ממלא אותי רוך מבורך.

    תודה.
    ויישר כח לרבנית ולך, יקרת, על עבודת הקודש הזו שאתן עושות.
    3>

  39. אורלי:

    הכי הכניס בי תובנה נפלאה,היה המאמר על שבירת לוחות הברית.
    איך שהרבנית טוענת” סקופ”, בכל זוגיות טובה המשבר חייב לבוא!!!
    ואני חשבתי שמשבר מעיד על “כמה שאנחנו לא מתאימים”
    מבינה ומאמינה,כמה שזה נכון. עדיין מתקשה ליישם ב-100 אחוז.
    אבל זו אחת התובנות הנפלאות שקיבלתי משיעור של ימימה.
    כי כל הזמן העולם מטפטף מכל עבר:”שאם זה לא עובד(מריבות),אז פשוט לפרק את החבילה”כי זה הכי בריא לכולם”.
    מציטטה כזאת קטנה,התחלתי להסתכל אחרת על החיים.
    וגם יישמתי על בעלי את מה שהרבנית טענה”אם רע לך בעבודה,תקום ותתפטר”.
    פרנסה מאת ה’.
    וזה נכון מאוד.
    אומנם אנחנו לא שוחים בכסף,כמו משיעור אחר על איך חברה שלך קיבלה משמיים צ’ק של מאה אלף שקל.
    עכשיו בעלי יותר רגוע,הוא קובע עיתים לתורה.
    הפסקנו את “המרוץ”,זרקנו את הפלאפונים.(מורה או יועצת שנורא רוצים להשיג אותנו ועכשיו,למדו להשאיר הודעה,ואנחנו חוזרים אליהם בזמננו הפנוי)
    אני עדיין חיה בחסכנות(בכל זאת 9 ילדים).
    אבל התחלנו את ירח-הדבש שלנו,אחרי 20 שנות נישואים.(התחתנו צעירים,אנחנו רק בני 38).
    שתלנו דשא בגינה,ואנחנו מעבירים שם הרבה שעות……..לבד, ביחד עם הילדים,
    וגם בלילות שוכבים על הגב ופשוטים מסתכלים על הירח והכוכבים…….

  40. ירושלמית:

    רציתי לספר על משפט של הרבנית ימימה שהרעיד את נימי נפשי, וגרם לי לעצור את הכל ורק לשבת ולחשוב.
    אני גרה בירושלים, בתוככי העיר העתיקה, באזור ערבי.
    כמה רצינו לגור בירושלים! וכשסוף סוף, אנו מוצאים עצמנו כאן, מסתבר שהחיים קשים, וקשה להיות בשמחה בירושלים!
    ה’בני דודים’ -מתנכלים, הבית קטן וצפוף, חסרים חלונות ובעיקר חסר אויר צח (רק מי שגר כאן מבין כמה האוויר הוא מצרך נדיר…) אין חניה, אזור הכותל תמיד פקוק, וקשה להיכנס ולצאת מהאזור. בחגים אנחנו לא עוזבים את הבית, כי מי יודע אם נוכל לחזור בגלל החסימות של המשטרה, האוטובוסים תמיד מלאים עד אפס מקום, זיהום אויר, הרחובות מלוכלכים, ועוד ועוד…

    כשקראתי את השיעור של הרבנית ימימה לפרשת נשא: “שאלו שלום ירושלים” -ידעתי! במקום לספר לירושלים כמה לי קשה לגור בה, מהיום אתחיל לשאול אותה מה שלומה.
    כשהלכנו השבת לכותל, שאלתי אותו מה שלומו, ואת ירושלים מה שלומה, וליבי התמלא רחמים עליה, על הרווקה שלנו, שמחכה כבר כ”כ הרבה זמן… וכמה שמחתי שאני גרה קרוב קרוב, שאוכל לנחם אותה בכל עת, ולומר לה כמה היא נהדרת, וכמה היא אכן ראויה לגואל.
    כמה טוב לי לגור בירושלים! שימחו את ירושלים וגילו- בה!

  41. ח.ק:

    לרבנית ימימה וליקרת היקרות מכל!!!
    כבר 6 שנים (איך שהזמן עף…) שאני חלק מהקהילה המיוחדת הזו,6 שנים שהשיעור השבועי שאני מדפיסה לכבוד שבת קודש עושה לי את כל השבת עם הצחוק והדמעות גם יחד,בלי השיעור פשוט השבת חסרה.6 שנים שאני מרגישה שהשיעור תמיד תמיד תמיד עונה בדיוק על הבעיות והשאלות של אותו השבוע,אם יש נושא שמעסיק אותי ולא מצאתי פתרון,אני פונה אל השם יתברך ואומרת לו:השם אני יודעת שיגיע השיעור של הרבנית ושם תמצא תשובה עבורי,ואכן אף פעם לא הושבתי ריקם!!!!גם אני כהילה מאוד התרגשתי מאותו השיעור (וי,וי,וי), בין הצחוקים ממש בכיתי בסיפור על ירושלים,ואני לא ירושלמית, אבל כן זה הזיז בי נימי נפש שלא הכרתי בגעגועיי לירושלים-עד דמעות!!!ממש יכולתי לחוש את האוירה של שיחרור ירושלים ובהקבלה את ביאת משיח!והתמלאתי בושה וגעגוע לעיר הקודש,ביתו של הקב”ה.
    דבר נוסף בפרשה של שבועות הרבנית דיברה על סוגים של בעיות בזוגיות,אשתף אתכן בדבר אישי:עברתי על כל הסוגים,עם השנים אני מרגישה שהשיעורים הצילו את ביתי כל פעם מחדש,עוד התגברות,ועוד אחת, עוד כברת דרך ..תמיד כשדברים היו על הקצה,השיעור נסך בי עוד כוח להמשיך הלאה.עד השיעור האחרון ששבר את ליבי.גם ביתנו ניזוק באופן קשה מתופעת המחשב בבית.ולזה הרבנית בעצמה לא מצאה תשובה. התמלאתי צער כבד,כיוון שעם כל המלכודות שיש בחיים,איך שהוא הסתדרתי,אבל עד כאן.גם בעלי החליף אותי בקופסא הווירטואלית האיומה,וחיי הנישואין שלנו עולים על שירטון.אני מחכה בכליון עיניים לשיעור של הרבנית,גם אם לא יהיה שם פתרון לבעיה, בטוחני שהיא היחידה שתשלח לי איזשהו מזור לנפש ותרופה ללבי הדואב…מאחלת לכן עוד שנים רבות של עשייה מבורכת ותודה ,ושוב תודה אין כמוכן!!!

  42. אמא מוטשת:

    הי,
    אני לא זוכרת בדיוק את המילים של הרבנית ימימה אבל ההרגשה מלווה אותי כל יום ובעיקר כל ערב- האמירה המתוקה של הרבנית ימימה (המתוקה) שאמא שמצליחה להשכיב את ילדיה לישון עם חיוך ועוד להוסיף מילה טובה היא גומלת חסדים. בכל ערב שנגמר אצלי מול כל ילד בנפרד- בחיוך במקום “יאלה למיטה, לא רוצה לשמוע אף מילה” (כמובן בטונים לא ככ נעימים…) אני מרגישה צדיקה, וכשלא- אני יודעת שמחר יום חדש.
    תודה על דברי התורה הממתיקים את השבת ובכלל את היותי אישה ואמא (מוטשת, כבר אמרתי…)

  43. שלומית כהן:

    יקרת יקירתי ראשית אני מודה לך על העבודה הטובה שאת עושה ולרבנית ימימה מזרחי על השיעורים אני תושבת כרמיאל ולכן לא יוצא לי להגיע אני גם אחרי לידה רבעית ושמה אמונה יהודית מהרבנית למדתי שכל ילד מביא את הברכה שלו מצבי הבריאותי אינו מזהיר יש לי בעיה עם המסתם בלב וכל היריון הוא בסכון עבורי אבל “הבוטח בה’ חסד יסובביהו” אני כבר כ3 שנים קוראת את השיעורי פרשת שבוע של הרבנית ומאוד נהנית אשריכם

  44. שמי:

    מכנסיים קצרצר ברחובות בקניות בסופר בכל מקום . ואין מה לעשות. בקניון בקניות . באים הגברים באמת רק לקנות . אבל אין בחירה מכריחים את האדם לראות ולקנות אין לו ביררה.

  45. מיכל-אמא מאושרת:

    גם אני התחברתי לעניין של “מילה טובה לילד” ו”כמה את חשובה”… הייתה לי חברה(עדיין יש לי אבל מכורח המציאות קשה לשמור על קשר- מיד תבינו)שנולדה למשפחה עשירה- כביכול היה לה הכל בחיים- בית פרטי מדהים, אבא, אמא, אחים, אחיינים, בגדים, כסף ועוד. הכרתי אותה באולפנא ונהיינו חברות. הייתי בהלם לשמוע יום אחד שלקחו אותה כי היא ניסתה להתאבד. אחרי זה היא חזרה לאולפנא וכמה זמן אחר כך החליטה שהיא חוזרת בשאלה ועוברת לגור בתל אביב. היה לי מאוד קשה לבוא אליה לבית, לראות אותה מחללת שבת, מתלבשת פרוץ, מתחצפת להורים שלה. ואז חשבתי לעצמי- איך זה קורה?? הרי יש לה הכל בחיים! ואז בחנתי מקרוב את היחסים שלה עם ההורים שלה- הם נתנו לה הכל, מעולם היא לא שמעה מהם את המילה “לא”, פינקו אותה בכל מה שרצתה אבל מה לא היה לה- את המילה “את חשובה”, את היחס החם שאמא מעניקה לילדה שלה, השחנ”ש עם אמא, הדיבור- כל זה לא היה לה! אמא שלי אמרה לי הרבה פעמים “לא” וממש לא קיבלתי את כל מה שרציתי אבל תמיד-תמיד אמרו לי “אנחנו אוהבים אותך”, “איזו ילדה טובה את”- והמילים האלה הן הכל בחיים!

    היום חברה שלי מנותקת לגמרי מההורים שלה, אמא שלה והיא ממש רבות כל הזמן ונמאס לה מהם, היא גרה בתל אביב, ממשיכה לחלל שבת ולאכול לא כשר ואני? אני ממשיכה לשמור על קשר ומקווה שלפחות מישהו אחד בחיים אמר לה מאז שהיא מיוחדת…

  46. שירה:

    אני רוצה לשתף בעניין מדהים מבחינתי, שרק מראה עד כמה עצומה השפעתה של הרבנית ימימה המדהימה, גם מרחוק, גם כשהיא אפילו לא מודעת לכך.
    אני די חדשה בשיעורי הר’ ימימה, מספר חודשים. בתהליך התחזקות כבר 4 שנים, וה’ זיכני לגור בעיר הקודש המדהימה. מאז שגיליתי את שיעורי הרבנית ימימה אני מקפידה ללכת כל שבוע וכמובן לקרוא בשישי אחה”צ, כשעה לפני כניסת שבת (זמן מתוק מאין כמוהו, בייחוד בירושלים), את השיעור המודפס. אני עוד רווקה לצערי אז יכולה להרשות את זה לעצמי בזמן כה לחוץ של לפני כניסת שבת.
    סיפור שהיה כך היה: יצאתי לא מזמן עם בחור (כן, עוד אחד מה”מלעונים” שנאלצתי לפגוש בדרך, אם להשתמש בביטוי של הרבנית). זה לא היה סתם אחד, אלא מישהו שהייתי בטוחה שהנה הנה הגיע סוף סוף הזיווג שלי, הנה ה’ זכר אותי וזמני הגיע.
    הכל הסתדר במקום, ההתחזקות והאהבה לקב”ה רק גברה יחד עם הקשר איתו.
    כפי שחששתי, הקשר נגמר. הוא נגמר כי לא היתה שכינה בינינו. התווכחנו הרבה, לא היתה תקשורת טובה ובסה”כ הרגשנו שלמרות התחושות העזות בינינו ולמרות שיכולנו לראות את עצמנו נישאים, אין בינינו שלום ואין בינינו שכינה. הפרידה היתה כואבת וקשה מאד. אני רציתי לנסות עוד ולעבוד על זה, הוא לא.
    מצאתי את עצמי באחת התקופות היותר קשות, כאשר אני מתמודדת גם עם מעבר דירה, עבודה חדשה וסיום מטלות תואר- הכל באותם שבועיים.
    זו היתה תקופה שהייתי כ”כ כבויה, כ”כ עצובה ומיואשת, כועסת וממורמרת. חיפשתי נחמה, דיברתי עם ה’ כל יום, בכיתי וזעקתי לו- כמה אפשר? עד מתי? מה בסך הכל רציתי- בית שמח ויציב עם בן זוג אוהב וילדים יראי ה’?
    באחד הימים הכי קשים החלטתי לכתוב לרבנית מכתב. כתבתי אותו מעומק הלב המרוסק שלי, פשוט ישבתי כמה שעות וכתבתי. שפכתי הכל. את המכתב המרגש הזה שלחתי לך, יקרת, שתעבירי לרבנית.
    ושימו לב מה קרה- עוד באותו ערב (!!!!):
    א- התמלאתי לפתע בבטחון עצום עצום בקב”ה, שבטוח בטוח לא שוכח אותי וישלח לי הכל בעתו ובזמנו. הרגשתי נחמה עצומה, כאילו הקב”ה בכבודו ובעצמו ירד למטה וחיבק אותי ועטף אותי בכל הרחמים והנחמה שיש.
    ב- הרגשתי שאין לי כבר צורך שהרבנית תקרא את מכתבי ותענה לי ולהפך- הרגשתי שמה אני מטריחה אותה בזוטות כאלה?? כולה עוד שברון לב בדרך למיוחל. בקטנה, הכל יהיה בסדר הרי. הרבנית מאד עמוסה גם כך, ואני- כבר לא צריכה מזור ממנה כי ה’ ניחם אותי ישירות.
    ג- באותו ערב פגשתי בחור מקסים מקסים, היום אנחנו יחד, עוד לא ברור מה ייצא מזה, אבל באתי לקשר הזה בגישה שונה לחלוטין- אני בוטחת בה’ יתברך שמה שצריך לקרות יקרה, הכל לטובתי, ואני מלאת בטחון. ובינתיים, טפו טפו טפו, הולך מצוין, ומקווה שיהיו לי בשורות טובות מאד מאד בהמשך.

    כבר למחרת ביקשתי מיקרת שלא תטריח את הרבנית בקריאת המכתב, אין צורך.

    תראו מה זה, הניסים שקורים בזכות ה’ והרבנית ימימה, השליחה שלו. מדהים.

    אשרי העם שאלה בנותיו, הגומעות בצמאון כל שיעור תורה ורק מבקשות ומתחננות לעשות רצון ה’ ולהקים בתים יראי שמים. שה’ ישלח לכל הרווקות את זיווגן במהרה עוד השנה ויזכו ללדת ילדים רבים יפים בריאים וצדיקים- כי “לא תהו בראה, לשבת יצרה”. אמן ואמן. אשריכן הרבנית ימימה ויקרת פרידמן הצדיקות!

