מדוע נגזר עלי לפגוש את צ’ ובנו? [סיפור חדש + וידאו]
נכתב בתאריך May 6, 2012 מאת Yikratבס”ד
בכל שבוע ביום חמישי בצהרים, כאשר מסתיימת עריכה של שיעור,
וכפתור “שלח” נכנס לפעולה,
נשמעת אנחת הרווחה שלי בכל רחבי ירושלים.
הנס השבועי קרה. העלון השבועי של הרבנית ימימה יצא לדרך,
לקהילת הקוראות של פרשה ואישה.
אחת מנקודות הציון החשובות בדרכי לשרביט העריכה,
התרחשה לפני כעשרים שנה.
בין סיום השירות לתחילת הלימודים והאוניברסיטה
הוזמנתי לעבוד כפקידה במשרד כלשהו.
הבוס היה אביו של בחור שהכרתי,
וכנראה הוא ביקש לבחון אותי קצת יותר מקרוב.
עשיתי כל מה שנתבקשתי – מיון ניירת, תיוק, מענה לטלפונים,
אבל לעולם לא אשכח את היום שבו הוא לימד אותי הקלדה עיוורת.
הבוס (בואו נקרא לו צ’) לקח דף חלק והעתיק עליו את מקשי המקלדת.
את הדף הוא תלה על מסך המחשב שמולי,
ואז הוא שלף מסמך בן 18 עמודים, איזשהו חוזה משפטי
ואמר לי בקלילות “תקלידי את המסמך הזה מבלי להסתכל במקלדת,
אבל מותר להסתכל בדפים או במסך”.
הראה לי כיצד מניחים את האצבעות על המקלדת
וכיצד כל אצבע מטיילת על המקשים “שלה”,
ונעלם בתוככי המשרד. התחלתי לעבוד.
היה זה מאמץ כפול ומכופל:
גם להבין מה קורה עם קופסת הפלסטיק האטומה הזו
וגם לפצח את מיומנות ההקלדה.
כל כמה דקות הטקסט פשוט נעלם כולו
או שהפך לג’יבריש באנגלית, או שנצבע לפתע בצהוב.
מדי פעם נאלצתי לקום, לקרוא לעזרה
להמשיך במקרה הטוב,
או להתחיל מההתחלה במקרה הפחות מוצלח.
חרקתי שיניים, ירקתי דם
אבל בסוף יום העבודה ההוא
18 העמודים הוקלדו במלואם.
לא חלפו שבועיים-שלושה והקשר עם אותו בחור
הסתיים בנתק מוחלט.
גם העבודה במשרד הסתיימה, עקב כך.
את שכר עבודתי המוסכם מראש לא העבירו לי.
הגעתי לירושלים ללמוד והאוניברסיטה העברית נהייתה לי לבית.
המחשב נשכח מאחור.
רק כ- 5 שנים לאחר מכן קיבלתי מחשב נייד פרטי
(“קומפאק” – מישהי זוכרת את הנוסטלגיה הזו?)
הוצאתי אותו מהאריזה. האצבעות מיד גיששו,
ומצאו בטבעיות את מקומן על גבי המקשים.
התחלתי להקליד וגיליתי שהאצבעות זוכרות הכל.
עם הזמן ועם הניסיון, מהירות ההקלדה שלי הלכה וגברה.
עשור חלף מאותו יום קיצי בו הזעתי על 18 העמודים ההם.
אני כבר דוקטורנטית, אבל האקדמיה הופכת משעממת יותר ויותר.
נשואה + שניים, מחפשת נואשות שיעור שנותן כוח,
לימוד שמזרים שמחה, הבנה וחיוּת.
בהשגחה פרטית הגעתי לסלון ביתה של הרבנית ימימה.
שם גיליתי את הלימוד שכל כך היה חסר לי.
ועוד דבר גיליתי: שלשיעור הזה צריך להגיע מוכנים לכתוב ולתעד הכל,
כי כל מילה חשובה. בפשטות כל מילה.
כל רעיון, כל דבר תורה מרענן של הרבנית מוגשים
עטופים באהבה בחידושי לשון, בבדיחות ובסיפורים מהחיים
והכל חשוב. הכל.
הניסיון לסכם במחברת התגלה ככישלון מוחץ.
הרבנית מוסרת כל כך הרבה חומר בקצב דיבור כל כך מהיר
ומהירות הכתיבה שלי לא עמדה בעומס.
אבל מה – ברוך ה’ אני שולטת ברזי ההקלדה העיוורת,
למה לא ננסה לבוא עם המחשב הנייד?
הרבנית הסכימה, די בפליאה, לבקשתה של התלמידה הלהוטה-מדי.
יתר המשתתפות לא הבינו מה למחשב ולשיעור פרשת-שבוע.
נראה לי שהמחשב התקשר אצלן לעולם הטכנולוגי, למקום העבודה או ללימודים “אמיתיים”
בעוד ששיעור בפרשת השבוע התקשר אסוציאטיבית לפנאי, להווי.
אבל אני חזרתי הביתה מאושרת, עם אוצר יקר בתיק: כל מילה יקרה מתועדת.
“תראה” צהלתי לבעלי. “כל קורות חיינו כתובים פה. כל ההסברים המלאים
להבדלים בינינו, לקצרים בתקשורת, ובעיקר למה אני נהנית לנקות לפסח”.
בעלי קצת נבהל אבל הואיל לקרוא את הדפים שהשארתי על השולחן.
לא אשכח את פרץ הצחוק שאחז בו בעמוד חמש.
פתאום נפרש בינינו מצע להבנה משותפת שלא היה קיים לפני כן.
כך, מבלי משים, החל מפעל “פרשה ואישה”
וסוף סוף, עשור תמים מסיום עבודתי הזמנית באותו משרד,
הבנתי מה היתה מטרת ההיכרות הזמנית עם צ’ ובנו
ומטרתו של אותו בוקר מתיש במשרדו, בו הקלדתי והקלדתי.
פתאום התחברו עבר והווה ועתיד.
תשמעו, ברור לי שהקב”ה מסובב הכל, וודאי שאינו נזקק לא לי ולא ליכולות ההקלדה שלי…
ברור לי שהקלדה עיוורת אינה הלימוד הכי עמוק שיש…
ועם זאת ברור לי שזה כל כך עוזר!
קשה לתאר במילים את היקף הלימוד וכמות החידושים של הרבנית.
כיום, כאשר היא מכתיבה לי מדי שבוע עמודים שלמים
של רעיונות שנשמטו מהשיעור הפרונטלי שלה,
(לעיתים זה בפגישה שבועית נינוחה, ולעיתים – באישון לילה
בטלפון כשהיא בדרכה לשיעור מרוחק או בכלל ביבשת אחרת)
אנו מבינות שכנראה, בתוך מכלול הסיעתא הדישמיא הבלתי נתפסת
שיוצרת את העלון השבועי הזה
יש מקום גם למיומנות הטכנית הזו
שמאיצה עוד יותר את המרתון השבועי המשוגע שלנו.
ויש לי עוד לימוד מכל הסיפור.
איך שאל אחד המועמדים לכנסת -- “איפה הכסף?”
באופן מוזר, אני עדיין זוכרת במרירות ששכרי טרם הועבר אלי.
נורא משונה לי שהדבר בכלל מעסיק אותי
בפרט לנוכח העובדה שהשכר הגשמי, הנפשי והרוחני שזכיתי בו
גדול אלפי מונים מכמה מאות שקלים עלובים.
כל כך מגוחך בעיני הזעם הקדוש (ומה לעשות -- הבלתי נשלט) שלי על הלנת השכר
(“ככה יפה? לנצל בחורה צעירה בתור כוח עבודה זול ואז להתעלם ממנה?”)…
כמה צחקתי כשלמדנו על בני ישראל, שזכו במתנת החירות,
פוסעים בשבילים שנפרשו בפניהם בים סוף,
עיניהם חוזות בניסים שאפילו הנביא יחזקאל לא זכה לראות,
והם הולכים ומתלוננים על… הבוץ שלרגליהם.
כמה מביך, שגם ברגעים גבוהים מתגלה לעיתים נטייה אנושית אומללה
לחפש את השלילי ולמקד בו את המבט.
לפיכך אני מזכירה לעצמי את הלקח המתבקש:
לעיתים מתנות-החיים הגדולות מוגשות באריזה שאיננה נעימה לנו,
ואנו פותחים אותן בפנים חמוצות ובאי הכרת הטוב.
ועדין, גם אם המתנה ניתנה על ידי שליח שהכזיב,
אין זה פוגע במאומה במתנה עצמה,
בתועלת ובאור שהיא מביאה לעולם – אם רק ניתן לה, אם רק נכוון אותה לטוב!
זהו, תם הסיפור, ועכשיו – אליכן!
אשמח אם תגיבו כאן למטה!
אשמח לתובנות שלכן: מה בעיניכן נדרש על מנת להיות תלמידה?
נשמח נורא גם לשמוע סיפורים שלכן – “לא אשכח את היום בו למדתי…”
התשובות והסיפורים הכי מוצלחים יתפרסמו בהמשך,
ויזכו את כותבותיהם בחודש לימודי “פרשה ואישה”:
ארבעה שיעורי פרשת שבוע יישלחו ברציפות
לכתובת המייל שתציינו בעת כתיבת התגובה
(שימו לב, כתובותיכן מופיעות אצלנו בלבד ולא מתפרסמות לעין כל).
חוץ מזה, מי רוצה ללמוד הקלדה עיוורת?
הכנתי לכן מתנה: שיעור וידאו קצר,
שבתוך שש דקות יראה לכן את כל התורה כולה על רגל אחת
וזהו - יש לכן מיומנות חדשה שתפתח בפניכן עולמות.
ועוד יותר מזה -- מי רוצה להיות תלמידה?
לקראת שבועות, חג מתן תורה
“פרשה ואישה” תעניק מילגות תחש”ב (תלמידות חכמים שקדניות ביותר)
ל- 100 תלמידות חדשות שתצטרפנה לקהילת הקוראות.
כל הפרטים יגיעו ביום שלישי – עקבו אחר המייל!
לחיי התלמידה הנצחית שבתוכנו!
יקרת פרידמן -- עורכת “פרשה ואישה”
הנה הסרטון -- כך תלמדו הקלדה עיוורת בשש דקות. כל השאר -- בידיכן. כלומר באצבעותיכן:
).
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 12:31 pm
כל הכבוד לך יקרת
מוכשרת
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 12:41 pm
כדי להיות תלמידה – נדרשים ראש גדול, לב פתוח והרבה רצון. בעיני כל הקשיים שיכולים להיות בלמידה מתגמדים מול הרצון. אם בנוסף לאלה זכית במורה טוב שמעודד את הרצון ומעורר אותו – אשרייך.
ודבר נוסף – תמיד לזכור שמכל דבר ומכל אירוע אפשר ללמוד, לא חייבים מורה וכיתה. הסיפור שלך הוא דוגמה טובה לזה.
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 12:43 pm
יקרת היקרה!
איזה סיפור מקסים, וכ”כ נכון לכל דבר שאנחנו עושים…
הלימוד הכי חשוב שלי, היה הלימוד של האופן שבו שופטים אדם לכף זכות.
בכל ריב שהיה בתחילת הנישואין רק האשמתי והאשמתי, ואז בעלי אמר: “תזכרי שאני תמיד רוצה רק בטובתך, גם אם נפגעת ממעשה שלי”.
וזה משפט שמלווה אותי בכל פעם מחדש…
תודה לקב”ה ולבעלי היקר:)
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 12:49 pm
יקרת שלום
בדיוק היום היתה לי פגישה עם המורה של הבן שלי שהוא לא כל כך לומד וגם לא רוצה ללמוד . במהלך כל הפגישה המורה נזפה בנו כהורים שאנחנו צריכים להיות בשבלו ולא לוותר לו כי הוא חושב שיותרנו עליו בשל הקושי שלו בלימודים . מפה לשם מה שהיא אמרה שאנחנו צריכים לחזור להיות תלמידים וללמוד איתו .
ומה שהחלטתי זה שאני מתחילה באמת להעשיר אותו וללמוד ביחד איתו .
זאת התלמידה שבי עכשיו …חחח
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 12:50 pm
יקרת שלום,
כבר 11 שנים שאני עובדת במשרד על כלי מסוים שמאפשר שליפת מידע במורה מאוד יעילה.