  47. חזרה לחיים...:

    מה אני לוקחת מהשיעורים המדהימים של הרבנית?
    מה אני לוקחת מההתבוננות המרתקת בעשייה של נשות “פרשה ואשה”?
    אני מניחה שקשה לענות על תהייה זו מבלי לספר מעט על עצמי…
    אני בת 26 וזכיתי, ממש זכיתי לפגוש בכן ובמילים המחזקות שלכן בצומת מאד מאד מרכזי בחיי.
    לפני כחמש שנים התחתנתי. בתקופה זו שנינו היינו חילונים והייתי רחוקה מהדת…
    חברותיי ומשפחתי לא היו רגועות כיוון שבן זוגי היה תוקפני מאד אך הייתי כל כך אטומה שאף אחת לא יכלה לומר לי דבר. עברנו לגור בצפון. והתרחקתי מכולם.
    המדהים הוא שאחותי שנכחה באחת ההרצאות של הרבנית ימימה פנתה אליה בשאלה מה לעשות עם אחות שהבחירה שלה בבחור לא נכונה כי הוא אלים ורכושני כלפיה. הרבנית ייעצה לה שאין הרבה מה לעשות ורק להתפלל שאיכשהוא אמצא את דרכי אלייה.
    כמה צדקה הרבנית בחוכמתה, אכן- מצאתי את דרכי לרבנית.
    לאחר כשנת נישואין הרגשתי שאני מחפשת משהו אחר, עם עומק, משמעות. לא רק לצאת ולחפש את עצמי אלא להתחיל גם למצוא… לצערי, לבעלי לא הייתה שום כוונה שכזו ולהיפך, הוא הפך להיות תוקפני יותר, מנוכר ואלים כי ראה שמשהו משתנה בי. האווירה היתה אלימה, קשה, והייתי בודדה כל כך. בתקופה זו חברה טובה הזכירה את שמה של הרבנית ימימה. שכנעה אותי לצפות באחד משיעורי הרבנית.
    הייתי המומה ומרותקת.
    באחד השיעורים אמרה הרבנית שהקב”ה לא יתעלם מדמעותיי ועל כל הדמעות שאני בוכה אני אזכה יום אחד שיהפכו לדמעות של שמחה. האמנתי למילותיה של הרבנית בלב שלם והבנתי שמציאות חיי אינה פשוטה, אינה נכונה.
    ניסיתי לשכנע את בן זוגי לעלות על דרך המלך וללכת לייעוץ אך נתקלתי בחומה בצורה ואלימה. חיי הפכו סיוט אך בכל יום, ובכל פעם שהרגשתי מפוחדת ממנו אמרתי את מזמור “לדוד ה’ אורי וישעי” ולא הפסקתי לבכות.
    לאחר תקופה בה לא ראיתי שינוי, הרמתי עיניים לשמיים ואמרתי להקב”ה שהוא זה שיוליך אותי. שאני מוותרת על הנסיון להבין, ומה שהוא יחליט- אני איתו. כל כך התחזקתי ממה שאמרה הרבנית, זה פשוט נתן לי דלק וחיות…וכך בהחלטה אמיצה, למרות שאני מרגישה שיד הקב”ה כיוונה אותי בכל הדרך וזו בכלל לא הייתי אני, ניגשתי לרבנות והתחלתי בהליכי גירושין.
    המסכת הייתה קשה מנשוא.
    עזבתי הכ-ל. אבל לא היה אכפת לי. זו הפעם הראשונה בחי שהרגשתי שהקב”ה מכוון אותי לצאת מהתופת והוא יעזור לי. גם בפרנסה. הייתי פשוט בטוחה בזה כל כך.
    חזרתי לבית הורי ולאחר כשלושה חודשים קיבלתי את הגט.
    אני יודעת להגיד עכשיו שאם לא היתה לי אמונה בה’ אני הייתי מתרסקת לחלוטין. אך במקום זאת, אני מרגישה שה’ הפיח נשמה חדשה באפי!!!
    חזרתי לעצמי, חזרתי לשמוח, לצחוק. כשהרבנית אמרה שעל האישה להרגיש כאישה, להתייפות, להתקשט והכול במידת הצניעות- הרגשתי שהיא מדברת אליי. ואני מאושרת מאושרת מאושרת
    ואף לא לרגע מצטערת שעשיתי את הצעד הזה.
    אני יודעת שהייתי צריכה לעבור את הניסיון הזה כדי לחזור לעצמי, אולי אפילו הייתי צריכה את הסטירת לחי הזו בדיוק כמו אותו תינוק שנולד ומקבל ליטוף ממלאך כדי שישכח הכול ויתחיל מחדש…
    ועכשיו אני מוקפת במשפחה ובחברים מדהימים שרק רוצים שאקים משפחה ואתחתן בשנית.
    אני חושבת שאתן עושות מהפיכה של ממש בתפיסה הנשית.
    המכובדות שלכן, הצניעות ועם זאת החיוך, הדגש על עוצמה נשית, על יופי ואסטטיקה… אלו מושגים שלא נאמרו בקולי קולות.
    אתן מגיעות לכל כך הרבה נשים ממגזרים שונים,
    מפיחות חיים בנשמות אבודות.
    אתן מדהימות!
    שיעורי הרבנית נשמעים אצל חברותיי ולוואי שזה יהיה שכרה של הרבנית… שתצליח לקרב רחוקים, שתצליח להטמיע בכולנו את כל פניני החכמה. מאחלת לכן המון שנים מלאות בריאות אושר ושהחיוך לא יירד מפנייכן…
    אלפי תודה
    מעומק הלב
    מי שחזרה לחיים.

  48. עדי:

    שלום וברכה, רציתי דוקא לכתוב על נקודה שלא-נגעה בי בשיעור של שבועות: היה כתוב ביחס לאשה הסוטה שהיא יוצרת פינה שאין בה לבעלה דריסת רגל, ושיש הרבה נשואים שהם בעצם רווקים שמחפשים חלל הפנוי מבן/ת הזוג.
    רציתי לקבול על טענה זו – למדתי עם הזמן שלבעלי וגם לי יש צורך בפינה שקטה – של זמן, של פרטיות, של לעשות דברים בלי לתת דו”ח מפורט למישהו. אני דוקא רואה את העבודה הזו באור חיובי – עם השנים למדנו לשמור זה על פרטיותו של זה, לאפשר לו מרחב מחיה, קשר עם ההורים בסגנון שמתאים לו (לדבר בטלפון עם אמא בלי מצותתים) וכיוצא בזה. אולי ימימה התכוונה למשהו אחר מהנקודה שהתייחסתי אליו. זהו לעניין זה.
    כמובן שיש הרבה נקודות בדברי ימימה שכן נוגעות לליבי ומעוררות אותי. משפט אחד מהשיעורים של אדר נחרט בזכרוני: “ותרי על הכל, רק לא על השמחה”. – כלומר- לא נורא אם הבית מבולגן, אם לא הספקת מה שרצית, אם חסר פה וחסר שם – המפתח הוא לשמוח למרות זאת. עדיף בלאגן על חוסר שמחה וכן הלאה.
    פעם, לאחר כמה ימים של דכדכוך, כשכבר התחזקתי וראיתי את העולם במשקפיים ורודות, החלטתי להתכונן מראש למצב – טבעי למדי – שיהיו שוב ימים קצת יותר אפרוריים. לקחתי פתקים יפים, כאלו שמשמשים לכתיבת ברכות למתנות בשמחות משפחתיות, וכתבתי עליהם כל מיני משפטים עם תובנות, או פסוקים או קטעים מהתפילה שמעוררים, אותי לפחות, להסתכלות חיובית על החיים ויכולים לעודד כשקשה. את הפתקים תליתי בכל מיני פינות בבית. לפעמים כשיש לי יום קשה אני עושה ‘טיול’ בחדרים, עוברת פתק-פתק, וקוראת אותו – לא רק בעיניים אלא גם בפה, ועדיף בכל רם. אין ספק שזה בהחלט בעל פוטנציאל לשיפור.
    כמובן שאחד המשפטים בפתקים הנ”ל היה מהשיעור שלי ימימה: “ותרי על הכל, רק לא על השמחה!”

  49. יקרת פרידמן - בשם ש':

    ליקרת המתוקה ולרבנית הצדקת הנשמה המדהימה המתנה של הדור .

    שבועות תשע”א ,חידש לי דיוק בשאלת החיים מה זאת אהבה?

    הדבר שאני הכי אוהבת (אחרי בעלי וביתי כמובאאאאאאאאאאן :)
    זה שופמאניה.
    לחזור עם שקיות מרשרשות להרגיש את העונג ביד של הכסף שנעלם איכס, כסף!!!!!!! והשקיות שמתמלאות ממי!!!!
    השקיות הממלאות עושות ליד שרות טוב יותר מכל קרם ידיים ושיאצו.
    אבל בבית הבעל מחכה (והוא דווקא טיפוס עדין במיוחד -יש כאלו שכנזי לבנבן ועדין)
    ומסתכל בעיניים מבוהלות על כמות השקיות ונאנח אנחה קטנה שמשברת את כל הדימוי העצמי שלי.
    אחרי האנחה הלשון שלי מושחזת מיד זה רפלקס מותנה הוא נאנח אני משתחזת.
    אתה לא מבין שאין לי שום בגד בשבילה לקיץ? 2 חצאיות ו2 חולצות חדשות לשבועות זה לא מותרות
    ומה היא תעשה בלי גרביונים? שישלחו לי משמרת הצניעות? ולמה 6 גרביונים אתה שואל? אתה לא מתכוון באמת שאני אכבס במתן תורה?! ולמה מייק אפ? שכולם ידעו את האמת? זה הפחחות שלי לפני הצבע , ונעלי שבת באמת עם מה אני אלך? עם קרוקס? השם לא יתן תורה כשהוא יראה קרוקס שוב ישברו הלוחות.
    וכך זה ממשיך חלק בדמיון וחלק בפה.והוא מתיאש ואני מתבאסת ,
    אחרי הביאוס אני שוב מתמלאה חדווה חצופה קטנטנה ואצה וממלאה את הארונות בפריטים הנפלאים.
    ובטוחה שהוא לא אוהב אותי כי מה זה 800 ש”ח לעומת אהבה אמיתית וחוזר חלילה.
    בשבועות מול פניהם המורגלים של אחותי וגיסי ובעלי שלפתי את הימימתון שלי והתחלתי לקרא בקול ללא סינון לא היה לי זמן לפניהחג לקרא ולדעת מה להשמיט , ( חוץ מהסגולות שפחדתי שהיא תגיד שצריך עולש ולא יהיה לי בבית אז קראתי לפני המאניהשופינג.) אז קראתי בקול כמו לקוית למידה נפלאה,
    בקיצור אני קוראת שרבי חיים מזרחי אומר שבעל שאוהב את אשתו זה בעל שמתפלל עליה יום יום , באמצע כבר נתקעו לי המילים בגרון.
    תמיד כשאני רואה אותו בברכת המזון עוצם עיניים ומכוון ואס אישתי (אס כי זה לושוין הקוידש) אני תמיד חושבת שהוא מכוון שהיא תרזה כבר ותפסיק להיות כזו מבולגנת ותרשה לשקל לחוות פעם לילה שלם בארנק, ופתאום המילים האלו.
    החוורתי וקראתי אותם שוב ושאלתי אותו , אז מה אתה לא מתפלל שרק אפסיק להיות מזוויעה?
    והוא עונה לי מה פתאום שאני אתפלל שתפסיקי להיות , אני מכוון ומבקש שיהיו בשבילך כל מיני בריאות שמחה נחת ממני(כך הוא אמר אמיתי)
    זהו זה עשה לי הרבה לא יודעת אם זה ירפא את המאניהשופינג אבל בטח בפעם הבאה יהיה לי יותר קל לוותר על איזו נעל כי היא לא מביאה אהבה והאהבה כבר נמצאת בתפילתו יום יום עוד לפני הפרשה ואשה.
    אבל הוא אמר לי שאם פרשה ואשה (בלי הלוגו……….) גרם לי להאמין אז הכל שווה(אפילו שכשהוא בודק במקורות וזה עבר שיפצוצון…………והוא דן לכף זכות שבטח יש תקלה במראה מקום המקורות וברור שהכל אמיתי)
    הרבה תודות אתן מ ד ה י מ ו ת
    ש’

  50. בת מלך:

    יקרת הנפלאה!!
    תודה רבה רבה על המתנות המתוקות שאת שולחת ועל הבלוג המקסים.
    החיבור בינך לבין הרבנית ימימה המדהימה הוא מבורך ושה’ ימלא אתכן בבשורות טובות!!!!!

    ב”ה כבר שנים שאני זוכה לצפות בשיעורי הרבנית להגיע לשיעורים (כשיש באזורי)אני לומדת ממנה המון וגם בני ביתי ביום הולדתו השישי של בני ביקשתי ממנו שיברך אותי- הוא הניח לי שתי ידיים מתוקות על הראש וברצינות תהומית אמר לי “שתגדלי להיות צדיקה כמו הרבנית ימימה”:)

    הנושא שנגע בי במיוחד היה נושא האחים! תפילת אחות על אחותה או אחיה, על כך שאחים זה גבול ועל אחים לא מדברים, על כמה זה לא במקרה שנולדנו לאותם הורים וגדלנו באותו הבית- מדהים

    יש לי אחות שהיא נקודת החבר שלי האדם הכי קרוב אליי בעולם ואחות נוספת קטנה ממני בשנה וחצי וכ”כ רחוקה תפיסת העולם ואורחות החיים שלנו שונים תמיד הפריע לי שאין לנו על מה לדבר, שיש בה כל כך הרבה ואני לא חלק מזה ואז הגיעה הרבנית ואמרה לי תתפללי עליה ,חמש מילים, תזילי דמעה זאת הייתה גאולה בשבילי…
    אחותי רווקה (30) מדהימה ומוצלחת ביום הנישואין ה10 שלי ביקשתי מבעלי ללכת לקבר רחל, כן לאמא רחל רק רציתי להתפלל אצלה על אחותי.
    הייתה לי תפילה מדהימה הרגשתי שמשהו קורה אז הלוואי ויכולתי לכתוב שאחותי מצאה את האחד לצערי בינתיים עוד לא אבל לפחות הקשר איתה הפך להיות אחר בקצת , בקטנה אבל יש שינוי יש תפילה על האחות !יש רצון ויש חיבור !

    תודה על הכל תודה לה’ הטוב והמיטיב!
    שנזכה לגאולה השלמה במהרה
    בת מלך

  51. שלומית:

    יקרת היקרה,
    אני מנוייה על שיעורי הרבנית ימימה כבר כמה שנים והם בהחלט שינו את שגרת היום יום שלי. תמיד אהבתי ללמוד תורה, וב”ה אני עדיין אוהבת אבל שגרת חיי הבית וגידול הילדים (שמונה ב”ה) גרמה לכך שלא הספקתי ללמוד כפי רצוני, או שהלימוד לא סיפק את צרכי הנפש.
    כשהתודעתי לשיעורים הכתובים קיבלתי מענה לצרכי – שיעורים מעניינים, חיים, נוגעים ורלוונטים. ובנוסף לכך מקורות לכל התכנים הנפלאים והחשובים האלה.
    בשיעור של שבועות נהנתי מאוד מהלימוד של הסיפור על הבן של רבי. נגעה בי הנקודה של הבעל שמתפלל על אשתו והיא מפסיקה להיות עקרה וכן עוד יותר תפילתו – “זה לא פייר, ד’, היא ויתרה עלי בשביל התורה”.. זה חוזר ומדגיש שלימוד התורה הוא לא במקום חייו עם אשתו, לא כמו שנראה לכאורה שהוא רק מתחתן ומוותר עליה, אלא תורתו היא תורת חיים ובעצם בונה את כל ביתו, שכעת הקים. כנראה שזה נגע בי משום שזה נוגע בסוגיות חיי, בעלי אברך, ובירור המצב המשפחתי הזה מלווה אותי כל הזמן.
    גם הלימוד על מעיל התפילות שחנה תפרה לשמואל הנביא מאוד ריגש אותי, והלימוד על התפילות שכדאי וראוי שאתפלל על ילדי בכל עת

    יקרת, המשיכי בעשייתך הברוכה, לעזרת הרבנית ימימה בסידור הספסלים בבית המדרש הוירטואלי ובייקור התורה עבורנו . חיילכן לאורייתא!