בוקר בהיר אחד נודע לי בצורה עקיפה שהממונים הישירים שלי החליטו להחליף את שיטת השליפה לשיטה אחרת שאינה מוכרת לי בכלל. הרגשתי נבגדת פעמיים, גם שומטים את הקרקע היציבה מתחת לרגלי וגם לא מעדכנים אותי ישירות אלא ניזונה משמועות מסדרון. כעובדת מסורה בעלת ניסיון רב החלטתי לבדוק מה אני שווה באמת. לאחר הרצת קורות חיי במייל קיבלתי תגובות רבות והצעות מגוונות ומפתות.
ביקשתי מהקב”ה שיכוון אותי בדרך הנכונה ושלא אפספס את התנאים הטובים והנוחים שהיו לי עד כה בשביל כבוד או בשביל מעמד וכו’.(שלא אשפוך חלילה את התינוק עם האמבטיה..)
כעבור זמן לא רב הגיע ההודעה הרשמית ואיתה ההצעה הגדולה- מאחר ובמשרד מאוד מעריכים את עבודתי וכשרוני הוצע לי ליווי צמוד במעבר לכלי החדש.
המדריכה עזרה לי קודם כל לשבור את המחסום הפסיכולוגי שהיה לי בגלל גילי והידע המוגבל שלי ואח”כ עזרה לי בצעדי הראשונים בלימוד.
היום אני כבר כמעט שנה וחצי אחרי. נהנית מאוד מהאתגר החדש שהוצב לי תוך הדגשה מיוחדת ליכולותיי וכישורי המוערכים. ולחשוב שיכולתי לפספס את ההזדמנות הזאת ברגע אחד בגלל גאווה/ תאוות ניצחון או כל תכונה אחרת שאינה מחוברת לשורש האמת..
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 12:52 pm
כדי להיות תלמידה צריך להיות במקום מקבל , להיות כלי ולבוא עם טיפה של ענווה
ולמה לא סיפרת לעולם שאת ד”ר יקרת? כמה נעים לקרא את השיעורים ערוכים , ברורים ושנונים… מוכשרת אחת!
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 1:12 pm
בס”ד
קודם כל. כל הכבוד לך, גם על הלמידה לבדך, וגם על היוזמה ללמד את האחרים.
אני ב”ה מקלידה בשיטה עיוורת עוד בימי צעירותי כשהיתה מקלדת עם הידית להעברת השורה.
ולכן כיום אני מקלידה מאוד מהר, כמעט כמוך.
וסיפורי הוא בדבר אחר לגמרי. “תחביב”
התחביב שלי הוא חריזת חרוזים לשרשראות, צמידים, עגילים והכי הרבה אני יוצרת צורות של בעלי חיים.
זוהיא תרפיה משגעת. אני יושבת לי ליד מחשב, שומעת שיעורי תורה ובהזדמנות זו אני יוצרת ויוצרת.
התחביב התחיל כאילו “בלחץ” אחותי למדה בזמנו במכללה ללימוד חריזה. והיא נהנתה מזה מאוד. היא שכנעה אותי שוב ושוב “בואי תלמדי” “כדאי לך” “זה כייף” ואני בשלי לא הסכמתי. מי כמוני שפעילה וזזה כל הזמן מסוגלת לשבת ולחרוז. ואחרי שכנועים רבים הסכמתי לבוא לשיעור אחד “ללא התחייבות” ומה אני אגיד לכם. השיעור הזה הפך לא את החיים יש לי חדר משלי, ארון משלי, מחשב משלי, ו- 90% ממנו הוא יצירות שאני עושה, דפי סקיצות תכשיטים, וכל בעלי החיים כמעט נמצאים אצלי ומחייכים אלי.
ברצוני לאמר לכל אחת ואחת. “אין דבר העומד בפני הרצון” כל אחת ואחת יכולה לעשות כמעט הכל, תלוי ברצון שלך ובכוח ההתמדה שלך. אני כיום מלמדת חריזה, ואפילו כמו שאומרים “התלמיד עלה על רבו” אני מלמדת את אחותי תכניכות חדשות שהיא לא יודעת. ומדריכה כל אחת ואחת שרק רוצה ללמוד.
התחביב הזה גרם לי להיות הרבה יותר רגועה. הרבה יותר שקטה. (פעם כל הטלויזיות בבית היו דלוקות בקולי קולות) וכיום הכל בשקט וברוגע.
ברצוני לאמר לכל אחת מאחת מכן: הכל תלוי בנו כמה אנחנו מוכנות להשקיע במה שאנחנו עושות. אני חייבת להודות הרבנית ימימה מדריכה אותי בהרבה תחומי החיים וגורמת לי לחשוב קצת “אחרת”.
בהצלחה לכולכן.
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 1:14 pm
בסד
כמה מרגש לקרוא על ניסיון די גשמי, שממנו מפיקים לקחים רוחניים. זו התלמידה הטובה בעיני, התלמידה שמתבוננת מסביב על מה שקורה לה, ומנסה להבין מה מיטיב עמה הניסיון בידיעה שבורא עולם פועל רק טוב למעננו. יישר כח.
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 1:17 pm
תודה רבה! את מדהימה!
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 1:17 pm
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 1:17 pm
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 1:30 pm
בסד
היום השם סידר לי את היום
כול כך רציתי ללמוד הדפסה עיורת,
ורק את יכולה לגשים חלומות כי כול מייל שלך
זה עולם ומלאו.
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 1:32 pm
יקרת יקרה
כמה התחברתי לסיפור שלך, לקח לי שנים לדעת שלא אשכח את היום בו למדתי באלו כוחות חנן אותי הקב”ה. הסיפור הוא כזה: הייתי נשואה באושרלבחור טוב ממשפחה טובה, אמא לילדים, עובדת, בונה משפחה עם המון חלומות שנראו אז כמבטיחות. יום אחד בושש בעלי לשוב הביתה,לאחר שחיפשתיו בבתי חולים השונים(אז כמעט ולא היו עדיין פלאפונים-קרוב ללפני עשרים שנה), הסתבר לי שנעצר בעבור רצון לצאת מהארץ ללא הרשאה. לא הבנתי בעלי המקסים הנפלא האוהב והדואג עצור? רצה לברוח מהארץ? הסתבך בפלילים? הייתי ילדה קטנה , נאיבית ולא מאמינה שכל חלומותיה התנפצו בן לילה. התחלתי ללמוד שפה חדשה ומושגים חדשים כמו ” שחרור על תנאי”, “עיכוב יציאה”, “מעצר בית”, “חשבון מוגבל” ועוד, הייתי מפורקת לחלוטין.עברנו תקופה של שיקום וגישור וייעוץ עד שהבנתי שלושה דברים, האחד: למען שלמות חייהם ונפשם של ילדי עליי לפרק את הנישואין והשני, שאין לי על מי לסמוך אלא על עצמי והשלישי והחשוב מכל למדתי שהקב”ה ברך אותי בכוחות השרדות מופלאים ועליי ללמוד ולהשתמש בהם. מאז ב”ה בגרתי, שיקמתי את חיי ואת חיי ילדי אבל דבר אחד מוביל אותי לאורך הדרך, במיוחד בזמן קשיים- הקב”ה חנן אותך בכוחות וביכולת השרדות מיוחדת- השתמשי בה.
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 1:33 pm
יקרת יקרה
כמה התחברתי לסיפור שלך, לקח לי שנים לדעת שלא אשכח את היום בו למדתי באלו כוחות חנן אותי הקב”ה. הסיפור הוא כזה: הייתי נשואה באושרלבחור טוב ממשפחה טובה, אמא לילדים, עובדת, בונה משפחה עם המון חלומות שנראו אז כמבטיחות. יום אחד בושש בעלי לשוב הביתה,לאחר שחיפשתיו בבתי חולים השונים(אז כמעט ולא היו עדיין פלאפונים-קרוב ללפני עשרים שנה), הסתבר לי שנעצר בעבור רצון לצאת מהארץ ללא הרשאה. לא הבנתי בעלי המקסים הנפלא האוהב והדואג עצור? רצה לברוח מהארץ? הסתבך בפלילים? הייתי ילדה קטנה , נאיבית ולא מאמינה שכל חלומותיה התנפצו בן לילה. התחלתי ללמוד שפה חדשה ומושגים חדשים כמו ” שחרור על תנאי”, “עיכוב יציאה”, “מעצר בית”, “חשבון מוגבל” ועוד, הייתי מפורקת לחלוטין.עברנו תקופה של שיקום וגישור וייעוץ עד שהבנתי שלושה דברים, האחד: למען שלמות חייהם ונפשם של ילדי עליי לפרק את הנישואין והשני, שאין לי על מי לסמוך אלא על עצמי והשלישי והחשוב מכל למדתי שהקב”ה ברך אותי בכוחות השרדות מופלאים ועליי ללמוד ולהשתמש בהם. מאז ב”ה בגרתי, שיקמתי את חיי ואת חיי ילדי אבל דבר אחד מוביל אותי לאורך הדרך, במיוחד בזמן קשיים- הקב”ה חנן אותך בכוחות וביכולת השרדות מיוחדת- השתמשי בה.
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 1:34 pm
בחב”ד מפורסם מאמרו של הבעש”ט ש-שכל דבר שאיש הישראלי רואה או שומע יש בזה הוראה בשבילו בעבודת השם יתברך. לעניין זה התייחס הרבי מליובאוויטש במקורות שונים וכן במכתב משנת סיון תשי”ב – אגרות קודש כרך ו’ עמ’ קמד: “ידוע פתגם הבעל שם טוב… אשר כל מה שאיש הישראלי רואה ושומע, בודאי יש בזה הוראה בשבילו בדרכי עבודתו… ומובן הוא… גם בשכל אנושי, כי הרי כיון שהקב”ה הוא הבעל הבית של כל העולם, הרי בודאי שאין בעולם אף דבר אחד או מאורע אחד לבטלה, וכיון שאיש פלוני לא נברא אלא לשמש את קונו (כפי פסק רז”ל במשנה סוף קדושין), הרי אם רואה הוא איזה דבר או שומע איזה דבר, הרי אין זה לבטלה, ולעבדותו – צריך הוא להשתמש בזה להתקרב אל תכליתו, היינו לשמש את קונו, היינו עבודת המקום ברוך הוא”.
כאשר אנו זוכרות זאת כל היום נראה ונשמע בעוצמה ודרגה אחרת…לו רק אמנם נזכה לאימון ולאמונה הזו,להתרגל ולתרגל את המחשבה הזו והמודעות לכך ש- שכל דבר שאנו שומעים ורואים יש בו כוונה והוראה לעבודת ה’…
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 1:34 pm
פעם, לפני שהייתי מנויה על השיעורים, כל השבת הייתה מלחמה עם היצר הרע. בתור סטודנטית לפסיכולוגיה
) סתם…
הייתי צריכה להשלים מאמרים ושיעורי בית והזמן הכי טוב כמובן שבת. אבל רציתי להיות בקדושה ולא לקרוא חולין
ולא ידעתי מה לעשות….. קראתי תהלים, פרקי שירה, תקון הכללי אבל זה כשהמוח על ניוטראל, חיפשתי משהוא יותר … (להרשים את בעלי והילדים
בקיצור עכשיו אנחנו עושים תורות על הדפים. וחבל שהם כאלו קצרים. והשבת עוברת בקדושה. בלי יצר הרע.
אז תודה לכל העוסקים במלאכה.
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 1:34 pm
יקרת יקרה
כמה התחברתי לסיפור שלך, לקח לי שנים לדעת שלא אשכח את היום בו למדתי באלו כוחות חנן אותי הקב”ה. הסיפור הוא כזה: הייתי נשואה באושרלבחור טוב ממשפחה טובה, אמא לילדים, עובדת, בונה משפחה עם המון חלומות שנראו אז כמבטיחות. יום אחד בושש בעלי לשוב הביתה,לאחר שחיפשתיו בבתי חולים השונים(אז כמעט ולא היו עדיין פלאפונים-קרוב ללפני עשרים שנה), הסתבר לי שנעצר בעבור רצון לצאת מהארץ ללא הרשאה. לא הבנתי בעלי המקסים הנפלא האוהב והדואג עצור? רצה לברוח מהארץ? הסתבך בפלילים? הייתי ילדה קטנה , נאיבית ולא מאמינה שכל חלומותיה התנפצו בן לילה. התחלתי ללמוד שפה חדשה ומושגים חדשים כמו ” שחרור על תנאי”, “עיכוב יציאה”, “מעצר בית”, “חשבון מוגבל” ועוד, הייתי מפורקת לחלוטין.עברנו תקופה של שיקום וגישור וייעוץ עד שהבנתי שלושה דברים, האחד: למען שלמות חייהם ונפשם של ילדי עליי לפרק את הנישואין והשני, שאין לי על מי לסמוך אלא על עצמי והשלישי והחשוב מכל למדתי שהקב”ה ברך אותי בכוחות השרדות מופלאים ועליי ללמוד ולהשתמש בהם. מאז ב”ה בגרתי, שיקמתי את חיי ואת חיי ילדי אבל דבר אחד מוביל אותי לאורך הדרך, במיוחד בזמן קשיים- הקב”ה חנן אותך בכוחות וביכולת השרדות מיוחדת- השתמשי בה.