  52. יקרת פרידמן - בשם אסתר לחמן:

    שלום יקרת-
    הנה הסיפור שלי: “אינסוף”.
    תודה,
    אפשר להעלות אותו תחת שמי כמו שהוא.
    הקישור עבורי היה ביחס לספירת העומר- שזכיתי לספור השנה במלואה- ובדיוק לסיום- מן סיפור לשבועות על חלב אחר-
    על נוכריה וחסד, ונשים- לא יודעת, אולי התחבר לי אסוציאטיבית לשבועות-
    ולמתן תורה שמשולה לחלב…י
    שוב-
    תודה ענקית על החסד שבעבודתך- בלי ספק העלאת ניצוצות מהעולמות הווירטואלים….י
    אסתר

    אינסוף

    יום שני בבוקר, איתי ואני נוסעים לקריית הממשלה בבאר-שבע, לחתום על המגרש שזה עתה רכשנו- כחלק מפרוייקט התיישבות בנגב אליו אנו שייכים, בכסא מאחור התינוק שלנו בן 4 חודשים, והשמש הדרומית מצליחה לחמם ולבשל אותנו מבעד למזגן.
    “תרדי כאן ותקחי לנו מספר” אני יורדת בכניסה לבניין הענק ובעלי ממשיך עם הקטנצ’יק למצוא חניה מוצלת.
    עולה לקומה שניה- ואחרי 5 דק’ כבר מגיע תורנו- רק שהבנים מתעכבים… אני יוצאת ממשרדי “מנהל המקרקעין “בקומה שניה ובמסדרון כבר שומעת תינוק צורח, “זה בטח שלי” אני רצה למרכז הקומה שם אפשר לתצפת על קומת הקרקע- מסתכלת למטה ורואה שזה דווקא לא שלי, “יופי,” נרגע לי הלב, פתאום אני מסתכלת שוב ורואה שאת התינוק הצורח מחזיקה ילדה קטנה- בת 8 אולי 9,
    במרחק ממנה עומדת האמא-עם עוד 3 ילדים קטנים, אישה בדואית לבושה שמלה שחורה מכף רגל ועד ראש- מראה מוכר בבאר-שבע, גם בחום הזה, לידה עומד בעלה, עם יד על החזה נושם ומתנשף במהירות, נאנח מידי פעם,”הוא נראה לך בסדר”? אני שואלת אישה שנעמדת לידי-”זה התקף-לב, אף פעם לא ראיתי אותו ככה” היא עונה, ברקע צווחות התינוק-והמצב לא נראה מזהיר, האבא מתמוטט על הברכיים ושואג בכאב, לאט לאט נאספים אנשים סביבם, האמא נכנסת להיסטריית בכי מסתכלת לכל הכיוונים צועקת לעזרה, המאבטחים מרימים את הגבר לספסל קרוב והוא נשכב ומתפתל מכאבים, עוד ועוד אנשים מצטופפים סביבם, והמאבטחים מנסים לפנות את השטח. כבר רבע שעה של שאגות- האבא והתינוק….
    לרגע אני מסתכלת על האחות הקטנה מנענעת את הצורח הקטן בחוסר-אונים, “אין לך בקבוק בחום הזה?” שואלת אותה איזו אישה, “אין לו “היא עונה ומתחילה לבכות.
    פתאום נופל לי האסימון-אני רצה למעלית- “מפה תראי יותר טוב,” צועקת אחרי האישה…
    אני יורדת לקומת הקרקע מפלסת לי דרך בין כל האנשים ומגיעה לאחות הקטנה- “את רוצה שאני אניק אותו?”אני שואלת עם סימני ידיים, היא דוחפת לי את התינוק בלי להתבלבל, ומנגבת את הדמעות. עכשיו הגור הצורח אצלי, מיוזע ואדום כולו רועד מהבכי הממושך, הלב שלי מזמזם ואני מפלסת לי דרך החוצה- מרגישה את המבטים אחרי- ומחפשת מקום מוצנע להניק אותו, בנתיים מגיע צוות מד”א עם אמבולנס- ומכאן אני שומעת הכל כמו מתוך חלום…
    “שלום גור” אני מסתכלת לו בעיניים העמוקות והחומות, לרגע עוברת לי מחשבה שאולי יש בעיה הלכתית או קבלית להניק גוי- אבל מיד אני נזכרת במדרש המופלא על שרה אימנו ששפעה חלב וכל תינוק שהיניקה הפך לגר-צדק…
    “אתה בן או בת?” הוא נראה בן כמה ימים אולי שלושה, עדיין עם בגדי NB לבנים שגדולים עליו,
    “אינסוף…”אני חושבת לעצמי- “אינסוף לאמהות, אינסוף לחלב, אינסוף למתיקות של תינוק שרק נולד,,”
    פתאום אני שומעת את האמא צועקת- האבא על אלונקה והיא מחפשת את התינוק שלה, רק עכשיו התפנתה לראות שהוא לא בסביבה, האחות הקטנה לוחשת לה משהו באוזן ורצה לקחת אותו ממני חזרה אליה- היא מתקדמת עם האלונקה לאמבולנס שבחוץ, כשהקטן מגיע אליה היא שוב מסתכלת- עליו, ואחר-כך אלי,
    לרגע נפגשות לנו העיניים- והיא מהנהנת לכיווני, אני מחזירה לה חיוך- ותפילה, שיחזרו הביתה שלמים ובריאים.
    המאבטחים מזרזים את הקהל להתפנות, תוך דקות אי-אפשר לנחש מה היה לפני רגע, אנשים ממהרים, טפסים מחליפים ידיים- ובתזמון מופלא נכנס בעלי עם התינוק- שלי,
    -”מה קרה”? הוא שואל, “סליחה, חיכית לנו הרבה”?
    - “אינסוף”….אני עונה לו

  53. סיגלית:

    כל כך נכון וחכם. אני ובעלי חוזרים בתשובה והוא ואני התחברנו כבר בתחילת דרכנו לרב שהוא מלמד על המידות וקבלה הדבר כל כך עניין אותנו ואהבנו כל שיעור וכל מילה. לאחר זמן מה פסקו השיעורים והרבה אנשים אמרו לבעלי לא ללמוד קבלה שהוא צריך קודם ללמוד גמרא ומשניות וזה מה שהוא עושה אבל אני מרגישה וגם הוא שהיה לו הרבה יותר טוב מעניין ומחבר לבורא כל הלימוד והנושא של הקבלה ומאז שהוא לומד גמרא ומשניות הוא התרחק מאוד. אמרתי לו שילך עם הלב שלו וילמד מה שנראה לו נכון לגביו ולא יקשיב לאנשים כי כל אדם יודע מה נכון וטוב לו. אני ניסיתי הרבה רבנים ודרכים וגם היום עדיין מנסה ולוקחת מכל שיעור מה שנכון לי ומתאים לי. לא כל דבר מתאים לכולם ואין זה אומר כי זה לא נכון זה פשוט לא נכון לאותו אדם. לכן עלינו לכבד כל אדם ודעתו ואם מישהו אוהב דבר מסוים ומתחבר אליו ואנחנו לא זה לא אומר שזה לא בסדר זה נכון לו. אל תנסו לדחוף אנשים לדברים שאתם אוהבים והם לא במיוחד חוזרים בתשובה כי אז מתבלבלים ובורחים. תודה רבה על מה שכתבת מדהים

  54. הילה:

    בס”ד
    זה לא קל בכלל לציין דבר אחד שנגע או ריגש, יש כ”כ הרבה דברים חזקים אצל הרבנית היקרה! יש משהו מהשיעור האחרון (פרשת בהעלותך) שהוא מוטיב חוזר אצל הרבנית, חשוב ביותר!
    האמת שמאז שחזרתי בתשובה לפני כ-5 שנים זה משהו שאני חושבת עליו ומתלבטת עליו הרבה. אישה דתייה יפה. מותר,אסור?! לאט לאט הורדתי את האיפור מעליי במשך השבוע והשארתי רק בשבת שיהיה משהו “מיוחד”, אח”כ גם זה ירד לאט לאט.. שלא נדבר על בגדים שנהיו פשוטים במשך שבוע ובשבת הם שבתיים.. (מזל שיש את שבת שיכולתי לתרץ לעצמי שאפשר קצת להתאפר ולהתלבש יפה). בנוסף לכל זה הצטרף בעלי לזה שאני יפה טבעית ואין צורך להתאפר וכד’… שהתחלתי לקרוא ולשמוע את הרבנית שמעתי את זה כמה פעמים ושוב ההתלבטות חזרה.. ואז בשיעור האחרון לא היה אפשר לפספס הרבנית פשוט כתבה את זה מילה במילה, בגלגול הקודם לפני שחזרתי בתשובה הייתי מוציאה גבות, מסתרקת.. וזה כ”כ הכה בי! מה בגלל שאני דתייה אני כבר לא צריכה להשקיע בעצמי?? להיות “קצת” יותר יפה בעניי בעלי?! להתלבש בצורה מכובדת (עד כמה שאפשר) וגם צנוע.. אז מיד אחרי שסיימתי לקרוא את השיעור הלכתי לקחת מראה ופינצטה והתחלתי לסדר את גבותיי שהתפרעו להם מעל עיניי. והחלטתי שבעז”ה בלנ”ד בביקור הבא שלי בעיר הקודש -ירושלים אני נכנסת לחנויות הבגדים וקונה לי קולקציה חדשה! אז תודה לרבנית המדהימה שמחזקת בנו את הנשיות ומתעקשת שלא נתעצל! נשים יהודיות צריכות להיות יפות ומושכות- בגבולות כמובן!
    אשריכן יקרת והרבנית ימימה! תמשיכו לעשות חיל עם נשות ישראל הצדיקות!

  55. אילה:

    בס”ד
    שבועות לפני 5 שנים.
    זכיתי לראשונה בחיי להיות בבית הכנסת ולשמוע את הש”ץ קורא בתורה, לא יכולתי להכיל את הדברים שעלו בי בעת הקריאה, שמחה להזדמנות לשתף.

    בס”ד

    ח’ סיון תשס”ו

    מזבח אדמה – שמות כ’ (יח-כג)

    “ויאמר ה’ אל משה – “כה תאמר אל בני ישראל: אתם ראיתם כי מן-השמים דברתי עמכם, לא תעשון אתי אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם.
    מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך ואת צאנך ואת בקרך, בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה, ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו”.

    מזבח אדמה – אדמ – ה’

    דברים אלו נאמרים לנו אחר נתינת עשרת הדיברות , כשמסיים בורא עולם לתת לנו את התורה – מצווה לנו את הכלי אתו נעבוד ונוכל לקבל ולקיים את התורה – מזבח אדמה .
    הקדוש ברוך הוא מצווה את דרישתו מאיתנו שנעשה לו מזבח אדמה שיעיד כי “מן-השמים” דיבר איתנו ולכן אל לנו מלסור מן הדברים ולהבין כי -
    אנחנו –בני ישראל – כל אחד מאיתנו – מזבח אדמה – אדמ ה’

    בפסוקים אלו השם נותן בידנו את האמצעים תוך שהוא מזהיר אותנו מעבודה זרה – כסף , זהב – יסודות המצויים באדמה ומטעים אותנו לחשוב כי הם עיקר והאדמה טפל.

    האדמה להבדיל מזהב וכסף מכילה את הכל – חומרים אורגניים, אויר ומים – חיים ומוות בתוכה פנימה וממנה החוצה ועליה.

    כאשר נקבל את התורה ונעבוד את ה’ על פיה אז נהיה ל – מזבח להעלות בו זבחי תודה ונקבל מהקדוש ברוך הוא את הברכה ונזכה ליכולת לידמות – ל- אדמ-ה’

    המקיים את התורה ועובד על עצמו בכדי להיות למזבח אדמה זוכה בכך לקבל את התורה ואז יקבל גם את הברכה “אבוא אליך וברכתיך”.

    מודה להשם על הכל ולכן ברכה והצלחה ותודה ענקית על השפע שאתן משפיעות לנו.

  56. מאמינה:

    יקרת היקרה!
    בזה הרע אני פשוט בוכה, מזה שנתיים אני מקבלת מימך שיעורים של פרשה ואישה אך אייני פותחת מכוון
    שברוב הפעמים בשנה הראשונה לפחות הייתי מגיעה לשיעורים של הרבנית (בשערי חסד) וברוך ד’ בשעה טובה נשאתי, אך מאותו רגע המשכתי להגיעה מספר פעמים וזהו התחילו תרוצים של הייצר הרע אני עייפה היום אני לא יכולה והפסקתי להגיעה לשיעורים.
    את אומרת בטח עכשיו היא תפתח את המייל לצפות בשיעורים אך לא בחרתי בלהקשיב לייצר הרע ולהתחבר לתרוצים. והנה בשעה טובה נפקדתי איזו שמחה מה מתאים יותר מהזמן הזה לחזור ולהתחזק אך לא אני ממשיכה עם היצר.
    היום בבוקר בלכתי לעבודה אני מדברת ם ד’ איך אפילו עכשיו שהיו לי מעט בעיות עם ההריון איייני מצליחה להתחזק באמונה?!.
    חזרתי בערב מחכה לבעלי ונכנסתי להמשיך לעבוד דרך המייל ולא יודעת למה פשוט פתחתי את הסגולות לשבועות וקראתי את העניין שהעובר לומד תורה ברחמי (למרות שידעתי זאת כבר) ואת עניין קראת התהילים ושנתו של דוד המלך ואז התחלתי לבכות אני עדיין בוכה, איכן האמונה החזקה שהיית לי??? מי אני??? ואז הבנתי שאני מסוגלת להרים את עצמי בדיוק כמו דוד המלך.
    מקווה להצליח בכך :-).
    שנזכה כולנו להתחזר באמונה ואהבת ד’ יתברך.
    אני

  57. צביה:

    שלום לכולן. הסיפור “אינסוף” אמיתי? מדהים!
    יש לי מילים רבות שבכל שבוע “מדברות” אלי בשפה מעניינת, אבל באחד השבועות האחרונים
    סיפרה הרבנית ימימה על רב מני שאשתו היתה מכוערת והוא ביקש ברכה ליפותה, היא אכן התייפתה
    ו”הרימה את האף”… ביקש בעלה שוב שתחזור להיות מכוערת “הכיעור יפה לה”!
    מיד הרגשתי איבחת ברק לראש שלי… אני במצב כלכלי קשה מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה
    הפריע לי הלחץ והחסכון והקשיים הכלכליים, גם כשנישאתי ואף חיתנתי זה המוטו הקשה של
    החיים שלי, עוד לא גמרתי לחלום על בית ברמה סבירה, ריהוט הגיוני וחיי יום יום של מחיה, חוגים,
    טיולונים נחמדים, בלי שבכל משפט או רגע תעלה הבעיה הזו של “אין לנו כסף” – משפט שאני שונאת מאוד.
    אפילו את המילה כסף אני שונאת כי אני כל כך תלויה בו והוא בעצם כלום שלא נמצא…
    כשקראתי את המשפט “הכיעור יפה לה” חשבתי מיד על עצמי “העוני יפה לה” -מי יודע כמה חסד טמון
    בקשיים האלה? אני מבינה ויכולה להעריך, כמה תובנות קיבלתי בזכות החסר הזה, כמה אהבה שאינה תלויה בשום דבר, כמה שמחה אמיתית וכמה ערכים חשובים פי כמה וכמה…
    סיפרתי את הסיפור והתחושה לבעלי היקר ואמרתי “העוני יפה לנו” הוא קטע אותי ואמר “לך, שאת אישה יפה, העוני לא יפה” – והכריח בכל תוקף שאצא לקנות בגד לחג ושלא ענייני איך נשלם אותו.

  58. גפנית:

    השיעור הראשון שקיבלתיבמתנה היכרות ואני מעתיקה את המשפט: עבודה זרה: עבודת הבעל. “יקראו בשם הבעל מהבוקר ועד הצהריים לאמר “הבעל עננו!” ואין קול ואין עונה… ה’ ניסר אותך ממנו, את עצמאית, טובה ויפה. וכשהוא יגיע ברוך הבא….
    אהבתי, אהבתי אהבתי!!!!

  59. יקרת פרידמן - בשם רחל שלמון:

    בס”ד

    יקרת יקרה, אני ובלוגים זה לא ממש מסתדר, לכן אני שולחת לך/לכן (גם הרבנית ימימה כלולה בבקשה, נכון?) תגובה לבקשתך באימייל
    כל טוב ותודה על כל האינפורמציה והמתנות והרוח הטובה, והדרך החכמה והנבונה שימימה עונה על שאלות – זה גם מרגש מאוד מאוד מאוד

    מה מרגש אותי בתורה – להלן רשימה חלקיקית

    הרבה דברים מרגשים אותי בתורה: כן הדרמה של יוסף מול אחיו מצמררת, אבל אם כבר מדובר ביוסף, הרבה יותר מרגש לחשוב על יוסף יושב בבור הנחשים והעקרבים ואחר כך בבור הכלא, ושומר על אמונה ששורשיה באין סוף… שומר על אינטגריטי (יושר לא ממש מתרגם את המילה הזו מאנגלית שכוללת אינטגרציה של כל התכונות לידי שלמות אנושית-ולפעמים על אנושית- אחת) מאיפה לוקחים כוחות אמונה כאלה

    ואחר כך, תמר מול יהודה, האומץ שלה לעשות מה שצריך לעשות כדי שמור על כבוד החיים, בלי צעקות וערכאות (אבל יודעת היטב את החוק), רק במעשים ובסיכון חייה והכול מתוך החלטיות מרוצפת באמונה ענקית לדבוק באמת בכל מחיר, וכל זה לבד לבד בלי תמיכה של איש מבני משפחתה (רות קיבלה תמיכה מנעמי ולכן האומץ שלה יש לו ניואנס אחר לגמרי) ומה עוד

    לדעתי ההקרבה של רחל היא מעל לאנושי (והשם מוכיר לה את אהבתו על הקרבה זו במעמד שהיא קיבלה שיש לו השפעה מעבר לזמן, כלומר נשמתה צרורה בצרור החיים עד היום הזה ממש. לאה נשארה דמות מסיפור, רחל היא חלק מהווית החיים, טוב ברור שיש לזה גם הסברים יותר פנימיים… את זה ימימה תלמד אותנו) ולכן ברור שמדובר פה בעמדה כלפי החיים שהיא מעבר לחישובים האגואיסטים הפרטיים, האם היא היתה מודעת לכך שללאה אחותה יש חלק חשוב בבנין אומה נולדת? נראה לי שכן חד משמעי

    אבל מרגש ומפתיע זה למצוא באינטרנט פייל קולי של הפסיכיאטר שאת לומדת את תורתו, שפורץ דרך ענקית בפסיכולוגיה יהודית – שר! מלמד אותנו משהו על בנית כלים בשימוש בכלים לא צפויים, יוצא מחוץ לקופסה כדי להגיע… מדמיע, לא?! אותי זה ריגש
    ,
    מרחל שלמון
    שלא מחמיצה הזדמנות להגיד שאני אוהבת אתכן

    דר’ מיכאל אבולעפיה שר את תהילים טו

    http://82.80.231.40/hebrew/audio//Rabanim%20Shonim/106/Idx%2010656.mp3

  60. מירב:

    שלום רב,
    את הרבנית ימימה זכיתי להכיר כשהיא לימדה באחת המדרשיות בירושלים. מאז ובמשך שנים אני קוראת מידי שבוע את פרשת השבוע של הרבנית – ממש עונג שבת שאי אפשר לתאר!! לשבת יש טעם אחר כשקוראים את דברי הרבנית. היא מעבירה, גם באמצעות הדפים, את החוש הומר שלה, את החידושי תורה המתוקים ואת התקווה והאמונה כל פעם מחדש (ואפילו שזה לא לשמוע את הרבנית בשידור חי – בשיעור).
    יש פעמים שמרוב התרגשות אני מורידה דמעות ואפילו שזה שבת (ואסור לבכות בשבת) אנילא יכולה להפסיק והדמעות זולגות. הבכי נובע מהתרגות אמיתית מדברי הרבנית, מהזדהות מוחלטת עם הדברים והסיפורים שכתובים.
    קראתי את פרשת נשא והפעם מה שריגש אותי עד דמעות היה הסיפור שלה על הרב לאו והציטוט של דברי אחיו נפתלי מהספר “אל תשלח ידך אל הנער”.
    דבר נוסף שמרגש אותי מאוד אצל הרבנית זה היחס שלה לתופעת הרווקות – היא נותנת לגיטמציה לתחושות הכאב והבדידות, ויחד עם זה, היא מצליחה להעביר תקווה גדולה למסכת הארוכה והכואבת הזו של חיי הרווקות. אני זוכרת איך כל פעם כשהייתי קוראת את דברי הרבנית הייתי מרימה את עצמי ומקווה מחדש למצוא את האחד. וברוך ה’ מצאתי והיום אני נשואה באושר.

    יישר כח לרבנית וליקרת על “פרשה ואשה” – ותודה לכן מעומק הלב!!!
    בשורות טובות וכל טוב.

  61. תהילה:

    שלום,

    אשמח לספר מה ריגש אותי מאוד בשיעור שנשלח אלי לפני שבועות.
    עוד לא קראתי את תגובות הקוראות האחרות, אז אני מקווה שלא אחזור על רעיון שכבר נכתב.

    רציתי לספר שכשקראתי איזשהו קטע מהשיעור, העיניים שלי ממש התמלאו בדמעות. דמעות של התרגשות והודיה.

    המילים היו כל-כך פשוטות, אבל כל-כך נכונות ובדיוק במקום. כל מילה נכנסה ישר לתוך הלב, עמוק בפנים.
    (מלבד זאת, זה השתלב בצורה נפלאה בתוך כל המהלך של השיעור.)

    אני אצטט את המילים:

    “תביני שאת גדולה. אין בעולם חשובה ממך. איך כל תפילה
    שלך שווה. איך כל השתדלות שלך שווה.

    תביני שהילדים שלך גדולים. אין בעולם חשוב מהם. כל
    לימוד קטן שלהם שווה. כל מאמץ קטן שלהם שווה. כל
    השתדלות קטנה שלהם שווה.”

    באמת אין צורך להסביר הרבה למה מרגש לקרוא מילים כאלה.
    אבל רציתי להוסיף, שבתור אמא לתינוקת קצת נודניקית ושובבה (כפי שחשבתי לפני שקראתי את המשפט הזה…), היה ממש חשוב שאקרא את זה.

    קודם כל להעריך את עצמי כמו שצריך, למרות כל ה’פשלות’ שאני עושה איתה. למרות כל הפעמים שאני מרגישה שיכולתי להיות אמא טובה יותר, שאני לא מספיק מתפללת עליה, שאני לא מספיק דואגת לה ולא מטפלת בה מספיק טוב.
    והעיקר, להפנים את זה למרות כל ההאשמות שמטיחים בי (“את מפנקת אותה יותר מידי לכן היא כזאת”, “למה את מקשיבה לכל מה שהיא מבקשת ממך? תני לה לבכות קצת!”).
    זהו, עכשיו הרבנית ימימה אמרה שאני שווה, והיא מבינה יותר טוב מהם.

    אחרי שקראתי את המשפט הראשון- שכבר ריגש אותי וחולל בי שינוי- באו המשפטים הנוגעים לבת שלי.

    וזה בכלל גרם לי לצמרמורת.

    באמת הרגשתי שאני צריכה לתקן את עצמי בנושא הזה, ומייד.
    כי הבת הזאת היא לא באמת שלי. ומי אני שאשפוט אותה ואחליט שהיא ‘נודניקית’, ‘מפונקת’, ‘בכיינית’, ועוד כל מיני ‘תארים מחמיאים’ אחרים שהדבקתי/הדביקו לה? למה אני מסכימה שיגידו עליה דברים כאלה?
    מי אני שאזלזל בה?

    היא אדם. אדם בעל ערך עצום. היא טובה.

    ואחרי שפתחתי קצת את העיניים, שמתי לב שהיא באמת באמת משתדלת לרצות אותנו ההורים, ולהיות ילדה טובה. רק שלא שמתי לב למאמצים שלה, אלא רק לדברים שמציקים לי.

    פתאום שמתי לב איך היא מחכה בסבלנות כשאני אומרת לה “רגע, אמא עסוקה”. איך היא מסכימה שאני “אסחב” אותה לכל מיני מקומות בלי להתלונן, איך היא מחייכת אלי תמיד ואף פעם לא שומרת לי טינה למרות ה’שטויות’ שאני עושה איתה מידי פעם.

    זה פשוט מהפך בחשיבה. להבין שהיא שווה וטובה. נקודה. לא חשוב מה נראה לי.
    מעצם בריאתה היא כזאת.

    האמת היא, שגם מאוד התביישתי בעצמי. יש לי ילדה כזאת מתוקה ומקסימה ואני רק התלוננתי…. איזו בושה.

    אז תודה לכן שהזכרתן לי מה הערך של הבת היקרה הזאת שלי,
    ומה הערך שלי, של כוחותי והשתדלותי.

    יישר כוח.

    בברכה,
    תהילה.

  62. דבש:

    לפני כמה שנים היינו במשבר זוגי קשה ולא בגלל חוסר אהבה.
    מציאות מורכבת וכואבת שלא כאן המקום לפרט אבל לבי נשבר.
    הימים היו ימי שלושת השבועות. ימים חמים ומתישים, ימי דין.
    ואיכשהו התגלגלתי לשמוע את שיעורה של הרבנית.
    אני זוכרת את עצמי יושבת בבית מול המחשב ובוכה ובוכה,
    זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול.
    היא דיברה על ה’מלחמה על הבית’
    אמרה שכל השנה היא מלמדת לשמוח ולאהוב את מה שיש
    אבל שבתקופה הזאת זה הזמן שלנו להלחם. לא להסכים לחיים שבורים.
    היא דיברה על פנחס שלקח רומח בידו וקראה גם לי לקחת את עצמי,
    לאסוף את רמח איברי ולצאת לקרב על ביתי.
    הרגשתי שהיא פונה אלי ישירות ומבקשת ממני לקחת אחריות על חיי.
    לא להסכים להמשיך ככה. בחיים לא מסופקים,לא שלמים, עצובים.
    זו היתה נקודת מפנה משמעותית
    אחריה הגיעו עוד הרבה הבנות והחלטות ובסופו של דבר
    עברנו תהליך ארוך שבסופו נשארנו יחד , מחוזקים יותר.
    עדין לא הגענו לישוב הדעת וזקוקים לעוד הרבה תפילות
    אבל הרבנית תמיד אומרת שהיסורים סרים.
    אז אנחנו את שלנו עושים בע”ה ומחכים לישועתו.

  63. נעמה:

    אחרי הטבח באיתמר לא יכלתי לישון. לא יכלתי לאכול. היה לי פשוט קשה לחיות.

    ואז בשיעורה דיברה הרבנית ימימה על הדס (היא אסתר), על רות סבתא של דוד ועל תמר שממנה יצאה כל משפחת המלוכה.
    נשות הפורים נראו לי השנה אחרת.

    והרגשתי איך כולנו מחוברים לנצח, לא סתם חיים ומתים.

  64. "חנה":

    כמו שיודעות מי שקוראות את שיעוריה של הרבנית, היא עוסקת לא מעט בנושא של רווקות, ובעיקר כאלה שמזמן הגיע זמנן אבל האביר מתמהמה. אני קוראת את הדברים של הרבנית ימימה, לפעמים מרגישה שהיא לא באמת יכולה להבין אותנו, ואפילו מרשה לעצמי להתעצבן קצת על דברים שהיא אומרת, ולפעמים אני תוהה מנין לה ההבנה והרגישות להבין את הכאב. באחד השיעורים דיברה הרבנית ימימה על כך שגם מי שאיננה נשואה, יכולה להרגיש נשואת לב. היא יכולה להיות גאה במה שהיא השיגה, לשמוח במה שיש לה. היא דיברה על כך שגם כאשר אנחנו יושבות בלי בן-זוג בשולחן החג, אנחנו יכולות לשבת זקופות. הדברים האלה מאוד ריגשו אותי, ואחר כך ישבתי וכתבתי סיפור שכותרתו היא, באופן מפתיע, “נשואת לב”. הסיפור פורסם בעלון “פנימה” לחודש אייר, בשם שהוא שם עט (בחינת “עט לעשות לה’…”) ואני מביאה אותו כאן לכבודה של הרבנית ימימה, לכבודה של יקרת ולכבוד כל אלה שעדיין מחכות:

    נשואת-לב

    היא היתה בת 25 כאשר אביה אמר לה להזדרז, כדי שיספיק לשמוח בשמחתה. כל כך היתה מופתעת מהאמירה הזאת שלו, הרי הוא אדם צעיר, רק בראשית שנות ה-60, ומה זה עולה בדעתו? אבל התברר שניבא, ולא ידע מה ניבא. עוד באותה שנה הוא פנה לעולם שכולו טוב, והשאיר אותה עם כאבה. כשהיא נזכרת בימים ההם, אתו, מציף אותה געגוע גדול, אבל גם בושה גדולה. כמה חשבה אז שהיא יודעת הכול, שהיא מתוחכמת. וכשניסה פעם לשדך לה מי מבאי השיעור שבו השתתף, ולא ידע לומר לה פרטים מדויקים על עיסוקו ועל תוארו, אלא שהוא אדם ירא-שמים, הגיבה בקוצר רוח. והוא, בתמימות של ילד, לא הבין מה הבעיה. “הרי אמרתי לך שהוא ירא-שמים, ומה יותר מזה?” אחר כך, כשנפגשה עם הבחור, ידעה מייד שהצדק עמה, והמרחק בינה לבין אביה רק הלך וגדל. היא ידעה שממנו לא תבוא לה הישועה, הרי הוא אדם כל כך פשוט, עובד כפיים, והיא מייחלת לבן-זוג שיהיה לה גם מורה, גם מושא להערצה, אולי אחד כזה שתוכל להתפלמס אתו ולשתף אותו בלימודיה הגבוהים. ומה לאביה ולכל זה?

    השנים חלפו, והישועה לא באה. ובכל פעם שניסתה להביא לעצמה את דמותה בבגדים של כלה, עמדה מולה טליתו של אביה, צחורה כלבנה. ידעה שעכשיו, כשהוא בעולם האמת, הוא יושב שם ושוחק על דאגתה, על עלבונה, על עליבותה. אם היה יכול, היה אומר לה שה’ אוהב אותה גם ככה, גם כשהיא לא אשת-איש, גם כאשר אין על אצבעה אות המסמל שהיא נורמלית, ככל בני-האדם. היה אומר לה שגם אם היא לא נשואה, יכולה היא להיות נשואת-לב. אבל ידיעה לחוד והרגשה לחוד. הרי לא היא בעולם האמת. היא עדיין כאן, בעולם שבו אדם נמדד לפי הסטטוס שבו הוא נמצא, גם אם בחדרי-חדרים הכול רקוב, הכול ממוטט, גם אם אין שם ולו טיפה אחת של כבוד, של הבנה, של רצון ה’.

    חשבה על רצון ה’, ועל רצונה שלה, וידעה שהם רחוקים זה מזה כרחוק בן-זוגה ממנה. אבל ככל שעברו הימים, התקרבה אל ה’ יותר ויותר. וככל שהתקרבה אל ה’, חשה שהיא מתקרבת אל אביה ולבה נחמץ שלא עשתה זאת עוד כשהיה אתה. היא שינתה את לבושה, את לשונה, אפילו את שמה שינתה, אבל תחושת ההשפלה שלה רק הלכה וגדלה. עכשיו היא חשה שה’ הוא-הוא שמשפיל אותה, כאילו חורץ לה לשון, כאילו אומר לה אל תהיי צדיקה בעיני עצמך. ובתוכה פנימה ידעה שצדיקה היא לא. הרי אם היתה צדיקה, היתה שמחה, היתה מקבלת הכול באהבה.

    חשבה על המילה “רווקה”, שהזכירה לה תמיד רקובה, קרה, ריקה. לו לפחות היה לה ילד להתנחם בו. אבל מה חטאו? מדוע תגזור עליו יתמות עוד טרם לידתו? שמעה את חברותיה האימהות מתלוננת על הקושי, על המשא, וחשבה לעצמה מי יתנני לילות ללא שינה, מי יתנני ידיים מושטות אלי להשיאן. אבל חשקה את שיניה ושתקה.

    ואז הוא הגיע. כך, בפשטות, כאילו היה שם מאז ומעולם. ירא-שמים, בדיוק כפי שייחלה, עובד כפיים, עם עיניים נעימות. וכשהביטה בעיניו ראתה את דמותו של אביה, ועיניו שוחקות והוא אומר לה “הן”. והשלווה שעטפה אותה היתה כה גדולה, עד כי דימתה לעצמה שכך היה תמיד. הוא ניגש אליה וכיסה את פניה, וכאשר אמר לה “הרי את מקודשת לי” הדהדו באוזניה המלים “יתגדל ויתקדש שמיה רבה”. אמן.

  65. טלי:

    שלום לכולן,
    אני רוצה לשתף אתכן בסיפור בתנ”ך שריגש ומרגש אותי כל פעם מחדש- סיפור יהודה ותמר. (בראשית לח)
    תמר שכלה 2 בעלים- בניו של יהודה, ולא אומרת נואש, וממתינה לשלה, הבן השלישי, שיגדל וישא אותה לאשה ויתן לה זרע מיהודה. כששלה גדל ולא ניתן לתמר ע”י יהודה, תמר עושה מעשה שאפשר לראותו כמעשה של יאוש ומתחפשת לקדשה, כדי לזכות בכל מחיר בזרע מיהודה, ובעצם- זרע יעקב אבינו.
    יהודה, שבאותה עת התאלמן מאשתו בת שוע, שוכב עם תמר המחופשת לקדשה, ומוסר לה לבקשתה ערבון- חותמת, פתילים ומטה.
    תמר היתה חכמה וידעה שתזדקק לכך ביום מן הימים, בבחינת “איזהו חכם? הרואה את הנולד”.
    ואכן, כצפוי, תמר הרתה מיהודה, וכשרואים זאת הרכילאים, ויודעים שהיא אלמנה הממתינה לשלה, מודיעים ליהודה ברוב טובם “זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים”.
    יהודה מיד גוזר דינה- “הוציאוה ותשרף!”
    יהודה לא שיער בנפשו שהיא הקדשה שפגש על אם הדרך ושהיא למעשה הרתה ממנו.
    וכאן מגיע החלק שמרגש אותי ביותר בסיפור הזה- תגובותיהם הנאצלות של תמר ויהודה.
    תמר היתה יכולה מיד לחשוף עצמה ולהטיח בו לפני כולם: לך אני הרה! מנעת ממני את שלה בינך אך רציתי זרע קדוש ולכן נאלצתי להגיע עד אליך!
    אך לא! היא נותנת סימנים שרק הוא מכיר ומשאירה בידיו את ההחלטה הקשה האם לחשוף עצמו בפני כולם: “הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה”.
    היא יודעת שאם הוא לא יחשוף עצמו ויודה- היא תשרף חיים! והאמת תלך עימה לקבר ולא תוודע לעולם!
    ועל אף זאת- מתוך הכבוד והיראה שהיא רוחשת לו היא לא מוכנה לביישו ומוסרת למעשה את גורלה וחייה בידו.
    תגובת יהודה מעוררת כבוד והערצה לא פחות: “צדקה ממני! כי על כן לא נתתיה לשלה בני”.
    יהודה עומד בנסיון הקשה- נסיון הכבוד. הוא מוחל על כבודו וחושף עצמו קבל עם ועדה כמי ששכב עם תמר, שעה שהתחפשה לזונה.
    יהודה מתגלה כאן כאיש שהצדק והאמת חשובים לו יותר מהכל, גם יותר מכבודו העצמי ומ”מה יחשבו עלי אחרים”.
    הלוואי וכולנו נדע לומר “סליחה, טעיתי” כשצריך, כמו שיהודה ידע לומר, והלוואי ונצליח ללמוד מתכונותיהם האצילות של יהודה ותמר ולחקות אותם עד כמה שנוכל.