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 1:35 pm
יקרת יקרה
כמה התחברתי לסיפור שלך, לקח לי שנים לדעת שלא אשכח את היום בו למדתי באלו כוחות חנן אותי הקב”ה. הסיפור הוא כזה: הייתי נשואה באושרלבחור טוב ממשפחה טובה, אמא לילדים, עובדת, בונה משפחה עם המון חלומות שנראו אז כמבטיחות. יום אחד בושש בעלי לשוב הביתה,לאחר שחיפשתיו בבתי חולים השונים(אז כמעט ולא היו עדיין פלאפונים-קרוב ללפני עשרים שנה), הסתבר לי שנעצר בעבור רצון לצאת מהארץ ללא הרשאה. לא הבנתי בעלי המקסים הנפלא האוהב והדואג עצור? רצה לברוח מהארץ? הסתבך בפלילים? הייתי ילדה קטנה , נאיבית ולא מאמינה שכל חלומותיה התנפצו בן לילה. התחלתי ללמוד שפה חדשה ומושגים חדשים כמו ” שחרור על תנאי”, “עיכוב יציאה”, “מעצר בית”, “חשבון מוגבל” ועוד, הייתי מפורקת לחלוטין.עברנו תקופה של שיקום וגישור וייעוץ עד שהבנתי שלושה דברים, האחד: למען שלמות חייהם ונפשם של ילדי עליי לפרק את הנישואין והשני, שאין לי על מי לסמוך אלא על עצמי והשלישי והחשוב מכל למדתי שהקב”ה ברך אותי בכוחות השרדות מופלאים ועליי ללמוד ולהשתמש בהם. מאז ב”ה בגרתי, שיקמתי את חיי ואת חיי ילדי אבל דבר אחד מוביל אותי לאורך הדרך, במיוחד בזמן קשיים- הקב”ה חנן אותך בכוחות וביכולת השרדות מיוחדת- השתמשי בה.
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 1:41 pm
בס”ד
יקרת היקרה!
עשית עבודה ניפלאה בשעורי הבית שלך,לייק גדול,
החכמה בחיים זה להתכופף כשמגיע גל ,ואז להתבונן ולעשות עבודה עם זה,אשרייך.
רציתי לשתף אותך שמאז שאני מקבלת את השעורים במייל יותר משנה החגים שלי וההבנות שלי הרבה יותר עמוקות ,ואני ממש חיה את זה בהתרגשות ובשמחה שאי אפשר לתאר זאת וכן יש לי כל שבוע דברי חכמה וסיפורים שאני מקרבת נפשות איתם אז דעו לכם אתם חמצן בשביל המוני אנשים ,שתזכו לכל הברכות והישועות שאתן צריכות גאולה וישועה ומשיח ובית המקדש בקרוב אמן
המון תודה על השיתוף .נחמה
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 1:46 pm
כל הכבוד לך יקרת היקרה ( השם שלך מאוד מתאים לך)
אף על פי שלא קבלת את שכרך עבור יום ההקלדה המפרך, התעלית ולא בקשת אותו.
אותו אדם צריך להתבייש על שהלן את שכרך.
אך הקב”ה נתן לך, בזמנו, את שכרך, וכעט, בעזרת אותו האיש שלימד אותך הקלדה עיוורת, את מפיצה את שעורי הרבנית ימימה, לכל התבל, ועל ידי זה,מזכה הרבה נשים ומשפחות לראות את הטוב שהקב”ה משפיע עלינו תמיד.
שכר זה שווה פי אלף מונים על השכר הריאלי שהפסדת לפני שנים.
השכר הזה מקבל ריבית עצומה, ותמיד יהיה שלך, ושל הרבנית ימימה שתחי’.
תודה לך על עבודתך המסורה!!!
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 1:55 pm
ללמוד.
כדי ללמוד דבר ראשון כדאי להיות תלמידה שלכם – יקרת והרבנית.
בנוסף, יש לי תובנה שירדה לי שהייתי עדה למבטים של בתי עת אני ובעלי קצת הגבהנו טונים…:) פתאום הבנתי שאני לא תפסתי אפילו באופן דומה את מה שאמא שלי הרגישה בסיטואציה דומה מול אבא שלי כשהייתי בשטח. כלומר, מהצד – הרבה דברים ניראים לנו כגרועים או כמרגשים הרבה יותר ממה שהם עבור אלה שהם חלק מההתרחשות. אם נזכור תמיד שלכל אחד יש ראש גדול – ו….. אחר משלי, אז נצא מהריבוע של עצמנו ונשכיל ללמוד את כל הצדדים של כל תמונה!!!! (אז נכון היא לא מקפידה על צניעות למרות שחזרה בתשובה אבל גם בלי זה קשה לה מאוד, ונכון שהיא ירדה מהדרך בלי לדעת למה- היו לה שיקולים שלה, ונכון לדעתי שהבית חייב להיות בראש מעייניו, אבל יש לו את העבודה/החברים/החיים הגבריים שלו וכו’ וכו’..) להכיל את התובנה שיש לאחרים חשיבה אחרת משלי, והנה למדתי להיות תלמידה.
תודה רבה!
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 2:11 pm
יקרת היקרה! את למדת את ההקלדה בשיטה עיוורת מהר מאד, כיון שאת מאד מוכשרת ובעלת קליטה מהירה מאד. יישר כח
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 2:14 pm
יקרת המקסימה
תודה רבה ששיתפת אותנו בלמידה שלך, אני קוראת בכל סופשבוע את הדפים המדהימים שאת שולחת ואני משתדלת להסתכל קדימה והמייל שלך היום הוא עבורי לימוד חדש והתבוננות עמוקה על החיים שלנו.
תודה לקב”ה.
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 2:17 pm
יקרת היקרה!
את מעבירה את החומר בצורה נהדרת, כנה ואמיתית ויכולתי לראות את השלבים שאת סיפרת
גם בסיפור הזוגיות.
גם אני כמו נשים רבות, לא הבנתי מדוע הוא לא עוזר, מדוע הוא לא מביע רגשות,
איך התקשורת בינינו צריכה להיות… ומדוע אין תמורה על ההשקעה בזוגיות.
ויום אחד הבנתי שאני צריכה ל”הקליד” אחרת. שאני צריכה למצוא כלי אחר.
אז לא ארגיש שאני מוותרת או מתפשרת ואני לא צריכה להתגרש כדי להיות מאושרת שוב.
התחלתי עם הבנות וכלים שהייתי תולה אותם בפני והם היוו עבורי סימני דרך.
היום אני “מקלידה” בשיטה עיוורת. אני לא מפקחת עליו כאמא או כמפקחת.
אני יודעת מה עושים עם ביקורת, חוסר הסכמה, איך בונים קירבה והכל נעה בקלילות.
הזוגיות שלי השתנתה ואיתה גם גישתי. היום העבר, הווה והעתיד התחברו.
אני מבינה מדוע גדלתי בבית שהזוגיות הייתה קשה, השינויים שעשיתי והרצון להעביר לאחרות מה שלמדתי. לכל דבר יש סיבה ובעיקרה למידה שביום בהיר נוצרת הבנה איזה ברכה טמונה בה.
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 2:23 pm
שלום גב’ יקרת, שלום ימימה,
קראתי בעיון רב את ההדרכה איך לכתוב בצורה עיורת. קצת קשה לי היות שבאנגלית סימני קריאה ( נקודה,פסיק ) במקום אחר ולא באותו מקום של מקלדת העברית. וזה גורם לי להרבה שיבושים, כג’ אני כותב פעמים רבות “ץ” במקום נקודה או פסיק במקום “ת”.
טוב – לכתוב עברית קצת קשה לי – אבל בינתיים למדתי טוב לדבר בתצורה עיוורת – ואפילו הרבה.
תודה לשירות הנפלאה במתן תורת ימימה
שתזכי שהעם יראו את הקולות. אלירו.
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 2:28 pm
שלום יקרת,
סיפור מאוד מכונן ומלמד. כפי שנכתב כולנו מקבלים במהלך החיים מתנות/ניסיונות ולא תמיד באריזות יפות. צריך לפתח עירנות, פתיחות הלב והשכל לקלוט ולהבין את הטוב שהגיע לפתחנו. בנוסף לדברים היפים שנכתבו למעלה-מה זה להיות תלמידה? להיות תלמידה זה גם כאשר המורה מופיע/ה כאשר התלמידה מוכנה לקבל ולהפנים. השיעורים שאני מקבלת כל שבוע הם מים חיים לנפש. מילוי ושפע עצום שמעניק כוחות להמשיך למרות העיכובים הלא-קלים שיש לנו בחיים. מתחילת השנה-ויותר מדוייק מהשבועות שלאחר חזרתי מהנסיעה מאומן-לאחר שמחת-תורה. טיול שהרבנית ימימה ליוותה אותנו. אני חושבת לכתוב לרבנית מייל ששופך בפניה את אשר אצלי. אך מתעורר מיד חלק אחר בי-למה להעמיס עליה בעוד מייל. היא מקבלת המון מיילים. (בתפילה לסיעתא דישמיא לרבנית וליקרת -המון כח, בריאות שמחה שתמשיכו להעביר לנו שיעורים כה נפלאים.) הרבנית יודעת לב תלמידותיה-גם את התלמידות האנונימיות- שלא כותבות, או ניגשות אליה בשיעורים, מסיבות שונות. היא נוגעת בדיוק בשאלות, קשיים, התלבטויות שאני חווה. ומקבלת תשובות בשיעורים שאני קוראת, מבלי שאכתוב לה. כאילו קראה את מחשבותיי.
יישר כח
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 2:58 pm
שלום רב,
א. תודה על הסיפור החמוד.
ב. תודה על השיעורים המאלפים והמחזקים שאת טורחת להקליד ולערוך מדי שבוע.
ג. לשאלתך: כדי להיות תלמיד/ה אמיתי/ת צריך את מידת הגבורה. להתגבר. על היצר, העצלות, הספקות, הלבטים האמיתיים והמדומים ועוד – כל המכשולים שמכביר לנו אותו מלך זקן וכסיל. התגברות גוררת התבגרות.
הלוואי הלוואי הלוואי שהקב”ה יעזור לנו להתחזק במידת הגבורה. שנזכה ללמוד וללמד את ילדנו.
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 3:13 pm
שלום יקרת, שלום גם לימימה ולכל הבנות שקוראות, שבוע טוב.
יש לי סיפור טרי, ממש מהיום.
ביום שישי התבשרתי על כך שאדם מקסים שעובד איתי התארס.
אתן בוודאי מכירות את ההרגשה, יצאתי כבר לעשרות דייטים, אף אחד מהם לא היה הזיווג שלי, והנה למישהו אחר יש יותר מזל ממני. ואולי פשוט מגיע לו ולי לא?
אני כל כך רוצה לשמוח בשבילו, להגיד לו מזל טוב, ואני מתארת לעצמי שזה יהיה פשוט לא אמין, בטח יראו על הפנים שלי שמבפנים אני קצת כאובה. עוד בחור טוב “נתפס”, היא בטח מושלמת, היא זכתה, הוא זכה.
ימימה כתבה בעלון של השבת שברגע שלמישהו אחר יש שמחה ולי לא, לבקש ממנו שיברך אותי.
“תברך אותי” ביקשתי ממנו
הוא היה קצת נבוך.
“רק תגיד לי בקרוב אצלך, זה מספיק” רציתי להקל עליו ועל עצמי, ולברוח מהר מהר….
הוא לקח אותי לצד, וברך אותי בברכה הכי מרגשת שברכו אותי בחיים שלי.
אלו לא היו המילים שהוא אמר, אלא איך שהוא אמר את זה.
היתה כל כך הרבה כוונה בדבריו, ויכולתי להרגיש שבאמת ה’ איתו ברגעים אלו ממש והשכינה שורה עמו ועימי.
אמרתי לו תודה, ובחוץ כשאף אחד לא ראה ירדו לי דמעות מהתרגשות והרגשתי איך הלב שלי נפתח.
תודה על העצה הטובה, תודה על הברכה, ובקרוב אצל כולנו שיפתחו הלבבות ונתמלא בברכות ושמחות!
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 3:28 pm
נהניתי מאד לקרוא את ספורך. כמה חכמת חיים גלומה בו. ישר כח
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 5:01 pm
הי,
לפני עשרים שנה, התחלתי את עבודתי כמזכירה, ושלחו אותי ללמוד הדפסה עוורת על מכונת כתיבה,
כל-כך נבהלתי, איך אזכור, איך אדע….
כשקראתי את סיפורך, לא חשבתי על זה כך, אם אני מסתכלת על המקלדת, אין לי מושג איפה האותיות
רק כשאני נותנת לאצבעות ללכת במקומי…. זה עובד….
אכן… מאז, זה חוסך לי זמן רב, אני מקלידה הרבה יותר מהר מאשר אני כותבת, וכך אני עושה תמיד
בכל מקום אפשרי.
תודה על שהארת את עיני….
בהצלחה
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 5:19 pm
סיפור מחונן ומחזק, תודה רבה!
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 5:26 pm
בנוסף לסיפור עם המסר הנפלא שצירפת, רציתי גם לכתוב תודה רבה על סרטון ההדרכה, סרטון ברור ומועיל! ואת פשוט מקסימה!!
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 5:37 pm
יקרת , שלום
ראשית , כל הכבוד לך , את ראויה להערצה : גם לנהל משפחה וגם להיות דוקטורנטית , הלוואי והיה לי את הניצוץ להמשיך ולהתפתח בלימודים וזאת מבלי להילחץ ולאבד את הביטחון העצמי…
בנוגע להלקלדה העיוורת – כמה שאת צודקת… אף אני לאחר שהשתחררתי מהצבא והסתובבתי סביב הזנב של עצמי נרשמתי למכללה כלשהי שלימדו שם גם הקדלה עיוורת . כמעט שפרשתי והתייאשתי עוד לפני שהתחלתי בלמידה כי “מה לי ולעבודות פקידות” ?… היום אני מודה לאותו מנהל מכללה שסירב בתוקף להחזיר לי את כספי על הקורס וכמו ילדה טובה וכנועה ישבתי ולמדתי הקלדה עיוורת . היום אני בהחלט רואה כמה זה עוזר לי במהלך עבודתי כמורה לחינוך מיוחד ובכלל…
עכשיו אני מנסה ללמד גם את בני בן ה-10 להקליד כך. ישר כח לכל אותן הנשים שלא מוותרות על חלומותיהן
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 5:43 pm
אחחח יקרת יקרת, והרבנית ימימה היקרה! ד’ ישמור אתכן וישלם שכרכן מן השמים על שאתן מחיות נפשות בנות ישראל…
אבל הדבש והחלב לא ייכלו…
עד לרגע זה אני לא זוכרת איך הגעתי לאתר של פרשה ואישה… מה שבטוח הוא שהקב”ה הנחה אותי לשם לאחר שהייתי על סף התפרקות נפשית רגשית ופיזית… ממש בבחינת רגע אחד לפני…
עד עכשיו אני תוהה אם לרבנית ימימה יש מצלמה נסתרת בבית שלי… אחרת איך אפשר להסביר את זה שכל שבוע היא מתארת בדיוק את מה שהתרחש אצלי בבית?… שואבת כוחות מהידיעה הזאת שאני לא לבד “במערכה” כולן כנראה חוות את אותן חוויות, עוברות את אותן “הרפתקאות” בבית, בזוגיות, עם הילדים… נפעמת כל שבוע מחדש לקרוא ולדעת עוד דברי תורה מתוקים שעוד לא הכרתי בבחינת “עמוקה מני ים” ולפזר ניחוחות של בושם מתוק למשפחה לחברות לסביבה, להטעים אותם מעט מן המתיקות בבחינת “דולה ומשקה” וזה הלימוד שלי כל שבוע מחדש. לדעת שיש עוד הרבה מה ללמוד עוד הרבה מה לחדש. יכלו הדפים ויכלה גם מיכל הדיו מהמדפסת
רק לומר תודה תודה תודה ועוד רבבות ואלפי פעמים תודה על כך שהצלתם אותי שאתן מצילות אותי ואת ביתי כל שבוע מחדש!!!
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 5:49 pm
בס”ד
ליקרת היקרה
לא אחת נתקלתי במכתבים המקסימים שלך ונהנתי מהם מאוד. מלאי חכמה ונסיון
ואפשרויות להתמודדות יישר כח גדול והמשך מוצלח הלאה מעריכה ומוקירה אותך ואת הרבנית ימימה על הצלחתכם .
את תובנות חיי דליתי דווקא מגלי הים וחברתי שיר שלדעתי כל אחת תוכל להעזר בו בכל שלב בחיים שמו של השיר:
” גלי החיים”
החיים הם כמו גלגל
ומה דומה להם – גל
הים הוא כמו החיים
שכמו הגלים הימים בו מתחלפים.
ישנם גלים שהם קטנים
הדומים לנסיונות קלים בחיים
אשר אותם עוברים כמעט
מבלי משים
ישם גלים בינוניים
שאותנו קצת יותר מטריחים
קפיצה קטנה עם חיוך ושמחה
ועברנו את זה הגל בביטחה.
ולפעמים… מגיעים גלים גדולים
וללא הודעה מוקדמת אותנו מפתיעים
ואת מעצורם ומנוסינו מהם איננו יכולים
ובמקרה כזה מה עלינו לעשות?
להרים את הראש למרומים
ולבטוח בצור עולמים
למלא באויר את הריאות
אל תוך הגל להכנס
ולצפות לנס.
כך גם בים החיים
מגיעים לפעמים נסיונות לא קלים
שעל חיינו מאוד מעיבים.
גם אם את הנסיון ראינו מרחוק
ולא יכולנו לעצור
הרי שאל תוכו נכנסנו וחיכינו שיעבור
כמו בים הגדול בים החיים
עוברים גלים קטנים וגדולים
מגיעים אל החוף ושם מתנפצים
ואל הים במהרה חוזרים
כשנביט אל הים נשוב ונראה
כיצד גליו ברוגע מפכים
ואל אבינו בשמיים נשמעים ונכנעים
נשאף מהם שלווה ושקט
ונישא בליבנו תפילה ברטט
אבא שבשמיים יושב מרומים
עזור לנו לעבור כמו הגלים
את נסיונות החיים
להתנהג כמוהם ממש
ולהתרגש כל רגע מחדש
לדור בשלום ושלווה
אהבה אחווה ורעות – ללא לאות
ולא לחיות את חיינו בטעות,
לוותר ולמחות על דברים שקרו
לסלוח בלב על מילים שנאמרו
להתחיל הכל מהתחלה
עם לב אוהב והרבה שלווה
ולך אבא שבשמיים לזכור ותמיד להודות
שעזרת ותמשיך לעזור לנו
לעמוד באלו הנסיונות
ושכל מה שקורה איתנו בחיים
הם הדברים שבעבורינו הכי טובים
עם שלמות כזו בלב
עם בטחון ואמונה
נגיע לחיים של שלום ורגיעה
עם הרבה אהבה והצלחה.
מקווה שנהנתם
שלכם בהערכה רבה
אסתר
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 5:52 pm
תודה לסיפור הנהדר. היום אני זקוקה להרבה חיזוק. הרבה קושי. הרבה הרגשה שלילית. נתת לי כח להיות אופטימי. עכשיו ישר לספר תהילים!
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 5:57 pm
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 6:21 pm
ראשית, תודה על הסיפור המרתק. אני מאלה שאם טועים בדרך, תמיד שואלים את עצמם מה רצה להגיד לי הקב”ה בטעות הזו, ולמזלי (ולגיחוכם של חלק מחברי) אני מוצאת את התשובות.
השבוע הלכתי למשרד ממשלתי, למסור טפסים. החניה מרוחקת, נאלצתי לכתת רגליים בנעליים לא נוחות שלא להליכה ממושכת נועדו, ובסופו של דבר הסתבר שהמשרדים סגורים עכשיו, ועלי לבא מחר…
ביום המחרת, הרגליים טרם התאוששו מאתמול, שאלתי את עצמי: “מה רצה ממני הקב”ה שהכריח אותי להגיע למקום מאוס שכזה שוב?…” ובדרכי, אחרי שמסרתי את המסמכים (ואפילו מצאתי חניה קרובה להפליא) גיליתי את התשובה.
לפני שנים הייתי בת שירות לאומי במועדונית לילדים ממשפחות רב בעייתיות, ולאחר השירות המשכתי לעבוד שם שנתיים. כמדריכה. במסגרת המועדונית היינו בקשר חם גם עם המשפחות – והכרתי את כל מי שהקיף את הילד.
אחד הילדים שעבדתי איתו הגיע ממשפחה בה האב והאם היו מסוכסכים קשות. הילד היה נמנע ממגע, בזמן ששאר הילדים שמחו על כל חיבוק ונשיקה- היה בורח. היה לו כתב יד יפה, והוא היה מקפיד על שיעוריו מאוד, אבל רוב הזמן מבודד היה. בשלב מסויים הבאתי ארנבת למועדונית, והלב נכמר לראות אותו נוטל אותה לידיו ומשוחח איתה שעות ארוכות, בשקט. לוחש לה סודות שלא יכל לספר לנו. לעתים סבל מהתקפי זעם, אבל בד”כ היה ילד טוב וממושמע.
עזבתי את המועדונית, נפרדתי מהילדים, אך במעגלי החיים אנחנו נפגשים עם אנשים מידי פעם. כשהיה הילד בן 15, התגלה הסוד האפל. הוא ואחיו נוצלו מינית על ידי האב במשך תקופה ארוכה. הוא ישן איתם במיטתו, הפך אותם לנערי שעשועים של ממש.
העו”ס שליוותה את האח -הכירה אותי וסיפרה לי על כך- כשהיא מכה על חטא: “לא הבנתי למה כל פעם שהאבא מבקר בבית ספר הילד שובר אחר כך את כל העציצים במסדרון…” אמרה. “כמה כעסנו עליו…”
וכך, באותו יום בו אני חוזרת מהמשרד הממשלתי – בדרך למכונית ראיתי חנות שהייתי זקוקה בה לדבר מה, ונכנסתי. בחור חייכן ניגש אליי: “אני מכיר אותך,” אמר לי. “את היית המדריכה של אחי במועדונית…”
שמחתי לראותו. “מה שלום אחיך?” שאלתי. בסקרנות אמיתית ובחשש מסויים.
“בואי תראי תמונה שלו” הוציא את הפלאפון מכיסו והראה לי את הילד שהשארתי מאחור שהיה בכתה ג’, שנראה אותו דבר רק ש…נוספו לו זקן ומגבעת.” לצידו עמדה אשה חמודה במטפחת ראש, וכל אחד מהם החזיק ילד.
“הוא חזר בתשובה ונהיה סופר סת”ם…” סיפר האח בגאווה. “זו אשתו, יש לו שני ילדים…”
הייתי בהלם. מי היה מאמין שהילד הזה שעבר חיים כה קשים יתגבר וימצא את עצמו בעל מקצוע מכובד ומוערך – נשוי באושר ואבא. זכרתי כמה מוכשר היה וכמה תמה היתה כתיבתו, ושמחתי בשבילו כ”כ.
“איך אשתו?” שאלתי. “בדיוק מתאימה לו, בול. מבינה אותו, מרגיעה אותו. אין, זוג מהשמיים.” חייך אליי.
שירות של VIP קיבלתי באותו מקום. “זו קרובת משפחה שלי” אמר לבוס…
כשנפרדתי ממנו, מוסרת ד”ש חם, חזרתי לביתי כשהראש מלא בשני האחים הללו. בדרך שעברו. במחשבה על כמה נסתרות דרכי ה’, איך ילד שהחברה היחידה שלו הייתה ארנבת הפך לסופר סת”ם מצליח שספרי התורה שלו מיוצאים לחו”ל- וידעתי למה הייתי צריכה להגיע שוב למשרד הממשלתי ההוא…
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 6:41 pm
ליקרת
תודה רבה על הלימוד של שיטה עיוורת
ותודה רבה על הסיפור שחיזק אותי
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 6:43 pm
לק”י
שלום יקרת,
רציתי לספר לך שאני מורה מומחית תומכת וניידת לילדים עיוורים ולקויי ראייה
ואחד הדברים שאני עושה בעבודתי זה ללמדם הקלדה עיוורת.