  66. חן:

    שיעורי בית לא קלים קיבלנו בחג השבועות – למצוא משהו שנוגע , שמרים, שמנחם, שמרגיע שמחבק…
    את הרומן עם הרבנית ויקרת התחלתי לפני עוד מעט כשנה , ההתרגשות העצומה לקראת השיעורים של הרבנית מתחילים אצלי מיום שלישי געגועים מציפים אותי וההמתנה עד לחמישי לקבלת המיל מיקרת – שהשתדלות והאהבה הרצופה לא מתנתקות מהפרשה והשיעור של הרבנית –לפעמים נדמה שזאת אישה אחת כפרשה אחת– כל שורה שאני מתחילה של הפרשה לא משנה איפה אני קוראת את הפרשה, ברכבת בדרך הביתה, בקראון באריאל , במיטה בבית , מול המחשב הדמעות זולגות זה המשפט הראשון ההתרגשות שכה קשה לי להסביר – כל שיעור מחדש כל שבוע יש לי תחושה שהרבנית מכוונת אותו אלי במהלך כל השיעורים הרבנית מדברת המון על הגדלת העצמי- אני קודם , האהבה שלך לעצמך- ואז על היכולת להכיל לתת להקשיב להיות סבלנית כל פעם בדרך אחרת, בצורה אחרת בסגנון אחר שיודע לגעת ,לנחם וגם להצביע על מקומות שאני חלשה בהם.
    אני מאוהבת בדרך שהרבנית בוחרת לבוא לקדוש ברוך הוא- התפילות , הסגולות , הציטוטים מפי הרבנים, הגמרא והתנ”ך – שמהוות חלךק בלתי נפרד מהשיעור- אהבה ענקית ורצופה שלא נגרמת גם שקשה גם שהניסיון שאורב לך בדלת ולא מרפה ממך ,שיצר הרע לפעמים עומד מולך ולא נראה שהוא עומד לזוז משם… התפילות הסגולות הכל עומד לנגד עיני וב”ה אני ברוב הפעמים עומדת איתנה, מנצחת את העצמי שלי ומודה לו מודה לו .
    השבוע שקראתי את השיעור שהשתוקקות אליו עוד מעט והתפקעה הרבנית כיוונה לדברים שכל כך מטרידים אותי – פחד , פחדים, התחבטויות , לבטים- השיעור היה מתנה עבורי כמו בכל שבוע.
    נ.ב זכיתי!!!

  67. שבע_יהלום:

    חשבתי וחשבתי איך להעביר למילים את התחושות העצומות שעברו בי בשעת קריאת השיעורים שנשלחו אלי סביב ספירת העומר וחג השבועות, והחלטתי פשוט לספר בקצרה את הסיפור שלי.
    אני בת 32, חיה בתל אביב, אורח חיים חילוני למדי. בת למשפחה מסורתית מרמלה. מאמינה גדולה באלוהים, בדרכי, נתמכת ונוצרת בתוכי בעיקר את המשפטים “ישועת השם כהרף עין”, ו- “רבות מחשבות בלב איש ועצת אדוני תקום”.
    לפני כשלוש וחצי שנים הייתי בתקופה מאוד קשה, בעיקר נפשית. בדיעבד אני יודעת שהיה זה דיכאון קליני קל. באותם ימים טסתי עם גיסי לניתוח קשה במזרח הרחוק, אחותי נשארה בארץ, לטפל בילדיהם הקטנים. בנסיבות הכי לא צפויות הכרתי שם את אהובי, דווקא ככה, דווקא שם. ההתאהבות הייתה מידית, האהבה פרחה וגדלה, המשיכה הייתה זכה וטובה, והזוגיות- נפלאה. הרגשתי שחלומות מתגשמים. חיינו יחד שנתיים. הייתי בטוחה שהוא יהיה בעלי ואבי ילדיי.
    ביום הולדתי ה-31 גילינו שהוא חולה במחלה ממארת וסופנית. לפני שנה וחצי נפטר אהובי לשעבר.
    כמעט ביקשתי את נפשי למות. לא האמנתי שכך נגזלה ממני אהבה כה גדולה לה כמהתי שנים. עולמי חרב עלי, כמעט, שכן מתוך ההריסות נתן לי אלוהים כח להתחיל הכל מהתחלה. עם כל הכאב העצום, הפיזי ממש, וגם בזכותו, נולדתי מחדש ובניתי את חיי כמו מן היסוד, והפעם יותר טוב מאי פעם.
    לפני כחצי שנה הכרתי בחור מקסים. יצאנו מספר חודשים והרגשתי שאנחנו מכירים מאז ומעולם ומגלגולים קודמים. שאנחנו כמו חברי ילדות, אחים, כאילו באנו מאותו הכפר. הרגשתי שהחיבור בינינו מופלא, שיש בו ובינינו המון דברים שחיפשתי באהבה. בשלב מסוים התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר, שלא טוב לי, שאני לא מרגישה בטחון. הוא מצדו הרגיש שהוא לא מצליח לתת לי את הטוב שמגיע לי, שאולי הוא לא בנוי עדיין לזוגיות, ושהוא לא מעוניין לבזבז לי את הזמן ולפגוע בי. כמובן שנפגעתי מאוד כשבסופו של דבר נפרדנו. לקח לי זמן להבין שכוונתו הייתה טובה, שמחתי שהחיישנים שלי עובדים (אני רק צריכה להקשיב להם). עדיין לפעמים אני לא מבינה למה זה לא הצליח, למה בכלל הכרנו, וכמה, כמה, עוד יכולה בחורה אחת לחכות. (כמובן שהניסוח כאן הוא טיפה בים לעומת קשת הרגשות הרחבה והנרחבת העמוקה והצבעונית לטובה ולרעה, שהיא החיים).
    לקראת פסח החלטתי שהשנה אני סופרת את ימי העומר. כל ערב התרגשתי לקבל את מייל התזכורת, לספור בקול רם, ולקרוא את ההסבר היומי.
    כשהגיע מכן המייל עם השיעור המיוחד ופרשת השל”ה, ישבתי על הספה האהובה שלי בגג דירתי, וקראתי מרותקת. מרותקת. לפעמים מרותקת מהראש, לפעמים ממש הרגשתי פרפרים בלב. לבסוף קינחתי בפרשת השל”ה, ואז, כמו גל גדול, התפרצו כל הרגשות לבכי סוער ונרגש, הרגשתי שאני מתנקה, מתנקה, מתנקה, שבתוך כל הכאוס וסימני השאלה הכואבים יש איזשהו סדר. שאני בסדר. הרגשתי כמו כד זכוכית בוהק וחם שמוכן להכיל ולהחזיר אור. שיכול לקיים ולהתקיים.
    לקראת שבועות נעורה בי התרגשות מיוחדת. אני מודה שקיוויתי בסתר לבי שהבחור ואני נחזור.
    בליל החג ישבתי בגג, לבדי, מול השמיים והלבנה, וקראתי פרקי תהילים. הרגשתי שרק אני ואלוהים קיימים באותם רגעים, ובו בזמן הרגשתי שבאלפי מקומות, באותו הזמן, נפשות רבות מתפללות. שאני לא לבד. זה היה כמו קטרזיס.
    אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי להודות מקרב לבי על המילים ששלחתן אלי, כמו ממתקים מבורכים ומלאי כל טוב.
    מעתיקה את המילים שנגעו בי במיוחד:

    * כמה ה’ אוהב את הרצון שבתוך הכורח. כמה הוא מחשיב אותו.
    * “מלכה”, במדרש בפרשתנו, שתי מילים: מה לך? מה קרה לך – השתגעת? מה את נעלבת? זכרי שאת אצילה – בצל י-ה.
    * ביום חג השבועות, גם מי שמרגיש שליבו שבור לגמרי, ה’ נותן לו לב חדש. לב לימודים. כשם שלשמים נברא לב ביום מתן תורה, גם לך ייברא לב חדש.
    *בנות, ליל שבועות הוא ליל תיקון הלבבות השבורים. שפת אמת מבכּי למילים “וישם לך שלום”: שתרגיש שלמות בכל עשייה קטנה.
    להרגיש שלמות בכל עשייה קטנה זו ה-ברכה.

    ולמה דווקא אלו נגעו בי?
    כי בדיוק אל תוך המקום הזה, של תחושת הבדידות, של הקרבה לייאוש, של הקושי להמשיך, של הפחד שלעולם לא אעריך את עצמי כמו שצריך ולא אמצא את הבחור שלא ייבהל מהאוצר שנשלח אליו בדמותי, ונקיים אהבה טובה ובריאה ומשפחה מבורכת, הגיעו אלי המילים מפריחות הכוח הללו, כמו קוראות את נבכי נפשי, כמו ליטוף ועידוד, כמו חיבוק אמיץ, והחיו את אמונתי בי וביקום.
    תודה גדולה גדולה גדולה!
    כל טוב ומלא שמחה!

  68. אתי:

    יקרת היקרה, שלום
    תודה על המשימה המאתגרת. היא גורמת לקרא את השיעור ביתר שימת לב ואף לחזור ולקרא שוב כדי לסמן… וכמובן תודה רבה רבה לרבנית ימימה שמעשירה את עולמנו ונשמתנו כל שבוע עם חידושים והפתעות…
    מה אהבתי, ממה התלהבתי, ממה התרגשתי…- מפרשת שלח? (יש כ”כ הרבה דברים, לא היה פשוט לבחור…)
    1. השליחות של האישה היא להרגיע – מצד אחד יש לנו הנשים המון כוח להרגיע ומצד שני לא פעם אנו כ”כ זקוקות שירגיעו אותנו וזו אכן שליחות לא פשוטה, אך מן הסתם אם זו השליחות גם יש את הכוחות, פשוט צריך להאמין שאנחנו מסוגלות!
    וכל שליחות היא גם ניסיון מה שמביא לדבר הנוסף שאהבתי:
    2. שבכל הניסיונות יש חוק שימור האנרגיה. זה מעודד מאוד ששום דבר לא הולך לאיבוד ובע”ה הילדים שלנו יזכו להרבה בזכות העמידה שלנו בניסיונות. יש למה לצפות! ובשביל מה להשתדל עוד יותר…
    3. דבר נוסף: אומרת הרבנית ימימה: בזכות נשים צרחניות ניגאל וזה כ”כ מתחבר לי עם: אין דבר שלם יותר מלב שבור שרק כשהלב שבור אנו זועקות לתפילה וכשאנו באמת מצליחות ‘לצרוח’ את התפילה, אנו מרגישות שהצלחנו להוציא מהלב!
    4. לא להשתמש במילים: אין לי וכד’ – לאחרונה רצינו לעשות איזה שיפוץ בבית ומאוד התלבטנו (בעיקר כלכלית…) ואמרתי לבעלי: נדמיין ונאמין שזה אפשרי. לא נחשוב שא”א אלא נחשוב חיובי…היה לנו חשוב מאוד לעבוד רק עם קבלן יהודי שמעסיק יהודים והרבה ריפו את ידינו שלא נצליח למצוא וכו’. אני מרגישה שבזכות האמונה והתפילות שהתפללנו, מצאנו קבלן (שהוא גם אדריכל) ירא שמים ובע”ה בימים הקרובים מקווים להתחיל ובע”ה נזכה להפיץ את שמו ברבים ונקווה שיותר אנשים ישתכנעו שזו הדרך האמיתית לבנות בארץ ישראל!
    5. בעניין הזה התחברתי גם ל ‘לא לדחוק את השעה’. כבר הרבה זמן שאנו מתכננים את השיפוץ והיו לא מעט עיכובים וכבר כ”כ רצינו לראות את עצמנו אחרי כל הבלגן (והאבק…) וממש הרגשתי איך הקב”ה מנסה אותי במידת הסבלנות שוב ושוב ושוב לומר: כל עכבא לטובה…
    6. ללכת עם הפחד, לא לגרש את הפחד ולא לברוח ממנו – זה מתחבר לי עם דברים שלמדתי בעבר על כך שא”א להילחם בכל מיני דברים ועדיף לפעמים ללמוד לחיות איתם, לתת להם מקום ואז הם מאיימים פחות…
    7. כל הזמן לחשוב טוב על עצמנו ולא לפחד לעמוד על שלנו (בתור אימהות וגם כנשים בצורה הנכונה, לא בהתרסה…) ולפרגן לעצמנו. דבר שאנו צריכות ללמוד שוב ושוב! כי תמיד נראה שהבעל, הילדים, ההורים חשובים יותר…
    8. דבר אחרון (לפעם זו בע”ה). מכל מצוות הנשים את מצוות חלה אני עדיין לא מצליחה לקיים בפועל כי אני לא אופה חלות באופן קבוע. וחשבתי (בלנ”ד כמובן…) שבע”ה אקבל על עצמי (אחרי השיפוץ, כי יהיה הרבה אבק עכשיו…) להתחיל לאפות חלות לשבת אבל רק בתנאי שאראה שזה לא פוגם באפשרות שלי להכניס שבת בנחת. אם זה יכניס אותי (ואת כולם) ללחץ, לא בטוח שיהיה שווה… נשתדל ונתפלל בע”ה
    שוב תודה רבה רבה יקרת והרבנית ימימה
    שנזכה תמיד להוסיף הרבה טוב!

  69. אסתר:

    השיעורים הם כל כך יפים
    ורואים שיש בהם כל כך הרבה השקעה
    ומחכים כבר ליום חמישי
    כדי לקבל את השיעור היפה
    של פרשת שבוע
    כל השבת יושבים כל המשפחה
    ונהנים לקרוא את הפרשת השבוע
    ומנסים להפנים את המסר של הפרשה

    השבוע היה כתוב על אמירת תהילים
    כמה שזה חשוב לומר תהילים ביחד ובכוונה
    אפשר להגיע לדברים גדולים

    אני לא יודעת אייך לספר את זה
    אבל אני יודעת דבר אחד
    שאים אומרים תהילים בצוותא
    זה כאילו אמרם דוד המלך עליו השלום
    ובזכות אמירת תהילים בצוותא
    נזכה להיגאל במהרה בימנו אמן!

  70. עפרה:

    איזה רעיון נפלא. משמח לספר לרבנית ובכלל לכולם עד כמה מרגשים השיעורים כל פעם מחדש.

    כל שנה, (כבר 6 שנים?) אני מחכה לשמוע את הרבנית מספרת את סיפור עקידת יצחק אבינו.
    לקראת ימי אלול, תשובה, מזמור “העוקד הנעקד והמזבח”. כל שנה מתרגשת מחדש.

    כנ”ל בסיפור על רחב אשת יהושע מיריחו-תמיד ניתן לראות את הטוב ותמיד אפשר לחזור בתשובה!

    כנ”ל הסיפור של אסתר המלכה שנלקחת לבית אחשוורוש, מרדכי מצווה עליה ללכת מרצונה למלך אחשוורוש, בכך להציל את עם ישראל, אך כך גם תפסיד את בעלה מרדכי הצדיק ואת התקווה לצאת ולהיגאל מבית המלוכה ולשוב לבעלה. אסתר המלכה הצדקת מוסרת את עצמה למען עם ישראל ומקריבה עצמה.

    כנ”ל בסיפור רות הצדיקה שדובקת בחמותה.
    כל פעם זה לקבל כוח לקום, להתחיל שוב מחדש, לא להתייאש. כולם נופלים.. הגבורה היא לקום..