כשראיתי שאת מלמדת הקלדה עיוורת ב-6 דקות היה חשוב לי לצפות
בסרטון, פשוט לא האמנתי שזה אפשרי, וחשבתי לעצמי שאולי אזכה לראות
איזה פטנט שיעזור לי ללמדם בצורה מהירה יותר.
בסופו של הסרטון הגיעה גם ההבנה שבעצם ללמוד הקלדה עיוורת זו
אינה הבעיה, בכדי לדעת להקליד הקלדה עיוורת ומהירה יש פשוט לתרגל
ואם אין תרגול לא יעזור אם נדע מהי הקלדה עיוורת.
כך שכאן בנות יקרות אני מחזקת את דבריה של יקרת שכדי להקליד הקלדה
עיוורת ומהירה יש לתרגל והמון!!!
יישר כח
ורד
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 7:32 pm
שלום יקרת, הסיפור שלך העלה בי זכרון קשור למציאת הרכב שלנו לקניה ע”י בעלי. חפשנו זמן רב רכב שיתאים לנו. והנה סמוך לליל הסדר בעלי נסע עם חבר לאפיית מצות. תוך כדי הנסיעה בדרך המאוד פקוקה הוא טעה באחת הפניות והמשיך ישר במקום לפנות ימינה. הדרך שבלאו הכי היתה ארוכה התארכה כפליים. בעלי כעס על עצמו אבל מה לעשות המשיך להזדחל בפקק האין סופי ופתאום רכב החלומות לנגד עיניו קלומטרז’ נמוך, יד ראשונה הנסיעה האיטית אפשרה לקחת את הפרטים ועד הצומת סוכמו הדברים בראשי פרקים… הטעות בדרך או אולי יותר נכון הדרך החדשה איפשרה לנו לרכוש את רכבנו. למדנו שטעות בדרך היא בעצם דרך חדשה שהקב”ה מוליך אותנו בה אם נשכיל נזכה ונראה את הטוב שבה…
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 7:37 pm
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 9:22 pm
שרה זלוף יקרה
הייתי מאוד שמחה ממש “לשמוע” ממך עוד. הבנתי מדבריך שלמדת להסתכל בעין יותר מקבלת ופחות ביקורתית? מה זה בדיוק אומר?
כתבת גם: “אני יודעת מה עושים עם ביקורת, חוסר הסכמה, איך בונים קירבה”- אולי איזה טיפ? גילוי קטן?
יקרת יקרה
המון תודה על הסרטון השימושי כל כך! וגם על הסיפור! אני מרגישה שכל חיי ה”עבודה” שלי היא, כביכול, “לא לעבוד”: לקבל, להיכנע, לתת מקום (לעצמי, לאחר, לקב”ה), כל פעם בעוד פן חדש. מדהים איך שבכל פעם שיש קושי אז התשובה הכי טובה (רק אחרי שזוכה להבין אותה לעומק) היא הכנעה, קבלה.
May 6, 2012 - י"ד אייר תשע"ב, בשעה 11:53 pm
הסיפור מחדד מעוד זווית שכל יום , אירוע ורגע בחיינו הם חלקים מפאזל שאנו רוקמים אותו אט אט. ככל שאנו מסירים התנגדויות הפאזל משלים טוב יותר את חלקיו.
שאלתך מהי להיות תלמידה? רק נראית פשוטה ליישום המלא שלה, משום שזה להיות ברצון של מאה אחוז ללמוד. רצון כזה מביא עמו את יכולת הריכוז ואת הנכונות להגיע בכל מצב ולא לתת לכל מיני סיבות כביכול מאד חשובות להסיט אותנו מהדרך.
להיות תלמידה זה גם ליישם את הנלמד, הינה אנו לקראת ל”ג בעומר ומלוה אותנו סיפור של מורנו רבי עקיבא שעשרים וארבע אלף מתלמידיו לא יישמו את הנלמד. האם הם היו תלמידים? סוג של…,אך בשורה התחתונה אני בספק. כי אילו היו תלמידים היו מוכנים להתמודד עם הכיעור הפנימי שבתוכם. זה טבעי שתהיה בך קינאה, אבל אם אתה תלמידו של מורה כרבי עקיבא אתה לא יכול להרשות לעצמך לתת לקנאה להשתלט עליך. תלמיד אמיתי יש בו את היושרה והכנות וההסכמה להסיר קליפות ולהבין שמה שהוא מרגיש זה הוא עצמו ולא להשליך את יהבו על האחרים.
אני תלמידה תורנית כבר 12 שנה הגעתי אל מורתי נעה ונדה. נטולת שורשים (בית חילוני) המשפט הראשון שנאמר ליש אדם שאינו יודע מאין הוא בא ואינו מחובר לשורשיו הוא תמיד יהיה נע ונד. 12 שנה אני לומדת להסיר קליפות של ביקורת ,שפיטה , האשמה. קליפות של צרות עין, קינאה שהם בשם הכי אמיתי – רוע, מתמודדת עם פסיביות ועם חיבור לשורשים. חיבור למשמעות , חיבור לרגשות תוך הסרת האינטרס מכל חלקה בחיי. רוב הזמן אינני מרגישה תלמידה משום שהיישום כל-כך קשה וכואב. לא פשוט להסכים להסיר את המעטה של יפת הנפש. לא פשוט להתחבר אל הטוב. אך אולי אני בכל זאת תלמידה טובה משום שאני מסכימה להתמודד עם האמת.
May 7, 2012 - ט"ו אייר תשע"ב, בשעה 12:01 am
מבקשת להוסיף את שלושת המילים המילה החסרות בסיומו של הקטע ששיתפתי:
“… אך אולי אני בכל זאת תלמידה טובה משום שאני מסכימה להתמודד עם האמת – לראות אותה ולתקן.
May 7, 2012 - ט"ו אייר תשע"ב, בשעה 7:31 am
שלום לך יקרת היקרה!
הסיפור שלך מקסים, זה רק מראה עד כמה הקדוש ברוך הוא מדויק! וכל עולמו בדיוק מוחלט, ללא עוררין, וכל דבר נעשה לטובת האדם. אך רק לאחר תקופה האדם יכול לומר מה המתנה שזכיתי מהמקרה הזה.
יישר כוח על כל עמלך לפרסום שם ה’ בעולם.
נהנית מכל המיילים שנשלחים אלי וקוראת אותם בשקיקה רבה!
חזקי ואמצי!
May 7, 2012 - ט"ו אייר תשע"ב, בשעה 8:42 am
בוקר טוב יקרת היקרה לנו מאוד,
לפני המון שנים כחודש לפני החתונה, קיבלתי מכתב פיטורין ממקום עבודה שעבדתי בו כ- 5 שנים. הרגשתי שעולמי חרב עלי… לפני חתונה, המון הוצאות, אי נעימות, חוסר וודאות, הרגשתי נורא.
התחלתי לשלוח קורות חיים והזמינו לראיון עבודה במקום שלא כ”כ נראה לי, התחמקתי משיחת טלפון אחת ושניה ובשלישית לא היה לי נעים והלכתי לראיון. התחלתי לעבוד שם ברגשות מעורבים. לא ממש רציתי, זה לא מה שתכננתי לעצמי ואמרתי לא נורא זה זמני… אחרי החתונה אמצא משהו אחר.
מפה לשם המשכתי לעבוד שם – אחרי שנתיים של נישואין ללא ילדים התחלתי לדאוג ולחשוש, משיחה סתמית עם אחת העובדות היא סיפרה לי שגם לה היה קושי להכנס להריון והפנתה אותי לרופא שטיפל בה והסבירה לי על ה”עולם” הזה של טיפולי פוריות. ניגשתי לרופא ולאחר טיפולים לא פשוטים שארכו שנתיים נולד לי בן. – יכול להיות שגם אם הייתי עובדת במקום אחר הייתי ניגשת לרופא זה או אחר וזה היה מצליח, אבל הרגשתי הרגשה חזקה, שהגעתי למקום הזה כדי להיפגש עם האישה הזו שתנחה אותי לרופא דתי מבין ותומך – הרגשתי שהיא הייתה השליחה של ה’ להנחות אותי להגיע אליו – ושהוא השליח של ה’ לעזור לי להביא ילדים… הלימוד הגדול שלי מכל הסיפור, שגם אם אותו הרגע נראה לי שקרא הדבר הנורא מכל ואיך אני אתאושש מזה ולמה זה קרה לי, מתי שהוא בזמן מסויים אני אבין שזה היה לטובתי והיה טוב ונכון בשבילי לאותה התקופה. פוטרתי מהעבודה אבל זה היה נכון לאותו הרגע כדי לכוון אותי לדרך חדשה.
בשורות טובות לכולן, ישועות ושמחות. שנשמע רק דברים טובים… אמן!!!
May 7, 2012 - ט"ו אייר תשע"ב, בשעה 8:44 am
יקרת, שלום רב!
להיות תלמידה זה לתת לה’ להוביל, לדעת שאנחנו מובלים על ידו יתברך בכל רגע בחיים, לסמוך עליו לבטוח בו ולראות את יד ההשגחה מאחורי כל התרחשות בעולם. עולם מלש’ העלם ותפקיד התלמידה החכמה ללמוד לגלות את העלם – לראות את ה’ בכל רגע ורגע מציץ מן החרכים…
זו אכן משימה אדירה אך שכרה בצידה – מנוחת נפש הבוטח!
ממני, תלמידה שלומדת ולומדת ולומדת
May 7, 2012 - ט"ו אייר תשע"ב, בשעה 9:32 am
May 7, 2012 - ט"ו אייר תשע"ב, בשעה 9:36 am
להיות תלמידה דרושים:
פתיחות
ענווה
מוח
הבנה שהעולם גדול
נשמה עם יכולת ספיגה
יכולת סינון
רצון לחיות
May 7, 2012 - ט"ו אייר תשע"ב, בשעה 9:40 am
לא הצלחתי להגיב באתר, מצורפת תגובתי
יקרת יקרה
כמה התחברתי לסיפור שלך, לקח לי שנים לדעת שלא אשכח את היום בו למדתי באלו כוחות חנן אותי הקב”ה. הסיפור הוא כזה: הייתי נשואה באושרלבחור טוב ממשפחה טובה, אמא לילדים, עובדת, בונה משפחה עם המון חלומות שנראו אז כמבטיחות. יום אחד בושש בעלי לשוב הביתה,לאחר שחיפשתיו בבתי חולים השונים(אז כמעט ולא היו עדיין פלאפונים-קרוב ללפני עשרים שנה), הסתבר לי שנעצר בעבור רצון לצאת מהארץ ללא הרשאה. לא הבנתי בעלי המקסים הנפלא האוהב והדואג עצור? רצה לברוח מהארץ? הסתבך בפלילים? הייתי ילדה קטנה , נאיבית ולא מאמינה שכל חלומותיה התנפצו בן לילה. התחלתי ללמוד שפה חדשה ומושגים חדשים כמו ” שחרור על תנאי”, “עיכוב יציאה”, “מעצר בית”, “חשבון מוגבל” ועוד, הייתי מפורקת לחלוטין.עברנו תקופה של שיקום וגישור וייעוץ עד שהבנתי שלושה דברים, האחד: למען שלמות חייהם ונפשם של ילדי עליי לפרק את הנישואין והשני, שאין לי על מי לסמוך אלא על עצמי והשלישי והחשוב מכל למדתי שהקב”ה ברך אותי בכוחות השרדות מופלאים ועליי ללמוד ולהשתמש בהם. מאז ב”ה בגרתי, שיקמתי את חיי ואת חיי ילדי אבל דבר אחד מוביל אותי לאורך הדרך, במיוחד בזמן קשיים- הקב”ה חנן אותך בכוחות וביכולת השרדות מיוחדת- השתמשי בה.