    אני גם תמיד אוהבת לשמוע מהרבנית את הסיפורים על הילדים שלה והחידושים של איך התורה חייתה השבוע ואיך היא האירה לה את הפירוש במשך השבוע וכו’ (למשל הסיפור על נתן הקטן שאכל חמין ומיד אח”כ רצה מעדן והרבנית הסבירה לו שכל המלאכים מסתכלים עליו עכשיו בשמיים לראות איך הוא מתגבר.. ובמוצאי שבת קודש כשהם הזמינו פיצה למלווה מלכה, הוא רץ למקרר ולקח כף מהחמין..הרבנית שאלה-מה אתה עושה? והוא ענה: ששש..אמא את שומעת איך כל המלאכים מוחאים לי כפיים?…)
    מרגש ומחבר אותי לפרשה. מחבר אותי אל התורה. ומכניסי את החיים שלי לתוך התורה בהרגשה ולא רק בהבנה. ארני מרגישה שהרבנית ממש שליחה של ה’ לחזק אותי ואת כל נשות עם ישראל. בכל גיל. (ברוך ה’ אני שומעת את השיעורים מגיל 13..:)

    אני חייבת להודות לרבנית שמחייה אותנו! בזכות שליחותה העצומה אני, ואני בטוחה שעוד נשים רבות, מתחייות כל פעם מחדש, מתחדשות כל פעם מחדש, ואינן מקיימות את המצוות כ”מצוות אנשים מלומדה” אלא עם לב, עם אהבה, עם כוונה! עם רצון! שמחה!

    בתיאורים הנפלאים והסיפורים המשמחים כל דמויות התנ”ך, כל אבותינו הקדושים, אימותינו הטהורות, כולן עומדות חיות ומלמדות אותנו מהות אישה, מהי. שמחה מהי. אהבה מהי. תורה מהי.

    כשרבנית מדברת שומעים שזה בא מן הלב, לא מצועצע, לא מתיפיף, הרבנית מדברת מעומק הלב! מהכיסופים העצומים לקרבת א-לוקים! לאמת טהורה וחיה!

    ת – - ו – - ד – - ה ר – - ב – - ה ! ! !

    אין דרך להודות על כל כך הרבה!
    בהרגשה שלי, אולי כשכל אחת תחפש איך “להעביר את זה הלאה”, איך להוסיף טוב בעולם בשמחה, איך “לתקן עולם במלכות ש-קי”, איך להמליך את ה’ יתברך מלך מלכי המלכים על כולנו.
    או במילים יותר פשוטות: איך למצוא את הנקודה שלה בתורה, את התפקיד האישי שלה שבו היא יכולה לתת ולהשפיע לתיקון העולם, השליחות הפרטית שלה. מה שהיא יודעת לתת ולחזק אחרות. ועל ידי זה, כולנו ניתן, כל אחת במקומה, ובוודאי שא’-בע”ה נזכה להשיב גם לרבנית ימימה הצדיקה.(זה יחזור כמו מעגל..) ב’-ניזכה לגאולה שלמה בשמחה במהרה ולא ע”י ייסורים ח”ו. אמ”ן! בשורות טובות!

  71. טובה מרדכי:

    בס”ד
    18.6.11 ט”ז סיון תשע”א שעה 11.30 לילה
    ביום שישי נכנסתי למייל שלי כדי לקרוא את פרשת השבוע לפני כניסת שבת.
    קראתי בעיון רב ומאד נהנתי לקרוא, במיוחד נגע בי נושא ה פ ח ד -.נזכרתי בחוויה שהיתה לי ביום מיוחד, ואיך אני מאמינה שברגע שהרמתי את עיני לשמים
    לבורא עולם לעזרה הרגשתי ישועה אישית.
    כל שנה ברצוני ליסוע ולהרגיש את חווית הילולת הרשב”י במירון
    בערב החג ממש, אך כל שנה התערבבו יחד פחד וחוסר תעוזה אומץ. גם השנה היתה הס
    הסעה[ מטעם הגרעין התורני ברמלה, אני תושבת רמלה] החלטתי ויהי מה שאני
    נרשמת ונוסעת , [אני מוסיפה פרטים שהם חיוניים להמשך,,,] ,ההסעה עלתה 50 ש”ח
    מכיון שלא הספקתי למשוך כסף מהכספומט, ושההחלטה בערב החג מוצאי- שבת ליסוע
    ברגע האחרון, ביקשתי מבני אביסף [לא נעים,] שילווה לי 50 ש” כי במילא אני
    נוסעת וחוזרת עם ההסעה ,בני כל כך התעקש והיכניס לתיקי כ-200 ש”ח- שיתברר
    נשלב מאוחר יותר כחיוניים. יצאנו מרמלה בשעה 11.30 והצטרפנו עם אוטובוס
    נוסף שיצא מלוד. הגענו למירון בסביבות השעה 1 בלילה ומה אספר לכם-
    ח ו ו י ה מדהימה, המוני בית ישראל נהרו להילולה, ככל שהתקרבנו לציון הקבר
    ה מ ו ן בל עין הרע בנות ישראל ,נשים, ילדות, מתפללות, בוכות, שרות, קוראות
    תהילים. היתה צפיפות אדירה, [אנשי מד"א הוציאו בנות שלא עמדו בהתרגשות , ובצפיפות והתעלפו]. הייתה אוירה רוחנית.ככל שנקפו השעות לתוך הלילה [שבכלל לא הורגש לילה-הכל היה באור יום מיוחד],היינו אמורים לחזור להסעה, שממתינה
    בתחנה בסביבות השעה 5 לפנות בוקר. מכאן מתחיל המירוץ המוזר אחרי מקום ההסעה, בגלל אמצעי הביטחון, ושינוי המסלולים שאלתי איש ביטחון לגבי ההסעה של רמלה-לוד, הוא כיוון אותי למקום הסעה שהיה מוטעה ועד ביקש להמתין עד שההסעה תגיע, אני חשבתי שבגלל סידורי הביטחוןשינו את סדר ההסעות- והיו הסעות מכל רחבי הארץ, עבר זמן יקר בעת שהמתנתי ,ובנתיים צילצלתי למארגן ההסעה לפשר עיכוב
    ההסעה שלנו לרמלה ואז לפי דבריו אני לא הגעתי ליעד הנכון, האוטובוס היה מלא והם כבר נסעו חזרה לרמלה,. השעה הייתה כבר 5.30 לפנות בוקר נתמלאתי פחד ותדהמה, ומפה התחיל המירוץ אחרי הסעות אחרות,במטרה להשיג האוטבוס שמגיע הכי
    קרוב לרמלה, הייתה הצעה להגיע לירושליים ומשם לרמלה,הייתה הצעה ליסוע לבני- ברק ומשם לנסוע לרמלה, את האמת הרגשתי פחד כל ההסעות מגיעות לשכונות כל נהג נקב במחיר 60. 70.ש”חו גם לא כל-כך המליצו לינסוע דרכם, רק בלית ברירה. רצתי מאוטובוס לאוטובוסבמטרה למצוא אלטרנטיבה מתאימה אך לא מצאתי מי שמגיע ליעד שאני מכירה .[סליחה אם זה נשמע מופרך אך בשבילי זו חוויה ראשונית קצת מפחידה גם ואולי בגלל המרחק.] מאוד חששתי שכל ההסעות יחזרו ממירון ליעדים הארץ,.כל הזמן נסיתי להסתדר לבדי והרגשתי מעט חוסר אונים
    ***עמדתי במקומי הרמתי עיני לשמים לבורא עולם וביקשתי שיעזור לי *****
    וכמו קסם כאילו כל הלחץ שהייתי שרוייה בו נמוג ,נהג שגם נוסע דרך בני-ברק
    אמר לי שהוא נוסע דרך בית-דגון, שזהו יעד מוכר יותר וקרוב לי.,ומשם אקח
    אוטובוסים לרמלה, עליתי בשמחה לאוטובוס הנסיעה הייתה איטית, שילמתי 60 ש”ח,
    וכל הדרך חשבתיואמרתי תודה לקב”ה ששמע לבקשתי כשהרמתי את עיני, ושאין מקרה בעולם שבני שיחיה הכריח אותי לקחת יותר מ-50. ש”ח כסכום ההסעה מרמלה. הגעתי הביתה בסביבות 11.30 בבוקר בהרגשה מיוחדת שקשה לי להסביר אותה.,

  72. שירת י-ה:

    כוחה של ידידות נשים…

    לילה/בוקר טוב.
    השעה כעת במחוזותינו היא 4:55 בבוקר, התהפכתי על משכבי במשך זמן מה עד שהחלטתי סופסוף לגשת למחשב ולהודות לכן- הרבנית ימימה ויקרת היקרה.
    בסימן טוב ובמזל טוב ילדנו לפני כחודש את בננו השני, ברוך השם. במהלך ההריון התמודדתי עם אתגרים שלא היו מוכרים לי כל כך, פחדים, דעיכת השמחה ועימה היעלמות הדרגתית של החיוך (החיצוני והפנימי…) את כל אלו ליוו לחצים מצד הסובבים אותי — “אחותי תהיי בשמחה”… כולם ציפו ממני לשמוח, לפרוח להתרגש לקראת הלידה..לקראת המתנה הגדולה. אך הציפיות האלו רק הלחיצו אותי יותר, ונאלצתי להתכנס בתוך עצמי (לפעמים אפילו בעלי לא הבין אותי) ואיכשהו להעביר את ימיי כשאני עוטה מסכה. לא יכולתי לדבר עם חברה שלי- כיון שהיא מתמודדת עם חבילת צרות לא פשוטה של גירושין- פחדתי שאם אשתף אתקל בתגובה הנפוצה “צרות של עשירים”. לא האמנתי שמישהי תהיה מוכנה לעבור איתי את התהליך הזה באמת (לא כמטפלת או מטיפה,,אלא נטו- כחברה) באחד השיעורים דיברה הרבנית על כוחה העצום של ידידות בין נשים, על כך שהיא-היא שתביא גאולה. לאחריו- “קפצתי למים” והעזתי לאחר שתיקה ארוכה לומר לה את אשר על ליבי ולקוות לקבל יד תומכת… ואכן- הגאולה הגיעה- ובגדול. גיליתי איזו עוצמה אדירה יש לנו- הנשים. איך היא הייתה מסוגלת להניח בצד את הקשיים שלה וממש להיות כאן- איתי, איזו מסירות, איזו הבנה, זה היה שחרור עצום מדעות קדומות (“נשים הן קנאיות מטבען ולא יוכלו להיות חברות אמת”) וממחסומים…זו אהבה מסוג חדש שזכיתי להכיר ולחוות- בזכותכן. הפסקה הקטנה-גדולה על ידידות אמיתית בין נשים העירה אותי לעולם בו אני מאמינה יותר בכח שלי לעזור לחברה, להיות חברה, לתת יד. בנוסף, בעזרת השם, חזרתי לחייך, להכיר ולשמוח במתנות הגדולות שאני מקבלת יום יום. וכעת הזמן והמקום לומר לכן תודה קטנה על תובנה גדולה.

  73. מרים:

    בס”ד,
    ביקשת סיפור שקשור לשיעור השבוע אז הנה:
    ביום שישי הדפסתי לעצמי את השיעור כדי לקרוא אותו בשבת. בשבת קראתי את השיעור ולהודות על האמת, פשוט לא התחברתי לשיעור. ממש התאכזבתי. תמיד אני מרגישה מחוזקת והפעם ….

    במוצ”ש נכנסה אלי שכנה שקיבלה גט לפני כ-4 חודשים, אחרי מסכת יסורים קשה. עיניה היו נפוחות מבכי ופניה מכורכמים. הצעתי שנשתה תה וישבנו לנו בנחת ושתינו. ואז היא התחילה לספר שהיא בדיאטה (היא שוקלת מעל ל=100 קילו) והצליחה להוריד בשבוע שנים וחצי קילו, ואיך היא נשברה בשבת הזאת. היא התחילה לספר כמה קשה לה עם 2 הבנים הצעירים. אבא שלהם היה מאוד קשה איתם בזמן שהם היו יחד ועכשו בלי אבא, הם מתחצפים ומתנהגים בצורה מאוד פרועה ובוטה והיא לא מצליחה להשתלט עליהם. אחד בן 13 והשני בן 11 והם מסרבים ללכת לטיפול. בקיצור, עברה עליה שבת קשה.
    פתאום, נזכרתי בשיעור של הרבנית ובפרט בפיסקה מסוימת. אמרתי לה שתחכה רגע והבאתי לשולחן את השיעור. מצאתי את הפיסקה שנזכרתי בה וקראתי לה אותה
    ‘ ומה הנזק העיקרי של ההתאוננות?
    השמנה.
    הרב חיים מוולוז’ין, שהשבוע ביום רביעי בערב וביום חמישי יום פטירתו, אומר שבכל פעם שאת מביעה בפה שלך איזשהו חיסרון את בוראת רעב בנפש. כשאת אומרת “אוף, אין לי זיווג”, הופס – בראת רעב בנפש. ומכאן קצרה הדרך למופלטה (שתמות), לבורקס (ימח שימו) ולשאריות עוגת הגבינה שמשום מה כואב הלב לזרוק אותן.
    למה את אוכלת? לא כי אינך שבעה, אלא כי אינך שבעת רצון.
    פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. לכן הדיאטה הטובה ביותר היא לומר “כמה יש לי” (“יש לי צרות”, “יש לי חובות”…). העיקר לא להתחיל משפט ב”אין לי”.

    ישר על המשפט הראשון היא פרצה בצחוק אדיר. פשוט התגלגלה מצחוק ואז המשכתי

    ‘”דיבור” אינו רק לשון הרע אלא גם דיבורים מוגזמים…….
    אסור לשקר, ואסור גם להתלונן. מי שמתלוננת מלינה את הסבל אצלה בבית, כשאת מתלוננת את ממש אומרת לצרות “בואו, שבו, תאכלו משהו, מייד אני מציעה לכם מיטה ותוכלו לישון בנוחות”.
    אומר הרמ”ק: שלא תעזי להתחיל משפט ב”אין לי”. “אין לי כסף / אין לי כוח / אין לי אהבה / אין לי תשומת לב”. כל משפט כזה בורא מלאך קטן שקוראים לו “אין לי”, והמלאך הזה צריך לחיות ממשהו אז הוא לוקח כוחות – ממך.’

    המשכנו לצחוק והתחלנו לתרגל ‘יש לנו צרות, יש לנו חובות, יש לנו ילדים, יש יש ‘
    בקיצור, האשה העדינה והיקרה הזאת יצאה מביתי עם חיוך על שפתיים.

    אחרי עשר דקות היא שוב דופקת לי על הדלת: תשמעי, לא תאמיני דיברתי עם הגדול ואמרתי לו שהוא חייב ללכת לטיפול והוא הסכים!!!!’
    נס!
    הסכמנו שאולי ההמשך לא יהיה כל כך קל, אבל הרבה יותר כיף להתמודד עם הצרות עם חיוך …

    תודה לקב”ה ששלח לנו את הרבנית החמודה הזאת שעושה את שליחותה במסירות ובאהבה גדולים כל כך.