May 7, 2012 - ט"ו אייר תשע"ב, בשעה 9:45 am
יקרת היקרה,
חן חן על ההארה – ועכשיו הסיפור שלי -
שמי שמור אצלך גרושה ללא ילדים בשנות השלושים- אוהבת ומעריכה מאוד את הרבנית ימימה (עד כאן הכל רגיל
)
בסיום אחד השיעורים שלה ניגשתי אל הרבעצן ושפכתי את ליבי בפניה על כך שאני בחורה דתית לאומית (עם דגש על הלאומית…), ומשום מה זוכה להכיר אך ורק חוזרים בתשובה
פנתה אליי האישה החכמה הזו ואמרה לי:”אז מה, גם אני בת למשפחה מזרחניקית והנה התחתנתי עם חוזר בתשובה…”
מאז חלפו להן 4 שנים אני עדיין מתעקשת להכיר את הדתי הלאומי אולם לאחרונה הכרתי באחד מאתרי ההכרויות באינטרנט (שניים שהם אחד) בחור …כמובן חוזר בתשובה שלא ממש נראה מבחינה חיצונית כמו שאני רוצה, אולם הימרתי על ההרפתקה ומזה כמעט יצאה חתונה – אנו מאוד אוהבים וקשורים, מוצאים הרבה ממשקים אולם ישנן נקודות רבות בהן אנו כביכול שונים: אני דתיה מבית, אקדמאית, פרפקציוניסטית והוא – נפל בעסקים, חילוני מבית, שלא סיים את התואר שלו…אני אמביציוזית ללא פשרות, הוא נינוח ופשרן, ועוד ועוד
המעטפת החיצונית שלו (כיפה שחורה וזקן), גרמה לי בתחילה להירתע אולם ככל שחלף הזמן גיליתי אדם מקסים מתחת לזקן
זהו לעת עתה, לעיתים האושר מצוי דוקא מתחת לכיסוי שאינו מרהיב ביופיו,
May 7, 2012 - ט"ו אייר תשע"ב, בשעה 9:59 am
נראה לי שבשביל להיות תלמידה השאלה שצריך לשאול את עצמך היא: מה ה’ רוצה ללמד אותי כאן? והדברים שכדאי לפתח הם – רצון לגלות יהלומים, אמון שהיהלומים נמצאים מתחת לכל הבאסה והשחור של הניסיון, וקשר לאנשים שיכולים לעזור…
וכמובן – ענווה, מסירות ורצון לקבל
May 7, 2012 - ט"ו אייר תשע"ב, בשעה 10:34 am
שלום יקרת,
אני יודעת שאין מקרה בעולם, וכל דבר שקורה הוא לטובה. אבל כרגע מאוד קשה לראות זאת.
הסיפור שלי הוא, שעבדתי במשרד שנותן שירותים, עם מספר לקוחות גדול, הרבה מהלקוחות הגיעו ונשארו בזמנו בגלל השירות הטוב שהם קיבלו בין היתר ממני. עם הזמן הגיע מצב שלא יכולתי להשאר עוד דקה במשרד, הכל הפך שם למאוס ובלי נסבל, כל היום לשון הרע וריכולים זה עשה לי מאוד רע נפשית, הייתי מותשת נפשית מכל זה (למרות שבמשרד זה עובדות רק נשים, וחלקן שומרות מצווה ומאמינות) וחלקן כופרות. פתאום משום מקום בא לי הרעיון (זה לא משום מקום, אני מאמינה שהקב”ה נטע את הרעיון) לפתוח משרד משלי. מה שהיה הוא שהלקוחות ששמעו על כך מאוד שמחו ועודדו, ואמרו שיעברו איתי למקום החדש, וכך בחשבון פשוט הבנתי שכן אפשר להתרומם ויש לי אור ירוק להתקדם הלאה. אבל מה, הבטחות לחוד ומעשים לחוד. בסופו של דבר פתחתי משרד לבד, ומה כל מי שדיבר והבטיח שכן יעשה את המעבר יחד איתי לא עבר אף לא אחד מאלו שהבטיחו. רק 2-3 לקוחות שלא דיברו וכלל לא ידעו על המהלך עברו אלי.
מה שהבנתי מהתהליך (ועדיין לא כל הסיבות ברורות לי) שאין אין לבטוח באדם, אלא רק ביושב במרומים.
פתאום ההכרה הזו הגיעה אלי בעת קריאת פרקי תהילים. אני עדיין מנסה להבין מה הקב”ה רוצה להגיד לי, והאם כל המהלך הזה היה רצוי ונחוץ. אבל ימים יגידו, אני מאמינה ואופטימית שהטוב עוד לפניי. קטונתי מלהבין את דרכיו של ה’. אני רק יודעת שהוא רוצה את הטוב בשבילי.
May 7, 2012 - ט"ו אייר תשע"ב, בשעה 11:20 am
שלום,
כיף ומרומם לקרוא את הסיפור וכן את התגובות הנלוות.
לימוד טוב לדעתי מגיע ממקום של ענווה ושאיפה למטרה. אפשר לראות את זה הכי טוב אצל ילדים להם יש את עקומת הלמידה הכי תלולה וזה מתאפשר להם בזכות הקבלה וההבנה שיש להם עוד הרבה דברים ללמוד (הענווה) ובזכות הרצון להגיע להישגים של הגדולים הסובבים אותם (שאיפה למטרה). שתי תכונות אלו מאפשרות תרגול בלתי מתפשר והשגת היעד בשמחה.
שבוע טוב
May 7, 2012 - ט"ו אייר תשע"ב, בשעה 12:09 pm
את פשוט מקסימה!
May 7, 2012 - ט"ו אייר תשע"ב, בשעה 12:22 pm
הי יקרת
כל הכבוד על ההשקעה העצומה שאת עושה כאשר את מעבירה אלינו את הרוחניות מעל גלי האתר.
אנחנו לומדות הרבה ומתעלות בקודש, נאחזות בכל מילה שהרבנית משקה ואתנו,לעיתים מחפשות השקה בין החיים הפרטים שלנו לבין אותם סיפורים שהרבנית מתארת בדרשות שלה.
אני הייתי תלמידה טובה וקיבלתי כמעט תמיד 100 בתיכון, אבל מה -אהבתי ללמוד לבד, כי ככה התרכזתי יותר טוב וככה חשבתי שאוכל להתקדם במהירות ושלא יעכבו אותי בנות חלשות יותר.
היה לי מורה לגמרא מדהים ש”הכריח ” אותנו ללמוד בחברות, בדר”כ הוא ציוות תלמידה חלשה לחזקה(לא כוס התה שלי). כל הבנות באמת למדו עם החברותות והיתה
אוירה טובה בכיתה. אני מאמינה שאם יש מורות שקוראות את התגובה שלי הם ישכילו להבין
שהמורה שלי היה חכם מאוד, כך למדתי לא לחשוב רק על עצמי אלא לעזור לאנשים שמתקשים הרבה יותר ממני וכי צריכים את העזרא שלי, והם לא צריכות להתבייש ולהתחנן לקבל עזרה.
היום אני 10 שנים אחרי, עובדת בעבודה טובה אך לא שלמה מבחינת ההגשמה העצמית שלי ומתפללת שה’ יכוון אותי לדרך שבה אני צריכה ללכת.
עוד סיפור מעניין שיותר קשור לדרכי ה’ הנסתרות- יש לי שכנה עם עץ לימונים, אני גרה 10 שנים ביחידת דיור שכורה מול אותה שכנה וחוץ מהי ובי אין קשר ביננו, יום אחד שאלתי אותה האם אוכל לקטוף מעץ הלימודים והיא בשמחה רבה איפשרה לי לעשות זאת ואף עידכנה את בעלה, עדין היה לי לא נעים ושאלתי אותה שוב.
מפה לשם בגלל שאני מאוד חברותית ותמיד שואלת הרבה שאלות הבנתי שהאישה קלינאית תקשורת , בדיוק באותו זמן חיפשתי קלינאית תקשורת כדי להתייעץ איתה על בני והיא היא מולי ניצבת. היא קראה לי לביתה ושוחחנו, ובסוף אותה פגישה אמרתי לה שנראה לי שמשמיים ה’ כל הלימונים מהעץ שלנ נפלו לחצר שלי וכי יש כאן השגחה פרטית.
May 7, 2012 - ט"ו אייר תשע"ב, בשעה 3:10 pm
יקרת שלום,
נכון שאנחנו תמיד מצפים ל”אנרגיה תמורת אנרגיה” (שכר עבודה תמורת עבודה)
נכון שיצא הפסדך ברווחך, זכית לזכות אותנו והכל בהשגחה פרטית…יישר כוח!!! ותודה
את זוכה בשכר עצום בכך שאת משפיעה עלינו בדיוק כמו שהרבנית ימימה היקרה…
ולא לחינם גם לך קוראים יקרת גם את יקרה לנו…
בזכותך אנחנו קוראות, מושפעות ומשתנות
May 7, 2012 - ט"ו אייר תשע"ב, בשעה 6:59 pm
שלום ליקרת ושלום לכולן
אני מסכימה עם חלק מקודמותיי- שאכן למידה אינה דורשת לוח ומורה.
בשביל ללמוד מכל אחד ומכל סיטואציה בחיים- צריך פשוט להתבונן ולנסות להפנים מה אני יכולה לקחת מכאן ו”לגדול” מכך למישהי טובה יותר- אמא טובה יותר, אשה טובה יותר וחברה טובה יותר (וגם אם נפגעים- זה שיעור לחיים).
את הלימוד הכי גדול בחיי- לימדה אותי סבתא שלי- אשה מבוגרת בת כמעט 90- שסיפרה לי שבאחד מימי ההולדת שלה בהיותה נשואה טריה , סבי ז”ל קנה לה שעון ליום ההולדת. סבתי הראתה אותו לאביה, שעלה לארץ חודשים ספורים לפני כן מרומניה, ואמרה לו שהשעון אינו מוצא חן בעיניה וכי היא מעוניינת להחליפו באחר. אביה אמר לה: “פרל, מתנה מבעל לא מחליפים! תגידי תודה ותשמחי במתנה!”, יצא החוצה לחצר לשחק עם הילדים – נכדים- קיבל דום לב ונפטר.
ומאותו יום סבתי לא חוגגת יום הולדת- שכן יום ההולדת שלה הפך ליארצייט על אביה, אבל היא כן קיבלה “מתנה” ליומהולדתה מאביה שנשארה כצוואה לה ולצאצאיה….
בכל פעם שבעלי קונה לי מתנה שלא תמיד מוצאת חן בעיניי- אני חושקת שפתיים ומחייכת בתודה- ולא מחליפה את המתנות. אין לכם מושג איך זה עושה לבן הזוג רק טוב לדעת שבחירותיו טובות ומשמחות (וגם זכיתי לקבל הרבה פעמים ריקושטים חיוביים מזרים על תכשיטים שלא כ”כ אהבתי , אז אולי בכ”ז יש לו טעם טוב…)
May 7, 2012 - ט"ו אייר תשע"ב, בשעה 9:55 pm
תלמידה: ללמוד ולהבין מי מולך
תודה
May 8, 2012 - ט"ז אייר תשע"ב, בשעה 8:39 am
תודה יקרת על הסיפור,
אני מאד מאמינה בזה- שהכל לטובה, בעיקר מאז שהתנסויות בחיים הראו לי זאת.
למשל, קיבלתי הצעת עבודה, שהסכמתי אליה והתחייבתי, ורק אחריה קיבלתי הצעת עבודה טובה בהרבה – וכבר לא יכולתי להיענות בחיוב. אבל מזל שכך, משום שבעבודה שקיבלתי, הטובה פחות, יצא לי להכיר את בעלי – האחד שלי, שעליו אני מודה ל-ה’ כל יום, גם 5 שנים אחרי נישואינו ועוד היד נטויה
והקשרים שהיו לי קודם, כל אחד מהם לימד אותי שיעור אחר, שבעקבותיו אני יודע להעריך אותו אף יותר- ולכן גם אם לפעמים אני חושבת, למה לא נפגשנו מוקדם יותר? למה לבי היה צריך להישבר כל כך, והזמן שהתבזבז… אבל אחרת לא הוא ולא אני היינו יודעים כשנפגשנו- שזה זה. כמה שנים לפני לא הייתי חושבת בכיוונו בכלל. פשוט לא הייתי חושבת שזה הטיפוס שלי. אבל אחרי כמה בחורים שכל אחד מהם חידד לי מה אני לא רוצה, היה לי קל יותר לזהות מה אני כן רוצה ולא מוכנה להתפשר עליו.
כל התנסות בונה אותנו, כל ניסיון מחזק אותנו.
ותודה על הסיפור!
May 8, 2012 - ט"ז אייר תשע"ב, בשעה 9:06 am
“מה בעיניכן נדרש על מנת להיות תלמידה?”
עונה מתוך ניסיון של תלמידה סוררת שמנסה להבריז מהשיעורים
אבל איכשהו לא מצליחה
כי משהו מלמעלה עוקב אחריה היטב היטב..
כדי להיות תלמידה באקדמיה של ריבונו של עולם,
שהוא גם המנהל שלה וגם המרצה הראשי,
(האמת שזה לא תלוי בנו ובלית ברירה ריבונו רשם את כולנו אליה.. )
אבל כדי להצליח להבין את הקורסים והשיעורים שהוא מנחית עלינו
כדאי רצוי ומומלץ להצטייד בעזרים הבאים:
1. להתהפך על עצמנו: לעשות סוויצ’ ולנסות בכח לראות את הטוב גם בסיטואציה שנראית רעה
2. לצמצם נוכחות: לדעת תמיד שיש מישהו מעלי שיודע מה טוב לי יותר ממני
3. לפקוח עיניים: התבוננות, אבחנה דקה, אינטליגנציה רגשית, להביט במה שקורה לי בחיים ולחוש את זה
4. להשתחרר: לדבר עם ריבונו עוד ועוד ועוד על כל פרט קטן, להתייעץ ,לקבוע תור ,לבוא ולשפוך את הלב
כולנו כבר קיבלנו ממנו 100%. צריך רק להמשיך ולהתאמץ בכל הכוחות ולשמור על הציון!
May 8, 2012 - ט"ז אייר תשע"ב, בשעה 3:07 pm
תודה שיש נשים כמוך יקרת וכמו הרבנית ימימה, שמאפשרות לי להיות תלמידה .
ולא רק לי . ישר כח ,זקוקה לכן ומחקה בריגוש גדול לכל חידוש .
אוהבת מאוד .
May 8, 2012 - ט"ז אייר תשע"ב, בשעה 4:42 pm
May 8, 2012 - ט"ז אייר תשע"ב, בשעה 7:41 pm
קודם כל ישר כח על כל מה שאתן עושות. אני מקבלת מידי פעם את הסיפורים שלכן ומאוד נהנת. הפעם ממש הזכרת לי שאלה שנשאלתי ע”י חמתי לא מזמן. קודם כל את שכרת קיבלת בריבית אבל זה לא עוזב אותך לא בגללך אלא בגללם. את הרי יודעת שהם עשו משהו שהוא אסור אז מה עושים עכשיו. לפני שאענה מה אני חושבת אספר לך את השאלה של חמתי. לפני הרבה שנים היא הלוותה כסף לאדם שעם השנים נהיה מאוד עשיר אך אף פעם לא החזיר לה את הכסף. לא מזמן הוא הלך לעולמו ואשתו נשארה עם הרבה מאוד כסף. היא יודעת על ההלואה שנעשתה ולכן חמתי שאלה אותי למה זה מתריד אותה והיא לא דתייה בכלל והאם היא צריכה לבקש ממנה את הכסף. עניתי לה שמה שבא לי בראש זה שהנשמה שלו לא נחה כרגע בגלל שהיא יודעת שהיא לא החזירה את החוב ואיך שהוא היא שמה לה את זה בראש ויש לה שתי אפשרויות לבקש מאשתו את הכסף ולראות אם היא תתן לה אותו חזרה או ללכת לקברו ולומר לו שהיא מוותרת לו על ההלואה וברגע זה שהיא הגיעה לכאן ההלואה שולמה במלואה ולתת לו מנוח. יתכן שגם אצלך את צריכה פשוט לנסות למצוא את אותו אדם ולומר לו להוא לא שילם לך כסף אך שתשלום שקיבלת ממנו הוא הרבה יותר גבוה וכך הוא לא יהיה חייב ותעזרי לעוד נשמה להיות נקיה ללא עברה. ואם לא הצלחת למצוא אותו פשוט לומר לבורא עולם שאת מקבלת את מה שהוא לימד אותך כתשלום על עבודתך. הרי מטרתנו בחיים היא לאהוב את כולם ולדון אותם לכף זכות ואני אומרת גם לעזור לאנשים שלא יהיו להם עברות בגלל משהו שהם עשו לנו. לסלוח מכל הלב ולדעת לוותר. הלוואי ונזכה כולנו לראות כל אדם באור חיובי וע”י נזכה לגאולה. תודה לכן על הכל. סיגלית
May 8, 2012 - ט"ז אייר תשע"ב, בשעה 7:44 pm
אני מאמינה שלכל דבר שקורה יש מטרה גם מה שבא לנו בראש צריך רק לנסות למצוא את התשובה
May 8, 2012 - ט"ז אייר תשע"ב, בשעה 8:51 pm
קודם כל תודה רבה לך יקרת שפתחת צוהר להקלדה העיוורת שבאמת אני הרגשתי עיוורת מרוב המהירות שהקלידו לידי והייתי נבוכה מההקלדה האיטית שלי. יש לאן לשאוף ולהתקדם גם בזה…
שנית, תודה עצומה לרבנית ימימה שפותחת לי תמיד את השבת עם נשמה יתרה (ואם אני מספיקה לקרוא עוד ביום שישי יש לי תוספת נשמה יתרה עוד לפני הדלקת הנרות…)
כיוון שאני מורה , אני יותר מתחברת ללהיות מורה טובה מתלמידה טובה , וכן אני לומדת מתלמידותי המון, אבל אני חייבת לשתף אתכן בחוויה מדהימה שעברתי השבוע. ביום א’ הייתי עם ביתי שבכיתה ב’ באסיפת הורים. זכתה ביתי ויש לה מורה שכל מה שאומר עליה – יפחית ממעלתה, באמת. היא מורה של יחידה בדורה! היא אוהבת את הבנות כמו אמא – בלי להתיפיף והיא מעצימה אותן ומרוממת אותן וכל אחת מרגישה שהיא “בת יחידה”. כשיצאתי מהכיתה בה שוחחנו הרגשתי שגם אני וגם ביתי מרחפות 15 ס”מ מעל הקרקע מהמחמאות והאהבה שהורעפו עלינו, ושוב- לא בהתחנחנות אלא מעומק הלב. כל שנותר לי הוא לשמוח עם ביתי וקצת לקנא שלא אני יושבת מול המורה שלה כל בוקר ויונקת את כל החום , האהבה והידע הרב…
אשרינו שזכינו!
May 8, 2012 - ט"ז אייר תשע"ב, בשעה 10:52 pm
ועכשיו אני גם רוצה להוסיף את הסיפור שלי:
לפני זה כמה חדשים נולדה לי בת נהדרת, ברוך ה’! תמיד חשבתי שאמהות זו חויה מסעירה, מכוננת, מאשירה (מלשון אושר) ומעשירה (בדולרים, או יורו כמובן). אך אני רק הלכתי ונכנסתי לדכדוך, איבדתי את עצמי מרוב ההתעסקות סביב הקטנטנה הזאת ואפילו עם אישי, שפעם השתדלתי לפנות אליו בשפה מיוחדת, פתאום איבדתי את המילים. יחד עם זה העמיקה והלכה העייפות, בגלל ההתעוררויות הבלתי פוסקות בלילה וההתשה שבניסיון להרדים… לא הבנתי למה זה קורה לי, הרי פעלתי לפי שיטות שחקרתי את יעילותן והאמנתי בנכונותן. האשמתי את עצמי במצב וכעסתי שהנה אני מתחילה את האמהות ברגל שמאל ולמה על ההתחלה כל הקשיים, ה’, לא יכולת לחכות עם זה קצת, לתת לי טיפה לעכל? לנוח?
הייתי במצב של “להעביר” את היום. וכך חלפו עוד יום, עוד יום ועוד יום…
זמן רב רציתי לפנות ליעוץ ולא ידעתי איך ולמי. ה’ זימן עבורי אשה נהדרה שרק עברה לישוב ומתעסקת
בהנחיית הורים. מתוך שיחה איתה הבנתי שאני נלחמת כל הזמן, מתנצחת עם הקשיים. הבנתי שיעזור לי דוקא להרפות והכי חשוב- למדתי שלהרפות זה לא לוותר (כי לוותר זה כשנלחמים ולא מצליח), להרפות זה עוצמתי, זה מפואר, זו מלכות- זה לתת מקום.
ה”מקום” הוא אינסופי אם רק מאפשרים אותו: מקום לאישי היקר ומקום לבת הרגישה- להבין, לקבל וגם להיות שם, אני עם מה שאני, עם הרצונות והכוונות שלי. כמה מצחיק שטבעי יותר להרגיש ש”להיות” שם סותר את המקום של האחר, בעוד שהנוכחות שלי יכולה להעצים יותר מהקטנה של עצמי מול האחר.
אז היום, בע”ה, אני בתהליך של התקרבות לעצמי ולבת שלי. איך שאני שמחה שכל זה קורה כבר עכשיו, כמה שיותר מוקדם, איך אני גאה בעקשנות המעצבנת של ביתי שרצתה אמא מכוונת על עצמה ולא על השיטה הכי עדכנית לטיפול בתינוק.
כל שלב בחיים הוא לימוד. הייתי תלמידה מעולה כשהמורים שלי היו החברה סביבי/המדרשה/ רווקות ממושכת ודייטים רבים/ כשלונות בלימודים/ נישואים טריים. איכשהו דווקא כאמא התאימו לי מילות השיר “אמרי מדוע את צוחקת כמו פחד, אמרי מדוע את קופאת כמו שמחה”. אבל הקב”ה לא נתן לי לקפוא על שמרי וזכיתי להרגיש שוב איך שהלימוד ממשיך, עוד יום.
May 9, 2012 - י"ז אייר תשע"ב, בשעה 11:57 am
May 9, 2012 - י"ז אייר תשע"ב, בשעה 12:03 pm
יקרת היקרה , מה שלומך לאחר הנתק מפסח שמחתי לראות מייל ממך ,נהנהתי לקרוא את סיפורך ולהתחזק שכל מה שה’ עושה הכל לטובה לגבי השאלה מהי תלמידה ?
תלמידה זו אחת שיש לה הכרת הטוב ומסירות נפש -הכוונה ביטול רצון!
שאלו הדברים הקשים ביותר לאדם להתמיד בחיי היום יום, והמתמידה היא התלמידה!!!
כל -טוב ויום נעים ומוצלח!
May 10, 2012 - י"ח אייר תשע"ב, בשעה 8:41 pm
תודה יקרת!!!
התובנה מדהימה ונכונה מאוד!
הדי השיעור הקודם עודו בוער בעצמותי ועצמות בעלי שתפס יום אחד את צרור הדפים וקרא אותם. על כל קושי הוא אומר לי ‘בואי נעשה כמו ימימה, נקבל באהבה, לא נתנצח, ניתן לה’ להוביל את הדברים על הצד הכי טוב ונסמוך עליו’.
יישר כוח ענק ותמשיכו לעשות חיל!!
May 11, 2012 - י"ט אייר תשע"ב, בשעה 1:07 pm
May 11, 2012 - י"ט אייר תשע"ב, בשעה 1:24 pm
בס”ד
יפה מאוד!!!
מדהים לראות כי הכל לטובה ולכל אחד יש את התפקיד והיעוד שלו בעולם הזה!
וגם מה שאנחנו לא מבינות מתברר שיש לו יעוד טוב עבורינו
!התשובה לשאלה הינה: זיכרון, שקדנות וריכוז!
May 15, 2012 - כ"ג אייר תשע"ב, בשעה 9:35 pm
יקרת וימימה היקרות,
את ההערכתי העצומה כבר הבעתי בכל מיני נסיבות והקשרים. אבל אני אתחיל שוב בהבעת התפעלות מהיכולת היצירתית והאמוציונאלית והחכמה של הרבנית להעשיר ולחזק ברעיונות קדומים וחדשים. להיות בדרכה נר נוסף של תקווה בנפתולי החיים. וכל זאת בשפה חיה,צבעונית, תוססת וצוחקת. ובטח שגם מתפעלת מיכולת השיעורים, לפתח דקות האבחנה והמחשבה הרגשית אצל עצמי ובראייתי את האחר בנסיבות חייו ובהתקשרותי- יחסי עימו ומולו בליבי, במחשבותי הפנימיות והאישיות כמו גם במציאות החיצונית מולו. השיעורים מקור נוסף להשראה לעבודה פנימית, שהופכת ליותר חיה וליותר נוכחת במציאות הפנימית והחיצונית. ועל כל זה שוב תודה.
ועדין עובדת על יצירת תנאים ותחזוקת תקווות למציאת חבר משמעותי ואהוב לחיים…
להיות תלמידה?