  74. רינת:

    מוקדש לכן הרווקות והנשואות!! עוצמתי ואמיתי.
    השבוע קראתי באחד מהעלונים שאלה שדי בוערת בי ובקרב חברותיי. נשאלה השאלה: כיצד נדע שאנו מתאימים להתחתן? כיצד נדע שאנו אוהבים? כיצד נדע שנתאים לנצח ונאהב לנצח? הרי עינינו רואות כאלה המתחתנים מתוך אהבה גדולה ומתגרשים מתוך שנאה גדולה, או ממשיכים לחיות יחד מתוך שנאה גדולה. כיצד נדע?
    תשובה: לא נדע. כי זה לא קיים. אין בני זוג מתאימים. יש בני זוג שרוצים להתאים ומשקיעים בזה. אין בני זוג האוהבים אהבה נצחית באופן טבעי, זורם, אלא יש בני זוג שרוצים לאהוב ומוכנים להשקיע ולשלם על כך.
    הפילוסוף היווני אפלטון מספר בספרו הדן באהבה, על בני זוג שבהגיעם לביתם אחרי החתונה, התחבקו מתוך אהבה גדולה כזו שלא יכלו להיפרד עד שמתו מרעב… זה מאד רומנטי, אבל לא כן המציאות.
    במציאות לא מקבלים שום דבר בחינם. הכול כרוך בעמל, אדם לעמל יולד, קל וחומר דבר חשוב כל כך כמו נישואים שהם התאחדות של שני אנשים, של שניים שהחליטו להפוך לאחד.
    והיו לבשר אחד, ולנשמה אחת. ההתאמה ההתחלתית, והאהבה הרומנטית ההתחלתית, הן רק מתנע, מנוע עזר, שאי אפשר לנסוע בעזרתו כל הזמן כי הוא יישרף. אלא יש להתניע את מנוע החיים הגדול, שמסוגל לסחוב אתו טונות של קשיים ובעיות, לטפס בעליות, וגם בדרך חתחתים מלאה במהמורות. תיאורטית יכולים אפילו להתחתן בני זוג שלא חשים כל התאמה וכל אהבה רומנטית ולבנות אותן יחד בעמל משותף. אבל ודאי הרבה יותר קל לאנשים רגילים לבנות על יסוד איזו התחלה. ונוכל להשתמש בהגדרה ההלכתית של מרן הרב קוק בתשובתו בסוף ספר שו”ת ‘משפט כהן’, שלישא אשה הוא מצוה, ולישא אשה אהובה הוא הידור מצוה. אכן הידור מצוה חשוב וראוי, אך אם יצעד אדם עוד צעד, ויחשוב לקיים הידור מצוה בלי המצוה עצמה, יגיע לחיים משותפים של שוא ומדוחים.
    כשם שקרבנות הם עבודת התמיד, וכשם שתפילה היא עבודת התמיד בהיותה עבודת רגש, כך גם נישואים הם עבודת התמיד. ומהי עבודה זו? עבודה של הפיכת שניים לאחד. והיו לבשר אחד. הפיכת אני ואתה לאנחנו. הפיכת “משמח חתן וכלה” ל”משמח החתן עם הכלה”, לא רק ו’ המחברם זה לזה, אלא עִם העושה אותם לאחד.
    הם אחד בהרגשה הדדית, אחד בבניין שפה המקשרת ביניהם.
    לא ביום אחד נעשית עבודה זו אלא במשך שנה, נקי יהיה לביתו שנה, ואחר כך בחיזוק התוצאות הברוכות למשך כל היום, ובתחזוק הקשר.
    כי לבנות זו עבודה קשה, אך להרוס זו עבודה קלה, די במילה אחת פוגעת, במתכוון או שלא במתכוון כדי להרוס. רעלים נוצרים מעצמם ויש לסלקם. גם גופו של אדם יוצר פסולת הזקוקה לסילוק תמידי בדרכים שונות. אנו רק בני אדם ולעיתים אנו כועסים. אין זו טרגדיה, העיקר הוא להתפייס. העיקר להמיס פעם אחת ולתמיד את הכעסים הישנים שלא יהיו חוזרים וניעורים בכל ויכוח. העיקר לדעת שגם כשכועסים אוהבים, שכעס אינו הצהרת מלחמה אלא חולשה אנושית. העיקר להשתחרר מטענות ותלונות בעזרת שיחה יומית כנה.
    יש לדעת שנישואים הם מסע. יוצאים יחד לדרך. כמו שבצבא יש סרגל מאמץ, כך בנישואים יש סרגל התקדמות. זו דרך ארוכה, לעתים קשה, אבל מאוד נעימה. תשובתו של הרב אבינר. שנזכה למשמח החתן עם הכלה.

  75. חיה:

    בס”ד
    שלום ליקרת החמודה ולרבנית ימימה מזרחי
    לך יקרת כתבתי מייל הודות השם היפה. הוא מיוחד כי לבני קראתי יקיר מכל מיני סיבותת את ענית לי שעל ילד כזה אי אפשר לכעוס. אספר לך שהוא ממזמן לא ילד אלא אבא לילדים חמודים ובמקצועו הוא רופא . ב”ה זכית
    לנחת ממנו ומשאר ילדי ונכדי. אספר דוגמא הקשורה לפרשה היפיפיה ששלחתם לשבועות. באנו לבקר אותם
    ומאחר והם גרים מעבר לקו הירוק ואנו גרים במרכז הארץ יקיר האיר את תשומת לבי שכרך אחד “במשנה ברורה” חסר לו ואם אוכל בתור פנסיונרית שעיתותיה בידה לקנות לו את החלק החסרץ אמרתי לו שאקנה את כל הסידרה. הוא ענה לי” בגלל ספר אחד צריך להיכנס לקניה של כל הסידרה?” הסתכלתי על הספרים שלו מלפני 25 שנה וב”ה למדו בהם והם לא נראים כחדשים. נכנסתי לחנות ובקשתי את הכרך החסר. המוכר הביא לי וראתי את ההבדל הגדול בין החדש לישן החלטתי לקנות את כל הסידרה של ה”משנה ברורה. אך איך אסתדר עם בני לאחר התשובה שהוא נתן לי ואז כתבתי לו במייל שקניתי את כל הסידרה כי בשיעור שקראתי בשובועות של הרבנית ימימה על פרשת “נשא” “וינועו ויעמדו מרחוק. שבני ישראל התפללו על הדורות הבאים לפי הפירוש של ה”שפת אמת” כך כשקניתי את הספרים חשבתי גם על בנו שעכשיו מלאו לו עשר שנים וגם על אחיותיו הגדולות והקטנות שילמדו בספרים במשך הזמן.כמובן שהוא קיבל את דעתי

  76. חיה:

    בס”ד
    הכרתי את הרבנית ימימה בר”ח שבט בהרצאה מקסימה בפ”ת.
    ביקרתי אותה בת”א ואמרתי לה שלפי שמה חשבתי שאראה אישה זקנה ושמנה ומה זה הופתעתי ממנה.
    באותו מעמד סיפרתי לה על התחושה שלי ועכשיו אני מוכנה לשתף את כולן והיא שכשאדם זוכה לשלושה דברים אלה זה “מעין עולם הבא” שילדיו נשואים. שיש לו נכדים מהם. ושמכל אחד יש ול נכדים משני המינים” וכמו שאבי ז”ל היה אומר על דברים טובים “הודו ל”ה כי טוב כי לעולם חסדו”
    את יום ההולדת שלי רציתי לחגוג בשיעור של הרבנית ימימה. הסתכלתי בלוח ויום ההולדת חל ביום ראשון בדיוק כשהרבנית מעבירה שיעור בת”א ממש שמחתי שהיתה לי תוכנית והיא בת ביצוע. אבל חברה שאני מסיעה אותה לבית – החולים כשיש לה תור לביקורת התקשרה אלי וביקשה את עזרתי לאותו בוקר. קצת רוחי נפלה כי התכנית לא יכולה ליתבצע אבל באותו ערב הרבנית היתה בפ”ת ומסרה שיעור יפה ואחרי השיעור ניגשתי אליה וסיפרתי לה על שלושת הדברים שאמרתי לה בת”א והיא זכרה אותם ואמרתי לה שהיום יום ההולדת שלי והיא בירכה אותי וחיבקה אותי וכל-כך שמחתי. איזה תעצומות נפש היא מעבירה כל הכבוד לרבנית וכך שתמשיך. ומה אספר שכשהיא נולדה אני כבר היתי נשואה ובכל זאת היא מעשירה את חיי וכמובן שאמרתי לה שאני מאד מתחברת להופעה שלה אז כל-טוב והרבה בריאות והצלחה מחיה

  77. תפארת:

    דווקא תמיד עניין אותי לדעת יותר על פרשת השבוע, כתלמידת תיכון כיום בי”א בגלל עומס החומרים לבגרויות בוטלו שיעורי פרשת שבוע (והוסבו למקצועות אחרים…) בכלל העניין הוא שהרבנית ימימה מעבירה את השיעורים הללו בצורה הכי מעניינת שפגשתי!
    מפרשת שלח הבנתי שלכל דבר יש את הצד שאני רואה ואת הצדדים האחרים שאני לא רואה אבל זה לא סותר את עצם קיומם ואכן עובדה היא שאחרים רואים אותם אפילו אם הם שניים מתוך שתיים עשרה…

  78. רונית יעקב:

    מזה כארבע שנים אני מנויה על דפי פרשת השבוע של הרבנית ימימה,
    וקוראת בשקיקה ובהנאה רבה בכל שבוע ושבוע.
    הדבר שתפס אותי מיד היו הביטויים הלשוניים, ההברקות וחידודי הלשון הנפלאים: הכל מתחבר כל כך יפה…
    כמו כן, הציטוטים מגדולי ישראל: ה”שפת אמת” ה”אש קודש” ה”אור החיים” הקדוש וכמובן מדרשי חז”ל, ועוד הרבה סיפורי צדיקים מדורינו ומדורות קודמים. תענוג אמיתי.
    כמובן, גם הראיה הנשית היחודית לרבנית היקרה: גם פירושים ששמעתי וכבר הכרתי בעבר, מקבלים זוית ראיה חדשה מנקודת מבט נשית, עם כל הקשיים שעומדים בפנינו, נשות הדור הזה.
    אך מעל לכל, אהבתי הכי הרבה את אהבת ישראל של הרבנית ימימה: חבדניקים, ברסלבים, ליטאים, מזרוחניקים, ספרדים ואשכנזים ואפילו דתל”שים… כולם אהובים וכולם רצויים לפני ה’ יתברך, לעניות דעתי.
    לשיטתה של הרבנית ימימה, לכולם יש מקום בעם ישראל, יש התייחסות אוהדת ומקרבת
    גם עם הערה מחויכת – הכל מתוך אהבה, כך אני מרגישה.
    יישר כח גדול לרבנית ימימה מזרחי וליקרת פרידמן על דברי תורה משובחים.
    חילכן לאורייתא.
    נ.ב. הסיפור של אסתר לחמן – “אינסוף, מרגש מאין כמוהו, נפלא ונהדר! אין יותר ממנו.

  79. א.:

    …בסך הכל מה כבר בקשת- לכתוב דבר שנגע בי. אבל זה נגע כ”כ חזק וקשה לכתוב ולהעלות את המילים. מפחיד להתחייב למילה, וזהו הפחד שהוא בדיוק היצר הרע שלנו (כפי שפורט בשיעור לפרשת שלח-לך).
    אז הנה אני יושבת עם ה”פספוסה” בת הארבעה וחצי חודשים ועושה זאת, כותבת לך תגובה.

    מאז תחילת המנוי השבועי-חודשי, אני יודעת שבכל שבוע יהיה תשובות לשאלות נפשי, רווח לנשמתי ותיקון למידותיי. באותו השבוע בו הכי חשתי זאת אמרתי לבעלי שזה מדהים כיצד זה דפיי הפרשה תמיד קולעים לי בול לדברים אותם אני צריכה/מוטרדת מהם, וכהמשך לזאת פתאום נפל לו המייל ובו נכתב תגובתה של אמא של מעיין-אמונה שבו היא מתארת כיצד זה קורה גם אצלה. לאחר קריאה, נשארתי פעורת פה, לרגע חשבתי שאני רשמתי זאת ללא הכרה. ;-) וזאת בגלל שזה בדיוק גם ביטא את רגשותיי. (אולי חבל שלא רשמתי זאת קודם, אז התחרות היתה קרויה על שם הבת שלי…. למרות שהשם הזה מתאים בול לרעיון התחרות- להביא מעניינות של אמונה, תורה והתחזקות בבורא עולם בעולמנו שלנו).

    טוב, מפה לשם כעת נמשיך לדבר שנגע ובער בנו בצורה מאוד חזקה.
    כזכור, בפסח היתה ההנחיה של הרבנית לשרוף את הדברים הקשים, המאיבים ומעיקים בעת ביעור חמץ מול המדורה עם הפתיתים. אני קפצתי על המציאה כ”מוצא שלל רב”, וידעתי שיש ויש מה לשרוף.

    לשמחתי בעלי נכנס איתי לעניין וחבירת הדפים שנערמה לשריפה גדלה והתעבתה.
    ההכנות לניקוי הנפש לקראת חג הפסח היו בעיצומם יחד עם הדפים, המדפסת ותלישת עמודים ממחברת אחת או שתיים.

    לכל אחד מאיתנו היה לבער מעצמו ולהתרפא מדברים שעבר לחוד וגם חוויות קשות שעברנו יחד.
    השריפה החלה בדברים קודם הנישואים שלא הייתי מסוגלת לזרוק כדיי שיהיו כ”הוכחה” לקושי של ימי עברו- הצלת הגוף והנפש מקשר שלילי עם בחור, וזה המשיך בנתונים קשים של בדיקות שהיו לנו כזוג בהריוננו הראשון שהסתיים בהפלה כואבת נפשית, והמשיך במציאות ההווה מבחינת הפרנסה ובפרסומים באינטרנט על כך תוך הוצאת שם רע.
    השריפה בוצעה בהצלחה ואני הררגשתי חדשה שהחומר הזה יצא מהבית, כי סתם לזרוק לא הייתי מסוגלת. ראיה לדברים לא נשארו, אף לא תמונה, ושום מסמך.

    זהו פתרון מרפא, נפשית ופיזית- הדבר עזר: המחשבות המעיקות על הדייטים עם הבחור נעלמו, המחשבה הטורדנית על ההיריון וההפלה נגנזו, ותפוצת דברי הכזב והשקר בעניין עבודת בעלי פסקו.
    למדתי את הפטנט, וכעת אשמור דברים ע”מ לבער אותם עם חמץ של שנה הבאה.

    ועוד דבר בקצרה – מפסח אקפוץ לשבועות. טיפה לפני שבועות דובר על עניין האמת הפנימית שלנו, לא להעמיד פנים ולאהוב את הבעל אהבה מלאה נטולת ביקורות וסייגים… בול בזמן הדבר נכתב ומאז זה דורש הרבה עבודת המידות, ולעיתים גם צער מאי הצלחה, אבל יש לראות את הטוב ואת הבית הנפלא והשמח שלנו יחד, ואת סבלנות הבעל לקריזות וכדו’.

    ובזאת אסכם ואומר- תודה לאל שזיכנו לטובות ולשפע בביתנו, תודה לרבנית שהינה צינור להורדת טוב ולחיזוק בנותיו ומשפחותיו של הקב”ה, לשתייכן- תודה על העשייה בשעות לא שעות ולך יקרת גם על העריכה הנעימה והנפלאה.

    תזכו לכל טוב!
    א.

  80. רז:

    בס”ד

    ליקרת היקרה,
    שאלה קשה שאלת. במהלך השבוע התרוצצו במחשבתי כל כך הרבה זכרונות של דברי תורה שנגעו בלבי, שגרמו לי לצחוק ולבכות, להבין ולהפנים, למצוא כוחות ולאהוב, לסלוח, לשתוק, לדבר, להרכין ראש ולשאת עיניים למרומים. חשבתי לשתף באחד מאותם רגעים , אך לבסוף לבי אמר לי, שעלי לצאת מתוך עצמי ולומר את המשפט שמרגש ומפעים תמיד מחדש ” שלום לכן בנות ישראל המתוקות, הצדיקות היפות, איזה שבוע מדהים מחכה לנו…”

    לרבנית יש אהבה ענקית לבנות ישראל והזדהות עמוקה וכנה עם הצער שלנו. הרבנית כינתה את בנות ישראל “ספרים”, ספרים יקרים ואהובים, כשלכל אחת יש סיפור גבורה משלה, ובכך היא מעצימה אותנו ונותנת לנו כוחות להאמין בישועה, שהנה בא זמן הגאולה, בא זמן האהבה, בא זמן הנחמה.

    אוהבת מאוד, תבורכו משמיים.

  81. קרן:

    יקרת שלום!!

    כל כך רציתי לכתוב לך ולא הצלחתי להגיע למחשב עד עכשיו..

    ראשית תודה ענקית לך ולרבנית על השיעורים המדהימים הללו. אני מנויה חדשה. הצטרפתי לפני פסח, ואת השיעור הראשון קיבלתי בפרשת אמור, סמוך ליום ההולדת שלי. בשנים האחונות ימי הולדת אצלנו (החברות) הן תקופות דכאוניות ומועדות לפורענות.. לא מצליחה בכלום… לא הולך לי… (רווקות, עבודה, לימודים….) גם אני הרגשתי שלמרות שאין לי שום סיבה להתלונן החיים לא מתקדמים בתלם ובקצב שאני רוצה ואז קראתי את השיעור שריגש אותי עד דמעות:

    “נעים להכיר – רבי עקיבא. רועה צאן בן 40. לא יודע לקרוא, לא יודע לכתוב. וכל יום הוא עומד ליד מקום שנוזלות בו טיפות: טיף-טף טיף-טף טיף-טף.
    ומתחת לנזילה יש אבן, ובאבן יש חור, וכל יום עקיבא שואל: “מי עשה את החור באבן?”
    בכל יום אותה שאלה מחדש.
    עד’ שהתעצבנו עליו אנשים: “עקיבא, אתה לא יודע לקרוא? בספר איוב כתוב אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם . מים, כשהם יורדים ברציפות, הם שוחקים אבן”.
    “ככה?” אומר עקיבא. “אז אני הולך ללמוד תורה”.
    אל תחשבו שהוא היה טיפש. הוא יודע היטב שהאבנים שוחקות מים, אבל הוא שואל שאלה קיומית ענקית. בכל יום הוא ניצב בפני שאלה קיומית גדולה, והוא מחפש לה את התשובה המדויקת.
    רבי עקיבא לא יודע אולי לקרוא ולכתוב, אבל הוא יודע לספור. כל חייו הוא סופר כבשים. מתמטיקה הוא יודע.
    והוא יודע: אם תזילי טיפת מים על סלע, זה לא יעשה שום דבר לסלע. כלום, אפס.
    תזילי עוד טיפה – זה יעשה אפס. כלום.
    במתמטיקה אפס + אפס + אפס + אפס = אפס. אפילו שריטה זה לא יעשה, אפילו אבק זה לא יוציא. אז איך זה שוחק מים?
    מסבירים לו אנשים: “עקיבא, כשה’ רואה שמישהו משקיע מאמץ מצטבר; כשמישהו מצטער עוד יום, עוד יום, עוד יו,ם עוד יום; כשמישהו מחכה עוד יום, עוד יום, עוד יום, עוד יום – הרחמים של ה’ נשפכים. רחמים של אב על בן”. ”

    הסיפור הזה ויותר נכון הדרך שהרבנית הציגה אותו (כי הכרתי את הסיפור…) פשוט נתנו לי תקווה חדשה! זכיתי בהבנה ששום דבר לא היה לחינם ולא יהיה לחינם זה בסך הכל עוד טיפה…
    כחובבת מתמטיקה קיבלתי את ההוכחה הכי ברורה שקב”ה לא מנהל את החיים שלנו לפי החוקים המתמטיים וקיבלתי על עמצי להפסיק לחשוב איפה אני בסטטיסטיקה וכיו”ב.
    כבר לא הצטערתי על כלום רק התמלאתי בתקווה שאמשיך את הדרך שלי מתוך אמונה ושמחה.
    מאוד נהניתי לעקוב אחר הפירושים לספירת העומר והמשמעות שיש לכל שבוע ובפעם הראשונה הצלחתי לסיים את כל הספירה, ולא סתם אלא מחוזקת בוטחת וגדולה!!! הצלחתי לקדם או לפחות לנסות המון דברים שהיו תקועים והמון בזכות החיזוקים וההארות שמצאתי כל שבוע בין דפי הפרשה.
    והיום אני כבר לא סופרת אפס+ אפס+ אפס (שהפך לפזמון השבועי שלי..) אלא 1+1+1
    כי אני יודעת שאני על דרך המלך ובעז”ה יהיו עוד המון ישועות ובשורות טובות בקרוב.

    שאו ברכה על המפעל המבורך הזה של פרשה ואשה!!

  82. אור:

    התגובה שלי נכתבה במקום הלא נכון, מצרפת אותה שוב.

    אני מנויה לשיעורים של הרבנית ימימה כמעט שנה, ונרשמתי בזמנו כי רציתי חיזוק לקראת השנה החדשה.
    עברה עלי עוד שנה של חוסר בזיווג ואי הצלחות בכל מיני תחומים, שידעתי שאני חייבת למצוא מקור של כוח שיחזק אותי ואת השמחה שלי.
    הרבנית ימימה מזרחי מסייעת לי למצוא בתוכי ובסביבתי מקור חיים. דרך מאור הפנים שלה, השמחה, ההומור, החוכמה, הרגישות וכל הדברים שיוצאים מהלב ונכנסים אל הלב, היא סייעה לי להבין שברווקות הזו, במסע הזה, התפקיד הכי חשוב ומשמעותי עבורי הוא להיות אשה שמחה; לשמח ולחזק את עצמי, ולשמח ולחזק אחרים. וב”ה אני רואה שגם בזכות דבריה של הרבנית הצלחתי גם לגעת ולחזק ולשמח אנשים קרובים ורחוקים לי, ועל כך אני מודה לה מאוד.

    למדתי כל כך הרבה דברים חוכמה וחוזקה, שאין כל המקום לתאר ולספר על הכל.
    כמעט בכל פרשה מצאתי את עצמי דומעת למקרא מילה או משפט שנכנסו לי היישר ללב, למקום שבו הייתי צריכה עידוד וחיזוק והבנה וידיעה שאני לא לבד.

    כרגע הדבר הכי משמעותי וחזק שנגע בי הוא השיעור שבו היא דיברה על פסח שני, על צ’אנס נוסף, על המילים
    “למה ניגרע?”.

    “למה ניגרע”- הפך להיות תפילה בשבילי.
    בכל פעם שאני נמצאת במצב שבו אני מרגישה שאני יכולה לבוא לידי חולשה או עצבות, אני אומרת לה’ “למה ניגרע?” מוציאה מהמילים האלה תפילה ותחנונים לבורא עולם, “למה בכל שאני שאני נוגעת בו הופך להיות רע? למה אני לא מצליחה למצוא זיווג או הצלחה ונחת רוח? במה אני פחות טובה מזאת וזאת וזאת? למה, למה ניגרע?”

    בכל פעם שאני אומרת את התפילה הזו “למה ניגרע?” ולאחרי מכן אומרת את פרק ק’ בתהילים, מזמור לתודה, אני מחזקת את עצמי, אני מזכירה לעצמי שאני לא לבד, שה’ איתי, איתנו.

    המילים של הרבנית ימימה על כך שאני ברווקותי תחת כסא הכבוד, וכשלי יפתח השער, יפתח לעוד רבים נוספים, הולכות איתי בכל מקום. בכל פעם כשאני אומרת ומכוונת “לתפילת למה ניגרע?”, אני חושבת על כך כך הרבה אנשים שאני מכירה ולא מכירה, ומתפללת על כולנו לפסח שני, לצ’אנס נוסף, לישועות ולפתיחת דלתות, לנחת רוח ולחסדי ה’ מוארים וטובים.

    שבוע שעבר צפיתי בליקוי הלבנה והרגשתי עצבות.
    אני זוכרת שהרבנית ימימה כתבה על כך שהאשה משולה ללבנה, ושה’ הקטין אותה ולכן נתן לה את הבריה המיותרת שיש לה שם- הכוכבים, על מנת לנחם אותה. שהכוכבים ובני האדם הם היחידים שיש להם שם, ושכמה שהזכרת השם של כל אדם מישראל היא חשובה וגורמת לישועות.
    כשצפיתי בלבנה נעלמת, כאב לי. חשבתי על כמה אנחנו הנשים דומות ללבנה הזאת- החסרות, הרווקות, המחכות לפרי בטן, המחכות לפרנסה, המשוועות לשמחה, לרפואה, לישועה, לדבר הנכון והמדויק שישלים את החסר שלנו; ללבנה שתתגלה במלואה, במאורה ובשמחתה.
    כשצפיתי בלבנה אמרתי את “תפילת למה ניגרע?” וביקשתי שכולנו, כל אחת מאיתנו, תמלא את החוסר שלה, וכמו הלבנה במלואה תפיץ את שמחתה ואורה ברבים, כמו שמגיע לנו. כמו שמגיע לנו לזכות לראות כוכבים מוארים, לראות כל שם ושם, כל כוכב וכוכב מתמלאים וזוכים לישועתם הגלויה והמלאה.

    אמן ונזכה כולנו.

  83. גילת:

    מי שרב זה בגלל שיש לו רב
    זה כל כך עמוק!
    לדעת להודות ולראות כמה הרבה יש לי !

  84. אחת מהשכונה:

    בי ממש נגע המדרש שסיפרה הרבנית בקשר לעץ ממרה (פרשת בשלח), והתפילה/סגולה במילים “הפוך את המר מתוק” – שמתי את זה על צג הסלולרי שלי כדי שאוכל לזכור כל פעם שיש מצב שנראה לי שאין לו פתרון, כך שמיד עולה התפילה: “הפוך את המר מתוק”
    שנזכה כולנו להיות מתוקות, ולראות את המתוק בחיינו.

    נ.ב. נהניתי לקרוא את הסיפורים – זו מן סקירה של כל הטוב, החמלה, הסבלנות, התקווה והחום שמוקרן בשיעורים השבועיים.
    זכיתן, זכיתי.

  85. מכינה לעיצוב:

    יקרת את מאוד מאוד מעניינת!

  86. לאה בראל:

    בנות יקרות!
    ראשית שנה טובה וגמר חתימה טובה!!! יישר כוח על הזרמת האדרנלין החיובי . אין , אין עליכן . פשוט אי אפשר בלעדיכן . החיזוקים שאתן נותנות וכל הסיפורים שמראים לנו שהנה אנחנו לא לבד , אנחנו קבוצת נשים שתומכות אחת בשניה , בלי להכיר באופן אישי . ישלם לכן הקב”ה משכורתיכן אלף פעמים . המשיכו בעבודתכן זו , היא חשובה מאין כמוה…

  87. פירחה אוחיון:

    לרבנית ולבנות היקרות שלום,

    אני הצטרפתי רק לפני שלושה שבועות ואני רוצה להודות שזה סוחף אותי לקרוא ולקרוא . החומר שקיבלתי לפני החג הצלחתי לעבור רק על חלק ממנו ויסמתי כמה מהדברים שהיו רשומים (חבל שלא הספקתי הכל) במהלך החג קראתי את השאר ופיספסתי כמה דברים שהיו חשובים שאני יקרה לפני החג .
    קראתי כאן בתגובות על דברים שבנות קורות בנושא חינוך ילדים .
    איך אני יכולה לקבל חומר ישן שפורסם על חינוך ילדים גם תמורת תשלום .
    אני מקווה שבזכות המיילים השבועיים אני ידע וירחיב יותר .

    גמר חתימה טובה לכולן .

  88. עינת:

    תודה רבההההההה!!!!!!!! קיבלתי היום את המתנה וזו הפתעה שכיף לקבל לקראת השנה החדשה… הלואי שנזכה ליישם את כל הנאמר במיוחד להיות נשים צוחקות…שתהיה לכן שנה טובה באמת! עם הרבה נגיעות של דבש!!!אוהבת!

  89. דנה:

    איזו הפתעה מרגשת! קיבלתי את זה בדואר היום, וממש התרגשתי, כל אמרה ואמרה כל כך מיוחדת, כך כך מתאימה לי עכשיו! שתהיה לכם שנה נהדרת, וגמר חתימה טובה!

  90. leah:

    הרבנית ימימה היקרה,
    את מצליחה כ”כ לרגש בבחירת המילים המדוייקות. כמה רגישות ותבונה. ה’ יברך אותך!

  91. אהובה:

    וואו,הרבנית ימימה כרגיל,יודעת להגיד את מה שכולנו מרגישות….
    אמן ואמן שתתקבלנה כל התפילות לרצון לפני רבש”ע.
    ישר כח גדול!!

  92. אורית:

    אחד השירים המרגשים אין דברים כאלה……

  93. MICHAL PERETZ:

    Dear Rabbanit Yemima,
    Thank you for your beautiful & touching poem. I have given it to the teachers in my daughter’s class to teach them the poem. Even in Melbourne Australia, your shiurim are studied and your words of torah reach us even though we are “down under”. May you continue to enlighten us women all over the world and go from strength to strength. חזק וברוך!
    מיכל פרץ

  94. אפרת:

    אני ממש מתרגשת.
    אין עוד מילים שיוכלו לתאר את הנכתב.
    הלוואי ומהרה נזכה לכל הישועות שהרבנית תארה

  95. מיכל מארק:

    ואיי זה פשוט מרגש!!
    יהי רצון שנזכה כולנו להמשיך לראות ניסים , ושנזכה להמשיך להודות עליהם

    הנס שלי הוא שבגיל 15 וחצי התחלתי לחזור בתשובה,
    בזכות בת דודה שלי הצדיקה- שתזכה לזיווג הגון מהר! בזכות השיעורים של הרבנית ימימה שתחיה והשיעורים של ערוץ הדברות
    ובזכות ה’ שקירב אותי אליו באהבה!

    היום ברוך ה’ אני בת 20 , וזכיתי להתחתן לפני שלושה חודשים עם אדם מדהים, תלמיד ישיבת הסדר
    ואנו מקווים לבנות בניין עדי עד למען שמו =] =]

    “טוב להודות לה’ ולזמר לשמך עליון”

    אשריכם ישראל!

  96. הודיה:

    אני קוראת את הפוסט שלך ואת התגובות שמתחת ופשוט בוכה מהתרגשות ושמחה על בנות ישראל המתוקות והשמחות!
    כאם יחידנית לילד בן ארבע וחצי וכבעלת עסק עצמאי, אני רואה ניסים ונפלאות בכל יום!
    רק בזכות הניסים אני מסיימת את החודש בפלוס בבנק (לא להתלהב, כולה פלוס של 20 שקל, אבל בשבילי זה המון!)
    רק בזכות נפלאות השם אני מצליחה למלא את הבית בכל טוב לכבוד שבת, גם כשבאמצע השבוע המקרר והמזווה ריקים…
    הרבנית ימימה היקרה שתחייה אמרה באחד משיעוריה, שהנס הוא תופעה שמעבר לטבע, מעבר להתנהלות הטבעית הרגילה של הדברים.
    ושאם אני רוצה שהשם יעשה עימי נס- עלי לצאת גם אני מהטבע שלי, מההרגלים שמנהלים אותי, להתעלות על עצמי ולהיות זכאית לקבל את הנס. אני קוראת לזה להכין את הכלי לנס…
    בכל יום מחדש אני יוצאת מגדרי על מנת להרים את העסק שלי/ להחזיק את מטלות הבית/ להיות כל כולי עם עדן כשהוא חוזר מהגן- כל יום מבחינתי הוא בגדר נס מחודש!
    דוגמא קטנטנה-
    במשך כעשרה חודשים עבדתי כשליש משרה כפקידה במשרד כלשהו.
    היחסים עם הבוס שלי היו מצויינים, ממש חבריים, הכרתי את אשתו ובקיצור- עבודה נחמדה שהכניסה לי עוד קצת קבוע כל חודש.
    עד היום שבו הוא ניסה להתחיל איתי. לא במילים, במעשים. גם כשהבהרתי שזה לא שייך הוא ניסה שוב.
    הרגשתי רע מאוד אח”כ, ממש התחילו לי התקפי חרדה.
    בשורה התחתונה, הוצאתי ממנו סכום יפה מאוד כפיצוי, שהחזיק אותי כחמישה חודשים-
    השם כל כך אוהב אותי, שהוא דאג לי, שיהיה לי יותר זמן להשקיע בעסק הפרטי שלי, בראש שקט עם הכנסה חודשית קבועה! (במיוחד בחודשי הקיץ כשעדן היה בחופש ולא יכולתי לממן קייטנה…)
    התקפי החרדה הלכו ופחתו עד שנעלמו כליל, ישתבח שמו.

    וזהו רק סיפור אחד מיני רבים…
    הלוואי שנזכה לראות כל דבר שקורה לנו בחיים כנס, ובעיקר את הדברים “הקשים” , כי הכל הכל לטובתנו!

    בברכת בריאה טובה
    הודיה

  97. יעל איילת חן:

    בס”ד

    שחכתי לבקש ומי שרוצה שתוסיף תגובה

    הקדוש ברוך אשמח עוד אם תוכל לעשות עבורי אם אפשר את הניסים הבאים: שאימי יפה בת חנה תחלים מהמחלה ותתקרב עוד יותר לבורא עולם ( ואמרו אמן) שאזכה לחמרות גילי 44 לפרי בטן נוסף ובריא אח אחות ליהודה שלי (ואמרו אמן) שלא אדאג בענייני כספים ופרנסה ואוכל לתת ליהודה שלי את הטיפולים להם הוא ניצרך לקידומו (ואמרו אמן)

    תודה לכן יקרות
    וכמובן לבורא עולם שאין עוד מלבדו

  98. הודיה:

    יקרת שלום וברכה,
    הייתי מעוניינת לקבל טלפון מאורלי עמ”נ להצטרף לרשימת המנויות המקבלות את השיעור השבועי
    תודה
    הודיה
    052-6589810

  99. Anonymous:

    מישהו יכול לעזור לי איך אני שולח תמייל לרבנית ?

    דחוף!!!!

  100. Anonymous:

    יקרת, את כזה אוצר !
    מודה כל יום על מזלי הטוב שהכרתי אותך

    נכתב בשיטה לא כל כך עיוורת אבל עם לב מלא תודה ואהבה!

  101. ענבר גולן:

    הרבנית אומרת הרבה בשיעור ששולחים לה מיילים .
    אפשר בבקשה לדעת מה המייל הפרטי של הרבנית , בכדי שנוכל לשלוח לה ? (:
    אני אשמח לתשובה בקרוב .
    תודה רבה =]





More in פרשה ואשה (1 of 31 articles)


Jewish Banners