עבורי זה לבוא עם מקום של צניעות, פתיחות רגשית לחדש, הלא ידוע לי. וגם לבוא חדשה ומחודשת לזה שכבר ידוע ומוכר לי ששמעתי וקראתי וידעתי ממקום אחר ומתחום אחר.
לדעת שפרשת השבוע משנה שעברה ומהשנה החדשה תהיה שוב מקור ללמידה חדשה, אם אמשיך להתבונן ולהקשיב. שבין לבין אקלוט את ההבנה הספציפית לה זקוקה באותו רגע חדש שרק נולד.
May 15, 2012 - כ"ג אייר תשע"ב, בשעה 9:42 pm
לא הצלחתי להגיב באתר, מצורפת תגובתי
יקרת יקרה
כמה התחברתי לסיפור שלך, לקח לי שנים לדעת שלא אשכח את היום בו למדתי באלו כוחות חנן אותי הקב”ה. הסיפור הוא כזה: הייתי נשואה באושרלבחור טוב ממשפחה טובה, אמא לילדים, עובדת, בונה משפחה עם המון חלומות שנראו אז כמבטיחות. יום אחד בושש בעלי לשוב הביתה,לאחר שחיפשתיו בבתי חולים השונים(אז כמעט ולא היו עדיין פלאפונים-קרוב ללפני עשרים שנה), הסתבר לי שנעצר בעבור רצון לצאת מהארץ ללא הרשאה. לא הבנתי בעלי המקסים הנפלא האוהב והדואג עצור? רצה לברוח מהארץ? הסתבך בפלילים? הייתי ילדה קטנה , נאיבית ולא מאמינה שכל חלומותיה התנפצו בן לילה. התחלתי ללמוד שפה חדשה ומושגים חדשים כמו ” שחרור על תנאי”, “עיכוב יציאה”, “מעצר בית”, “חשבון מוגבל” ועוד, הייתי מפורקת לחלוטין.עברנו תקופה של שיקום וגישור וייעוץ עד שהבנתי שלושה דברים, האחד: למען שלמות חייהם ונפשם של ילדי עליי לפרק את הנישואין והשני, שאין לי על מי לסמוך אלא על עצמי והשלישי והחשוב מכל למדתי שהקב”ה ברך אותי בכוחות השרדות מופלאים ועליי ללמוד ולהשתמש בהם. מאז ב”ה בגרתי, שיקמתי את חיי ואת חיי ילדי אבל דבר אחד מוביל אותי לאורך הדרך, במיוחד בזמן קשיים- הקב”ה חנן אותך בכוחות וביכולת השרדות מיוחדת- השתמשי בה.
May 15, 2012 - כ"ג אייר תשע"ב, בשעה 9:42 pm
לא הצלחתי להגיב באתר, מצורפת תגובתי
יקרת יקרה
כמה התחברתי לסיפור שלך, לקח לי שנים לדעת שלא אשכח את היום בו למדתי באלו כוחות חנן אותי הקב”ה. הסיפור הוא כזה: הייתי נשואה באושרלבחור טוב ממשפחה טובה, אמא לילדים, עובדת, בונה משפחה עם המון חלומות שנראו אז כמבטיחות. יום אחד בושש בעלי לשוב הביתה,לאחר שחיפשתיו בבתי חולים השונים(אז כמעט ולא היו עדיין פלאפונים-קרוב ללפני עשרים שנה), הסתבר לי שנעצר בעבור רצון לצאת מהארץ ללא הרשאה. לא הבנתי בעלי המקסים הנפלא האוהב והדואג עצור? רצה לברוח מהארץ? הסתבך בפלילים? הייתי ילדה קטנה , נאיבית ולא מאמינה שכל חלומותיה התנפצו בן לילה. התחלתי ללמוד שפה חדשה ומושגים חדשים כמו ” שחרור על תנאי”, “עיכוב יציאה”, “מעצר בית”, “חשבון מוגבל” ועוד, הייתי מפורקת לחלוטין.עברנו תקופה של שיקום וגישור וייעוץ עד שהבנתי שלושה דברים, האחד: למען שלמות חייהם ונפשם של ילדי עליי לפרק את הנישואין והשני, שאין לי על מי לסמוך אלא על עצמי והשלישי והחשוב מכל למדתי שהקב”ה ברך אותי בכוחות השרדות מופלאים ועליי ללמוד ולהשתמש בהם. מאז ב”ה בגרתי, שיקמתי את חיי ואת חיי ילדי אבל דבר אחד מוביל אותי לאורך הדרך, במיוחד בזמן קשיים- הקב”ה חנן אותך בכוחות וביכולת השרדות מיוחדת- השתמשי בה.
May 15, 2012 - כ"ג אייר תשע"ב, בשעה 9:43 pm
לא הצלחתי להגיב באתר, מצורפת תגובתי
יקרת יקרה
כמה התחברתי לסיפור שלך, לקח לי שנים לדעת שלא אשכח את היום בו למדתי באלו כוחות חנן אותי הקב”ה. הסיפור הוא כזה: הייתי נשואה באושרלבחור טוב ממשפחה טובה, אמא לילדים, עובדת, בונה משפחה עם המון חלומות שנראו אז כמבטיחות. יום אחד בושש בעלי לשוב הביתה,לאחר שחיפשתיו בבתי חולים השונים(אז כמעט ולא היו עדיין פלאפונים-קרוב ללפני עשרים שנה), הסתבר לי שנעצר בעבור רצון לצאת מהארץ ללא הרשאה. לא הבנתי בעלי המקסים הנפלא האוהב והדואג עצור? רצה לברוח מהארץ? הסתבך בפלילים? הייתי ילדה קטנה , נאיבית ולא מאמינה שכל חלומותיה התנפצו בן לילה. התחלתי ללמוד שפה חדשה ומושגים חדשים כמו ” שחרור על תנאי”, “עיכוב יציאה”, “מעצר בית”, “חשבון מוגבל” ועוד, הייתי מפורקת לחלוטין.עברנו תקופה של שיקום וגישור וייעוץ עד שהבנתי שלושה דברים, האחד: למען שלמות חייהם ונפשם של ילדי עליי לפרק את הנישואין והשני, שאין לי על מי לסמוך אלא על עצמי והשלישי והחשוב מכל למדתי שהקב”ה ברך אותי בכוחות השרדות מופלאים ועליי ללמוד ולהשתמש בהם. מאז ב”ה בגרתי, שיקמתי את חיי ואת חיי ילדי אבל דבר אחד מוביל אותי לאורך הדרך, במיוחד בזמן קשיים- הקב”ה חנן אותך בכוחות וביכולת השרדות מיוחדת- השתמשי בה.
May 15, 2012 - כ"ג אייר תשע"ב, בשעה 9:43 pm
לא הצלחתי להגיב באתר, מצורפת תגובתי
יקרת יקרה
כמה התחברתי לסיפור שלך, לקח לי שנים לדעת שלא אשכח את היום בו למדתי באלו כוחות חנן אותי הקב”ה. הסיפור הוא כזה: הייתי נשואה באושרלבחור טוב ממשפחה טובה, אמא לילדים, עובדת, בונה משפחה עם המון חלומות שנראו אז כמבטיחות. יום אחד בושש בעלי לשוב הביתה,לאחר שחיפשתיו בבתי חולים השונים(אז כמעט ולא היו עדיין פלאפונים-קרוב ללפני עשרים שנה), הסתבר לי שנעצר בעבור רצון לצאת מהארץ ללא הרשאה. לא הבנתי בעלי המקסים הנפלא האוהב והדואג עצור? רצה לברוח מהארץ? הסתבך בפלילים? הייתי ילדה קטנה , נאיבית ולא מאמינה שכל חלומותיה התנפצו בן לילה. התחלתי ללמוד שפה חדשה ומושגים חדשים כמו ” שחרור על תנאי”, “עיכוב יציאה”, “מעצר בית”, “חשבון מוגבל” ועוד, הייתי מפורקת לחלוטין.עברנו תקופה של שיקום וגישור וייעוץ עד שהבנתי שלושה דברים, האחד: למען שלמות חייהם ונפשם של ילדי עליי לפרק את הנישואין והשני, שאין לי על מי לסמוך אלא על עצמי והשלישי והחשוב מכל למדתי שהקב”ה ברך אותי בכוחות השרדות מופלאים ועליי ללמוד ולהשתמש בהם. מאז ב”ה בגרתי, שיקמתי את חיי ואת חיי ילדי אבל דבר אחד מוביל אותי לאורך הדרך, במיוחד בזמן קשיים- הקב”ה חנן אותך בכוחות וביכולת השרדות מיוחדת- השתמשי בה.
May 15, 2012 - כ"ג אייר תשע"ב, בשעה 9:49 pm
לא הצלחתי להגיב באתר, מצורפת תגובתי
יקרת יקרה
כמה התחברתי לסיפור שלך, לקח לי שנים לדעת שלא אשכח את היום בו למדתי באלו כוחות חנן אותי הקב”ה. הסיפור הוא כזה: הייתי נשואה באושרלבחור טוב ממשפחה טובה, אמא לילדים, עובדת, בונה משפחה עם המון חלומות שנראו אז כמבטיחות. יום אחד בושש בעלי לשוב הביתה,לאחר שחיפשתיו בבתי חולים השונים(אז כמעט ולא היו עדיין פלאפונים-קרוב ללפני עשרים שנה), הסתבר לי שנעצר בעבור רצון לצאת מהארץ ללא הרשאה. לא הבנתי בעלי המקסים הנפלא האוהב והדואג עצור? רצה לברוח מהארץ? הסתבך בפלילים? הייתי ילדה קטנה , נאיבית ולא מאמינה שכל חלומותיה התנפצו בן לילה. התחלתי ללמוד שפה חדשה ומושגים חדשים כמו ” שחרור על תנאי”, “עיכוב יציאה”, “מעצר בית”, “חשבון מוגבל” ועוד, הייתי מפורקת לחלוטין.עברנו תקופה של שיקום וגישור וייעוץ עד שהבנתי שלושה דברים, האחד: למען שלמות חייהם ונפשם של ילדי עליי לפרק את הנישואין והשני, שאין לי על מי לסמוך אלא על עצמי והשלישי והחשוב מכל למדתי שהקב”ה ברך אותי בכוחות השרדות מופלאים ועליי ללמוד ולהשתמש בהם. מאז ב”ה בגרתי, שיקמתי את חיי ואת חיי ילדי אבל דבר אחד מוביל אותי לאורך הדרך, במיוחד בזמן קשיים- הקב”ה חנן אותך בכוחות וביכולת השרדות מיוחדת- השתמשי בה.
May 15, 2012 - כ"ג אייר תשע"ב, בשעה 9:49 pm
לא הצלחתי להגיב באתר, מצורפת תגובתי
יקרת יקרה
כמה התחברתי לסיפור שלך, לקח לי שנים לדעת שלא אשכח את היום בו למדתי באלו כוחות חנן אותי הקב”ה. הסיפור הוא כזה: הייתי נשואה באושרלבחור טוב ממשפחה טובה, אמא לילדים, עובדת, בונה משפחה עם המון חלומות שנראו אז כמבטיחות. יום אחד בושש בעלי לשוב הביתה,לאחר שחיפשתיו בבתי חולים השונים(אז כמעט ולא היו עדיין פלאפונים-קרוב ללפני עשרים שנה), הסתבר לי שנעצר בעבור רצון לצאת מהארץ ללא הרשאה. לא הבנתי בעלי המקסים הנפלא האוהב והדואג עצור? רצה לברוח מהארץ? הסתבך בפלילים? הייתי ילדה קטנה , נאיבית ולא מאמינה שכל חלומותיה התנפצו בן לילה. התחלתי ללמוד שפה חדשה ומושגים חדשים כמו ” שחרור על תנאי”, “עיכוב יציאה”, “מעצר בית”, “חשבון מוגבל” ועוד, הייתי מפורקת לחלוטין.עברנו תקופה של שיקום וגישור וייעוץ עד שהבנתי שלושה דברים, האחד: למען שלמות חייהם ונפשם של ילדי עליי לפרק את הנישואין והשני, שאין לי על מי לסמוך אלא על עצמי והשלישי והחשוב מכל למדתי שהקב”ה ברך אותי בכוחות השרדות מופלאים ועליי ללמוד ולהשתמש בהם. מאז ב”ה בגרתי, שיקמתי את חיי ואת חיי ילדי אבל דבר אחד מוביל אותי לאורך הדרך, במיוחד בזמן קשיים- הקב”ה חנן אותך בכוחות וביכולת השרדות מיוחדת- השתמשי בה.